עוד שני מינויים מסתמנים לקבינט -

מושלת דרום דקוטה, כריסטי נואם, תכהן כשרה להגנת המולדת. זה תפקיד מורכב שכולל מגוון של סוגיות להיות אחראי עליהן - הגירה בראש, אך גם לוחמה בטרור, במבצעי השפעה זרה, הגנה בסייבר והגנת גבולות. זאת, בשעה שהיא אינה השרה הממונה על ה-FBI (שר המשפטים הוא הממונה עליו).

המשקיע סקוט בסנט, שעשה את כל הקריירה במגזר הפרטי, מועמד מוביל לכהן כשר האוצר. בסנט הוא יועץ כלכלי של טראמפ ותורם גדול שלו (למרות שבעבר היה מקורב לדמוקרטים - תרם כסף לקמפיין אל גור ואף עבד עם ג'ורג' סורוס) ונחשב לשמרן מאוד מבחינה פיסקלית, וכמי שצפוי לפעול לקצץ את הוצאות הממשלה - ואם לא רוצים לפגוע בשירותים חברתיים כמו מדיקייר, זה בעיקר אומר לפטר.

כמה תובנות ראשוניות מהביקור פוסט-בחירות שלי במעוזים הפרוגרסיביים של אמריקה, ונתחיל בבוסטון -

0. כמובן כל מה שאני כותב פה זה על בסיס התרשמות בלתי אמצעית - לא מתוקף מדעית, לא אובייקטיבי.

1. על פניו, נראה כאילו החיים ממשיכים כרגיל: השמש זורחת, הסנאים מטיילים, אנשים הולכים לעבודה. לא רואה הפגנות או מחאות או אפילו שלטי התנגדות. יכול להיות שזה כי המחנה הליברלי עדיין בהלם, יכול להיות כי אתמול עוד היה יום חופש.

2. אבל אם צוללים רגע מתחת לפני השטח, אפשר לזהות סימנים ראשונים של חוסר שקט. קבוצת סטודנטיות מאחת האוניברסיטאות באזור שישבו לידי בקפה דיברו על תוצאות הבחירות וניכר היה שהן עדיין בהלם, אבל הלם מהסוג הכועס, לא המופתע. אחת מהן סיפרה שבבוקר הבחירות דיברה עם אבא שלה, שעוד לא החליט אם לצאת להצביע, וניסתה לשכנע אותו שלא "כי אני יודעת מה תצביע". מבחינתה, הצבעה לטראמפ היא על גבול הפגיעה האישית בה ובזכויות שלה כאישה.
החברות אגב שלה חוששות מהאפשרות שטראמפ ימות ויוחלף בידי ג'יי די ואנס, שנתפס בעיניהן כמסוכן יותר.

3. בקהילה היהודית הפרוגרסיבית, לפחות אלו שאני פגשתי וששמעתי עליהן, האווירה היא לא פחות מחורבן בית שלישי. אנשים מבטלים אירועים חברתיים, לוקחים יום חופש, ממש באבל. אצל קבוצה שהתארחתי אצלם הייתה אווירה ש... בואו נאמר שהייתי בשבעות שמחות יותר.
זה קשור בראש ובראשונה בעתידה של אמריקה, אבל גם בחשש שממשל טראמפ מחד ייתן לישראל להמשיך את המלחמה בלי סוף, ומאידך שינסה לסיים אותה "בכוח" ומבלי להשיב את החטופים.

4. בקהילות מתונות יותר, או כאלו שיש בהן מצביעים משני צידי המתרס, האווירה לא הייתה חורבנית באופן דומה אבל כן ניכר שפוליטיקה הפכה לנושא מפלג שאסור לדבר עליו. היו אנשים ששמעו שהארגון שאני מנהל נקרא LIBRAEL והודיעו שהם לא מתכוונים להגיע לשיחה שתהיה שטיפת מוח והטפת מוסר של ווק פרוגרסיבי (לא שזה מה שאני עושה, אבל...). המזמינים ואני היינו צריכים לעשות שמיניות באוויר כדי להבהיר שלא מדובר באירוע פוליטי או מפלגתי.

5. חוט השני ששמעתי בקהילה - בעיקר הקלה מכך שהתוצאות ברורות. "לא אכפת לי מי יזכה," אמר אחד מחברי הקהילה היהודית, "הוא חרא והיא חרא. הדבר היחיד שאכפת לי ממנו שלא יהיו פה אנשים עם רובים ברחובות."

מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי ימונה לשגריר בירושלים

טראמפ שולף "סוס שחור" לשר ההגנה: פיט הגסת׳, בן ה-44 המכהן כמגיש בפוקס ניוז.

הגסת׳ הוא רב סרן במילואים בצבא האמריקאי ששירת בעיראק ואפגניסטן, פעיל פוליטי שמרני שייעץ לטראמפ בנושאי ביטחון גם בכהונתו הקודמת.

כמגיש בפוקס התפרסם כשהחזיר, בשידור, את תעודת הזכאות שלו לתואר מסטר מאוניברסיטת הארוורד. "לא נוכל לשלוח את ילדינו לאוניברסיטאות שמרעילות את המוח של ילידינו לחשוב שאמריקה היא מקום מרושע".

הגסת׳ תמך בחיסול סלימאני ב-2020 ואמר שלחברת הקונגרס ראשידה טאליב יש "אג׳נדה חמאסית", והוא עוד מינוי ניצי לקבינט של טראמפ. שמו נקשר כמי שעודד את טראמפ לחון שלושה חיילים אמריקאים שהתעללו באזרחים במהלך המלחמה בעיראק.

וגם - ג׳ון ראטקליף, לשעבר חבר קונגרס מטקסס וראש המודיעין הלאומי, ימונה לראש ה-CIA.

לכאורה טראמפ חוזר על הבחירה בטילרסון לשר החוץ ב-2016 - להביא מישהו חיצוני שלא היה בקלפים - אבל בפועל הגסת׳ וטראמפ כן עמדו בקשר והעמדות שלו ידועות.

ויווייק ראמאסוואמי ואילון מאסק ימונו להוביל את המחלקה להתייעלות ממשלתית.

הציניקן שבי רוצה לומר שאין יעילות ממשלתית כמו למנות שני אנשים - שניהם עם לא מעט אגו - להוביל ביחד משימה.

הלא ציניקן שבי אומר שהמינוי של שניהם מבשר רעות לדרג המקצועי בוושינגטון - ראמאסוואמי קרא עוד מהפריימריז לקיצוץ מסיבי בדרג הפקידותי-מקצועי בטענה שהם צוברים יותר מדי כוח ומסכלים את המדיניות של הדרג הנבחר (הוא קרא לזה "יש שלוש רשויות שלטון, לא ארבע", אבל לנו הישראלים זה מוכר גם ממחוזות אחרים), ומאסק כבר הוביל מהלך דומה כשרכש את טוויטר וחתך את כוח האדם שלה באופן מסיבי.

דעתי האישית בלבד -

כל הסטיגמות על גרמנים והאובססיה שלהם לביורוקרטיה, נכונות פי אלף עם אמריקאים. רואים את זה בוויזה, בפתיחת ספק חיצוני לאוניברסיטאות (חלק מהדרך שלי להתפרנס על הרצאות), אפילו באיך שהם כותבים את תוכניות המדיניות שלהם. הסטת red tape וצמצום רגולציה יכולה לעשות פלאים ליזמות ולעסקים.

באותה נשימה, צריך פקידים שיבצעו את מדיניות הדרג הנבחר. להגיד "בואו נפעיל לחץ מקסימלי על איראן" זה נחמד, אבל צריך מישהו שיזהה בדיוק איפה ואיך אפשר להפעיל את הלחץ. להגיד "בואו נוציא את הממשלה מתוכניות חינוכיות" זה אחלה, אבל צריך מישהו שיזהה בדיוק באילו מקומות הממשלה מתערבת ומגבילה ויוציא אותה. להגיד "גירוש מהגרים לא חוקיים" זה מה שהבייס רוצה, אבל צריך מישהו שיזהה את המהגרים האלה, יאפיין אותם ויתכנן ויוציא לפועל את מבצע הגירוש.

פיטורים מסיביים של כוח אדם שיודע לנווט במבוכי הביורוקרטיה לא בהכרח יהפכו את הממשלה ליעילה יותר ובטווח הקצר יש סיכוי שיגרמו ליותר נזק מתועלת.

חשבתם שכל מינויי הניאו-קונס הניצים לקבינט הם סטירה אחרי סטירה לתנועת ה-MAGA? אז הסנאטורים הרפובליקנים הוסיפו עוד בעיטה בביצים.

הסנאטור ג'ון ת'ון (דרום דקוטה), שהיה מצליף המיעוט הרפובליקני, נבחר למנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט במקום מיץ' מק'קונל - ועל אפם וחמתם של המחנה הפופוליסטי במפלגה (בהובלת מאסק) שקידם את ריק סקוט מפלורידה לתפקיד.

ת'ון הוא אמנם שמרן מאוד, אבל דעתו הפוכה מזו של מחנה ה-MAGA בשני נושאים מרכזיים - תמיכה באוקראינה והכרה בתוצאות בחירות 2020, עליהן התעמת עם טראמפ.

הבחירה בו מהווה עדות לכך שהסנאט, בניגוד לבית, ימשיך להיות מעוז המחנה השמרני-מסורתי במפלגה.

https://www.nbcnews.com/politics/congress/senate-republicans-choose-new-leader-mitch-mcconnell-steps-rcna179670

בשולי הדברים, ת'ון אמר על הניסיון להפוך את תוצאות בחירות 2020 שהן "יאבדו כמו כלב שירו בו". מה שמים להם במים שם בדרום דקוטה שהם כולם אובססיביים ללירות בכלבים?

שאלו בטוויטר איך נוצר ההבדל בין השמרנים ל-MAGA.

בקצרה -
טראמפ הוא די נטע זר במפלגה, הן בביוגרפיה שלו והן בעמדות העולם שלו. גם המצביעים שהוא הביא איתו - פועלי צווארון כחול לבנים מחגורת החלודה ב-2016, גברים שחורים והיספנים השנה - הם לא המשתתפים הקבועים בקואליציה הרפובליקנית וההצטרפות שלהם היא חלק מהשינויים שזו עוברת.
השינויים האלה מתחילים להתבטא בבית הנבחרים שהוא דינמי יותר לשינויים בחברה, אבל בסנאט לוקח להם יותר זמן להתבטא, ולכן בסנאט יש יותר הגמוניה למחנה הישן ולקואליציה הישנה.

והנה רק דיברנו - טראמפ הודיע על שני מינויים, בתחומים קריטיים עבורו, שאינם מהזרם הממסדי במפלגה -

לתפקיד מנהלת המודיעין הלאומי תמונה חברת הקונגרס לשעבר טולסי גבארד, שהייתה דמוקרטית וחצתה את הקווים בגלל התנגדותה למלחמות ברחבי העולם. נפגשה בין היתר עם אסד בסוריה ונחשבת לידידותית מאוד לרוסיה.

לתפקיד שר המשפטים (שהוא גם התובע הכללי) טראמפ ימנה את מאט גייטס, חבר הקונגרס מפלורידה. גייטס יחסית בדלן מבחינת מדיניות החוץ שלו, ונודע בעיקר כמי שקרא לתהליכי הדחה ותביעה של דמוקרטים (כמו ביידן) או מי שמזוהים עימם, בהם החוקר המיוחד רוברט מולר. זאת בשעה שגייטס עצמו היה תחת חקירות פדרליות בחשד שהיה מעורב בסחר בבני אדם למטרות מין ושקיים יחסי מין עם קטינות.

חשוב לציין שהן מערכת המשפט והן קהילת המודיעין עשו לטראמפ חיים לא פשוטים בקדנציה הראשונה. בבירור הוא ממנה לשם את אנשי אמונו כדי למזער התנגדויות מהן.

רשמי - טראמפ ימנה את מרקו רוביו לשר החוץ של ארה"ב.

רשמים ממעוזי הפרוגרסיבים - והפעם, ניו יורק:

1. בביקור פה ישבתי עם חברה ישראלית שהייתה פעילה מאוד במחאות נגד "תוכנית לוין" (הרפורמה/הפיכה משפטית, כל אחד לתפיסתו). "איפה הדמוקרטים?" היא כעסה. "למה הם לא עושים כלום? איך זה שכשאנחנו חשבנו שהדמוקרטיה בסכנה יצאנו להפגין ושיתקנו את המדינה, והם בבית?"

2. האנקדוטה הזו, שלכאורה לא באמת קשורה לסיפור האמריקאי, עזרה לי לפתח את התזה שלי לגבי התגובה הדמוקרטית - הם בעיקר בהלם.
ב-2016, ההלם היה הלם ברמה החברתית - "איך כמדינה אנחנו יכולים לעשות את זה", "מי בכלל מצביע לו", "מה *הם* חשבו לעצמם". השנה, משיחות מסדרון שאני שומע, ההלם הוא בעיקר ברמה האישית - "איך *אני* לא ראיתי את זה מגיע", "מה הם רואים ש*אני* לא", "מה *אני* לא מבין על אנשים שמצביעים לטראמפ".

3. מחד, יש משהו שמחייב מידה מסוימת של ענווה בהלם הזה. יש לי חבר דמוקרט (היה פעיל פוליטי, עבד עם פלוסי וכו') שמתחייב להסתכל על הדברים ברמה גבוהה יותר של צניעות - "קלירלי, אני מפספס משהו. אם יותר מחצי מדינה הייתה מוכנה להצביע לו, והוא שיפר את מצבו בכל רחבי אמריקה, כנראה שהם רואים משהו שאני לא והגיע הזמן לבדוק את עצמי."

4. מאידך, ההלם הזה הוא משתק. גם בשיחות שאני שומע, נדמה שמי שמתנגדים לממשל החדש - והם הרוב במקומות שאני מסתובב בהם - לא יודעים לאן להסתכל. הם בקושי התאוששו מהתוצאות ומבחינת רובם כל מינוי נוסף שטראמפ מודיע עליו הוא מכה נוספת, כולל למשל מושלת דרום דקוטה כריסטי נואם להגנת המולדת או אילון מאסק ו-וויוייק ראמאסוואמי ל-"יעילות ממשלתית". לפחות מהשטח, נראה שהמינויים האלו כמעט ולא מעוררים זעם ציבורי (אבל ראו מיד).

5. אבל הבחירה במאט גייטס לכהן כשר המשפטים עשויה להיות הצעד שיוציא את הדמוקרטים מההלם. לא רק בגלל הרמה הפרסונלית אלא בגלל קריאותיו העקביות בכהונתו בקונגרס להשתמש בכלים משפטיים נגד יריבים פוליטיים - באופן הפוך לחלוטין מההבטחה של טראמפ to de-weaponize את משרד המשפטים. המינוי עדיין לא ודאי (ובניגוד למשל לרוביו או סטפניק, הוא בוודאי צפוי להיתקל במכשולים בסנאט) אבל הוא מהווה "דגל אדום" שיכול להוציא את הדמוקרטים מההלם אל הרחובות.

חברת הקונגרס אוקסיו-קורטז, אולי המנהיגה הכי חשובה של האגף הפרוגרסיבי חוץ מברני סנדרס, גילתה שלא מעט מהבוחרים שלה הצביעה לה - ולטראמפ. בסשן Q&A באינסטגרם היא ביקשה לשמוע למה, והתגובות מדהימות הגם ולא מפתיעות. בעיקר -

1. כלכלה - "לשניכם אכפת".
2. אנטי-ממסד - "שונאים פוליטיקאים".
3. אנטי-מלחמה.

אבד בין השורות - סטיב מילר לא יהיה רק אחד מסגני ראשת הסגל, אלא גם היועץ לביטחון המולדת של הנשיא.
היסטורית, "היועץ לביטחון המולדת" אחראי על תחומים כמו לוחמה בטרור והגנה בסייבר, אבל גם על הנושא האהוב על מילר - הגירה.

https://www.davar1.co.il/558172/

הדרבי הפנים-רפובליקני - העממיים מול השמרנים - הולך לעצב את ממשל טראמפ בחודשים הקרובים

88 חברי קונגרס דמוקרטים קוראים לביידן להטיל סנקציות על השרים בן גביר וסמוטריץ'.

מעניין אם אלה אותם 88 מהפעם הקודמת, שדרשו מביידן דין וחשבון לגבי האופן שבו הוא מעביר אמל"ח לישראל (ושישראל בתגובה שלחה להם מכתב נזיפה והאשימה אותם שהם שכחו את ה-7 באוקטובר).

כל מה שצריך לדעת על שר המשפטים המיועד של ארה"ב

לא מפתיע בכלל: רוברט פ' קנדי הבן, האחיין-של, לא מזמן מועמד בפריימריז הדמוקרטיים, ימונה לשר הבריאות והשירותים החברתיים בממשל טראמפ.
קנדי אמנם עשה קריירה כעו"ד אקלימי אבל התבלט מאוד כמתנגד חיסונים (לא רק קורונה, בכלל). במהלך הקמפיין אמר כי יפעל לבטל חובת חיסונים, לרבות בגני ילדים.