סקר פוקס ניוז בארה״ב: ביידן עולה בשלושה אחוז מהסקר הקודם ולראשונה מוביל על טראמפ, באחוז אחד.

שר העלייה והקליטה, אופיר סופר: ״לתושבי הצפון ראוי שיבחר איש מקצוע מהשורה הראשונה ואבי כהן סקלי הוא האיש הנכון לביצוע המשימות והאתגרים הנדרשים. שמחתי על ההודעה על מינויו וברכתי עליה, הבטחתי לו שאעמוד לצידו במשימה החשובה לטיפול המיידי במפונים ובשיקום העתידי. אני מקווה שמינויו יאושר בהקדם.״

משה שטרית בתגובה לטענה שמועמדותו מקודמת לתפקיד:

טוב אז אני מקבל לא מעט פניות על איזו ״ידיעה״ שמסתובבת לה ודורשת הבהרה, אז הנה היא באה:
1. אני במילואים בחודשים האחרונים.
וזה די מעסיק אותי. אין לי זמן/יכולת/רצון להתבחבש ולהתערבב ובטח לא לסקל לאחרים ולדחוף את עצמי (שתי ״מעלות״ שאף פעם לא הצטיינתי בהן).
ולגבי האמא היקרה שלי, שבאמת גידלה אותנו כמו לביאה, בוודאי רוצה הכי טוב לילדים שלה, אבל לא תפעל בשיטות כאלה לדחוף את ילדיה. הם מספיק מוצלחים ברוך ה׳ להצליח לבד.
2. ל״ג׳וב״ המדובר יש חשיבות אדירה.
תושבי הצפון במצוקה אמיתית וליבי איתם.
ויחד עם זאת שליבי איתם, אותו לב לא היה מאפשר לי לקחת תפקיד כזה גם אם היה מוצע לי.
הייתי עונה על כך תודה אבל לא תודה.
אני משנה לראש עיר בית שמש, מאחוריי 10 שנים בהם כיהנתי כחבר מועצה, סגן וממלא מקום, והציבור שאני מייצג נמצא במצב מאוד לא נוח שכן הוא לא מרגיש בטוח עם עתידו בעיר. התפקיד שלי הוא לנסות ולדאוג לעתידו. אני וחבריי עובדים בנחיתות מספרית בהנהלת העיר ובתנאים לא אופטימליים אבל אנחנו עושים הכל כדי לגרום לזה לקרות.
לכן בזמן שאני לא במילואים אני בבית שמש. עם כל מה שיש לי. ובלי לעשות בדיקות מקיפות די ברור לי שתפקיד חשוב כזה היה מצריך ממני להתפטר ממועצת העיר או לחלופין מעסיק אותי כל כך שהייתי מזניח את חובותיי.
אז כפי שעניתי בנימוס ״לא״ להצעה מכובדת אחרת שקיבלתי והייתה מצריכה ממני להתפטר, הייתי בוודאי עונה תשובה דומה גם כעת.

אני מקווה שתושבי הצפון יזכו למענה ההולם את האתגרים איתם הם מתמודדים
מתפלל ליום שיחזרו לבנות את עריהם
מאחל הצלחה גדולה לכל מי שיבחר לתפקיד החשוב
ומקווה לסקופים טובים יותר

סופו של המחבל שהרג את קצין צה״ל ישראל יודקין והשתתף בטבח

מאחורי מינוי הפרוייקטור:

מנכ״ל משרד רה״מ יוסי שלי התקשר לבשר לכהן סקלי על מינויו.

גורמים אחרים בלשכה זעמו עליו וטענו שעשה זאת כדי לקבוע עובדות בשטח.

מעודד ומרגיע

שאול גולדשטיין, מנכ"ל נגה ניהול מערכת החשמל, בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי בשדרות, באזהרה חמורה ביותר –

בתגובה לשאלה האם הוא יכול להבטיח שבכל מקרה יהיה חשמל בישראל במסגרת מלחמה עתידית:

"התשובה היא לא; אחרי 72 שעות בלי חשמל בישראל – אי אפשר יהיה לגור כאן; אנחנו במצב לא טוב ולא מוכנים למלחמה אמיתית"; גולדשטיין קובע גם כי נסראללה יוכל להפיל את רשת החשמל בישראל בקלות.

