- [ ] אלפי יזמים, מפקדים ומנהלים כבר חוו את הרצאת מוח קונה, מוח מוכר. רוצים גם להגיע, לשמוע, ולחוות את הרצאה? הנה ההזדמנות!
- [ ] ב-9:30 ב4.1, ברוטשילד 8, קומה 1, בלופט של MEET IN PLACE.
- [ ] + תהליך בונוס איקיגיי היפני, למציאת התכלית האישית שלך.
- [ ] >>> לתשלום >>> http://bit.ly/buyingsellingbrain
- [ ] ב-9:30 ב4.1, ברוטשילד 8, קומה 1, בלופט של MEET IN PLACE.
- [ ] + תהליך בונוס איקיגיי היפני, למציאת התכלית האישית שלך.
- [ ] >>> לתשלום >>> http://bit.ly/buyingsellingbrain
שלושה דברים שלמדתי השבוע / מה הופך דברים ליותר קלים? / 22 בדצמבר, 2018
1. למה מילים חשובות?
לפני כמה שבועות, דיברתי על ההבדל בין הורה שאומר "אני חייב להכין ארוחת ערב לילדים" ולבין הורה שאומר "אני זוכה להכין ארוחת ערב לילדי". לכאורה, סמנטיקה. אבל בפועל, מילה אחת, יכולה לעשות את כל ההבדל.
השבוע ניהלתי על כך שיחה מרתקת עם חבר מעולם הפרסום, על תרגיל "אורוולי", על שם ג'ורג' אורוול, שכתב את הספר הנפלא 1984.
תחשבו על זה, אם השם הרשמי של מחבלים, במקום מחבל או טרוריסט (שאומר "זורע פחד"), היה "לוזר", האם זה היה משפיע על כמות הפיגועים או לא? כשהיו עורכים משא ומתן, היו מחליפים "1,000 לוזרים" בתמורה לגופת חייל, איך זה היה מרגיש לצד השני?
תחשבו שאם משתמש בסמים קשים היה מוגדר כ"אפס", כמה צעירים היו ממהרים להשתמש בסמים קשים ולהפוך להיות "אפסים"?
אם הכינוי הרשמי של גבר שמכה את אשתו יהיה "סמרטוט" בצורה רשמית, האם יותר או פחות גברים ימהרו להרים יד?
אם השם הרשמי של פוליטיקאי שסרח היה "הפושע" או "הגנב". זאת אומרת, שהיו חייבים, נניח בכל פעם שמזכירים את שמו של אריה דרעי, לומר הפושע אריה דרעי בכל אירוע רשמי, בכל אזכור תקשורתי. אם בתעודת הזהות ובמסמכים רשמיים אחרים של המדינה, הכינוי המשפיל היה מופיע לצד שמו של האדם, איך זה היה משפיע?
אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים של אדם, הוא הדמות שהוא רוצה לשקף לעולם.
בהרצאות שלי, אני לפעמים מבקש מהנוכחים לפתוח את הסמרטפון ולהפעיל את האינסטגרם שלהם. ואז אני מבקש מהם לתת את הטלפון לאדם שהם לא מכירים, ושהוא יביט באינסטגרם שלהם, ויתאר בקול איזה אדם הם.
כמובן, שהתיאור רחוק – רחוק מאוד- מהמציאות.
הדמות שמשתקפת באינסטגרם נקראת ASPIRATIONAL SELF. האדם שאנחנו רוצים להיות. אלו החלקים היפים בחיים שלנו שאנחנו מציגים לאחרים, זה לא באמת אנחנו.
וכך, אנחנו מבלים לפחות חצי מהזמן שבו אנחנו ערים, בניסיון להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר: קונים את המותגים הנכונים, צובעים את השיער, משקרים לגבי הגיל, הגובה והמשקל שלנו, נועלים עקבים, לובשים חזיות פושאפ, משתילים סיליקון, עושים בוטוקס, מתאפרים, קונים מותגים, רוכשים מוצרים ושירותים בכסף שאין לנו, מחייכים למצלמה, עושים NAME DROPPING, מספרים סיפורים, משדרגים את קורות החיים שלנו, עושים פוטושופ ופילטרים, מתחנפים ומעמידים פנים (כמובן, לא אתם, אני מדבר על האנשים האחרים).
נכון, בספר 1984, הממשלה "הרעה" עשתה שימוש בשפה כדי לשלוט, אבל אפשר כמובן לעשות בשפה שימוש במובן חיובי. אז אם מה שאחרים חושבים על אדם כל כך חשוב לו, למה שלא נעשה בזה שימוש כדי לצמצם תופעות כמו אלימות וטרור, סמים קשים ופשע?
2. טוב, לך זה קל
אחד הדברים ששמתי לב אצל חלק מהאנשים שמגיעים לדבר איתי אחרי ההרצאות או סדנאות, הוא שהם כמעט תמיד בטוחים שלי הכל בא בקלות. "טוב, לך זה קל" הם אומרים לי לא פעם.
למה?
כי הרבה יותר נוח לחשוב שמישהו אחר הצליח, כי הוא התחיל מתנאים טובים יותר.
לפעמים, כשאני מחליט לשתף אותם בחלקיק מהדברים שעברתי, הם נדהמים.
לא נשמע להם הגיוני שמנהל המגמה בבית הספר שבו למדתי, החליט להתקשר לאמא שלי ולספר לה שאני אידיוט, חבל על הזמן שאני מבזבז בבית הספר וכדאי שתשלח אותי לבי"ס מקצועי כדי שאלמד מקצוע, אחרת כלום לא יצא ממני.
שחלק מהאנשים ששמעו שהתקבלתי ללימודי משפטים היו המומים, כי הם היו בטוחים שאני טיפש, ועוד יותר נדהמו כשסיימתי לימודים בהצטיינות.
שבשלב די מאוחר בחיים (גיל 35) הייתי מובטל שנה שלמה, ו-20 מקומות שונים לא רצו אותי ולא חשבו שאני יכול לתרום להם.
כל דבר שהשגתי, היה בעבודה קשה, בחריצות, במאבק עיקש בעלייה.
לא יודע אם לצערי או לשמחתי, אבל שום דבר לא הגיע אלי בקלות.
ואני עדיין, עובד קשה כדי להשיג, ואני עדיין לא מסופק, לא מרוצה.
ובגלל זה גם כשמירן פחמן, שערך איתי פודקסט השבוע
(
לשמיעת הקלטת השיחה עם מירן פחמן >> https://www.punkt-adv.com/single-post/eliav ), הזמין אותי להסביר למה אני יותר טוב ממה שמהמבקרים שלי חושבים, היה לי קשה: כי אני לא מרגיש שאני מספיק טוב עדיין. עדיין לא מרוצה מההישגים שלי.
לפני כמה שבועות, ישבתי בניו יורק בארוחת ערב עם כמה חברים, ואחד מהם, סמנכ"ל בכיר בחברת WEATHER CHANNEL, ערוץ תוכן מזג האוויר הגדול ביותר בארה"ב וחברה בת של IBM, סיפר להם איך הוא הכיר אותי: כשעזרתי לו לבנות פורמט שיווקי-דיגיטלי לגיוס לקוחות, ועשינו את זה בעלות נמוכה ב-91% מהיעד. "בחיים לא ראיתי כאלו ביצועים," הוא מצהיר, ומסתכל עלי.
ואני אומר "תודה, תודה, ועכשיו, תזמין אוכל, כולנו רעבים".
תהיה בשקט, ותן להצלחה לעשות את הרעש.
ואם אין מספיק רעש, תמשיך לעבוד: סימן שעדיין לא הגעת.
3. מה הופך דברים ליותר קלים?
אבל מה באמת יכול להפוך דברים לקלים יותר? הנה כמה דברים שאפשר ליישם.
א. פרספקטיבה
אחד הדברים הראשונ
1. למה מילים חשובות?
לפני כמה שבועות, דיברתי על ההבדל בין הורה שאומר "אני חייב להכין ארוחת ערב לילדים" ולבין הורה שאומר "אני זוכה להכין ארוחת ערב לילדי". לכאורה, סמנטיקה. אבל בפועל, מילה אחת, יכולה לעשות את כל ההבדל.
השבוע ניהלתי על כך שיחה מרתקת עם חבר מעולם הפרסום, על תרגיל "אורוולי", על שם ג'ורג' אורוול, שכתב את הספר הנפלא 1984.
תחשבו על זה, אם השם הרשמי של מחבלים, במקום מחבל או טרוריסט (שאומר "זורע פחד"), היה "לוזר", האם זה היה משפיע על כמות הפיגועים או לא? כשהיו עורכים משא ומתן, היו מחליפים "1,000 לוזרים" בתמורה לגופת חייל, איך זה היה מרגיש לצד השני?
תחשבו שאם משתמש בסמים קשים היה מוגדר כ"אפס", כמה צעירים היו ממהרים להשתמש בסמים קשים ולהפוך להיות "אפסים"?
אם הכינוי הרשמי של גבר שמכה את אשתו יהיה "סמרטוט" בצורה רשמית, האם יותר או פחות גברים ימהרו להרים יד?
אם השם הרשמי של פוליטיקאי שסרח היה "הפושע" או "הגנב". זאת אומרת, שהיו חייבים, נניח בכל פעם שמזכירים את שמו של אריה דרעי, לומר הפושע אריה דרעי בכל אירוע רשמי, בכל אזכור תקשורתי. אם בתעודת הזהות ובמסמכים רשמיים אחרים של המדינה, הכינוי המשפיל היה מופיע לצד שמו של האדם, איך זה היה משפיע?
אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים של אדם, הוא הדמות שהוא רוצה לשקף לעולם.
בהרצאות שלי, אני לפעמים מבקש מהנוכחים לפתוח את הסמרטפון ולהפעיל את האינסטגרם שלהם. ואז אני מבקש מהם לתת את הטלפון לאדם שהם לא מכירים, ושהוא יביט באינסטגרם שלהם, ויתאר בקול איזה אדם הם.
כמובן, שהתיאור רחוק – רחוק מאוד- מהמציאות.
הדמות שמשתקפת באינסטגרם נקראת ASPIRATIONAL SELF. האדם שאנחנו רוצים להיות. אלו החלקים היפים בחיים שלנו שאנחנו מציגים לאחרים, זה לא באמת אנחנו.
וכך, אנחנו מבלים לפחות חצי מהזמן שבו אנחנו ערים, בניסיון להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר: קונים את המותגים הנכונים, צובעים את השיער, משקרים לגבי הגיל, הגובה והמשקל שלנו, נועלים עקבים, לובשים חזיות פושאפ, משתילים סיליקון, עושים בוטוקס, מתאפרים, קונים מותגים, רוכשים מוצרים ושירותים בכסף שאין לנו, מחייכים למצלמה, עושים NAME DROPPING, מספרים סיפורים, משדרגים את קורות החיים שלנו, עושים פוטושופ ופילטרים, מתחנפים ומעמידים פנים (כמובן, לא אתם, אני מדבר על האנשים האחרים).
נכון, בספר 1984, הממשלה "הרעה" עשתה שימוש בשפה כדי לשלוט, אבל אפשר כמובן לעשות בשפה שימוש במובן חיובי. אז אם מה שאחרים חושבים על אדם כל כך חשוב לו, למה שלא נעשה בזה שימוש כדי לצמצם תופעות כמו אלימות וטרור, סמים קשים ופשע?
2. טוב, לך זה קל
אחד הדברים ששמתי לב אצל חלק מהאנשים שמגיעים לדבר איתי אחרי ההרצאות או סדנאות, הוא שהם כמעט תמיד בטוחים שלי הכל בא בקלות. "טוב, לך זה קל" הם אומרים לי לא פעם.
למה?
כי הרבה יותר נוח לחשוב שמישהו אחר הצליח, כי הוא התחיל מתנאים טובים יותר.
לפעמים, כשאני מחליט לשתף אותם בחלקיק מהדברים שעברתי, הם נדהמים.
לא נשמע להם הגיוני שמנהל המגמה בבית הספר שבו למדתי, החליט להתקשר לאמא שלי ולספר לה שאני אידיוט, חבל על הזמן שאני מבזבז בבית הספר וכדאי שתשלח אותי לבי"ס מקצועי כדי שאלמד מקצוע, אחרת כלום לא יצא ממני.
שחלק מהאנשים ששמעו שהתקבלתי ללימודי משפטים היו המומים, כי הם היו בטוחים שאני טיפש, ועוד יותר נדהמו כשסיימתי לימודים בהצטיינות.
שבשלב די מאוחר בחיים (גיל 35) הייתי מובטל שנה שלמה, ו-20 מקומות שונים לא רצו אותי ולא חשבו שאני יכול לתרום להם.
כל דבר שהשגתי, היה בעבודה קשה, בחריצות, במאבק עיקש בעלייה.
לא יודע אם לצערי או לשמחתי, אבל שום דבר לא הגיע אלי בקלות.
ואני עדיין, עובד קשה כדי להשיג, ואני עדיין לא מסופק, לא מרוצה.
ובגלל זה גם כשמירן פחמן, שערך איתי פודקסט השבוע
(
לשמיעת הקלטת השיחה עם מירן פחמן >> https://www.punkt-adv.com/single-post/eliav ), הזמין אותי להסביר למה אני יותר טוב ממה שמהמבקרים שלי חושבים, היה לי קשה: כי אני לא מרגיש שאני מספיק טוב עדיין. עדיין לא מרוצה מההישגים שלי.
לפני כמה שבועות, ישבתי בניו יורק בארוחת ערב עם כמה חברים, ואחד מהם, סמנכ"ל בכיר בחברת WEATHER CHANNEL, ערוץ תוכן מזג האוויר הגדול ביותר בארה"ב וחברה בת של IBM, סיפר להם איך הוא הכיר אותי: כשעזרתי לו לבנות פורמט שיווקי-דיגיטלי לגיוס לקוחות, ועשינו את זה בעלות נמוכה ב-91% מהיעד. "בחיים לא ראיתי כאלו ביצועים," הוא מצהיר, ומסתכל עלי.
ואני אומר "תודה, תודה, ועכשיו, תזמין אוכל, כולנו רעבים".
תהיה בשקט, ותן להצלחה לעשות את הרעש.
ואם אין מספיק רעש, תמשיך לעבוד: סימן שעדיין לא הגעת.
3. מה הופך דברים ליותר קלים?
אבל מה באמת יכול להפוך דברים לקלים יותר? הנה כמה דברים שאפשר ליישם.
א. פרספקטיבה
אחד הדברים הראשונ
tikavodot
פרק 76- שיחה עם אליאב אללוף, יועץ שיווקי ושותף בלייק אנד שר
אליאב אללוף הוא יועץ שיווקי, מרצה מבוקש ושותף בסוכנות המשפיענים לייק אנד שר. יותר מכל,אליאב מוכר בזכות ההרצאות שלו ותובנות המיוחדות שלו שהוא מפרסם בפייסבוק. אל
ים שטוני רובינס שואל, הוא במה אתה מתמקד: במה שיש או במה שאין? במה שיש לך כרגע או במה שאתה רוצה להשיג? במי שאתה היום או במי שאתה רוצה להיות?
