הנאשם עובד בצמוד לגדר ההפרדה כמפעיל ציוד מכני הנדסי כבד ועוסק בעבודות תשתית. הנשיא התחשב בבקשת חנינה והמיר עונש פסילה לענישה על תנאי
נשיא המדינה יצחק הרצוג המתיק את עונשו של תושב שדרות אשר הורשע בנהיגה בפסילה לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל.
בחודש מרס 2023 נהג הגבר ברכב מאזדה באזור התעשייה בשדרות. הוא נתפס על ידי שוטר כשהוא נוסע ללא רישיון, לאחר שקודם לכן נפסל מלהחזיקו למשך 30 יום. הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא ביטוח. בית המשפט לתעבורה באשדוד גזר עליו שישה חודשי פסילת רישיון בפועל.

הנהג, באמצעות עו"ד אברהם ג'אן, פנה ללשכת נשיא המדינה הרצוג בבקשה לחנינה. עו"ד ג'אן ציין במכתב כי הגבר הודה בעבירה ונטל אחריות. כמו כן הוא ציין, כי על רקע מלחמת חרבות ברזל מבקש הגבר לסייע בשיקום ותיקון יישובי עוטף עזה, כאשר הוא עובד בצמוד לגדר ההפרדה כמפעיל ציוד מכני הנדסי כבד ועוסק בעבודות תשתית. הסנגור ביקש להתחשב במצבו של מרשו, שכן על אף שהוא יכול לעבוד – קשה לו להתנייד ללא רכב למקום עבודתו.
לאחר שהנושא נבחן, נשיא המדינה החליט להקל בעונשו של הגבר וחתם על מסמך הקלה. "בתוקף סמוכתי הריני מקל את העונה של שישה חודשי פסילה בפועל… והמרתו בעונש של שישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור כל עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם", כתב הנשיא.(פוסטה)

עו"ד נטע פת בן-יצחק, סנגורית פלילית המייצגת בני נוער היא גם קולנוענית שמספרת ל"פוסטה" על סרטה "ללא תנאי" המתעד נער ערבי שנכנס ויצא מהכלא ארבע פעמים בשלוש וחצי שנים: "זה באמת להילחם בטחנות רוח אבל חלק מהסיבות שהסרט נוצר זה שהרוח תנשב לכיוון הנערים האלה ותלטף אותם, ולא תכה אותם בפרצוף"
נערים עד גיל 18 שביצעו עבירות פליליות ונשפטו למאסר מוחזקים בכלא מיוחד לקטינים – כלא אופק. לנערים יש אפשרות להשתחרר לפני סוף המאסר לתקופת שיקום בפיקוח על תנאי. בגלל חוסר אמון במערכת, וחשש מפני כישלון שיחזיר אותם לכלא, נערים רבים בוחרים לרצות את כל תקופת המאסר ולא להשתחרר לתוכנית השיקום.

הכיתוב הנ"ל מופיע על המסך בתחילת "ללא תנאי" – סרט דוקו מרתק, מטלטל, קשוח, מחוספס, מתסכל, מקומם, פורץ דרך ויוצא דופן באיכותו ובנועזותו. את הסרט ביימה והפיקה עו"ד נטע פת בן-יצחק(42), והוא נחשף לראשונה לעין הציבורית ביוני 2023 בפסטיבל דוקאביב. לאחרונה נחשף הסרט שוב לעין הציבורית באתר החדש יחסית, דוקו טי.וי (Docu tv), כולל שיחת זום של נטע עם רמי כץ, הבעלים ועורך האתר.

במוקד הסרט תייסיר נתשה, נער ערבי ממזרח ירושלים, המשתחרר לראשונה מהכלא בגיל 15 על תנאי. היחיד שמחכה לו בחוץ הוא יונתן שחר, עובד סוציאלי מסור ומנהל הרשות לשיקום אסירים משוחררים של נוער וצעירים בירושלים. שחר מנסה בכל דרך לעזור לתייסיר ולעוד נערים כמותו לנצח את הסטטיסטיקה, לפיה שלושה מתוך ארבעה נערים חוזרים לכלא. גם אחרי שהם משתחררים, הם יודעים שבמוקדם או במאוחר הם יחזרו אל מאחורי הסורגים. "וואללה, עדיף להישאר בבית סוהר", זורק תייסיר לעו"ד זהבה קרן, שמחכה לו מחוץ לכלא ומסבירה לו את תנאי השחרור על תנאי, אותם אין לו שום כוונה למלא.
ללא תנאי", שצולם במשך חמש שנים, מ-2018 עד 2023, מלווה את תייסיר בארבע כניסות ויציאות ממאסרים, סך הכל שלוש וחצי שנות מאסר.
מאסר ראשון: גיל 14. סיבת המאסר: עבירת חבלה חמורה. משך המאסר: 18 חודשים.
מאסר שני: גיל 16. סיבת המאסר: אי עמידה בתנאי השחרור. משך המאסר: שישה חודשים.
מאסר שלישי: גיל 17. סיבת המאסר: הברחה ושימוש בסמים. משך המאסר: שמונה חודשים.
מאסר רביעי: גיל 17.5. סיבת המאסר: סמים ועבירות רכוש. משך המאסר: 12 חודשים.
סוד קסמו המיוחד של "ללא תנאי" הוא האותנטיות קורעת הלב במערכת היחסים האינטימית והבלתי אמצעית בין העובד הסוציאלי המסור שחר לבין הנער האבוד, שאין לו בית לחזור אליו, אין מסגרת שהוא יכול להיקלט בה, והסיכוי שלו להשתקם שואף לאפס. חתום לכל החיים, בלי עתיד, בלי תקווה בלי חלום.
מחסום רגשי וקושי לשחרר עו"ד נטע פת בן-יצחק היא בעלת תואר ראשון ושני במשפטים בהצטיינות, ו-B.A בפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה. במשך יותר מעשור היא שימשה כסנגורית פלילית של בני נוער מטעם הסנגוריה הארצית. במקביל למדה תסריטאות בבית ספר לקולנוע "סם שפיגל" ועשתה תואר שני בינלאומי בקולנוע דוקומנטרי, באוניברסיטת תל אביב. לאורך השנים פיתחה בן יצחק תכנים והרצתה בנושא עיבוד רגשי והפחתת שחיקה של אנשי מקצוע, וליוותה צוותים מקצועיים במסגרת תפקידה כמנהלת הפיילוט הבין משרדי לשחרור קטינים ממעצר ומאסר מטעם יחידת התיאום לזכויות ילדים ונוער במשרד המשפטים.

"האמת שהיה לי מחסום רגשי לשחרר את הסרט ועכשיו גם להתראיין", מתוודה נטע, "זה תהליך שאני עוברת עם עצמי, אבל אני מבינה שהסרט צריך לצאת לעולם, ואני קצת מעכבת אותו. בהרבה מובנים נראה שהסרט בחר בי, ולמרות הקושי נראה שחתכתי כבר את חבל הטבור. בעיקר אני מקווה שהסרט יגיע לכמה שיותר אנשי מקצוע, כי אני באמת מאמינה שהוא יכול 'לחמם את השמש' ולתת כוחות מוטיבציה לאנשי המקצוע להמשיך לעסוק בתחום. אתמול נפגשתי עם תייסיר וגם הוא נתן לי אור ירוק להתראיין. למעשה, אתה הראשון שאני מפרסמת אצלו ראיון".

"הכל התחיל כשהייתי סנגורית פלילית של בני נוער יותר מעשר שנים. ייצגתי בני נוער בבית המשפט העליון. תיקים מורכבים נפשית של נערים מגיל 12 עד גיל 18", מתארת בן-יצחק בפירוט את הכרונולוגיה הפתלתלה והעקלקלה שהולידה בסוף הדרך את הסרט. "לאורך החיים ניסיתי למצוא כל מיני איזונים נפשיים לעבודה. מצאתי כל מיני דברים, ביניהם גיליתי את אהבתי לקולנוע וליצירה. זה היה משהו הישרדותי. זה מקצוע מאוד מורכב. לאורך כמה שנים כתבתי, קצת יצרתי ובעיקר ייצגתי בבית משפט עליון. אחרי 10 שנים היה לי תיק מאוד קשה של נער שייצגתי מגיל 14. נער של עזובה. מקרה הכי קשה והכי עצוב של החברה הישראלית. יום אחד, כשהוא היה כבר בן 18 ואני הייתי בהריון השלישי, מתקשרים אליי באמצע הלילה ומספרים לי ששפכו עליו שמן רותח. הוא בדיוק עבר לכלא של בגירים והיה במצב מאוד קשה. זה היה רגע קשה שבו אמרתי לעצמי שמאוד קשה לי להמשיך לייצג בתיקים האבודים האלה. הייתי לקראת לידה. אמרתי לעצמי נעשה הפסקה והתחלתי להעביר תיקים הלאה.

זה היה מתוך תסכול, כי למרות ההצלחות המשפטיות – רובם המוחלט של הנערים המשיכו לחזור לכלא.

"שבועיים אחרי שילדתי התקשרה אליי סניגורית, עו"ד זהבה קרן-זנו, שגם מופיעה בסרט, ואומרת לי שיש כאן נער (תייסיר) שייצגת פעם והוא רוצה להישאר בכלא, אלא אם תבואי ותנסי לדבר אתו", נזכרת בן-יצחק, "כמובן שבאתי. אימא שלי חיכתה מחוץ לכלא עם תינוק בן שבועיים. אבל תייסיר לא רצה לצאת. מבחינתו המערכת חרא. אמרתי לו, אני לא יכולה להתווכח איתך, אני יודעת שחווית הרבה אכזבות. אני בעצמי איבדתי אמון במקצוע. אמרתי לו, אפשר להיות מתוסכלים ואולי אפשר לעשות משהו ביחד. אני יכולה לקחת מצלמה, אנחנו יכולים לצאת ביחד, אין לי מושג מה ייצא מזה, אבל לפחות ננסה. להתייאש תמיד אפשר. באותו שלב, לא היה לי בראש שזה יפורסם בכלל. רק חיפשתי כלי שיעזור לו להחזיר את תחושת השליטה בחיים".
סטירת לחי רצינית עכשיו בן יצחק ממשיכה לגלגל את הגלגולים של הסרט. "הוא היה אז מאוד צעיר, בן 15, ויש חוק איסור פרסום. אמרתי לו: אנחנו יכולים להיכנע לזה ולהיות בתסכול משותף. בסוף כשמגיעים לבית משפט, יש לי רק את הפה שלי ומילים. אין לי דרך להראות להם את החיים. אין לי דרך להראות לחברה כמה הוא סובל. כמה נער בן 15, בלי משפחה, בלי תעודת זהות, בלי כסף, בלי מקום לגור בו, יוצא החוצה ואין לו מה לעשות, חוץ מאשר לחזור לכלא. גם אני כסנגורית ראיתי זווית מאוד מאוד קטנה של החיים שלו – או בזירה המשפטית, או בזירה של בית הסוהר.

"ואז התחלתי להתלוות אליו עם מצלמה לחיים האמיתיים שלו, וזאת היתה בשבילי סטירת לחי רצינית. מעבר לעובדה שכל העבודה על הסרט הזה גרמה לי לצאת מתוך הפריזמה הצרה שסנגור נמצא בה. הצלחתי לשחרר נערים לפני תום המאסר והיו לי הישגים יפים, אבל מה קורה מאותו רגע שהם יוצאים החוצה – זה היה תסכול לראות את מציאות החיים הבלתי נסבלת. "המשכנו לצלם, כולל את הקשר שלו עם יונתן שחר מהרשות לשיקום האסיר, שהיה מדהים. איש מקצוע שמתמסר באופן מלא לנערים ופועל כדי להביא לשינוי מערכתי  שיאפשר לתת את המענים המתאימים. במקביל צילמתי עוד נערים שהיו תחת טיפולו של שחר.
"בהתחלה לא ידעתי שזה הולך להיות סרט על תייסיר", מתוודה בן-יצחק, "זה לא אמור היה להיות סרט בשום מצב שהוא, רק כלי שיאפשר לי לתת הצצה אמיתית למה שקורה באמת בחיים של הנערים. ואז יונתן ישב לי על הראש ואמר לי: זה לא מספיק, זה לא מספיק, אנחנו צריכים להגיע לעוד אנשים. יש חברה, יש מדינה. לי היו קשיים להוציא חומרים, כי הייתי עורכת דין עם הכשרה במשפטים בעיקר. אז הלכתי ללמוד תואר שני בקולנוע, כדי שהסרט ייצא מוצר שאוכל לעמוד מאחוריו מבחינה אמנותית. אחרי חמש שנות ייסורים הסרט הזה יצא לאוויר העולם, שזה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי". 
למה קראת לסרט "ללא תנאי"? "בגדול, שם הסרט היה בהתחלה 'על תנאי' ואז לקראת הסוף אמרתי לעצמי, וואי, זה כל כך לא מתאים לי העל תנאי הזה. אני כל כך רוצה שכולנו נקבל את הנערים האלה ללא תנאי. בסוף, זה מה שהנערים האלה לא זכו לו בילדות שלהם. הם לא קיבלו משהו שהוא בלתי מותנה בבסיס, ביסוד. האהבה שהם הכי לא קיבלו, היתה אהבה ללא תנאי. ממש בסוף החלפתי את שם הסרט מ'על תנאי' ל'לא תנאי'. באנגלית זה נשאר 'על תנאי'  (On Perol). אני משנה את המצב החברתי שלנו בקבלה שלהם שהוא על תנאי, ללא תנאי. ברגע שאנחנו נקבל אותם ללא תנאי ברמה הרגשית העמוקה, אני מאמינה שהם באמת יהפכו להיות חלק מהחברה בחזרה".
אין בסרט התייחסות לעובדה שהוא ערבי, שסיכוייו להשתלב בחברה נמוכים מלכתחילה. "האהבה והקבלה של יונתן לתייסיר, היא חוצת לאום ומגזר. יונתן לא יודע ערבית, אבל אם היית רואה את הרמה שהוא מתקשר עם הנערים ומפגין כלפיהם אהבה וחמלה ותקווה, היית מבין שהשפה היא לא מחסום. אם נצא רגע מהפוליטיקה הגדולה, יש קשרים מאוד מאוד טובים ויש מערכות יחסים מדהימות בין אדם לאדם. וזה גם משהו שרציתי להראות. לא רציתי להכניס אותו למקומות שהוא ירגיש לא בנוח. לא פנינו באצבע מאשימה להורים שלו, או להזנחה שהוא חווה. מטרת הסרט לא היתה לחפש אשמים".
תייסיר אומר בסרט שכל מה שהוא צריך בחיים באמת זה אבא ואימא. למה אין לו אבא ואימא? הם מתו? זרקו אותו מהבית? "הם לא מתו. זה אבא ואימא ברמה העמוקה. גם ברמה הפרקטית, הם נעדרו מחייו. הם לא תפקדו בצורה תקינה והוא הוצא מהבית בגיל צעיר. הוא היה ילד… לא נגיד נטוש… ילד שטופל על ידי רשויות הרווחה מגיל צעיר".
אחוז הגאולה מהעולם הפלילי שואף לאפס, האם זה לא מקצוע כפוי טובה? "יש את היכולת להסתפק בהצלחות קטנות וברגעים קטנים שאתה רואה שינוי קטן. אתמול נפגשתי עם תייסיר, והלכנו יחד ברחוב, והיה לכלכוך על הרצפה והוא הרים אותו. זה נורא ריגש אותי והיה לי סיפוק, כי זה מראה שהצלחת לייצר איזשהו מודל ואיזושהי תחושה שהם חלק מהחברה ולא רק חווים שנאה וכעס.

שיש בו רמה של אמפתיה שנוצרה גם בזכות האמון והחמלה שהרעפנו עליו. "מבחינתי אלו מקצועות מאוד מאוד קשים. אני מאמינה בכל כולי שצריך לתמוך במקצועות האלה. גם מבחינת הדרכות רגשיות, וגם מבחינת תנאים והכרה חברתית להכרה לחשיבות של המקצועות האלה ולסיזיפיות ולקושי שקיים בהם וגם בתמיכה רגשית בהם וגם להתאים את הציפיות לסוג האוכלוסייה, נערים בגיל ההתבגרות, ולמצוא סיפוק גם מרגעים קטנים.
"גם כשבסוף התוצאה היא לא מה שקיווינו, הפחתת עבריינות חוזרת למשל, בסוף זה ילד, נער, וכשאתה מגיע אליו לבית הסוהר העיניים שלו מתמלאות בשמחה, כי אף אחד לא בא אליו לבית סוהר. ולהרבה נערים אין ביקורים, לא מפקידים להם קנטינה. פתאום כשאתה מגיע, יש תחושה של פידבק. זה לא שאתה מדבר לבן אדם חלול, אבל יש הרבה כוחות שפועלים מנגד וזה הקושי הגדול. והרבה פעמים זה באמת להילחם בטחנות רוח. וחלק מהסיבות שהסרט הזה נוצר, זה כדי שהרוח תנשב לכיוון הנערים האלה ותלטף אותם ולא תכה אותם בפרצוף. שתאפשר להם לנוע יחד איתה. וזה אומר שהחברה צריכה לעזור להם בתעסוקה, בחינוך אחרי המאסר, במציאת מקום מגורים. לאפשר להם להיכנס אליה בחזרה בצורה כמה שיותר רכה, כדי שהם יוכלו להמשיך את הכיוון".
בית שנותן תקווה במהלך הסרט יונתן שחר יוזם, דוחף ומצליח לשכנע את הרשויות להקים את בית שוש"ן בירושלים – בית הוליסטי שיקומי יחיד מסוגו לבני נוער וצעירים המשתחררים מהכלא, שנותן תקווה לעשרות בני נוער המשתחררים כל שנה ואין להם בית לחזור אליו. הטריגר בגללו יונתן פתח את בית שוש"ן, היה בגלל הניסיון המר שלו עם תייסיר? "זה היה בגלל תייסיר ועוד נערים כמו תייסיר".
במבחן התוצאה תייסיר נכנס ויצא מהכלא עד היום חמש פעמים. כלומר, בשורה התחתונה את ויונתן נכשלתם. "זאת הסיבה בגללה נוצר הפיילוט הבין-משרדי לשיקום נערים מהכלא. היום יש כבר הבנה שצמצום רצידיביזם (דפוס התנהגות קבוע של כניסה ויציאה מהכלא) זה לא מדד ההצלחה היחיד ובכלל התחושה היא שהמצב שונה. הסרט על תייסיר שירת בהרבה מובנים הרבה נערים אחרים וגם גרם למערכות להבין את הנערים האלה לעומק. היום יש שיתוף פעולה בין כל משרדי הממשלה בנושא של שיקום נערים עצורים ואסירים, יש תהליכי שיקום יותר מובנים, והוקדשו לזה תשומות ומחשבה ומחקר. המצב היום הוא אחר ותייסיר שירת את המצב האחר, כי הוא המחיש את הצורך. אם היום הייתי עושה את הסרט הזה, והיום היה לי תייסיר כזה, אני מאמינה שזה כבר לא היה נראה ככה.
תייסיר ראה את הסרט? "יונתן הזמין אותו כשהוא היה בן 20 לבית השיקומי לראות ביחד את הסרט. עד אותו שלב ראה בעיקר חלקים מקוטעים. באיזה שהוא שלב במהלך הצפייה הוא הסתובב אחורה, הלב שלי ירד לתחתונים, אבל הוא אמר: 'וואללה, כמה אתם אוהבים אותי. לא ידעתי שאתם כל כך אוהבים אותי'. הוא רגיל שרואים אותו כעבריין, כמניאק, המקום הכי נמוך ומפחיד בחברה הישראלית ופתאום זה…".
בשורה התחתונה אין לסרט הפי אנד. בסוף הסרט יונתן אומר לתייסיר: "יש הרבה שהצליחו ויש כאלה שלא הצליחו". כלומר, הסרט נגמר כמו שהוא מתחיל. את תופסת קטע בתוך המנהרה, אבל אין שום קרן אור בקיצה. "נכון. גם אם הייתי מצלמת עוד שלוש שנים, הייתי נשארת בלופ. הסרט הוא כמו החיים".
מה קורה עם תייסיר היום? "השבוע היה יום ההולדת של תייסיר. קבענו איתו יום אחרי. הוא אפילו לא זכר שזה היום הולדת שלו. לאחרונה הוא שוב השתחרר מהכלא, אבל הוא עדין כמה לקשר, בתקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה שלו".
קטעים מהריאיון צוטטו משיחת זום באתר דוקו טי.וי (Docu tv), באדיבות רמי כץ, הבעלים ועורך האתר(פוסטה)

בלשי ימ"ר חוף שחקרו נסיונות חיסול של עבריינים מארגון פשע סואעד כאשר השתחררו ממעצר, חשפו כי האחראי על המודיעין בתחנת שפרעם ממחוז צפון העביר בוואטסאפ מידע על היעדים למתנקשים מארגון פשע חאלדי
קצין המודיעין של תחנת שפרעם במחוז צפון נחקר במח"ש בחשד שסיפק מידע רגיש לחברי ארגון הפשע של משפחת חאלדי מהכפר חואלד ליד שפרעם, על תנועות של יריביהם מארגון הפשע היריב של משפחת סואעד משפרעם. כך נודע לראשונה לאתר "פוסטה".

על פי החשד שנחקר במח"ש בחודשיים האחרונים, איש המודיעין בדרגת רב סמל, היה מתוקף תפקידו בקשר עם חלק מחברי שני ארגוני הפשע המדוברים. מדובר בקשרים הדוקים שמסבכים רכזי מודיעים פעם אחר פעם עקב אמירות ומפגשים שניתן לפרש אותם בדרכים שונות. בתיק החקירה הזה הטיחו בו חוקרי מח"ש, שהוא העביר לאנשי ארגון חאלדי במספר הזדמנויות הודעות וואטסאפ ובהן מידע על מועדי השחרור של יריביהם מארגון סואעד מבית המעצר קישון, מה שהוביל לנסיונות חיסול של העצורים מיד לאחר שהם שוחררו.

לפי החשד, באחת ההודעות רכז המודיעין הזהיר את חברי ארגון הפשע שלא לבצע את פעולותיהם באזור שלו, לפי אחת העדויות נגדו ברגע האחרון הוא שינה את מיקום השחרור של החשוד מתחנת שפרעם לבית המעצר הקישון. ל"פוסטה" נודע כי הכוונה של רכז המודיעין היתה לכאורה, שיבצעו את הפעולה באזור בית מעצר קישון המצוי בשטח השיפוט של מחוז חוף, ולא בשטח השיפוט של מחוז צפון אליו משתייכת תחנת שפרעם.
בחקירה נבדק החשד, כי לאחר העברת ההודעות הוא נהג למחוק אותן, אבל נראה כי בצד השני נשמרו ההודעות והובילו לחשיפת השערוריה בשיאה של מלחמת הדמים בצפון, אבל גם לפתיחת התיק הפלילי נגד רכז המודיעין והשעייתו מהמשטרה.
המלחמה בין ארגון חאלדי לבין ארגון סואעד גבתה עד כה מחיר דמים של מספר נרצחים. היא גם נערכת במקביל למלחמה הגדולה יותר בצפון, בין ארגון הפשע של וויסאם חרירי והאחים נעימי מג'לג'וליה וג'דיידה מכר, לבין ארגון הפשע של האחים אבו לטיף, שגבתה עד כה למעלה מ-40 נרצחים משני הצדדים.

