ניקרגואה פורשת מההליך בבית הדין הבינלאומי נגד ישראל

פרסמנו הערב במהדורת i24NEWS:

ג׳יי פוטליק פנה לעורך הדין הבכיר גלעד שר וקיבל ממנו באמצע 2024 חוות דעת משפטית כתובה הקובעת שמותר לו לפעול כדי לקדם תיווך קטארי של עסקת החטופים כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, על עיתונאים ועל הציבור והרשתות החברתיות, ואף להביא לצורך כך אישים ישראלים לקטאר.

‏לדברי עו״ד שר בחוות הדעת, אין בכך מניעה כיוון שקטאר איננה מדינת אויב על פי הדין הישראלי.

‏אותו גלעד שר פנה ליועמ״שית בדרישה למנוע את פיטורי ראש השב״כ על רקע חקירת קטארגייט, ובהמשך עתר לבג״ץ נגד פיטורי ראש השב״כ על ניגוד העניינים על רקע קטארגייט.

‏מלבד ההתהפכות על הראש של הלקוח, גלעד שר לא נתן גילוי נאות כלשהו בפנייתו ליועמ״שית ובעתירה לבג״ץ שהוא זה שנתן את חוות הדעת הכתובה לפעולותיו של פוטליק שנמצאות כעת תחת חקירת השב״כ.

‏תגובת עו״ד גלעד שר: ״אני לא מתייחס״.

מדהים

נתניהו הערב בבודפשט

קוראים לי צביקה קליין. אני העורך הראשי של הג'רוזלם פוסט. השבוע נעצרתי. הושמתי במעצר בית. הפכתי באחת מנאמן ציבור – לחשוד. לא יכולתי לדמיין את זה אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי.
‏לא תמיד הייתי עיתונאי. נולדתי בשיקגו, למשפחה ציונית חמה. הורי, צ'ארלס ובוורלי קליין, גדלו בתנועת בני עקיבא, וגם אנחנו – אני, אחי אבי ואחותי דינה – חונכנו על ערכי הציונות והאהבה לעם ולמדינה. עלינו ארצה ב־1985. הייתי אז ילד. בארץ הדרכתי בבני עקיבא, שירתתי בצה"ל כמייסד וראש דסק התקשורת הדתית-חרדית בדובר צה"ל, ומאז אני חי ונושם תקשורת. .
‏לאורך שנים רבות הקדשתי את הקריירה שלי לחיבור בין יהדות התפוצות לישראל. יצאתי לשליחויות, שימשתי דובר בני עקיבא העולמית, ולאחר מכן הצטרפתי לעיתון מקור ראשון, והקמתי את תחום סיקור יהדות התפוצות בישראל – תחום שכמעט ולא היה קיים קודם לכן. הבאתי את קולה של ישראל ליהדות העולם – והבאתי את קולן של קהילות יהודיות נידחות בחזרה לישראל. יצרנו חיבורים, והיכרות, ומעגלי תמיכה, ובפרספקטיבה של 15 שנה, אני חושב שחוללנו מהפכה.
‏לפני שלוש שנים הצטרפתי לקבוצת הג'רוזלם פוסט ככתב ופרשן לענייני העולם היהודי. מאז ומעולם עניינו אותי לא רק האירועים הגדולים, אלא גם הסיפורים האנושיים והזווית היהודית. למשל – כשכולם דיברו על המונדיאל בקטאר, אני רציתי לדעת איך מגיע לשם אוכל כשר. מאז ניסיתי להגיע לשם. ניסיתי לראיין, להביא סיפור ייחודי. ניסיתי, ולבסוף – הצלחתי.
‏בסוף 2023, ערב פרוץ המלחמה, מוניתי לעורך הראשי של העיתון. קטאר הפכה באותו זמן לשחקן מרכזי במו"מ בין ישראל לחמאס. הבנתי שזו הזדמנות עיתונאית נדירה. פניתי לגורמים שייצגו את ממשלת קטאר, ולאחר דין ודברים –הייתי לעיתונאי הישראלי הראשון שראיין את ראש ממשלת קטאר. הכתבה המלאה פורסמה בגאון בעיתון. שום דבר לא הוסתר. הכל נעשה בשקיפות מלאה, ובסטנדרטים העיתונאיים הגבוהים ביותר. היו בעיתון גם קולות ביקורתיים נגד הכתבה ונגד הביקור, וגם אותם הבאנו בדפים אלה, כיאה לעיתון הדוגל בחופש הדעה, בהשמעת קולות שונים ומגוונים, ובהרחבת השיח הציבורי. כאשר הצוות שלנו הציף בפניי, לפני כשנה, שאחד מכותבי הטורים כתב טור שמבקר אותי, את התוכן ואת עובדת נסיעתי לקטאר - ושאלו אם לפרסם אותו - אמרתי להם שנפרסם אותו במלואו - שכן זה בדיוק מה שעושים במסגרת חופש ביטוי ועיתון שלא מכתיב את דעותיו אלא מציף מגוון דעות.

‏לא קיבלתי דבר. לא טובת הנאה, לא תשלום, לא שום הבטחה. חזרתי לארץ, וכנראה שעובדה אחת לא נראתה הגיונית בעיני חוקרי המשטרה: שלא קיבלתי כלום. הוצע לי שיחצן מטעם הגורם שאירגן את הנסיעה ינסה לקדם את הכתבה גם בכלי תקשורת אחרים. הסכמתי. הראיונות שודרו בערוץ 12 ובערוץ 13. לא ניסיתי להסתיר. ההיפך – הכל היה גלוי.
‏כשהוזמנתי לתת עדות פתוחה במשטרה, נענתי כאזרח שומר חוק. חשבתי שאוכל לסייע, לא יותר מזה. ואז – הכול התהפך.

‏במהלך העדות הודיעו לי שאני הופך לנחקר באזהרה. לקחו ממני את הטלפון בלי צו, בלי הסבר. נחקרתי כ־12 שעות, לבד, ללא קשר עם אשתי ששהתה בחו"ל, בלי אפשרות לדבר עם ילדיי במשך שעות ארוכות. התנאים היו קשים. כשיצאו הדלפות מהחקירה (והן ממשיכות לצאת בעת כתיבת שורות אלה), לא יכולתי אפילו להגיב – כי נאסר עליי לדבר עם התקשורת. שמי הטוב נפגע, כשהאמת עדיין לא יצאה לאור.
‏רק אחרי כמה ימים של שתיקה, החלו קולות מחאה בציבור. קולגות – עיתונאים, עורכים, אנשי תקשורת – שאלו איך ייתכן שבמדינת ישראל עיתונאי נחקר ומושם במעצר על עבודתו העיתונאית. היום, לשמחתי, שוחררתי לחלוטין – ללא כל מגבלות. טענותיי - שאני מנוע מלפרסם כל עוד החקירה מתקיימת - הם אלה ששכנעו את החוקרים לשחרר אותי.

‏עוד יבוא היום שבו אפשר יהיה לספר את הסיפור המלא. אבל היה לי חשוב לפנות אליכם, הקוראים, כבר עכשיו – ולומר לכם: אני כאן. אנחנו כאן.
‏כעורך ראשי של הג'רוזלם פוסט, אנחנו פועלים לפי סטנדרטים עיתונאיים גבוהים, חתירה לאמת, חתירה למגע, ולסיפורים בלעדיים וייחודיים כבר 92 שנה. זה מה שהבאתי איתי מאז אותו רגע שבו הפכתי לעיתונאי – וכך גם אמשיך.

‏הפרשה הזו לא תרתיע אותי. לא תרתיע את הצוות המסור שלי. לא תרתיע אף עיתונאי שפועל ביושר ובאומץ. אנחנו לא כפופים לאיש, לא פועלים למען אינטרסים זרים, ולא חייבים כלום לאף אחד.

‏הדבר היחיד שאנחנו חייבים לו – הוא לכם, הקוראים. זכות הציבור לדעת – היא החובה שלנו. אני גאה בעיתון שלנו, גאה בצוות שלנו, וגאה להיות עיתונאי ישראלי במדינה דמוקרטית. אני רק מקווה שגם רשויות החוק יזכרו את זה.

השר סמוטריץ בהרמת כוסית של מפלגת הציונות הדתית מבקר את נתניהו על עצימות המלחמה: ״תפתחו את שערי הגיהנום"

# בשורה מרגשת! מחזירים חיים למי שנתנו את חייהם למעננו

שמי רחל, אשתו של אלחנן יונס ברוש ז"ל, שהוכר כהלום קרב על ידי משרד הביטחון ולצערי הרב נפטר בעת מילוי תפקידו ב-4.4.24

במלאת שנה לפטירתו, אני עורכת סעודת מצווה לזכרו. בהזדמנות זו שמחה לבשר בשורה מרגשת:

הקמת קרן שתעניק ליווי וטיפול מקצועי, ותמיכה כלכלית לנפגעי פוסט טראומה שנושאים צלקות בלתי נראות לילדיהם ומשפחותיהם.

אלחנן, למרות סבלו האישי, הקדיש את חייו לעזרת אחרים - והיום אני ממשיכה את דרכו - עוזרת להם כדי שיוכלו לזכות בחיים טובים ובטוחים יותר.

אנא, עזרו לי לא להשאיר אותם לבד להיאבק בפצעי הנפש, תרמו עכשיו🙏

בואו נשמור יחד על מי ששמרו עלינו
לתרומה מיידית 👇
https://pe4ch.com/ref/jHFcs5Nt2che
בהערכה ❤ ובתודה, רחל ברוש

הבשורה המשמחת: גם השתתפות ב״טקס״ שחרור חטופים היא עילה לחיסול

לי נעים מפרסמת: ח"כ גלעד קריב זומן לחקירה באזהרה בשבוע הבא בחשד שהדליף פרוטוקולים סודיים מוועדת חוץ וביטחון.

טראמפ: יכול להיות שנתניהו יבקר בארה״ב בשבוע הבא

דובר צה"ל:

צה”ל מרחיב את הפעילות הקרקעית בצפון רצועת עזה

כוחות צה”ל החלו לפעול בשעות האחרונות במרחב שג’אעיה שבצפון רצועת עזה, במטרה להעמיק את השליטה ולהרחיב את מרחב האבטחה.

במסגרת הפעילות חיסלו הכוחות עד כה מספר מחבלים והשמידו תשתיות טרור. בין היתר, הושמד מתחם פיקוד ושליטה ששימש את מחבלי ארגון הטרור חמאס לתכנון והכוונת פעולות טרור.

במהלך הפעילות ולפניה, כוחות צה”ל מאפשרים לאזרחים להתפנות ממרחב הלחימה למען ביטחונם, דרך נתיבים ייעודיים.

כוחות צה״ל ממשיכים לפעול נגד ארגוני הטרור ברצועה על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל.

בין מוצאי שבת ליום ראשון:

ראש הממשלה הוא יריב לוין

שר הביטחון - בצלאל סמוטריץ

דובר צה"ל:

צה״ל חיסל את מפקד הגזרה המערבית של ארגון הטרור חמאס בלבנון

צה״ל תקף במהלך הלילה, בהכוונת פיקוד הצפון ואגף המודיעין, במרחב צידון שבדרום לבנון, וחיסל את המחבל חסן פרחאת, מפקד הגזרה המערבית של ארגון הטרור חמאס בלבנון.

במהלך המלחמה, פרחאת קידם מתווי טרור רבים לעבר כוחות צה״ל ואזרחי מדינת ישראל, והיה אחראי לשיגור הרקטות לצפת מהן נהרגה סמ״ר עמר שרה בנג׳ו ז״ל ונפצעו מספר חיילים נוספים, בתאריך 14 בפברואר 2024.

המחבל עסק בקידום מתווי טרור נגד מדינת ישראל גם בחודשים האחרונים, ופעילותו היוותה איום על מדינת ישראל ואזרחיה.

צה״ל ימשיך לפעול נגד מחבלי ארגון הטרור חמאס בכל מקום בו יפעלו.

הבוקר בפרשת קטארגייט:

המשטרה מבקשת להאריך את מעצר פלדשטיין ואוריך בשבוע

מחכים למסמך השבכ כדי להבין אם יש טענה לפגיעה בבטחון המדינה

השופט נגד המשטרה: מתחילת הדיון דיברתם על מגע עם סוכן חוץ אבל ביקשתם רק על שיבוש ולא על מסוכנות. עכשיו זה מסוכנות. מה זה הזיגזג הזה?

פלדשטיין טען שהכסף מקטאר הוא תשלום פיקטיבי שאוריך סידר לו.

אוריך אומר - שקר.

כל הראיות עד עתה תומכות בגרסת אוריך.

גם גרסת קליין, גם דברי עורך הדין של פוטליק אתמול.

ובעיקר דברי העיתונאים שפלדשטיין דיבר איתם על קטאר.

אם התשלום פיקטיבי, למה עשית עבודה?

#
איזה מזל יש לאילה פרוקצ'יה שהיא לא מובאת לאולמה של אילה פרוקצ'יה. התבטאויותיה האחרונות של שופטת העליון בדימוס, במיוחד זו בועידת "הארץ" השבוע, היו מעמידות אותה בסכנת מעצר עד תום ההליכים. שהרי השופטת בת ה-82 קראה להפרה המונית של החוק: "אולי אפילו צריך לשקול מרי אזרחי, עם כל המחירים שמבצעיו יידרשו אליהם, כולל להפר חוקים, עם כלל ברזל אחד: בלי אלימות. רק במסגרת של שיבוש החיים במדינה אבל לעולם בלי אלימות".

כבודה מן הסתם אינה רואה היום בחסימת הכבישים המתמשכת אלימות, שאחרת לא הייתה הופכת נואמת קבועה בהפגנות נגד החקיקה המשפטית שמאורגנות בידי חוסמי הכבישים. זה שינוי משמעותי לעומת החלטתה לפני עשרים שנה להשליך למעצר עד תום ההליכים נערה בת 14 שחסמה פעמיים כבישים והפרה את תנאי מעצרה (גם זו הפרת חוק לא אלימה, הלא כן?).

אם לצטט מההחלטה המקורית בשינויי הגיל המתחייבים ושינוי קל בסעיף העבירה, פרוקצ'יה הייתה משליכה את עצמה בגילה המופלג למעצר: "המשיבה היא אישה מבוגרת אשר עד לתקופה האחרונה לא הייתה לה כל מעורבות עם החוק. היתקלותה עם החוק היא פרי אירועי התקופה. היא נסחפה עם חברותיה למאבק האידיאולוגי המתנהל כיום. המאבק חורג לא אחת מגבולות חופש הביטוי והפגנה המותרים במסגרת החוק. הוא גולש למעשי הפרה חמורים של החוק המבקשים למנוע, בדרך אלימה, מהלכים של יישום מדיניות ממשלה שנתגבשה כחלק מההליך הדמוקרטי במדינה. תופעות אלה של פריצת גדר החוק והתעלמות מצווי בית המשפט אינן יכולות לזכות ליחס מקל ומתון בשל רקע רעיוני כזה או אחר העומד מאחוריהן".

כמה מופרך ששופטת שעשתה מהציות לחוק קריירה קוראת להפרתו ההמונית ומגלה רטרואקטיבית עד כמה פוליטית הייתה. זו השמדת ערך עצמית שמשולה רק לשתיקתם של עוד מאורות מוסריים, הפעם מתחום העיתונות, אל מול חקירתו השערורייתית של עורך הג'רוזלם פוסט, צביקה קליין, בחשד למגע עם סוכן זר, בשל העובדה שראיין את ראש ממשלת קטאר. ענת סרגוסטי, בכירה בארגון העיתונאים והעיתונאיות, לא צייצה עד שלשום בערב דבר על המעצר.

סרגוסטי, שתלתה עיניים מצועפות ברב המרצחים ערפאת בראיון בביירות הנצורה, יודעת דבר או שניים על מגע עם סוכן חוץ. הארגון שלה התבטא לאחרונה בגנות האיסור לשגר רחפנים מעל הפגנות, נגד סגירת אל ג'זירה, על האיסור להטיח שאלות בנתניהו באולם בית המשפט. על קליין נזכר לצייץ רק שלשום, תוך שהוא מציין שהזימון לחקירה נעשה "בכפוף לכל דין", ולגנות זאת במגומגם לקחה עוד יממה. העיתונות מעניינת אותם בערך כמו שהחוק מעניין היום את גברת פרוקצ׳יה.


(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)

עורך דין עמית חדד:

למה אתם שותקים? כמעט הרגתם את אוריך אתמול!

תאשרי שאחרי שהבלש צעק אוריך התלונן על כאבים בחזה.
החוקרים: לא נכון.

חדד: בזמן שלאוריך היו כאבים אתה אמרת לי שהוא כבר בבית המעצר (בתשע) אך הוא הגיע לבית המעצר רק באחת עשרה וחצי בלילה!

בהמשך ללחץ בחזה הוא התלונן בפני החוקרים. אשר לי שלא פינתם אותו עד שאיבד את הכרתו בדרך למכונית! הדבר הבא שהוא זוכר זה שהוא מוטל על הרצפה והוא שומע בלשים צועקים תזמינו מד"א ואז הוא רואה אמבולנס של מד"א ואיחוד הצלה.

חדד: לא פיניתם אותו למרות תלונותיו עד שאיבד את ההכרה. היה על הרצפה. הגיע אמבולנס ואיחוד הצלה.

חוקר: לא מדויק, אסביר. הסיפור שונה לגמרי. היינו בחניון והתקשרו הבלשים ואמרו שאוריך התעלף.
חדד: לא היית שם. קראו לך.