הטייק שלי על הפסקת האש בלבנון -

כל שיקול אמריקאי לטובת הפסקת אש בלבנון - צריך לרענן חימושים, צריך לא להשפיל את ביידן, צריך לתת לטראמפ תחושה שהוא מצליח להביא שלום, צריך לגייס את הדמוקרטים מול האג - תקף כפליים לטובת הפסקת אש ברצועת עזה.

להפסקת אש ברצועה, ככל שניתן להשיג אותה, יש גם יתרון נוסף בזירה האמריקאית, שכן היא מאפשרת לשחרר חטופים. היא תאפשר לישראל להוכיח שמטרת המלחמה אינה כיבוש, גירוש והתיישבות אלא הצלת חיים של חפים מפשע.

החלטה של ביידן להדגיש את המאמצים לעסקת חטופים ולהפסקת אש גם בעזה מעידה, בעיניי, על ציפייה ל-"אפקט דומינו", שיתחיל בלבנון וימשיך דרומה. ביידן יטען שזה חלק מהמורשת שלו, טראמפ יטען שזה בזכותו בכלל.

עיקרי נאום ביידן מאתמול:

1. מצדיק את ישראל - "חזבאללה פתח במלחמה בתמיכה בחמאס ובתגובה לטבח ה-7 באוקטובר. ישראל לא התחילה את המלחמה והעם הלבנוני לא רצה בה... חזבאללה נערך למתקפה בנוסח ה-7 באוקטובר".

2. מגן על המורשת שלו כמגן ישראל - "בימים הראשונים למלחמה העברנו נכסים אמריקאים, כולל נושאות מטוסים, מטוסי תקיפה ומערכות הגנה אווירית, כדי להגן על ישראל ולהרתיע את האויבים המשותפים שלנו".

3. מעלה את סיפורם של הפליטים - "מעל 70 אלף ישראלים חיים כפליטים בארצם, רואים איך הקהילות והעסקים שלהם מושמדים. גם כ-300 אלף לבנונים נאלצו לברוח מבתיהם בגלל המלחמה שכפה עליהם חזבאללה."

4. מדגיש שביטחון מושג לא רק בשדה הקרב - "הוריתי לצוות שלי להשיג הפסקת אש בין הצדדים. הלחימה תסתיים והפסקת האש תהיה קבועה."

5. תכני הפסקת האש, לפי הנשיא:
* ב-60 הימים הקרובים, צל"ב וכוחות הביטחון של לבנון יחזרו לדרום לבנון במקום חזבאללה.
* חזבאללה לא יוכל לבנות מחדש את התשתיות שלו.
* ישראל תשיג את כוחותיה ב-60 בימים הקרובים.
* אזרחים משני צידי הגבול יוכלו לחזור בהדרגתיות.
* לא ייפרשו חיילים אמריקאים בדרום לבנון.
* אם ההסכם יופר, לישראל שמורה הזכות להגיב ולהגן על עצמה כמו כל מדינה אחרת.

6. מעבר לעזה, ובדגש על הטרגדיה שם - "כשם שתושבי לבנון ראויים לביטחון ולשגשוג, כך גם תושבי עזה. הם עברו גיהינום ועולמם חרב עליהם. חמאס סירב במשך חודשים להפסקת אש."

7. ביידן חוזר על הקו הקבוע שלו - שחרור חטופים בתמורה להפסקת אש והזרמת סיוע הומניטארי ככלי לעצירת הטרגדיה בעזה. "בימים הקרובים נמשיך לדחוף לעסקה שכוללת שחרור חטופים והפסקת אש כך שחמאס לא ישלוט בעזה" (כלומר, הכנסת אלטרנטיבה שלטונית וביטחונית אחרת - אבל איזו?)

8. בהקשר הרחב יותר, מברך על ההתקדמות למזרח תיכון יציב יותר - "אנחנו מתקרבים לחזון מזרח תיכוני שדחפתי לו בכהונתי, בו ישראלים ופלסטינים חיים אלו לצד אלו במידה שווה של ביטחון, שגשוג וכבוד. לפלסטינים יש מדינה משלהם שאינה מאיימת על ישראל ואינה מקבלת תמיכה מאיראן."

9. מדגיש את הנורמליזציה - "ממשיכים להיות מחויבים לנרמול היחסים בין ישראל לערב הסעודית, כולל עם נתיב להקמת מדינה פלסטינית. אפעל לקידומה כל עוד אני בתפקיד."

10. אופטימי בטווח הארוך - "שלום הוא אפשרי. ישראל הייתה נועזת בשדה הקרב, איראן ושלוחיה חטפו מכות קשות, כעת הזמן לתרגם את ההישגים הטקטיים לאסטרטגיה ברורה שתגן על ישראל בטווח הארוך."

סיימתי את הפרק, ובשעה טובה הגענו לשלבי הפקת הלקחים. הנה כמה טייקים מרכזיים:

1. סוג הפרסומות שעבד הכי טוב (כלומר, הצליח לשפר הכי הרבה את התמיכה בהאריס) היה פרסומות *פוזיטיב* שהדגישו את המסר הכלכלי שלה. מנהלי הקמפיין מודים שלא היו מספיק פרסומות מהסוג הזה ויותר התמקדו בפרסומות ראש בראש ("טראמפ יעשה משהו רע, האריס תעשה משהו טוב") שהיו פחות אפקטיביות.
זה עשוי ללמד אותנו שני דברים - להאריס הייתה בעיית מוכרות שניתן היה להתגבר עליה (את זה ידענו) ושהמדיניות שהיא תמכה בה הייתה פופולרית יותר ממה שהאריס עצמה הייתה (זה מחזק דברים שכבר שמענו).

2. המנהלים מודים שהם לא הגיעו למספיק בוחרים מתנדנדים, ושהם מצאו את עצמם מדברים בעיקר (לא רק, כמובן, אבל יותר ממה שצריך) to our own people. זה קשור פחות באסטרטגיית מסרים ובמדיניות ויותר בפלטפורמות - "הקהל המתנדנד" המרכזי היה גברים צעירים, ורובם לא צורכים בהכרח CNN, New York Times ובטח שלא "60 דקות".

3. באותו הקשר, מצביעים על החשיבות - וליתר דיוק, על חוסר החשיבות - של החיבור לסמנים ניציים כמו ליז צ'ייני. לפי אחד המנהלים (לדעתי קוונטין פולקס), לא היה בוחר אחד או משיב סקר אחד שאמר שהחיבור של האריס עם ליז צ'ייני הפריע לו.
כלומר, כשהאגף הפרוגרסיבי אומר שהאריס לא שברה *מספיק* שמאלה ונתפסה כניצית מדי - זה לא בהכרח מגובה בנתונים.

סקר יציאה של CNN. שני דברים שאינם *מאוד* מפתיעים אבל כן חשובים -
1. שימו לב להתפלגות הכמעט אחידה בין מי שחושבים שהתמיכה בישראל חזקה מדי, לא חזקה מספיק, ובמידה המתאימה.
2. שימו לב ש-30% ממי שחושבים שהתמיכה בישראל חזקה מדי הצביעו לטראמפ.

"שני מספרים בטבלה,
כדי לתת בהם סימנים -
מה ההבדל בין פרוגרסיבים
לבין אלו המתקראים שמרנים"

ורק כדי להבהיר - שמרנות אמיתית אינה "פחד משינויים" או "רצון לחזור לעבר המפואר", אלא סקפטיות וחשדנות כלפי שינויים מהירים שעשויים, אם מקדמים אותם בצורה לא נכונה. מצביעי טראמפ, כך נראה, חושבים שדברים זזים מהר מדי בחברה האמריקאית.

https://www.davar1.co.il/562359/

סיכום שנת בחירות - מה בין "ניצחון מוחלט" ל-"חצי-חצי", מעמד הפועלים החדש ואיך הדמוקרטים איבדו אותו, והסכנה שבהפיכת ישראל לסוגיה מפלגתית

טראמפ הודיע כי ימנה את קאש פאטל, שכיהן בתפקיד בכיר בממשל הקודם, לתפקיד ראש ה-FBI. פאטל יהיה מינוי מורכב מאוד לאישור בשל זיהויו כמכחיש תוצאות הבחירות בעיקר בכל הקשור ב-"דיפ סטייט" (כתב ספר ילדים על "הבגידה במלך טראמפ") ובצורך ברפורמות במערכת אכיפת החוק.

בנוסף, צ׳ארלס קושנר (אבא-של) ימונה לכהן כשגריר ארה"ב בפריז. גם קושנר האב נחשב למינוי בעייתי - ישב בכלא בניו ג׳רזי באשמת עבירות צווארון לבן. מי ששלח אותו למאסר היה התובע הכללי של ניו ג׳רזי, אחד כריס כריסטי (לימים מושל ניו ג׳רזי ומקורב לטראמפ, עד שקושנר הבן הדיח אותו מהכוורת יום אחרי הניצחון ב-2016).

טראמפ הודיע כי איש העסקים הלבנוני מסד בולוס (המחותן שלו, בנו של בולוס נשוי לטיפאני טראמפ) יכהן כ-"יועץ מיוחד לנשיא ללבנון ולעניינים ערביים".

כמה נקודות לשים לב אליהן:

1. התיק עליו אחראי בולוס הוא *הרבה* יותר מאשר רק לבנון - אלא "Arab Affairs".
2. בשעה שסטיב וויטקוף, יועצו וידידו היהודי של טראמפ שאמור להיות "שליח מיוחד" למזרח התיכון, בולוס הוא "יועץ מיוחד לנשיא" - ככה"נ אומר שיש לו גם תפקיד סביב שולחן האסטרטגיה.
3. זה כמובן מייצר מתיחות, הן ברמה האידיאולוגית (וויטקוף ורוב הממשל ציונים, בולוס - כנראה שפחות) והן ברמת הביצוע (וויטקוף אמור לבצע מדיניות שבולוס, כנראה, יעזור לתכנן).
4. רשמית, מי שיצטרך לאזן בין כל אלו הוא היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ. בפועל אנחנו יודעים שטראמפ מושפע הרבה יותר ממקורבים לא-פורמליים ובהם בני משפחתו - בסיבוב הקודם זה היה קושנר, עוד חזון למועד לגבי מי זה יהיה הפעם.

בניגוד להבטחתו בעבר - הנשיא היוצא ביידן העניק חנינה לבנו האנטר, שהורשע באחזקת נשק כשהוא מכור לסמים.

אס"ק

טראמפ: אם החטופים לא ישוחררו לפני השבעתי, יהיו השלכות חמורות

הלוואי, אמן ואמן, טראמפ יצליח להוביל לשחרור חטופים. הלוואי. זה גם מה שאמרתי במשרדים של רוביו, וולץ, וסטפניק לפני שבועיים - שלטראמפ יש הסיכוי להצליח איפה שביידן נכשל.

אלא שהניסיון מלמד שטראמפ אינו "אובססיבי". כשהוא רואה שהמשאבים שהוא משקיע לא מיתרגמים לרווחים (פוליטיים, לא כלכליים), הוא לוקח צעד אחורה. הפרה לא יכולה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, וכו'.
השאלה היא האם טראמפ יסתפק רק בלקחת צעד אחורה (דפ"א מובילה) או גם יעניש את מי שייתפס כמי שמכשיל עסקה כזו (דפ"א מסוכנת אם האחריות תוטל על ישראל).

בעקבות האיומים על מכסים על קנדה, ראש הממשלה הקנדי ג׳סטין טרודו עלה לרגל וטס למאר-א-לאגו להיפגש עם טראמפ. בפגישה, טראמפ עקץ את טרודו כשהציע לקנדה להפוך למדינה ה-51.

‏ברני סטינסטון הציע את זה ב"איך פגשתי" לפני עשור. מצחיק איך הטלוויזיה מקדימה את המציאות.

