שלא תחשבו שאני מסתלבטת עליכם, מי שגר בדרום תנו סימן. הפיצוצים בעזה נמשכים גם כעת ובעוצמה. חמאס אם יודה בכך או לא וגם אם יחרטט כלי תקשורת שאוכלים הכל, יודע שסופו מתקרב ואני כ"כ מקווה שירד על הברכיים ויגיד לנו רק קחו את החטופים ותניחו לנו. מחכה לתמונת הניצחון הזאת אך מסרבת לפתח ציפיות בשל התנהלות הטרוריסטים הארורים האלה.

לא חוקי ולא מוסרי: במח״ש התקבל דיווח על קיומו של סרטון בעל אופי אינטימי, אותו לפי החשד צילם שוטר בכיר ממחוז תל אביב ללא ידיעתה של המצולמת. עוד על פי החשד, החשוד הראה את הסרטון לחבריו. הקשר בין אותו שוטר לשוטרת שצולמה התקיים בהסכמה. בעקבות הדיווח נפתחה חקירה לבירור נסיבות המקרה וטיבו של הסרטון, ונגבו עדויות נוספות. השוטר המעורב נחקר באזהרה ושוחרר בתום החקירה למעצר בית. החקירה נמשכת.

נזכיר שלפני מספר חודשים קיים מפכ"ל המשטרה דני לוי ביקור בתחנות בתל אביב וזיהה ליקויים בתפקוד. כששאלתי את המפכ"ל על אותם ליקויים הוא השיב כי הוא פדנט ומוצא ליקויים בכל מקום. בהחלט ליקוי.

ראש הממשלה נתניהו קיים הערב דיון ממושך להכנת צוות השו"נ לקראת יציאתם לשארם א-שייח׳, שם יתנהל המו"מ עם המתווכות. בשם השם נעשה ונצליח ונחזיר את כל החטופים הביתה ואז נמחק את המקום האנטישמי הזה שנקרא עזה.

טראמפ: "נאמר לי שהשלב הראשון של ההסכם יתקיים השבוע, צריך לפעול במהירות שלא ישפך דם מיותר"

האם חטופינו ישובו לפני שמחת תורה? הלוואי השם הלוואי!!

שנתיים למלחמת חרבות ברזל — משרד הביטחון מפרסם את הנתונים הקשים על מניין הנופלים והמשפחות השכולות מאז ה־7 באוקטובר 2023:

1,152 חללי מערכות ישראל נפלו מאז תחילת המלחמה.

487 (42%) מהנופלים היו מתחת לגיל 21, רובם חיילי חובה.

141 נופלים היו מעל גיל 40.

1,035 מהנופלים הם חללי צה"ל, 100 ממשטרת ישראל, 9 מהשב"כ ו־8 משב"ס.

1,086 מהנופלים גברים ו־66 נשים.

801 רווקים ורווקות, ו־327 נשואים שהותירו אחריהם 351 אלמנות, 885 יתומים ו־11 ארוסות.

318 אנשי מילואים, 283 אנשי קבע ו־43 חברי כיתות כוננות נפלו במהלך הלחימה.

בסך הכול נוספו מאז פרוץ המלחמה מעל 6,500 בני משפחה שכולים, בהם 1,973 הורים שכולים ו־3,481 אחים ואחיות שכולים.

בשנה האחרונה בלבד נוספו 262 חללים חדשים וכ־1,300 בני משפחה למעגל השכול.


מרבית הנופלים — גברים צעירים, רווקים, בשירות סדיר, שנפלו בהגנה על המדינה מאז מתקפת ה־7 באוקטובר.

אז איפה שבעה באוקטובר פגש אותי. התחלתי לעבוד בערוץ 14 בשמחת תורה 2022. אני זוכרת שבערב שמחת תורה 2023, כבר הרצתי בראש איזה פוסט אכתוב לציון שנה בערוץ שלי. מי שעובד בערוץ 14 עובד מאידאולוגיה, מערכים שלא משתנים לפי חשבון הבנק ואני בטוחה שיסכימו איתי כל חבריי.

התרגשתי ממש, עבורי לעבוד במקום שנותן לך להשמיע את הקול היהודי שלך וזה באהלן אהלן להגיד ברוך השם בשידור חי זה לא פחות ממדהים.

בוקר ה-7/10 באשקלון. 6.30 בבוקר אזעקה ראשונה ואני אומרת לעצמי בטוח חיסלנו מישהו, אחרת אין הסבר (דרומיים מכירים את המחשבה הזאת נכון?) . לא סיימתי להגיד לעצמי את המשפט הזה והנה שוב אזעקה. כאשקלונית טיפוסית יצאתי למרפסת במקום לממ"ד והתחלתי לצלם (אסור ללמוד ממני זה מסוכן ברמות ובטח שלא הבנתי את גודל האירוע).

שבע בבוקר, חברה שולחת לי תיעוד מהעיר שלה, שדרות וכותבת לי מילן יש פה מחבלים.

לא אשכח שכתבתי לה חחחחחחחחחחח עם מלא ח' ואמרתי לה תפסיקי עם השטויות שלך.

ואז דיווחים שיש מחבלים בתחנת שדרות. די נו, חבורת דרמטיים תפסיקו כבר.

שמונה ורבע הדיווחים על התחנה בשדרות נמשכים. שלחתי הודעה לדובר לכיש שתמיד היה אומר לי על שאלות כאלה ואחרות שדי, מספיק לדבר שטויות או אומר שזה פייק ניוז. הפעם הוא לא אמר שמדובר בפייק ניוז ואמר לי רק אל תצאו מהבית....

וגם אז, לא הבנתי את גודל האירוע. אני אשקלונית זה בקטנה ממש, יומיים ואנחנו יורדים על הברכיים ובמקום לחסל אותם אנחנו חותמים על הסכם הפסקת אש שיקרוס.

ואז הגיעה עוד הודעה. חברה חבדניקית כתבה לי בשבת. מה קורה פה?? כתבה לי שאחיה היה בדרך ממשמרת בכבאות והצלה בבאר שבע לאשקלון והוא הספיק לשלוח לאשתו הודעה שהוא אוהב אותה ומאז נעלם. אמרתי לה אל תדאגי אני מבררת איפה הוא. מה חשבתי לעצמי? שאנחנו בסבב רגיל? לצערי הרב אחרי מספר ימים הגיעה הבשורה ומצאו את הגופה שלו קצת לפני שדרות.

אנחנו ערוץ שומר שבת ובכל זאת התחלנו להגיע לערוץ בצהריים. פחדנית כמוני לא יוצאת בטילים בחיים ואני עדיין לא מבינה מה קורה. יוצאת לכביש 4 והכל אש. מימין נפילות משמאל נפילות וממש לא האמנתי לסיפור המחבלים גם לא ב-14 בצהריים.

ההבנה שאנחנו באירוע אחר ואני זוכרת את זה כאילו זה נאמר אתמול, הגיעה אליי כשנועם אמיר נכנס לדסק הכתבים ועוד לפני שהתיישב אמר: "בעוד כמה ימים לא יהיה אחד במדינת ישראל שלא הכיר מישהו שנרצח או נחטף היום".

ואז בסביבות 15:30 אני שומעת שאדם יקר מאוד מאוד לליבי מהמשטרה נפל בקרב. ג'ייאר דוידוב.

וואו התחושות חוזרות אליי והגוף שלי בצער 🥺 לא הגיוני שג'ייאר מת! כל העבריינים בלכיש דפקו לאיש הזה חשבון, הוא היה בלתי מנוצח, ראיתי בו איש הברזל של הדרום.. תפסיקו לשקר לי. ושוב הודעה לדוברות ושוב כן זה נכון.

קשה לי מידי וסתם מעציבה אתכם בבוקר של חג שחייבים להיות שמחים. אמשיך אחר כך. ❤️‍🩹

לזכרו של גיבור ישראל רועי משה הי"ד 🥺❤️‍🩹

בלתי נתפס! מחשבה האישי של סיון אלקבץ שנרצחה עם בן זוגה בכפר עזה בשבעה באוקטובר נגנב אמש בפעם השניה. המחשב משמש חלק מהותי במיזם ההנצחה בקיבוץ בו ביקרו כבר למעלה ממאה וחמישים אלף איש מכל רחבי העולם. הבוקר הוגשה תלונה בתחנת שדרות.

לוחמי ולוחמות הכליאה בבית הסוהר 'קציעות' ויחידת 'נחשון' של שירות בתי הסוהר סיימו העברת מכסה נוספת של פעילי משט הפרובוקציה של חמאס לשדה התעופה רמון לקראת גירוש.
סה"כ הועברו היום 171.

המחבלת שנשכה אתמול אשת סגל רפואה מצויה כעצורה במשמורת המשטרה ומעצרה יוארך.

מטה משפחות החטופים המליץ להעניק פרס נובל לנשיא טראמפ. מקסים.

לא נגעתי

לשכת לפיד:

ראש האופוזיציה יאיר לפיד וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט נפגשו לפני זמן קצר. הפגישה עסקה במהלכי תיאום הגוש לקראת הבחירות הבאות.

"מהלכי תיאום". מי מספר להם חברים?? זה פורים או סוכות???

ובכן, אחרי שהכפישו את האיש בכל מקום, התיק נסגר כי לא נמצאו ראיות.

"סולומון שימש במהלך חודשי המלחמה הראשונים בשני תפקידים: מנהל הלחימה של אוגדת עזה, והמתחקר הפנימי שלה לאירועי 7 באוקטובר. הוא הודח מהתפקיד בסביבות תחילת השנה, וטען כי הרקע לכך הוא הביקורת שהעביר על בכירי הצבא בתחקיר שלו".

מישהו מתכוון להתנצל? אל תטרחו לענות, ברור לי שלא. הייתי מציעה לראש השב"כ המפוטר והרמטכ"ל הכושל שעזב כי... וגם לראש אמ"ן הישנוני להתכונן. בסוף, גם אם זה יקח עוד שנים, הכל יתגלה.

פרופסור משה כהן אליה במסר אופטימי שאמור להעלות חיוך לכולנו בחג בו אנחנו מצווים ושמחת בחגך. קלפן, הסוף? הלוואי בע"ה, אין מקום לשמוע את הכת הרלביסטית ששונאת את האחים שלהם יותר ממה ששונאת את האויבים. חג שמח אחים ואחיות שלי לנשק ❤️


קפלן – הסוף

בדברי הימים של עם ישראל, הקפלניזם ייזכר כתנועה חתרנית, קיצונית ואלימה – תנועת קנאי האחוס"לים, שטופי השנאה לראש הממשלה, ששיקול דעתם השתבש לחלוטין. הקפלניסטים קראו לפרק את הצבא, למשוך כספים מהמדינה ולהעבירם לחו"ל, ולהוביל לכניעתה של ישראל במלחמה החשובה ביותר מאז מלחמת העצמאות – והכול בשם שנאתם העמוקה לראש הממשלה, או ליתר דיוק: לקבוצות שבחרו בו, שרובן נמנות עם הציבור האמוני בעם ישראל.

ולא מדובר רק באיתותים ששלחו לחמאס על חולשת המדינה ערב השבעה באוקטובר, ולא רק בכישלון המהדהד של הצבא וחיל האוויר לתפקד באותו יום; אלא גם בקריאה האובססיבית שלהם לכניעה לחמאס – כביכול למען הצלת החטופים. אך גם כאשר הושג הסכם שאיפשר את שחרור כלל החטופים מבלי להפסיק את המלחמה – הם המשיכו לקרוא לכניעה. האנשים האלה איבדו כל אחיזה במציאות. הם הכפישו את ישראל בעולם כמדינה אנטי-דמוקרטית, וחלקים קולניים בתוכם אף התיישרו עם שונאי ישראל וכינו את מולדתם “מדינת ג'נוסייד, דומיסייד, הלתוסייד” וכיוצא בזה.

ירון אברהם, הכתב המדיני של קשת 12, זיהה זאת במדויק (אם כי באיחור): זו כת מוטרפת שהחטופים כלל אינם מעניינים אותה – רק ביבי. ביבי. ביבי. ביבי. מה שמתרחש בזירה הזו הוא ממש מחלת נפש סופנית. והכול קורס לקפלניסטים. החטופים, בתקווה, יחזרו, וישראל תשיג את כל מטרות המלחמה. ביידן כבר אינו איתם, הקונגרס עומד להשית על ראשי התנועה החתרנית הזו סנקציות משתקות, והשמאל השפוי בורח כל עוד נפשו בו מהטרלול של עמי דרור, קוסטה בלק, והגנרלים שאיבדו כל רסן – מראשי השב"כ לשעבר ועד בוגי יעלון ואהוד ברק (“יצופו גופות בירקון”), וגיא פורן (“יהיה דם ברחובות”).

הקפלניזם דועך. מה שיישאר אחריו היא מפלגת שמאל רדיקלי אנטי דמוקרטית ואנטי ליברלית, שנושאת את השם האירוני "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן. אם השמאל רוצה לשרוד – עליו לעשות אתחול מחדש ולהתרחק מהטירוף הזה. עליו להקיא מתוכו את הקפלניזם.

כי הכתם של השבעה באוקטובר לעולם לא יימחק. אות הקלון שעל מצחם של המופקרים שקראו לפרק את הצבא, והובילו אותנו לצבא לא כשיר באותו יום – יישאר חקוק לעד.

זהו סופה של תנועת קפלן. וזו גם הזדמנות לשמאל להמציא את עצמו מחדש סביב רעיון הצדק החברתי – תוך הוקעת הטירוף שאחז במחנה הזה בשלוש השנים האחרונות.

בתום הערכת מצב: הרמטכ"ל אייל זמיר הנחה על העלאת הכוננות לרמה הגבוהה ביותר בכל הגזרות במהלך החג. שמרו על עצמכם ושיהיה לנו חג שמח ושקט בע"ה.

רקטה שוגרה הבוקר לנתיב העשרה, אחד המושבים אליו חדרו המחבלים הארורים במצנחי רחיפה ותושביו התלוננו בימים קודם לטבח על מוצב חמאס המתצפת על היישוב. צה"ל כזכור לא עשה דבר מלבד להפציץ אותו ריק.

זה הזמן להזכיר ששנתיים אחרי הטבח חמאס ממשיך לשגר ולשדר לנו שהוא לא סופר אותנו ממטר וגם לא את טראמפ ולכן חברים, הקם להורגך השכם להורגו ולא לנהל איתו מו"מ לסיום המלחמה.

7.10 לילה, התקף חרדה ראשון בחיים: כבר 1 בלילה והדיווחים נמשכים ואני אומרת שאין סיכוי שאני נוסעת הביתה מהערוץ לאשקלון כשעדיין יש מחבלים בשטח ישראל. מה אעשה?

נשארתי לישון בערוץ. נכנסתי לחדר המנוחה ובכיתי, אלוהים איך בכיתי. בכי בלתי נשלט קיצוני. ופחדתי כל כך להירדם. קראתי לחברה שלי מהערוץ טל שאשכרה ישבה לידי עד שנרדמתי כי פשוט לא הצלחתי לשלוט בפחד שתקף אותי ובמחשבות שזה הסוף.

עד שנרדמתי התחלתי לשמוע על עוד ועוד אנשים שאני מכירה ונעלמו/נרצחו וזה רק מחמיר.

הבוקר הגיע, ישנתי בקושי 3 שעות וגם זה שינה קלילה ביותר מלווה בחרדות קשות. אמרתי לעצמי שזה זמן טוב ללחוץ על הגז ולנסוע לאשקלון בלי לעצור. גם חשבתי לעצמי שאם יבוא מולי מחבל אני לא עוצרת או בורחת מהרכב אלא ממשיכה בכל הכח ומה שיהיה יהיה. הייתי חייבת להגיע לאשקלון לראות את הילדים.

התפללתי כל הדרך והתחננתי בפני השם שלא יעמיד אותי בניסיון לפגוש מחבלים כי מי כמוהו יודע כמה אני פחדנית. ברוך אתה השם שומע תפילה.

האזעקות נמשכו גם בבוקר למחרת. הכל נראה היה שעמד במקום ולא זז. חיל האוויר תפקד חלקית, שוטרים בחוץ ומה עם צבא? יש לנו צבא שאלתי את עצמי ואנחנו 24 שעות אחרי האירוע, מה קורה לכם?

בבוקר הזה גם שמעתי שאליהו הרוש שוטר מתחנת שדרות נהרג. חודשיים לפני כן פרסמתי עליו כתבה. הוא עבד בהפגנת שמאל מול ימין בצומת יד מרדכי ביום ההולדת שלו וההורים שלו החליטו להביא לו לשם עוגה.

כתבתי איך השוטר הצעיר הזה איחד ביום הולדת שלו בין מפגיני הימין והשמאל שהצטרפו להוריו ושרו לו היום יום הולדת.

זהו, הגעתי לאשקלון, הילדים שלי אצל ההורים יושבים בממ"ד ומסרבים לצאת. מבוהלים ממש והם גדלו לכל האזעקות האלה. לא מצאתי אומץ לעלות לבית שלי במשך כמעט שבועיים גם לא כדי לקחת בגדים. החרדה שתקפה אותי סיפרה לי בראש שבטוח יש לי מחבלים בבית. וכמובן לא היו, אבל באותם ימים שום דבר לא היה מופרך.

זה בוקר ה-8/10. כמה דקות אחרי שהגעתי לאשקלון הוקפצתי לשדר מברזילי, ככה בעצם עשיתי את המעבר מהדיגיטל למסך. הטרגדיה הלאומית הפכה לסיבה לקידום שלי. ואז נזכרתי שאתמול, 7/10 בניה הבן שלי (שנקרא על שמו של גיבור ישראל בניה שראל הי"ד) חגג יום הולדת ומרוב הלחץ והבהלה אפילו לא אמרתי לו מזל טוב!! ואז הוא שאל אמא מעכשיו כל שנה נחגוג לי ב-7/10? לא, עניתי לו, אנחנו יהודים, אנחנו חוגגים בתאריך העברי.

מגיעה לברזילי. צרחות, בכי, כאוס, הורים לילדים שהיו בנובה מגיעים. הם לא מוצאים את הילדים שלהם. עוד לא הספיקו להקים את המוקד דרכו יגלו חלקם איפה הילדים שלהם, אם בכלל. הראשונים שראיינתי הם גיא גוטליב, אביו של ירדן, לוחם בחטיבה הטקטית של מג"ב שנפצע אנוש בניר עם ואושפז בברזילי. השני הוא סיאל בוסקילה, אח של עמית בוסקילה שסיפר לי בשידור שהם לא יודעים איפה אחותו. למרבה השמחה ירדן חזר לעצמו, עובר שיקום ואפילו חזר לחברים שלו בעוד את הסיפור של עמית בוסקילה כולנו זוכרים.

וגם היום, שנתיים אחרי, אני עדיין שומעת את צעקות המשפחות בראש שלי. הצעקות בברזילי, התסכול, הבהלה, חוסר האונים. אני שומעת אותם.