לקרוא זה כיף, אבל גם להיפגש, לא?
לכל מי שמתעניין, שאל, שמע ורצה להגיע לאירועים הבאים של "3 דברים שלמדתי השבוע", הנה 3 האירועים הבאים, באוקטובר, נובמבר ודצמבר.
אתם מוזמנים להתעדכן ולעדכן חברים ובני משפחה שאולי מתעניינים גם כן.
אוהבים את התובנות של 3 דברים שלמדתי השבוע על שיווק?
רוצים להבין כיצד מיישמים אותן הלכה למעשה?
האירוע יתקיים ברח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. בתאריך 27.10.19
17:00 – התכנסות
17:30 – מוח קונה, מוח מוכר: איך אפשר להבין את הראש של הלקוח שלך?
(כולל סימולציות, מחקרים ודוגמאות מעשיות).
18:45 – שיווק למתקדמים: מה מנהלים ויזמים באמת צריכים לדעת על שיווק?
(נוגע בסוגיות כגון PRODUCT MARKET FIT, עקרון מנחה וספקטרום המיצובים).
לרכישה מהירה, הקליקו >>
שימו לב: אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
3 דברים שלמדתי על קריירה
לבנות קריירה, זה משהו שרוב האנשים נזכרים לעשות כשמשהו לא עובד:
כשהם מאבדים את מקום העבודה, כשמתחלף הבוס ומגיע מישהו שמאמלל אותם,
או כשלפתע יש את התחושה הזאת בבטן, שהם מבלים שעות רבות מהחיים שלהם בעבודה שהם לא אוהבים או שאין לה משמעות.
ברגעים כאלה, אנשים עומדים מול משוכה:
אין להם מיומנות לחיפוש עבודה, הם לא יודעים היכן להתחיל ומה לעשות.
ואז מה קורה?
כמעט תמיד, הם עושים כל שגיאה אפשרית.
הם פונים בצורה הלא נכונה, למשרות הלא נכונות, עם קו"ח שכתובים לא נכון, ומבלי להבין את צרכי המעסיק ועוד.
יש 7 אסטרטגיות למציאת עבודה, וכמעט תמיד, מחפשי העבודה בוחרים ב2 האסטרטגיות עם סיכויי ההצלחה הנמוכים ביותר.
וזה עולה להם: בזמן, בעצבים, בתסכול, וכמובן... באבדן הכנסה.
מה אפשר לעשות?
מדי חודש-חודשיים, אני מכנס 3 אנשים מנוסים, מוכשרים, שעברו דברים: חלקם נמצאים בתפקיד בכיר של גיוס כוח אדם,
חלקם עברו מספר תפקידים ותחומים, ואחרים עברו תהפוכות אישיות, שכמעט תמיד, מגיעות אלינו בהפתעה.
הם ישבו מולכם, ויענו על שאלות בגילוי לב, ותוכלו ללמוד איך זה נראה מנקודת מבטם:
כמנהלים בכירים, כמגייסים, כמי שכבר עברו לא מעט מערבולות.
הם כבר יודעים שלבנות קריירה או למצוא את העבודה שמתאימה לנו, זה לא עניין של אינטליגנציה או כשרון, אלא בעיקר מיומנות.
מי הם? פרטים בהמשך.
אתם יכולים לסמוך עלי, כמו גם בכל האירועים הקודמים, יגיעו אנשים משכמם ומעלה, עם המון רצון לתת, לתרום ולעזור.
---
לאחר מכן, הרצאת "3 דברים שלמדתי על קריירה" שלי:
א. נבין למה לא המועמד הכי טוב מקבל את המשרה, אלא דווקא מי שמבין איך התהליך מתנהל.
ב. מהן 7 האסטרטגיות העיקריות להשגת עבודה? למה המועמדים אוהבים להתחיל דווקא באסטרטגיות הכי פחות אפקטיביות, ההפוכות לאילו שמעדיף המעסיק?
ג. איך צריך להתנהל לפני, בזמן, ואחרי ראיון עבודה?
ד. אם יש לכם עבודה שאתם לא ממש אוהבים, איך אפשר לעשות שינוי ולדלג למקום שתאהבו?
ה. איזה שתי שאלות חייבות לקבל מענה בשלב הריאיון, כדי שהגיוס יצליח לטווח ארוך?
וכמובן, זמן לשאלות.
מי יהיה בקהל?
איפה זה קורה?
רח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. יום ד', בתאריך 27.11.19
שעות האירוע:
17:00התכנסות
17:30 פאנל (שמות האורחים יפורסמו בקרוב)
18:30 הרצאה
19:30 זמן לשאלות
20:00 סיום האירוע
לינק לרכישה >>>
כמובן, אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
אם המועד הזה לא מסתדר לכם, נקיים מפגש נוסף בנושא, הפעם ביום שישי, 27.12.19.
ההרצאה הזאת תתקיים בMEET IN PLACE, רוטשילד 8, תל אביב. קומה 1 - "לופט".
התכנסות ב-9:30 בבוקר. מתחילים ב-10:00. (מספר המקומות למפגש זה יהיה מצומצם, אז עדיף לשריין מקום מראש)
לינק לרכישה >>> (גם פה, הקופון בתוקף).
***
עדכון חשוב: תעשיית הספרים עובדת בקצב אחר ממה שהייתי רוצה (טעות שלי), ולכן ספר אחד–
"שלושה דברים שלמדתי על פיתוח עצמי, הצלחה וקריירה"- יצא בדצמבר וספר שני (על שיווק, יזמות וניהול) יצא במרץ.
יחד עם הספר הראשון, נוציא גם את היומן לתכל'סנים (זה יומן ללא תאריכים, אז יש הרבה גמישות) ואת חוברת העבודה לבניית מסלול קריירה ומחברת ההשראה.
כמובן, בגלל העיכוב, מגיע לכם פיצוי (לפחות אחד!), אבל תרשו לי לתת לכם אותם בהפתעה, ביחד עם המשלוח בדצמבר.
בכל מקרה, אני ועדי ארקליס זמינים לשאלות ובקשות נוספות.
כיף שאתם פה, משתתפים, קוראים ועוקבים.
תמשיכו ללמוד 3 דברים מדי שבוע!
שלכם,
אליאב אללוף
לכל מי שמתעניין, שאל, שמע ורצה להגיע לאירועים הבאים של "3 דברים שלמדתי השבוע", הנה 3 האירועים הבאים, באוקטובר, נובמבר ודצמבר.
אתם מוזמנים להתעדכן ולעדכן חברים ובני משפחה שאולי מתעניינים גם כן.
אוהבים את התובנות של 3 דברים שלמדתי השבוע על שיווק?
רוצים להבין כיצד מיישמים אותן הלכה למעשה?
האירוע יתקיים ברח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. בתאריך 27.10.19
17:00 – התכנסות
17:30 – מוח קונה, מוח מוכר: איך אפשר להבין את הראש של הלקוח שלך?
(כולל סימולציות, מחקרים ודוגמאות מעשיות).
18:45 – שיווק למתקדמים: מה מנהלים ויזמים באמת צריכים לדעת על שיווק?
(נוגע בסוגיות כגון PRODUCT MARKET FIT, עקרון מנחה וספקטרום המיצובים).
לרכישה מהירה, הקליקו >>
שימו לב: אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
3 דברים שלמדתי על קריירה
לבנות קריירה, זה משהו שרוב האנשים נזכרים לעשות כשמשהו לא עובד:
כשהם מאבדים את מקום העבודה, כשמתחלף הבוס ומגיע מישהו שמאמלל אותם,
או כשלפתע יש את התחושה הזאת בבטן, שהם מבלים שעות רבות מהחיים שלהם בעבודה שהם לא אוהבים או שאין לה משמעות.
ברגעים כאלה, אנשים עומדים מול משוכה:
אין להם מיומנות לחיפוש עבודה, הם לא יודעים היכן להתחיל ומה לעשות.
ואז מה קורה?
כמעט תמיד, הם עושים כל שגיאה אפשרית.
הם פונים בצורה הלא נכונה, למשרות הלא נכונות, עם קו"ח שכתובים לא נכון, ומבלי להבין את צרכי המעסיק ועוד.
יש 7 אסטרטגיות למציאת עבודה, וכמעט תמיד, מחפשי העבודה בוחרים ב2 האסטרטגיות עם סיכויי ההצלחה הנמוכים ביותר.
וזה עולה להם: בזמן, בעצבים, בתסכול, וכמובן... באבדן הכנסה.
מה אפשר לעשות?
מדי חודש-חודשיים, אני מכנס 3 אנשים מנוסים, מוכשרים, שעברו דברים: חלקם נמצאים בתפקיד בכיר של גיוס כוח אדם,
חלקם עברו מספר תפקידים ותחומים, ואחרים עברו תהפוכות אישיות, שכמעט תמיד, מגיעות אלינו בהפתעה.
הם ישבו מולכם, ויענו על שאלות בגילוי לב, ותוכלו ללמוד איך זה נראה מנקודת מבטם:
כמנהלים בכירים, כמגייסים, כמי שכבר עברו לא מעט מערבולות.
הם כבר יודעים שלבנות קריירה או למצוא את העבודה שמתאימה לנו, זה לא עניין של אינטליגנציה או כשרון, אלא בעיקר מיומנות.
מי הם? פרטים בהמשך.
אתם יכולים לסמוך עלי, כמו גם בכל האירועים הקודמים, יגיעו אנשים משכמם ומעלה, עם המון רצון לתת, לתרום ולעזור.
---
לאחר מכן, הרצאת "3 דברים שלמדתי על קריירה" שלי:
א. נבין למה לא המועמד הכי טוב מקבל את המשרה, אלא דווקא מי שמבין איך התהליך מתנהל.
ב. מהן 7 האסטרטגיות העיקריות להשגת עבודה? למה המועמדים אוהבים להתחיל דווקא באסטרטגיות הכי פחות אפקטיביות, ההפוכות לאילו שמעדיף המעסיק?
ג. איך צריך להתנהל לפני, בזמן, ואחרי ראיון עבודה?
ד. אם יש לכם עבודה שאתם לא ממש אוהבים, איך אפשר לעשות שינוי ולדלג למקום שתאהבו?
ה. איזה שתי שאלות חייבות לקבל מענה בשלב הריאיון, כדי שהגיוס יצליח לטווח ארוך?
וכמובן, זמן לשאלות.
מי יהיה בקהל?
איפה זה קורה?
רח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. יום ד', בתאריך 27.11.19
שעות האירוע:
17:00התכנסות
17:30 פאנל (שמות האורחים יפורסמו בקרוב)
18:30 הרצאה
19:30 זמן לשאלות
20:00 סיום האירוע
לינק לרכישה >>>
כמובן, אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
אם המועד הזה לא מסתדר לכם, נקיים מפגש נוסף בנושא, הפעם ביום שישי, 27.12.19.
ההרצאה הזאת תתקיים בMEET IN PLACE, רוטשילד 8, תל אביב. קומה 1 - "לופט".
התכנסות ב-9:30 בבוקר. מתחילים ב-10:00. (מספר המקומות למפגש זה יהיה מצומצם, אז עדיף לשריין מקום מראש)
לינק לרכישה >>> (גם פה, הקופון בתוקף).
***
עדכון חשוב: תעשיית הספרים עובדת בקצב אחר ממה שהייתי רוצה (טעות שלי), ולכן ספר אחד–
"שלושה דברים שלמדתי על פיתוח עצמי, הצלחה וקריירה"- יצא בדצמבר וספר שני (על שיווק, יזמות וניהול) יצא במרץ.
יחד עם הספר הראשון, נוציא גם את היומן לתכל'סנים (זה יומן ללא תאריכים, אז יש הרבה גמישות) ואת חוברת העבודה לבניית מסלול קריירה ומחברת ההשראה.
כמובן, בגלל העיכוב, מגיע לכם פיצוי (לפחות אחד!), אבל תרשו לי לתת לכם אותם בהפתעה, ביחד עם המשלוח בדצמבר.
בכל מקרה, אני ועדי ארקליס זמינים לשאלות ובקשות נוספות.
כיף שאתם פה, משתתפים, קוראים ועוקבים.
תמשיכו ללמוד 3 דברים מדי שבוע!
שלכם,
אליאב אללוף
לקרוא זה כיף, אבל גם להיפגש, לא?
לכל מי שמתעניין, שאל, שמע ורצה להגיע לאירועים הבאים של "3 דברים שלמדתי השבוע", הנה 3 האירועים הבאים, באוקטובר, נובמבר ודצמבר.
אתם מוזמנים להתעדכן ולעדכן חברים ובני משפחה שאולי מתעניינים גם כן.
אוהבים את התובנות של 3 דברים שלמדתי השבוע על שיווק?
רוצים להבין כיצד מיישמים אותן הלכה למעשה?
האירוע יתקיים ברח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. בתאריך 27.10.19
17:00 – התכנסות
17:30 – מוח קונה, מוח מוכר: איך אפשר להבין את הראש של הלקוח שלך?
(כולל סימולציות, מחקרים ודוגמאות מעשיות).
18:45 – שיווק למתקדמים: מה מנהלים ויזמים באמת צריכים לדעת על שיווק?
(נוגע בסוגיות כגון PRODUCT MARKET FIT, עקרון מנחה וספקטרום המיצובים).
לרכישה מהירה, הקליקו >>
שימו לב: אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
3 דברים שלמדתי על קריירה
לבנות קריירה, זה משהו שרוב האנשים נזכרים לעשות כשמשהו לא עובד:
כשהם מאבדים את מקום העבודה, כשמתחלף הבוס ומגיע מישהו שמאמלל אותם,
או כשלפתע יש את התחושה הזאת בבטן, שהם מבלים שעות רבות מהחיים שלהם בעבודה שהם לא אוהבים או שאין לה משמעות.
ברגעים כאלה, אנשים עומדים מול משוכה:
אין להם מיומנות לחיפוש עבודה, הם לא יודעים היכן להתחיל ומה לעשות.
ואז מה קורה?
כמעט תמיד, הם עושים כל שגיאה אפשרית.
הם פונים בצורה הלא נכונה, למשרות הלא נכונות, עם קו"ח שכתובים לא נכון, ומבלי להבין את צרכי המעסיק ועוד.
יש 7 אסטרטגיות למציאת עבודה, וכמעט תמיד, מחפשי העבודה בוחרים ב2 האסטרטגיות עם סיכויי ההצלחה הנמוכים ביותר.
וזה עולה להם: בזמן, בעצבים, בתסכול, וכמובן... באבדן הכנסה.
מה אפשר לעשות?
מדי חודש-חודשיים, אני מכנס 3 אנשים מנוסים, מוכשרים, שעברו דברים: חלקם נמצאים בתפקיד בכיר של גיוס כוח אדם,
חלקם עברו מספר תפקידים ותחומים, ואחרים עברו תהפוכות אישיות, שכמעט תמיד, מגיעות אלינו בהפתעה.
הם ישבו מולכם, ויענו על שאלות בגילוי לב, ותוכלו ללמוד איך זה נראה מנקודת מבטם:
כמנהלים בכירים, כמגייסים, כמי שכבר עברו לא מעט מערבולות.
הם כבר יודעים שלבנות קריירה או למצוא את העבודה שמתאימה לנו, זה לא עניין של אינטליגנציה או כשרון, אלא בעיקר מיומנות.
מי הם? פרטים בהמשך.
אתם יכולים לסמוך עלי, כמו גם בכל האירועים הקודמים, יגיעו אנשים משכמם ומעלה, עם המון רצון לתת, לתרום ולעזור.
---
לאחר מכן, הרצאת "3 דברים שלמדתי על קריירה" שלי:
א. נבין למה לא המועמד הכי טוב מקבל את המשרה, אלא דווקא מי שמבין איך התהליך מתנהל.
ב. מהן 7 האסטרטגיות העיקריות להשגת עבודה? למה המועמדים אוהבים להתחיל דווקא באסטרטגיות הכי פחות אפקטיביות, ההפוכות לאילו שמעדיף המעסיק?
ג. איך צריך להתנהל לפני, בזמן, ואחרי ראיון עבודה?
ד. אם יש לכם עבודה שאתם לא ממש אוהבים, איך אפשר לעשות שינוי ולדלג למקום שתאהבו?
ה. איזה שתי שאלות חייבות לקבל מענה בשלב הריאיון, כדי שהגיוס יצליח לטווח ארוך?
וכמובן, זמן לשאלות.
מי יהיה בקהל?
איפה זה קורה?
רח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. יום ד', בתאריך 27.11.19
שעות האירוע:
17:00התכנסות
17:30 פאנל (שמות האורחים יפורסמו בקרוב)
18:30 הרצאה
19:30 זמן לשאלות
20:00 סיום האירוע
לינק לרכישה >>>
כמובן, אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
אם המועד הזה לא מסתדר לכם, נקיים מפגש נוסף בנושא, הפעם ביום שישי, 27.12.19.
ההרצאה הזאת תתקיים בMEET IN PLACE, רוטשילד 8, תל אביב. קומה 1 - "לופט".
התכנסות ב-9:30 בבוקר. מתחילים ב-10:00. (מספר המקומות למפגש זה יהיה מצומצם, אז עדיף לשריין מקום מראש)
לינק לרכישה >>> (גם פה, הקופון בתוקף).
***
עדכון חשוב: תעשיית הספרים עובדת בקצב אחר ממה שהייתי רוצה (טעות שלי), ולכן ספר אחד–
"שלושה דברים שלמדתי על פיתוח עצמי, הצלחה וקריירה"- יצא בדצמבר וספר שני (על שיווק, יזמות וניהול) יצא במרץ.
יחד עם הספר הראשון, נוציא גם את היומן לתכל'סנים (זה יומן ללא תאריכים, אז יש הרבה גמישות) ואת חוברת העבודה לבניית מסלול קריירה ומחברת ההשראה.
כמובן, בגלל העיכוב, מגיע לכם פיצוי (לפחות אחד!), אבל תרשו לי לתת לכם אותם בהפתעה, ביחד עם המשלוח בדצמבר.
בכל מקרה, אני ועדי ארקליס זמינים לשאלות ובקשות נוספות.
כיף שאתם פה, משתתפים, קוראים ועוקבים.
תמשיכו ללמוד 3 דברים מדי שבוע!
שלכם,
אליאב אללוף
לכל מי שמתעניין, שאל, שמע ורצה להגיע לאירועים הבאים של "3 דברים שלמדתי השבוע", הנה 3 האירועים הבאים, באוקטובר, נובמבר ודצמבר.
אתם מוזמנים להתעדכן ולעדכן חברים ובני משפחה שאולי מתעניינים גם כן.
אוהבים את התובנות של 3 דברים שלמדתי השבוע על שיווק?
רוצים להבין כיצד מיישמים אותן הלכה למעשה?
האירוע יתקיים ברח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. בתאריך 27.10.19
17:00 – התכנסות
17:30 – מוח קונה, מוח מוכר: איך אפשר להבין את הראש של הלקוח שלך?
(כולל סימולציות, מחקרים ודוגמאות מעשיות).
18:45 – שיווק למתקדמים: מה מנהלים ויזמים באמת צריכים לדעת על שיווק?
(נוגע בסוגיות כגון PRODUCT MARKET FIT, עקרון מנחה וספקטרום המיצובים).