אבל, עצה לטראמפ - בקנדה יש ביטוח בריאות ממלכתי, נישואי להט"ב, נגישות להפלות, רגולציה על נשק ויעדי אקלים שאפתניים. האוכלוסייה בה שקולה לזו של קליפורניה - בטוח שאתה רוצה להוסיף עוד 54 אלקטורים לדמוקרטים?

בינתיים אין תגובות רשמיות מארה"ב (הממשל היוצא או הנכנס) לדרמה בסיאול.

חשוב לזכור שהיחס של ממשל טראמפ לדר"ק היה, כמו לכמעט כל מדינה אחרת, אינסטרומנטלי: האם הם שותפים לנטל הביטחוני או שהם נטל בעצמם? תורמים לנו כלכלית או מכבידים עלינו?

לא צופה התנגדות מיוחדת מצידו בגלל דמוקרטיה.

אחרי מאט גייטס, גם פיט הגסת׳, מועמדו של טראמפ לשר ההגנה, עשוי לפרוש

יש סימני שאלה לגבי מידת התאמתו המקצועית של הגסת', שניהל עמותות של עשרות אנשים בלבד ובשירותו הצבאי הגיע לדרגת רב סרן, לנהל את משרד ההגנה האמריקאי על מורכבותו וגודלו. אני אישית חושב שזה פחות חשוב, ובכל מקרה - לא זו הבעיה של הגסת'.

ככל שעובר הזמן נחשפים יותר ויותר אירועים בעייתיים מעברו של פרשן פוקס - רובם טוענים להתנהלות לא הולמת כלפי נשים (כולל לפחות מקרה אחד של תקיפה מינית לכאורה, שנסגר באמצעות דמי שתיקה - הגסת' מכחיש שהייתה תקיפה וטוען כי הכל היה בהסכמה), אך גם מספר טענות לפיהן הגסת' היה נוהג לצרוך אלכוהול בכמויות גדולות (כולל במשרד).

למרות הניסיון של טראמפ ואנשיו "להבטיח קולות" למינויו, לא בטוח בכלל שכל 53 הסנאטורים הרפובליקנים יתמכו בו. מספיק שארבעה יבהירו לצוות של טראמפ שיצביעו נגד, והמינוי מת לפני שהחל.

בתקשורת מדווחים כי טראמפ שוקל להחליף את הגסת' בלא אחר ממושל פלורידה, רון דה-סנטיס. גם דה-סנטיס מגיע עם רקע צבאי (היה בפצ"ר חיל הים ושירת בעיראק), אבל הניסיון שלו כמושל המדינה השלישית בגודלה באמריקה חשוב לא פחות.
להערכתי, אם לדה-סנטיס יש שכל - ויש - הוא לא ייקח את התפקיד. הוא בעמדה מצוינת להתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית ב-2028, ולהחליף את התפקיד הנוכחי שלו בתפקיד האפור של שר ההגנה (ולהיות נתון לחסדיו של היריב-לשעבר, טראמפ, שיוכל לפטר אותו בכל רגע) לא נשמע מלהיב במיוחד.

https://www.makorrishon.co.il/news/800129/

אמש התראיינתי לדוד זבולוני מ-"מקור ראשון", על הציוץ של טראמפ בנושא החטופים ומה נדרש מאיתנו לעשות מול הממשל החדש כדי לקדם את השבתם

עוד שם שנזרק לבורסת המועמדים במקום הגסת׳ - אלבדרידג׳ קולבי, לשעבר מנסח אסטרטגיית ההגנה הלאומית בממשל טראמפ הראשון

רק תזכרו איפה שמעתם עליו לראשונה

טראמפ הודיע כי ימנה את אדם בוהלר, שסייע לתווך בהסכמי אברהם (והיה השותף לחדר של ג'ראד קושנר בקולג'), לשליח לענייני חטופים.

גם בציוץ של בוהלר, גם בציוץ של טראמפ - הדגש הוא על חטופים אמריקנים (יש כאלה בכל העולם). מובן, אבל יש פה נקודת תורפה - ואנחנו כישראל צריכים לוודא שהחטופים הלא-אמריקנים לא נשארים מאחור.