פרשת הוואטסאפים של קצין המודיעין נחשפה על ידי חוקרי מפלג התשאול של סנ"צ יוני חג'ג' מימ"ר חוף בפיקודו של נצ"מ אושרי אבוכסיס, שם חקרו בחודשים האחרונים שלושה נסיונות חיסול ביציאה מבית המעצר קישון ובית המשפט – שלושתם פורסמו לראשונה באתר "פוסטה".
המקרה הראשון היה ב-10 ספטמבר, על בסיס מידע מודיעיני של ימ"ר מג"ב הצליחו לוחמי יחידת התקיפה הכפרית של מג"ב לסכל שני רוכבי טרקטורון המזוהים עם ארגון חאלדי, רגע לפני שהוציאו לפועל לכאורה ניסיון חיסול של בילאל סואעד, מראשי משפחת הפשע שהשתחרר באותו היום מבית המשפט בנצרת ו"חזר הביתה", לאחר שהיה עצור בחשד לרצח חבר בארגון חאלדי משפרעם אשר חזר מדובאי.


האירוע השני היה ב-22 מרס, אירוע ירי סמוך לצומת תל קשיש הסמוכה לבית המעצר קישון, במהלכו נפצע קשה בעל מגרש מכוניות מירכא שליווה את המשוחררים משפרעם וירכא, בילאל סואעד ואמיר אבו נימר – היעדים המקוריים אשר נסעו אחריו ברכב אחר והצליחו להימלט (אבו נימר חוסל כעבור מספר שבועות בביתו שבירכא).
האירוע השלישי היה ב-24 מאי, אז נעצרו שבעה חשודים המשתייכים לארגון הפשע של משפחת חאלדי, עקב חשד שהם מתכוונים לחסל את מוחמד מג'יד סואעדשהשתחרר באותו היום מבית המעצר קישון לאחר שהיה עצור בחשד לרצח של מחמוד חאלדי ליד הצ'ק פוסט בחיפה. בחקירת ימ"ר חוף עלה כי החשודים המתינו למג'יד סואעד ערב לפני כן ליד תחנת שפרעם, על פי מידע מוקדם שקיבלו על השחרור הצפוי שלו, אלא שאז השחרור נדחה לשעות הבוקר למחרת, מבית המעצר קישון. בהקשר זה עולה מהחקירה של קצין המודיעין במח"ש, כי החשודים נערכו להמתין לסואעד ליד קישון לאחר שהוכוונו לכך על ידי המקור שלהם במשטרה, שביקש מהם לפעול מחוץ לאזור השיפט שלו.
על פניו נראה כי מה שרכז המדיעין והחשודים לא ידעו זה, שבעקבות שני נסיונות החיסול הקודמים של אנשי סואעד ביציאה מקישון, בלשי ימ"ר חוף נערכו לסכל ניסיון שלישי, מכאן בוצע מעקב איכותי אחריהם וחוליית החיסול של ארגון חאלדי נעצרה סמוך לבית המעצר עם נשקים וציוד נוסף בכלי הרכב שלהם.

בתיק החקירה יש פרט מעניין נוסף הקשור לחקירת אנשי החוק, מתברר כי החשוד מג'יד סואעד סירב לצאת משערי בית המעצר, לפני שיגיע מערך האבטחה של המשפחה, אלא שאז אחד מקציני המשמרת תועד בסרטון דוחק בו לצאת. גם הקצין הזה נחקר באזהרה, על האלימות שהפעיל, ועניינו מטופל ביחידה לחקירת סוהרים (יח"ס) ובהמשך לכך גם בשב"ס. במשטרה הפנו לתגובת מח"ש. תגובת מח"ש תפורסם כשתתקבל.
עו"ד זוהר ארבל המייצג את בילאל סואעד: "אנו רואים בחומרה רבה את שיתוף הפעולה של רכז המודיעין עם גורמים שניסו, על פי טענת ימ״ר חוף והפרקליטות, לפגוע במרשי כאשר שוחרר מבית מעצר קישון. ככל הנראה ישנם מקרים נוספים שטרם ידועים לנו. גורם הנושא תפקיד כה רגיש סחר במידע מדויק ביחס למרשי על מנת לאפשר פגיעה בו.

מדובר בהתנהלות שמאפיינת מדינת עולם שלישי".
עו"ד תומר נוה המייצג את גאלב חלדי ואחרים: "מדובר בחקירת מח"ש שמתייחסת לנתונים כבדי משקל שעלו במהלך החקירה הפלילית. חומרי החקירה שהתנהלו במחלקה לחקירת שוטרים לא עברו לידינו, במידה והם לא יועברו בהקדם האפשרי נגיש עתירה לבית משפט לחשוף את חומרי החקירה על מנת שנוכל לקבל אינדיקציה מה אכן היה בהתנהלות הספציפית הזו של קצין המודיעין".(פוסטה)

צעירים מאום אל-פאחם וכפר ברא מואשמים בהצמדת מכשיר מעקב לרכבו של "היעד" והצמדת שני מטענים רבי עוצמה לרכב
לבית משפט השלום בכפר סבא הוגש כתב אישום נגד צעירים, המייחס להם קשירת קשר לניסיון רצח באמצעות מטעני חבלה.

השניים, שנעצרו על ידי בלשי היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) בלהב 433, נחשדו בכך שקשרו קשר לפגוע בקרוב משפחה של אדם המזוהה עם הפלג של ויסאם חרירי. תחילה נעצרו ארבעה חשודים, אך בהמשך התגבשה תשתית ראייתית רק נגד שניים מהם: רפעת אגבאריה (19) מאום אל-פאחם ועבדאללה עאסי (26) מכפר ברא, נגדם הוגש כאמור כתב האישום. בתחילה, יוחסו לחשודים עבירות ניסיון רצח, קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, ניסיון לחבול בחומר נפיץ וגרימת פיצוץ חומר נפץ. בסופו של דבר כתב האישום מייחס לנאשמים רק קשירת קשר לפשע (לרצוח את הקורבן).

הקורבן מתגורר ברחוב אלאסם בג'לג'וליה. לפי כתב האישום, לפני חודש מאי ובמהלכו, הנאשמים תכננו יחד עם עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה לרצוח את הקורבן באמצעות פיצוץ שני מטעני חבלה שיוצמדו לרכבו. זאת, תוך ניטור תנועותיו באמצעות מכשיר מעקב שיוצמד אף הוא לרכב. בצהרי ה-5 במאי רכש אליק מטטוב(שהיה עצור בפרשה ושוחרר) את מכשיר המעקב, בהתאם להנחיה שקיבל מאדם שזהותו אינה ידועה. סמוך לאחר מכן, כך נטען, אגבאריה הגיע לשדרות הנשיא בבאשדוד, שם נפגש עם רוכש המכשיר. נטען כי לאחר מפגש קצר עזב אגבאריה את המקום ללא מכשיר המעקב. נטען כי סמוך לאחר מכן, נלקח מכשיר המעקב ממטטוב על ידי אדם שזהותו אינה ידועה.
לפי כתב האישום, אגבאריה החזיק בקופסא שבחלקה החיצוני שני מגנטים מובנים, שנועדו להצמדה למשטח מתכת לצורך אחסון המטען. עוד נטען, כי במועד לא ידוע הוכנס לקופסא המטען הראשון, שהכיל בין היתר נפץ חבלה, חומר נפץ במשקל של כ-361 גרם ומקלט אלחוטי. מכתב האישום עולה כי בערב ה-23 במאי נפגשו הנאשמים במתחם מגורים השייך למשפחת אגבאריה בשכונת עין אברהים באום אל-פאחם. באותה עת או בסמוך לכך, הובא מכשיר המעקב למקום סמוך למתחם.
בכתב האישום נטען כי עאסי יצא מהמתחם עם אדם אחר או עם אחרים, ונסע לכיוון ג'לג'וליה ברכב שאינו בבעלותו, כשמכשיר המעקב בחזקתו. סמוך לחצות הגיע סמוך לבית הקורבן. נטען כי דקות ספורות לאחר מכן חזר ברכב למתחם באום אל-פאחם, וזמן קצר לאחר מכן חזר לכפר ברא.

התביעה טוענת כי שעות ספורות לאחר מכן הוצמד מכשיר המעקב לרכב על ידי עאסי או על ידי אחרים. מכתב האישום עולה כי בין מועד זה לבין ה-30 במאי הוצמד אל הרכב שני מטענים: הראשון שהוזכר כאן קודם, ומטען שני שהכיל בין היתר חומר נפץ מרסק במשקל של כ-913 גרם.
מהדיונים להארכת מעצרם של החשודים בפרשה עולה, כי ב-30 במאי התקבל דיווח במשטרה על חפץ חשוד שהוצמד לרכב. שוטרים וחבלנים שהוזעקו לזירה איתרו שמדובר במטענים, וחקירה סמויה שביצעו חוקרי היאחב"ל הובילה למעצר החשודים.

התשתית הראייתית נגד הנאשמים מתבססת על טביעת אצבע של אגבאריה על קופסת המטען, ממצאים מטלפונים של אגבאריה, תצלומים ממצלמות כביש, איכונים, וראיות נוספות מהטלפונים של הנאשמים ומכשיר המעקב.
בין היתר אותרו צילומי מסך שביצע עאסי לכתבה שתיארה את איתור המטענים בבית הקורבן ב-30 במאי, ובמנוע החיפוש באינטרנט נמצא כי עאסי חיפש מגנטים מהסוג שהוצמדו לאחד המטענים.
הנאשמים עצמם מכחישים את המיוחס להם. גם בחקירותיהם הם הכחישו, או שמרו על זכות השתיקה. לצד כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. מהבקשה עולה כי בעברו של אגבאריה עבירת שבל"ר, בעוד שעאסי נעדר עבר פלילי.(פוסטה)

ראשוני: במשטרת ישראל התקבל לפני זמן קצר דיווח אודות שני גברים פצועי ירי ברכב סמוך לבאקה אל גרביה. טרם ידועים פרטיהם. מותם נקבע ע"י גורמי הרפואה בתוך רכב שנמצא בשטח פתוח סמוך לישוב.
חובשים ופראמדיקים של מד"א שהגיעו למקום מצאו שני גברים עם פציעות חודרות בתוך הרכב. לאחר בדיקות רפואיות, נקבע מותם של השניים.

פראמדיק מד"א סעיד מג'אדלה סיפר: "שני הגברים ישבו בתוך רכב לאחר שנפצעו באירוע אלימות. ביצענו בדיקות רפואיות, אך פציעתם הייתה חמורה ונאלצנו לקבוע את מותם במקום."

כוחות משטרה הגיעו למקום ואוספים כעת ממצאים בזירה, לצד סריקות אחר מעורבים חשודים. הרקע לאירוע ככל הנראה פלילי.
פרטים נוספים – בהמשך.(פוסטה)

נחקר כשבועיים במתקני שב"כ ובאחת החקירות תושאל רק על ידיעותיו בנושא הגנגסטר של כל הזמנים פאבלו אסקובר
המשטרה במחוז צפון שחררה בהסכמה את סלימאן אבו לטיף, שהיה מבוקש תקופה ארוכה בחשד למעורבות ברצח פטין קיזל, אחיינו של ראש המועצה המקומית מראר, ומי שהיה מנהל קמפיין הבחירות שלו. כך נודע לאתר "פוסטה" (5 אוגוסט).
אבו לטיף שוחרר מבית המעצר קישון למעצר בית של 10 ימים, ונקבע לו איסור יציאה מהארץ למשך 14 ימים.

ההחלטה משתלבת עם טיעוני הסנגור, עו"ד איתי בר עוז, לפיה עדי התביעה בתיק לא הפלילו ישירות את סלימאן. לטענת הסנגור, לכל היותר יש בתיק עדויות שמיעה שהפלילו את סלימאן באמצעות עם צד ג' – החשוד אשר שם קץ לחייו לאחר שהפליל לכאורה את האח עללא אבו לטיף אשר מבוקש עדיין על כך שנתן לעד המנוח את ההוראה לבצע את הרצח. העד המנוח, נטען, תועד מספר לאחיו שסלימאן גם מעורב בהוראה לרצח, ולכן העדות הזו אינה מספיקה להפללה ישירה של סלימאן.
לאתר "פוסטה" נודע כי סלימאן נחקר במשך כשבועיים במתקני שב"כ ובאחת מחקירותיו תושאל רק על ידיעותיו בנושא אחת הדמויות היותר מוכרות בעולם הפשע הבינלאומי – הגנגסטר של כל הזמנים פאבלו אסקובר.
גורמים המקורבים לחקירה סיפרו: "כל החקירה שאלו את סלימאן רק על פאבלו אסקובר. מי היה פאבלו אסקובר, מתי הוא נולד, את מי הוא הרג… אמרו לו 'אתה תגמור כמו פאבלו אסקובר'.
"בחקירה הזו לא שאלו אותו שום דבר על החשדות נגדו", מבהיר אותו גורם.
תגובת עו"ד בר עוז: "כפי שטענו מלכתחילה, לסלימאן אין שום קשר לפרשת מותו של קיזל, ומעצרו היה מעצר שווא מיותר ללא תשתית ראייתית מינימלית – מעצר שבוצע אך ורק בגלל שם המשפחה שלו. לדעתנו לא היתה הצדקה לחקירת התיק על ידי השב"כ מלכתחילה, ונראה שהניסיון לשוות לאירוע גוון פוליטי של פגיעה בסמלי שלטון ומשטר לא התבסס על ראיות אלא על השערות ושמועות".(פוסטה)

סלימאן אבו לטיף, מאחוריו האח לטיף אבו לטיף(פוסטה)