לרכישה מהירה, הקליקו >>
שימו לב: אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
3 דברים שלמדתי על קריירה
לבנות קריירה, זה משהו שרוב האנשים נזכרים לעשות כשמשהו לא עובד:
כשהם מאבדים את מקום העבודה, כשמתחלף הבוס ומגיע מישהו שמאמלל אותם,
או כשלפתע יש את התחושה הזאת בבטן, שהם מבלים שעות רבות מהחיים שלהם בעבודה שהם לא אוהבים או שאין לה משמעות.
ברגעים כאלה, אנשים עומדים מול משוכה:
אין להם מיומנות לחיפוש עבודה, הם לא יודעים היכן להתחיל ומה לעשות.
ואז מה קורה?
כמעט תמיד, הם עושים כל שגיאה אפשרית.
הם פונים בצורה הלא נכונה, למשרות הלא נכונות, עם קו"ח שכתובים לא נכון, ומבלי להבין את צרכי המעסיק ועוד.
יש 7 אסטרטגיות למציאת עבודה, וכמעט תמיד, מחפשי העבודה בוחרים ב2 האסטרטגיות עם סיכויי ההצלחה הנמוכים ביותר.
וזה עולה להם: בזמן, בעצבים, בתסכול, וכמובן... באבדן הכנסה.
מה אפשר לעשות?
מדי חודש-חודשיים, אני מכנס 3 אנשים מנוסים, מוכשרים, שעברו דברים: חלקם נמצאים בתפקיד בכיר של גיוס כוח אדם,
חלקם עברו מספר תפקידים ותחומים, ואחרים עברו תהפוכות אישיות, שכמעט תמיד, מגיעות אלינו בהפתעה.
הם ישבו מולכם, ויענו על שאלות בגילוי לב, ותוכלו ללמוד איך זה נראה מנקודת מבטם:
כמנהלים בכירים, כמגייסים, כמי שכבר עברו לא מעט מערבולות.
הם כבר יודעים שלבנות קריירה או למצוא את העבודה שמתאימה לנו, זה לא עניין של אינטליגנציה או כשרון, אלא בעיקר מיומנות.
מי הם? פרטים בהמשך.
אתם יכולים לסמוך עלי, כמו גם בכל האירועים הקודמים, יגיעו אנשים משכמם ומעלה, עם המון רצון לתת, לתרום ולעזור.
---
לאחר מכן, הרצאת "3 דברים שלמדתי על קריירה" שלי:
א. נבין למה לא המועמד הכי טוב מקבל את המשרה, אלא דווקא מי שמבין איך התהליך מתנהל.
ב. מהן 7 האסטרטגיות העיקריות להשגת עבודה? למה המועמדים אוהבים להתחיל דווקא באסטרטגיות הכי פחות אפקטיביות, ההפוכות לאילו שמעדיף המעסיק?
ג. איך צריך להתנהל לפני, בזמן, ואחרי ראיון עבודה?
ד. אם יש לכם עבודה שאתם לא ממש אוהבים, איך אפשר לעשות שינוי ולדלג למקום שתאהבו?
ה. איזה שתי שאלות חייבות לקבל מענה בשלב הריאיון, כדי שהגיוס יצליח לטווח ארוך?
וכמובן, זמן לשאלות.
מי יהיה בקהל?
איפה זה קורה?
רח' דיזנגוף 200, תל אביב.
בית המהנדס, קומה 2. יום ד', בתאריך 27.11.19
שעות האירוע:
17:00התכנסות
17:30 פאנל (שמות האורחים יפורסמו בקרוב)
18:30 הרצאה
19:30 זמן לשאלות
20:00 סיום האירוע
לינק לרכישה >>>
כמובן, אם אתם חברים בקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע, אתם זכאים לקופון הנחה (25%) meeteliav3
אם המועד הזה לא מסתדר לכם, נקיים מפגש נוסף בנושא, הפעם ביום שישי, 27.12.19.
ההרצאה הזאת תתקיים בMEET IN PLACE, רוטשילד 8, תל אביב. קומה 1 - "לופט".
התכנסות ב-9:30 בבוקר. מתחילים ב-10:00. (מספר המקומות למפגש זה יהיה מצומצם, אז עדיף לשריין מקום מראש)
לינק לרכישה >>> (גם פה, הקופון בתוקף).
***
עדכון חשוב: תעשיית הספרים עובדת בקצב אחר ממה שהייתי רוצה (טעות שלי), ולכן ספר אחד–
"שלושה דברים שלמדתי על פיתוח עצמי, הצלחה וקריירה"- יצא בדצמבר וספר שני (על שיווק, יזמות וניהול) יצא במרץ.
יחד עם הספר הראשון, נוציא גם את היומן לתכל'סנים (זה יומן ללא תאריכים, אז יש הרבה גמישות) ואת חוברת העבודה לבניית מסלול קריירה ומחברת ההשראה.
כמובן, בגלל העיכוב, מגיע לכם פיצוי (לפחות אחד!), אבל תרשו לי לתת לכם אותם בהפתעה, ביחד עם המשלוח בדצמבר.
בכל מקרה, אני ועדי ארקליס זמינים לשאלות ובקשות נוספות.
כיף שאתם פה, משתתפים, קוראים ועוקבים.
תמשיכו ללמוד 3 דברים מדי שבוע!
שלכם,
אליאב אללוף
מה עושים עם צוות בינוני, מה לעשות כדי שיהיה קל יותר לגייס כסף לעמותות ולמה 99% זה לפעמים לא מספיק טוב? / שלושה דברים שלמדתי השבוע
http://bit.ly/2oDyuP4
http://bit.ly/2oDyuP4
Facebook
Log in to Facebook
Log in to Facebook to start sharing and connecting with your friends, family and people you know.
מתי דעתנו היא בכלל לא דעתנו? / שלושה דברים שלמדתי השבוע
על מה נדבר היום:
א. פרארי זה רכב מדהים או יקר?
ב. מהו כוחו של סיפור?
ג. מה ההבדל בין כלב לפרה?
*בונוס*
ד. אתם בעד או נגד מאבק האתיופים?
ה. מה חשוב יותר, עובדות או רגש?
1. פרארי זה רכב מדהים או יקר?
תחשבו על הסיטואציה הבאה: חבר מספר לכם על חבר אחר, שרכש מכונית פרארי.
אם התגובה שלו תהיה "איזה אוטו מדהים", התגובה שלכם כנראה תהיה "כן, אבל, במחיר כזה, כבר הייתי קונה דירה".
(ואז הוא יגיד לך "אנשים שקונים מכוניות כאלה, לא גרים בדירות של 2.5 מיליון שקל").
ואם התגובה שלו תהיה "לא נורמליים, מכונית ב-2.5 מיליון שקל. אפשר לקנות דירה במחיר הזה", אתה כנראה תגיב - "קודם כל, אנשים כאלה לא גרים בדירה של 2.5 מיליון שקל. דבר שני, תראה איזה אוטו מדהים. האיש יודע ליהנות מהחיים."
זוכרים את הסיפור של סינדרלה?
האם אי פעם, בהיסטוריה של העולם, מישהו הזדהה עם האמא החורגת והאחיות המרושעות שלה?
הדעה שלנו, במילים אחרות, היא הרבה פעמים בכלל לא הדעה שלנו – אלא רק הזדמנות להרגיש טוב עם עצמנו בסיטואציה, הדעה המתבקשת, זו "שמשלימה" את התמונה.
2. כוחו של סיפור
ב-1998, מדען בשם אנדרו ווייקפילד פרסם מחקר שביסס קשר בין אוטיזם לבין חיסון משולש. המחקר פורסם במגזין בריטי נחשב (הלנסט) THE LANCET. מה קרה אחר כך, אתם כנראה יודעים.
מתנגדי חיסונים בכל העולם האשימו את חברות התרופות ופקידי ממשלה בקונספירציה וגרימת אוטיזם.
עשרות המחקרים שנעשו לאחר מכן, לא הצליחו לשכפל את הניסויים שביצע ווייקפילד, כלומר, ככל הידוע, אין קשר בין חיסונים לבין אוטיזם.
חקירות החלו, ועדויות החלו לצוץ. המחקר של ווייקפילד, מסתבר, מומן על ידי עורכי דין שייצגו הורים לילדים שאובחנו כאוטיסטים, עובדי מעבדה שהעידו שווייקפילד התעלם בכל ממצא שלא תאם את השקפתו, ועוד. בקיצור, נראה שמדובר היה במחקר שגוי של מישהו שצייר את המטרה מסביב לחץ שלו, במקרה הטוב - או בזיוף ובהונאה במקרה הגרוע (משהו שלא הצליחו להוכיח במשפט נגדו).
לא עבר הרבה זמן, והכניסה על ווייקפילד לבריטניה נאסרה.
וברגע האמת הזה, הייתם מצפים שמתנגדי החיסונים יעצרו, ישאפו מלוא ריאותיהם אוויר, ויבינו שהם יצאו למלחמה בגלל ... זיוף.
אבל זה לא קרה.
והמלחמה שלהם היא לא רק על דעת הקהל – הם הפסיקו לחסן את הילדים שלהם, ועודדו אחרים לעשות את אותו הדבר. מה שכמובן גרם למקרים רבים של הידבקויות, ואף למקרי מוות.
במילים אחרות, ברגע שסיפור נטמע בתודעה של אנשים, ברגע שהוא מספק להם תחושת ודאות, חשיבות עצמית, שייכות לקבוצה, הם לא יוותרו עליו גם אם הוא לא נכון (כפי שכנראה המקרה כאן).
אולי הם אומרים לעצמם "כנראה חברות התרופות בשיתוף הממשלה, איימו וסחטו את ווייקפילד!" או "עשרות המחקרים לא מצליחים להוכיח? כנראה שהחוקרים לא טובים מספיק!". אם הממשלה נלחמת בווייקפילד כל כך ,כנראה שמישהו שם מפסיד כסף, לא?
אפילו דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, פרסם ציוץ שתמך בווייקפילד וקשר בין חיסונים לאוטיזם, ואף פגש והצטלם עימו. רגע, אז אם נשיא ארה"ב תומך במאבק, זה טוב – כי זה האיש החזק בעולם – או זה רע, כי זה סותר את הטענה של קונספירציה ממשלתית?
אם היינו יצורים הגיוניים, היינו בודקים את כל העובדות, מכל הזוויות האפשריות, ואז מקבלים את ההחלטה הנכונה. גם אם המידע היה חלקי (מה שכמעט תמיד יהיה נכון), עדיין זו היתה ההחלטה הנכונה במסגרת הנסיבות.
אבל בדרך כלל, אנחנו מקבלים החלטות על בסיס כללי אצבע ותחושות בטן, מבלי לבדוק.
מי שכבר יצא לחוות את הסימולציות שאני עושה במסגרת הרצאת "מוח קונה, מוח מוכר", יודע על מה אני מדבר.
כנראה שאנחנו לא יצור הגיוני עם רגשות, אלא יצור רגשי עם (קצת) הגיון. אם היינו הגיוניים, כנראה סטורי-טלינג לא היה עובד עלינו כל כך טוב.
3. מה משותף לכלב ולפרה?
אם יש לנו צורך בוודאות – וזה אומר שחשובים לנו מאוד דברים כמו מסורת ובטחון, אנחנו נעדיף להצביע לימין.
אם חשוב לנו להרגיש נאורים, ליברליים, מתקדמים, ולתת שוויון זכויות לכולם, אנחנו נעדיף להצביע לשמאל.
אם חשובה לך מסורת, כנראה שלא יפריע לך ששוחטים תרנגולת לכפרות.
ואם נאורות ("אנחנו אמורים להיות טובים יותר מאבות אבותינו") מניעה אותך, זה כנראה כן יפריע לך.
אני מכיר בחור סיני, שנוהג מדי פעם לאכול כלבים.
ויש לי גם חברים ובני משפחה טבעונים, שמזעזעים מהמחשבה שמישהו פוגע ביצור חי.
מה שמעניין, שכאשר שאלתי אותם (גם את הסיני וגם את הטבעונים) למה הם כאלה, שני הצדדים השתמשו באותו הטיעון בדיוק כדי להצדיק את הדעה שלהם:
*מה ההבדל בין כלב לפרה?*
טבעונים חושבים שזה טיעון שמשכנע אנשים לא לאכול פרות.
סינים חושבים שזה טיעון שדווקא מסביר למה זה בסדר לאכול כלב.
אם מישהו חושב שהדרך הנכונה לחיות את חייו היא להיות טבעוני או לאכול כלבים – זו הנטייה שלו (וזו זכותו המלאה כמובן
על מה נדבר היום:
א. פרארי זה רכב מדהים או יקר?
ב. מהו כוחו של סיפור?
ג. מה ההבדל בין כלב לפרה?
*בונוס*
ד. אתם בעד או נגד מאבק האתיופים?
ה. מה חשוב יותר, עובדות או רגש?
1. פרארי זה רכב מדהים או יקר?
תחשבו על הסיטואציה הבאה: חבר מספר לכם על חבר אחר, שרכש מכונית פרארי.
אם התגובה שלו תהיה "איזה אוטו מדהים", התגובה שלכם כנראה תהיה "כן, אבל, במחיר כזה, כבר הייתי קונה דירה".
(ואז הוא יגיד לך "אנשים שקונים מכוניות כאלה, לא גרים בדירות של 2.5 מיליון שקל").
ואם התגובה שלו תהיה "לא נורמליים, מכונית ב-2.5 מיליון שקל. אפשר לקנות דירה במחיר הזה", אתה כנראה תגיב - "קודם כל, אנשים כאלה לא גרים בדירה של 2.5 מיליון שקל. דבר שני, תראה איזה אוטו מדהים. האיש יודע ליהנות מהחיים."
זוכרים את הסיפור של סינדרלה?
האם אי פעם, בהיסטוריה של העולם, מישהו הזדהה עם האמא החורגת והאחיות המרושעות שלה?
הדעה שלנו, במילים אחרות, היא הרבה פעמים בכלל לא הדעה שלנו – אלא רק הזדמנות להרגיש טוב עם עצמנו בסיטואציה, הדעה המתבקשת, זו "שמשלימה" את התמונה.
2. כוחו של סיפור
ב-1998, מדען בשם אנדרו ווייקפילד פרסם מחקר שביסס קשר בין אוטיזם לבין חיסון משולש. המחקר פורסם במגזין בריטי נחשב (הלנסט) THE LANCET. מה קרה אחר כך, אתם כנראה יודעים.
מתנגדי חיסונים בכל העולם האשימו את חברות התרופות ופקידי ממשלה בקונספירציה וגרימת אוטיזם.
עשרות המחקרים שנעשו לאחר מכן, לא הצליחו לשכפל את הניסויים שביצע ווייקפילד, כלומר, ככל הידוע, אין קשר בין חיסונים לבין אוטיזם.
חקירות החלו, ועדויות החלו לצוץ. המחקר של ווייקפילד, מסתבר, מומן על ידי עורכי דין שייצגו הורים לילדים שאובחנו כאוטיסטים, עובדי מעבדה שהעידו שווייקפילד התעלם בכל ממצא שלא תאם את השקפתו, ועוד. בקיצור, נראה שמדובר היה במחקר שגוי של מישהו שצייר את המטרה מסביב לחץ שלו, במקרה הטוב - או בזיוף ובהונאה במקרה הגרוע (משהו שלא הצליחו להוכיח במשפט נגדו).
לא עבר הרבה זמן, והכניסה על ווייקפילד לבריטניה נאסרה.
וברגע האמת הזה, הייתם מצפים שמתנגדי החיסונים יעצרו, ישאפו מלוא ריאותיהם אוויר, ויבינו שהם יצאו למלחמה בגלל ... זיוף.
אבל זה לא קרה.
והמלחמה שלהם היא לא רק על דעת הקהל – הם הפסיקו לחסן את הילדים שלהם, ועודדו אחרים לעשות את אותו הדבר. מה שכמובן גרם למקרים רבים של הידבקויות, ואף למקרי מוות.
במילים אחרות, ברגע שסיפור נטמע בתודעה של אנשים, ברגע שהוא מספק להם תחושת ודאות, חשיבות עצמית, שייכות לקבוצה, הם לא יוותרו עליו גם אם הוא לא נכון (כפי שכנראה המקרה כאן).
אולי הם אומרים לעצמם "כנראה חברות התרופות בשיתוף הממשלה, איימו וסחטו את ווייקפילד!" או "עשרות המחקרים לא מצליחים להוכיח? כנראה שהחוקרים לא טובים מספיק!". אם הממשלה נלחמת בווייקפילד כל כך ,כנראה שמישהו שם מפסיד כסף, לא?
אפילו דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, פרסם ציוץ שתמך בווייקפילד וקשר בין חיסונים לאוטיזם, ואף פגש והצטלם עימו. רגע, אז אם נשיא ארה"ב תומך במאבק, זה טוב – כי זה האיש החזק בעולם – או זה רע, כי זה סותר את הטענה של קונספירציה ממשלתית?
אם היינו יצורים הגיוניים, היינו בודקים את כל העובדות, מכל הזוויות האפשריות, ואז מקבלים את ההחלטה הנכונה. גם אם המידע היה חלקי (מה שכמעט תמיד יהיה נכון), עדיין זו היתה ההחלטה הנכונה במסגרת הנסיבות.
אבל בדרך כלל, אנחנו מקבלים החלטות על בסיס כללי אצבע ותחושות בטן, מבלי לבדוק.
מי שכבר יצא לחוות את הסימולציות שאני עושה במסגרת הרצאת "מוח קונה, מוח מוכר", יודע על מה אני מדבר.
כנראה שאנחנו לא יצור הגיוני עם רגשות, אלא יצור רגשי עם (קצת) הגיון. אם היינו הגיוניים, כנראה סטורי-טלינג לא היה עובד עלינו כל כך טוב.
3. מה משותף לכלב ולפרה?
אם יש לנו צורך בוודאות – וזה אומר שחשובים לנו מאוד דברים כמו מסורת ובטחון, אנחנו נעדיף להצביע לימין.
אם חשוב לנו להרגיש נאורים, ליברליים, מתקדמים, ולתת שוויון זכויות לכולם, אנחנו נעדיף להצביע לשמאל.
אם חשובה לך מסורת, כנראה שלא יפריע לך ששוחטים תרנגולת לכפרות.
ואם נאורות ("אנחנו אמורים להיות טובים יותר מאבות אבותינו") מניעה אותך, זה כנראה כן יפריע לך.
אני מכיר בחור סיני, שנוהג מדי פעם לאכול כלבים.
ויש לי גם חברים ובני משפחה טבעונים, שמזעזעים מהמחשבה שמישהו פוגע ביצור חי.
מה שמעניין, שכאשר שאלתי אותם (גם את הסיני וגם את הטבעונים) למה הם כאלה, שני הצדדים השתמשו באותו הטיעון בדיוק כדי להצדיק את הדעה שלהם:
*מה ההבדל בין כלב לפרה?*
טבעונים חושבים שזה טיעון שמשכנע אנשים לא לאכול פרות.
סינים חושבים שזה טיעון שדווקא מסביר למה זה בסדר לאכול כלב.
אם מישהו חושב שהדרך הנכונה לחיות את חייו היא להיות טבעוני או לאכול כלבים – זו הנטייה שלו (וזו זכותו המלאה כמובן
). אבל ההסבר שהוא מציג, זה רק תירוץ.
