כזכור גם פה לא נטען שזה סינוואר אלא בכירים

נתניהו לסינוואר: נסיגה מפילדלפי? תשכח מזה

נתניהו על ביידן: אחרי טבח נורא לשנות את הטעם ולהפיל את האשמה על ישראל? אני לא מאמין שהוא אמר את זה

*יו״ר המחנה הממלכתי בני גנץ:*

״מדהים שמי שפחד להיכנס לתמרון בעזה, ולא רצה לתמרן כלל בחלק הדרומי, מסביר היום לכל המדינה את החשיבות של ציר אחד שהוא לא רצה להיכנס אליו.

כמו שהחלטנו לתמרן ברצועת עזה למרות הלחצים מכל העולם, כמו שחזרנו להילחם כשהופר המתווה הראשון, כמו שתקפנו בעומק לבנון ועוד נתקוף וכמו שתקפנו בנמל חודידה, צה"ל יגיע לאן שצריך, ומתי שצריך.
מי ששוב מציג מצגת עם שרטוטי טילים, ראוי שיציג גם מצגת עם שחרור חטופים.

יש בפנינו עוד מערכה של עשור בעזה, וגם בציר פילדלפי.
מי שלא יודע לעמוד במחויבות לכלל מטרות המלחמה, ובהן השבת החטופים, לא יכול להוביל אותה.
שיניח את המפתחות וישאיר את ההובלה למי שיכול לעמוד מול כל האתגרים.״

שאלה אחת לשאול אחרי ההפגנה אתמול

נתניהו: התעקשתי על חטופים חיים בעסקה, המתווכות התחילו ב-12 וכבר עלינו ל-23

נתניהו על פיטורי גלנט: כל עוד קיים אמון אפשר להמשיך לעבוד, אבל חובה שכל השרים יהיו מחויבים להחלטות

מסיבת העיתונאים ארכה שעה, אבל חשיבותה בשתי מילים בדיוק

*יו״ר הציונות הדתית שר האוצר בצלאל סמוטריץ:*

היומיים האחרונים היו מהקשים שבחיי, והיו לא מעט ימים קשים של יסורי נפש מראשית המלחמה.

השמות, והפנים והמשפחות. אלו שפגשתי ואלו שלא זכיתי. תחושת הכישלון האישית והלאומית,
והפספוס וההחמצה.

כמה רציתי לחבק את ג'ון ולשמוח עם רייצ'ל כשהרש חוזר הביתה. כמה התפללתי לא לאכזב את אצילי הנפש האלה שרק רוצים להרבות אור וטוב באיזו תמימות שובת לב. וכמוהם את יתר החטופים והחטופות.

והידיעה שלא הצלחנו להחזיר אותם הביתה,
הידיעה הזו,
והתמונות וההספדים הכואבים של ההורים והאחים והחברים,
כל אלו ילוו אותי עד יומי האחרון.

כשבחרתי בחיים הציבוריים לא העלתי בדעתי שאדרש להחלטות קשות וכואבות כאלה.
החלטות של חיים ומוות. דילמות מייסרות שקורעות את הנשמה. בין ערכים ומטרות וחיים ומוות.
החלטות של מלחמה.

אבל אני כאן.
וזה במשמרת שלי.
ואני לא יכול לברוח מההחלטות ולא יכול להעביר אותן לאף אחד אחר.

אלו החלטות שלי, ואני ישן איתן וקם איתן ונושא את תוצאותיהן חרוטות עמוק על לוח ליבי לנצח.

דווקא בסוף היום הזה שבו פעלתי בצורה נחרצת נגד כניעה לחמאס ומתן פרס לסינוואר על הרצח האכזרי של חטופינו היקרים,

דווקא בסוף היום הזה שבו פעלתי בצורה נחרצת נגד פגיעה בחברה ובכלכלה עם שביתה לא חוקית שאין בינה ובין זכויות ורווחת העובדים מאום,

דווקא בסוף היום הזה חשוב לי להעביר מסר לא נחרץ.
מסר אוהב.
מסר מעריך.

נכון, יש גורמים ציניים שמנצלים את הכאב האמיתי של אזרחי המדינה, אבל חשוב לי הערב לא לדבר עליהם, אלא על רבים הרבה יותר.

רבים מאזרחי ישראל שהלכו לישון במוצאי שבת עם בטן מתהפכת וקמו לבשורות קשות מנשוא. ליבם שותת דם כבר יומיים.

רבים מהמפגינים היום ברחובות מבטאים כאב אמיתי, כאב שיש לו מקום.

גם אם אני לא מסכים אתכם על הדרך, גם אם אני מאמין שקיבלנו החלטות נכונות למרות שאתם חושבים אחרת, אני אוהב אתכם, ליבי כואב איתכם.

וזעקתכם לא נישאת לחלל ריק. יש לה מקום בעם שלנו.

יש לנו עסק עם אוייב אכזר.
עלינו, המנהיגים, לשאת את המורכבות בין האישי ללאומי.
בין החובה לאזרחינו שהמדינה לא היתה שם עבורם, נמקים במנהרות עוד מעט שנה, ובין החובה לשאר אזרחי המדינה, שמצפים שנגן עליהם קדימה ולא נחזור על טעויות העבר.

ולכם אחיי הכואבים והמוחים אני אומר -
אני כמנהיג נושא באחריות.
אחריות לטוב, אחריות לרע.
אחריות לשמחה ואחריות לעצב.
אחריות להצלחות ואחריות לכישלונות.
אחריות להחלטות נכונות ואחריות לטעויות.

מרגיש את כאבכם,
כואב אתכם,
אוהב אתכם.

ביחד בשמחה.
ביחד בעצב.
בדרך הארוכה.

https://www.mako.co.il/news-military/2024_q3/Article-83381d4f6b2b191027.htm

עדן ירושלמי שנרצחה בידי חמאס, במילותיה שלה

צה״ל חיסל את אחמד ואדיה, מחבל הנוחבה מהבית של משפחת תעסה בנתיב העשרה.

הוא מופיע שם לוקח קולה מהמקרר בזמן שילדי משפחת תעסה הגיבורים מטפלים זה בפציעותיו של זה אחרי שאביהם נרצח בעודו קופץ על רימון כדי להציל אותם.

על הוידאו הזה כתבתי בזמנו את הקטע הבא.

מסיבת העיתונאים אתמול הציתה שוב את הויכוח על נתניהו ועמדתו בהתנתקות. הנה כל הראיות שיסייעו לכם להכריע

בנושא ציר פילדלפי נתניהו היה חד משמעי, הנה כך לעג פרס לנתניהו על אזהרותיו בדיון המפורסם על פינוי הציר

זה סופו של כל רוצח

הנשיא נגד חידוש המחלוקת בנושא המשפטי: זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? אל תעזו, תניחו לנו

רפיח הבוקר

ציר פילדלפי, הבוקר

חלפו 3 יממות מרגע גילוי טבח החטופים. נתניהו הבטיח שישראל לא תעבור בשתיקה על כך.

ובכן?