הדברים המורחבים:

"התשובה היא לא אבל נסמוך על התושייה הישראלית. ישראל היא אי אנרגטי ואנו צריכים לספק לעצמנו – זה גם היתרון שלנו, אנו מאומנים לעבוד באי. כשנכנסתי לתפקיד והתחלתי לחקור מה האיום האמיתי על משק החשמל, שאלתי – נגיד ופגע טיל במשק החשמל ויש הפסקת חשמל לשעה, שלוש שעות, 24 שעות, 48 שעות, 72 שעות ואילך. מה קורה במצב כזה לישראל? הקו התחתון הוא שאחרי 72 שעות – אי אפשר לגור בישראל. אנשים לא מבינים עד כמה החיים שלנו כאן תלויים בחשמל. יש לי 15 מפקחים ברחבי הארץ, אם יש הפסקת חשמל אז אחרי 5 שעות אין לי טלפון להתקשר אליו . נגיד שיקבל יונת דואר אחרי 12 שעות, אותו מפקח יגיע לתחנת דלק אבל אין דלק , אף תחנת דלק לא עובדת, בכל תחנה יש תור של 30 קילומטר לפחות, אם לא יותר מזה. אתה בודק את כל התשתיות שלנו - הסיבים האופטיים, הנמלים ולא אכנס לדברים רגישים – אנחנו במצב לא טוב. אנו לא מוכנים למלחמה אמיתית. אנו חיים בעולם פנטזיונרי בעיניי. הצד הטוב הוא שהשקענו המון במיגון, צוות משותף גם עם חברת החשמל. אם נסראללה רוצה להפיל את רשת החשמל של ישראל הוא צריך רק להרים טלפון לאחראי על מערכת החשמל של ביירות, שנראית בדיוק כמו זו של ישראל. הוא לא צריך אפילו כטב"מ מצלם, הוא קורא למהנדס חשמל שנה שנייה שואל אותו איפה הנקודות הכי קריטיות בישראל – הכל נמצא באינטרנט, אני לא אומר את זה כאן אבל כל אחד שנכנס לאינטרנט מגלה זאת. ההכרה במצבנו לא חלחלה. אם המלחמה תידחה בשנה , חמש , עשר – מצבנו יהיה טוב יותר".

שר האנרגיה והתשתיות וחבר הקבינט אלי כהן:

מדינת ישראל לא תהיה בעלטה.

משרד האנרגיה והתשתיות, חברת החשמל, רשות החשמל וחברת נג״ה, בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון וצה"ל, פועלים להבטיח הגנה מלאה על מתקני האנרגיה האסטרטגיים של מדינת ישראל.

יחד עם זאת, אנו נערכים לכל תרחיש. אנו מקיימים דיונים והערכות מצב, והוצאנו מיליארדי שקלים כדי להבטיח אספקת אנרגיה סדירה לכל אזרחי ישראל. בחודשים האחרונים הגדלנו את המלאי ורכשנו ציוד רב על מנת שיהיו לנו גיבויים. למדינת ישראל יש יכולת לייצר חשמל ממגוון גדול של מקורות - יש לנו אסדות גז, יש לנו מאגרים של סולר, יש לנו מאגרים עצומים של פחם, ואנו מייצרים חשמל גם מאנרגיה מתחדשת. חשוב להדגיש שמאגרי מקורות האנרגיה שלנו מפוזרים במקומות חסויים ומוגנים. ישנן עוד פעולות רבות שעשינו כדי להבטיח אספקת אנרגיה סדירה, אותן לא ניתן לפרט.

הסיכוי לתרחיש של הפסקת חשמל לימים ארוכים הוא נמוך מאוד.

בנוסף, חשוב לי להבהיר לאויבינו: אם בישראל תהיה הפסקת חשמל של שעות, בלבנון תהיה הפסקת חשמל של חודשים.