האם אתה שולט בגורלך או קורבן של הנסיבות?
אתה מספר לעצמך שאתה אדם טוב שחי בעולם מרושע, עם בעיות כלכלה, בטחון ושחיתות או שאתה אדם שמתגבר על כל הנסיבות?
מי צריך להשתנות כדי שדברים ישתנו: אתה או העולם?
כמה שנתמקד במה שיש (הכרת תודה), במי שאנחנו רוצים להיות (חזון), ונבין שהאחריות שלנו היא לקבל את העולם כמו שהוא (קבלה), ולשנות את עצמנו לפני הכל (שיפור עצמי) – נצליח יותר.
ב. אנשים
מי האנשים סביבך? האם הם האנשים שאתה רוצה להיות כמוהם, או האנשים שאתה ממש לא רוצה לדמות להם?
כמו שאומר ג'ים רוהן, אם תבלה את רוב זמנך סביב אנשים שאתה מעריך ומכבד, יש סיכוי לא רע שתהפוך להיות כמוהם יום אחד.
אנשים שראיתי בהם מודל לחיקוי לפני 10-15 שנה, הם חברים שלי כיום, ומתקשרים אלי לקבל עצות.
ג. באיזו סביבה אתה נמצא?
אחת התובנות שאהבתי אצל דן אריאלי, היתה שחסכון היא ויתור על משהו נראה (רכישה של מסך טלוויזיה חדש) לטובה משהו בלתי נראה (למשל, כסף בחשבון הפנסיה שלנו).
לפני 2,000 שנה, החסכון של אנשים היה ברכוש ויז'ואלי: בתים, כבשים ופרות.
אבל עם המצאת הכסף, החסכון הפך ברובו להיות לבלתי נראה.
מה שנראה כלפי חוץ הוא רק הבזבוזים שלנו, ההוצאות.
אם אתה נמצא בסביבה של חסכנים או למדנים, כנראה שתהיה חסכן או למדן. אם תהיה בסביבת בזבזנים, כנראה שתהיה בזבזן. בגלל זה, מסביר אריאלי, מחקר גילה ששכנים שגרים ליד אנשים שזכו בלוטו, מסתבכים לרוב בפשיטות רגל.
אם בסביבה שלך, יש סוכריות, עוגיות וממתקים בקערות פתוחות בכל מקום, אתה תהיה שמנמן. ואם כדי לאכול מתוק, אתה צריך לפתוח דלת של ארון, ואז לפתוח צנצנת זכוכית עם שתי הידיים, כנראה שתאכל הרבה פחות מתוקים, כך גילו בחברת גוגל.
תדאג להיות בסביבה שמקשה עליך לעשות דברים רעים (לאכול ממתקים, לבזבז כסף, לרכל, לקנא, להעביר ביקורת) ומעודדת אותך לעשות דברים טובים (לחסוך, ללמוד, לפרגן).
ד. מערכת חשיבה והרגלים
כוח רצון לא שורד לאורך זמן, ולכן אנחנו צריכים מערכת חשיבה שונה, הרגלים חזקים. כמה זמן לוקח לקבל הרגל. יש כאלה שאומרים 21 יום, ויש כאלה שאומרים 66 ימים בממוצע, ויש כאלה שאומרים 8 חודשים.
ג'יימס קליר, בלוגר וסופר שמתמחה בשיפור עצמי, מסביר שעצם ההתעסקות בימים, מדגישה את הנחת העבודה שלנו: שאנחנו רוצים לעשות כמה שפחות, וכנראה שאנחנו מתכוונים להפסיק.
כמו שמישהו שהפסיק לעשן, סופר את הימים. אם אתה לא מתכוון לחזור לעשן, למה אתה סופר את הימים?
מערכת חשיבה והרגלים צריכה להיות בנויה עם חשיבה של תמיד. וזה אומר שהיא צריכה גם "מה אם". מה אם לא תוכלו לעשות ספורט היום? מה אם שכחתם את הסלט בבית? מה אם אין לכם זמן לקרוא השבוע?
שיבושים הם חלק מהחיים.
תכינו לכם תכנית גיבוי.
ה. התמדה
אם שיבושים הם חלק מהחיים, זה אומר שאסור לתת להם לעצור אתכם.
פשוט, אל תפסיק.
בחרת כיוון? תתמיד. תתקדם. תתגבר. אי אפשר ישר, תעקוף מימין, תעקוף משמאל.
יהיו בורות, יהיו תקלות, יהיו עיכובים.
אם הבטחת לעצמך ולאחרים שתכתוב טור על 3 דברים שלמדת השבוע, תעשה את זה גם אם אתה עסוק, טרוד, עמוס, או אם לא בא לך. מילה זו מילה.
החיים הם לרוב לא זינוק לינארי קדימה, שבו הכל עובד, הכל נפלא, הכל תותים.
ככה זה בכל סרט, ככה זה בכל משחק מחשב וככה זה בחיים. כשלון הוא חלק בלתי נפרד מכל הצלחה.
אז כמו שאומרים, אם אתה מועד, תהפוך את המעידה לחלק מהריקוד.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
האם אתה שולט בגורלך או קורבן של הנסיבות?
אתה מספר לעצמך שאתה אדם טוב שחי בעולם מרושע, עם בעיות כלכלה, בטחון ושחיתות או שאתה אדם שמתגבר על כל הנסיבות?
מי צריך להשתנות כדי שדברים ישתנו: אתה או העולם?
כמה שנתמקד במה שיש (הכרת תודה), במי שאנחנו רוצים להיות (חזון), ונבין שהאחריות שלנו היא לקבל את העולם כמו שהוא (קבלה), ולשנות את עצמנו לפני הכל (שיפור עצמי) – נצליח יותר.
ב. אנשים
מי האנשים סביבך? האם הם האנשים שאתה רוצה להיות כמוהם, או האנשים שאתה ממש לא רוצה לדמות להם?
כמו שאומר ג'ים רוהן, אם תבלה את רוב זמנך סביב אנשים שאתה מעריך ומכבד, יש סיכוי לא רע שתהפוך להיות כמוהם יום אחד.
אנשים שראיתי בהם מודל לחיקוי לפני 10-15 שנה, הם חברים שלי כיום, ומתקשרים אלי לקבל עצות.
ג. באיזו סביבה אתה נמצא?
אחת התובנות שאהבתי אצל דן אריאלי, היתה שחסכון היא ויתור על משהו נראה (רכישה של מסך טלוויזיה חדש) לטובה משהו בלתי נראה (למשל, כסף בחשבון הפנסיה שלנו).
לפני 2,000 שנה, החסכון של אנשים היה ברכוש ויז'ואלי: בתים, כבשים ופרות.
אבל עם המצאת הכסף, החסכון הפך ברובו להיות לבלתי נראה.
מה שנראה כלפי חוץ הוא רק הבזבוזים שלנו, ההוצאות.
אם אתה נמצא בסביבה של חסכנים או למדנים, כנראה שתהיה חסכן או למדן. אם תהיה בסביבת בזבזנים, כנראה שתהיה בזבזן. בגלל זה, מסביר אריאלי, מחקר גילה ששכנים שגרים ליד אנשים שזכו בלוטו, מסתבכים לרוב בפשיטות רגל.
אם בסביבה שלך, יש סוכריות, עוגיות וממתקים בקערות פתוחות בכל מקום, אתה תהיה שמנמן. ואם כדי לאכול מתוק, אתה צריך לפתוח דלת של ארון, ואז לפתוח צנצנת זכוכית עם שתי הידיים, כנראה שתאכל הרבה פחות מתוקים, כך גילו בחברת גוגל.
תדאג להיות בסביבה שמקשה עליך לעשות דברים רעים (לאכול ממתקים, לבזבז כסף, לרכל, לקנא, להעביר ביקורת) ומעודדת אותך לעשות דברים טובים (לחסוך, ללמוד, לפרגן).
ד. מערכת חשיבה והרגלים
כוח רצון לא שורד לאורך זמן, ולכן אנחנו צריכים מערכת חשיבה שונה, הרגלים חזקים. כמה זמן לוקח לקבל הרגל. יש כאלה שאומרים 21 יום, ויש כאלה שאומרים 66 ימים בממוצע, ויש כאלה שאומרים 8 חודשים.
ג'יימס קליר, בלוגר וסופר שמתמחה בשיפור עצמי, מסביר שעצם ההתעסקות בימים, מדגישה את הנחת העבודה שלנו: שאנחנו רוצים לעשות כמה שפחות, וכנראה שאנחנו מתכוונים להפסיק.
כמו שמישהו שהפסיק לעשן, סופר את הימים. אם אתה לא מתכוון לחזור לעשן, למה אתה סופר את הימים?
מערכת חשיבה והרגלים צריכה להיות בנויה עם חשיבה של תמיד. וזה אומר שהיא צריכה גם "מה אם". מה אם לא תוכלו לעשות ספורט היום? מה אם שכחתם את הסלט בבית? מה אם אין לכם זמן לקרוא השבוע?
שיבושים הם חלק מהחיים.
תכינו לכם תכנית גיבוי.
ה. התמדה
אם שיבושים הם חלק מהחיים, זה אומר שאסור לתת להם לעצור אתכם.
פשוט, אל תפסיק.
בחרת כיוון? תתמיד. תתקדם. תתגבר. אי אפשר ישר, תעקוף מימין, תעקוף משמאל.
יהיו בורות, יהיו תקלות, יהיו עיכובים.
אם הבטחת לעצמך ולאחרים שתכתוב טור על 3 דברים שלמדת השבוע, תעשה את זה גם אם אתה עסוק, טרוד, עמוס, או אם לא בא לך. מילה זו מילה.
החיים הם לרוב לא זינוק לינארי קדימה, שבו הכל עובד, הכל נפלא, הכל תותים.
ככה זה בכל סרט, ככה זה בכל משחק מחשב וככה זה בחיים. כשלון הוא חלק בלתי נפרד מכל הצלחה.
אז כמו שאומרים, אם אתה מועד, תהפוך את המעידה לחלק מהריקוד.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
אז... תודה לכל מי ששיתף ופרגן! אנחנו סולד אאוט!
בקיצור, לא נותרו מקומות יותר להרצאת "מוח קונה, מוח מוכר" ב-4.1.
מי שמעוניין להגיע, יוכל לעשות זאת בפעם הבאה, ב5 לפברואר.
---
18:00 התכנסות
18:30 תחילת הרצאה
19:30-19:45 הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי
>>> לתשלום >>> http://bit.ly/buyingsellingbrain
---
תזכורת: ההרצאה עוסקת בהבדלים בין איך אנחנו מתנהגים כשאנחנו קונים וכשאנחנו מוכרים - כמו גם בהבדל כאשר מבקשים מאתנו לחזות או להסביר את ההתנהגות שלנו, לעומת ההתנהגות שלנו בפועל.
בקיצור, לא נותרו מקומות יותר להרצאת "מוח קונה, מוח מוכר" ב-4.1.
מי שמעוניין להגיע, יוכל לעשות זאת בפעם הבאה, ב5 לפברואר.
---
18:00 התכנסות
18:30 תחילת הרצאה
19:30-19:45 הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי
>>> לתשלום >>> http://bit.ly/buyingsellingbrain
---
תזכורת: ההרצאה עוסקת בהבדלים בין איך אנחנו מתנהגים כשאנחנו קונים וכשאנחנו מוכרים - כמו גם בהבדל כאשר מבקשים מאתנו לחזות או להסביר את ההתנהגות שלנו, לעומת ההתנהגות שלנו בפועל.
למה חשוב לעשות קידום עצמי ומיתוג אישי?
מכירים את הקטע שאתם במטוס, ממתינים להמראה, והדיילת מסבירה לכם שבמקרה חירום, מסכות החמצן יפלו. מה אמורים לעשות ההורים – לדאוג לילדים קודם או לעצמם?
אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים: איזה מן הורה דואג לעצמו לפני הילדים שלו?
אבל הדיילת שם כדי להזכיר לנו כי אם לא נדאג לעצמנו, לא יהיה מי שידאג לילדים.
אותו הדבר עם מותגים ומנהלים.
https://www.facebook.com/eliav.alaluf/posts/10157004722284809
מכירים את הקטע שאתם במטוס, ממתינים להמראה, והדיילת מסבירה לכם שבמקרה חירום, מסכות החמצן יפלו. מה אמורים לעשות ההורים – לדאוג לילדים קודם או לעצמם?
אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים: איזה מן הורה דואג לעצמו לפני הילדים שלו?
אבל הדיילת שם כדי להזכיר לנו כי אם לא נדאג לעצמנו, לא יהיה מי שידאג לילדים.
אותו הדבר עם מותגים ומנהלים.
https://www.facebook.com/eliav.alaluf/posts/10157004722284809
Facebook
Eliav Alaluf
אז מי קודם, אתם או הילדים? (שיעור על מיתוג אישי) *** הוידאו הזה הוא בעצם פיילוט לוידאוקסט, שאפרת פניגזון, שעכשיו מסיימת את תפקידה כסמנכ"לית שיווק (CMO) באיירובוטיקס, ואני, חושבים לעשות על בסיס קבוע....
שלושה דברים שלמדתי השבוע / איך פלופ יכול להיות משהו טוב?
29 בדצמבר, 2018
1. אתם מוקפים!
באמת, אתם מוקפים.
במי? במה?
באנשים שיודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות, מי אתם צריכים להיות. יש להם משנה סדורה לגבי איך אתם צריכים להתנהג, להתנהל, לנהל, לעשות, להתאמן, לאכול. הם יודעים את כל מה שנכון לכם – ואוי ואבוי אם לא תעשו מה שהם מצפים מכם.
הם יודעים איך אתם צריכים להצביע, מה אתם צריכים לחשוב ולעשות, ואיך. רק תשאלו אותם, והם ישמחו להסביר לכם. החיים שלהם מושלמים, תודה לאל, אז יש להם זמן לתקן את שלכם.
וזה נחמד מצידם, כי אתם הרי תמיד לא בסדר, תמיד טעוני שיפור, תמיד לא מספיק טובים.
אז איך זה שאתם לא אומרים תודה על זה שהם מוכנים להקדיש את הזמן, וללמד אתכם איך להיות טובים יותר? תתביישו לכם.
אתם עוד תראו.
יום אחד, אתם – ושאר העולם – תתנהגו בדיוק איך שהם רוצים, והכל יהיה נפלא.
2. זה הכל עניין של נקודת מבט...
ארתור לס הוא גיבור סיפור על סופר כושל שמתקרב לגיל 50, ומגלה שקיבל הזמנה לחתונה. הוא לא יכול ללכת, ואז לגלות לחבר ותיק שנכשל בחייו – והוא לא יכול שלא ללכת, כי אין לו שום סיבה. אז הוא מייצר סיבה: הוא פשוט מקבל הזמנות לכל מיני הזמנות לאירועי ספרות חצי אפויים, וכך הוא מטייל בעולם וחווה שלל חוויות.
