כותרות הבוקר בספרד עם המשחק נגד ג׳ירונה הערב והמתנות שקיבלה מדריד נגד לגאנס. לשם שינוי, ב׳אס׳ המדרידאי כתבו: ״פנדל מפוקפק והכשלה שלא הייתה בשער השלישי״. מפתיע.
Forwarded from עולמו של ליאו מסי 🏆 #LM8
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
מחווה לדיוקוביץ׳
דירוג נעל הזהב הנוכחי:
1️⃣ מוחמד סלאח (ליברפול)
27 שערים – 54 נקודות
2️⃣ רוברט לבנדובסקי (ברצלונה)
23 שערים – 46 נקודות
3️⃣ ויקטור גיוקרס (ספורטינג ליסבון)
30 שערים – 45 נקודות
4️⃣ הארי קיין (באיירן מינכן)
22 שערים – 44 נקודות
5️⃣ מתאו רטגי (אטאלנטה)
22 שערים – 44 נקודות
6️⃣ קיליאן אמבפה (ריאל מדריד)
22 שערים – 44 נקודות
7️⃣ עוסמאן דמבלה (פאריס)
21 שערים – 42 נקודות
8️⃣ ארלינג האלנד (מנצ'סטר סיטי)
21 שערים – 42 נקודות
1️⃣ מוחמד סלאח (ליברפול)
27 שערים – 54 נקודות
2️⃣ רוברט לבנדובסקי (ברצלונה)
23 שערים – 46 נקודות
3️⃣ ויקטור גיוקרס (ספורטינג ליסבון)
30 שערים – 45 נקודות
4️⃣ הארי קיין (באיירן מינכן)
22 שערים – 44 נקודות
5️⃣ מתאו רטגי (אטאלנטה)
22 שערים – 44 נקודות
6️⃣ קיליאן אמבפה (ריאל מדריד)
22 שערים – 44 נקודות
7️⃣ עוסמאן דמבלה (פאריס)
21 שערים – 42 נקודות
8️⃣ ארלינג האלנד (מנצ'סטר סיטי)
21 שערים – 42 נקודות
אלפרדו מרטינז בטור דעה: התקף זעם של אוסאסונה
יש פתגם בעולם הספורט: מה שלא ניצחת על הדשא – אל תנסה לנצח במשרדים. אם הפסדת משחק, גם אם אתה מגן על האינטרסים שלך, שיכולים להיות לגיטימיים, לא נראה הוגן במיוחד לנסות לנצח אותו מחוץ למגרש.
יש בזה אירוניה שזה קורה דווקא לברצלונה, עם חזרתו של שחקן נבחרת כמו איניגו מרטינס, כשדווקא ברצלונה סובלת הכי הרבה בכל פגרת נבחרות – תורמת לנבחרת ספרד יותר מכל מועדון אחר מאז ומעולם.
אני זוכר שלפני כמה שבועות שחקנים של ריאל מדריד הצטרפו לנבחרת לפי רצונם, או פשוט החליטו שלא לבוא כי העדיפו את משחקי הקבוצה שלהם. האם זה באמת מה שאנחנו רוצים?
מאכזבת ההתנהלות של הנהלת אוסאסונה – לא של אוהדיה. זה לא ניצחון ראוי כשמחפשים פרצות בתקנון של פיפ״א בתקווה לגנוב איזו נקודה שלא מגיעה לך. אבל כזה הוא העולם, והספורט אינו יוצא דופן – כל אחד מחפש את האינטרס שלו ואת הרווח שלו, גם אם זה בא על חשבון הצדק או המוסר.
באופן מעניין, זו אותה אוסאסונה שבעונת 2023 בגביע המלכה ערערה על משחק שהפסידה 0:9. כן, קראתם נכון – בגלל שיתוף לא חוקי של הברזילאית ג׳ייסי פריירה, שהורחקה בקבוצתה הקודמת. או אותו מועדון שב-2004 זכה בערעור שהוגש נגדו על ידי מאיורקה, בדיוק מאותה סיבה – והפך ממי שהואשם למי שיצא נשכר.
עניין אחר הוא להבין מה התרחש מאחורי הקלעים של ההחלטה הזו – מי התריע, ואולי אף עודד את המועדון הנבררי לפעול בכיוון הזה, ואילו כוונות עמדו מאחורי זה. הלוואי שהכול היה נחשף – היו כאלה שהיו מתביישים במה שהתברר עליהם.
אם בסופו של דבר ועדת התחרויות לא תקבל את טענות אוסאסונה, הקשר בין שני המועדונים – שהיה עד כה לבבי – עלול להיפגע באופן משמעותי. אף אחד בברצלונה לא מבין את ההחלטה הזו ואת הניסיון לנצל את המצב כדי לנצח את המשחק ולהזיק לברסה.
ברצלונה היא גם, בפער ניכר, המועדון שתורם הכי הרבה שחקנים להתאחדות הספרדית ולנבחרות הבכירות שלה. רק זה עוד חסר – שמעבר לכך שזה נעשה ללא תשלום, ברצלונה גם תיענש על כך. זה באמת כבר עובר כל גבול.
הכול מצביע על כך שהערעור של אוסאסונה לא ילך רחוק, אבל תארו לכם מצב שבו שלוש הנקודות האלה יעלו לברצלונה באליפות – ושאולי בכלל אוסאסונה לא תזדקק להן כדי להישאר בליגה?
עצוב לראות איך עולם הספורט הפך לרשת כל כך סבוכה ומורכבת. תזכורת: אנחנו עדיין מחכים להכרעה על הרישום של אולמו ופאו ויקטור עד סוף העונה, בעקבות הערעור שהגישה ברצלונה. בסוף, מה שקורה על המגרש זה הדבר הפחות חשוב. ככה נראים הדברים כיום.
ברצלונה ניצחה ושכנעה מול אוסאסונה, למרות כל הקשיים, והליגה נראית פתוחה בפניה יותר מאי פעם – אבל כנראה שבברצלונה לא יודעים מה זה שקט נפשי או אושר מלא.
יש פתגם בעולם הספורט: מה שלא ניצחת על הדשא – אל תנסה לנצח במשרדים. אם הפסדת משחק, גם אם אתה מגן על האינטרסים שלך, שיכולים להיות לגיטימיים, לא נראה הוגן במיוחד לנסות לנצח אותו מחוץ למגרש.
יש בזה אירוניה שזה קורה דווקא לברצלונה, עם חזרתו של שחקן נבחרת כמו איניגו מרטינס, כשדווקא ברצלונה סובלת הכי הרבה בכל פגרת נבחרות – תורמת לנבחרת ספרד יותר מכל מועדון אחר מאז ומעולם.
אני זוכר שלפני כמה שבועות שחקנים של ריאל מדריד הצטרפו לנבחרת לפי רצונם, או פשוט החליטו שלא לבוא כי העדיפו את משחקי הקבוצה שלהם. האם זה באמת מה שאנחנו רוצים?
מאכזבת ההתנהלות של הנהלת אוסאסונה – לא של אוהדיה. זה לא ניצחון ראוי כשמחפשים פרצות בתקנון של פיפ״א בתקווה לגנוב איזו נקודה שלא מגיעה לך. אבל כזה הוא העולם, והספורט אינו יוצא דופן – כל אחד מחפש את האינטרס שלו ואת הרווח שלו, גם אם זה בא על חשבון הצדק או המוסר.
באופן מעניין, זו אותה אוסאסונה שבעונת 2023 בגביע המלכה ערערה על משחק שהפסידה 0:9. כן, קראתם נכון – בגלל שיתוף לא חוקי של הברזילאית ג׳ייסי פריירה, שהורחקה בקבוצתה הקודמת. או אותו מועדון שב-2004 זכה בערעור שהוגש נגדו על ידי מאיורקה, בדיוק מאותה סיבה – והפך ממי שהואשם למי שיצא נשכר.
עניין אחר הוא להבין מה התרחש מאחורי הקלעים של ההחלטה הזו – מי התריע, ואולי אף עודד את המועדון הנבררי לפעול בכיוון הזה, ואילו כוונות עמדו מאחורי זה. הלוואי שהכול היה נחשף – היו כאלה שהיו מתביישים במה שהתברר עליהם.
אם בסופו של דבר ועדת התחרויות לא תקבל את טענות אוסאסונה, הקשר בין שני המועדונים – שהיה עד כה לבבי – עלול להיפגע באופן משמעותי. אף אחד בברצלונה לא מבין את ההחלטה הזו ואת הניסיון לנצל את המצב כדי לנצח את המשחק ולהזיק לברסה.
ברצלונה היא גם, בפער ניכר, המועדון שתורם הכי הרבה שחקנים להתאחדות הספרדית ולנבחרות הבכירות שלה. רק זה עוד חסר – שמעבר לכך שזה נעשה ללא תשלום, ברצלונה גם תיענש על כך. זה באמת כבר עובר כל גבול.
הכול מצביע על כך שהערעור של אוסאסונה לא ילך רחוק, אבל תארו לכם מצב שבו שלוש הנקודות האלה יעלו לברצלונה באליפות – ושאולי בכלל אוסאסונה לא תזדקק להן כדי להישאר בליגה?
עצוב לראות איך עולם הספורט הפך לרשת כל כך סבוכה ומורכבת. תזכורת: אנחנו עדיין מחכים להכרעה על הרישום של אולמו ופאו ויקטור עד סוף העונה, בעקבות הערעור שהגישה ברצלונה. בסוף, מה שקורה על המגרש זה הדבר הפחות חשוב. ככה נראים הדברים כיום.
ברצלונה ניצחה ושכנעה מול אוסאסונה, למרות כל הקשיים, והליגה נראית פתוחה בפניה יותר מאי פעם – אבל כנראה שבברצלונה לא יודעים מה זה שקט נפשי או אושר מלא.
בארסה מאניה: ברצלונה
נקודות מפתח לקראת המשחק הערב, מתוך ניתוח טקטי של אלכס דלמס: יום דרבי, יום של משחק גדול במונז'ואיק. ברצלונה וג'ירונה יתמודדו זו מול זו במפגש שכולו כדורגל. כי למרות שהן מגיעות בדינמיקות שונות מאוד, שתי הקבוצות מייצגות גישות דומות ואמיצות – וזה תמיד מתכון להצגה…
הגב של הבלמים
מנקודת המבט של ברצלונה, המפתח הגדול יהיה לתקוף את השטחים שמאחורי הבלמים של ג'ירונה – גם במעברים מהירים וגם במשחק התקפי מסודר. ברמה האישית, ראפיניה, לאמין, פראן ואפילו לבנדובסקי מהירים יותר בשטחים פתוחים מדויד לופס, דיילי בלינד, חואנפה ואפילו קרשצ'י. וברמה הקבוצתית, לברצלונה יש כאן יתרון עוד יותר ברור: היא הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים במתפרצות בליגה (שבעה), בעוד ג'ירונה היא זו שספגה הכי הרבה שערים במצבים כאלה (חמישה). לכן, חלק גדול מתוצאת המשחק יהיה תלוי ביכולת של ברצלונה לנצל את היתרון הזה.
שתי הלחצים
בזכות סגנון המשחק של ג'ירונה, ברצלונה תוכל להפעיל היום אחת מהתכונות החזקות ביותר שלה: הלחץ. גם לחץ גבוה וגם לחץ מיד לאחר איבוד כדור. ג'ירונה, עם ממוצע של 495 מסירות קצרות למשחק, היא הקבוצה השלישית בליגה שמשחקת הכי הרבה במסירה קצרה (רק ריאל מדריד ואתלטיקו מעליה), וזו שבעיקרון שולחת הכי מעט כדורים ארוכים אחרי ברצלונה (45 בלבד למשחק). כלומר, מדובר בקבוצה שלוקחת סיכונים כבר מהרגע הראשון של הבנייה מאחור – וזה אחד הסימנים המובהקים של הקבוצה של מיצ'ל. לכן, ברצלונה תוכל ללחוץ כמעט על כל כדור תוך כדי משחק, ותהיה לה הרבה אפשרות להחזיר לעצמה את הכדור כבר באזורים קדמיים. גם אחרי איבוד כדור בהתקפה, כיוון שגם שם ג'ירונה מנסה לבנות מהלך מהפס הראשון.
האגפים של ארתור או רומאו
על פניו, הקשר הברזילאי אמור לפתוח כקשר האחורי. והסביר הוא שישחק לצידו של אוריאל רומאו. האגפים בצדדים של ארתור או רומאו יהיו שטחי קבלה ברורים לכדור. כי מצד אחד נכון שהבלוק הקבוצתי של ג'ירונה יהיה קרוב כדי לסגור רווחים, אבל מצד שני, יאנחל יחד עם רומאו או יאנחל עם ארתור ייאלצו לצאת מהעמדה שלהם כדי להתמודד עם היתרון המספרי של ברצלונה במרכז. ראפיניה, פדרי, לאמין, גאבי, פרמין, ואפילו לבנדובסקי או דה יונג יכולים לנוע לאזורים האלה, לקבל כדור, ולתקוף משם את קו ההגנה האחרון.
ארנאו או מיגל ביציאה מההגנה
מהזווית של ג'ירונה, ובהתחשב ברצון הקבוע שלה להתחיל את המשחק מאחור, יהיה קריטי לצאת נקי מהלחץ. כי זו הדרך שבה ג'ירונה מרגישה הכי בנוח, וזה גם האמצעי המרכזי שלה כדי לנטרל את הלחץ הראשוני של ברצלונה – מה שיכול להועיל מאוד להתקפות אם זה מצליח. כדי שזה יקרה, יהיה הכרחי שהשחקנים של מיצ'ל ימצאו אחד מהשניים – או את ארנאו או את מיגל – במרכז המגרש, או אפילו את שניהם. כי זו הדרך שג'ירונה מנסה להתקדם בה: יצירת יתרון מספרי במרכז. לא במקרה ארנאו ומיגל, עם ממוצע של 50.1 ו־40.6 מסירות למשחק בהתאמה, מציגים נתונים שמתאימים יותר לקשרים מאשר למגנים.
להאריך את ההתקפות
בהמשך לנקודה הראשונה, המטרה העיקרית של ג'ירונה כשמגיעה לשטח של ברצלונה צריכה להיות לצבור מסירות. וזה חשוב מכמה סיבות: ראשית, כדי שהמסירות יהיו בטוחות יותר. שנית, כדי שהקבוצה תתקרב ותסתדר בצורה נכונה במקרה של איבוד כדור. ושלישית, כדי ששני הקשרים הפנימיים יוכלו לפרוץ מהמרכז לעומק, במיוחד באזורים שבין האגף לאמצע. זו תבנית פעולה שג'ירונה מבצעת היטב, והיא יכולה להיות יעילה במיוחד באגף השמאלי של ההתקפה שלה.
הכניסות של יאנחל
ברור כשמש שנקודת התורפה של ברצלונה היא השטחים הגדולים שהיא משאירה מאחורי קו ההגנה כשהוא עומד בקו אחד. ובאותה מידה ברור שבג׳ירונה של עונת 2024/25 חסרה עומק בהתקפה כדי לפגוע באמת. אף אחד מהשחקנים ההתקפיים שנמצאים לרשות מיצ׳ל – לא הקיצוניים (ציגנקוב, דנחומה, אספרייה, פורטו או מיגל), ולא החלוצים (מיאובסקי או סטואני) – לא מהווים איום אמיתי כשהם צריכים לרוץ לעומק.
אבל יש מי שכן מהווים איום – שחקני הקו השני, כמו דוני ואן דה ביק ובעיקר יאנחל הררה. לוונצואלי גם יש שערים ברגליים. אם ג'ירונה תצליח להגיע אליו דרך כדורים ארוכים או הרמות אלכסוניות, היא בהחלט תוכל להפתיע. וזה גם מתאים לסטטיסטיקה – ג'ירונה היא הקבוצה שמרבה הכי הרבה להגביה מהשליש האחרון, עם ממוצע של 22 הגבהות למשחק.
מנקודת המבט של ברצלונה, המפתח הגדול יהיה לתקוף את השטחים שמאחורי הבלמים של ג'ירונה – גם במעברים מהירים וגם במשחק התקפי מסודר. ברמה האישית, ראפיניה, לאמין, פראן ואפילו לבנדובסקי מהירים יותר בשטחים פתוחים מדויד לופס, דיילי בלינד, חואנפה ואפילו קרשצ'י. וברמה הקבוצתית, לברצלונה יש כאן יתרון עוד יותר ברור: היא הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים במתפרצות בליגה (שבעה), בעוד ג'ירונה היא זו שספגה הכי הרבה שערים במצבים כאלה (חמישה). לכן, חלק גדול מתוצאת המשחק יהיה תלוי ביכולת של ברצלונה לנצל את היתרון הזה.
שתי הלחצים
בזכות סגנון המשחק של ג'ירונה, ברצלונה תוכל להפעיל היום אחת מהתכונות החזקות ביותר שלה: הלחץ. גם לחץ גבוה וגם לחץ מיד לאחר איבוד כדור. ג'ירונה, עם ממוצע של 495 מסירות קצרות למשחק, היא הקבוצה השלישית בליגה שמשחקת הכי הרבה במסירה קצרה (רק ריאל מדריד ואתלטיקו מעליה), וזו שבעיקרון שולחת הכי מעט כדורים ארוכים אחרי ברצלונה (45 בלבד למשחק). כלומר, מדובר בקבוצה שלוקחת סיכונים כבר מהרגע הראשון של הבנייה מאחור – וזה אחד הסימנים המובהקים של הקבוצה של מיצ'ל. לכן, ברצלונה תוכל ללחוץ כמעט על כל כדור תוך כדי משחק, ותהיה לה הרבה אפשרות להחזיר לעצמה את הכדור כבר באזורים קדמיים. גם אחרי איבוד כדור בהתקפה, כיוון שגם שם ג'ירונה מנסה לבנות מהלך מהפס הראשון.
האגפים של ארתור או רומאו
על פניו, הקשר הברזילאי אמור לפתוח כקשר האחורי. והסביר הוא שישחק לצידו של אוריאל רומאו. האגפים בצדדים של ארתור או רומאו יהיו שטחי קבלה ברורים לכדור. כי מצד אחד נכון שהבלוק הקבוצתי של ג'ירונה יהיה קרוב כדי לסגור רווחים, אבל מצד שני, יאנחל יחד עם רומאו או יאנחל עם ארתור ייאלצו לצאת מהעמדה שלהם כדי להתמודד עם היתרון המספרי של ברצלונה במרכז. ראפיניה, פדרי, לאמין, גאבי, פרמין, ואפילו לבנדובסקי או דה יונג יכולים לנוע לאזורים האלה, לקבל כדור, ולתקוף משם את קו ההגנה האחרון.
ארנאו או מיגל ביציאה מההגנה
מהזווית של ג'ירונה, ובהתחשב ברצון הקבוע שלה להתחיל את המשחק מאחור, יהיה קריטי לצאת נקי מהלחץ. כי זו הדרך שבה ג'ירונה מרגישה הכי בנוח, וזה גם האמצעי המרכזי שלה כדי לנטרל את הלחץ הראשוני של ברצלונה – מה שיכול להועיל מאוד להתקפות אם זה מצליח. כדי שזה יקרה, יהיה הכרחי שהשחקנים של מיצ'ל ימצאו אחד מהשניים – או את ארנאו או את מיגל – במרכז המגרש, או אפילו את שניהם. כי זו הדרך שג'ירונה מנסה להתקדם בה: יצירת יתרון מספרי במרכז. לא במקרה ארנאו ומיגל, עם ממוצע של 50.1 ו־40.6 מסירות למשחק בהתאמה, מציגים נתונים שמתאימים יותר לקשרים מאשר למגנים.
להאריך את ההתקפות
בהמשך לנקודה הראשונה, המטרה העיקרית של ג'ירונה כשמגיעה לשטח של ברצלונה צריכה להיות לצבור מסירות. וזה חשוב מכמה סיבות: ראשית, כדי שהמסירות יהיו בטוחות יותר. שנית, כדי שהקבוצה תתקרב ותסתדר בצורה נכונה במקרה של איבוד כדור. ושלישית, כדי ששני הקשרים הפנימיים יוכלו לפרוץ מהמרכז לעומק, במיוחד באזורים שבין האגף לאמצע. זו תבנית פעולה שג'ירונה מבצעת היטב, והיא יכולה להיות יעילה במיוחד באגף השמאלי של ההתקפה שלה.
הכניסות של יאנחל
ברור כשמש שנקודת התורפה של ברצלונה היא השטחים הגדולים שהיא משאירה מאחורי קו ההגנה כשהוא עומד בקו אחד. ובאותה מידה ברור שבג׳ירונה של עונת 2024/25 חסרה עומק בהתקפה כדי לפגוע באמת. אף אחד מהשחקנים ההתקפיים שנמצאים לרשות מיצ׳ל – לא הקיצוניים (ציגנקוב, דנחומה, אספרייה, פורטו או מיגל), ולא החלוצים (מיאובסקי או סטואני) – לא מהווים איום אמיתי כשהם צריכים לרוץ לעומק.
אבל יש מי שכן מהווים איום – שחקני הקו השני, כמו דוני ואן דה ביק ובעיקר יאנחל הררה. לוונצואלי גם יש שערים ברגליים. אם ג'ירונה תצליח להגיע אליו דרך כדורים ארוכים או הרמות אלכסוניות, היא בהחלט תוכל להפתיע. וזה גם מתאים לסטטיסטיקה – ג'ירונה היא הקבוצה שמרבה הכי הרבה להגביה מהשליש האחרון, עם ממוצע של 22 הגבהות למשחק.