My interview @cnni
@PoloSandovalCNN:

The real question is not what the administration is trying to achieve militarily. That part is relatively clear: Washington is attempting to weaken Iran's ability to control the Strait of Hormuz, and strikes on Bandar Abbas and related military infrastructure contribute to that objective. The tactical gains should not be dismissed. The real uncertainty lies in their strategic value.

Iran still retains multiple escalation options. It can intensify attacks against Gulf states, target undersea communications cables that pass through the region, strike critical civilian infrastructure, and encourage the Houthis to expand operations against Gulf shipping and energy assets. In other words, if Washington raises the stakes, Tehran still has several ways to respond.

Any realistic strategy should begin with one core assumption: Iran is unlikely to capitulate. If that assumption is correct, the United States will eventually face a strategic choice. It can continue escalating in pursuit of objectives that may require a much larger military commitment, or it can accept a negotiated outcome that reflects at least some of Tehran's terms.

The broader strategic question therefore remains unanswered: How does the administration envision this ending? Thirty-nine days of military operations did not force Iran to surrender or fundamentally alter its decision-making. There is little evidence that a limited extension of the current campaign would produce a different result. Before expanding the conflict further, Washington needs to define a realistic political end state rather than relying on military pressure alone.

#IranWar‌

ראיון שלי @ynet אודות ההסלמה בין ארצות הברית לאיראן:

א. אנחנו עדיין באותם גבולות משחק שהצדדים הגדירו לעצמם, כלומר התקיפות הן בעיקר נגד אתרים צבאיים באזור בנדר עבאס וקצת לאורך החוף האיראני, ומנגד האיראנים ממשיכים להגיב נגד הבסיסים האמריקנים ברחבי המפרץ. אין פה באמת שינוי דרמטי כרגע.

ב. טראמפ מתקרב לנקודת ההכרעה. המתווכות מנסות להחזיר את הצדדים ל-10 ימים של הפסקת אש ואז לחדש את המשא ומתן - וכרגע לא נראה שהצדדים מעוניינים בכך. לכן ייתכן בהחלט שנגיע להסלמה נוספת, כשעל הפרק סיפור הר המכוש, והאפשרות שארה"ב תפציץ אותו. בתגובה סביר להניח שאיראן תראה בכך הפרה משמעותית של אותם כללי משחק - ותרחיב את תגובותיה.

ג. צריך לזכור שאנחנו נשלם מחירים משמעותיים בחזרה ללחימה. זה לא רק הירי האיראני, אלא גם העובדה שנראה, סביר להניח, גם את חיזבאללה והחות'ים חוזרים לתקוף. לכן נשאלת השאלה מה היעד האסטרטגי של האירוע הזה. ישראל צריכה לדרוש מארה"ב לסכם על היעדים האסטרטגיים של הלחימה לפני שישראל חוזרת אליה. מכיוון שאם נחזור לאותו דבר, מה עשינו פה? הסיפור הוא בסופו של דבר אותה תכלית אסטרטגית, ובדגש על הטיפול בסוגיית הגרעין ולא רק סוגיית מצרי הרמוז.

ד. בראש ובראשונה אנחנו צריכים לגעת בסוגיית הגרעין. אני לא אומר להפציץ או לשלוח כוחות, אבל אנחנו לא יכולים להשאיר את המצב כמו שהוא. הדיווחים לגבי העברת צנטריפוגות להר המכוש מטרידים ביותר, ומעידים שתוכנית הגרעין האיראנית לא הושמדה. לכן, בהינתן חזרה ללחימה, אנחנו חייבים להוסיף רכיב משמעותי של טיפול נוסף באתרי הגרעין האיראני.

ה. זה חייב להיות מסוכם עם טראמפ לפני ולא אחרי, כי הוא יכול להחזיר אותנו ללחימה וכעבור יומיים לעצור אותנו ואז אנחנו נאכל את הדגים המסריחים ונגורש מהעיר. לכן אנחנו חייבים להגיע לתיאום אסטרטגי בהקשר הזה.

ynet.co.il/news/article/b…
ynet.co.il/news/article/b…

פודקאסט של @INSS_Hebrew בהנחית @manuelbaz אודות המתיחות בין איראן וארצות הברית וסיכויי ההסלמה בין המדינות.