דובר צה״ל לא אמר את מה שיוחס לו - ופה בדיוק מתחילה הבעיה של הצבא

דובר הבית הלבן: הסרטון של נתניהו - מביך. נבוכים בשבילו

שני לוחמי שריון נפצעו קשה מפגיעת טיל נ.ט. ברצועה

לא ברור מה יותר מטריד בפרשת הפרויקטור לצפון - הטענות או התגובה שמסרה הלשכה

עומר הוא בנו של אורן סמדג׳ה, ג׳ודוקא העבר של ישראל ומאמן נבחרת ישראל בג׳ודו למשחקים האולימפיים בעוד חודש.

עומר נפל ביום הולדתו של אביו

סעדיה יעקב הוא הבן של הכותבת ללי דרעי מעלי, שעבדה יומם ולילה במיזם למען יתומי המלחמה

סעדיה

עומר

הבעיה בסוגיית הגיוס היא שכולם צודקים. צודקים אלה שמוחים נגד המצב הבלתי נסבל של ההשתמטות, של איפה ואיפה, וצודקים אלה שסבורים שחלק מהזועקים רוצים להפיל את הממשלה ולא לגייס את החרדים. ובעיקר צדק יהודה עמיחי: מהמקום שבו אנחנו צודקים לא יצמחו פרחים.

בורג הזקן נהג להגיד שבפוליטיקה יש עניינים של עיקרון, ויש עניינים של עיפרון. הצרה בפרשת הצבא והחרדים היא שעפרונות ועקרונות מתערבבים זה בזה: זו גם סוגיה מוסרית של היעדר שוויון וגם סוגיה צבאית של מחסור בכוח לוחם, גם העיקרון של פני היהדות וגם העיפרון של מצב הכלכלה. גם האקטיביזם המשפטי שרק סיבך את המצב וגם הפסיביות הממשלתית הידועה, שלא עשתה דבר לפתור אותו מלכתחילה.

כדאי לפיכך להתחיל בעיקרון: כמעט מעליב שצריך להסביר עד כמה פגום המצב שבו מגזר שלם הופך לאידיאולוגיה את ההשתמטות מהגנה על עמו וארצו, תוך שהוא משתמש באחיו כנוסע חופשי. בניכוי הדמגוגיה, הגזלייטינג והווטאבאוטיזם האמת המכוערת מרימה את ראשה, בדמות מגזר שרובו סבור שאחרים צריכים למות עבורו. לא, זה לא דומה לבמחנה או לגלי צה"ל מהטעם הפשוט שגם יאיר לפיד וגם הח"מ היו נשלחים אחר כבוד לשירות קרבי לו רצה בכך צה"ל, וכי גם אם יגוייסו החרדים יום אחד, לא כולם ישרתו בפלחו"ד גבעתי. כמו כן, אם לג'ובניקים סרוגים אסור לדבר בזכות השירות הקרבי, גם לצייצנים חרדים עם טוויטר ואייפון אסור לדבר בזכות לימוד התורה.

ולא, אין זה דומה כלל לפטור לערבים. כלומדי גמרא, בוודאי ידוע לדוברי החרדים הכלל "דיו לבא מן הדין להיות כנדון": כשמשווים משהו, הוא הופך שווה. אז אדרבא: מעכשיו לא משמשים כשרים בממשלה, ואברכים מקבלים תקציבים כמו תלמידים במדרסות – אפס בדיוק.
ובאשר ללימוד תורה, טרם יצאה משמיים בת קול וגילתה שתורת פוניבז' וגור נחשבת יותר מתורת כפר עציון וכפר הרא"ה. ממה שנראה פה על הארץ, הרב שטיינזלץ (שנכדיו משרתים בעזה) תרם ללימוד גמרא והרב יואל בן-נון (צנחן, משחרר ירושלים) תרם ללימוד תנ"ך יותר מכל ספר חידושים חרדי. וכבר אמר הרבי מלובביץ': "זה העומד על הגבול ונמצא בצבא יש בו אותה מעלה (כמו תלמיד ישיבה) מפני שהוא מוסר את נפשו בפועל. מוכרחים אבל לומר ששם (אצל החייל) ישנה מעלה מאחר והוא מגן על זה שיושב ולומד תורה". ומי שמאמין שהמדינה הזו לא תחיה בלי צבא ולא תחיה בלי יהדות יודע שאפשר לשלב. עשרות חללי חרבות ברזל בוגרי ישיבות הסדר זועקים זאת מן האדמה.

ובאותה נשימה, צריך להכיר בעובדה המתסכלת שלבעיה הזו הוצעו ומוצעים רעיונות גרועים, בעיקר שניים. הפתרון ה"שמאלני", נניח, הוא כזה שפעם בעשור לציבור החילוני נמאס. הוא בוחר במפלגה בראשות מישהו ממשפחת לפיד שמבטיח גיוס לכל. החרדים מושלכים לאופוזיציה, החוק מחוקק – ודבר לא קורה. הוא לא קורה כי אי אפשר לגייס בכפייה, בטח לא מי שמאמין שהוא נלחם בשם ה'. גדוד נצח יהודה, למשל, טרם התאושש מהניסיון האחרון ב־2013 לגייס חרדים בכוח.
הפתרון ה"ימני" הוא להאמין בתהליכים ובהשתלבות. תראו כמה יפה עמד השר החרדי בצפירה בטקס יום הזיכרון, תראו איך מתרימים לחיילי צה"ל, איזה יופי שהבן של אריה דרעי התגייס. היו שנים שגם אני האמנתי בזה. לצערי, המציאות סטרה על לחיי כולנו. שבעה באוקטובר לא הוליד גל של גיוס חרדים אלא לכל היותר אדווה של סולידריות יהודית בין לובשי שחורים ולובשי חאקי. לא כל כך חשוב אם ינקי דרעי יתגייס לצבא בגיל 40, אלא אם הבן של ינקי יעשה זאת כשייקרא בקרוב אל לשכת הגיוס בגיל 18. למרבה הצער, ספק אם יתגייס.

מציאות של משבר חברתי ללא פתרון באופק היא לעסקנים ופוליטיקאים כמציאות של תיק ללא הכרעה למשרד עורכי דין: פרנסה בשפע. מצד ימין יש את אלה שבעיניהם אם אין פתרון זה סימן שאין בעיה. הם קוראים "רקדן מה יפית" למי שמותח ביקורת על המצב, בעודם רוקדים במועדון הבלוק הימני. מהצד השני, משבר הגיוס הוא שעתם הגדולה של מחרחרי הפילוג המקצועיים, מפגיני הגז-צוללות-קורונה-דיקטטורה-הפקרה שמוחים גם בעד גיוס חרדים וגם נגד הדתה בצבא. אלה שנאבקים בחרדים ומבטיחים להם בשקט דף ריק חתום. סרבנים למען הדמוקרטיה צועדים נגד משתמטים בשם היהדות.

הדברים מגיעים לאבסורד כאשר אותם אנשים שתולים מודעות על "קואליציית הקנאים והמשיחיים" הם אלה שבלי להתבלבל מפרסמים מודעות – באותו גופן ואותו צבע – בעלוני השבת של הציבור הסרוג – סליחה, הקנאי והמשיחי – שבהן הם תובעים ממנו להשמיע את קולו. קצת מזכיר את הקפלניסטים, שאשתקד קראו בתל-אביב להפריד בין ישראל ויהודה, ובירושלים הפגינו תחת הכותרת "שומרים על הבית המשותף".
בביוגרפיה המונומנטלית של לינדון ג'ונסון מתואר איך מיעוט קטן של סנאטורים מהדרום הצליח למנוע במשך עשורים כל חקיקה למען זכויות השחורים באמצעות שליטה במנגנוני החקיקה, למרות רוב עצום בדעת הקהל למען צמצום האפליה. החרדים, להבדיל, הם גם מיעוט קטן של 18 מנדטים. מנגנון השליטה שלהם שונה.