האמת היא, שהדבר שהוא עושה, גורם לו להרגיש טוב עם עצמו.
כל הדוגמאות, הנימוקים והעובדות, הם סיפורים שאנחנו מספרים כדי להצדיק החלטה רגשית שלנו, לא משנה אם אנחנו סיני שאוכל סטייק של כלב או טבעוני שאוכל מזון שלא יוצר תוך ניצול או גרימת סבל ליצור חי אחר.
וכאמור, זה לא "בסדר" או "לא בסדר".
4. *בונוס* אתם בעד או נגד מאבק האתיופים?
מה זה אומר? שהדעה שלנו, היא הרבה פעמים, לא "שלנו".
הדעה שלנו היא, למשל, מה שגורם לנו להרגיש טוב בסיטואציה.
בואו ניקח שטלטל את מדינת ישראל לא מזמן.
שוטר ירה בנער ממוצא אתיופי והורג אותו.
לטובת מי הציבור? רובו לטובת הקורבן. אולי כי אנחנו חוששים משרירות לב של שוטרים.
ואולי כי זה מאוד טבעי להזדהות עם דוד, כשהוא עומד מול גוליית.
גם כשהבדיקה הראשונית מצביעה על כך שהשוטר לא ירה בכוונה להרוג, עדיין, דעת הקהל היא נגד השוטר.
מה פתאום לירות? ולמה כלפי האדמה ולא באוויר?
אבל ברגע שהקהילה האתיופית מתארגנת ומוחה על האפליה, הקיפוח, הגזענות שהם חשים שהם חווים (לטעמי, בצדק ולא רק מידי המשטרה) – ועושה זאת בחלק מהמקרים באלימות שמזכירה מחאות של פלסטינים (כיסוי פנים, זריקת אבנים, בקבוקי תבערה) וחסימת כבישים, הם "מאבדים" את דעת הקהל שחשוב לו בטחון וסדר, ו"נשארים" רק עם הקהל שממש רוצה להרגיש נאור ופרוגרסיבי, עם האולטרא-ליברליים - וזה לא מספיק.
הדעה שלכם הרבה פעמים נוגעת לדמות של האדם אתם רוצים להיות, למי האדם שאתם רוצים להאמין שאתם, ולאיך שהסיטואציה שבה אתם נמצאים גורמת לכם להרגיש, וגם למה שהחיים לימדו אתכם.
5. *בונוס2* מה חשוב יותר, העובדות או הרגש?
כנראה שברוב הארגונים ותאגידים שאתם מכירים אין "מנהל עובדות", אבל יש מנהלי יחסי ציבור, מנהלי פרסום, מנהלי מכירות ומנהלי שיווק. למה זה לדעתכם? בגלל שעובדות משכנעות אותנו איך להתנהג, לחשוב או לקנות או שאולי משהו אחר, כמו רגש, משכנע אותנו?
זכותו של אדם להאמין בכל דבר שלא גוזל את זכותו של אדם אחר.
וזה לא משנה אם אתם טבעונים, מאמינים בשוויון הזדמנויות לנשים או לאתיופים או כל דבר אחר:
1. אתם לא צריכים להסביר למה אתם מרגישים כך. זה הרעיון בזכות. אין צורך לנמק אותה.
2. ההסבר "ההגיוני" שתציגו, כנראה לא יהיה הסיבה האמיתית להרגשה שלכם, ולכן גם כנראה שלא ישכנע את מי שלא מסכים עמכם.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
האמת היא, שהדבר שהוא עושה, גורם לו להרגיש טוב עם עצמו.
כל הדוגמאות, הנימוקים והעובדות, הם סיפורים שאנחנו מספרים כדי להצדיק החלטה רגשית שלנו, לא משנה אם אנחנו סיני שאוכל סטייק של כלב או טבעוני שאוכל מזון שלא יוצר תוך ניצול או גרימת סבל ליצור חי אחר.
וכאמור, זה לא "בסדר" או "לא בסדר".
4. *בונוס* אתם בעד או נגד מאבק האתיופים?
מה זה אומר? שהדעה שלנו, היא הרבה פעמים, לא "שלנו".
הדעה שלנו היא, למשל, מה שגורם לנו להרגיש טוב בסיטואציה.
בואו ניקח שטלטל את מדינת ישראל לא מזמן.
שוטר ירה בנער ממוצא אתיופי והורג אותו.
לטובת מי הציבור? רובו לטובת הקורבן. אולי כי אנחנו חוששים משרירות לב של שוטרים.
ואולי כי זה מאוד טבעי להזדהות עם דוד, כשהוא עומד מול גוליית.
גם כשהבדיקה הראשונית מצביעה על כך שהשוטר לא ירה בכוונה להרוג, עדיין, דעת הקהל היא נגד השוטר.
מה פתאום לירות? ולמה כלפי האדמה ולא באוויר?
אבל ברגע שהקהילה האתיופית מתארגנת ומוחה על האפליה, הקיפוח, הגזענות שהם חשים שהם חווים (לטעמי, בצדק ולא רק מידי המשטרה) – ועושה זאת בחלק מהמקרים באלימות שמזכירה מחאות של פלסטינים (כיסוי פנים, זריקת אבנים, בקבוקי תבערה) וחסימת כבישים, הם "מאבדים" את דעת הקהל שחשוב לו בטחון וסדר, ו"נשארים" רק עם הקהל שממש רוצה להרגיש נאור ופרוגרסיבי, עם האולטרא-ליברליים - וזה לא מספיק.
הדעה שלכם הרבה פעמים נוגעת לדמות של האדם אתם רוצים להיות, למי האדם שאתם רוצים להאמין שאתם, ולאיך שהסיטואציה שבה אתם נמצאים גורמת לכם להרגיש, וגם למה שהחיים לימדו אתכם.
5. *בונוס2* מה חשוב יותר, העובדות או הרגש?
כנראה שברוב הארגונים ותאגידים שאתם מכירים אין "מנהל עובדות", אבל יש מנהלי יחסי ציבור, מנהלי פרסום, מנהלי מכירות ומנהלי שיווק. למה זה לדעתכם? בגלל שעובדות משכנעות אותנו איך להתנהג, לחשוב או לקנות או שאולי משהו אחר, כמו רגש, משכנע אותנו?
זכותו של אדם להאמין בכל דבר שלא גוזל את זכותו של אדם אחר.
וזה לא משנה אם אתם טבעונים, מאמינים בשוויון הזדמנויות לנשים או לאתיופים או כל דבר אחר:
1. אתם לא צריכים להסביר למה אתם מרגישים כך. זה הרעיון בזכות. אין צורך לנמק אותה.
2. ההסבר "ההגיוני" שתציגו, כנראה לא יהיה הסיבה האמיתית להרגשה שלכם, ולכן גם כנראה שלא ישכנע את מי שלא מסכים עמכם.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
דברים שלמדתי - מיוחד לחג, ולכל מי שמהרהר לגבי שינוי בקריירה: איך עושים את זה?
http://bit.ly/2Jb43ai
http://bit.ly/2Jb43ai
Facebook
Eliav Alaluf - איך מייצרים שינוי?
***
חגים + שנה עברית...
***
חגים + שנה עברית...
איך מייצרים שינוי?
***
חגים + שנה עברית חדשה, זה זמן מצוין לחשבון נפש.
אמנם לא שבת בבוקר, ובכל זאת החלטנו Efrat Fenigson ואני, לדבר על איך אפשר לדייק את...
***
חגים + שנה עברית חדשה, זה זמן מצוין לחשבון נפש.
אמנם לא שבת בבוקר, ובכל זאת החלטנו Efrat Fenigson ואני, לדבר על איך אפשר לדייק את...
איך מייצרים תנועה המונית ומה הקשר ל"חדי-קרן"? / שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. מה הקשר בין WEWORK לחבית דגים?
לא רבים זוכרים, אבל העבודה הראשונה המשמעותית שלי היתה בתור כתב שוק ההון בגלובס, בסוף שנות ה-90. סיקרתי אז את תחומי התקשורת, המדיה והאינטרנט, וראיתי, כמו רבים, את בועת האינטרנט מתנפחת, כאשר חברות אינטרנט, בדרך כלל ללא הכנסות, קיבלו שווי בלתי סביר. בהתחלה זה היה מוזר, אח"כ זה הפך להיות מרגש וכעבור שנתיים, זה היה טראומטי, כאשר חברות שהיו שוות מיליארדים, התפוגגו להן, לפתע פתאום.
20 שנה לאחר מכן, אחרי עשור של ריבית אפסית, חוקי ני"ע שמקשים על הנפקות בבורסה, הובילו משקיעים להזרים כספים לסטרטאפים, שוב, בשווי של למעלה ממיליארד דולר. לפני 6 שנים, זה היה חריג, אז קראו להם "יוניקורן" – חד קרן, בגלל שזה יצור שקיים רק באגדות.
אבל כיום, עם קרוב ל-400 סטרטאפים ששווים מעל מיליארד דולר (כמה עשרות ששווים למעלה מ-10 מיליארד דולר – להלן "דקה-קורן", כלומר, 10 יוניקורן), חברות כמו וי-וורק ואובר הפכו מיצור מיתולוגי למציאות נחשקת.
עד שהיזמים התחילו להאמין לסיפורים של עצמם, וחשבו שאף אחד לא יכול לערער עליהם. ובעצם, למה לקלקל את החגיגה לכולם עם שאלות כמו "איך זה יכול להיות שאנשי פיננסיים מקצועיים, משקיעים מיליארדים, ולא ממש בודקים את הפרטים"?
--
זה מזכיר סיפור ישן על שני יהודים באיזה כפר לפני 100 שנה, אחד מוכר לשני חבית דגים ב-2 דולר (נניח שזה המטבע, לצורך הסיפור).
למחרת, היהודי הראשון חושב לעצמו... למה הוא היה מוכן לשלם 2 דולר? אולי זה שווה יותר? וקונה מהיהודי השני בחזרה את חבית הדגים ב-4 דולר.
היהודי השני חושב על זה בלילה, ואומר, אם הוא קנה את זה בחזרה, סימן שזה שווה לפחות 10 דולר. (הם לא באמת מעבירים כסף אחד לשני, אלא רק מבטיחים לשלם).
הרי אם החבית שווה 10 דולר, מה הבעיה למכור אותה ב-10, ולשלם 4 דולר?
ככה הם "קונים ומוכרים" את החבית אחד לשני, עד שמגיעים למיליון דולר.
עובר שכן ושואל מה הם עושים.
"הרגע עשינו עסקה של מיליון דולר" הם אומרים, מרוצים מעצמם.
השכן המום "על חבית דגים?"
"כן"
"תפתחו, תפתחו, בואו נראה איזה דגים שווים מיליון דולר"
הם פותחים את החבית, ואז בוקעת צחנה של דגים מתים, שצפים להם במים.
השכן צוחק.
והם מביטים עליו בזעם ואומרים "מה אתה צוחק, אידיוט, זו אשמתך, עשינו עסקים כל כך טובים עד שהגעת!".
2. איך מייצרים תנועה המונית?
תופעת היוניקורן, שלא פעם מיוצגת על ידי מנכ"ל כריזמטי שמצית את דמיון ההמונים, מזכירה במידה מסוימת תופעות של תנועות המוניות.
אחד האנשים שמעניינים להזכיר בהקשר זה, הוא אריק הופר. הוא התעוור בגיל 7 מסיבות שאינן ידועות, אבל בגיל 15, ראייתו חזרה אליו, והוא החל לקרוא ככל שיכל – כי חשש שיתעוור שוב ולא יוכל לעשות זאת.
הופר, תומך נלהב של מדינת ישראל ושל העם היהודי, עבד כסוור, עובד נמל בניו יורק, פורק וטוען משאות, בזמן ההליכה היומית שלו, הוא חשב מחשבות, ועם הזמן, הפך אותן לספרים. ספרו הראשון, THE TRUE BELIEVER ("המאמין האמיתי"), נחשב ליצירת מופת.
הספר עוסק ביצירתן של תנועות המוניות.
לתפיסתו, המטרה של תנועה המונית, היא לגרום ליחידים להקריב את עצמם (לא בהכרח פיזית).
מתי זה מתאפשר? בדרך כלל כשמבנים חברתיים או מסורתיים מתרסקים.
היחידים נותרים מבולבלים ומתוסכלים, ללא יכולת להגשים את חלומותיהם או אפילו שאיפות נורמליות, ומאבדים את האמונה ביכולתם להצליח.
תנועת המונים מוצלחת היא זו שמשכנעת שהגורם לתסכול הוא חיצוני – אדם אחר, גוף אחר, דת, שיטה או תפיסה.
העבר הופך למקודש ומפואר, ההווה נוראי ובלתי נסבל. הצעד הבא – לשכנע ששינוי קיצוני חייב לקרות, ורק השינוי הזה יוביל לעולם אוטופי, מלא אפשרויות נפלאות, שאותו יוביל המנהיג המושלם.
המנהיג הזה מחליט הכל עבור היחיד, וזה מעניק ליחיד תחושה של כוח בלתי ניתן לעצירה, עכשיו, כשהוא ממלא את שליחותו עבור המנהיג. חשוב שאותו יחיד, לא יהיה מודע לקשיים, לאתגרים ולמשוכות שבדרך – ולכן עדיף שיהיה צעיר ולא מנוסה.
ואיך אפשר לזהות גילויי שכרון כוח?
לא צריך להרחיק עד סיפורים על מסיבות פרועות, קופסת קורנפלקס מלאה במריחואנה ובקבוקי שמפניה מתגלגלים על רצפת המטוס פרטי:
פרופ' סקוט גאלוויי מאוניברסיטת ניו יורק, בדק כמה פעמים מוזכרים שמות המנכ"לים והמייסדים של חברות "יוניקורן" בתשקיפים שהוגשו לרשות ני"ע האמריקאית. מה הוא גילה?
א. סלאק SLACK – סטיוארט, 18 פעם.
ב. ליפט LYFT – ג'ון ולוגאן, 27, 28 פעם, בהתאמה.
ג. אובר UBER – דנה, 29 פעם.
ד. זום ZOOM– אריק, 38 פעם.
ה. וי-וורק WEWORK– אדם, 169 פעם.
אדם ניומן, במילים אחרות, דאג לאזכור שמו יותר מכל שאר מייסדי ומנהלי החברות האחרות ביחד (וגם הם לא נחשדים בצניעות יתר), וכל זאת במסמך רשמי שמוגש לרשות ניירות הערך האמריקאית.
המנהיג המקודש,
1. מה הקשר בין WEWORK לחבית דגים?
לא רבים זוכרים, אבל העבודה הראשונה המשמעותית שלי היתה בתור כתב שוק ההון בגלובס, בסוף שנות ה-90. סיקרתי אז את תחומי התקשורת, המדיה והאינטרנט, וראיתי, כמו רבים, את בועת האינטרנט מתנפחת, כאשר חברות אינטרנט, בדרך כלל ללא הכנסות, קיבלו שווי בלתי סביר. בהתחלה זה היה מוזר, אח"כ זה הפך להיות מרגש וכעבור שנתיים, זה היה טראומטי, כאשר חברות שהיו שוות מיליארדים, התפוגגו להן, לפתע פתאום.
20 שנה לאחר מכן, אחרי עשור של ריבית אפסית, חוקי ני"ע שמקשים על הנפקות בבורסה, הובילו משקיעים להזרים כספים לסטרטאפים, שוב, בשווי של למעלה ממיליארד דולר. לפני 6 שנים, זה היה חריג, אז קראו להם "יוניקורן" – חד קרן, בגלל שזה יצור שקיים רק באגדות.
אבל כיום, עם קרוב ל-400 סטרטאפים ששווים מעל מיליארד דולר (כמה עשרות ששווים למעלה מ-10 מיליארד דולר – להלן "דקה-קורן", כלומר, 10 יוניקורן), חברות כמו וי-וורק ואובר הפכו מיצור מיתולוגי למציאות נחשקת.
עד שהיזמים התחילו להאמין לסיפורים של עצמם, וחשבו שאף אחד לא יכול לערער עליהם. ובעצם, למה לקלקל את החגיגה לכולם עם שאלות כמו "איך זה יכול להיות שאנשי פיננסיים מקצועיים, משקיעים מיליארדים, ולא ממש בודקים את הפרטים"?
--
זה מזכיר סיפור ישן על שני יהודים באיזה כפר לפני 100 שנה, אחד מוכר לשני חבית דגים ב-2 דולר (נניח שזה המטבע, לצורך הסיפור).
למחרת, היהודי הראשון חושב לעצמו... למה הוא היה מוכן לשלם 2 דולר? אולי זה שווה יותר? וקונה מהיהודי השני בחזרה את חבית הדגים ב-4 דולר.
היהודי השני חושב על זה בלילה, ואומר, אם הוא קנה את זה בחזרה, סימן שזה שווה לפחות 10 דולר. (הם לא באמת מעבירים כסף אחד לשני, אלא רק מבטיחים לשלם).
הרי אם החבית שווה 10 דולר, מה הבעיה למכור אותה ב-10, ולשלם 4 דולר?
ככה הם "קונים ומוכרים" את החבית אחד לשני, עד שמגיעים למיליון דולר.
עובר שכן ושואל מה הם עושים.
"הרגע עשינו עסקה של מיליון דולר" הם אומרים, מרוצים מעצמם.
השכן המום "על חבית דגים?"
"כן"
"תפתחו, תפתחו, בואו נראה איזה דגים שווים מיליון דולר"
הם פותחים את החבית, ואז בוקעת צחנה של דגים מתים, שצפים להם במים.
השכן צוחק.
והם מביטים עליו בזעם ואומרים "מה אתה צוחק, אידיוט, זו אשמתך, עשינו עסקים כל כך טובים עד שהגעת!".
2. איך מייצרים תנועה המונית?
תופעת היוניקורן, שלא פעם מיוצגת על ידי מנכ"ל כריזמטי שמצית את דמיון ההמונים, מזכירה במידה מסוימת תופעות של תנועות המוניות.
אחד האנשים שמעניינים להזכיר בהקשר זה, הוא אריק הופר. הוא התעוור בגיל 7 מסיבות שאינן ידועות, אבל בגיל 15, ראייתו חזרה אליו, והוא החל לקרוא ככל שיכל – כי חשש שיתעוור שוב ולא יוכל לעשות זאת.
הופר, תומך נלהב של מדינת ישראל ושל העם היהודי, עבד כסוור, עובד נמל בניו יורק, פורק וטוען משאות, בזמן ההליכה היומית שלו, הוא חשב מחשבות, ועם הזמן, הפך אותן לספרים. ספרו הראשון, THE TRUE BELIEVER ("המאמין האמיתי"), נחשב ליצירת מופת.
הספר עוסק ביצירתן של תנועות המוניות.
לתפיסתו, המטרה של תנועה המונית, היא לגרום ליחידים להקריב את עצמם (לא בהכרח פיזית).
מתי זה מתאפשר? בדרך כלל כשמבנים חברתיים או מסורתיים מתרסקים.
היחידים נותרים מבולבלים ומתוסכלים, ללא יכולת להגשים את חלומותיהם או אפילו שאיפות נורמליות, ומאבדים את האמונה ביכולתם להצליח.