הספר, שנקרא LESS, זכה בפרס פוליצר לשנת 2018.
אבל זה לא הפריע ל-15% מהאנשים שקראו אותו, לתת לו כוכב 1, ולעוד 11% מהקוראים להעניק לו 2 כוכבים. במילים אחרות, ספר שזכה בפרס יוקרתי על איכות הכתיבה, נתפס כגרוע, משעמם ומיותר בעיני למעלה מרבע מהקוראים.
וכך זה בחיים.
יש נקודת מבט מקובלת על כולם, ויש נקודת מבט שמקובלת על הרוב.
יש נקודת מבט אישית, סובייקטיבית ויש פרספקטיבה יוצאת דופן.
ויש גם חוות דעת של מומחה.
אבל אין פרספקטיבה נכונה.
לפעמים אתה צודק עכשיו וטועה אח"כ, ולפעמים אתה טועה עכשיו וצודק אח"כ ולפעמים זה עניין של טעם וריח, ואין להתווכח.
אם כולם היו חושבים את אותו הדבר, כנראה שהספר שזכה בפוליצר, היה מקבל רק 5 כוכבים. אבל מתוך 1,132 חוות דעת על הספר, רק 45% חשבו שהוא מעולה.
אז בפעם הבאה שמישהו לא אוהב את היצירה שלכם, אין צורך להיראות מופתעים.
ואם אתם מחפשים שינוי – תחפשו אותו בנקודת המבט האישית ובפרספקטיבה יוצאת הדופן.
3. איך פלופ יכול להיות משהו טוב?
המילה "פלופ" (FLOP) מתחברת לכשלון, נפילה, פדיחה, התרסקות.
אבל דיק פוסברי, קופץ לגובה, דווקא הפך אותה למשהו טוב.
הוא המציא סוג חדש של קפיצה, וכמובן, כל מי שראה אותו תהה מה הוא חושב לעצמו – הרי ידוע שכך לא קופצים.
בעוד כל מתחריו קפצו בסגנון המקובל אז, גלילת בטן (כאשר החלק הקדמי של הגוף מופנה כלפי הרף, והרגל עוברת ראשונה את הרף), קפץ פוסברי בסגנון חדש שלא נראה לפני כן - עם הגב לכוון הרף, כאשר הזרוע והראש עוברים את הרף לפני שאר חלקי הגוף.
פלופ.
באולימפיאדה במקסיקו סיטי ב-1968, ניתר פוסברי ושבר את שיא העולם דאז, שעמד על 2.24 מטר.
העולם עמד והשתאה.
ואז הפרספקטיבה המקובלת, והדעה של המומחים – החלו להתערר ולהשתנות.
וכמובן שבשנים שלאחר מכן, ה"פלופ של פוסברי" הפך לסגנון השולט בענף, וגלילת הבטן עברה מן העולם.
שלדון אדלסון, טייקון ההימורים (הבעלים של "ישראל היום"), נשאל פעם על ידי מראיין, מהו סוד ההצלחה. הוא ענה: תהיה שונה, ממש שונה, מכל האחרים.
תהיו שונים, כמו אדלסון, כמו פוסברי.
4. *בונוס*
השבוע, יחד עם אפרת פניגזון, העליתי וידאוקאסט שאולי ראיתם. מעין שיחה על שיווק, בין שני חברים שאולי מבינים משהו בנושא, מול מצלמה.
ישבנו לנו בסטודיו סופר מושקע של גוגל, שעדיין לא הושק רשמית – ובחרנו שני כסאות שהיו שם. ורוב זמן ההקלטה לא היה לי ממש נוח.
ואז עולה השאלה: מפרסמים את זה או לא?
הרי זה לא מושלם. זה אפילו לא הכי טוב שאנחנו יכולים. אז מה עושים?
מייסד לינקדאין, ריד הופמן, אמר פעם: "אם הגרסה הראשונה של המוצר שלך, אינה מביכה אותך, סימן שהשקת מאוחר מדי."
בקיצור, "השקנו", ולפי התגובות, כנראה שזה משהו שרוב האנשים חיבבו, ונקליט בקרוב כמה פרקים נוספים – ולא לדאוג, אנחנו קשובים, ולכן נשפר כמה דברים על הדרך.
5. *בונוס2* יש לכם יעדים ל-2019?
אחת התקלות הגדולות היא שרושמים רשימות של יעדים, ואז לא מצליחים לעמוד בהתחייבות לבצע אותם. תקלה חמורה יותר היא, שמגיעים ליעדים וחוץ משמחה רגעית, מבינים שזה סתם יעד שרירותי שאולי נשמע טוב – אבל לא מרגיש טוב.
כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו לתכנן ולכוון.
לי, באופן אישי, עובד כשאני מתמקד במערכת ולא בתוצאה.
לפני שאתם יושבים לכתוב את היעדים שלכם ל-2019, הנה כמה דברים שלדעתי צריך להביא בחשבון.
א. טיולים -
אם מה שעושה לי טוב, זה חוויות – טיולים, אז צריך להשקיע בזה. טיולים זה זיכרונות, טיולים זו השראה, טיולים זו פרספקטיבה אחרת על החיים. הטיול הכי משמעותי של 2018 עבורי – ואולי
29 בדצמבר, 2018
1. אתם מוקפים!
באמת, אתם מוקפים.
במי? במה?
באנשים שיודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות, מי אתם צריכים להיות. יש להם משנה סדורה לגבי איך אתם צריכים להתנהג, להתנהל, לנהל, לעשות, להתאמן, לאכול. הם יודעים את כל מה שנכון לכם – ואוי ואבוי אם לא תעשו מה שהם מצפים מכם.
הם יודעים איך אתם צריכים להצביע, מה אתם צריכים לחשוב ולעשות, ואיך. רק תשאלו אותם, והם ישמחו להסביר לכם. החיים שלהם מושלמים, תודה לאל, אז יש להם זמן לתקן את שלכם.
וזה נחמד מצידם, כי אתם הרי תמיד לא בסדר, תמיד טעוני שיפור, תמיד לא מספיק טובים.
אז איך זה שאתם לא אומרים תודה על זה שהם מוכנים להקדיש את הזמן, וללמד אתכם איך להיות טובים יותר? תתביישו לכם.
אתם עוד תראו.
יום אחד, אתם – ושאר העולם – תתנהגו בדיוק איך שהם רוצים, והכל יהיה נפלא.
2. זה הכל עניין של נקודת מבט...
ארתור לס הוא גיבור סיפור על סופר כושל שמתקרב לגיל 50, ומגלה שקיבל הזמנה לחתונה. הוא לא יכול ללכת, ואז לגלות לחבר ותיק שנכשל בחייו – והוא לא יכול שלא ללכת, כי אין לו שום סיבה. אז הוא מייצר סיבה: הוא פשוט מקבל הזמנות לכל מיני הזמנות לאירועי ספרות חצי אפויים, וכך הוא מטייל בעולם וחווה שלל חוויות.
הספר, שנקרא LESS, זכה בפרס פוליצר לשנת 2018.
אבל זה לא הפריע ל-15% מהאנשים שקראו אותו, לתת לו כוכב 1, ולעוד 11% מהקוראים להעניק לו 2 כוכבים. במילים אחרות, ספר שזכה בפרס יוקרתי על איכות הכתיבה, נתפס כגרוע, משעמם ומיותר בעיני למעלה מרבע מהקוראים.
וכך זה בחיים.
יש נקודת מבט מקובלת על כולם, ויש נקודת מבט שמקובלת על הרוב.
יש נקודת מבט אישית, סובייקטיבית ויש פרספקטיבה יוצאת דופן.
ויש גם חוות דעת של מומחה.
אבל אין פרספקטיבה נכונה.
לפעמים אתה צודק עכשיו וטועה אח"כ, ולפעמים אתה טועה עכשיו וצודק אח"כ ולפעמים זה עניין של טעם וריח, ואין להתווכח.
אם כולם היו חושבים את אותו הדבר, כנראה שהספר שזכה בפוליצר, היה מקבל רק 5 כוכבים. אבל מתוך 1,132 חוות דעת על הספר, רק 45% חשבו שהוא מעולה.
אז בפעם הבאה שמישהו לא אוהב את היצירה שלכם, אין צורך להיראות מופתעים.
ואם אתם מחפשים שינוי – תחפשו אותו בנקודת המבט האישית ובפרספקטיבה יוצאת הדופן.
3. איך פלופ יכול להיות משהו טוב?
המילה "פלופ" (FLOP) מתחברת לכשלון, נפילה, פדיחה, התרסקות.
אבל דיק פוסברי, קופץ לגובה, דווקא הפך אותה למשהו טוב.
הוא המציא סוג חדש של קפיצה, וכמובן, כל מי שראה אותו תהה מה הוא חושב לעצמו – הרי ידוע שכך לא קופצים.
בעוד כל מתחריו קפצו בסגנון המקובל אז, גלילת בטן (כאשר החלק הקדמי של הגוף מופנה כלפי הרף, והרגל עוברת ראשונה את הרף), קפץ פוסברי בסגנון חדש שלא נראה לפני כן - עם הגב לכוון הרף, כאשר הזרוע והראש עוברים את הרף לפני שאר חלקי הגוף.
פלופ.
באולימפיאדה במקסיקו סיטי ב-1968, ניתר פוסברי ושבר את שיא העולם דאז, שעמד על 2.24 מטר.
העולם עמד והשתאה.
ואז הפרספקטיבה המקובלת, והדעה של המומחים – החלו להתערר ולהשתנות.
וכמובן שבשנים שלאחר מכן, ה"פלופ של פוסברי" הפך לסגנון השולט בענף, וגלילת הבטן עברה מן העולם.
שלדון אדלסון, טייקון ההימורים (הבעלים של "ישראל היום"), נשאל פעם על ידי מראיין, מהו סוד ההצלחה. הוא ענה: תהיה שונה, ממש שונה, מכל האחרים.
תהיו שונים, כמו אדלסון, כמו פוסברי.
4. *בונוס*
השבוע, יחד עם אפרת פניגזון, העליתי וידאוקאסט שאולי ראיתם. מעין שיחה על שיווק, בין שני חברים שאולי מבינים משהו בנושא, מול מצלמה.
ישבנו לנו בסטודיו סופר מושקע של גוגל, שעדיין לא הושק רשמית – ובחרנו שני כסאות שהיו שם. ורוב זמן ההקלטה לא היה לי ממש נוח.
ואז עולה השאלה: מפרסמים את זה או לא?
הרי זה לא מושלם. זה אפילו לא הכי טוב שאנחנו יכולים. אז מה עושים?
מייסד לינקדאין, ריד הופמן, אמר פעם: "אם הגרסה הראשונה של המוצר שלך, אינה מביכה אותך, סימן שהשקת מאוחר מדי."
בקיצור, "השקנו", ולפי התגובות, כנראה שזה משהו שרוב האנשים חיבבו, ונקליט בקרוב כמה פרקים נוספים – ולא לדאוג, אנחנו קשובים, ולכן נשפר כמה דברים על הדרך.
5. *בונוס2* יש לכם יעדים ל-2019?
אחת התקלות הגדולות היא שרושמים רשימות של יעדים, ואז לא מצליחים לעמוד בהתחייבות לבצע אותם. תקלה חמורה יותר היא, שמגיעים ליעדים וחוץ משמחה רגעית, מבינים שזה סתם יעד שרירותי שאולי נשמע טוב – אבל לא מרגיש טוב.
כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו לתכנן ולכוון.
לי, באופן אישי, עובד כשאני מתמקד במערכת ולא בתוצאה.
לפני שאתם יושבים לכתוב את היעדים שלכם ל-2019, הנה כמה דברים שלדעתי צריך להביא בחשבון.
א. טיולים -
אם מה שעושה לי טוב, זה חוויות – טיולים, אז צריך להשקיע בזה. טיולים זה זיכרונות, טיולים זו השראה, טיולים זו פרספקטיבה אחרת על החיים. הטיול הכי משמעותי של 2018 עבורי – ואולי
בכלל – היתה הנסיעה שלי לאפריקה.
רונית הרשקוביץ', שהיא מומחית לענייני תיירות באפריקה כבר 30 שנה, אמרה לי להתכונן להיות מופתע. ועם כל ההכנה – ורונית היא כנראה האדם המקצועי ביותר שתפגשו בתחום, עדיין נדהמתי. כמו כולם, באתי לראות חיות, וגיליתי את האנשים.
כדאי לכם להיות בקשר עם רונית ולשקול נסיעה עם ספארי קומפני.
ב. להפוך תחביבים למקור הכנסה -
אני אוהב לכתוב ואני אוהב להרצות. בכל שבוע, הקדשתי כמה שעות לנושא. והיום, הכתיבה מסבה לי לא רק המון הנאה, אלא גם פניות לייעוץ שיווקי (רובן לא רציניות, אבל חלקן מאוד רלוונטיות), והזמנות להרצאות, בתשלום.
וגם אתם עם הזמן, ובהנחה שיש מידה של כשרון, תוכלו להפוך השקעה של 2-3 שעות בתחביב למקור הכנסה.
ג. להיות סביב האנשים הנכונים -
אם אתם לא מרוויחים הון עתק בכדי לבלוע צפרדעים, אל תעבדו עם אנשים שאין להם מה להפסיד כשאתם מפסידים. אל תעבדו עם אנשים שלא נעים לכם לצאת איתם אח"כ לבירה.
תעבדו עם אנשים שמעניינים אתכם, מלמדים אתכם או מצחיקים אתכם.
החיים קצרים מדי בשביל משהו אחר.
ד. לא לשכוח להוריד דברים
קל מאוד להוסיף מטלות על הנייר, אבל קשה לבצע אותן בפועל.
אז במקום שרק תוסיפו דברים חדשים לרשימה, תבדקו גם איזה דברים ישנים אתם יכולים להסיר, על איזה הרגלים אתם יכולים לוותר.
המלצה שלי: הכי קל לוותר על כמה שעות בטלוויזיה.
ה. לכתוב ביומן
רוצים זמן לקרוא? תכניסו ליומן.
זמן לילדים? ביומן.
זמן לספורט? ביומן.
אם זה לא ביומן, זה תמיד יהיה משהו שאתם עושים כשאין לכם משהו אחר לעשות, ואתם יודעים שזה לא קורה הרבה.
ו. להתחיל בקטן
כל דבר שאתם בוחרים לעשות: כושר, חסכון, קריאה – תתחילו לעשות בקטן. תנו לשרירים, גם השרירים המנטליים שלכם, להתרגל. אל תמהרו. אתם פה אתכם לכל החיים.
כמו שאמרו בגשש החיוור "עם האימונים, בא הגובה".
ז. אל תסמכו על עורכי דין.