ראיון שלי @radio103fm על מצב היחסים בין וושינגטון לטהראן:

א. הממשל האמריקני נמצא בצומת דרכים אסטרטגי מול איראן. סוגיית המיירטים היא בהחלט אילוץ משמעותי, במיוחד לאור הפגיעות שנרשמו בסבב הנוכחי, אך הבעיה רחבה הרבה יותר ונוגעת בראש ובראשונה להעדר אסטרטגיה ברורה ביחס לאופן שבו ניתן להשפיע על התנהלות המשטר בטהראן. המשך הפעלת אותו סל כלים לא צפוי לשנות את דפוס הפעולה האיראני.

ב. במקביל, נראה כי קיים מחסור מסוים במלאי המיירטים, כאשר היקף הפגיעות האיראניות בסבב הנוכחי מחזק את ההערכה כי ארצות הברית מנהלת בזהירות את משאבי החימוש שלה ואינה יכולה להתייחס למלאים כאל משאב בלתי מוגבל.

ג. הדילמה האמריקנית מול איראן מורכבת במיוחד. מצד אחד, החרפת המערכה אינה מבטיחה שאיראן תהפוך לכנועה יותר או שתסכים לוויתורים משמעותיים יותר. מצד שני, כל הסכם עם טהראן יחייב בהכרח פשרות משמעותיות, ובוודאי יעניק למשטר האיראני הישגים כלכליים שיחזקו את יציבותו.

ד. לכך מצטרפים אילוצים נוספים, בהם ההתפתחויות בערוץ העומאני–איראני והמאמצים המדיניים שמתרחבים סביב המשבר. ייתכן כי שילוב של שיקולים אלה, לצד ההבנה הגוברת בוושינגטון כי הרחבת המערכה אינה בהכרח משרתת את האינטרסים האמריקניים, תרם לעצירת התקיפות האחרונות.

בסופו של דבר, הדילמה האמריקנית נותרת בעינה: אין כיום אופציה טובה. חזרה להסכם עלולה לחזק את המשטר האיראני ולהעניק לו מרחב נשימה כלכלי, בעוד שהחרפת המלחמה עלולה להוביל להסלמה רחבה מבלי להבטיח שיפור בעמדת המיקוח מול טהראן. השאלה המרכזית אינה כיצד להפעיל יותר כוח, אלא כיצד להגדיר יעד אסטרטגי בר-השגה.

@gidonucko1
@attaliami

My interview @NewsNation Ahead of Prime Ministet Netanyahu's Meeting with President Trump:

A. Netanyahu arrives in Washington with two central objectives. Domestically, he needs to preserve Trump's political backing amid growing political challenges at home. Strategically, he is expected to argue that Iran has continued rebuilding key military capabilities and will likely present intelligence intended to convince President Trump that any renewed nuclear agreement would ultimately fail to prevent Iran from becoming a long-term strategic threat.

B. At the same time, quiet diplomacy, primarily through Omani mediation, continues in an effort to find a formula for reducing tensions around the Strait of Hormuz. The current ceasefire suggests that neither Washington nor Tehran has abandoned diplomacy. Despite President Trump's tough rhetoric, both sides still appear interested in keeping the door open for a negotiated settlement.

C. One of the most important strategic developments is inside Iran itself. Ali Khamenei had long resisted crossing the threshold to nuclear weapons, preferring to preserve strategic ambiguity. Today's leadership, led by Mojtaba Khamenei and senior Islamic Revolutionary Guard Corps figures, is increasingly shaped by the lesson they draw from North Korea: only a nuclear deterrent can guarantee regime survival. Although Operation Midnight Hammer significantly damaged Iran's nuclear infrastructure, Tehran still retains the scientific expertise and industrial foundation to move toward a weapon if it chooses. Focusing exclusively on Hormuz risks overlooking the more consequential nuclear challenge.

D. The maritime situation remains deeply concerning. With shipping through both the Strait of Hormuz and Bab el-Mandeb severely disrupted, the consequences extend far beyond the Middle East, affecting global energy markets and the international economy. Geography cannot be changed, and the Houthis appear determined to break the Saudi-led pressure campaign. Supporting regional partners in restoring maritime security is therefore essential, not only for regional stability but also for protecting the global economy and limiting Iran's ability to leverage energy markets as a strategic tool.