תנועת המונים מוצלחת היא זו שמשכנעת שהגורם לתסכול הוא חיצוני – אדם אחר, גוף אחר, דת, שיטה או תפיסה.
העבר הופך למקודש ומפואר, ההווה נוראי ובלתי נסבל. הצעד הבא – לשכנע ששינוי קיצוני חייב לקרות, ורק השינוי הזה יוביל לעולם אוטופי, מלא אפשרויות נפלאות, שאותו יוביל המנהיג המושלם.
המנהיג הזה מחליט הכל עבור היחיד, וזה מעניק ליחיד תחושה של כוח בלתי ניתן לעצירה, עכשיו, כשהוא ממלא את שליחותו עבור המנהיג. חשוב שאותו יחיד, לא יהיה מודע לקשיים, לאתגרים ולמשוכות שבדרך – ולכן עדיף שיהיה צעיר ולא מנוסה.
ואיך אפשר לזהות גילויי שכרון כוח?
לא צריך להרחיק עד סיפורים על מסיבות פרועות, קופסת קורנפלקס מלאה במריחואנה ובקבוקי שמפניה מתגלגלים על רצפת המטוס פרטי:
פרופ' סקוט גאלוויי מאוניברסיטת ניו יורק, בדק כמה פעמים מוזכרים שמות המנכ"לים והמייסדים של חברות "יוניקורן" בתשקיפים שהוגשו לרשות ני"ע האמריקאית. מה הוא גילה?
א. סלאק SLACK – סטיוארט, 18 פעם.
ב. ליפט LYFT – ג'ון ולוגאן, 27, 28 פעם, בהתאמה.
ג. אובר UBER – דנה, 29 פעם.
ד. זום ZOOM– אריק, 38 פעם.
ה. וי-וורק WEWORK– אדם, 169 פעם.
אדם ניומן, במילים אחרות, דאג לאזכור שמו יותר מכל שאר מייסדי ומנהלי החברות האחרות ביחד (וגם הם לא נחשדים בצניעות יתר), וכל זאת במסמך רשמי שמוגש לרשות ניירות הערך האמריקאית.
המנהיג המקודש,
ששווה מיליארדים במזומן ובמניות, ומוביל אותנו לאוטופיה טכנולוגית, מוזכר בשמו הפרטי, כי הוא אחד מאתנו. מזכיר לכם עוד מישהו?
3. מה וורן באפט היה אומר על זה?
אחד המשקיעים שחוכמתו עמדה במבחן הזמן, הוא וורן באפט, שנחשב לאחד המשקיעים הטובים בעולם. אז ליקטתי כמה מפניני החוכמה שלו, להנאתכם, כאשר לפני כל ציטוט, כתבתי הערה קצרה, שמדגישה במה הציטוט עוסק (אישית, אני מאוד מאמין בציטוט מס' 18. אבל מה כבר אפשר לצפות ממישהו שלומד 3 דברים בשבוע?).
א. עקרונות: אי אפשר לעשות עסקים טובים עם אנשים רעים
ב. מיקוד: אנשים מתעשרים בגדול בגלל עסק אחד יוצא דופן, לא בגלל פורטפוליו של 50 חברות
ג. חשיבה לטווח ארוך: צריך להשקיע כמו שקתולים מתחתנים - לכל החיים
ד. לקבל עצות מאנשים נכונים: וול סטריט הוא המקום היחיד בעולם שבו אנשים שנוסעים ברולס רויס מקבלים עצות מאנשים שנוסעים ברכבת התחתית
ה. מה באמת חשוב: אני יכול להרשות לעצמי להפסיד כסף, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד מוניטין.
ו. עקרונות: להתחתן בגלל כסף זה רעיון גרוע. להתחתן בגלל כסף כשאתה כבר עשיר, זה כבר טירוף.
ז. לא תמיד צריך לחפש את התחכום: כדאי להשקיע בעסק שאפילו מטומטם יכול לנהל, כי יבוא יום, וזה מה שיקרה.
ח. הקונטקסט לרוב חשוב יותר מהאדם: כשהנהלה מצוינת פוגשת עסק גרוע, המוניטין של העסק הוא זה שינצח
ט. שינוי זה דבר יוצא דופן: 95% מהצפרדעים, לא הופכים לנסיכים ונשארים צפרדעים גם אחרי שמנשקים אותם
י. חשוב לתכנן: בניהול קריירה, כמו בהשקעות, לא משנה אם קשה לכם או לא: תעלו מראש על הרכבת הנכונה
יא. כשיש בעיות, יש יותר מאחת: אף פעם אין רק מקק אחד במטבח - בעסק קשה, תמיד יש עוד בעיות
יב. אפשר לפצות על ההפסד במקום אחר: לא צריך להרוויח את הכסף באותה הדרך (או אותה המניה) שבה הפסדת אותו
יג. חשיבה לטווח ארוך: תשקיעו בחברות שהעתיד לא ישנה. לא נראה לי שהאינטרנט ישנה את הדרך שבה אנשים לועסים מסטיק
יד. חשיבה לטווח ארוך: אתה יושב היום בצל, כי מישהו שתל עץ לפני זמן רב
טו. משהו שרוב האנשים לא עושים: בן אדם חייב לחשוב בעצמו
טז. חשיבותה של יושרה: שלוש תכונות חשובות אצל עובד: יושרה, תבונה ואנרגיה. אבל אין יושרה, השתיים האחרות הופכות למגרעות
יז. זה לא יהיה קל: קשיים הם חלק מהמשחק. אם הייתם מכניסים את הכדור לגומה בניסיון הראשון בכל פעם, לא הייתם ממשיכים לשחק גולף
יח. הרבה פעולות קטנות יכולות להצטבר: לא חייבים לעשות דברים מופלאים כדי להגיע לתוצאות מופלאות.
יט. כשהעבודה היא לא עונש, דברים טובים קורים: תעשו את מה שאתם אוהבים וטובים בו, והכסף כבר יגיע
כ. שים לב לאינטרס: לעולם אל תשאל ספר אם אתה זקוק לתספורת
כא. שימו לב ממי אתם קונים את תפיסת המציאות שלכם: אם הברוקר שלך כל כך חכם, מדוע הוא זקוק לכסף שלך כדי להתעשר?
כב. אינטרס: וול סטריט מרוויחה מפעילות. אתם מרוויחים משקט
כג. מיקוד: גיוון רחב נדרש רק כשאתם לא יודעים מה אתם עושים
כד. חשיבות ההרגלים שלך: מי שלא ממושמע בדברים הקטנים, לא יהיה ממושמע גם בדברים הגדולים
כה. חשוב להשקיע בעצמכם: הנכס העיקרי של האדם הוא עצמו, אז שמרו על עצמכם ושפרו את עצמכם
כו. מרוויחים יותר כשהולכים נגד הזרם: תפחד כשאחרים חמדנים, ותחמוד כשאנשים מפחדים. אני קונה מניות כשהעכברים חושבים שהספינה טובעת
כז. קחו אחריות על טעויות: אם אתם מוצאים את עצמכם בבור, הכי חשוב – להפסיק לחפור
כח. כשלון הוא חלק מכל הצלחה: מי שלא טועה, לא יכול לקבל החלטות
כט. לא לתת לאגו לנהל אותנו: אם היזם זקוק לעזרתי בניהול המיזם, הוא כנראה בצרות
ל. לא צריך "לנצח בכל מחיר": במלחמת מחירים, עדיף להיות בצד שמפסיד
לא. פרספקטיבה: מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה, הוא שאנשים לא לומדים מההיסטוריה
לב. פרספקטיבה: נפילות בבורסה הן ידיד – לא אויב. הרוויחו מהאיוולת, אל תהיו חלק ממנה
לג. יש דברים שדורשים זמן: אי אפשר להוליד ילד בתוך חודש ע"י הכנסת 9 נשים להריון
לד. פרספקטיבה: אם העבר היה המפתח להצלחה, ספרנים והיסטוריונים היו האנשים העשירים בעולם
לה. על ההבדל בין תיאוריה למציאות: אם הבורסות היו יעילות, הייתי מקבץ נדבות בקרן הרחוב
לו. להבין מי זה מי: לקרוא לברוקרים משקיעים זה כמו לקרוא לסטוצ'יונר רומנטיקן
לז. כסף כזכוכית מגדלת: הכסף מדגיש את תכונותיו הבסיסיות של אדם - אם היה זבל לפני שהתעשר, הוא פשוט יהיה זבל עם מיליארד דולר
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
3. מה וורן באפט היה אומר על זה?
אחד המשקיעים שחוכמתו עמדה במבחן הזמן, הוא וורן באפט, שנחשב לאחד המשקיעים הטובים בעולם. אז ליקטתי כמה מפניני החוכמה שלו, להנאתכם, כאשר לפני כל ציטוט, כתבתי הערה קצרה, שמדגישה במה הציטוט עוסק (אישית, אני מאוד מאמין בציטוט מס' 18. אבל מה כבר אפשר לצפות ממישהו שלומד 3 דברים בשבוע?).
א. עקרונות: אי אפשר לעשות עסקים טובים עם אנשים רעים
ב. מיקוד: אנשים מתעשרים בגדול בגלל עסק אחד יוצא דופן, לא בגלל פורטפוליו של 50 חברות
ג. חשיבה לטווח ארוך: צריך להשקיע כמו שקתולים מתחתנים - לכל החיים
ד. לקבל עצות מאנשים נכונים: וול סטריט הוא המקום היחיד בעולם שבו אנשים שנוסעים ברולס רויס מקבלים עצות מאנשים שנוסעים ברכבת התחתית
ה. מה באמת חשוב: אני יכול להרשות לעצמי להפסיד כסף, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד מוניטין.
ו. עקרונות: להתחתן בגלל כסף זה רעיון גרוע. להתחתן בגלל כסף כשאתה כבר עשיר, זה כבר טירוף.
ז. לא תמיד צריך לחפש את התחכום: כדאי להשקיע בעסק שאפילו מטומטם יכול לנהל, כי יבוא יום, וזה מה שיקרה.
ח. הקונטקסט לרוב חשוב יותר מהאדם: כשהנהלה מצוינת פוגשת עסק גרוע, המוניטין של העסק הוא זה שינצח
ט. שינוי זה דבר יוצא דופן: 95% מהצפרדעים, לא הופכים לנסיכים ונשארים צפרדעים גם אחרי שמנשקים אותם
י. חשוב לתכנן: בניהול קריירה, כמו בהשקעות, לא משנה אם קשה לכם או לא: תעלו מראש על הרכבת הנכונה
יא. כשיש בעיות, יש יותר מאחת: אף פעם אין רק מקק אחד במטבח - בעסק קשה, תמיד יש עוד בעיות
יב. אפשר לפצות על ההפסד במקום אחר: לא צריך להרוויח את הכסף באותה הדרך (או אותה המניה) שבה הפסדת אותו
יג. חשיבה לטווח ארוך: תשקיעו בחברות שהעתיד לא ישנה. לא נראה לי שהאינטרנט ישנה את הדרך שבה אנשים לועסים מסטיק
יד. חשיבה לטווח ארוך: אתה יושב היום בצל, כי מישהו שתל עץ לפני זמן רב
טו. משהו שרוב האנשים לא עושים: בן אדם חייב לחשוב בעצמו
טז. חשיבותה של יושרה: שלוש תכונות חשובות אצל עובד: יושרה, תבונה ואנרגיה. אבל אין יושרה, השתיים האחרות הופכות למגרעות
יז. זה לא יהיה קל: קשיים הם חלק מהמשחק. אם הייתם מכניסים את הכדור לגומה בניסיון הראשון בכל פעם, לא הייתם ממשיכים לשחק גולף
יח. הרבה פעולות קטנות יכולות להצטבר: לא חייבים לעשות דברים מופלאים כדי להגיע לתוצאות מופלאות.
יט. כשהעבודה היא לא עונש, דברים טובים קורים: תעשו את מה שאתם אוהבים וטובים בו, והכסף כבר יגיע
כ. שים לב לאינטרס: לעולם אל תשאל ספר אם אתה זקוק לתספורת
כא. שימו לב ממי אתם קונים את תפיסת המציאות שלכם: אם הברוקר שלך כל כך חכם, מדוע הוא זקוק לכסף שלך כדי להתעשר?
כב. אינטרס: וול סטריט מרוויחה מפעילות. אתם מרוויחים משקט
כג. מיקוד: גיוון רחב נדרש רק כשאתם לא יודעים מה אתם עושים
כד. חשיבות ההרגלים שלך: מי שלא ממושמע בדברים הקטנים, לא יהיה ממושמע גם בדברים הגדולים
כה. חשוב להשקיע בעצמכם: הנכס העיקרי של האדם הוא עצמו, אז שמרו על עצמכם ושפרו את עצמכם
כו. מרוויחים יותר כשהולכים נגד הזרם: תפחד כשאחרים חמדנים, ותחמוד כשאנשים מפחדים. אני קונה מניות כשהעכברים חושבים שהספינה טובעת
כז. קחו אחריות על טעויות: אם אתם מוצאים את עצמכם בבור, הכי חשוב – להפסיק לחפור
כח. כשלון הוא חלק מכל הצלחה: מי שלא טועה, לא יכול לקבל החלטות
כט. לא לתת לאגו לנהל אותנו: אם היזם זקוק לעזרתי בניהול המיזם, הוא כנראה בצרות
ל. לא צריך "לנצח בכל מחיר": במלחמת מחירים, עדיף להיות בצד שמפסיד
לא. פרספקטיבה: מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה, הוא שאנשים לא לומדים מההיסטוריה
לב. פרספקטיבה: נפילות בבורסה הן ידיד – לא אויב. הרוויחו מהאיוולת, אל תהיו חלק ממנה
לג. יש דברים שדורשים זמן: אי אפשר להוליד ילד בתוך חודש ע"י הכנסת 9 נשים להריון
לד. פרספקטיבה: אם העבר היה המפתח להצלחה, ספרנים והיסטוריונים היו האנשים העשירים בעולם
לה. על ההבדל בין תיאוריה למציאות: אם הבורסות היו יעילות, הייתי מקבץ נדבות בקרן הרחוב
לו. להבין מי זה מי: לקרוא לברוקרים משקיעים זה כמו לקרוא לסטוצ'יונר רומנטיקן
לז. כסף כזכוכית מגדלת: הכסף מדגיש את תכונותיו הבסיסיות של אדם - אם היה זבל לפני שהתעשר, הוא פשוט יהיה זבל עם מיליארד דולר
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
סטורי-טלינג זה נחמד, אבל איך עושים את זה?/ שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. מה הבעיה עם סטורי-טלינג?
בתחילת השבוע, פנה אלי חבר טוב, דורון ליבשטיין, ואמר לי שהוא היה שמח שאבוא לדבר באירוע שלו בתל אביב מול כ-500 איש. כ-15 דקות, על סטורי-טלינג. "אבל צריך משהו עם טוויסט" הוא אמר.
מה יכול להיות חדש או מעניין בהרצאה כזו? (רוצים לצפות בסרטון של ההרצאה? אתם מוזמנים לקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע בפייסבוק).
חשבתי על זה, שבכל פעם שעושים הרצאה על סטורי-טלינג, הקהל חוזר עם אותו הפידבק: "היה מעניין, אבל אני עדיין לא יודע לכתוב סיפור". כלומר, אנשים מחפשים את התכל'ס. אז .... הכנסתי טמפלייט, אתם יודעים, מסוג של "השלם את החסר".
אתם פשוט ממלאים את החלקים הריקים, ו... יש לכם את הסיפור האישי שלכם.
יש כמה וכמה סוגי נרטיבים בעולם הסיפורים, אבל לא כולם רלוונטיים לעולם של אנשי עסקים ויזמים.
מה כן?
הנה 5 נרטיבים עיקריים שיכולים להיות רלוונטיים:
א. שורשים: מאיפה הכל התחיל?
כשאנחנו מבינים את ההיסטוריה, ההווה טוב יותר.
סיפוריהם של פורסט גאמפ (טום הנקס) והמשרת (פורסט וויטאקר) ו-הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (בראד פיט וקייט בלנאשט) הם סרטים כאלה.
אלו סיפורים שמחברים אותנו לעבר של היזם, של המנהל, של המנהיג, מה שסימון סינק קורא ה"למה" שלו: הטראומות, הקשיים, ההחלטה שיש משהו שיותר אתה לא מוכן לחוות בעצמך – ואתה תלחם כדי שמישהו אחר לא יחווה.
ב. מעוני לעושר – סיפור סינדרלה.
תחשבו על "אישה יפה". ריצ'רד גיר, בתפקיד אדוארד לואיס, איש העסקים בודד שהולך לאיבוד – גם בפועל (בשדרות הוליווד) וגם כמטאפורה לחייו, פוגש את ג'וליה רוברטס (ויויאן) בתפקיד נפלא.
העלילה כל כך מרגשת, שלקראת הסוף, הצופים מתעלמים מהמקצוע של "ויויאן", ומצפים מאדוארד שיציע לה זוגיות. ריצ'רד הוא האביר על הסוס הלבן, שהופך פרוצה שעובדת ברחוב ולובשת בגדים עלובים, לאשת החברה הגבוהה שמתלבשת בבגדי יוקרה מרודיאו דרייב.
הפורמט הזה מתאים לסיפורים של מי שסבלו מילדות קשה או הגיעו מרקע צנוע, כמו אופרה ווינפרי, אנתוני רובינס, רמי לוי.
ג. לידה מחדש – היפיפייה הנרדמת, הנסיכה והצפרדע.
זהו הסיפור על הגיבור שמציל.
לא משנה אם זה ריצ'רד טירלינק שמציל את הארלי דיווידסון בשנות ה-90,
לי אייקוקה שמציל את קרייזלר מהתמוטטות או בני גאון שמציל את קונצרן כור מקריסה: יש מנהל או יזם גיבור, והוא עושה TURNAROUND קסום, ומציל את מקומות העבודה של העובדים, את הפרנסה של הספקים ואת הרווחים של בעלי המניות.
קסם.
ד. לנצח את המפלצת – דוד מול גוליית.
לא משנה אם ראיתם את מת לחיות, רוקי, שרק, מלחמת הכוכבים, משחקי הרעב, מלתעות, לב אמיץ ועוד, בעצם ראיתם את אותו הפורמט. הסיפור האהוב על סטרטאפים, איך הקטן, האנדרדוג מנצח את החזק. כמו שמלקולם גלדוול ציין, זה לא משנה לאף אחד שדוד עשה את זה בצורה לא הוגנת (במקום להשתתף בדו-קרב חרבות, כמו שסוכם, הוא משליך אבנים ממרחק בטוח) – העיקר שהוא ניצח.
בעולם העסקים, נטפליקס מנצחת את בלוקבאסטר, אפל (אייפון) מנצחת את רים (בלאקברי) ואת נוקיה. הנרטיב הזה הוא גם מה שהפך את תיאוריית החדשנות המשבשת (disruptive innovation) לפופולארית הרבה יותר ממה שדמיין לעצמו פרופ' קלייטון כריסטנסן, גם בקרב אנשים שמעולם לא טרחו לקרוא את ספריו.
ה. המסע – אינדיאנה ג'ונס.