שילמתי מראש לעורך דין עבור הגשת כתב תביעה. הוא התחיל לעבוד ואז החליט שלא מתאים לו יותר. אחרי כמה חודשים שסירב לענות, התקשר הגיע אלי למשרד והתנצל שהוא עובר משבר אישי, וביקש הזדמנות נוספת.
אני ביקשתי את הכסף בחזרה, והוא שוב נעלם.
כמו חברות הסיגריות, שגילו שרווחים בריאים לא מחייבים שהלקוחות שלך יהיו בריאים, כך שיש עורכי דין שגילו מזמן שאפשר להצליח מאוד בעבודה למרות שהלקוחות שלך מאוד לא מרוצים ממך.
בהצלחה!
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
רונית הרשקוביץ', שהיא מומחית לענייני תיירות באפריקה כבר 30 שנה, אמרה לי להתכונן להיות מופתע. ועם כל ההכנה – ורונית היא כנראה האדם המקצועי ביותר שתפגשו בתחום, עדיין נדהמתי. כמו כולם, באתי לראות חיות, וגיליתי את האנשים.
כדאי לכם להיות בקשר עם רונית ולשקול נסיעה עם ספארי קומפני.
ב. להפוך תחביבים למקור הכנסה -
אני אוהב לכתוב ואני אוהב להרצות. בכל שבוע, הקדשתי כמה שעות לנושא. והיום, הכתיבה מסבה לי לא רק המון הנאה, אלא גם פניות לייעוץ שיווקי (רובן לא רציניות, אבל חלקן מאוד רלוונטיות), והזמנות להרצאות, בתשלום.
וגם אתם עם הזמן, ובהנחה שיש מידה של כשרון, תוכלו להפוך השקעה של 2-3 שעות בתחביב למקור הכנסה.
ג. להיות סביב האנשים הנכונים -
אם אתם לא מרוויחים הון עתק בכדי לבלוע צפרדעים, אל תעבדו עם אנשים שאין להם מה להפסיד כשאתם מפסידים. אל תעבדו עם אנשים שלא נעים לכם לצאת איתם אח"כ לבירה.
תעבדו עם אנשים שמעניינים אתכם, מלמדים אתכם או מצחיקים אתכם.
החיים קצרים מדי בשביל משהו אחר.
ד. לא לשכוח להוריד דברים
קל מאוד להוסיף מטלות על הנייר, אבל קשה לבצע אותן בפועל.
אז במקום שרק תוסיפו דברים חדשים לרשימה, תבדקו גם איזה דברים ישנים אתם יכולים להסיר, על איזה הרגלים אתם יכולים לוותר.
המלצה שלי: הכי קל לוותר על כמה שעות בטלוויזיה.
ה. לכתוב ביומן
רוצים זמן לקרוא? תכניסו ליומן.
זמן לילדים? ביומן.
זמן לספורט? ביומן.
אם זה לא ביומן, זה תמיד יהיה משהו שאתם עושים כשאין לכם משהו אחר לעשות, ואתם יודעים שזה לא קורה הרבה.
ו. להתחיל בקטן
כל דבר שאתם בוחרים לעשות: כושר, חסכון, קריאה – תתחילו לעשות בקטן. תנו לשרירים, גם השרירים המנטליים שלכם, להתרגל. אל תמהרו. אתם פה אתכם לכל החיים.
כמו שאמרו בגשש החיוור "עם האימונים, בא הגובה".
ז. אל תסמכו על עורכי דין.
שילמתי מראש לעורך דין עבור הגשת כתב תביעה. הוא התחיל לעבוד ואז החליט שלא מתאים לו יותר. אחרי כמה חודשים שסירב לענות, התקשר הגיע אלי למשרד והתנצל שהוא עובר משבר אישי, וביקש הזדמנות נוספת.
אני ביקשתי את הכסף בחזרה, והוא שוב נעלם.
כמו חברות הסיגריות, שגילו שרווחים בריאים לא מחייבים שהלקוחות שלך יהיו בריאים, כך שיש עורכי דין שגילו מזמן שאפשר להצליח מאוד בעבודה למרות שהלקוחות שלך מאוד לא מרוצים ממך.
בהצלחה!
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
"טריקים יפים, אבל עלי זה לא עובד"
---
אליאס רוט בידל, כומר אמריקאי שחי במאה ה-19, אמר שבערך חצי ממה שהאנושות עושה, הוא לגרום לדברים להיראות מה שהם לא.
במילים אחרות, חצי ממה שאנחנו עסוקים, זה בלייצר מצגי שווא: להיראות חכמים יותר, טובים יותר, צעירים יותר וכו' ממה שאנחנו.
דברים רעים מוצגים כטובים ודברים טובים (שמפריעים לאנשים שעושים דברים רעים), מוצגים כרעים.
זה לא מוגבל לתעשיית הפרסום והשיווק או פוליטיקה ועריכת דין:
בכל מקום שבו יש אנשים, האמת היא בדרך כלל דבר לא נוח, לא נעים, מלחיץ.
וגם אנשים שלא עסוקים בסיפורים והצגות, מתחבאים מאחורי טיעון "הפרטיות".
אם תגידו את זה לאנשים, הם יגידו לך כמעט תמיד "אני לא כזה".
באמת?
אז למה את מתאפרת, לובשת חזיית פושאפ נועלת נעלי עקב של 12 סנטימטר?
למה את מצלמת את עצמך בזווית מלמעלה, עם פילטרים ואפקטים? כי זה מציג אותך בדיוק כמו שאת?
או כי את רוצה להיראות טוב יותר ממה שאת נראית באמת?
למה אתה מתעקש לענוד שעון של רולקס ולצבוע את השיער?
למה בכל פעם שאתה טס לחו"ל או אוכל במסעדה, חייבת להיות תמונה שמתעדת את זה?
בגלל שזו "האמת" או כי זה משדר לאנשים סביבך שאתה "מצליחן"?
למה פרפרים לא רעילים, מפתחים את אותו הדפס צבעוני על הכנפיים כמו של פרפרים רעילים?
כדי שטורפים יחששו לפגוע בהם.
אנשים, ארגונים, בעלי חיים, צמחים, חברות ומדינות צריכים להשקיע לא מעט זמן בלהסתיר את האמת,
לא רק כי זה יותר נוח, אלא כי זה בדרך כלל משתלם, ביולוגית, רגשית וכלכלית.
בתאריך ה-5.2, ב18:00 בערב, תתקיים בתל אביב הרצאה נוספת של "מוח קונה, מוכר מוכר",
שעוסקת בפער בין מה שלקוחות אומרים למה שהם עושים בפועל, וההבדל בהתנהגות ובמחשבה שלנו - כשאנחנו מוכרים ואנחנו קונים.
אם קשה לכם לדחות סיפוקים, קבלו את התנצלותי, אבל ההרצאה הקרובה, ב-4 לינואר, היא סולד אאוט.
שעות האירוע ב-5 לפברואר:
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
נתראה,
אליאב
---
אליאס רוט בידל, כומר אמריקאי שחי במאה ה-19, אמר שבערך חצי ממה שהאנושות עושה, הוא לגרום לדברים להיראות מה שהם לא.
במילים אחרות, חצי ממה שאנחנו עסוקים, זה בלייצר מצגי שווא: להיראות חכמים יותר, טובים יותר, צעירים יותר וכו' ממה שאנחנו.
דברים רעים מוצגים כטובים ודברים טובים (שמפריעים לאנשים שעושים דברים רעים), מוצגים כרעים.
זה לא מוגבל לתעשיית הפרסום והשיווק או פוליטיקה ועריכת דין:
בכל מקום שבו יש אנשים, האמת היא בדרך כלל דבר לא נוח, לא נעים, מלחיץ.
וגם אנשים שלא עסוקים בסיפורים והצגות, מתחבאים מאחורי טיעון "הפרטיות".
אם תגידו את זה לאנשים, הם יגידו לך כמעט תמיד "אני לא כזה".
באמת?
אז למה את מתאפרת, לובשת חזיית פושאפ נועלת נעלי עקב של 12 סנטימטר?
למה את מצלמת את עצמך בזווית מלמעלה, עם פילטרים ואפקטים? כי זה מציג אותך בדיוק כמו שאת?
או כי את רוצה להיראות טוב יותר ממה שאת נראית באמת?
למה אתה מתעקש לענוד שעון של רולקס ולצבוע את השיער?
למה בכל פעם שאתה טס לחו"ל או אוכל במסעדה, חייבת להיות תמונה שמתעדת את זה?
בגלל שזו "האמת" או כי זה משדר לאנשים סביבך שאתה "מצליחן"?
למה פרפרים לא רעילים, מפתחים את אותו הדפס צבעוני על הכנפיים כמו של פרפרים רעילים?
כדי שטורפים יחששו לפגוע בהם.
אנשים, ארגונים, בעלי חיים, צמחים, חברות ומדינות צריכים להשקיע לא מעט זמן בלהסתיר את האמת,
לא רק כי זה יותר נוח, אלא כי זה בדרך כלל משתלם, ביולוגית, רגשית וכלכלית.
בתאריך ה-5.2, ב18:00 בערב, תתקיים בתל אביב הרצאה נוספת של "מוח קונה, מוכר מוכר",
שעוסקת בפער בין מה שלקוחות אומרים למה שהם עושים בפועל, וההבדל בהתנהגות ובמחשבה שלנו - כשאנחנו מוכרים ואנחנו קונים.
אם קשה לכם לדחות סיפוקים, קבלו את התנצלותי, אבל ההרצאה הקרובה, ב-4 לינואר, היא סולד אאוט.
שעות האירוע ב-5 לפברואר:
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
נתראה,
אליאב
שלושה דברים שלמדתי השבוע / למה אנשים אוהבים אמנות, מוזיקה ו(לפעמים) מתמטיקה? 5 בינואר, 2019
1. מה ההבדל בין המותג של נייקי לזה של מריוט?
סת' גודין, גורו השיווק, מסביר שמותג זה קיצור לציפיות של לקוח. מה אתה מבטיח ללקוחות? מה הם מצפים כשהם קונים ממך או פוגשים אותך?
מה המבחן של גודין למותג?
תרגיל א'
נסו לדמיין את המלון החדש... של חברת טסלה.
או הארלי דיווידסון.
או אפל.
או נייקי.
תבחרו את אחד המותגים, ותחליטו: איך נראה המלון? איך נראה הלובי? איך נראים החדרים? הבריכה? מה מיוחד בו?
תרגיל ב'
ועכשיו, נסו לדמיין את המכונית של מריוט.
או את האופנוע של הילטון.
את המחשב של שרתון,
או את נעלי הספורט של הולידיי אין.
איך זה הם נראים?
איזה תרגיל קל יותר?
כנראה שתרגיל א'.
מדוע?
כי לחברות בקבוצה הזאת, יש מותג ברור. יש רעיון. יש סיפור. יש ייחוד.
אם נושיב בחדר מאות אנשים, ונבקש מהם לתאר את המלון של נייקי או טסלה, בניכוי הבדיחות והציניות, נקבל פחות או יותר את אותו התיאור.
לעומת זאת, במקרה של תרגיל ב', יהיה הרבה יותר קשה לייצר סיפור אחיד. מדוע? כי לחברות בקבוצה ב', מסביר גודין, אין באמת מותג, יש רק לוגו. אם מוחקים את הלוגו מאופנוע הארלי דיווידסון, אנחנו עדיין יודעים שמדובר בהארלי. אבל מה קורה כשמסירים את הלוגו של הילטון? איך יודעים באיזה מלון מדובר?
מותג, כמובן, לא חייב לדבר לכולם. יש מותגים שמדברים לקהל מצומצם, וזה בסדר. הרעיון הוא, שיהיו לך לקוחות שאכפת להם ממך. כאלה שאם פתאום יום אחד לא תפתח את העסק, הם ירימו את ידיהם על ראשם, וישאלו "מה עושים עכשיו?"
גודין מבקש מבעלי עסקים, יזמים ומנהלים לשאול: כמה אנשים אוהבים את עצמם יותר, בגלל המוצר או השירות שלך? האם יש כמות מינימלית כלכלית של אנשים שעבורם יש לעסק שלך משמעות אדירה?
2. למה בעצם אתה עושה את זה?
אתמול בבוקר (יום ו'), קיימתי את ההרצאה החודשית של "מוח קונה, מוח מוכר" במתחם של MEET IN PLACE בתל אביב.
בין הנוכחים, הגיעה משפחה שלמה.
בתום ההרצאה, הם ניגשו וסיפרו לי שהם היו בחופשה משפחתית באיטליה, ותוך כדי, בנסיעה ברכב, האזינו לפודקסט של כ-90 דקות שבו ליאור פרנקל מראיין אותי.
כשעצרו, הם נכנסו לקבוצת "3 דברים שלמדתי השבוע", שלפו את תרגיל האיקיגאי ("חיי תכלית" ביפנית), ועשו אותו, כל אחד לעצמו.
כשבועיים לפני כן, פגשתי במקרה את הדור השני, אח ואחות.
האח מראה לי התכתבות בוואטסאפ עם חבר "אני הולך להרצאה של אליאב אללוף. מכיר אותו?"
והחבר עונה בהומור, "כן, ברור, אני חבר בכת שלו".
לפעמים, יש רגעים שאני שואל את עצמי למי זה משנה, והאם בכלל אני עוזר לשפר חיים של אחרים.
ואז יש את הרגעים שאני פוגש אנשים כאלה, ולא יכול שלא לחייך.
שלושה דברים שלמדתי השבוע זה הרגל עבור הקוראים, לכמה דקות של מחשבה עצמאית, מעמיקה. מספר רגעים של הרהורים ותהיות. בעיני, לפחות, העניין הוא לא להגיד לאנשים מה לעשות, אלא לגרום להם לחשוב מה הם רוצים לעשות. וכל השאר, זה כל השאר.
אם עדיין לא חוויתם, עדיין נותרו מקומות להרצאה שתערך ב-5 לפברואר, ב-18:00, בעוד חודש מהיום (יש לינק לרכישה בתגובות).
3. מה החיים לימדו את אנשי הפרסום המסורתי?
מדי פעם, אני פוגש במסגרת העבודה אנשי פרסום מסורתי, כאלה שעשו את שמם והונם בפרסום בטלוויזיה, עיתונות, ורדיו. והם כנראה גדלו בעולם תחרותי, כי חלקם מקפידים ללא הרף לחלק ציונים: ההוא זוכה בפרסים? פחחחח, "הצייר"? כי הוא עושה את זה עם עמותות, בחינם, לא עם לקוחות אמיתיים. והקייס סטאדיז - נראה לך שזה אמיתי? הכל מפוברק.
ה"גאון" ההוא עובד עם פוליטיקאים? הם ישמחו לספר לכם שלא ממש מצליח לו לאחרונה... ואנשי הדיגיטל? שימשיכו להתעסק בקליקים.
מה הם מבינים, "הסתומים" האלה?
חלקם כל כך מלאים בעצמם, שהם משווים את עצמם להנרי פורד וסטיב ג'ובס (בחיי).
