מאט גייטס הסיר מועמדותו לתפקיד שר המשפטים

נזכיר - במפלגה הרפובליקנית הביעו התנגדות לא מעטה למינוי השנוי במחלוקת בשל החקירות נגד גייטס בדבר עבירות סחר בבני אדם למטרות מין ושידול לזנות, לרבות עם קטינה

בהצהרתו, אמר כי לא ייתן לעיכוב "הלא הוגן" במינויו לשבש את עבודת ממשל טראמפ.

בהמשך לראיון של טורס במהלכו דיבר על משבר מנהיגות, הוא מחריף את הביקורת על המושלת הוקל ("היא הג'ו ביידן החדש, פחות פופולרית מדונאלד טראמפ, מי שגרם לכך שיש לנו נשיא רפובליקני ב-2024 עשוי להביא לניו יורק מושל רפובליקני ב-2026").

מחזק מאוד את הסבירות שירוץ למשרת המושל. מחד, אובדן של קול פרו-ישראלי סופר חשוב בשמאל האמריקאי; מאידך, ייתן לו פלטפורמה הרבה יותר טובה להתמודד לנשיאות, אם וכאשר.

שני מינויים חדשים במועצה לביטחון לאומי:

אלכס וונג ימונה לסגן היועץ לביטחון לאומי בממשל טראמפ. וונג כיהן כשליח לצפון קוריאה בממשל טראמפ הראשון וסייע לתאם את הפסגה של טראמפ עם קים ג'ונג און.
ד"ר סבסטיאן גורקה ימונה ל-"מנהל בכיר ללוחמה בטרור". נחשב לנץ בכל הקשור באסלאם הקיצוני.

https://www.davar1.co.il/560475/

ארבעה רשמים מהביקור שלי בקונגרס האמריקאי - כולל כאלו שישמחו את הימין בישראל וכאלו שיבאסו אותו

היועץ לביטחון לאומי של ביידן, ג׳ייק סאליבן, נפגש עם מחליפו המיועד מייקל וולץ. דנו על שורת המשברים בעולם, בהם המלחמה בעזה והמאמצים לשחרור חטופים

אחד המגיבים בפייסבוק כתב שהדמוקרטים יצטרכו להתנתק מה-"טרלול" הפרוגרסיבי ולהתמקד בעמדות כלכליות סוציאליות על חשבון תמיכה בתאגידים. אני מביא פה את תגובתי כי היא נראית לי חשובה -

כלומר לטענתך, הדמוקרטים צריכים ללכת יותר למרכז מבחינה חברתית ויותר לשמאל מבחינה כלכלית - זה טיעון שנשמע הרבה, ובאופן מעניין הן המרכז-שמאל והן הפרוגרסיבים משמיעים אותו, כל אחד מהם מדגיש את הצד שמתאים לו. השאלה היא מי מהצדדים יגבר והאם יצליח גם "להתנתק" מהחלק הפחות פופולרי של המדיניות שלו (המרכז-שמאל - החלק הקפיטליסטי, הפרוגרסיבים - מה שמכונה "טרלול").

התובע המיוחד ג׳ק סמית׳ הודיע כי יבטל את ההאשמות נגד טראמפ בגין הניסיון להטות את הבחירות (שהוביל לכאורה ל-6 בינואר) ואת תיק הוצאת המסמכים המסווגים

ניצחון מוחלט

אני מאזין לפרק ספיישל של Pod Save America שכולל שיחה עם מנהלי קמפיין האריס. הכותרת היא ניסיון ראשוני להבין מה השתבש, אבל בפועל מה שאנחנו שומעים ממנהלי הקמפיין זה פחות תחקירים, "איפה טעינו" והפקת לקחים ויותר תירוצים וזריקת אחריות -

"איפה שעשינו קמפיין מצבינו היה טוב יותר מאשר איפה שלא" (למה הוא לא היה טוב *מספיק* כדי לנצח איפה שעשיתם קמפיין?)
"כן הצלחנו לשפר את רמת הפופולריות שלה ואת מידת האמון שנותנים בה בסוגיות המפתח" (אה כן? למה זה לא התבטא בקלפי?)
"היו לנו 107 ימים לעשות מה שקמפיין רגיל עושה בשנתיים" (אתם ניהלתם לו את הקמפיין לפני הפרישה, למה לא שכנעתם אותו לפרוש מוקדם יותר?)
"ביידן נשיא לא פופולרי" (שוב, אתם ניהלתם לו את הקמפיין)
"הדבר הראשון שהאריס התמקדה בו זה אג'נדה כלכלית" (שכנראה לא הייתה אטרקטיבית מספיק")
"אנשים שכחו עד כמה הייתה סוערת הכהונה של טראמפ" (למה לא הצלחתם להזכיר להם את זה?)

