גם אינייסטה מצטרף לטרנד.

קבוצת החודש בלה ליגה של Whoscored:

המחליף של ד״ר קרלס מיניארו: ד״ר לוקאס גומס, בן 34.

הכי הרבה שערים בבארסה בעונה אחת:

Just pass the ball
We are not Messi
No one is Messi.
Pass the ball.

הוא לא חושב על אישה אחרת, הוא חושב על המשחק נגד אתלטיקו ברביעי ואתם מוזמנים למפגשי הצפייה שלנו בסניפי ה BBB ביקנעם, רעננה, קריית גת וחולון.

הכניסה חינם ולכל הגילאים. חובה להזמין מקום בלינק הזה: https://www.burgus.co.il/barca-mania-bbb/

לאמין נבחר לשחקן חודש מרץ מבחינה סטטיסטית

סוארז מדבר על הגולאסו הבלתי נשכח של מסי נגד בילבאו בגביע:

🗣️״אנשים נותנים את כל הקרדיט לליאו על הגול הזה, אבל אם אני לא הייתי קופץ – הגול הזה לא היה נכבש״ 😂

🗣️״אני לא מבין למה לא נותנים לי גם קצת קרדיט על השער הזה״.

🗣️״תארו לכם אם הכדור היה נוגע בי. לא הייתי סולח לעצמי״ 🤣

השופר פרננדו פולו: ״טר שטגן דיבר בגרמניה על התחושות שלו לאחר שהתאמן בימים האחרונים עם חבריו, וציין כי ׳יש לי המון רצון לחזור לשחק בקרוב׳ – אם כי לא נקב בתאריך חזרה אחרי פציעת הברך הקשה שעבר. בינתיים, פליק דוחה את ההחלטה לגבי עמדת השוער הראשון בברצלונה״.

לא מעריכים את הבישולים שלך לשערים?

🗣️ההתקפה לא אומרת רק להבקיע שערים. חלוץ צריך להיות חכם, לדעת מתי להיות אנוכי ומתי להיות שחקן קבוצתי. ברגעים מסוימים, צריך לקבל החלטה אחרת, זו הרוח הקבוצתית שיכולה לעשות את ההבדל״.

🗣️״בברצלונה, ידעתי שאני משחק עם השחקנים הטובים בעולם, ואם הייתי מוסר את הכדור למסי או לניימאר, ברוב המקרים זה היה נגמר בשער. לכן לא חשבתי בצורה אנוכית״.

🗣️״כן, רציתי להבקיע, אבל אם היה שחקן בעמדה טובה יותר, הייתי מוסר לו בלי להסס״.

🗣️״נכון, חלוצים נמדדים לרוב לפי כמות השערים, אבל תמיד האמנתי שהערך האמיתי שלי נמצא במה שאני מביא לקבוצה. לפעמים, המאמן היה מראה לי קטעים אחרי המשחק ואומר לי: “תראה איך זזת כאן, ואיך משכת את המגן איתך, ויצרת שטח למסי או לניימאר״.

הדברים שאמר טר שטגן לפודקאסט Phrasenmäher של עיתון הבילד הגרמני: ״עכשיו, אחרי שישה חודשים, חזרתי להתאמן עם הקבוצה, ואני מרגיש בכושר טוב יותר מאי פעם ועם הרבה אנרגיה״, אמר טר שטגן. ״יש לי צוות נהדר סביבי, אני עומד בכל לחץ, ויש לי המון רצון לחזור לשחק בקרוב – גם אם אין לי תאריך מדויק. אם אצליח לעמוד בעומס ובכל ההיבטים של האימונים עם הקבוצה, אתן דחיפונת קטנה למאמן כדי שידע שאני מוכן״.

״הדבר הראשון שהרגשתי היה מתיחה בירך. הכאב עבר לי בכל הגוף. כשמבטתי למטה, מיד הבנתי שזה לא סתם בעיה בירך. הברך שלי הייתה במנח שונה לחלוטין ממה שהיא אמורה להיות, והיה ברור שזה לא משהו שאפשר להחזיר למקום ככה סתם״, סיפר טר שטגן, שהודה בכך ש״הקהל של ויאריאל, השחקנים היריבים והחברים לקבוצה מחאו לי כפיים כשפינו אותי מהמגרש״.

טר שטגן גם התבדח על כך שהחדר הלבשה של ברצלונה מלא בשחקנים צעירים, ואמר שהוא יכול להיות אבא של רובם – אבל הדגיש ש״הניהול ממש לא קשה, הבחורים מאוד ממוקדים״, והחמיא במיוחד לפדרי: ״רק לראות כמה הוא מרוכז – הוא תופעה״.

בניצול הזמן הפנוי מהפציעה, טר שטגן חשף: ״לא מזמן התחלתי לנגן בפסנתר – שיעורים אמיתיים, עם שיעורי בית והכול״. בנוסף, הוא הודה שיש לו אובססיה קטנה עם הכפפות שלו: ״אם מישהו אחר נוגע לי בכפפות, אני מיד מחליף אותן, במיוחד אם הם שמים אותן על הידיים״.

העובדה שישב על הספסל במונדיאל 2018 עם נבחרת גרמניה עדיין יושבת לטר שטגן על הלב. השוער הודה כי ״זו הייתה ההחלטה שהשפיעה עליי הכי הרבה״, והסביר: ״שיחקתי כמעט את כל המשחקים, וזו הייתה השנה הכי טובה שלי עד אותו רגע. מבחינתי, זו לא הייתה החלטה הוגנת״.

טר שטגן גם נשאל על הפרידה מאשתו דניאלה, והביע תסכול מהאופן שבו הנושא טופל בתקשורת, במיוחד בתוכנית ״Que no surti d'aquí״ של Catalunya Ràdio, שדיווחה כי הסיבה לפרידה הייתה כביכול בגידה של אשתו.

״מה שדווח שם היה בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין. זה טרגי בעיניי שמישהו מעז לזרוק האשמות כאלה סתם כך. מי שנפגעה הכי הרבה מהדבר הזה הייתה כמובן דני, וזה כאב לי מאוד – היא לא מגיע לה דבר כזה. זו חוסר כבוד מוחלט, ואני חושב שזה אבסורד שאנשים חצו קו אדום כזה בלי להתבייש, במיוחד כשיש ילדים מעורבים״, אמר טר שטגן. הוא הוסיף שההתנצלות מצד Catalunya Ràdio ״היא צעד קטן בכיוון הנכון״, אבל הדגיש ש״זה היה לגמרי בלתי ראוי, וזה נזק שלא ניתן לתקן״.

למרות הפרידה, טר שטגן הבהיר: ״הזמן שבילינו יחד תמיד יהיה חלק ממני״, וציין כי ״יש לנו שני ילדים נפלאים, ואנחנו מוצאים את הדרך הנכונה להתמודדות עם המצב החדש״.

״דני והילדים עדיין גרים כאן. כיום אנחנו גרים במרחק של חמש דקות אחד מהשנייה, וזה כמובן מושלם מבחינתי. אני רואה את הילדים כל יום, וכל עוד זה יישאר כך – אני אהיה האדם הכי מאושר בעולם״, סיכם טר שטגן.

🎙️ ספר לנו על MSN, איך הייתה הרמה הגבוהה הזו, גם אישית וגם קבוצתית? איך הצלחתם לגרום לכל כך הרבה אוהדי כדורגל ליהנות מצפייה בכם?

‏🗣️״אני חושב שבהתחלה היינו שלושה שחקנים שלכל אחד תכונות שונות״.

‏🗣️״כי החמור, אני הייתי באמצע, הגעתי ואמרתי לעצמי: לאן אני אלך? אין מצב שאני מפריע למישהו פה״.

‏🗣️״הסתכלתי לצד אחד – ראיתי את ליאו. הסתכלתי לצד השני – ראיתי את ניימאר. הסתובבתי אחורה ומצאתי את צ’אבי, אינייסטה, ובוסקטס… הייתי מוקף בכולם״.

🗣️‏״שיפרתי מאוד את המשחק בנגיעה אחת, השתפרתי. הייתי חייב ללמוד את זה בברצלונה. למדתי איך לזוז בשטח שלי, בתוך הריבוע הקטן שלי. לפעמים רציתי לזוז ואז אמרתי לעצמי: “לא, תזהר, יש את השחקן הזה, ואת ההוא… לא, תישאר פה, תתמקם עם הבלמים, תעמוד בלחץ״.

🗣️‏״ואני חושב שזה מאוד עזר לסגנון המשחק של הקבוצה. כי כשלאו היה משחק בצד ימין, הוא היה מתמודד עם המגן השמאלי, ואז היה מגיע גם הבלם השמאלי לעזור לו. אבל כשאני הייתי שם כחלוץ מרכזי, תופס את שני הבלמים, הם לא יכלו ממש להתקדם כדי לעזור בהגנה בצד השני – וזה נתן יותר שטח לניימאר ולאחרים״.

🗣️‏״וזה מאוד עזר לקבוצה ביצירת שטחים. והאמת, שהבנו אחד את השני בצורה מדהימה – זה היה משהו שהיית אוהב לראות״.

🗣️‏״לפעמים היינו רצים וידענו שהכדור יגיע אלינו, פשוט ידענו״.

🗣️‏״הבעיה היחידה הייתה איתם – כי הם רצו מתוך הנחה שאני הולך למסור להם בדיוק קדימה, ובהתחלה לא הייתי מסוגל לזה. אחר כך השתפרתי טכנית, ועם הזמן התחלתי לתת להם מסירות טובות. אבל במשחקים הראשונים – הייתי לחוץ מאוד, הרגשתי כאילו זו הפסקה של שיעור בחצר של בית ספר״.