E. Regardless of whether the recent attack in Germany is linked to Iran, it highlights a broader security concern. The greatest terrorist threat following Ali Khamenei's death may not come from organized networks but from self-radicalized lone actors inspired by Iranian propaganda and motivated by revenge. That possibility deserves close attention from Western security services.

#IranWar‌

אין מה להיות מופתעים...
@israelhay

My interview @nytimes:

The irony, is that Mr. Netanyahu told Mr. Trump that Ayatollah Ali Khamenei, Iran’s former supreme leader, “had to be killed” to prevent Iran from obtaining nuclear weapons. Now there is a new Ayatollah Khamenei, and Israel is saying Iran has to be stopped from obtaining nuclear weapons again.

@IKershner
nytimes.com/2026/07/27/wor…
nytimes.com/2026/07/27/wor…

With all due respect to Washington's efforts to shape the policies of Iraq's new government, one reality remains unchanged: Iran maintains a deep and active presence inside Iraq, both directly and through its network of armed partners.

Recent reports suggest that the actors involved may not necessarily be the well-known groups such as Kataib Hezbollah or al-Nujaba. It is entirely plausible that some operations are being conducted by networks working directly under the guidance of IRGC officers inside Iraq, allowing Tehran greater deniability while preserving operational control.

At the same time, there is growing evidence of close coordination between the Houthis and Iraqi Shiite armed groups. It is therefore possible that Yemeni operatives based in Iraq also played a role in planning or facilitating recent attacks, including target selection.

The attack launched from Iraq toward Jordan reinforces a broader trend: Iraq has become one of Iran's most important platforms for projecting power through proxies beyond Iranian territory.

The picture that emerges is not of isolated actors, but of an increasingly coordinated network linking Iran, the Houthis, and Iraqi armed groups in pursuit of shared strategic objectives.

The Houthis show no sign of backing down. They appear determined to continue targeting Saudi energy infrastructure until Riyadh lifts the blockade they believe is being imposed against them.

In this context, attacks originating from both Yemen and Iraq could intensify, further increasing pressure on Saudi Arabia. Riyadh may soon face a difficult strategic choice: absorb continued attacks in the hope of avoiding a broader regional war, or respond militarily despite the risk of significant escalation.

From the Houthis' perspective, the calculus appears straightforward. They seem convinced they have little left to lose and are therefore unlikely to be deterred from continuing to strike strategic Saudi targets if they believe doing so advances their objectives.

#IranWar‌

ההחלטה שתעצב את המזרח התיכון: טראמפ צריך להכריע בין הסלמה להסדרה
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ניצב בפני הכרעה אסטרטגית בין הרחבת המערכה מול איראן לבין חזרה למסלול של הסדרה • להחלטתו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על ישראל, מדינות המפרץ והיציבות האזורית

מאמר שלי @israelhayom israelhayom.co.il/news/world-new…
israelhayom.co.il/news/world-new…

בהמשך לאזהרות ראש השב"כ ולאור ההתרעה שכתבנו עליה לפני כשמונה חודשים - מאמר נוסף שכתבתי
@IsraelHayomHeb
על הסכנה האיראנית לקראת הבחירות בישראל

התרחיש שמדאיג את מערכת הביטחון: כך טהרן נערכת להשפיע על הבחירות בישראל
מבצעי ההשפעה האיראניים כבר החלו, ובמערכת הביטחון מזהירים מפני ניסיון להעמיק את השסע בחברה הישראלית • מומחים מזהים שימוש גובר בבינה מלאכותית, חשבונות פיקטיביים וגיוס ישראלים להפצת מסרים - במטרה לפגוע באמון הציבור ובהליך הדמוקרטי

israelhayom.co.il/news/geopoliti…

It was a real honor and privilege to be interviewed for David Remnick outstanding article, during his visit to Israel @NewYorker

A. Israel, in its wounded rage after October 7th, lost its strategic mind. The joint Trump-Netanyahu military campaign ended in an absolute disaster. The bombing on the first day killed the aging Supreme Leader, Ayatollah Ali Khamenei, who was succeeded by his even more hard-line son, Mojtaba, and left the leadership of the Islamic Revolutionary Guard Corps more radicalized and empowered than ever. The hope that bombing might inspire a rapid popular uprising was preposterous from the start.

B. we ended up giving even greater legitimacy to the Iranian regime and strengthening them.The Gulf states, which had been drawing closer to Israel and the United States, would now seek an accommodation with Iran. Trump had imagined that he could replicate the ease of the American operation in Venezuela. Instead, he launched an air campaign against a country of more than ninety million people and found himself in a quagmire that was fracturing the MAGA coalition and threatening the global economy. Netanyahu, who had sold the plan to Trump after failing to do so with American Presidents going back to George W. Bush, now faced an Iranian leadership with a stronger motive to acquire a nuclear weapon. And U.S. support for Israel had cratered across the political spectrum, a development that most Israelis had yet to grasp fully

C. Most Israelis cannot bear to hear Israeli policy criticized abroad, and so many of them turn around and assume it is antisemitism. Antisemitism exists, but you can’t be so defensive to think that any and all criticism comes from that place.

newyorker.com/magazine/2026/…
https://t.co/u1nQUWJCdF

עיראק - אחת הזירות המרכזיות במאבק מול איראן

א. האירועים האחרונים בעיראק מתחברים באופן ישיר למה שהתרחש בזירה העיראקית במהלך מערכת "שאגת הארי". לאורך השנים הצליחה איראן לבסס בעיראק אחיזה עמוקה באמצעות משמרות המהפכה ורשת של מיליציות שיעיות הנתמכות על ידה. ארגונים כמו כתאיב חיזבאללה, א-נוג'באא וגורמים נוספים עברו הכשרה, מימון והכוונה ישירה מצד טהראן, במטרה לשמש מנוף לחץ איראני נגד ישראל, ירדן ומדינות המפרץ בעת עימות אזורי.

ב. האתגר כיום אף חמור יותר, משום שבישראל ובוושינגטון היו מי שתלו תקוות בכך שראש הממשלה העיראקי החדש, עלי א-זיידי, יוכל להוביל מהלך לצמצום כוחן של המיליציות במסגרת אל-חשד א-שעבי, ובכך לפגוע באחד מעמודי התווך המרכזיים של ההשפעה האיראנית בעיראק.

ג. אלא שהמציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. ההיענות הרחבה להלווייתו של עלי ח'אמנהאי בעיראק, לצד המשך המעורבות העמוקה של משמרות המהפכה ושלוחותיה במדינה, המחישו את מגבלות הכוח של ממשלה עיראקית ושל לחץ אמריקני. א-זיידי אולי יוכל להיפגש בבית הלבן, לדבר על השקעות אמריקניות ועל חיזוק הכלכלה העיראקית, אך הרעיון שניתן יהיה "להוציא" את עיראק מהאחיזה האיראנית באמצעות לחץ מדיני או כלכלי בלבד רחוק מאוד מהמציאות.

ד. הבעיה המרכזית היא שההשפעה האיראנית בעיראק אינה נשענת רק על קשרים עם גורמים פוליטיים, אלא על תשתית ביטחונית, חברתית ופוליטית שנבנתה במשך שנים. המיליציות השיעיות הפכו לחלק אינטגרלי מהמערכת העיראקית, ולא ניתן פשוט לפרק אותן גם בהנתן החלטה ממשלתית.

ה. גם ראש ממשלה עיראקי שמעוניין לחזק את הריבונות העיראקית נאלץ לפעול בתוך המציאות הזו. א-זיידי עצמו לא היה מגיע לתפקידו ללא תמיכה או לכל הפחות הסכמה מצד חלק מהמערכת הפוליטית השיעית והמיליציות המזוהות עמה.

ו. המסקנה עבור ישראל היא שעיראק אינה זירה שבה ניתן לצפות לשינוי מהיר באמצעות לחץ אמריקני או החלפת הנהגה. כל ניסיון לצמצם את ההשפעה האיראנית במדינה חייב להתבסס על אסטרטגיה ארוכת טווח: חיזוק מוסדות המדינה העיראקית, צמצום הדרגתי של עצמאות המיליציות, והבנה שאיראן לא תוותר בקלות על אחת הזירות החשובות ביותר שבנתה לעצמה במזרח התיכון.

ההתפתחויות האחרונות ממחישות פעם נוספת כי המאבק מול איראן אינו מתנהל רק בגבולותיה, אלא בעיקר דרך רשת השלוחות שבנתה ברחבי האזור. עיראק היא אחת החוליות החשובות ביותר ברשת הזו.

@Liorbenari1

ynet.co.il/news/article/b…

My interview @cnni @BeckyCNN Ahead of Netanyahu’s Meeting with President Trump

A. Pm Netanyahu will likely try to convince President Trump that there is little value in negotiations with Iran as long as Tehran continues to advance both its nuclear capabilities and its conventional military posture. He would also welcome an expansion of the campaign against Iran.

B. Netanyahu’s challenge, however, is that there are influential voices inside the Trump administration , including Vice President J.D. Vance and others, who are concerned that Netanyahu could once again pull the United States into an open-ended and potentially inconclusive conflict with Iran.

C. Netanyahu will also seek to leverage Trump’s political support at a time when his standing in Israeli public opinion remains complicated. He will likely argue against Israeli withdrawals from Syria or Lebanon, warning that such moves could undermine his security credentials ahead of Israel’s next elections.

D. It is important to remember that none of the leading figures who could potentially replace Netanyahu are currently proposing a dramatic shift in Israel’s foreign and security policy. The recent comments by Naftali Bennet regarding toppling the Iranian regime are another example of this broader consensus.

E. If there is a political transition in Israel, its most significant impact is likely to be on domestic issues, such as the relationship between the state and the ultra-Orthodox community, rather than on major foreign policy questions. Expectations of a fundamentally different Israeli approach under a future government should therefore be tempered.

F. Gulf states do not trust Iran, but they also understand that pushing Tehran into a corner carries significant risks. Their highest priority is restoring a sense of security in the Gulf in order to rebuild their economies and maintain stability, even if that requires preserving working relationships with Iran.

G. This does not mean that Gulf countries are abandoning their desire to deepen ties with Israel. Rather, it reflects a broader reality: their foreign policy approach is not binary. They are willing to pursue relationships with multiple actors simultaneously based on their national interests, security needs, and economic priorities.

#IranWar‌

My interview @SkyNews @SkyYaldaHakim:

A. The growing tensions between Ukraine and Iran are another reminder that today's conflicts are deeply interconnected. Iran's military support for Russia has made it a direct stakeholder in the war in Ukraine, while Ukraine's reported actions against the emerging logistical corridor across the Caspian Sea demonstrate that Kyiv is increasingly willing to challenge Iran directly. Although the foreign ministers recently held talks, the fact that each side issued very different readouts suggests that the diplomatic gap remains wide. If Tehran decides it must restore deterrence, another round of escalation cannot be ruled out.

B. Prime Minister Netanyahu arrived in Washington politically weaker than at any point in recent years. Beyond his domestic challenges, he faces growing skepticism within President Trump's inner circle. Senior figures, including Vice President J.D. Vance, reportedly worry that Netanyahu could once again draw the United States into a broader confrontation with Iran. That concern is reinforced by a broader perception in Washington among lawmakers and parts of the public that Israel pushed the United States into a costly campaign that ultimately failed to achieve its central strategic objective: changing the Iranian regime.

C. Netanyahu also needs Trump's political backing. Netanyahu also depends on Trump because he is arguably the last major world leader on whom the Israeli prime minister can truly rely. Trump is well aware of that political reality and is likely to use it as leverage in managing the relationship and advancing his own priorities. With polls suggesting his political future is increasingly uncertain, he has a strong incentive to demonstrate a close relationship with the White House while arguing against any Israeli withdrawal from Lebanon or Syria and keeping the option of renewed military action against Iran on the table. From his perspective, these issues are closely tied to his domestic political standing. That is why it was hardly surprising that he portrayed the meeting as highly successful, despite the absence of a separate one-on-one meeting or any major public announcements afterward. Still, based on past experience, we cannot rule out the possibility that Netanyahu was able to influence Trump's thinking on Iran. It remains entirely possible that the president could ultimately decide to expand the military campaign if he concludes that diplomacy has reached its limits.

D. At the same time, rising tensions in the West Bank underscore a broader strategic reality: Israel's security challenges will not disappear even if the Iranian regime eventually falls. Escalating violence between Israeli settlers and Palestinians points to a deteriorating situation that the next Israeli government will have to confront. It will eventually need to make fundamental decisions about the future of the West Bank—whether that means pursuing a two-state framework, moving toward annexation, or accepting the implications of a one-state reality. Continuing to postpone those decisions carries significant costs, including making normalization with Saudi Arabia increasingly difficult to achieve.

#IranWar‌