אני באמת לא מקנא בהם. כישלון זה דבר לא נעים. בוודאי כשאתה מאמין שמדובר בבחירות גורליות. זה גם לא הכי הוגן לשפוט עכשיו, כשעדיין אין לנו נתונים סופיים ומוחלטים.
*אבל* לא משלמים לכם כדי שתהיו חברת ה-PR של האריס ותשפרו את הפופולריות שלה, ובטח לא משלמים לכם כדי לזרוק אחריות על ביידן, על הכלכלה, על הזיכרון של הבוחרים או על לוח הזמנים של הקמפיין.
הייתה לכם עבודה אחת - לדאוג שהאריס תקבל יותר קולות מטראמפ בכמה שיותר מדינות מפתח. לא הצלחתם? תסבירו למה זה קרה.

ומה שהכי מדהים זה כמה השיח הזה שונה מהשיח בכל מקום אחר במפלגה הדמוקרטית - האנשים שדיברתי איתם בקונגרס, בקהילות ליברליות, פרשנים (כולל ב-PSA), מגישי לייט-נייט, בתקשורת וברחוב - כולם יודעים לבוא ולהגיד "הקמפיין היה צריך לעשות א ב ג ולא לעשות אחת שתיים שלוש".
לפעמים אלו אמירות מבוססות נתונים (הכי טוב), לפעמים הן מבוססות אינטואיציות (סביר אבל לא אידיאלי), לפעמים הן מבוססות פוזיציה (לא טוב), אבל לפחות הן מצביעות על איזשהו כיוון לתיקון.

אמשיך להאזין ולעדכן.

הטייק שלי על הפסקת האש בלבנון -

כל שיקול אמריקאי לטובת הפסקת אש בלבנון - צריך לרענן חימושים, צריך לא להשפיל את ביידן, צריך לתת לטראמפ תחושה שהוא מצליח להביא שלום, צריך לגייס את הדמוקרטים מול האג - תקף כפליים לטובת הפסקת אש ברצועת עזה.

להפסקת אש ברצועה, ככל שניתן להשיג אותה, יש גם יתרון נוסף בזירה האמריקאית, שכן היא מאפשרת לשחרר חטופים. היא תאפשר לישראל להוכיח שמטרת המלחמה אינה כיבוש, גירוש והתיישבות אלא הצלת חיים של חפים מפשע.

החלטה של ביידן להדגיש את המאמצים לעסקת חטופים ולהפסקת אש גם בעזה מעידה, בעיניי, על ציפייה ל-"אפקט דומינו", שיתחיל בלבנון וימשיך דרומה. ביידן יטען שזה חלק מהמורשת שלו, טראמפ יטען שזה בזכותו בכלל.

עיקרי נאום ביידן מאתמול:

1. מצדיק את ישראל - "חזבאללה פתח במלחמה בתמיכה בחמאס ובתגובה לטבח ה-7 באוקטובר. ישראל לא התחילה את המלחמה והעם הלבנוני לא רצה בה... חזבאללה נערך למתקפה בנוסח ה-7 באוקטובר".

2. מגן על המורשת שלו כמגן ישראל - "בימים הראשונים למלחמה העברנו נכסים אמריקאים, כולל נושאות מטוסים, מטוסי תקיפה ומערכות הגנה אווירית, כדי להגן על ישראל ולהרתיע את האויבים המשותפים שלנו".

3. מעלה את סיפורם של הפליטים - "מעל 70 אלף ישראלים חיים כפליטים בארצם, רואים איך הקהילות והעסקים שלהם מושמדים. גם כ-300 אלף לבנונים נאלצו לברוח מבתיהם בגלל המלחמה שכפה עליהם חזבאללה."

4. מדגיש שביטחון מושג לא רק בשדה הקרב - "הוריתי לצוות שלי להשיג הפסקת אש בין הצדדים. הלחימה תסתיים והפסקת האש תהיה קבועה."

5. תכני הפסקת האש, לפי הנשיא:
* ב-60 הימים הקרובים, צל"ב וכוחות הביטחון של לבנון יחזרו לדרום לבנון במקום חזבאללה.
* חזבאללה לא יוכל לבנות מחדש את התשתיות שלו.
* ישראל תשיג את כוחותיה ב-60 בימים הקרובים.
* אזרחים משני צידי הגבול יוכלו לחזור בהדרגתיות.
* לא ייפרשו חיילים אמריקאים בדרום לבנון.
* אם ההסכם יופר, לישראל שמורה הזכות להגיב ולהגן על עצמה כמו כל מדינה אחרת.

6. מעבר לעזה, ובדגש על הטרגדיה שם - "כשם שתושבי לבנון ראויים לביטחון ולשגשוג, כך גם תושבי עזה. הם עברו גיהינום ועולמם חרב עליהם. חמאס סירב במשך חודשים להפסקת אש."

7. ביידן חוזר על הקו הקבוע שלו - שחרור חטופים בתמורה להפסקת אש והזרמת סיוע הומניטארי ככלי לעצירת הטרגדיה בעזה. "בימים הקרובים נמשיך לדחוף לעסקה שכוללת שחרור חטופים והפסקת אש כך שחמאס לא ישלוט בעזה" (כלומר, הכנסת אלטרנטיבה שלטונית וביטחונית אחרת - אבל איזו?)

8. בהקשר הרחב יותר, מברך על ההתקדמות למזרח תיכון יציב יותר - "אנחנו מתקרבים לחזון מזרח תיכוני שדחפתי לו בכהונתי, בו ישראלים ופלסטינים חיים אלו לצד אלו במידה שווה של ביטחון, שגשוג וכבוד. לפלסטינים יש מדינה משלהם שאינה מאיימת על ישראל ואינה מקבלת תמיכה מאיראן."

9. מדגיש את הנורמליזציה - "ממשיכים להיות מחויבים לנרמול היחסים בין ישראל לערב הסעודית, כולל עם נתיב להקמת מדינה פלסטינית. אפעל לקידומה כל עוד אני בתפקיד."

10. אופטימי בטווח הארוך - "שלום הוא אפשרי. ישראל הייתה נועזת בשדה הקרב, איראן ושלוחיה חטפו מכות קשות, כעת הזמן לתרגם את ההישגים הטקטיים לאסטרטגיה ברורה שתגן על ישראל בטווח הארוך."

סיימתי את הפרק, ובשעה טובה הגענו לשלבי הפקת הלקחים. הנה כמה טייקים מרכזיים:

1. סוג הפרסומות שעבד הכי טוב (כלומר, הצליח לשפר הכי הרבה את התמיכה בהאריס) היה פרסומות *פוזיטיב* שהדגישו את המסר הכלכלי שלה. מנהלי הקמפיין מודים שלא היו מספיק פרסומות מהסוג הזה ויותר התמקדו בפרסומות ראש בראש ("טראמפ יעשה משהו רע, האריס תעשה משהו טוב") שהיו פחות אפקטיביות.
זה עשוי ללמד אותנו שני דברים - להאריס הייתה בעיית מוכרות שניתן היה להתגבר עליה (את זה ידענו) ושהמדיניות שהיא תמכה בה הייתה פופולרית יותר ממה שהאריס עצמה הייתה (זה מחזק דברים שכבר שמענו).

2. המנהלים מודים שהם לא הגיעו למספיק בוחרים מתנדנדים, ושהם מצאו את עצמם מדברים בעיקר (לא רק, כמובן, אבל יותר ממה שצריך) to our own people. זה קשור פחות באסטרטגיית מסרים ובמדיניות ויותר בפלטפורמות - "הקהל המתנדנד" המרכזי היה גברים צעירים, ורובם לא צורכים בהכרח CNN, New York Times ובטח שלא "60 דקות".

