״קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם״,
יהונתן ושאול נהרגו אבל החרב שלהם
מבטיח דוד המלך לא תשוב ריקם,
ואנחנו מחוייבים להמשיך בכל שלש החזיתות
בו ילדי הברזל שלכם לחמו כאזרחים וכחיילים.

היתה לי זכות קדושה היום לייצג את הכנסת
בבית העלמין בקרני שומרון
****

קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם

משפחות יקרות, שכנים וחברים, קהילת קרני שומרון.
יום הזיכרון הזה הוא שונה, השנה אנחנו זוכרים ויורים. זוכרים קוברים ויורים ושוב זוכרים. השנה אנחנו במערכה שלמי ששכח את שורשיה, היא מתגלית במלוא רוחבה ועומקה – מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ועד מסלול השיט הימי מהמזרח הרחוק אל ים סוף.
****
המציאות הזו השנה העמיקה אצלי שני זיכרונות שאני רוצה להעלות כאן:
הראשון הוא האופי הנשגב של אחינו ואחיותינו, הלוחמים הוותיקים במערכה הציונית והגיבורים והנופלים של חרבות ברזל. שקבורים כאן אלו לצד אלו בלב הארץ הטובה שלנו, בשומרון.
"אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה" אומרת לנו התורה, "אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר" את אלו זכינו ב"ה להכיר כאן בשומרון, בנחל קנה, במעיינות ההר אבל את ההמשך אנחנו לכאורה לא מכירים, "אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת". לא מכירים מחצבים של ברזל ונחושת בא"י. לפחות לא עד היום.

חכמינו הבהירו לאלו מחצבים כיוונה התורה "אל תקרי אבניה" - "אלא בוניה". הבנות והבנים, הבונות והבונים של הארץ הטובה, אלו עשויים מברזל: הקשר שלהם לארץ חזק כברזל, השייכות שלהם לאומה חזקה כברזל, ועצמת הגבורה והמלחמה שלהם היא קיר ברזל, קיר הברזל של ישראל.
אנחנו זוכרים את בניה ואת יהודה, את גלעד ואת שילה, ופתאום אנחנו מזהים את אותו ברזל בדם, את אותה שייכות ומסירות נשגבה, אצל אדם, אצל ישראל, אצל עמיחי-ישראל.

ואנחנו זוכרים ונזכרים בדבר מה על עצמנו, על המשאב הטבעי המרכזי של ישראל. לא רק החרבות מברזל אלא נושאי החרבות. רוממות אל בגרונם. כלומר אלו שנושאים בגאון את שם האל, את דגל הצדק והמוסר, דגל הטוב והחסד, דגל ישראל. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, חרב כדי לדאוג שהערכים הללו הם שיובילו כאן, באזור ובעולם כולו.
****

ויש עוד תובנה שעולה אצלי דווקא השנה – כשאני מתבונן בהרוגי המלכות כאן, הרוגי מלכות שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתן, ברמי, בגלעד, בתחיה, ברחל, בנחמיה ובקרן ובעדי רבקה שהצטרפה אליהם – הם והחיילים אינם הרוגי מלכות רגילים.
יש הרוגי מלכות שנהרגו ונרצחו בשל עצם היותם יהודים, כמו במלכות הרומית ההיא.
אנשי השומרון שכאן הם בוודאי גם כאלו, נהרגו על היותם יהודים. אבל בניגוד לחנה ושבעת בניה, בניגוד לילדי וורשה שנרצחו ונשרפו בבירקנאו, הם גם 'הרוגי מלכות' של המלכות שלנו.
הרוגי מלכות ישראל, הם נהרגו לא ע"י המלכות אלא בשביל המלכות, בשביל שחרור המולדת, בשביל ההגנה על העם מיד צר וצורר, בשביל המדינה.
והשנה מתברר, אולי יותר מאי פעם, שיש גם קומה שלישית למלכות הזו שלהם.
לא רק הרוגי מלכות ישראל, כי אם הרוגי מלכות ה'.

המלחמה ברפיח ובזייתון היא מלחמה על וושינגטון ופריס, על מכה ולונדון.
אנחנו ניצבים היום כולנו, העולם כולו, בפני אותה תופעה שהיתה פה אך לפני 80 שנה:
מדינה עם שאיפת השמדה, חברה עם חזון טוטאליטרי גזעני, המשתלטת על שטחים לא לה, בדיוק כמו אז עם אוסטריה והסודטים כך היום עם סוריה לבנון עיראק ותימן, מפתחת אמצעי לחימה להשמדה המונית וגם מפעילה אותו כמו שראינו לאחרונה.

זו אותה תרבות. זו ששלחה את מי שערף את ראשו של החייל ברחובות לונדון ואת אלו שערפו את ראשם של חיילינו בעוטף עזה, זו אותה תרבות ששלחה את האנסים לניר עוז ורעים ואת אלו האונסים מידי שבוע במאלמו, באמסטרדם ובברלין.

מלחמת התרבות הזו היא לא רק מלחמה על הארץ,
היא גם מלחמה על השמיים, על אלוהים –
מיהו האל? מקור הטוב שבא להיטיב ולהעצים את האדם או זה שבא להכניע אותו כעבד.
אלוהים הנותן את מתת החירות, החירות לבחור, החירות לחשוב, החירות המבטאת את צלם האלוהים שבנו, או אלוהים הכופה על האדם את גורלו, המשליט עליו ועל העולם כולו את דינו בסייף.
הרוגי המלכות שלנו הם הרוגי שלש מלכויות – הרוגי מלכות ברברית ואכזרית, הם הרוגי מלכות ישראל והם גם הרוגי מלכות ה'.
****

ואנחנו השנה זוכרים ויורים - קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם – יהונתן ושאול נהרגו אבל החרב שלהם מבטיח דוד המלך לא תשוב ריקם, ואנחנו מחוייבים להמשיך בכל שלש החזיתות בו ילדי הברזל שלכם לחמו כאזרחים וכחיילים.

בחזית הראשונה - בעזה ורפיח – לא 'מכה כואבת' – מכה אנושה מכה של ברזל. לא כיסוח דשא - עקירת הדשא. לא שליטה מבצעית או פשיטות, אלו לא מושגים של אבני הארץ הזו, שליטה מלאה

מיד-מרדכי לרפיח, שליטה בסיוע, במרחב, בגבול, באוכלוסיה. לא לסגת לאחור למאחורי הפרימטר, לא להשיב ריקם את כל חרבות וחיי חיילינו.

בחזית השניה - מלכות ישראל – עליה שמרו בחייהם ובמותם, לעמוד איתנים מול כל הלחצים מבית ומחוץ. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, לא רק בלילה צריך שומרים,
גם ביום, בהצבעות הגלויות באו"ם, באיומים הגסים שנשמעים בחדרי חדרים. לא לסגת לאחור.
לעמוד על שלנו, על הזכויות שלנו, על המולדת שלנו, בירושלים, בעזה ובשכם, על הרעיון הלאומי הצודק ביותר בעולם – הרעיון הציוני.

ובחזית השלישית, חזית התרבות העולמית – מול שני הכוחות שחברו להם יחדיו – עשיו וישמעאל – הפרוגרס הפוסט-מודרני והאסלאם הסלאפי, כוחות שמאיימים על הזהויות המכוננות אותנו כבני אדם, כוחות המביאים אלימות, רשע ועוול – גם בחזית העולמית הזו, אולי החשובה ביותר, אסור לסגת אחור. להיפך, אנחנו צריכים להביא לקדמת הבמה העולמית את דרך ה', דרך אברהם אבינו, דרך הצדקה והמשפט, האמת והחסד. ללמד בני יהודה קשת – הנה היא כתובה על ספר הישר. העולם מחכה לבשורה הזו.
****

הרוגי מלכות – אין כל בריה יכולה למוד במחיצתן, אבל כל בריה צריכה ללכת בדרכן ולהילחם כמו שהם נלחמו, כמו שאמר הרב מלמד בהספדו על האחים השכנים כאן מגב ההר, הלל ויגל: "אם צריך לחיות – נחיה, ואם צריך למות – נמות". אנחנו כאן, אנחנו נלחמים בהשראתכם בכל החזיתות וגם אם יתמהמה הניצחון – הוא בוא יבוא.

עכשיו רק נשאר לתהות האם נציגי אגף המודיעין של צה״ל שעד כה שמרו אמונים למספרים של החמאס, האם הם ילכו עם מספרי האו״ם?!

#פרק אחד בדוח וועדת החקירה (אם תהיה), כדאי לייחד ל׳איך סופרים בצה״ל ומדוע?׳

https://mobile.mako.co.il/news-world/2024_q2/Article-15587931c427f81027.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=173113802

הדרך לבארי עוברת בעזה.
גם הדרך לתל אביב, לחיפה ולירושלים.

זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה,
אין לנו ארץ אחרת
ואין לנו דרך אחרת.

בואו לצעוד בה,
היום ב-12:00 בשדרות.
בואו!

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים…
אם קשה היא הדרך ובוגדת
אם גם לא אחד יפול חלל
עד עולם נאהב אותך מולדת
אנו לך בקרב ובעמל

בין הדגן למנופים בצעדת עזה,
עצמאות תשפ״ד

דין נצרים כדין תל אביב

תגובתי לדבריו החמורים של שר הביטחון יואב גלנט:

1. העובדות שאמר אינן אמת.
2. המסקנות המתבקשות הן הפוכות. הפוכות לגמרי.
3. את הכישלון הצבאי של המלחמה צריך לתקן בשינוי הקונספציה המבצעית, לא בהסתרתו ברעיונות מדיניים, שגם הם נידונים לכישלון זהה.

וביתר פירוט למיטיבי לכת:

ראשית לעובדות:
1. דבריך כי "חמאס אינו מתפקד כארגון צבאי ברצועת עזה ורוב גדודיו הושמדו", אינם אמת. כמי ששומע בוועדה את הדיווחים מפי הגורמים הבכירים בצה"ל העובדות הן, כי כל גדודי חמאס ללא יוצא מן הכלל ואף כל גדודי הג'יהאד האיסלאמי פעילים. אף גדוד לא הפסיק את פעולתו, לאף גדוד לא חסר מג"ד או מפקדי פלוגות. לחלק מהם היתה פגיעה מסוימת, הרבה הרבה יותר קטנה ממה שמפרסמים בשקר לציבור, אך בוודאי אף אחד מהם לא הושמד, כמו שאמרת.

2. בניגוד לדבריך, שגם בנקודה זו אינם אמת, חמאס מתפקד באופן יוצא מן הכלל כארגון צבאי בכל הרצועה מהצפון לדרום, לרבות ירי תמ"ס של עשרות טילים בתזמון בו הוא רוצה ולמקומות אליהם הוא רוצה לשגר (ע"ע אתמול בשדרות בזמן הצעדה), עשרות מבצעי ירי על פי התו"ל של חמאס והמשך מפעל הברחות הנשק העצום מציר פילדלפי, שנמשך מהיום הראשון למלחמה ועד היום, ביתר שאת מהעבר.

3. חמאס גם מתפקד באופן מלא מבחינה אזרחית. אמרת שחיסול יכולותיו השלטוניות היא על צה"ל, אבל צה"ל וגופי הביטחון כמעט ולא עשו דבר בהקשר הזה! כל 25 ראשי הערים, ראשי המערכות השלטוניות הדתיות, הכלכליות והחברתיות של חמאס מסתובבים באין מפריע ומנהלים את החיים האזרחיים ביד רמה. אין תכנית מבצעיות לפגוע בהם, אין הליכי הפללה וסיכול שלהם. זאת למרות דרישות חוזרות ונשנות בוועדת חו"ב בעניין.

4. התכנית המבצעית שהגיש צה"ל בהובלת הרמטכל ובהובלתך, לקבינט והוצגה לנו בוועדת חוץ וביטחון – היתה ועודנה תכנית ירודה מאוד מבחינה מבצעית, ביחס למשימות אותם צה"ל נדרש לבצע. את התוצאות כולנו רואים כיום, שבעה חודשים אחרי הטבח הנורא, כל ילד בשדרות או חקלאי בכפר עזה, יודע שאין כל שינוי מהותי בשטח וצה"ל לא קרוב להשיג אף יעד מיעדי המלחמה.

5. למעשה, גם את התכנית שצה"ל הציג הוא עצמו לא מיישם. אינני יודע אם זו היתה הנחיה אמריקאית ישירה, אבל החל מאמצע ינואר, צה"ל זנח ללא כל הסבר מניח את הדעת, את התכנית שלו שכללה כיבוש ושליטה מקדימים בכל ערי הרצועה ועבר ל"פשיטות" ולירי של אש מנגד, גם במקומות בהם על פי התכנית המקורית הוא היה אמור לכבוש ולשלוט.

6. אם זו היתה כוונת צה"ל, הרי שהיה ראוי שלא להביא למותם של עשרות רבות של חיילים ולהחיל את שיטת "הפשיטות" מהשלב הראשון של המלחמה. כפי שהעלו מספר חברי כנסת בישיבת וועדת חוץ וביטחון בהשתתפותך עוד לפני שהחל התמרון. כזכור סרבת.

****

ועכשיו למסקנה הנוראית שהסקת -

יש עוד הרבה אי דיוקים רבים בדבריך, אבל העיקר זו השגיאה הקונספטואלית שבמסקנתך, שמחזירה אותנו ל-6.10 - ״אסור לישראל לשלוט ברצועת עזה״
הסיבה המרכזית לכישלון הנוראי של צה"ל במלחמה הזו (כישלון שהינו לא פחות מכישלון ה-7.10) היא אחת – היעדר יעד ראשי ברור של שליטה ישראלית מלאה ברצועת עזה.
אין שום אפשרות לחסל את החמאס ברצועת עזה מבלי שישראל תשלוט בה. כיוון שברצועת עזה האוכלוסיה מולידה את החמאס ולא החמאס מוליד את האוכלוסיה.
רק שליטה בשטח, בסיוע, באוכלוסייה, בגבול ובמקורות האנרגיה – יכולה להביא לחיסול החמאס, יצירת הפרד ומשול, ולתהליכים חינוכיים וחברתיים שיצמיחו כוחות חברתיים אחרים.
כיום, אחרי 17 שנה של שלטון וחינוך חמאסי, אין כל אפשרות שפעולה צבאית כירורגית מהסוג שצה"ל עושה מאז ה-7.10 תביא להצמחת שלטון אחר. אלו דברי הבל שאין להם כל בסיס במציאות.

*

שליטה של ישראל ברצועת עזה היא המסקנה המתבקשת מה-7.10 מבחינת כל מי שמבין בביטחון ובטרור, והיא גם המימוש המתבקש של ערכי היסוד הלאומיים של שחרור המולדת ומימוש החזון הציוני להיות עם חופשי בארצנו.

בצירוף מקרים מדהים, יממה אחרי נאום שר הביטחון, הדליף משרד הביטחון מסמך על העלות של ממשל צבאי בעזה.
אפשר להתווכח כמעט על כל סעיף בתחשיב הזה, אבל מה שלא פחות חשוב ולא מופיע במסמך היא העלות האלטרנטיבית.

כמו שכבר הטעים צור ארליך
לטובת החישוב הכללי
כמה עולה עם ממשל צבאי
וכמה עולה לנו בלי.

כשלא עושים זאת, המסמך הזה הוא עוד מיצג שווא, ברשימת הטעיות ארוכה של צה"ל ומערכת הביטחון, שנועדו לסמא את עיני הציבור.

ממליץ לרו"ח דקל כהן החשב וראש אגף כספים של משרד הביטחון, לעזור לשר, למערכת הביטחון ולכולנו אזרחי ישראל ולחשב:

1. כמה עלה לנו ה- 7.10.23?
2. כמה עולה לנו ההיערכות כדי שזה לא יקרה שוב ב- 7.10.24?
3. וכמה יעלה לנו ה- 7.10.28 שלצערנו יגיע, אם לא יהיה ממשל צבאי בעזה?

אז אם שאלתם את עצמכם מה קורה כאן? מה גורם לרצף מסיבות העיתונאים השבוע עם דרישות מאוד מסודרות ?

מה קרה שיואב גלנט מקריא מהדף בטון של מפקד 3 דרישות לרוה״מ, שעיקרן הוא שליטה פלסטינית בעזה והערב בני גנץ מפרט את אותו דבר ב-5 דרישות.

ובכן, אין באמת כל חדש בדברים שלהם. זוהי התכנית האמריקאית המסוכנת והמוכרת לכל העוסקים בענין.
שניהם הקריאו בארשת פנים רצינית את מה שבלינקן הכתיב להם בפירוט לפני כמה ימים ואת מה שסאליבן בא לקדם ולוודא מחר.

אז מה התכנית של הבית הלבן עבורנו:

1. מסיימים את המלחמה.

2. צה"ל יוצא מהרצועה ומתחילים בשיקומה.

3. מחזירים כמה חטופים בודדים שבחיים.

4. מחזירים את התושבים בצפון הארץ (כי חיזבאללה הוא חלק מההסכם ויפסיק לירות כשצה"ל יצא מהרצועה).

5. והעיקר – מכניסים את הפלסטינים בכסות כזו או אחרת לרצועת עזה.

תעברו שוב על המכתב של בני גנץ, ותוכלו לזהות את כל הסעיפים.

ויש גם את התאריך - הסיבה שהאולטימטום של בני הוא עד ה-8.6, זה בגלל שזה התאריך המיועד לסיום מבצע הקטן ברפיח. (לא מה שאמור היה להיות בכל רפיח והיה לוקח כמה חודשים, אלא ׳אורנים קטן׳ שהאמריקאים איכשהוא הסכימו לו), ושהוא מבחינת האמריקאים סיום המלחמה.

ולכן אחרי סיום המבצע אומר בני, מצדיעים לדגל.
האמריקאי כמובן.

יש הרבה דברים נוראיים ומסוכנים בדרישות של בני גנץ הערב ושל יואב גלנט לפני כמה ימים, אבל החמור והעצוב מכל הוא, ששניהם - שני שרים בממשלתנו, אלוף ורב אלוף לשעבר - איבדו ככל הנראה את היכולת לחשוב על האינטרס הלאומי, באופן עצמאי ובלתי תלוי בחיבוקים של האישים בבית הלבן ובפנטגון.

מציגים מיצגי שווא לציבור.
מפרסמים נתונים שאינם אמת.
זאת בניסיון לכסות על תכנית מבצעית כושלת, שלא מתאימה לאויב ולשטח, ולכן לא מצליחה לממש את המטרות שקבע הקבינט.
על הדרך הרמטכ״ל ממציא מושגים כמו ״שליטה מבצעית״ במקום שליטה, שר הביטחון מגבה אותו וממציא בעצמו היגדים כמו ״מעשה צבאי מסתיים במעשה מדיני״. בעוד שהמעשה הצבאי מסתיים וצריך להסתיים בדבר אחד - ניצחון! והדרך לניצחון עוברת בשליטה מלאה ברצועת עזה.

פלפול מוזר של גנץ בדרישה שכל כולה שמחייבת הסברים לציבור!
הוא חבר בממשלה בכל החודשים האחרונים ופתאום באולטימטום פומבי דורש מראש ממשלה להגדיר עכשיו יעד אסטרטגי:
"השבת החטופים והצבת יעד זה כמטרת על במלחמה, כולל השמת המשאבים הנדרשים לכך"

ואם זה לא יקרה, זה כ"כ דרמטי שהוא יפגע ב"אחדות הכה חשובה למדינת ישראל בעת הזו", לדבריו.

שר שדורש כך, מחויב לעמוד היום מול הציבור, להסתכל לכולנו בעיניים, להיישיר מבט למשפחות החטופים ולהסביר בצורה מאוד מפורטת:

1. אלו משאבים לא הושמו לעניין עד כה?
2. ⁠האם ומתי הוא דרש זאת?
3. מדוע זה לא קרה?

אחרת הדרישה שלו היא ריקוד חצוף על הדם שמעורר גועל מוסרי.

כמה שנאה יש באיש עם החיוך הזה?

ובכן, תהומית.
אבל חשוב להבין איך אנשים נכבדים לכאורה כמו גלמן מגיעים לאובדן מוסרי כזה.
זו לא שנאה אישית לנתניהו, זו שנאה לזהות הלאומית שנתניהו מייצג ושמצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים, גם מול חיצי הרעל האינטלקטואליים של קולומביה ות״א.
נתניהו שמצליח לשרוד פוליטית הוא רק הטריגר שמטריף את גלמן וחבריו.

למעשה אלי גלמן מפלל למות נתניהו הרבה יותר מלמות ראיסי. כי את ראיסי הוא מבין, הוא לא מסכים עם כל מה שהוא עושה, אבל הוא יכול להבין אותו, בדיוק כמו שמזכ״ל האו״ם מבין את החמאס ״ההתקפות של חמאס לא קרו בואקום״.
אבל את הפטריוטיות של הביביסטים הוא לא מסוגל להבין, כי בעולם המושגים של האליטה האקדמית בישראל כיום, היא כמו כל זהות לאומית או דתית - מהווה שורש של כל הרע העולמי.

משתתף בדיון בוועדת חוץ וביטחון על ההפקרות בשמורה ההסכמית בגוש עציון, עליה משתלטת בצורה מתוכננת הרשות הפלסטינית באופן לא חוקי במאות מגרשים, מבנים וכבישים.
בניה שיוצרת רצף פלסטיני אסטרטגי, חונקת את גוש עציון ממזרח ופוגעת פגיעה חמורה ביסודות הביטחון הלאומי שלנו.
ולמה אני מספר לכם את זה?

כי מסתבר שאלוף פיקוד מרכז גיבש חוות דעת שאין שום סיכון ביטחוני בהשתלטות האסטרטגית הזו על מדבר יהודה ולכן המינהל האזרחי מנוע מלפעול בענין, אבל… תחזיקו חזק את הכיסא - הוא הוציא חוות דעת ביטחונית מלומדת שיש סיכון ביטחוני בשני מבנים יבילים בוואדי קאנוב ליד פני קדם.

אין ניצחון בלי שליטה.

אנחנו בצומת T שתי דרכים לפנינו ביחס לשאלה איך נלחמים היום, איך ייראה היום שאחרי והיום שאחרי אחרי:
התנתקות או שליטה.

את הראשונה כבר ניסינו לפחות פעמיים.
הגיע הזמן לנצח .

הריאיון המלא כאן -
https://youtu.be/qb0YkiAbUco?si=9FvHUcENwxO3gWqI

מהתגובה של בן כספית אני לא בטוח שהוא השתכנע.
מוזמנים להאזין >>

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=JIEJDD&c41t4nzVQ=EF&gntVQ=GKLJG

אז למה צרפת הגיבה בצורה כ״כ מנומסת להודעה האנטישמית הבזויה של התובע ב- ICC ?

זה לא בגלל שהיא תומכת בחמאס עזה, היא לא, אבל היא מפחדת מהסניפים שלו בפריס.

אלו אותם פרברים בצפון העיר שגם משטרת פריס נמנעת להיכנס אליהם. אותן השכונות והמחוזות שאתרי המטיילים מזהירים אתכם להיכנס לשם לבד או בלילה.

כל שכונה כזו היא עזה קטנה!
המסגד שבה מטיף להשתלטות על אירופה והעולם. החינוך שבה הוא אסלאמי קיצוני. מצבורי הנשקים הבלתי חוקיים שם הולכים וגדלים ומעשי הביזה והאונס הופכים למנהג מקומי קבוע. בקיצור פריס שבין עזה לרפיח.

הצרפתים יודעים שמה שקרה בעזה יכול לקרות גם בשכונה בפריס, מה שהם לא מבינים (עדיין) שבתגובה הזו הם אולי קונים שקט לזמן מה, אבל דווקא מקרבים את בואו של ה 7.10 שיתחולל אצלם.