החיים לימדו כל אחד מאתנו את השיעור שלו. וכנראה שאותם אנשי פרסום, למדו שהם צריכים להיות נפוחים ולזלזל באחרים כדי להיחשב למצליחים.
יכול להיות שהם צודקים ושטוב להם בבריכת הזלזול ההדדי.
ויכול להיות, שמפגשים עם אנשים כאלה נועדו להזכיר לי שאחד הדברים הכי חשובים בחיים, הוא איך אנשים שאתה עובד איתם, רואים את העולם. מה הם מודדים? יעדים אישיים או קבוצתיים? מה חשוב להם? ואם אתה מבלה את שעות העבודה שלך עם אנשים שיש להם מספיק בטחון עצמי כדי לפרגן לאחרים, לעבוד בצוות ולזכור שלא תמיד צריך "לנצח" – אולי זה לא פחות "הצלחה" מפרס בינלאומי על מודעה יצירתית.
בקיצור, אם יוצא לכם לפגוש אנשי פרסום מסורתי, ואתם תוהים למה (חלקם) עסוקים בבאזז וורדס, בביקורת ובעיקר בעצמם, תזכרו שזה לא אתם, זה הם.
זה מה שהחיים לימדו אותם, זה מה שהחיים עשו מהם, ואין צורך לקחת את זה אישית.
4. *בונוס* למה אנשים אוהבים אמנות, קולנוע, מוזיקה ו(לפעמים) מתמטיקה?
יש אנשים אוהבים מוזיקה, יש כאלה שאוהב
1. מה ההבדל בין המותג של נייקי לזה של מריוט?
סת' גודין, גורו השיווק, מסביר שמותג זה קיצור לציפיות של לקוח. מה אתה מבטיח ללקוחות? מה הם מצפים כשהם קונים ממך או פוגשים אותך?
מה המבחן של גודין למותג?
תרגיל א'
נסו לדמיין את המלון החדש... של חברת טסלה.
או הארלי דיווידסון.
או אפל.
או נייקי.
תבחרו את אחד המותגים, ותחליטו: איך נראה המלון? איך נראה הלובי? איך נראים החדרים? הבריכה? מה מיוחד בו?
תרגיל ב'
ועכשיו, נסו לדמיין את המכונית של מריוט.
או את האופנוע של הילטון.
את המחשב של שרתון,
או את נעלי הספורט של הולידיי אין.
איך זה הם נראים?
איזה תרגיל קל יותר?
כנראה שתרגיל א'.
מדוע?
כי לחברות בקבוצה הזאת, יש מותג ברור. יש רעיון. יש סיפור. יש ייחוד.
אם נושיב בחדר מאות אנשים, ונבקש מהם לתאר את המלון של נייקי או טסלה, בניכוי הבדיחות והציניות, נקבל פחות או יותר את אותו התיאור.
לעומת זאת, במקרה של תרגיל ב', יהיה הרבה יותר קשה לייצר סיפור אחיד. מדוע? כי לחברות בקבוצה ב', מסביר גודין, אין באמת מותג, יש רק לוגו. אם מוחקים את הלוגו מאופנוע הארלי דיווידסון, אנחנו עדיין יודעים שמדובר בהארלי. אבל מה קורה כשמסירים את הלוגו של הילטון? איך יודעים באיזה מלון מדובר?
מותג, כמובן, לא חייב לדבר לכולם. יש מותגים שמדברים לקהל מצומצם, וזה בסדר. הרעיון הוא, שיהיו לך לקוחות שאכפת להם ממך. כאלה שאם פתאום יום אחד לא תפתח את העסק, הם ירימו את ידיהם על ראשם, וישאלו "מה עושים עכשיו?"
גודין מבקש מבעלי עסקים, יזמים ומנהלים לשאול: כמה אנשים אוהבים את עצמם יותר, בגלל המוצר או השירות שלך? האם יש כמות מינימלית כלכלית של אנשים שעבורם יש לעסק שלך משמעות אדירה?
2. למה בעצם אתה עושה את זה?
אתמול בבוקר (יום ו'), קיימתי את ההרצאה החודשית של "מוח קונה, מוח מוכר" במתחם של MEET IN PLACE בתל אביב.
בין הנוכחים, הגיעה משפחה שלמה.
בתום ההרצאה, הם ניגשו וסיפרו לי שהם היו בחופשה משפחתית באיטליה, ותוך כדי, בנסיעה ברכב, האזינו לפודקסט של כ-90 דקות שבו ליאור פרנקל מראיין אותי.
כשעצרו, הם נכנסו לקבוצת "3 דברים שלמדתי השבוע", שלפו את תרגיל האיקיגאי ("חיי תכלית" ביפנית), ועשו אותו, כל אחד לעצמו.
כשבועיים לפני כן, פגשתי במקרה את הדור השני, אח ואחות.
האח מראה לי התכתבות בוואטסאפ עם חבר "אני הולך להרצאה של אליאב אללוף. מכיר אותו?"
והחבר עונה בהומור, "כן, ברור, אני חבר בכת שלו".
לפעמים, יש רגעים שאני שואל את עצמי למי זה משנה, והאם בכלל אני עוזר לשפר חיים של אחרים.
ואז יש את הרגעים שאני פוגש אנשים כאלה, ולא יכול שלא לחייך.
שלושה דברים שלמדתי השבוע זה הרגל עבור הקוראים, לכמה דקות של מחשבה עצמאית, מעמיקה. מספר רגעים של הרהורים ותהיות. בעיני, לפחות, העניין הוא לא להגיד לאנשים מה לעשות, אלא לגרום להם לחשוב מה הם רוצים לעשות. וכל השאר, זה כל השאר.
אם עדיין לא חוויתם, עדיין נותרו מקומות להרצאה שתערך ב-5 לפברואר, ב-18:00, בעוד חודש מהיום (יש לינק לרכישה בתגובות).
3. מה החיים לימדו את אנשי הפרסום המסורתי?
מדי פעם, אני פוגש במסגרת העבודה אנשי פרסום מסורתי, כאלה שעשו את שמם והונם בפרסום בטלוויזיה, עיתונות, ורדיו. והם כנראה גדלו בעולם תחרותי, כי חלקם מקפידים ללא הרף לחלק ציונים: ההוא זוכה בפרסים? פחחחח, "הצייר"? כי הוא עושה את זה עם עמותות, בחינם, לא עם לקוחות אמיתיים. והקייס סטאדיז - נראה לך שזה אמיתי? הכל מפוברק.
ה"גאון" ההוא עובד עם פוליטיקאים? הם ישמחו לספר לכם שלא ממש מצליח לו לאחרונה... ואנשי הדיגיטל? שימשיכו להתעסק בקליקים.
מה הם מבינים, "הסתומים" האלה?
חלקם כל כך מלאים בעצמם, שהם משווים את עצמם להנרי פורד וסטיב ג'ובס (בחיי).
החיים לימדו כל אחד מאתנו את השיעור שלו. וכנראה שאותם אנשי פרסום, למדו שהם צריכים להיות נפוחים ולזלזל באחרים כדי להיחשב למצליחים.
יכול להיות שהם צודקים ושטוב להם בבריכת הזלזול ההדדי.
ויכול להיות, שמפגשים עם אנשים כאלה נועדו להזכיר לי שאחד הדברים הכי חשובים בחיים, הוא איך אנשים שאתה עובד איתם, רואים את העולם. מה הם מודדים? יעדים אישיים או קבוצתיים? מה חשוב להם? ואם אתה מבלה את שעות העבודה שלך עם אנשים שיש להם מספיק בטחון עצמי כדי לפרגן לאחרים, לעבוד בצוות ולזכור שלא תמיד צריך "לנצח" – אולי זה לא פחות "הצלחה" מפרס בינלאומי על מודעה יצירתית.
בקיצור, אם יוצא לכם לפגוש אנשי פרסום מסורתי, ואתם תוהים למה (חלקם) עסוקים בבאזז וורדס, בביקורת ובעיקר בעצמם, תזכרו שזה לא אתם, זה הם.
זה מה שהחיים לימדו אותם, זה מה שהחיים עשו מהם, ואין צורך לקחת את זה אישית.
4. *בונוס* למה אנשים אוהבים אמנות, קולנוע, מוזיקה ו(לפעמים) מתמטיקה?
יש אנשים אוהבים מוזיקה, יש כאלה שאוהב
ים אמנות וקולנוע ויש גם כאלה שאוהבים מתמטיקה. למה, בעצם? אני מניח שעולה לכם בראש יותר מסיבה אחת, אבל הייתי שמח להוסיף עוד אחת: אלו בין העולמות היחידים בעולם שאפשר לייצר בהם שלמות.
כמובן, אין מושלם בעסקים, בפוליטיקה, בזוגיות ובאהבה.
אבל כשזה מגיע לאמנות, יש עולם חדש שנוצר.
הציור של פרנסיסקו גויה, השלושה במאי 1808, מספר בתמונה אחת סיפור שלם. סרטים נפלאים כמו הסנדק או חומות של תקווה, מייצרים לנו תחושה של מציאות חדשה. ומתמטיקה זה (כנראה) המקום היחידי מחוץ לבית המשפט, שבו אפשר "להוכיח" משהו.
אתם יכולים לשמוע שיר בפעם הראשונה, ולדעת שהזמר מזייף או ש"משהו בשיר לא בסדר". אבל איך אתם יודעים?
5. *בונוס 2* איך מזהים את המוצר או השירות הנכון?
יש לנו הרבה מוצרים בבית, שאנחנו לא ממש זוכרים איך הם הגיעו לשם. הם לא ממש משנים לנו. היינו צריכים אבקת כביסה, גבינה או יין, אז קנינו. מה זה כבר משנה? למי שמוכר לנו את המוצר, זה מאוד משנה - והם גם מאוד רוצים שזה ישנה לנו, שנעדיף אותם.
אז איך אנחנו כצרכנים מזהים את המוצר הנכון?
איך אנחנו משווקים יודעים שמצאנו את המתכון לשירות המנצח?
יש הרבה דרכים ושיטות, אבל תרשו לי להציע עוד אחת, יחסית פשוטה:
תבדקו אם המוצר שלכם גורם ללקוח שרוכש אותו - לשנות מהירות.
אולי הלקוח עוצר. אולי הוא מאיץ. אולי היא מתרגשת, אולי הוא עומד במקום, ופוער פה בהתפעלות. אולי היא לא יכולה שלא לספר לחברות.
אלו מבין הלקוחות שלכם שיחליפו מהירות, והם בדיוק אלו שיהפכו אתכם לחלק מהחיים שלהם.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
כמובן, אין מושלם בעסקים, בפוליטיקה, בזוגיות ובאהבה.
אבל כשזה מגיע לאמנות, יש עולם חדש שנוצר.
הציור של פרנסיסקו גויה, השלושה במאי 1808, מספר בתמונה אחת סיפור שלם. סרטים נפלאים כמו הסנדק או חומות של תקווה, מייצרים לנו תחושה של מציאות חדשה. ומתמטיקה זה (כנראה) המקום היחידי מחוץ לבית המשפט, שבו אפשר "להוכיח" משהו.
אתם יכולים לשמוע שיר בפעם הראשונה, ולדעת שהזמר מזייף או ש"משהו בשיר לא בסדר". אבל איך אתם יודעים?
5. *בונוס 2* איך מזהים את המוצר או השירות הנכון?
יש לנו הרבה מוצרים בבית, שאנחנו לא ממש זוכרים איך הם הגיעו לשם. הם לא ממש משנים לנו. היינו צריכים אבקת כביסה, גבינה או יין, אז קנינו. מה זה כבר משנה? למי שמוכר לנו את המוצר, זה מאוד משנה - והם גם מאוד רוצים שזה ישנה לנו, שנעדיף אותם.
אז איך אנחנו כצרכנים מזהים את המוצר הנכון?
איך אנחנו משווקים יודעים שמצאנו את המתכון לשירות המנצח?
יש הרבה דרכים ושיטות, אבל תרשו לי להציע עוד אחת, יחסית פשוטה:
תבדקו אם המוצר שלכם גורם ללקוח שרוכש אותו - לשנות מהירות.
אולי הלקוח עוצר. אולי הוא מאיץ. אולי היא מתרגשת, אולי הוא עומד במקום, ופוער פה בהתפעלות. אולי היא לא יכולה שלא לספר לחברות.
אלו מבין הלקוחות שלכם שיחליפו מהירות, והם בדיוק אלו שיהפכו אתכם לחלק מהחיים שלהם.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
שעות האירוע ב-5 לפברואר:
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
לא רוצים לפספס את "שלושה דברים שלמדתי השבוע"?
רוצים לקבל מדי פעם מאמרי וסרטוני בונוס מיוחדים?
מעוניינים להתעדכן על הרצאות וסדנאות?
הרשמו כאן, וקבלו עדכונים ישירות למייל.
http://bit.ly/2QtQgMR
רוצים לקבל מדי פעם מאמרי וסרטוני בונוס מיוחדים?
מעוניינים להתעדכן על הרצאות וסדנאות?
הרשמו כאן, וקבלו עדכונים ישירות למייל.
http://bit.ly/2QtQgMR
eliavalaluf1.ravpage.co.il
הצטרפות לניוזלטר
שלושה דברים שלמדתי השבוע/ לפעמים אין הוקוס פוקוס
/ 12 בינואר, 2019
1. למה אנחנו צריכים להיזהר מקוסמים?
ביבי נתניהו ויאיר לפיד נכנסו למאפייה, מלאה בניחוחות מעולים של לחם טרי שנאפה זה עתה.
אבל מכיוון שהם (לכאורה) מסוג האנשים שלא אוהב להסתובב עם ארנק, הם נתקלו בבעיה. איך אפשר לטעום מהבייגלים הטעימים, מבלי לשלם?
יאיר לפיד אומר לביבי, תראה איזה קטע אני עושה להם. ממתין לשעת כושר, ואז – כשאיש אינו מביט, הוא מכניס 3 בייגלים טריים לתיק שלו.
הוא מחייך לעבר ביבי, ואומר לו, "יאללה, בוא נראה אותך".
ביבי לא מאבד את העשתונות, וניגש ישירות למנהל המקום.
"אדוני, אתה רוצה לראות קסם מדהים?"
מנהל המקום מתלהב. ראש הממשלה אצלו במאפיה, ועוד רוצה לעשות לו קסם? בוודאי!
כל העובדים מתאספים, ואז ביבי אומר למנהל: "תן לי בייגל חם מהתנור".
המנהל נותן לו בייגל, וביבי טורף את הבייגל החם והטרי.
"תן לי עוד בייגל".
הוא מקבל עוד בייגל, ומחסל אותו תוך שניות.
כולם מתחילים לתהות מה בדיוק פה הקסם, אבל ביבי לא מפסיק: "עוד בייגל!" הוא דורש.
המנהל נותן לו עוד בייגל, אבל נראה שהוא מאבד את הסבלנות.
כשביבי טורף את הבייגל השלישי, המנהל מתחיל לצעוק "מה קורה פה? אתה מחסל לי בייגלים בלי לשלם! איפה פה הקסם?"
ביבי מחייך למנהל ואומר לו: "איפה הקסם?
תבדוק בבקשה את התיק של יאיר לפיד."
זו אמנם בדיחה, אבל היא קצת משקפת את רמת הפוליטיקה שלנו: לא משנה מי ינצח, אנחנו - כמו בעל המאפיה - משלמים את המחיר.
2. מה זה ההפך מקסמים?
גם אתם אוהבים קסמים?
עד לפני לא הרבה זמן, להגיד שאתה רוכב אופניים בריטי, היה מביך – ממש מביך.
המצב היה כל כך גרוע, שמפרסמים ביקשו מרוכבים לא לרכוש מוצרים שלהם, כדי שחס וחלילה לא ייווצר קישור בין המותגים לרוכבים, ויפגע במכירות.
ואז ב-2003, התאחדות רוכבי האופניים הבריטית, מאסה ב-110 שנים של בינוניות עם אפס(!) ניצחונות, זכיות ומדליות.
סיר דייב ברלייספורד מונה לתפקיד. ומה היה הפיצוח שלו? מה היה הדבר שהוא החליט לעשות אחרת? מה היה הרעיון הגדול שהוא הוביל?
ובכן, שהרעיון הגדול היה, שאין רעיון גדול.
אין משהו שאפשר לשנות בצורה דרמטית, להגדיל ב-200%, אין הוקוס פוקוס.
הוא הבין שהצלחה לא טמונה בדבר אחד או בפיצוח, אלא בעשיית הרבה מאוד דברים נכון.
הוא קרא לתיאוריה הזאת "הצטברות של רווחים שוליים": כשאתה משפר הרבה מאוד דברים קטנים באחוזים בודדים, זה מצטבר לשיפור של מאות ואלפי אחוזים לאורך זמן.
וזה עושה הבדל עצום.
טוב, זאת היתה התיאוריה.
מה קרה בפועל?
במשך כמעט 4 שנים, שום דבר (לכאורה).
ב-2008, רוכבים בריטים זכו בלא פחות מ60% מהמדליות באוליפיאדת בייג'ינג.
4 שנים לאחר מכן, באולימפיאדת לונדון, הם שברו 9 שיאים אולימפיים ו-7 שיאי עולם. רוכבים בריטיים זכו בתחרות טור דה פראנס היוקרתית 5 פעמים ב-6 שנים.
מה בריילספורד עשה כל כך טוב, שהפך את הרוכבים הבריטים מגרועים עד בינוניים, לבין הטובים בעולם?
הרבה שיפורים קטנים, הרבה שינויים של "1%":
1. עיצב מחדש את מושבי האופניים
2. ביקש למרוח אלכוהול על הצמיגים
3. הלביש את הרוכבים במכנסיים עם חימום חשמלי, ששומר על טמפרטורה נכונה
4. התקין ציוד ביו-פידבק, כדי לוודא שכל רוכב מקבל את סוג האימון שמתאים לו אישית
5. החליף את שמן העיסוי לסוג שמסייע בהתאוששות מהירה יותר של שרירים אחרי אימון
6. הורה לרוכבים ליטול ידיים בתכיפות גבוהה, כדי שלא יחלו
7. הביא לכל מקום כריות ומזרונים כדי שהרוכבים ישנו טוב יותר
ועוד.
וכך, אחרי למעלה מ-100 שנה ללא פרסים או זכיות, בין 2007 ל-2017, זכו רוכבים בריטים ב-178 תחרויות רגילות ו-66 תחרויות לנכים.
אבל לפני שאתם אומרים "כל הכבוד להם", תשאלו את עצמכם: כמה מנהלים, דירקטוריונים, ממשלות, מקבלי החלטות וכמובן – אנשים מקרב הציבור, היו מוכנים לתת למישהו כמו בריילספורד שקט וזמן לעבוד במשך 4-5 שנים ללא תוצאות מיידיות, ללא QUICK WINS?
כמה אירוני שהצורך שלנו בפידבק מיידי, בידיעה שהכל עובד, שאנחנו בכיוון, בשינוי דרמטי ומיידי, מבטיח שבלא מעט מקרים, אנחנו נתקעים באותו המצב, באותה הבינוניות.
בדיוק כמו שאנחנו מצחצחים שיניים מדי יום (פספוס של צחצוח אחד לא הורס את השיניים), מקפידים על תזונה נכונה (ארוחת שחיתות אחת לא משנה דרמטית את המשקל שלנו), אורח חיים בריא (וכמובן, לומדים 3 דברים מדי שבוע...), אותם רווחים שוליים, שיפורים קטנים, לכאורה לא משמעותיים, מצטברים בסופו של דבר לתוצאה שונה דרמטית.
אבל בשביל זה, צריך שיטה, צריך דרך, וצריך להאמין בדרך ולתת זמן – לפעמים שנים -כדי שהתהליך ייצר תוצאות.
ואת זה – לרובנו, בד"כ, פשוט אין.
כמו ילדים, האינטואיציה שלנו עדיין מעדיפה הוקוס פוקוס, קוסמים וקסמים.
3. מתי כדאי לפעול ההפך מהאינטואיציה?
לפעמים, מה שצריך לעשות, זה בדיוק ההפך מהאינטואיציה.
לפני כמה שבועות, פנתה אלי
/ 12 בינואר, 2019
1. למה אנחנו צריכים להיזהר מקוסמים?
ביבי נתניהו ויאיר לפיד נכנסו למאפייה, מלאה בניחוחות מעולים של לחם טרי שנאפה זה עתה.
אבל מכיוון שהם (לכאורה) מסוג האנשים שלא אוהב להסתובב עם ארנק, הם נתקלו בבעיה. איך אפשר לטעום מהבייגלים הטעימים, מבלי לשלם?
יאיר לפיד אומר לביבי, תראה איזה קטע אני עושה להם. ממתין לשעת כושר, ואז – כשאיש אינו מביט, הוא מכניס 3 בייגלים טריים לתיק שלו.
הוא מחייך לעבר ביבי, ואומר לו, "יאללה, בוא נראה אותך".
ביבי לא מאבד את העשתונות, וניגש ישירות למנהל המקום.
"אדוני, אתה רוצה לראות קסם מדהים?"
מנהל המקום מתלהב. ראש הממשלה אצלו במאפיה, ועוד רוצה לעשות לו קסם? בוודאי!
כל העובדים מתאספים, ואז ביבי אומר למנהל: "תן לי בייגל חם מהתנור".
המנהל נותן לו בייגל, וביבי טורף את הבייגל החם והטרי.
"תן לי עוד בייגל".
הוא מקבל עוד בייגל, ומחסל אותו תוך שניות.
כולם מתחילים לתהות מה בדיוק פה הקסם, אבל ביבי לא מפסיק: "עוד בייגל!" הוא דורש.
המנהל נותן לו עוד בייגל, אבל נראה שהוא מאבד את הסבלנות.
כשביבי טורף את הבייגל השלישי, המנהל מתחיל לצעוק "מה קורה פה? אתה מחסל לי בייגלים בלי לשלם! איפה פה הקסם?"
ביבי מחייך למנהל ואומר לו: "איפה הקסם?
תבדוק בבקשה את התיק של יאיר לפיד."
זו אמנם בדיחה, אבל היא קצת משקפת את רמת הפוליטיקה שלנו: לא משנה מי ינצח, אנחנו - כמו בעל המאפיה - משלמים את המחיר.
2. מה זה ההפך מקסמים?
גם אתם אוהבים קסמים?
עד לפני לא הרבה זמן, להגיד שאתה רוכב אופניים בריטי, היה מביך – ממש מביך.
המצב היה כל כך גרוע, שמפרסמים ביקשו מרוכבים לא לרכוש מוצרים שלהם, כדי שחס וחלילה לא ייווצר קישור בין המותגים לרוכבים, ויפגע במכירות.
ואז ב-2003, התאחדות רוכבי האופניים הבריטית, מאסה ב-110 שנים של בינוניות עם אפס(!) ניצחונות, זכיות ומדליות.
סיר דייב ברלייספורד מונה לתפקיד. ומה היה הפיצוח שלו? מה היה הדבר שהוא החליט לעשות אחרת? מה היה הרעיון הגדול שהוא הוביל?
ובכן, שהרעיון הגדול היה, שאין רעיון גדול.
אין משהו שאפשר לשנות בצורה דרמטית, להגדיל ב-200%, אין הוקוס פוקוס.
הוא הבין שהצלחה לא טמונה בדבר אחד או בפיצוח, אלא בעשיית הרבה מאוד דברים נכון.
הוא קרא לתיאוריה הזאת "הצטברות של רווחים שוליים": כשאתה משפר הרבה מאוד דברים קטנים באחוזים בודדים, זה מצטבר לשיפור של מאות ואלפי אחוזים לאורך זמן.
וזה עושה הבדל עצום.
טוב, זאת היתה התיאוריה.
מה קרה בפועל?
במשך כמעט 4 שנים, שום דבר (לכאורה).
ב-2008, רוכבים בריטים זכו בלא פחות מ60% מהמדליות באוליפיאדת בייג'ינג.
4 שנים לאחר מכן, באולימפיאדת לונדון, הם שברו 9 שיאים אולימפיים ו-7 שיאי עולם. רוכבים בריטיים זכו בתחרות טור דה פראנס היוקרתית 5 פעמים ב-6 שנים.
מה בריילספורד עשה כל כך טוב, שהפך את הרוכבים הבריטים מגרועים עד בינוניים, לבין הטובים בעולם?
הרבה שיפורים קטנים, הרבה שינויים של "1%":
1. עיצב מחדש את מושבי האופניים
2. ביקש למרוח אלכוהול על הצמיגים
3. הלביש את הרוכבים במכנסיים עם חימום חשמלי, ששומר על טמפרטורה נכונה
4. התקין ציוד ביו-פידבק, כדי לוודא שכל רוכב מקבל את סוג האימון שמתאים לו אישית
5. החליף את שמן העיסוי לסוג שמסייע בהתאוששות מהירה יותר של שרירים אחרי אימון
6. הורה לרוכבים ליטול ידיים בתכיפות גבוהה, כדי שלא יחלו
7. הביא לכל מקום כריות ומזרונים כדי שהרוכבים ישנו טוב יותר
ועוד.
וכך, אחרי למעלה מ-100 שנה ללא פרסים או זכיות, בין 2007 ל-2017, זכו רוכבים בריטים ב-178 תחרויות רגילות ו-66 תחרויות לנכים.
אבל לפני שאתם אומרים "כל הכבוד להם", תשאלו את עצמכם: כמה מנהלים, דירקטוריונים, ממשלות, מקבלי החלטות וכמובן – אנשים מקרב הציבור, היו מוכנים לתת למישהו כמו בריילספורד שקט וזמן לעבוד במשך 4-5 שנים ללא תוצאות מיידיות, ללא QUICK WINS?
כמה אירוני שהצורך שלנו בפידבק מיידי, בידיעה שהכל עובד, שאנחנו בכיוון, בשינוי דרמטי ומיידי, מבטיח שבלא מעט מקרים, אנחנו נתקעים באותו המצב, באותה הבינוניות.
בדיוק כמו שאנחנו מצחצחים שיניים מדי יום (פספוס של צחצוח אחד לא הורס את השיניים), מקפידים על תזונה נכונה (ארוחת שחיתות אחת לא משנה דרמטית את המשקל שלנו), אורח חיים בריא (וכמובן, לומדים 3 דברים מדי שבוע...), אותם רווחים שוליים, שיפורים קטנים, לכאורה לא משמעותיים, מצטברים בסופו של דבר לתוצאה שונה דרמטית.
אבל בשביל זה, צריך שיטה, צריך דרך, וצריך להאמין בדרך ולתת זמן – לפעמים שנים -כדי שהתהליך ייצר תוצאות.
ואת זה – לרובנו, בד"כ, פשוט אין.
כמו ילדים, האינטואיציה שלנו עדיין מעדיפה הוקוס פוקוס, קוסמים וקסמים.
3. מתי כדאי לפעול ההפך מהאינטואיציה?
לפעמים, מה שצריך לעשות, זה בדיוק ההפך מהאינטואיציה.
לפני כמה שבועות, פנתה אלי
אחותי עם אתגר.
היא שותפה במיזם שמנהל כמה עשרות דירות AIRBNB, ואחת הדירות, נמצאת במיקום רועש במיוחד.
הבעיה היא שהלקוחות שמגיעים לדירה, לא אוהבים את הרעש, וכותבים ביקורות לא מחמיאות בנושא באתרים השונים כגון BOOKING וכו'.
השאלה: איך אפשר לגרום לאנשים לא להתלונן? הדירה הרי כל כך מושקעת, השירות נפלא ומוקפד, והרי מי שנטיית לבו היא לתת שירות, מאוד לא אוהב שאנשים מתאכזבים.
אז מה עושים?
לפני שנענה על כך, אני רוצה לקחת אתכם ל-4 בינואר, 2006.
קבוצת חברים טובים ואני, היינו בטיול טרקטורונים בלילה, ליד שאר ישוב בצפון.
אז התחיל ירי.
כמה מאות מטרים מאתנו, עמדה של חיל התותחנים התחיל לירות לתוך לבנון. לא ראינו היכן הפגזים נחתו, אבל שמענו וראינו את חלקם נורים (אלו היו פגזים נותבים).
ואז, במרחק, ראינו מוצב על הר, מבצע נוהל "ארגז אש".
כאשר יש חשש מחדירת מחבלים, יושבים החיילים על הגדרות, ויורים לכל עבר ללא אבחנה.
ירי של מקלעים ותת מקלעים, שובל של קליעים נותבים מפלחים את החשיכה.
וזה נמשך שעות.
בדיעבד, הסתבר שהחיזבאללה ניסו לנצל את השבץ המוחי של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, כדי לחמם את הגזרה, ולחדור למוצבים.
ואנחנו?
היינו שם קבוצת חברים, שבאנו לחגוג, ופתאום מצאנו את עצמנו במצב לא נעים.
וחשבנו לעצמנו: אולי זה לא הזמן הכי טוב לבלות בצימר בצפון ולטייל בטרקטורונים?
ותוך כדי זה שאנחנו חוככים בדעתנו מה לעשות, מקבל המדריך (שהוא גם בעל הצימר) טלפונים.
ממי?
מאנשים מתל אביב, שרוצים להגיע, כדי לראות את האקשן מקרוב. הוא התנצל שאי אפשר, כי הצימר מלא.
החבר'ה בטלפון לא ויתרו, והציעו שיסלק אותנו והם יפצו אותו בתשלום נדיב.
במילים אחרות, בזמן שאנחנו שקלנו לבטל ולהתקפל, היה מי שמוכן לשלם פרמיה ולהגיע.
במילים אחרות, זה היה שיעור מאלף על כך שאין סוג אחד של לקוח.
אין לקוח ממוצע. יש לקוחות שונים, והם רוצים דברים שונים, לפעמים מ-א-ו-ד שונים.
חזרה לעניין דירת ה AIRBNB.
איך גורמים לאנשים לא להתלונן?
במקום להתנצל, לפצות ולהתפתל מחוסר נעימות בגלל הרעש, צריך להפוך את החיסרון ליתרון.
צריך להפוך את זה למוקד המשיכה.
במקום לתת לאינטואיציה (ובעיקר, לפחד מלאכזב את "כולם") להוביל,
גורמים להם לבוא *בגלל* ה"בעיה".
במילים אחרות, הפתרון היה לקרוא לדירה THE NOISY APARTMENT, הדירה הרועשת.
בוקינג לא הרשו לכתוב את זה במודעה עצמה, אבל ההודעה הראשונה שנשלחת למזמינים היא WELCOME TO THE NOISY APARTMENT
וכמובן שמאפשרים ללקוחות לבטל את ההזמנה ללא חיוב אם זה לא מתאים להם.
מאז, הלקוחות שמגיעים, מאוד מרוצים מהדירה המיוחדת ("סוף סוף, דירה במרכז העניינים!")
והציון של "הדירה הרועשת" בבוקינג, הולך ומשתפר.
4. *הודעות*
- ב5 לפברואר יש הרצאה נוספת, מוח קונה, מוח מוכר, בשעה 18:00, ברוטשילד 8, קומה 1, משרדי MEET IN PLACE תל אביב. המפגש הקודם היה סולד אאוט, ויש לי הרגשה שגם זה. לינק להרשמה אפשר למצוא בתגובות.
- לרגל כמה הצעות ממו"לים שקיבלתי, אני שוקל להפוך את הטור "3 דברים שלמדתי השבוע" לספר. אם זה נשמע מעניין, תנו סימן, למשל בהרשמה לרשימת הדיוור (חפשו את הלינק בתגובות).
- סליחה על האיחור בפרסום היום, ודרישת שלום מניו יורק, אני נמצא כאן לרגל עבודה לשבוע הקרוב.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
היא שותפה במיזם שמנהל כמה עשרות דירות AIRBNB, ואחת הדירות, נמצאת במיקום רועש במיוחד.
הבעיה היא שהלקוחות שמגיעים לדירה, לא אוהבים את הרעש, וכותבים ביקורות לא מחמיאות בנושא באתרים השונים כגון BOOKING וכו'.
השאלה: איך אפשר לגרום לאנשים לא להתלונן? הדירה הרי כל כך מושקעת, השירות נפלא ומוקפד, והרי מי שנטיית לבו היא לתת שירות, מאוד לא אוהב שאנשים מתאכזבים.
אז מה עושים?
לפני שנענה על כך, אני רוצה לקחת אתכם ל-4 בינואר, 2006.
קבוצת חברים טובים ואני, היינו בטיול טרקטורונים בלילה, ליד שאר ישוב בצפון.
אז התחיל ירי.
כמה מאות מטרים מאתנו, עמדה של חיל התותחנים התחיל לירות לתוך לבנון. לא ראינו היכן הפגזים נחתו, אבל שמענו וראינו את חלקם נורים (אלו היו פגזים נותבים).
ואז, במרחק, ראינו מוצב על הר, מבצע נוהל "ארגז אש".
כאשר יש חשש מחדירת מחבלים, יושבים החיילים על הגדרות, ויורים לכל עבר ללא אבחנה.
ירי של מקלעים ותת מקלעים, שובל של קליעים נותבים מפלחים את החשיכה.
וזה נמשך שעות.
בדיעבד, הסתבר שהחיזבאללה ניסו לנצל את השבץ המוחי של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, כדי לחמם את הגזרה, ולחדור למוצבים.
ואנחנו?
היינו שם קבוצת חברים, שבאנו לחגוג, ופתאום מצאנו את עצמנו במצב לא נעים.
וחשבנו לעצמנו: אולי זה לא הזמן הכי טוב לבלות בצימר בצפון ולטייל בטרקטורונים?
ותוך כדי זה שאנחנו חוככים בדעתנו מה לעשות, מקבל המדריך (שהוא גם בעל הצימר) טלפונים.
ממי?
מאנשים מתל אביב, שרוצים להגיע, כדי לראות את האקשן מקרוב. הוא התנצל שאי אפשר, כי הצימר מלא.
החבר'ה בטלפון לא ויתרו, והציעו שיסלק אותנו והם יפצו אותו בתשלום נדיב.
במילים אחרות, בזמן שאנחנו שקלנו לבטל ולהתקפל, היה מי שמוכן לשלם פרמיה ולהגיע.
במילים אחרות, זה היה שיעור מאלף על כך שאין סוג אחד של לקוח.
אין לקוח ממוצע. יש לקוחות שונים, והם רוצים דברים שונים, לפעמים מ-א-ו-ד שונים.
חזרה לעניין דירת ה AIRBNB.
איך גורמים לאנשים לא להתלונן?
במקום להתנצל, לפצות ולהתפתל מחוסר נעימות בגלל הרעש, צריך להפוך את החיסרון ליתרון.
צריך להפוך את זה למוקד המשיכה.
במקום לתת לאינטואיציה (ובעיקר, לפחד מלאכזב את "כולם") להוביל,
גורמים להם לבוא *בגלל* ה"בעיה".
במילים אחרות, הפתרון היה לקרוא לדירה THE NOISY APARTMENT, הדירה הרועשת.
בוקינג לא הרשו לכתוב את זה במודעה עצמה, אבל ההודעה הראשונה שנשלחת למזמינים היא WELCOME TO THE NOISY APARTMENT
וכמובן שמאפשרים ללקוחות לבטל את ההזמנה ללא חיוב אם זה לא מתאים להם.
מאז, הלקוחות שמגיעים, מאוד מרוצים מהדירה המיוחדת ("סוף סוף, דירה במרכז העניינים!")
והציון של "הדירה הרועשת" בבוקינג, הולך ומשתפר.
4. *הודעות*
- ב5 לפברואר יש הרצאה נוספת, מוח קונה, מוח מוכר, בשעה 18:00, ברוטשילד 8, קומה 1, משרדי MEET IN PLACE תל אביב. המפגש הקודם היה סולד אאוט, ויש לי הרגשה שגם זה. לינק להרשמה אפשר למצוא בתגובות.
- לרגל כמה הצעות ממו"לים שקיבלתי, אני שוקל להפוך את הטור "3 דברים שלמדתי השבוע" לספר. אם זה נשמע מעניין, תנו סימן, למשל בהרשמה לרשימת הדיוור (חפשו את הלינק בתגובות).
- סליחה על האיחור בפרסום היום, ודרישת שלום מניו יורק, אני נמצא כאן לרגל עבודה לשבוע הקרוב.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
רוצים להגיע להרצאה הבאה של מוח קונה, מוח מוכר?
שעות האירוע ב-5 לפברואר:
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
שעות האירוע ב-5 לפברואר:
18:00- התכנסות
18:30- תחילת הרצאה
19:30-19:45- הפסקה
19:45-21:00- תרגיל איקיגאי- תרגיל יפני למציאת התכלית האישית
לרכישה מהירה לחצו כאן http://bit.ly/buyingsellingbrain
שלושה דברים שלמדתי השבוע/ מה אנחנו לא ממש מבינים לגבי הצלחה?
/ 19 בינואר, 2019 (מפרסם לפני שאני עולה על המטוס בחזרה לארץ... מוקדם מהרגיל)
1. מה אנחנו לא ממש מבינים לגבי הצלחה?
שמעתם פעם על "ברון האדום"?
הברון האדום היה הכינוי של מנפרד אלברכט פרייהר פון ריכטהופן.
היה טייס קרב גרמני ואלוף הפלות מפורסם. הכינוי "הברון האדום" הגיע מכיוון שטס במטוס מסוג פוקר, שהיה בעל 3 כנפיים ובצבע אדום. הברון האדום הפיל בקרבות אוויר בימי מלחמת העולם הראשונה 80 מטוסים, ובכך הוכתר לאלוף ההפלות של מלחמת העולם הראשונה.
הוא היה כל כך ידוע, ששנים לאחר מכן, דמותו כיכבה בסרטים מצוירים, משחקי מחשב, ואפילו מוצרי מזון מהיר.
ומה לגבי רנה פונק?
מי?
טוב, מדובר בטייס צרפתי, שנטען שהפיל 127 מטוסים גרמנים, ולכן לכאורה הוא אמור להיות האלוף. 75 מתוך הפלות אלו, אומתו על ידי אדם אחר – שיעור גבוה ביותר בהתחשב בבלאגן שמתחולל בשמיים בזמן קרב אוויר.
במילים אחרות, במקרה הגרוע, הוא הטייס השני הכי טוב במלחמת העולם ה-2, וכנראה שהוא היה טוב יותר מהברון האדום. המטוס שלו מעולם לא נשרט על ידי קליע של מטוס אויב, ואילו הברון האדום נפגע שלוש פעמים, פעם אחת בראשו, ובפעם האחרונה הוא ספג כדור בחזה ממקלע נ"מ בריטי ומת.
כעת, אם תעשו חיפוש בגוגל עם השם René Fonck, תקבלו 238,000 אזכורים. ומה לגבי RED BARON? או, פה כבר הגעתם ל 197 מיליון. קצת יותר מפי 800.
אז למה "שני מוצרים דומים", מקבלים תשומת לב כל כך שונה? מדוע הברון האדום הופך לאגדה וזוכה לתהילת עולם, ואילו טייס לא פחות טוב, הוא דמות כמעט אנונימית?
זו היתה השאלה ששאל פרופ' אלברט-לסלו ברבאשי,
בספרו THE FORMULA.
וזה היה קצת כמו קלודט קולווין, צעירה אפרו-אמריקאית, שסירבה לזוז למושבים האחוריים האוטובוס במונטגומרי אלבמה כשאישה לבנה ביקשה ממנה לזוז. תשעה חודשים אח"כ, רוזה פארקס עשתה בדיוק את אותו הדבר, והפכה לסמל, אישיות ואייקון היסטורי.
מה ההבדל?
ברוב המקרים, מסביר בראבשי, ההבדל לא טמון רק בביצועים. ההבדל הוא באיך הסביבה תופסת אותנו ואת הביצועים שלנו. ההצלחה, אומר בראבשי, לא קשורה א-ל-י-ך, היא קשורה א-ל-י-נ-ו.
בגלל זה אנחנו מעניקים את הקרדיט לטיסה הראשון לאחים רייט, כשבעצם הקדים אותם בחור ניוזילנדי בשם ריצ'רד ויליאם פירס בכ-9 חודשים (לכאורה). בגלל זה אדיסון מקבל קרדיט עצום על פיתוח הרנטגן, הקלטות אודיו והנורה, כשכולם במידה זו אחרת, הומצאו לראשונה על ידי אנשים אחרים.
הטבע של ההצלחה הוא קולקטיבי: מה שמוצלח, זה מה שאנחנו מחשיבים וזוכרים כמוצלח. תומאס אדיסון, היה אדם פופולרי, ממש סלב של תקופתו, שבילה בקרב עיתונאים והמילייה העסקי לא פחות זמן ממה שבילה במעבדה שלו.
רוב הקולגות שלו היו ספונים במעבדותיהם.
רוזה פארקס לא היתה סתם אפרו-אמריקאית אנונימית, היא היתה מקובלת ואהובה בקרב הקהילה הלבנה בעירה – ואילו קלודט קולווין לא.
האחים רייט היו "דוד" של תקופתם. ואת מי עניין בדיוק איזה חוואי מניו זילנד?
רנה פונק היה טייס יעיל אך לא מעניין, וגם העובדה שהוא שרד את המלחמה, לא סייעה לבניית המיתוס שלו. בניגוד אליו, הברון האדום היה דמות מרתקת ומפחידה, שזכתה להרבה מאוד רוח גבית ממכונת התעמולה הגרמנית.
בלא מעט מקרים, הצלחה לא קשורה לכמה טוב אתה, אלא לכמה טוב שאחרים חושבים שאתה, לתפיסה שלך. יש מקצועות כמו מנהל יחסי ציבור, מנהל שיווק ויועץ מיתוג, כי חשוב לנהל את הדרך שבה הסביבה תופסת את העסק שלנו.
תפקיד שנקרא מנהל עובדות כנראה שאין, כי מי שנאיבי מספיק לחשוב שמה שקובע "תמיד" אלו העובדות, גם נאיבי מספיק לחשוב שהעובדות ישווקו את עצמן.
2. איך הופכים למיליונרים?
ב-1996, התפרסם ספר שנקרא THE MILLIONAIRE NEXT DOOR. הסופרים, חקרו במשך שנים 3,600 מיליונרים, וגילו לתדהמתם שרוב המיליונרים לא ירשו את הכסף, לא היו יזמים ולא היו מנהלים שהרוויחו הרבה כסף (למעלה מ20 שנה אח"כ הם בדקו ואיששו את המסקנות המקוריות).
נכון, יש זמרים, כדורגלנים או יזמים שעושים אקזיט מדהים ומרוויחים מיליונים, אבל הם המיעוט. להפתעתם, הפרמטר הכי חשוב בהפיכה למיליונר – אדם שיש לו לפחות מיליון דולר נטו בנכסים (שווי הנכסים, ההשקעות והמזומן בניכוי חובות), זה לא לעשות את הכסף – אלא לשמור עליו.
למשל, הם גילו שאם אדם מרוויח הרבה כסף, אבל נוהג לומר "חיים רק פעם אחת", הסיכוי שלו להיות מיליונר נמוך משמעותית, ממישהו שלא מרוויח הרבה, אבל אומר לעצמו "אני הולך להיות זקן רק פעם אחת, ואני רוצה ליהנות מזה!".
/ 19 בינואר, 2019 (מפרסם לפני שאני עולה על המטוס בחזרה לארץ... מוקדם מהרגיל)
1. מה אנחנו לא ממש מבינים לגבי הצלחה?
שמעתם פעם על "ברון האדום"?
הברון האדום היה הכינוי של מנפרד אלברכט פרייהר פון ריכטהופן.
היה טייס קרב גרמני ואלוף הפלות מפורסם. הכינוי "הברון האדום" הגיע מכיוון שטס במטוס מסוג פוקר, שהיה בעל 3 כנפיים ובצבע אדום. הברון האדום הפיל בקרבות אוויר בימי מלחמת העולם הראשונה 80 מטוסים, ובכך הוכתר לאלוף ההפלות של מלחמת העולם הראשונה.
הוא היה כל כך ידוע, ששנים לאחר מכן, דמותו כיכבה בסרטים מצוירים, משחקי מחשב, ואפילו מוצרי מזון מהיר.
ומה לגבי רנה פונק?
מי?
טוב, מדובר בטייס צרפתי, שנטען שהפיל 127 מטוסים גרמנים, ולכן לכאורה הוא אמור להיות האלוף. 75 מתוך הפלות אלו, אומתו על ידי אדם אחר – שיעור גבוה ביותר בהתחשב בבלאגן שמתחולל בשמיים בזמן קרב אוויר.
במילים אחרות, במקרה הגרוע, הוא הטייס השני הכי טוב במלחמת העולם ה-2, וכנראה שהוא היה טוב יותר מהברון האדום. המטוס שלו מעולם לא נשרט על ידי קליע של מטוס אויב, ואילו הברון האדום נפגע שלוש פעמים, פעם אחת בראשו, ובפעם האחרונה הוא ספג כדור בחזה ממקלע נ"מ בריטי ומת.
כעת, אם תעשו חיפוש בגוגל עם השם René Fonck, תקבלו 238,000 אזכורים. ומה לגבי RED BARON? או, פה כבר הגעתם ל 197 מיליון. קצת יותר מפי 800.
אז למה "שני מוצרים דומים", מקבלים תשומת לב כל כך שונה? מדוע הברון האדום הופך לאגדה וזוכה לתהילת עולם, ואילו טייס לא פחות טוב, הוא דמות כמעט אנונימית?
זו היתה השאלה ששאל פרופ' אלברט-לסלו ברבאשי,
בספרו THE FORMULA.
וזה היה קצת כמו קלודט קולווין, צעירה אפרו-אמריקאית, שסירבה לזוז למושבים האחוריים האוטובוס במונטגומרי אלבמה כשאישה לבנה ביקשה ממנה לזוז. תשעה חודשים אח"כ, רוזה פארקס עשתה בדיוק את אותו הדבר, והפכה לסמל, אישיות ואייקון היסטורי.
מה ההבדל?
ברוב המקרים, מסביר בראבשי, ההבדל לא טמון רק בביצועים. ההבדל הוא באיך הסביבה תופסת אותנו ואת הביצועים שלנו. ההצלחה, אומר בראבשי, לא קשורה א-ל-י-ך, היא קשורה א-ל-י-נ-ו.
בגלל זה אנחנו מעניקים את הקרדיט לטיסה הראשון לאחים רייט, כשבעצם הקדים אותם בחור ניוזילנדי בשם ריצ'רד ויליאם פירס בכ-9 חודשים (לכאורה). בגלל זה אדיסון מקבל קרדיט עצום על פיתוח הרנטגן, הקלטות אודיו והנורה, כשכולם במידה זו אחרת, הומצאו לראשונה על ידי אנשים אחרים.
הטבע של ההצלחה הוא קולקטיבי: מה שמוצלח, זה מה שאנחנו מחשיבים וזוכרים כמוצלח. תומאס אדיסון, היה אדם פופולרי, ממש סלב של תקופתו, שבילה בקרב עיתונאים והמילייה העסקי לא פחות זמן ממה שבילה במעבדה שלו.
רוב הקולגות שלו היו ספונים במעבדותיהם.
רוזה פארקס לא היתה סתם אפרו-אמריקאית אנונימית, היא היתה מקובלת ואהובה בקרב הקהילה הלבנה בעירה – ואילו קלודט קולווין לא.
האחים רייט היו "דוד" של תקופתם. ואת מי עניין בדיוק איזה חוואי מניו זילנד?
רנה פונק היה טייס יעיל אך לא מעניין, וגם העובדה שהוא שרד את המלחמה, לא סייעה לבניית המיתוס שלו. בניגוד אליו, הברון האדום היה דמות מרתקת ומפחידה, שזכתה להרבה מאוד רוח גבית ממכונת התעמולה הגרמנית.
בלא מעט מקרים, הצלחה לא קשורה לכמה טוב אתה, אלא לכמה טוב שאחרים חושבים שאתה, לתפיסה שלך. יש מקצועות כמו מנהל יחסי ציבור, מנהל שיווק ויועץ מיתוג, כי חשוב לנהל את הדרך שבה הסביבה תופסת את העסק שלנו.
תפקיד שנקרא מנהל עובדות כנראה שאין, כי מי שנאיבי מספיק לחשוב שמה שקובע "תמיד" אלו העובדות, גם נאיבי מספיק לחשוב שהעובדות ישווקו את עצמן.
2. איך הופכים למיליונרים?
ב-1996, התפרסם ספר שנקרא THE MILLIONAIRE NEXT DOOR. הסופרים, חקרו במשך שנים 3,600 מיליונרים, וגילו לתדהמתם שרוב המיליונרים לא ירשו את הכסף, לא היו יזמים ולא היו מנהלים שהרוויחו הרבה כסף (למעלה מ20 שנה אח"כ הם בדקו ואיששו את המסקנות המקוריות).
נכון, יש זמרים, כדורגלנים או יזמים שעושים אקזיט מדהים ומרוויחים מיליונים, אבל הם המיעוט. להפתעתם, הפרמטר הכי חשוב בהפיכה למיליונר – אדם שיש לו לפחות מיליון דולר נטו בנכסים (שווי הנכסים, ההשקעות והמזומן בניכוי חובות), זה לא לעשות את הכסף – אלא לשמור עליו.
למשל, הם גילו שאם אדם מרוויח הרבה כסף, אבל נוהג לומר "חיים רק פעם אחת", הסיכוי שלו להיות מיליונר נמוך משמעותית, ממישהו שלא מרוויח הרבה, אבל אומר לעצמו "אני הולך להיות זקן רק פעם אחת, ואני רוצה ליהנות מזה!".
רוב האנשים, רוב הזמן עסוקים בתחרות עם שני גורמים: עם קבוצת הייחוס שלהם (אני צריך לקנות מכונית יפה כמו של החבר / השכן / הקולגה שלי) או עם ההורים שלהם (אני רוצה שיהיה לי רכוש שלא היה להורים שלי – בית גדול יותר, מכונית מפוארת יותר, יותר נסיעות לחו"ל וכו').
הצורך להרשים אנשים אחרים ו"למצות את החיים עד תום" (בוא ניסע לתאילנד!) הוא כנראה הגורם המוביל לכך שאנשים שמרוויחים היטב, לא מתעשרים. עורכי דין ורופאים רבים, עסוקים בלהיראות מצליחים, וקונים מוצרי יוקרה ופוגעים ביכולת החיסכון וההשקעה שלהם.
רגע, אז איך אנשים מתעשרים?
רוב המיליונרים, מגלה המחקר, לא ירשו את כספם. המקור המוביל להתעשרות של מיליונרים, היה ... חסכון שמושקע בבורסה.
מסתבר שרובם המכריע של המיליונרים (לפחות 84%), היו אנשים ממוצעים, בדרך כלל שכירים שלא הרוויחו הרבה – שליש מהם מעולם לא הרוויחו למעלה מ-100,000 דולר ברוטו בשנה, ופשוט חסכו את הכסף שלהם בתכניות 401K. (למי שלא מכיר, במקור, אלו היו מעין קופות גמל בניהול אישי שאפשרו לחוסכים ליהנות מהיתרונות של חיסכון בקופת גמל (כגון הקלות מס) והפרשה מקבילה מטעם המעסיק, תוך שליטה מלאה על ניהול הכספים. כיום, דמי הניהול שמשלמים בתכניות אלו הן גבוהים מאוד).
בתחילת ינואר 2019, יצא לאור ספר חדש בשם EVERYDAY MILLIONAIRES, שמבוסס על מחקר נוסף, של חברת רמזי סולושנס, שבחן 10,000 מיליונרים. המחקר הזה חיזק ותמך בכל מה שנאמר בספר מ-1996: להפוך למיליונר זה בדרך כלל עניין של גישה, לא של הכנסה.
אנשים שחושבים נכון, מתעשרים בתוך 25 שנה, בממוצע, כשהכסף שהם מפרישים מהמשכורת, מושקע בבורסה. במילים אחרות, מרבית המיליונרים הם אנשים שחסכו והשקיעו בערך 20-25% מהשכר שלהם, חיו בהתאם לאמצעים שלהם (לא באוברדרפט או חוב לחברת האשראי) ולא מיהרו לבזבז כדי להרשים את השכנים, את החברים או את ההורים שלהם. כמו שריר, הם טפחו את הרגל החיסכון, ובנו אורח חיים צנוע שחושב לטווח הארוך (וגם העובדה ששוק המניות עלה רוב הזמן, לא הפריעה).
3. מי יכול להציל לכם את הפנסיה?
לפעמים, בהרצאה שלי, אני שואל את הקהל שלוש שאלות:
א. כמה כסף יש לכם בתכניות פנסיה, קרנות השתלמות, וביטוחי מנהלים?
ב. באיזה חברות ביטוח הכסף מנוהל?
ג. כמה עמלות אתם משלמים?
אם אתם כמו רוב האנשים, כנראה שאתם לא לגמרי יודעים מה התשובה.
ולכן יש לי עוד שאלה עבורכם:
ד. אם אתם לא יודעים איפה הכסף שלכם, כמה יש שם, כמה יהיה לכם בפנסיה, מי מנהל אותו וכמה עמלות גובים מכם, מה הסיכוי שאתם מקבלים תמורה הולמת עבור הכסף?
(כחכוח בגרון).
בקיצור, אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלכם, זה הסוכן ביטוח פנסיוני.
אחרי שעברתי 7 (!) סוכנים, שניסו למרוח, לקשקש, ולשקר - הגעתי בהמלצת חבר ( Nimrod May ) לאדם סופר נמרץ, הגון ומוכשר בשם אדיר קינן
למוד ניסיון, עשיתי לו "מבחן כניסה": ביקשתי ממנו חוות דעת על תוכנית ביטוח מנהלים שאני יודע שהיא מעולה (איך אני יודע? כי חברת הביטוח "מגדל", ניסתה לשכנע אותי לבטל - סליחה, "לשדרג" אותה). הוא הסתכל על זה ואמר לי "אל תיגע, זה מעולה, אין דברים כאלה!".
אח"כ הוא מיהר לעבור על תכניות אחרות, שהיו טובות אבל עם דמי ניהול יקרים (שקוצצו ב-55%, תוספת של עוד עשרות אלפי שקלים לפנסיה באימייל אחד), ואז יצרנו תכניות נוספות, שהתאימו לצרכים ולתכניות שלי.
כמובן, לי לא היתה סבלנות ללקט את כל המסמכים מכל מיני חברות, אז אדיר עשה את זה עבורי.
בקיצור, דברו עם אדיר, שהוא גם אדם מקסים, ותתקשרו להודות לי כשתצאו לפנסיה.
פרטי הקשר של אדיר: adirk@koach-ins.co.il או 0528611197
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
הצורך להרשים אנשים אחרים ו"למצות את החיים עד תום" (בוא ניסע לתאילנד!) הוא כנראה הגורם המוביל לכך שאנשים שמרוויחים היטב, לא מתעשרים. עורכי דין ורופאים רבים, עסוקים בלהיראות מצליחים, וקונים מוצרי יוקרה ופוגעים ביכולת החיסכון וההשקעה שלהם.
רגע, אז איך אנשים מתעשרים?
רוב המיליונרים, מגלה המחקר, לא ירשו את כספם. המקור המוביל להתעשרות של מיליונרים, היה ... חסכון שמושקע בבורסה.
מסתבר שרובם המכריע של המיליונרים (לפחות 84%), היו אנשים ממוצעים, בדרך כלל שכירים שלא הרוויחו הרבה – שליש מהם מעולם לא הרוויחו למעלה מ-100,000 דולר ברוטו בשנה, ופשוט חסכו את הכסף שלהם בתכניות 401K. (למי שלא מכיר, במקור, אלו היו מעין קופות גמל בניהול אישי שאפשרו לחוסכים ליהנות מהיתרונות של חיסכון בקופת גמל (כגון הקלות מס) והפרשה מקבילה מטעם המעסיק, תוך שליטה מלאה על ניהול הכספים. כיום, דמי הניהול שמשלמים בתכניות אלו הן גבוהים מאוד).
בתחילת ינואר 2019, יצא לאור ספר חדש בשם EVERYDAY MILLIONAIRES, שמבוסס על מחקר נוסף, של חברת רמזי סולושנס, שבחן 10,000 מיליונרים. המחקר הזה חיזק ותמך בכל מה שנאמר בספר מ-1996: להפוך למיליונר זה בדרך כלל עניין של גישה, לא של הכנסה.
אנשים שחושבים נכון, מתעשרים בתוך 25 שנה, בממוצע, כשהכסף שהם מפרישים מהמשכורת, מושקע בבורסה. במילים אחרות, מרבית המיליונרים הם אנשים שחסכו והשקיעו בערך 20-25% מהשכר שלהם, חיו בהתאם לאמצעים שלהם (לא באוברדרפט או חוב לחברת האשראי) ולא מיהרו לבזבז כדי להרשים את השכנים, את החברים או את ההורים שלהם. כמו שריר, הם טפחו את הרגל החיסכון, ובנו אורח חיים צנוע שחושב לטווח הארוך (וגם העובדה ששוק המניות עלה רוב הזמן, לא הפריעה).
3. מי יכול להציל לכם את הפנסיה?
לפעמים, בהרצאה שלי, אני שואל את הקהל שלוש שאלות:
א. כמה כסף יש לכם בתכניות פנסיה, קרנות השתלמות, וביטוחי מנהלים?
ב. באיזה חברות ביטוח הכסף מנוהל?
ג. כמה עמלות אתם משלמים?
אם אתם כמו רוב האנשים, כנראה שאתם לא לגמרי יודעים מה התשובה.
ולכן יש לי עוד שאלה עבורכם:
ד. אם אתם לא יודעים איפה הכסף שלכם, כמה יש שם, כמה יהיה לכם בפנסיה, מי מנהל אותו וכמה עמלות גובים מכם, מה הסיכוי שאתם מקבלים תמורה הולמת עבור הכסף?
(כחכוח בגרון).
בקיצור, אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלכם, זה הסוכן ביטוח פנסיוני.
אחרי שעברתי 7 (!) סוכנים, שניסו למרוח, לקשקש, ולשקר - הגעתי בהמלצת חבר ( Nimrod May ) לאדם סופר נמרץ, הגון ומוכשר בשם אדיר קינן
למוד ניסיון, עשיתי לו "מבחן כניסה": ביקשתי ממנו חוות דעת על תוכנית ביטוח מנהלים שאני יודע שהיא מעולה (איך אני יודע? כי חברת הביטוח "מגדל", ניסתה לשכנע אותי לבטל - סליחה, "לשדרג" אותה). הוא הסתכל על זה ואמר לי "אל תיגע, זה מעולה, אין דברים כאלה!".
אח"כ הוא מיהר לעבור על תכניות אחרות, שהיו טובות אבל עם דמי ניהול יקרים (שקוצצו ב-55%, תוספת של עוד עשרות אלפי שקלים לפנסיה באימייל אחד), ואז יצרנו תכניות נוספות, שהתאימו לצרכים ולתכניות שלי.
כמובן, לי לא היתה סבלנות ללקט את כל המסמכים מכל מיני חברות, אז אדיר עשה את זה עבורי.
בקיצור, דברו עם אדיר, שהוא גם אדם מקסים, ותתקשרו להודות לי כשתצאו לפנסיה.
פרטי הקשר של אדיר: adirk@koach-ins.co.il או 0528611197
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון