תנועת כוחות הודים באזור קשמיר.

רקטת בר בפעולה. הרקטה הזו מחליפה את רקטת הרומח.

מספר ההרוגים בפיצוץ בנמל באיראן הגיע ל-65.

שגריר ישראל בהודו אמר כי ישראל תתמוך בזכות ההגנה העצמית של הודו נגד טרוריסטים.

אפשר לדמיין לבד מה היו התגובות של האיסלאמיסטים בסוריה לידיעה על ביקור הדרוזים הסורים בישראל.

היינו עסוקים בסיקור אירועי הביקור ולכן פחות דיווחנו על אירועי החטיפה וההרג שהתרחשו בימים האחרונים.
כך למשל, בשבוע שעבר נחטף דרוזי מאזור חומס, סמוך לגבול לבנון.
הוא היה בחברת סונים ששוחררו – אך הוא עצמו נתפס, עונה באכזריות, וגופתו נמצאה למחרת בשטח פתוח עם סימני אלימות קשה.

רמת השנאה כלפי הדרוזים, במיוחד בעקבות הביקור בישראל, הגיעה לשיאים:
משפחתו של ההרוג, שהגיעה לאסוף את גופתו, נקלעה למארב בסמוך לסווידא.
הותקפו בירי וניסיון חטיפה של בני משפחה נוספים – אסון גדול נמנע רק בזכות התערבות כוחות דרוזיים מקומיים.

במקביל, חומס הופכת למוקד מתוח במיוחד.
כך למשל, באוניברסיטת חומס – מוסד אקדמי שבו לומדים גם סטודנטים דרוזים – התקיימה אתמול הפגנה אלימה, וסטודנטים דרוזים נאלצו להסתתר מחשש לחייהם.
להיות דרוזי היום בריכוזי אוכלוסייה סונית בסוריה – הפך למסוכן במיוחד.

אנחנו קוראים לזה: antisemitism by proxy –
שנאה כלפי יהודים שמתורגמת לפגיעה בבת בריתם – הדרוזים.

רף האיומים עולה במהירות, ונראה כי דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצהיר כי יעניק הגנה לדרוזים בסוריה,
עומדים להיבחן בשטח, ובקרוב מאוד.

צפייה מחכימה.

אזעקות במוסקבה.

התפטרותו של ראש השב"כ תיכנס לתוקף ב-15 ביוני.

חיילים צפון קוריאנים נלחמים במחוז קורסק.

משמידים את רפיח.

שר ההגנה הפקיסטני: מלחמה בין הודו לפקיסטן עלולה להתחיל בימים הקרובים.

תמונה ליד הגבול בין הודו לפקיסטן. כדי לחסוך לכם לחיצה על אימוג'י "לא יודע", מדובר במקור בתמונה שצולמה לאחר כיבוש הרייכסטאג בברלין על ידי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה והדגל כמובן שונה לחלוטין.

נמסר על חילופי אש בגבול בין הודו לפקיסטן בקשמיר.

סרטון של חילופי האש בין הודו לפקיסטן.

קרבות בין האיסלמיסטים הסורים לבין הדרוזים בג'רמנה, מחוז דמשק.

בימים האחרונים עלתה לאוויר ביוטיוב הקלטה של נשיא מצרים גמאל נאצר בשיחה עם מנהיג לוב ב-1970. בשיחה שעושה לא מעט רעש בעולם הערבי נאצר אומר כי לא יוכל להילחם נגד ישראל ו"לשחרר את פלסטין". אבל, הוא אומר שיש לתכנן את השחרור לטווח ארוך. להלן התרגום של הדברים (נעשה על ידי AI). שימו לב מאוד לשורה האחרונה: "אם מישהו רוצה להילחם — שילחם. אם מישהו רוצה להיאבק — שייאבק. אבל היום הם אומרים: לא, פלסטין כולה — מהנהר ועד הים. ואם לא כולה, אז מה? באמת, הדברים שהם אומרים היום לדעתי משמעו שאנחנו מוסרים את הגדה המערבית, את ירושלים ואת עזה ליהודים, ובתוך שנה או שנתיים כל האזורים האלה יתייהדו, ולא יהיה דרך חזרה.

תקראו מה שהם אומרים — היום הם תוקפים את עמדותיהם, כי זו ויתור על אדמת ישראל. ואם הממשלה תקבל נסיגה — זו בגידה ומאבק בתוך ישראל.

אמריקה תומכת בישראל בכסף או בנשק — איך תשחררו אז את עיראק? תקציב של 70 מיליון לירות לצבא המצרי — ישראל קונה נשק ב-400 מיליון לירות בשנה אחת. האמת, היה קל יותר, אחי מוחמד — אם למשל אני הסכמתי להחלטה הזו, לא כתבתי זאת כאדם פרטי, כי אני יודע שמישהו היה בא להרוג אותי — אולי איזה פלסטיני.

אני אומר לכם: המבצע הזה, האמת, נבגד בידי נאצר, מוסלמי שבגד בעניין הפלסטיני. ויש אנשים, אפילו מצרים, שמקבלים את הדברים האלה, ואני יודע מה אני עושה. אבל מה? אני משוכנע במה שאני אומר.

העיראקים יכולים להסית אנשים, ויגידו: "אבו נאצר מכר את העניין הפלסטיני והסכים לקיום ישראל", כמו שחרדן אמר לכם. חרדן בא אליכם ואמר את כל זה. אמרתי לאנשים אלף פעמים — מי שיתקוף יחשוב שאבו נאצר הוא כמו בשנת 1954. כשהסכמתי להסכם הפינוי עם הבריטים, האשימו אותי בבגידה — כי אפשרתי להם להחזיק בסיס צבאי לשבע שנים נוספות. אז ירו בי.

מוחמד נג'יב אז התנגד להסכם, ואנשים יצאו נגדו. המצב עכשיו דומה.

הבריטים לא עזבו — אז זה כבר עניין אישי. אם זה היה אישי, היה קל מאוד — כמו היהודים שהיו בסיני ולא הצליחו להחזיק שם.

בגדה המערבית יש מיליון איש, הפרות וזכויות ערביות בירושלים, בטולכרם, בחברון, בשכם, בבית לחם — כל הערים האלו.

קראתי את הצהרות הישראלים — הם לא רואים באדמות האלה "שטחים כבושים" אלא "מולדתם".

עומדים ואומרים: "זו לא אדמה כבושה, זו אדמתנו". ומי שאומר "אדמה כבושה" — הם מקללים אותו.

אז נשאל: נשחרר? לא — לא נשחרר. מצטער לומר זאת, זה עצוב.

מי נשחרר? הערבים אומרים שאנחנו בעצם מוסרים את יתרת פלסטין ליהודים.

זה המצב.

לכן פתרון שלום אמיתי רחוק מאוד.

צריך לחץ בינלאומי רציני, לא רק כוחותינו. לחץ שיעצור את אמריקה, כי אמריקה תומכת בישראל.

אם יפעילו לחץ — אולי ישראל תיסוג.

מה יהיה המחיר? הכרה בישראל.

וזה מה שיכפו עלינו — נכפה.

לא תהיה צבא ממזרח לתעלה — זה מה שרוצים.

אמרתי אתמול — החלטת מועצת הביטחון קובעת שישראל תעבור בתעלת סואץ ובמפרץ אילת.

וכן, קיימת החלטה לפתרון צודק לבעיית הפליטים, אבל בפועל מה קורה?

אם הייתי במקומו של חוסיין, הייתי מחזיר את הגדה — אבל בלי נשק.

הם רוצים להחזיר את הערבים כמו פליטים, בלי כוח, ועם שלטון כפוי.

מה הפתרון?

אמרתי: זה אתגר שצריך להתמודד איתו.

אם נצליח להסיר את הכיבוש מ-1967 — למה לוותר?

נחזיר את האדמות — ואחר כך נמשיך למאבקים הבאים.

אבל עכשיו? לשחרר את תל אביב? איך?

היהודים עדיפים עלינו — בצבא, בנשק, באוויר, בתותחים.

הם שדרגו את כל התותחנים שלהם.

אני לא אומר את זה כי אני מובס — אני אומר שצריך להיות מציאותיים.

אם רוצים לנצח — תאספו כוחות.

אני לא מנעתי מאף אחד לאסוף כוח — לא מאלג'יריה, לא מעיראק.

איפה הכוחות האלה?

עיראק, דרום תימן, סוריה, אלג'יריה — כולם אומרים: "נילחם עד הסוף". אבל במציאות — אין מלחמה.

רוצים להילחם? בבקשה.

רוצים לגייס? בבקשה.

רוצים להוביל את המאבק? בבקשה.

אנחנו נפרוש, ניתן להם לנסות.

אבל תכל'ס — מי יילחם? אין עם.

תשחררו את הגדה? אין דרך בלי עזרה של העולם.

להחזיר את אדמות 67? אולי.

להחזיר את אדמות 48? בלתי אפשרי עכשיו.

נחזיר את אדמות 67 — ואז נחשוב הלאה.

היהודים תכננו 25 שנה — וכבשו הכול.

ב-47 קיבלו חלוקה.

ב-48 הרחיבו מעבר לחלוקה.

ב-56 לקחו את סיני.

ב-67 לקחו את כל מה שנשאר.

והדור הבא ימשיך.

ואנחנו — חושבים שאם לא נצליח מיד — אז נכשלנו.

לא, צריך לתכנן שנים.

נשיג חזרה את אדמות 67 — ואז נמשיך להיאבק על כל היתר." https://youtu.be/7bUVH3F07zY

הנה דוגמה לכיסוי של הסיפור הזה עם נאצר בכלי תקשורת ערבי. התרגום באדיבות הדסה אקספרס. https://t.me/hadasaexpress