לפעמים, מישהו יוצא למסע, והעניין הוא, כמובן, ההרפתקאות שחווים במסע – ואיך המסע מלמד אותך דברים, כמו למשל, שאף אחד לא ייתן לך את מה שמגיע לך או שאתה חייב להיות אחראי – לגבי עצמך או לגבי היקום, סוג של אינדיאנה ג'ונס עסקי.
ג'יימס דייסון פיתח 5,127 מודלים עד שמצא את גרסת שואב האבק שעובדת, מזכיר קצת את תומאס אדיסון, ממציא הנורה החשמלית. הוא ניסה למכור את זה ליצרניות שואבי האבק, שדחו בזלזול את הרעיון, ובעצם, אילצו אותו לבנות את חברת דייסון שאתם כנראה מכירים. דייסון, במילים אחרות, שווה היום 14 מיליארד דולר כי מישהו לפני 40 שנה, זלזל ברעיון שלו.
עוד אדם כזה הוא מריו מורטי פולגטו, בן למשפחה עשירה באיטליה, שטייל בכרם המשפחתי ביום חם, ושם לב לכך שהוא מזיע בכפות הרגליים. הוא הלך לסככת העבודה, חלץ את הנעל, וחורר אותה עם סכין. אבל האוורור הזה, כמובן, הגיע עם חורים.
והוא חשב לעצמו, איך אפשר לדאוג שיכנס אוויר, אבל לא נוזלים? פולגטו פיתח ממברנות, בהשראת נאס"א, ויצר פטנט שמתאים לנעליים. לאחר מכן, הוא ניגש לאדידס, נייק, טימברלנד, ועשרות יצרניות אחרות של נעלים, וביקש 180,000 אירו על הפטנט.
כולן סירבו לשלם.
פולגטו לא ויתר, והקים את חברת GEOX. הונו מוערך היום ב-1.5 מיליארד דולר.
2. טמפלייט לסטורי-טלינג – סיפור המסע שלכם
בהרצאה שהעברתי, דיברתי על הטמפלייט של "מסע". אתם מוזמנים לשלוף כלי כתיבה, ולנסות את הטמפלייט על עצמכם (זה כנראה לא יעבוד לכם מספיק טוב אם לא תכ
1. מה הבעיה עם סטורי-טלינג?
בתחילת השבוע, פנה אלי חבר טוב, דורון ליבשטיין, ואמר לי שהוא היה שמח שאבוא לדבר באירוע שלו בתל אביב מול כ-500 איש. כ-15 דקות, על סטורי-טלינג. "אבל צריך משהו עם טוויסט" הוא אמר.
מה יכול להיות חדש או מעניין בהרצאה כזו? (רוצים לצפות בסרטון של ההרצאה? אתם מוזמנים לקבוצת 3 דברים שלמדתי השבוע בפייסבוק).
חשבתי על זה, שבכל פעם שעושים הרצאה על סטורי-טלינג, הקהל חוזר עם אותו הפידבק: "היה מעניין, אבל אני עדיין לא יודע לכתוב סיפור". כלומר, אנשים מחפשים את התכל'ס. אז .... הכנסתי טמפלייט, אתם יודעים, מסוג של "השלם את החסר".
אתם פשוט ממלאים את החלקים הריקים, ו... יש לכם את הסיפור האישי שלכם.
יש כמה וכמה סוגי נרטיבים בעולם הסיפורים, אבל לא כולם רלוונטיים לעולם של אנשי עסקים ויזמים.
מה כן?
הנה 5 נרטיבים עיקריים שיכולים להיות רלוונטיים:
א. שורשים: מאיפה הכל התחיל?
כשאנחנו מבינים את ההיסטוריה, ההווה טוב יותר.
סיפוריהם של פורסט גאמפ (טום הנקס) והמשרת (פורסט וויטאקר) ו-הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (בראד פיט וקייט בלנאשט) הם סרטים כאלה.
אלו סיפורים שמחברים אותנו לעבר של היזם, של המנהל, של המנהיג, מה שסימון סינק קורא ה"למה" שלו: הטראומות, הקשיים, ההחלטה שיש משהו שיותר אתה לא מוכן לחוות בעצמך – ואתה תלחם כדי שמישהו אחר לא יחווה.
ב. מעוני לעושר – סיפור סינדרלה.
תחשבו על "אישה יפה". ריצ'רד גיר, בתפקיד אדוארד לואיס, איש העסקים בודד שהולך לאיבוד – גם בפועל (בשדרות הוליווד) וגם כמטאפורה לחייו, פוגש את ג'וליה רוברטס (ויויאן) בתפקיד נפלא.
העלילה כל כך מרגשת, שלקראת הסוף, הצופים מתעלמים מהמקצוע של "ויויאן", ומצפים מאדוארד שיציע לה זוגיות. ריצ'רד הוא האביר על הסוס הלבן, שהופך פרוצה שעובדת ברחוב ולובשת בגדים עלובים, לאשת החברה הגבוהה שמתלבשת בבגדי יוקרה מרודיאו דרייב.
הפורמט הזה מתאים לסיפורים של מי שסבלו מילדות קשה או הגיעו מרקע צנוע, כמו אופרה ווינפרי, אנתוני רובינס, רמי לוי.
ג. לידה מחדש – היפיפייה הנרדמת, הנסיכה והצפרדע.
זהו הסיפור על הגיבור שמציל.
לא משנה אם זה ריצ'רד טירלינק שמציל את הארלי דיווידסון בשנות ה-90,
לי אייקוקה שמציל את קרייזלר מהתמוטטות או בני גאון שמציל את קונצרן כור מקריסה: יש מנהל או יזם גיבור, והוא עושה TURNAROUND קסום, ומציל את מקומות העבודה של העובדים, את הפרנסה של הספקים ואת הרווחים של בעלי המניות.
קסם.
ד. לנצח את המפלצת – דוד מול גוליית.
לא משנה אם ראיתם את מת לחיות, רוקי, שרק, מלחמת הכוכבים, משחקי הרעב, מלתעות, לב אמיץ ועוד, בעצם ראיתם את אותו הפורמט. הסיפור האהוב על סטרטאפים, איך הקטן, האנדרדוג מנצח את החזק. כמו שמלקולם גלדוול ציין, זה לא משנה לאף אחד שדוד עשה את זה בצורה לא הוגנת (במקום להשתתף בדו-קרב חרבות, כמו שסוכם, הוא משליך אבנים ממרחק בטוח) – העיקר שהוא ניצח.
בעולם העסקים, נטפליקס מנצחת את בלוקבאסטר, אפל (אייפון) מנצחת את רים (בלאקברי) ואת נוקיה. הנרטיב הזה הוא גם מה שהפך את תיאוריית החדשנות המשבשת (disruptive innovation) לפופולארית הרבה יותר ממה שדמיין לעצמו פרופ' קלייטון כריסטנסן, גם בקרב אנשים שמעולם לא טרחו לקרוא את ספריו.
ה. המסע – אינדיאנה ג'ונס.
לפעמים, מישהו יוצא למסע, והעניין הוא, כמובן, ההרפתקאות שחווים במסע – ואיך המסע מלמד אותך דברים, כמו למשל, שאף אחד לא ייתן לך את מה שמגיע לך או שאתה חייב להיות אחראי – לגבי עצמך או לגבי היקום, סוג של אינדיאנה ג'ונס עסקי.
ג'יימס דייסון פיתח 5,127 מודלים עד שמצא את גרסת שואב האבק שעובדת, מזכיר קצת את תומאס אדיסון, ממציא הנורה החשמלית. הוא ניסה למכור את זה ליצרניות שואבי האבק, שדחו בזלזול את הרעיון, ובעצם, אילצו אותו לבנות את חברת דייסון שאתם כנראה מכירים. דייסון, במילים אחרות, שווה היום 14 מיליארד דולר כי מישהו לפני 40 שנה, זלזל ברעיון שלו.
עוד אדם כזה הוא מריו מורטי פולגטו, בן למשפחה עשירה באיטליה, שטייל בכרם המשפחתי ביום חם, ושם לב לכך שהוא מזיע בכפות הרגליים. הוא הלך לסככת העבודה, חלץ את הנעל, וחורר אותה עם סכין. אבל האוורור הזה, כמובן, הגיע עם חורים.
והוא חשב לעצמו, איך אפשר לדאוג שיכנס אוויר, אבל לא נוזלים? פולגטו פיתח ממברנות, בהשראת נאס"א, ויצר פטנט שמתאים לנעליים. לאחר מכן, הוא ניגש לאדידס, נייק, טימברלנד, ועשרות יצרניות אחרות של נעלים, וביקש 180,000 אירו על הפטנט.
כולן סירבו לשלם.
פולגטו לא ויתר, והקים את חברת GEOX. הונו מוערך היום ב-1.5 מיליארד דולר.
2. טמפלייט לסטורי-טלינג – סיפור המסע שלכם
בהרצאה שהעברתי, דיברתי על הטמפלייט של "מסע". אתם מוזמנים לשלוף כלי כתיבה, ולנסות את הטמפלייט על עצמכם (זה כנראה לא יעבוד לכם מספיק טוב אם לא תכ
תבו).
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות ___________________________ (מה רציתם להיות?).
אני רוצה להיות ________ (מה שרציתם להיות), כי _______________ (סיפור הרקע שלך, שכולל את הדמויות ואת המוטיבציה).
כדי להשיג את זה, אני יודע שאני צריך ___________________ (איזה פעולה אתם צריכים לבצע).
אבל הבעיה שלי היתה ש ____________ (מהם המכשולים והמשוכות שמונעים ממכם להשיג את מבוקשכם?).
כל השנים הללו, הייתי בטוח ש _____________ (הנחת עבודה שגויה שלכם לגבי איך שהעולם עובד).
נקודת המפנה התחילה כש________________________ (רגע המפנה, בו הבנתם שהעולם עובד אחרת והתחלתם לראות איך עושים את השינוי). כשזה קרה, הבנתי ש ____________________ (תודעה חדשה נוצרה, והיא מובילה לשינוי משמעותי).
אחרי שחוויתי את אותם רגעים ________________ (מה עשיתם אחרי שהבנתם? מה קרה?). זה גם מה שגרם לי להבין _________________________ (למה הסיפור חשוב לקהל שלכם?).
3. האם הסיפור שלי מספיק טוב?
איך יודעים אם מה שכתבתם טוב מספיק?
תחזרו לסיפורים שלכם, ותשאלו את עצמכם:
א. האם הדמות מרגישה אותנטית? האם אפשר להתחבר אליה? האם השתמשתי באלמנט כמו פגם או שייכות, כדי לייצר הזדהות?
מי הקהל שלי? מה הוא רוצה? ממה הוא חושש?
ב. האם יש שם מספיק קונפליקט?
ג. מה הדמות שלנו מסכנת? מה יקרה אם היא לא תצליח?
ד. מה גרם למה? מה הסיבה למה שקורה? מה באמת קורה?
ה. מהי הליבה הרגשית של הסיפור? באיזה רגשות הוא עוסק?
ו. באיזה קונטקסט אידיאלי לספר את הסיפור שלי? איזה אירוע חיצוני יכול לסייע לתשומת לב ולאהדה כלפי?
4. בונוס – רוצים ללמוד איך עושים את זה?
יש המון דברים קטנים, טיפים, הכוונות, כלים ורעיונות שאפשר לתת למי שרוצה לדעת לספר את הסיפור שלו או של העסק שלו.
אבל אולי הדבר הכי חשוב, זה לתרגל, לנסות, לכתוב, תחת עינו הפקוחה של מישהו שיכול לתקן ולכוון אתכם.
אני לא בטוח אם זה מתאים לכם, אבל אם אתם קצת כמוני ופתוחים ללמוד ולהשקיע בהתפתחות האישית שלכם, אשמח לייצר סדנה מעשית מיוחדת (6 שעות), שממנה כל אחד יצא אחרי שכתב 5 סיפורים אישים על עצמו, שגם אבדוק אותם באופן אישי.
אם זה נשמע מעניין, תשלחו לי הודעה פרטית.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות ___________________________ (מה רציתם להיות?).
אני רוצה להיות ________ (מה שרציתם להיות), כי _______________ (סיפור הרקע שלך, שכולל את הדמויות ואת המוטיבציה).
כדי להשיג את זה, אני יודע שאני צריך ___________________ (איזה פעולה אתם צריכים לבצע).
אבל הבעיה שלי היתה ש ____________ (מהם המכשולים והמשוכות שמונעים ממכם להשיג את מבוקשכם?).
כל השנים הללו, הייתי בטוח ש _____________ (הנחת עבודה שגויה שלכם לגבי איך שהעולם עובד).
נקודת המפנה התחילה כש________________________ (רגע המפנה, בו הבנתם שהעולם עובד אחרת והתחלתם לראות איך עושים את השינוי). כשזה קרה, הבנתי ש ____________________ (תודעה חדשה נוצרה, והיא מובילה לשינוי משמעותי).
אחרי שחוויתי את אותם רגעים ________________ (מה עשיתם אחרי שהבנתם? מה קרה?). זה גם מה שגרם לי להבין _________________________ (למה הסיפור חשוב לקהל שלכם?).
3. האם הסיפור שלי מספיק טוב?
איך יודעים אם מה שכתבתם טוב מספיק?
תחזרו לסיפורים שלכם, ותשאלו את עצמכם:
א. האם הדמות מרגישה אותנטית? האם אפשר להתחבר אליה? האם השתמשתי באלמנט כמו פגם או שייכות, כדי לייצר הזדהות?
מי הקהל שלי? מה הוא רוצה? ממה הוא חושש?
ב. האם יש שם מספיק קונפליקט?
ג. מה הדמות שלנו מסכנת? מה יקרה אם היא לא תצליח?
ד. מה גרם למה? מה הסיבה למה שקורה? מה באמת קורה?
ה. מהי הליבה הרגשית של הסיפור? באיזה רגשות הוא עוסק?
ו. באיזה קונטקסט אידיאלי לספר את הסיפור שלי? איזה אירוע חיצוני יכול לסייע לתשומת לב ולאהדה כלפי?
4. בונוס – רוצים ללמוד איך עושים את זה?
יש המון דברים קטנים, טיפים, הכוונות, כלים ורעיונות שאפשר לתת למי שרוצה לדעת לספר את הסיפור שלו או של העסק שלו.
אבל אולי הדבר הכי חשוב, זה לתרגל, לנסות, לכתוב, תחת עינו הפקוחה של מישהו שיכול לתקן ולכוון אתכם.
אני לא בטוח אם זה מתאים לכם, אבל אם אתם קצת כמוני ופתוחים ללמוד ולהשקיע בהתפתחות האישית שלכם, אשמח לייצר סדנה מעשית מיוחדת (6 שעות), שממנה כל אחד יצא אחרי שכתב 5 סיפורים אישים על עצמו, שגם אבדוק אותם באופן אישי.
אם זה נשמע מעניין, תשלחו לי הודעה פרטית.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
מתעניינים בסטוריטלינג, אבל רוצים לדעת איך עושים את זה תכל'ס? יש פה משהו שכנראה יעניין אתכם...
סטוריטלינג תכל'ס: סדנה מעשית >> http://bit.ly/36CklCY
סטוריטלינג תכל'ס: סדנה מעשית >> http://bit.ly/36CklCY
מהו המכשול הכי מורכב עבור נשים מוכשרות – ואיך מתמודדים עימו? / שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. "הבעיה שלך היא שאת אישה"
אתם כנראה לא מכירים את נועה, אבל יש סיכוי לא רע שתכירו בעתיד. נועה היא מומחית וחוקרת טכניקות למשא ומתן, מרצה ומייעצת באוסטרליה לאחד הבנקים הגדולים, לחברת ראיית החשבון הגדולה במדינה, לשלוחות המקומיות של אובר והאבספוט, ואפילו לצבא האוסטרלי.
אבל למרות הרקורד שלה, העובדה שאוטוטו יוצא ספר שלה לאור בשיתוף אחד המומחים המובילים למו"מ באוסטרליה, ושהיא בשלבים מתקדמים של הדוקטורט שלה, היא הרגישה שיש לה אתגר לא פשוט: לא משנה כמה נאורים הלקוחות שלה, הם עדיין ציפו שמומחה למשא ומתן יהיה ... גבר כריזמטי, קשוח, דומיננטי כזה.
היא פנתה אלי לייעוץ אחרי ששמעה את אחת ההרצאות שלי.
אחרי ששמעתי אותה מציגה את עצמה, הבנתי שידע, דוגמאות, טכניקות, רעיונות יצירתיים ואייקיו – לא חסרים לה.
חסר לה רק דבר אחד: רק האריזה הנכונה.
"את לא אומרת את זה מפורשות," אמרתי לה בבוטות, "אבל את חושבת שהבעיה שלך היא שאת אישה".
היא היתה מופתעת, ואני המשכתי.
"את לא מבינה שזה בעצם היתרון הכי גדול שלך".
היא לא הבינה.
"איך זה יתרון? אם הלקוחות מצפים לפגוש גבר מלא טסטוסטרון, למה זה טוב שמגיעה בחורה צעירה?"
"זה מאוד פשוט," הסברתי. "כי גם הצד השני למשא ומתן לא מצפה לזה. THEY DON'T SEE YOU COMING. את נכנסת לחדר כיועצת משא ומתן, וכולם בטוחים שאת עוזרת אישית או מזכירה.
הסטריאוטיפ עובד כאן לטובתך: את הנשק הסודי של כל מנכ"ל. זה העקרון המנחה שלך."
זה לא היה לה פשוט לעיכול, אבל כמה ימים אח"כ, היא היתה בפגישה בה הציגה את עצמה.
כמובן, האוסטרלים מנומסים ואף אחד לא יגיד לה שהוא מצפה לראות גבר קשוח, אבל היא הציגה את עצמה בדיוק כמו שהצעתי: "היתרון הכי גדול שלי הוא שאני נראית כמו מזכירה, ואז אף אחד לא יודע שיש לך מומחה שיושב לידך בשולחן המשא ומתן" היא אמרה והיממה את הנוכחים בחדר.
מאוחר יותר, הם הודיעו לה שהיא זכתה בחוזה הייעוץ.
2. האויב הכי הגדול של נשים הוא ...
נועה, למרבה הצער, אינה יוצאת דופן.
תחשבו רגע, כמה נשים מוכשרות אתם מכירים, שמרגישות שהן הרבה פחות טובות ממה שהן באמת? נשים שיש להם פוטנציאל עצום, אבל הן חסרות בטחון? נשים יוצאות מן הכלל, שבכל זאת מהססות, לא רוצות לצאת מהקווים, חוששות לפרוץ גבולות?
זה בדיוק סוג הנשים שמעסיקות את טארה מור (TARA MOHR), בספרה PLAYING BIG.
מי האויב הכי גדול של נשים?
זה לא "את".
זהו הקול הפנימי שמהדהד לך בראש ואומר "לא, את עדיין לא מוכנה מספיק, לא טובה מספיק, לא מוכשרת מספיק, לא מנוסה מספיק, לא _____ (השלימי את החסר) מספיק".
נעים להכיר, זוהי המבקרת הפנימית שלך, והיא עולה לך ביוקר.
איך מזהים את המבקרת הפנימית?
מור מציעה כמה כללי אצבע:
א. גסות רוח, רשעות, נוקשות
אם הקולות בראש מדברים אליך כמו שבחיים לא היית מעזה לדבר אל אדם שאת אוהבת, זה סימן שזה קולה של המבקרת הפנימית.
ב. בינארי, שחור ולבן
אם הקולות בראש מדברים אליך בצורה אבסולוטית, קיצונית: החלומות שלך קלים להשגה או בלתי אפשריים; את מהממת או מזעזעת; את חכמה או טיפשה.
ג. המבקרת הפנימית בסה"כ "דואגת" לך
הקולות בראש לא רוצים לפגוע בך, אלא להגן עליך (לכאורה). אם תהיי כמו שאת / תעשי את זה עכשיו / לא תבדקי עוד אופציה / לא תקבלי אישור מעוד אנשים זה יפגע במוניטין שלך ואת תכשלי.
ד. את עדיין לא מוכנה
אם מרגישה שאת צריכה עוד זמן, עוד תואר, עוד ניסיון – כנראה שהמבקרת הפנימית שלך מנהלת אותך.
ה. את פשוט לא טובה בדברים טכניים / מתמטיקה / משא ומתן / ניהול משברים
הספק הפנימי שמכרסם בך, ורשימת מלאי של דברים שאת "לא טובה" בהם ו"לא נועדת" לעשות הוא עוד סימן למבקרת הפנימית בפעולה.
ו. את לא יפה מספיק
ביקורת עצמית על המראה החיצוני, הגיל, המשקל היא עוד סימן. רוב הגברים המצליחים הם לא בדיוק דוגמני על, אז למה בדיוק שזה יהיה תנאי חיוני להצלחה של אישה?
ז. תקליט שבור
אם הביקורת בראש חוזרת שוב ושוב, זה עוד סימן שזה לא מחשבות אמיתיות אלא קולה של המבקרת הפנימית.
ח. לא רציונלי, אבל עקבי
הקול שמהדהד בראש אולי לא הגיוני, קיצוני ושלילי, אבל בגלל שהוא עקבי, זה גורם לך לעצור ולחשוב "אולי זה באמת נכון".
ט. שני אגרופים
האגרוף הראשון של הביקורת כשאת נכנסת לחדר, הוא המחשבה שאת לא טובה מספיק.
האגרוף השני של הביקורת הוא כשהקולות אומרים לך "אז מה אם את לא טובה מספיק, כולם מעמידים פנים ומשחקים אותה "קול", למה את לא מסוגלת?"
י. מודל (שלילי) לחיקוי
יש מישהו בחיים שלך שגער, עלב, העיר לך וכנראה צילק אותך רגשית. המבקרת הפנימית אוהבת לקחת טרמפ על זה, כמו ציטוט של בר סמכא, שמוכיח שהיא צודקת.
3. איך מתמודדים עם המבקרת הפנימית?
אם זה נשמע מוכר, אתן בטח תוהות לעצמכן: סבבה, המבקרת הפנימית
1. "הבעיה שלך היא שאת אישה"
אתם כנראה לא מכירים את נועה, אבל יש סיכוי לא רע שתכירו בעתיד. נועה היא מומחית וחוקרת טכניקות למשא ומתן, מרצה ומייעצת באוסטרליה לאחד הבנקים הגדולים, לחברת ראיית החשבון הגדולה במדינה, לשלוחות המקומיות של אובר והאבספוט, ואפילו לצבא האוסטרלי.
אבל למרות הרקורד שלה, העובדה שאוטוטו יוצא ספר שלה לאור בשיתוף אחד המומחים המובילים למו"מ באוסטרליה, ושהיא בשלבים מתקדמים של הדוקטורט שלה, היא הרגישה שיש לה אתגר לא פשוט: לא משנה כמה נאורים הלקוחות שלה, הם עדיין ציפו שמומחה למשא ומתן יהיה ... גבר כריזמטי, קשוח, דומיננטי כזה.
היא פנתה אלי לייעוץ אחרי ששמעה את אחת ההרצאות שלי.
אחרי ששמעתי אותה מציגה את עצמה, הבנתי שידע, דוגמאות, טכניקות, רעיונות יצירתיים ואייקיו – לא חסרים לה.
חסר לה רק דבר אחד: רק האריזה הנכונה.
"את לא אומרת את זה מפורשות," אמרתי לה בבוטות, "אבל את חושבת שהבעיה שלך היא שאת אישה".
היא היתה מופתעת, ואני המשכתי.
"את לא מבינה שזה בעצם היתרון הכי גדול שלך".
היא לא הבינה.
"איך זה יתרון? אם הלקוחות מצפים לפגוש גבר מלא טסטוסטרון, למה זה טוב שמגיעה בחורה צעירה?"
"זה מאוד פשוט," הסברתי. "כי גם הצד השני למשא ומתן לא מצפה לזה. THEY DON'T SEE YOU COMING. את נכנסת לחדר כיועצת משא ומתן, וכולם בטוחים שאת עוזרת אישית או מזכירה.
הסטריאוטיפ עובד כאן לטובתך: את הנשק הסודי של כל מנכ"ל. זה העקרון המנחה שלך."
זה לא היה לה פשוט לעיכול, אבל כמה ימים אח"כ, היא היתה בפגישה בה הציגה את עצמה.
כמובן, האוסטרלים מנומסים ואף אחד לא יגיד לה שהוא מצפה לראות גבר קשוח, אבל היא הציגה את עצמה בדיוק כמו שהצעתי: "היתרון הכי גדול שלי הוא שאני נראית כמו מזכירה, ואז אף אחד לא יודע שיש לך מומחה שיושב לידך בשולחן המשא ומתן" היא אמרה והיממה את הנוכחים בחדר.
מאוחר יותר, הם הודיעו לה שהיא זכתה בחוזה הייעוץ.
2. האויב הכי הגדול של נשים הוא ...
נועה, למרבה הצער, אינה יוצאת דופן.
תחשבו רגע, כמה נשים מוכשרות אתם מכירים, שמרגישות שהן הרבה פחות טובות ממה שהן באמת? נשים שיש להם פוטנציאל עצום, אבל הן חסרות בטחון? נשים יוצאות מן הכלל, שבכל זאת מהססות, לא רוצות לצאת מהקווים, חוששות לפרוץ גבולות?
זה בדיוק סוג הנשים שמעסיקות את טארה מור (TARA MOHR), בספרה PLAYING BIG.
מי האויב הכי גדול של נשים?
זה לא "את".
זהו הקול הפנימי שמהדהד לך בראש ואומר "לא, את עדיין לא מוכנה מספיק, לא טובה מספיק, לא מוכשרת מספיק, לא מנוסה מספיק, לא _____ (השלימי את החסר) מספיק".
נעים להכיר, זוהי המבקרת הפנימית שלך, והיא עולה לך ביוקר.
איך מזהים את המבקרת הפנימית?
מור מציעה כמה כללי אצבע:
א. גסות רוח, רשעות, נוקשות
אם הקולות בראש מדברים אליך כמו שבחיים לא היית מעזה לדבר אל אדם שאת אוהבת, זה סימן שזה קולה של המבקרת הפנימית.
ב. בינארי, שחור ולבן
אם הקולות בראש מדברים אליך בצורה אבסולוטית, קיצונית: החלומות שלך קלים להשגה או בלתי אפשריים; את מהממת או מזעזעת; את חכמה או טיפשה.
ג. המבקרת הפנימית בסה"כ "דואגת" לך
הקולות בראש לא רוצים לפגוע בך, אלא להגן עליך (לכאורה). אם תהיי כמו שאת / תעשי את זה עכשיו / לא תבדקי עוד אופציה / לא תקבלי אישור מעוד אנשים זה יפגע במוניטין שלך ואת תכשלי.
ד. את עדיין לא מוכנה
אם מרגישה שאת צריכה עוד זמן, עוד תואר, עוד ניסיון – כנראה שהמבקרת הפנימית שלך מנהלת אותך.
ה. את פשוט לא טובה בדברים טכניים / מתמטיקה / משא ומתן / ניהול משברים
הספק הפנימי שמכרסם בך, ורשימת מלאי של דברים שאת "לא טובה" בהם ו"לא נועדת" לעשות הוא עוד סימן למבקרת הפנימית בפעולה.
ו. את לא יפה מספיק
ביקורת עצמית על המראה החיצוני, הגיל, המשקל היא עוד סימן. רוב הגברים המצליחים הם לא בדיוק דוגמני על, אז למה בדיוק שזה יהיה תנאי חיוני להצלחה של אישה?
ז. תקליט שבור
אם הביקורת בראש חוזרת שוב ושוב, זה עוד סימן שזה לא מחשבות אמיתיות אלא קולה של המבקרת הפנימית.
ח. לא רציונלי, אבל עקבי
הקול שמהדהד בראש אולי לא הגיוני, קיצוני ושלילי, אבל בגלל שהוא עקבי, זה גורם לך לעצור ולחשוב "אולי זה באמת נכון".
ט. שני אגרופים
האגרוף הראשון של הביקורת כשאת נכנסת לחדר, הוא המחשבה שאת לא טובה מספיק.
האגרוף השני של הביקורת הוא כשהקולות אומרים לך "אז מה אם את לא טובה מספיק, כולם מעמידים פנים ומשחקים אותה "קול", למה את לא מסוגלת?"
י. מודל (שלילי) לחיקוי
יש מישהו בחיים שלך שגער, עלב, העיר לך וכנראה צילק אותך רגשית. המבקרת הפנימית אוהבת לקחת טרמפ על זה, כמו ציטוט של בר סמכא, שמוכיח שהיא צודקת.
3. איך מתמודדים עם המבקרת הפנימית?
אם זה נשמע מוכר, אתן בטח תוהות לעצמכן: סבבה, המבקרת הפנימית
שלי חיה, קיימת, ואפילו בועטת. אז גורמים לה לסתום את הפה?
הנה כמה דרכים שמור מציעה:
א. להבחין ולהדביק תווית
בכל פעם שאת מזהה ביקורת, תגידי "אה, אני שומעת את קולה של המבקרת הפנימית עכשיו". זה הבסיס לכל שאר הטיפים.
ב. תפרידי את עצמך מהמבקרת
במקום להגיד "אני בלחץ היסטרי עכשיו", אמרי "המבקרת הפנימית שלי בלחץ היסטרי".
המבקרת הפנימית היא לא את, אלא חלק ממך. היא עובדת אצלך, ולא להיפך.
ג. תני לה שם
המבקרת הפנימית היא דמות. תני לה שם, תמונה, פנים. לא פחות חשוב, היא דמות מגוחכת שמדברת שטויות שפוגעות בך, אז הדמות שלה צריכה לשקף את זה.
ד. תביני את המבקרת
תשאלי את המבקרת הפנימית "ממה את מנסה להגן עלי עכשיו?" תפרשי את כוונותיה לטובה, אפילו שהמסקנות שהיא הגיעה אליהן, אינן נכונות. "אני מבינה שאת אוהבת אותי ודואגת לי, אבל לא להעלות רעיונות כי את חוששת שהם לא טובים מספיק, זו הדרך לבינוניות – ואני רוצה להצליח, גם אם יש בורות בדרך. בסדר?"
ה. הומור
מה מגוחך או מצחיק בסיטואציה?
ו. תני למבקרת חופש
תדמייני את המבקרת יוצאת לחופשה. תפרגני לה באיזה משהו מגניב באפריקה, איפה שאין קליטה בסלולרי והיא לא יכולה להציק לך.
ז. שימי את כל הביקורת בקערה
המבקרת הפנימית סיימה? תאספי את כל המילים שלה בדמיונך, ותשימי אותן בקערה. את הקערה, תחזירי לארון במטבח, ותחזרי למשרד / חדר העבודה שלך.
ח. דמייני את הקול
איפה הקול נשמע? בתוך הגוף שלך? בתוך הראש שלך? מסביב לו? דמייני את הקול של המבקרת הפנימית, ואז תראי אותו מתפוגג ונחלש.
ט. תורידי את הווליום
בכל פעם שהמבקרת הפנימית מדברת, תלחצי על כפתור הMUTE או שתורידי לה את הווליום.
ו... שיהיה בהצלחה.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
הנה כמה דרכים שמור מציעה:
א. להבחין ולהדביק תווית
בכל פעם שאת מזהה ביקורת, תגידי "אה, אני שומעת את קולה של המבקרת הפנימית עכשיו". זה הבסיס לכל שאר הטיפים.
ב. תפרידי את עצמך מהמבקרת
במקום להגיד "אני בלחץ היסטרי עכשיו", אמרי "המבקרת הפנימית שלי בלחץ היסטרי".
המבקרת הפנימית היא לא את, אלא חלק ממך. היא עובדת אצלך, ולא להיפך.
ג. תני לה שם
המבקרת הפנימית היא דמות. תני לה שם, תמונה, פנים. לא פחות חשוב, היא דמות מגוחכת שמדברת שטויות שפוגעות בך, אז הדמות שלה צריכה לשקף את זה.
ד. תביני את המבקרת
תשאלי את המבקרת הפנימית "ממה את מנסה להגן עלי עכשיו?" תפרשי את כוונותיה לטובה, אפילו שהמסקנות שהיא הגיעה אליהן, אינן נכונות. "אני מבינה שאת אוהבת אותי ודואגת לי, אבל לא להעלות רעיונות כי את חוששת שהם לא טובים מספיק, זו הדרך לבינוניות – ואני רוצה להצליח, גם אם יש בורות בדרך. בסדר?"
ה. הומור
מה מגוחך או מצחיק בסיטואציה?
ו. תני למבקרת חופש
תדמייני את המבקרת יוצאת לחופשה. תפרגני לה באיזה משהו מגניב באפריקה, איפה שאין קליטה בסלולרי והיא לא יכולה להציק לך.
ז. שימי את כל הביקורת בקערה
המבקרת הפנימית סיימה? תאספי את כל המילים שלה בדמיונך, ותשימי אותן בקערה. את הקערה, תחזירי לארון במטבח, ותחזרי למשרד / חדר העבודה שלך.
ח. דמייני את הקול
איפה הקול נשמע? בתוך הגוף שלך? בתוך הראש שלך? מסביב לו? דמייני את הקול של המבקרת הפנימית, ואז תראי אותו מתפוגג ונחלש.
ט. תורידי את הווליום
בכל פעם שהמבקרת הפנימית מדברת, תלחצי על כפתור הMUTE או שתורידי לה את הווליום.
ו... שיהיה בהצלחה.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
מה אנשים קונים: עובדות או סיפורים? (ולמה משתלם לשקר)
/ שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. למה אנשים מאמינים במיתוסים?
במהלך מלחמת העולם השנייה, איים רבים באוקיאנוס הפסיפיק נכבשו על ידי כוחות בריטים, אוסטרלים, יפנים ואמריקאים. כמובן, באיים הללו חיו מקומיים, מתרבויות פרימיטיביות, שלא ממש הבינו מה קורה סביבם.
הם ראו אנשים (חיילים) שלא עושים כלום כל היום, לא מגדלים שום דבר, לא יוצאים לדוג, ויש להם אוכל בשפע, מכשירי רדיו, טלפונים, מקררים, ג'יפים. "מאיפה הגיע האוכל?" הם תהו לעצמם. והתשובה היתה "מהשמיים".
לא כמטאפורה, אלא ממש מהשמיים – המצרכים היו מוצנחים להם ממטוסי מטען או מטוסים שהיו נוחתים בשדות תעופה מאולתרים באיים.
רגע, אבל מי שלח את המטוסים הללו?
ההסבר ההגיוני היחידי היה... אלוהים.
כנראה, חשבו הילידים, שהזרים שאכלסו את האי שלהם, מתפללים בצורה כזו, שאלוהי מטוסי המטען, שולח להם מתנות.
המקומיים "הבינו" אם כך, ששדה התעופה הוא מקום קדוש, ואז יצרו לעצמם שדות תעופה דמי, עם מגדל פיקוח ב"כאילו", משדרי רדיו ב"כאילו", ומטוסים "כאילו", והתפללו שם לאלוהי מטוסי המטען, שישלחו גם להם מתנות.
למרבה הצער, תפילותיהם לא נענו. כנראה שהם עשו משהו לא נכון...
התופעה הזאת התרחשה בלמעלה מ-10 איים שונים במקביל.
באחד האיים, עד היום הזה התושבים מתפללים ל"ג'ון פרום" JOHN FRUM, ככל הנראה, שיבוש של "ג'ון פרום אמריקה". יום אחד, הם מאמינים, ג'ון פרום יבוא לדאוג להם. כשנשאל אחד הילידים מדוע הוא ממשיך לחכות לג'ון פרום, הוא אמר: "אם מחכים אלפיים שנים לישו, והוא לא מגיע, אני יכול לחכות 19 שנה לג'ון פרום".
אגב, באיים אחרים מתפללים ל"טום נייבי" TOM NAVY, וגם לפרינס פיליפ (ככל הנראה, המשיח הבריטי...).
מעריצי מונטי פייטון חייבים להודות שאפילו הסרט המשובח "בריאן כוכב עליון" (באנגלית "LIFE OF BRIAN") לא הגיע לרמת גיחוך כזו.
המקרה הזה מוזכר בספרו של ריצ'רד דוקינס, OUTGROWING GOD, שתוהה, בין היתר, איך זה יכול להיות שבארה"ב, אחת המדינות המתקדמות בעולם, יותר מחצי מהאוכלוסייה מאמינה שסיפור של אדם וחווה קרה באמת.
הוא משתעשע בשאלות כמו למשל האם לגברים חסרה צלע אחת? או אם אלוהים העניש את הנחש רק בכך שיזחל על גחונו, למה הוא גם הפסיק לדבר?
דוקינס מסביר שאין כל הוכחות שהיה כזה אדם בשם "אברהם"; מכיוון שאין כמעט השפעה על ארכיאולוגיה או היסטוריה כתובה מחוץ לתנ"ך, כנראה שגם דוד המלך הוא פיקציה, ואם היה כזה, בוודאי לא היה אגדי כפי שהוא מתואר בתנ"ך.
שיר השירים לא נכתב על ידי שלמה המלך, אין ראיות לכך שבני ישראל היו עבדים במצרים, ורוב הסיפורים שמוצגים בתנ"ך הומצאו מאות שנים בדיעבד, או כמו במקרה של סיפורו של נוח בתיבה, שהיה בכלל העתקה.
העתקה מאיפה?
יש כל מיני מקורות, כמו למשל סיפור המבול האכדי של אתרח'סיס, סיפורו של זיאוסודרה השומרי, ואת האפוס של גילגמש. הסיפור האחרון מספר על האל הבבלי אאה, שהתגלה לאדם בשם אותנפישתים בחלום וגילה לו את תכנית האלים להשמיד את כל בני האדם ובעלי החיים באמצעות סופה, והציע לו לבנות ספינה, להכניס את משפחתו, בעלי מלאכה ובעלי חיים, זוג מכל סוג. נשמע מוכר? מי העתיק ממי? רמז: האפוס של גילגמש, בו מופיעה דמותו של אותנפישתים, נכתב בערך 2,000 שנה לפני סיפורו של נוח.
מה זה אומר?
שכנראה רוב האנשים, רוב הזמן, לא קונים עובדות - הם קונים סיפורים.
2. מה זאת אומרת, "לקנות סיפור"?
בעידן הקדום היה נרטיב פופולארי, על תינוק שנועד לגדולות, שמוחבא מאויב אכזר ומוכנס לתיבה שמונחת בנהר. כשהוא הופך לבוגר, הוא הופך להיות מלך או מנהיג.
נשמע לכם מוכר?
אולי כי זה לא רק סיפורו של משה רבנו, אלא גם סיפורו של סופרמן.
אבל מסתבר שמשה רבנו, לא היה המקור. לא חסרות עדויות של אנשי מקצוע וחובבי היסטוריה. למשל, על פי המיתולוגיה ההודית, כ-2,000 שנים לפני משה רבנו, היתה נסיכה בשם קונטי שילדה תינוק מחוץ לנישואין, ולכן לאחר הלידה, הניחה את התינוק בסלסלה שאותה השיטה על פני נהר הגנגס. הוא נמצא על ידי אחד מעובדי המלך, שאימץ אותו. התינוק הפך לקארנה מלך אנגא.
מקים האימפריה האכדית, סרגון, חי אלף שנים לפני הסיפור של משה רבנו. הוא נולד לכוהנת הגדולה, שהניחה אותו בתוך תיבת גומא ואטמה את הפתח בזפת. את התיבה היא הניחה בנהר, והיא נמצא על ידי שואב מים שמצא וגידל את התינוק.
גם במיתולוגיה המצרית, היוונית, היפנית, הקלטית, החיתית ואחרות יש סיפור כזה, בווריאציה כזו או אחרת.
צירוף מקרים? כנראה שלא.
וזה לא משנה לענייננו אם הסיפור הועתק או הומצא בנפרד על ידי אנשים שונים.
מה שמשנה, זה שבני אדם נ-ז-ק-ק-ו לסיפור הזה. פייק ניוז וסיפורים עובדים עלינו, כי אנחנו (לפחות חלקנו) צריכים אותם כדי להרגיש טוב עם עצמנו.
סיפורים מפוברקים עובדים, אם יש בהם "אמת רגשית". אנחנו רוצים שהם יהיו נכונים, כי הם מכניסים סדר לע
/ שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. למה אנשים מאמינים במיתוסים?
במהלך מלחמת העולם השנייה, איים רבים באוקיאנוס הפסיפיק נכבשו על ידי כוחות בריטים, אוסטרלים, יפנים ואמריקאים. כמובן, באיים הללו חיו מקומיים, מתרבויות פרימיטיביות, שלא ממש הבינו מה קורה סביבם.
הם ראו אנשים (חיילים) שלא עושים כלום כל היום, לא מגדלים שום דבר, לא יוצאים לדוג, ויש להם אוכל בשפע, מכשירי רדיו, טלפונים, מקררים, ג'יפים. "מאיפה הגיע האוכל?" הם תהו לעצמם. והתשובה היתה "מהשמיים".
לא כמטאפורה, אלא ממש מהשמיים – המצרכים היו מוצנחים להם ממטוסי מטען או מטוסים שהיו נוחתים בשדות תעופה מאולתרים באיים.
רגע, אבל מי שלח את המטוסים הללו?
ההסבר ההגיוני היחידי היה... אלוהים.
כנראה, חשבו הילידים, שהזרים שאכלסו את האי שלהם, מתפללים בצורה כזו, שאלוהי מטוסי המטען, שולח להם מתנות.
המקומיים "הבינו" אם כך, ששדה התעופה הוא מקום קדוש, ואז יצרו לעצמם שדות תעופה דמי, עם מגדל פיקוח ב"כאילו", משדרי רדיו ב"כאילו", ומטוסים "כאילו", והתפללו שם לאלוהי מטוסי המטען, שישלחו גם להם מתנות.
למרבה הצער, תפילותיהם לא נענו. כנראה שהם עשו משהו לא נכון...
התופעה הזאת התרחשה בלמעלה מ-10 איים שונים במקביל.
באחד האיים, עד היום הזה התושבים מתפללים ל"ג'ון פרום" JOHN FRUM, ככל הנראה, שיבוש של "ג'ון פרום אמריקה". יום אחד, הם מאמינים, ג'ון פרום יבוא לדאוג להם. כשנשאל אחד הילידים מדוע הוא ממשיך לחכות לג'ון פרום, הוא אמר: "אם מחכים אלפיים שנים לישו, והוא לא מגיע, אני יכול לחכות 19 שנה לג'ון פרום".
אגב, באיים אחרים מתפללים ל"טום נייבי" TOM NAVY, וגם לפרינס פיליפ (ככל הנראה, המשיח הבריטי...).
מעריצי מונטי פייטון חייבים להודות שאפילו הסרט המשובח "בריאן כוכב עליון" (באנגלית "LIFE OF BRIAN") לא הגיע לרמת גיחוך כזו.
המקרה הזה מוזכר בספרו של ריצ'רד דוקינס, OUTGROWING GOD, שתוהה, בין היתר, איך זה יכול להיות שבארה"ב, אחת המדינות המתקדמות בעולם, יותר מחצי מהאוכלוסייה מאמינה שסיפור של אדם וחווה קרה באמת.
הוא משתעשע בשאלות כמו למשל האם לגברים חסרה צלע אחת? או אם אלוהים העניש את הנחש רק בכך שיזחל על גחונו, למה הוא גם הפסיק לדבר?
דוקינס מסביר שאין כל הוכחות שהיה כזה אדם בשם "אברהם"; מכיוון שאין כמעט השפעה על ארכיאולוגיה או היסטוריה כתובה מחוץ לתנ"ך, כנראה שגם דוד המלך הוא פיקציה, ואם היה כזה, בוודאי לא היה אגדי כפי שהוא מתואר בתנ"ך.
שיר השירים לא נכתב על ידי שלמה המלך, אין ראיות לכך שבני ישראל היו עבדים במצרים, ורוב הסיפורים שמוצגים בתנ"ך הומצאו מאות שנים בדיעבד, או כמו במקרה של סיפורו של נוח בתיבה, שהיה בכלל העתקה.
העתקה מאיפה?
יש כל מיני מקורות, כמו למשל סיפור המבול האכדי של אתרח'סיס, סיפורו של זיאוסודרה השומרי, ואת האפוס של גילגמש. הסיפור האחרון מספר על האל הבבלי אאה, שהתגלה לאדם בשם אותנפישתים בחלום וגילה לו את תכנית האלים להשמיד את כל בני האדם ובעלי החיים באמצעות סופה, והציע לו לבנות ספינה, להכניס את משפחתו, בעלי מלאכה ובעלי חיים, זוג מכל סוג. נשמע מוכר? מי העתיק ממי? רמז: האפוס של גילגמש, בו מופיעה דמותו של אותנפישתים, נכתב בערך 2,000 שנה לפני סיפורו של נוח.
מה זה אומר?
שכנראה רוב האנשים, רוב הזמן, לא קונים עובדות - הם קונים סיפורים.
2. מה זאת אומרת, "לקנות סיפור"?
בעידן הקדום היה נרטיב פופולארי, על תינוק שנועד לגדולות, שמוחבא מאויב אכזר ומוכנס לתיבה שמונחת בנהר. כשהוא הופך לבוגר, הוא הופך להיות מלך או מנהיג.
נשמע לכם מוכר?
אולי כי זה לא רק סיפורו של משה רבנו, אלא גם סיפורו של סופרמן.
אבל מסתבר שמשה רבנו, לא היה המקור. לא חסרות עדויות של אנשי מקצוע וחובבי היסטוריה. למשל, על פי המיתולוגיה ההודית, כ-2,000 שנים לפני משה רבנו, היתה נסיכה בשם קונטי שילדה תינוק מחוץ לנישואין, ולכן לאחר הלידה, הניחה את התינוק בסלסלה שאותה השיטה על פני נהר הגנגס. הוא נמצא על ידי אחד מעובדי המלך, שאימץ אותו. התינוק הפך לקארנה מלך אנגא.
מקים האימפריה האכדית, סרגון, חי אלף שנים לפני הסיפור של משה רבנו. הוא נולד לכוהנת הגדולה, שהניחה אותו בתוך תיבת גומא ואטמה את הפתח בזפת. את התיבה היא הניחה בנהר, והיא נמצא על ידי שואב מים שמצא וגידל את התינוק.
גם במיתולוגיה המצרית, היוונית, היפנית, הקלטית, החיתית ואחרות יש סיפור כזה, בווריאציה כזו או אחרת.
צירוף מקרים? כנראה שלא.
וזה לא משנה לענייננו אם הסיפור הועתק או הומצא בנפרד על ידי אנשים שונים.
מה שמשנה, זה שבני אדם נ-ז-ק-ק-ו לסיפור הזה. פייק ניוז וסיפורים עובדים עלינו, כי אנחנו (לפחות חלקנו) צריכים אותם כדי להרגיש טוב עם עצמנו.
סיפורים מפוברקים עובדים, אם יש בהם "אמת רגשית". אנחנו רוצים שהם יהיו נכונים, כי הם מכניסים סדר לע
ולם כאוטי.
תחשבו רגע: מדוע סופרמן מתחזה לקלארק קנט ועובד כעיתונאי, כשהוא יכול להשתתף בסרטים, בפרסומות ולעשות הון עתק – בזמן שהוא "מציל" את העולם? כנראה בגלל שיש לו ערכים. הוא צנוע ועניו. סופרמן יכול לעשות מלא כסף ולשלוט בעולם, אבל הבחירות שלו הן "טובות". הסיפור שלו, מלמד אותנו איך אנחנו "צריכים" לחיות. אותו הדבר נכון לגבי קארה דנברס עיתונאית לכאורה, שהיא בעצם סופרגירל, בת דודתו של סופרמן.
במילים אחרות, סיפור הוא דרך ללמד אותנו מה נכון ומה ראוי.
וזה משהו שמדענים שמבקרים אנשים שחיים חיי אמונה ודת, מתעלמים ממנו:
שיש לנו עוד צרכים חוץ מאשר להרגיש חכמים וידענים.
להיות "צודקים" זה נחמד, אבל אנחנו גם רוצים זהות, חיבור למסורת, לאנשים סביבנו, להיות חלק ממשהו. מדע הוא חשוב, אבל מדע וידע עובדתי עדיין לא מעניק לרובנו מענה לשלל צרכים רגשיים – כמו שלוות נפש, וודאות או שייכות. ידע מדעי נרחב, ואייקיו גבוה עדיין לא מבטיחים לאף אחד חיי אושר, מסתבר.
סיפורי הדת שאנחנו מכירים, גם אם אנחנו לא מקיימים את מצוות הדת היהודית, נוטעים בנו מסורת, פילוסופית חיים, "היסטוריה", אמונות, ערכים, שאיפות, מודלים לחיקוי. ואת כל זה, הסיפורים עושים כלאחר יד, בזמן שהם מבדרים אותנו.
וזה לא משנה אם סיפור יציאת מצרים מומצא או חצי אמת – מה שחשוב הוא שהקהל הרלוונטי מקבל אותו כעובדה היסטורית. וכאשר קשה לנו, אנחנו אומרים "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה" – ומתחזקים.
3. למה משתלם לשקר?
נניח שאתם מנהיגי דת, יש לכם המון עוצמה פוליטית וכלכלית, ופתאום קבוצה של מדענים "מוכיחה" שהספר שהוא מקור הכוח שלכם, הוא בעצם אוסף של בדיות. מה תעשו?
מה עושים אם אתם מנהלי חברה שמייצרת סיגריות או מזהמת את הסביבה, ואתם מתמודדים עם קהילה מדעית שהגיעה לקונצנזוס שהפעילות העסקית שלכם רעה לאנושות?
מסתבר שהתשובה לכך פשוטה: "פקפק במדע, פזר מידע שגוי, הפץ מבוכה וקדם ספק".
זו היתה המסקנה של נעמי אורסקס, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, עם רקע במחקר גיאולוגי ואריק קונווי, היסטוריון שעובד בנאס"א. השניים כתבו ספר בשם "סוחרי הספק" MERCHANTS OF DOUBT, (שגם הפך לסרט ב-2014).
הם ביצעו הקבלה בין הוויכוח על ההתחממות העולמית לבין מחלוקות קודמות על עישון, גשם חומצי והחור באוזון. אורסקס וקונווי כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה לאחר שכבר הושג בנושא המחלוקת קונצנזוס מדעי. "לקבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות השפעה שלילית גדולה, בייחוד אם הם מאורגנים, נחושים בדעתם ויש להם גישה למסדרונות הכוח".
ההשלכה של השקרים, היא כמובן, שאותן תעשיות שפוגעות באנושות, יכולות להמשיך ולגרוף רווחים של מיליארדי דולרים מדי חודש.
מה יותר חשוב לך, אדוני המנהל של תאגיד שמזהם את הסביבה או מוכר שקר כלשהו: מה שיקרה לאנשים שאתה לא מכיר, עכשיו או בעוד 70 שנים – או בונוס שתקבל בסוף השנה של 50 מיליון דולר?
הבעיה של הצדק, שהוא מחלק את הרווחים שלו בין כל כך הרבה אנשים, כך שאנשים בעמדות כוח לא מקבלים צ'קים שמנים.
צדק ואמת, במילים אחרות, הם לא ממש עסק משתלם. ועוד לפחות חצי מהאנשים שתפגשו, ישנאו אתכם כי אתם מנסים לשנות משהו שהם מכירים, אוהבים או רגילים אליו.
אבל כשמקדמים שקר? אה, נפלא! כאן אפשר לעשות רווח חסר פרופורציה.
כמה חסר פרופורציה?
תעברו על רשימת התעשיות שפוגעות, מזיקות ומזהמות, ותגלו שמדובר בעסקי ע-נ-ק.
אם תפגשו מישהו שיגיד לכם שתעשיית הסיגריות גוועת, ושאין לה עתיד, תזכירו לו ששווי השוק של 3 חברות הסיגריות הגדולות בעולם עומד על כ-350 מיליארד דולר.
12 החברות המובילות בתעשייה "חסרת עתיד" אחרת – נפט – הכניסו ב-2018 למעלה מ-1.6 טריליון דולר. כמה כסף זה?
בערך 5 מגרשי כדורגל מלאים בשטרות של 100 דולר.
לא רע, בשביל עסק "בלי עתיד", נכון?
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
תחשבו רגע: מדוע סופרמן מתחזה לקלארק קנט ועובד כעיתונאי, כשהוא יכול להשתתף בסרטים, בפרסומות ולעשות הון עתק – בזמן שהוא "מציל" את העולם? כנראה בגלל שיש לו ערכים. הוא צנוע ועניו. סופרמן יכול לעשות מלא כסף ולשלוט בעולם, אבל הבחירות שלו הן "טובות". הסיפור שלו, מלמד אותנו איך אנחנו "צריכים" לחיות. אותו הדבר נכון לגבי קארה דנברס עיתונאית לכאורה, שהיא בעצם סופרגירל, בת דודתו של סופרמן.
במילים אחרות, סיפור הוא דרך ללמד אותנו מה נכון ומה ראוי.
וזה משהו שמדענים שמבקרים אנשים שחיים חיי אמונה ודת, מתעלמים ממנו:
שיש לנו עוד צרכים חוץ מאשר להרגיש חכמים וידענים.
להיות "צודקים" זה נחמד, אבל אנחנו גם רוצים זהות, חיבור למסורת, לאנשים סביבנו, להיות חלק ממשהו. מדע הוא חשוב, אבל מדע וידע עובדתי עדיין לא מעניק לרובנו מענה לשלל צרכים רגשיים – כמו שלוות נפש, וודאות או שייכות. ידע מדעי נרחב, ואייקיו גבוה עדיין לא מבטיחים לאף אחד חיי אושר, מסתבר.
סיפורי הדת שאנחנו מכירים, גם אם אנחנו לא מקיימים את מצוות הדת היהודית, נוטעים בנו מסורת, פילוסופית חיים, "היסטוריה", אמונות, ערכים, שאיפות, מודלים לחיקוי. ואת כל זה, הסיפורים עושים כלאחר יד, בזמן שהם מבדרים אותנו.
וזה לא משנה אם סיפור יציאת מצרים מומצא או חצי אמת – מה שחשוב הוא שהקהל הרלוונטי מקבל אותו כעובדה היסטורית. וכאשר קשה לנו, אנחנו אומרים "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה" – ומתחזקים.
3. למה משתלם לשקר?
נניח שאתם מנהיגי דת, יש לכם המון עוצמה פוליטית וכלכלית, ופתאום קבוצה של מדענים "מוכיחה" שהספר שהוא מקור הכוח שלכם, הוא בעצם אוסף של בדיות. מה תעשו?
מה עושים אם אתם מנהלי חברה שמייצרת סיגריות או מזהמת את הסביבה, ואתם מתמודדים עם קהילה מדעית שהגיעה לקונצנזוס שהפעילות העסקית שלכם רעה לאנושות?
מסתבר שהתשובה לכך פשוטה: "פקפק במדע, פזר מידע שגוי, הפץ מבוכה וקדם ספק".
זו היתה המסקנה של נעמי אורסקס, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, עם רקע במחקר גיאולוגי ואריק קונווי, היסטוריון שעובד בנאס"א. השניים כתבו ספר בשם "סוחרי הספק" MERCHANTS OF DOUBT, (שגם הפך לסרט ב-2014).
הם ביצעו הקבלה בין הוויכוח על ההתחממות העולמית לבין מחלוקות קודמות על עישון, גשם חומצי והחור באוזון. אורסקס וקונווי כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה לאחר שכבר הושג בנושא המחלוקת קונצנזוס מדעי. "לקבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות השפעה שלילית גדולה, בייחוד אם הם מאורגנים, נחושים בדעתם ויש להם גישה למסדרונות הכוח".
ההשלכה של השקרים, היא כמובן, שאותן תעשיות שפוגעות באנושות, יכולות להמשיך ולגרוף רווחים של מיליארדי דולרים מדי חודש.
מה יותר חשוב לך, אדוני המנהל של תאגיד שמזהם את הסביבה או מוכר שקר כלשהו: מה שיקרה לאנשים שאתה לא מכיר, עכשיו או בעוד 70 שנים – או בונוס שתקבל בסוף השנה של 50 מיליון דולר?
הבעיה של הצדק, שהוא מחלק את הרווחים שלו בין כל כך הרבה אנשים, כך שאנשים בעמדות כוח לא מקבלים צ'קים שמנים.
צדק ואמת, במילים אחרות, הם לא ממש עסק משתלם. ועוד לפחות חצי מהאנשים שתפגשו, ישנאו אתכם כי אתם מנסים לשנות משהו שהם מכירים, אוהבים או רגילים אליו.
אבל כשמקדמים שקר? אה, נפלא! כאן אפשר לעשות רווח חסר פרופורציה.
כמה חסר פרופורציה?
תעברו על רשימת התעשיות שפוגעות, מזיקות ומזהמות, ותגלו שמדובר בעסקי ע-נ-ק.
אם תפגשו מישהו שיגיד לכם שתעשיית הסיגריות גוועת, ושאין לה עתיד, תזכירו לו ששווי השוק של 3 חברות הסיגריות הגדולות בעולם עומד על כ-350 מיליארד דולר.
12 החברות המובילות בתעשייה "חסרת עתיד" אחרת – נפט – הכניסו ב-2018 למעלה מ-1.6 טריליון דולר. כמה כסף זה?
בערך 5 מגרשי כדורגל מלאים בשטרות של 100 דולר.
לא רע, בשביל עסק "בלי עתיד", נכון?
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
איזה סוג של מנהלים אתם: מכפילים או מצמצמים? / שלושה דברים שלמדתי השבוע
1. האם הסביבה משפיעה על היכולות שלנו?
טוב, אתם יודעים שכן, אבל השאלה היא באיזו מידה:
א. אריק טורקהיימר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה, חקר וגילה שסביבות שליליות, מפחיתות את האייקיו בקרב ילדים. ילדים עניים, שאומצו על ידי משפחות ממעמד בינוני-גבוה, שיפרו את ציוניהם בבחינות האייקיו בין 12 ל-18 נקודות.
ב. כנראה שכבר שמעתם על המחקר פורץ הדרך של קרול דווק, פרופסורית באוניברסיטת סטנפורד, שמבדיל בין תבנית חשיבה מקובעת (FIXED) לבין תבנית חשיבה מתפתחת (GROWTH). המקרה הראשון הוא מאפיין של אנשים שחושבים שיש אנשים שנולדו חכמים ויש כאלה שנולדו טיפשים. כל מצב הופך לאתגר או מבחן אינטליגנציה. ככל שיותר קשה להם, זה סימן שהם טיפשים. כשלון בביצוע, הופך להיות "אני כשלון". הפחד מכשלון, גורם להם לא לנסות.
המקרה השני הוא של אנשים שמאמינים שאינטליגנציה היא דבר מתפתח (ולכן כדאי ללמוד 3 דברים מדי שבוע – טוב, נו, זו תוספת שלי 😉 ); כל אתגר חדש הוא ניסיון למידה. כשלון הוא חלק בלתי נפרד מלמידה, ולכן אין לחשוש ממנו או לראות בו משהו שמגדיר אותם.
רוצים טיפ שימושי?
פרופ' דווק מצאה למשל, שכאשר מחמיאים לילדים על כמה שהם חכמים, הם חוששים לנסות דברים חדשים, פן יתגלה שהם לא כאלה חכמים. אבל ילדים שמחמיאים להם על הניסיון ועל העבודה הקשה, מפתחים יכולות מנטליות גבוהות יותר, כי הם לומדים שיכולות זה משהו שמתפתח, ולא משהו שיש או אין לך.
ג. ריצ'רד יוג'ין ניסבט, פרופ' מאוניברסיטת מישיגן, הוא גם חוקר מופלא, שגילה בין היתר, שיש הבדלים מדידים בין מוחות של "מערביים" (אירופה וארה"ב) לאלו של "אסייתיים". הוא גם זכה למחמאה אדירה ממלקולם גלדוול, מי שכתב את TIPPING POINT, Blink ו"מצוינים" עם חוק 10,000 השעות, שכינה אותו "האדם שעיצב את תפיסת העולם שלי".
לענייננו, ניסבט חקר ומצא שני דברים מעניינים:
1. שהאייקיו של סטודנטים צונח בזמן חופשת הקיץ
2. שאם אתם מרגישים שהילדים שלכם יותר חכמים מכם, אתם צודקים.
רמת האייקיו בעולם עולה בהתמדה. נסביט מצא שהאייקיו הממוצע של 1917 נחשב במונחים של היום לנמוך יותר מזה של פורסט גאמפ - 73.
2. שני סוגים של גאונים
לרוב האנשים, כשהיו בבית הספר, היה מקצוע שהם אהבו במיוחד – לא בגלל המקצוע, אלא בגלל המורה שלימד אותו. וכשחלפה שנה, והתחלף המורה, פתאום התלמיד הפך ממצטיין לממוצע. כשזה מגיע לארגונים, מסתבר, זה אותו הדבר.
לא משנה כמה חכם המנכ"ל או מנהל החטיבה, משנה איזה סוג של חכם הוא.
אפשר לחלק את הגאונים בעולם לשני סוגים:
א. גאונים שכאשר אתה פוגש אותם, אתה מרגיש שהם חכמים באופן מעורר הערצה
ב. גאונים שכאשר אתה פוגש אותם, אתה מרגיש שאתה חכם בצורה בלתי רגילה
הסוג הראשון, הוא פשוט אדם מבריק. הסוג השני, הוא הסוג שמייצר אנשים מבריקים.
כמובן, הדיכוטומיה הזאת לא מדויקת: זה לא שחור ולבן, יש ספקטרום שלם בין מנהלים גרועים במיוחד למנהלים מצטיינים. והחדשות הטובות: זו מיומנות שאפשר ללמוד אותה.
3. למה רוב העובדים בעולם לא פרודוקטיביים?
סקר גאלופ שנערך ב-142 מדינות, גילה שברוב מדינות העולם, פחות מרבע מהעובדים "מעורבים" במקום העבודה: שזה אומר שמחים להגיע לעבודה, יעילים בעבודתם, וכו'.
למעלה מרבע מהעובדים, הם ACTIVELY DISENGAGED, כלומר, מזיקים למקום העבודה בכוונה תחילה.
למה?
כי מי שמנהל אותם, הם אנשים חכמים מהסוג הראשון, שתבנית החשיבה שלהם היא מקובעת. אלו היו המסקנות של ליז ויזמן, שעזבה קריירה מצליחה באורקל, והפכה להיות חוקרת ויועצת לארגונים. בספרה THE MULTIPLIER EFFECT, היא מחלקת מנהלים ל-2 קבוצות: "מכפילים" ו"מצמצמים", MULTIPLIERS ו DIMINISHERS.
המצמצמים, הם אלו שמנצלים כוח אדם, מאשימים עובדים כשיש טעויות ובעיות, קובעים מה הכיוון שצריך ללכת אליו, מחליטים לבד ואוהבים לשלוט. הם מאמינים שהם המנהלים הבכירים, כי אי אפשר בלי האינטואיציה והחוכמה שלהם, וכי הצוות לא יסתדר בלעדיהם.
המכפילים, הם אלו שמפתחים את כוח האדם הקיים, מביטים על שגיאות כהזדמנות למידה ארגונית, מאתגרים את העובדים למצוא כיוונים ורעיונות חדשים, חווים את דעתם במסגרת תהליך קבלת ההחלטות – ולא כופים את דעתם, ורואים את תפקידם כמי שאמור לסייע לעובדים להצליח. הם מאמינים שהעובדים הם חכמים, והם יצליחו למצוא את הדרכים הנכונות לעשות דברים – אם הם יעניקו להם את ההזדמנות ואת התנאים לכך.
ההבדל, מצאה ויזמן לאחר בדיקה של 150 מנהלים, הוא שה"מכפילים" מפיקים מהעובדים שלהם בממוצע כפול תפוקה (ומכאן הכינוי). המכפילים הם לא סתם גאונים, אומרת ויזמן, הם GENIUS MAKERS – הם הופכים את העובדים שלהם לגאונים.
רוב המצמצמים, אגב, לא מתכוונים לפגוע באחרים – הם לרוב מצמצמים "בלי כוונה".
4. *בונוס1* מה הסוד?
ארווין ג'ונסון ג'וני
1. האם הסביבה משפיעה על היכולות שלנו?
טוב, אתם יודעים שכן, אבל השאלה היא באיזו מידה:
א. אריק טורקהיימר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה, חקר וגילה שסביבות שליליות, מפחיתות את האייקיו בקרב ילדים. ילדים עניים, שאומצו על ידי משפחות ממעמד בינוני-גבוה, שיפרו את ציוניהם בבחינות האייקיו בין 12 ל-18 נקודות.
ב. כנראה שכבר שמעתם על המחקר פורץ הדרך של קרול דווק, פרופסורית באוניברסיטת סטנפורד, שמבדיל בין תבנית חשיבה מקובעת (FIXED) לבין תבנית חשיבה מתפתחת (GROWTH). המקרה הראשון הוא מאפיין של אנשים שחושבים שיש אנשים שנולדו חכמים ויש כאלה שנולדו טיפשים. כל מצב הופך לאתגר או מבחן אינטליגנציה. ככל שיותר קשה להם, זה סימן שהם טיפשים. כשלון בביצוע, הופך להיות "אני כשלון". הפחד מכשלון, גורם להם לא לנסות.
המקרה השני הוא של אנשים שמאמינים שאינטליגנציה היא דבר מתפתח (ולכן כדאי ללמוד 3 דברים מדי שבוע – טוב, נו, זו תוספת שלי 😉 ); כל אתגר חדש הוא ניסיון למידה. כשלון הוא חלק בלתי נפרד מלמידה, ולכן אין לחשוש ממנו או לראות בו משהו שמגדיר אותם.
רוצים טיפ שימושי?
פרופ' דווק מצאה למשל, שכאשר מחמיאים לילדים על כמה שהם חכמים, הם חוששים לנסות דברים חדשים, פן יתגלה שהם לא כאלה חכמים. אבל ילדים שמחמיאים להם על הניסיון ועל העבודה הקשה, מפתחים יכולות מנטליות גבוהות יותר, כי הם לומדים שיכולות זה משהו שמתפתח, ולא משהו שיש או אין לך.
ג. ריצ'רד יוג'ין ניסבט, פרופ' מאוניברסיטת מישיגן, הוא גם חוקר מופלא, שגילה בין היתר, שיש הבדלים מדידים בין מוחות של "מערביים" (אירופה וארה"ב) לאלו של "אסייתיים". הוא גם זכה למחמאה אדירה ממלקולם גלדוול, מי שכתב את TIPPING POINT, Blink ו"מצוינים" עם חוק 10,000 השעות, שכינה אותו "האדם שעיצב את תפיסת העולם שלי".
לענייננו, ניסבט חקר ומצא שני דברים מעניינים:
1. שהאייקיו של סטודנטים צונח בזמן חופשת הקיץ
2. שאם אתם מרגישים שהילדים שלכם יותר חכמים מכם, אתם צודקים.
רמת האייקיו בעולם עולה בהתמדה. נסביט מצא שהאייקיו הממוצע של 1917 נחשב במונחים של היום לנמוך יותר מזה של פורסט גאמפ - 73.
2. שני סוגים של גאונים
לרוב האנשים, כשהיו בבית הספר, היה מקצוע שהם אהבו במיוחד – לא בגלל המקצוע, אלא בגלל המורה שלימד אותו. וכשחלפה שנה, והתחלף המורה, פתאום התלמיד הפך ממצטיין לממוצע. כשזה מגיע לארגונים, מסתבר, זה אותו הדבר.
לא משנה כמה חכם המנכ"ל או מנהל החטיבה, משנה איזה סוג של חכם הוא.
אפשר לחלק את הגאונים בעולם לשני סוגים:
א. גאונים שכאשר אתה פוגש אותם, אתה מרגיש שהם חכמים באופן מעורר הערצה
ב. גאונים שכאשר אתה פוגש אותם, אתה מרגיש שאתה חכם בצורה בלתי רגילה
הסוג הראשון, הוא פשוט אדם מבריק. הסוג השני, הוא הסוג שמייצר אנשים מבריקים.
כמובן, הדיכוטומיה הזאת לא מדויקת: זה לא שחור ולבן, יש ספקטרום שלם בין מנהלים גרועים במיוחד למנהלים מצטיינים. והחדשות הטובות: זו מיומנות שאפשר ללמוד אותה.
3. למה רוב העובדים בעולם לא פרודוקטיביים?
סקר גאלופ שנערך ב-142 מדינות, גילה שברוב מדינות העולם, פחות מרבע מהעובדים "מעורבים" במקום העבודה: שזה אומר שמחים להגיע לעבודה, יעילים בעבודתם, וכו'.
למעלה מרבע מהעובדים, הם ACTIVELY DISENGAGED, כלומר, מזיקים למקום העבודה בכוונה תחילה.
למה?
כי מי שמנהל אותם, הם אנשים חכמים מהסוג הראשון, שתבנית החשיבה שלהם היא מקובעת. אלו היו המסקנות של ליז ויזמן, שעזבה קריירה מצליחה באורקל, והפכה להיות חוקרת ויועצת לארגונים. בספרה THE MULTIPLIER EFFECT, היא מחלקת מנהלים ל-2 קבוצות: "מכפילים" ו"מצמצמים", MULTIPLIERS ו DIMINISHERS.
המצמצמים, הם אלו שמנצלים כוח אדם, מאשימים עובדים כשיש טעויות ובעיות, קובעים מה הכיוון שצריך ללכת אליו, מחליטים לבד ואוהבים לשלוט. הם מאמינים שהם המנהלים הבכירים, כי אי אפשר בלי האינטואיציה והחוכמה שלהם, וכי הצוות לא יסתדר בלעדיהם.
המכפילים, הם אלו שמפתחים את כוח האדם הקיים, מביטים על שגיאות כהזדמנות למידה ארגונית, מאתגרים את העובדים למצוא כיוונים ורעיונות חדשים, חווים את דעתם במסגרת תהליך קבלת ההחלטות – ולא כופים את דעתם, ורואים את תפקידם כמי שאמור לסייע לעובדים להצליח. הם מאמינים שהעובדים הם חכמים, והם יצליחו למצוא את הדרכים הנכונות לעשות דברים – אם הם יעניקו להם את ההזדמנות ואת התנאים לכך.
ההבדל, מצאה ויזמן לאחר בדיקה של 150 מנהלים, הוא שה"מכפילים" מפיקים מהעובדים שלהם בממוצע כפול תפוקה (ומכאן הכינוי). המכפילים הם לא סתם גאונים, אומרת ויזמן, הם GENIUS MAKERS – הם הופכים את העובדים שלהם לגאונים.
רוב המצמצמים, אגב, לא מתכוונים לפגוע באחרים – הם לרוב מצמצמים "בלי כוונה".
4. *בונוס1* מה הסוד?
ארווין ג'ונסון ג'וני
ור, היה שחקן כדורסל מוכשר. זה היה ברור כשמש.
הוא היה כל כך מוכשר, שבאחד המשחקים, הוא קלע את כל הסלים לטובת הקבוצה שלו, למעט אחד. המאמן שלו שמח, ואפילו השחקנים שמחו – כי נחמד להיות בקבוצה שמנצחת.
מי לא שמח באותו המשחק?
ההורים של השחקנים האחרים, שבאו לראות את הילדים שלהם משחקים, וראו רק שחקן אחד על המגרש. ג'ונסון ראה את זה, והחליט באותו הרגע שאת הכשרון האדיר לו, הוא יכוון למקום אחר: לדאוג שכל מי שמשחק סביבו, יהפוך להיות סופר-סטאר.
והוא הצליח, לא רק ברמה האישית, קבוצתו הפכה לאחת הקבוצות הטובות בכל הזמנים, והוא נכנס להיכל התהילה כאחד הכדורסלנים הטובים בNBA, וגם על הדרך, זכה לכינוי מג'יק ("קסם") ג'ונסון.
5. *בונוס2* טיפ: איך הופכים ממנהל מצמצם למנהל מכפיל?
אחד הטיפים של ויזמן: במקום לשאול האם האדם / השחקן / העובד שניצב לפני הוא חכם או לא, תשאלו "באיזה דרך הוא חכם? במה הוא טוב?" ותנו לו לבטא את עצמו, להתפתח, ולגדול מהמקום הזה.
6. *בונוס3* איזה סוג של מכפיל אתה?
ויזמן מצאה שיש יותר מסוג אחד של מכפיל:
א. מגנט כשרון: יודע לזהות, למשוך ולהתאים בין תפקיד לכשרון.
ב. המוציא לחופשי: משחרר את העובדים מהכבלים של תהליכים או קבעונות ארגוניים.
ג. המאתגר: מאתגר את החשיבה ואת הנחות העבודה של העובדים.
ד. המתדיין: מנהל דיונים סביב החלטות, כדי לוודא קבלת החלטות נכונה ושימוש בדאטה.
ה. המשקיע: מעניק לעובדים תחושת בעלות ומטמיע אחריות מנהלתית.
ויש גם את תמונת המראה, של המצמצמים:
א. בונה האימפריות: מנהל שאוהב לספח משאבים ומתגאה בכמות ה"כפיפים" שלו
ב. הדיקטטור: מייצר אווירה קודרת שבה אסור לטעות או לחרוג מנהלים.
ג. הידען: זה שמתעקש להראות ל"כפיפים" כמה הם טיפשים וכמה הוא חכם.
ד. המחליט: מקבל החלטות לבד, משנה החלטות של אחרים ומבלבל את הארגון
ה. המיקרו-מנג'ר: מאמין שאם לא יהיה מעורב בעצמו, שום דבר לא יעשה כמו שצריך.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
הוא היה כל כך מוכשר, שבאחד המשחקים, הוא קלע את כל הסלים לטובת הקבוצה שלו, למעט אחד. המאמן שלו שמח, ואפילו השחקנים שמחו – כי נחמד להיות בקבוצה שמנצחת.
מי לא שמח באותו המשחק?
ההורים של השחקנים האחרים, שבאו לראות את הילדים שלהם משחקים, וראו רק שחקן אחד על המגרש. ג'ונסון ראה את זה, והחליט באותו הרגע שאת הכשרון האדיר לו, הוא יכוון למקום אחר: לדאוג שכל מי שמשחק סביבו, יהפוך להיות סופר-סטאר.
והוא הצליח, לא רק ברמה האישית, קבוצתו הפכה לאחת הקבוצות הטובות בכל הזמנים, והוא נכנס להיכל התהילה כאחד הכדורסלנים הטובים בNBA, וגם על הדרך, זכה לכינוי מג'יק ("קסם") ג'ונסון.
5. *בונוס2* טיפ: איך הופכים ממנהל מצמצם למנהל מכפיל?
אחד הטיפים של ויזמן: במקום לשאול האם האדם / השחקן / העובד שניצב לפני הוא חכם או לא, תשאלו "באיזה דרך הוא חכם? במה הוא טוב?" ותנו לו לבטא את עצמו, להתפתח, ולגדול מהמקום הזה.
6. *בונוס3* איזה סוג של מכפיל אתה?
ויזמן מצאה שיש יותר מסוג אחד של מכפיל:
א. מגנט כשרון: יודע לזהות, למשוך ולהתאים בין תפקיד לכשרון.
ב. המוציא לחופשי: משחרר את העובדים מהכבלים של תהליכים או קבעונות ארגוניים.
ג. המאתגר: מאתגר את החשיבה ואת הנחות העבודה של העובדים.
ד. המתדיין: מנהל דיונים סביב החלטות, כדי לוודא קבלת החלטות נכונה ושימוש בדאטה.
ה. המשקיע: מעניק לעובדים תחושת בעלות ומטמיע אחריות מנהלתית.
ויש גם את תמונת המראה, של המצמצמים:
א. בונה האימפריות: מנהל שאוהב לספח משאבים ומתגאה בכמות ה"כפיפים" שלו
ב. הדיקטטור: מייצר אווירה קודרת שבה אסור לטעות או לחרוג מנהלים.
ג. הידען: זה שמתעקש להראות ל"כפיפים" כמה הם טיפשים וכמה הוא חכם.
ד. המחליט: מקבל החלטות לבד, משנה החלטות של אחרים ומבלבל את הארגון
ה. המיקרו-מנג'ר: מאמין שאם לא יהיה מעורב בעצמו, שום דבר לא יעשה כמו שצריך.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון