תושבים מהכפר שריפה בדרום לבנון תוקפים רכב של יוניפיל לאחר שנכנס לכפר בלי ליווי של צבא לבנון.

אחת הפגיעות בקייב.

מטוס סו-35 רוסי הופל בקרב אווירי במחוז קורסק. הטייס חולץ בשלום.

טקסט של סופר ישראלי הופך לוויראלי ברשת הרוסית ופורסם בכמה ערוצים לאומנים גדולים. הטקסט מפורסם על ידי הרוסים בטעות (או בכוונה תחילה) תחת שמו של הסופר האמריקאי קליפורד סיימאק ונטען שהוא מתוך הספר "שמורת הגובלינים" (הקטע הזה לא מופיע שם, בדקתי). בדיקה שערכתי מעלה כי מדובר בקטע של הסופר הישראלי הכותב ברוסית בשם פיוטר מורדקוביץ' שפורסם ב-2014.

"המודעה אומרת שאתה יכול לקחת משימה," אמר האלף-למחצה לראש העיר. "אבל זה לא מסביר על מה מדובר. תוכל לפרט?"
"זה פשוט," ראש העיר משך בכתפיו. "רואים את הגבעה שם? יש גובלין עם משגר רימונים שיושב עליו. והוא יורה מעת לעת על העיר. זו כל הבעיה."
"כן, אני מבין. אנחנו צריכים להרוג את הגובלין..."
"מה אתה אומר, מה אתה אומר!?" ראש העיר הרחיב את עיניו ונופף בידיו. "אסור לנו להרוג אותו בשום פנים ואופן!"
"למה?" הגמד הופתע. "הוא גובלין!"
"בדיוק! אם נהרוג אותו, הקהילה העולמית תגיד שזה רצח עם, ושאנחנו גזענים."
"אז מה? שיאמר מה שהוא רוצה."
"והיא תשלח נגדנו חיילים," סיים ראש העיר את מחשבתו בעגמומיות.
— הממ... - חשב האלף למחצה. - אז, הממזר הזה יורה עליך עם מטול רימונים, ואתה סובל את זה ולא מעז להילחם בחזרה?
— אנחנו לא מעזים, - פרש ראש העיר את ידיו. - אחרת יקראו לנו תוקפנים.
— בסדר, אבל מה אם, למשל, לא נהרוג את הגובלין, אלא נגרש אותו למקום רחוק?
— מהגבעה שלו? בלתי אפשרי. אז יקראו לנו כובשים.
— לתפוס אותו ולקחת את מטול הרימונים?
— יחרימו אותנו.
— לנעול אותו יחד עם מטול הרימונים?.. בסדר, בסדר, אל תענה, - אמר האלף למחצה במהירות כשראש העיר פתח את פיו. - אני מבין הכל. אכן, מקרה מעניין.
— אז מה אתם רוצים מאיתנו? - הנסיכה לא יכלה להתאפק. - אנחנו לא יכולים להרוג, אנחנו לא יכולים לפרק את הנשק, אנחנו גם לא יכולים לתפוס ולגרש, אז מה נשאר? לחנך מחדש? זה לא הפרופיל שלנו.
- לא, מה אתה אומר... בשביל עבודה כזו היינו קוראים לפסיכולוג. אבל, אגב, אז הקהילה העולמית הייתה מאשימה אותנו בהפעלת לחץ פסיכולוגי.
- ובחילול מסורות מקוריות, - הוסיף הגמד, מנענע בראשו ברצינות. - ירי באנשים עם מטול רימונים - זה קדוש לגובלינים!
- בדיוק, - קרא ראש העיר בשמחה, - אתה מבין אותי.
- ובכן, מה אתה רוצה מאיתנו? - התערבה הנסיכה שוב.
- למסור את החבילה, - נאנח ראש העיר.
- למי? לגובלין?
- ובכן, כן. אחרי הכל, אין אספקת מזון שם למעלה על הגבעה. בעוד שעה הגובלין ירעב, יכריז על הפסקת אש ויתחיל במשא ומתן. הוא עושה זאת כל יום. דורש שיביאו לו אוכל, יין, נשק, לפעמים משהו אחר... ואז, כשהוא שבע, הוא מכריז ששיחות השלום הגיעו למבוי סתום והוא נאלץ לחדש את האש. הקהילה העולמית מזדהה איתו מאוד. הם חושבים שהוא בעל עקרונות.
- ואם תסרבו לספק לו אוכל ונשק...
- אז הם יגידו עלינו ש...
- בסדר, בסדר, הבנו, - האלף למחצה נופף בידיו.
- ...והם ישלחו נגדנו חיילים, - מלמל ראש העיר.
- בסדר, אבל למה אתם צריכים אותנו? הם יכלו לשלוח אחד משלהם לשאת את השק.
- הם כבר שלחו אותם. אף אחד לא חזר.
- מה, הגובלין הרג את כולם?
- הוא טוען שלא.
- וגם...
- והקהילה העולמית מאמינה לו.
- אה...
- ואז הם יגידו שאנחנו פרובוקטורים. אתה מבין, זה הוא, הגובלין, שלוקח יוזמות שלום, זו מחווה של רצון טוב שלו. ואם משהו השתבש, זו רק אשמתנו. זה ברור! ואתם... ובכן, אתם די זרים, הוא אולי לא ייגע בכם.
— בסדר, — סיכם האלף למחצה — אם נשים בצד את כל המוץ הפוליטי, אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לקחת את החבילה מהלקוח ולמסור אותה ללקוח, נכון? משימה דואר רגילה. וכל השאר הוא רק בעיה שלך. נכון?
— נכון, — אישר ראש העיר, — אז הסכמנו?
— הסכמנו, האלף למחצה הנהן. ראש העיר נאנח בהקלה.
— אפשר לשאול שאלה? — הנסיכה הרימה את ידה. — אתם כל כך מפחדים שהקהילה העולמית תקרא לכם תוקפנים, או מיליטריסטים, או משהו גרוע יותר - ואיך היא קוראת לכם עכשיו?
"אידיוטים," ענה ראש העיר בעצב."

הערת הערוץ: מבחינת הרוסים, הגובלין זה אוקראינה.

על פי בריטניה, אם אתה חושב שההגירה המוסלמית מסכנת את התרבות המערבית, אתה נחשב לטרוריסט.

הרוסים טוענים כי אוקראינה דחתה למועד בלתי ידוע את עסקת חילופי השבויים והגופות. מדובר בעסקה הכי גדולה מתחילת המלחמה.

אגדות אלף לילה ולילה: אל מאיאדין טוען כי הארכיון של תוכנית הגרעין הישראלית הגיע לידיים של איראן והועבר למקום מבטחים.
שוב נסיון איראני עלוב להרים את המורל של "ציר ההתנגדות" המובס. כמו כן הם מנסים להגיד בכך שהשיבו לנו מכה אחת אפיים על גניבת ארכיון הגרעין האיראני לפני כמה שנים.
הם גם טוענים כי "הבדיקה והסקירה של המסמכים לוקחות זמן רב" כסוג של תירוץ למה הם לא מציגים אותם.

החמאס מנסה להפעיל את אמו של מתן צנגאוקר ומוסר כי צה''ל צר על המקום בו הוא מוחזק וירצח את החטוף אם צה''ל ינסה לחלץ אותו. הלחץ בו נמצא החמאס מרקיע שחקים. אסור לעצור.

המודיעין האוקראיני פירסם סרטון נוסף על השמדת המפציצים הרוסים.

האוקראינים פגעו בבית זיקוק בניז'ני נובגורוד, רוסיה.

איראן טוענת כי הצליחה להשיג מסמכים גרעיניים ישראליים וכי העברת החומרים לאיראן ארכה זמן בעוד שישראל לטענתם כלל אינה יודעת מה נגנב. בפועל מדובר בטענה שמתנגשת בהיגיון הביטחוני הבסיסי.

אני כותב את הדברים מתוך היכרות אישית עם נהלים לניהול מידע מסווג כולל מידע כלכלי ברמת רגישות גבוהה במסגרת עבודתי בעבר. מסמכים מסווגים מנוהלים בכל מדינה נורמלית תחת בקרות קפדניות במיוחד. כל מסמך ממוספר מתועד מאוחסן בכספות או מערכות מוגנות ונגיש רק לבעלי הרשאות מתאימות. כל חריגה או תזוזה לא מוסברת מדליקה נורות אזהרה מיידיות.

אם היה מדובר בהעתקת הארד דיסק או דבר דומה לא נדרש הרבה זמן כדי להבריח את זה. מדובר בפעולה של דקות ולא חודשים, כפי שטוענים האיראנים, ואם זה ניירות שנגנבו, ישראל הייתה יודעת מה נגנב, בניגוד לטענת האיראנים, ולכן עצם הטענה שזה לקח זמן דווקא מערערת את האמינות של הסיפור. יש פה סתירה מוחלטת שלא ניתנת להסבר על ידי האיראנים.

לכן המסקנה ההגיונית ביותר היא שהאיראנים מנסים לבנות סיפור תודעתי אולי כתשובה לסיפור פשיטת המוסד בטהראן ב־2018.

בשורה התחתונה הסיפור שהם מספרים לא עומד במבחן המציאות לא ברמה המקצועית, לא בלוגיסטיקה, לא בהיגיון של מבצעי ריגול מודרניים ולא מבחינת השכל הישר.

ערוץ שיעי לבנוני פופולרי באנגלית ותומך חיזבאללה גם הוא מטיל ספק בנושא גניבת המסמכים:

"למרות שאני מאוד בספק לגבי החדשות האלה, אני רוצה לומר משהו

קיבלתם מידע מודיעיני חשוב? אתם משתמשים בו כדי לסכל אירועים בעתיד ובונים באמצעותו הצלחה בהווה ובעתיד.

אתם לא מתפארים בזה באינטרנט (במקרה הזה בטלוויזיה)"

תיעוד מהמנהרה של חמאס מתחת לבית החולים האירופאי בחאן יונס.

אירים פטריוטים בהפגנה נגד ההגירה בעיר קורק.

החלטה מספר 485, שהוגשה ב־6 ביוני 2025 בבית הנבחרים של ארצות הברית, מגנה את הפיגוע האנטישמי שהתרחש בבולדר, קולורדו. על פי נוסח ההחלטה, המחבל מוחמד סברי סלימאן, אזרח מצרי ששהה בארה"ב באופן בלתי חוקי, תקף ב־1 ביוני הפגנה שקטה של תומכי ישראל באמצעות בקבוקי תבערה, תוך שהוא צועק "Free Palestine", סיסמה שלדברי ההחלטה משמשת כיום קריאה אנטישמית הקוראת להשמדת מדינת ישראל והעם היהודי. עוד נכתב כי סלימאן תכנן את הפיגוע במשך יותר משנה והביע בפירוש את רצונו "להרוג את כל היהודים".

המשמעות המעשית של ההחלטה היא עמוקה ומרובת רבדים:

ראשית, היא יוצרת תקדים פרלמנטרי רשמי בארה"ב שלפיו הסתה אנטי־ישראלית, גם כשהיא עטופה בסיסמאות כמו "שחררו את פלסטין" , עלולה להיחשב לא רק לשנאה אלא לאיום ביטחוני של ממש. בכך נפתח פתח להחמרת האכיפה נגד הפגנות, תנועות או קמפיינים ציבוריים המשלבים קריאות אנטי־ציוניות, במיוחד כאשר הם מלווים באלימות או באיומים.

שנית, ההחלטה מחזקת את הקשר בין פעילות אנטי יהודית לבין חדירה לא חוקית של זרים לשטח ארה"ב. נבחרי ציבור שמרנים צפויים להיעזר בה להצדקת מהלכים להידוק גבולות, להגבלת הגירה ממדינות מוסלמיות, ולהחמרת המדיניות כלפי שוהים בלתי חוקיים בכלל.

שלישית, ההחלטה מהווה מסר ברור כלפי מוסדות אקדמיים, תקשורתיים וציבוריים בארה"ב, שלפיו תמיכה ברטוריקה אנטי ישראלית אינה יכולה להיחשב ניטרלית או לגיטימית כשהיא גולשת להסתה. בכך היא עשויה להצדיק סנקציות, קיצוץ תקציבים ואפילו הליכים משפטיים נגד גופים שמעודדים או מגנים על מסרים אנטי ציוניים בוטים.

לבסוף, ההחלטה משמשת חיזוק פומבי ומשמעותי לקשר המיוחד בין ישראל לארצות הברית, ומבהירה שגם בזירה הפוליטית הפנימית של ארה"ב ישנה הכרה בכך שהמאבק באנטישמיות מחייב עמידה איתנה גם מול הסתה במסווה "פלסטיני".

אמריקה משדרת כאן מסר תקיף: אנטישמיות במסווה של תמיכה בפלסטינים איננה חופש ביטוי. היא איום ביטחוני, והיא תיענה בהתאם.

חיילים אוקראינים נופלים במארב רוסי ונהרגים.