3. באותו הקשר, מצביעים על החשיבות - וליתר דיוק, על חוסר החשיבות - של החיבור לסמנים ניציים כמו ליז צ'ייני. לפי אחד המנהלים (לדעתי קוונטין פולקס), לא היה בוחר אחד או משיב סקר אחד שאמר שהחיבור של האריס עם ליז צ'ייני הפריע לו.
כלומר, כשהאגף הפרוגרסיבי אומר שהאריס לא שברה *מספיק* שמאלה ונתפסה כניצית מדי - זה לא בהכרח מגובה בנתונים.

סקר יציאה של CNN. שני דברים שאינם *מאוד* מפתיעים אבל כן חשובים -
1. שימו לב להתפלגות הכמעט אחידה בין מי שחושבים שהתמיכה בישראל חזקה מדי, לא חזקה מספיק, ובמידה המתאימה.
2. שימו לב ש-30% ממי שחושבים שהתמיכה בישראל חזקה מדי הצביעו לטראמפ.

"שני מספרים בטבלה,
כדי לתת בהם סימנים -
מה ההבדל בין פרוגרסיבים
לבין אלו המתקראים שמרנים"

ורק כדי להבהיר - שמרנות אמיתית אינה "פחד משינויים" או "רצון לחזור לעבר המפואר", אלא סקפטיות וחשדנות כלפי שינויים מהירים שעשויים, אם מקדמים אותם בצורה לא נכונה. מצביעי טראמפ, כך נראה, חושבים שדברים זזים מהר מדי בחברה האמריקאית.

https://www.davar1.co.il/562359/

סיכום שנת בחירות - מה בין "ניצחון מוחלט" ל-"חצי-חצי", מעמד הפועלים החדש ואיך הדמוקרטים איבדו אותו, והסכנה שבהפיכת ישראל לסוגיה מפלגתית

טראמפ הודיע כי ימנה את קאש פאטל, שכיהן בתפקיד בכיר בממשל הקודם, לתפקיד ראש ה-FBI. פאטל יהיה מינוי מורכב מאוד לאישור בשל זיהויו כמכחיש תוצאות הבחירות בעיקר בכל הקשור ב-"דיפ סטייט" (כתב ספר ילדים על "הבגידה במלך טראמפ") ובצורך ברפורמות במערכת אכיפת החוק.

בנוסף, צ׳ארלס קושנר (אבא-של) ימונה לכהן כשגריר ארה"ב בפריז. גם קושנר האב נחשב למינוי בעייתי - ישב בכלא בניו ג׳רזי באשמת עבירות צווארון לבן. מי ששלח אותו למאסר היה התובע הכללי של ניו ג׳רזי, אחד כריס כריסטי (לימים מושל ניו ג׳רזי ומקורב לטראמפ, עד שקושנר הבן הדיח אותו מהכוורת יום אחרי הניצחון ב-2016).

טראמפ הודיע כי איש העסקים הלבנוני מסד בולוס (המחותן שלו, בנו של בולוס נשוי לטיפאני טראמפ) יכהן כ-"יועץ מיוחד לנשיא ללבנון ולעניינים ערביים".

כמה נקודות לשים לב אליהן:

1. התיק עליו אחראי בולוס הוא *הרבה* יותר מאשר רק לבנון - אלא "Arab Affairs".
2. בשעה שסטיב וויטקוף, יועצו וידידו היהודי של טראמפ שאמור להיות "שליח מיוחד" למזרח התיכון, בולוס הוא "יועץ מיוחד לנשיא" - ככה"נ אומר שיש לו גם תפקיד סביב שולחן האסטרטגיה.
3. זה כמובן מייצר מתיחות, הן ברמה האידיאולוגית (וויטקוף ורוב הממשל ציונים, בולוס - כנראה שפחות) והן ברמת הביצוע (וויטקוף אמור לבצע מדיניות שבולוס, כנראה, יעזור לתכנן).
4. רשמית, מי שיצטרך לאזן בין כל אלו הוא היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ. בפועל אנחנו יודעים שטראמפ מושפע הרבה יותר ממקורבים לא-פורמליים ובהם בני משפחתו - בסיבוב הקודם זה היה קושנר, עוד חזון למועד לגבי מי זה יהיה הפעם.