הודו-פקיסטן-איראן

אנחנו בתקופה של אירועים בלתי צפויים ועימות הודו-פקיסטן הוא איום ממשי על איראן.

רק בשנה שעברה, היו חילופי אש בין איראן לפקיסטן. מה קורה כאן?

1. כפי שמוצג במפה - פקיסטן חולקת גבול עם איראן ואפגינסטן. כל הציר המשולש הזה הוא הררי, עם גבולות קשים לאבטוח ומיעוטים מ-2 צדדי הגבול. (כמו שיש את קווי 67' וערבים מ-2 הצדדים, אותו דבר רק על פני אלפי קילומטרים הררים וקשים)

2. כעת ריכוז כוחות וקשב פקיסטני לעבר הגבול ההודי - הופך את גבולה מול איראן ואפגינסטן ליותר פרוץ ועם פחות כוחות וקשב זמינים.

לא צריך שהודו ופקיסטן יהיו במלחמה על סטרואידים, מספיק שכוננות גבוהה בגבול גוררת תזזת כוחות וגבול אחד יהיה פרוץ על חשבון השני עם פחות משאבים ואנרגיות לאבטחה ועצירת הברחות.

המשמעות היא "גבולות מחוררים" של סחר בנשק, סמים ונשים. מדובר בהון שארגוני טרור וארגוני פשיעה גוזרים מקומיים גוזרים, לצד אופוזיציה. רק שנה שעבר היו חילופי מהולמות צבאיות בין פקיסטן לאיראן על רקע הגבול הפרוץ.

3. האסון של מלחמה רב זירתית והמשמעות שלה בפקיסטן ואיראן - 2 המדינות על פני אלפי קילומטרים עם תנאים הרריים, מה שמקשה עליהן להעביר כוחות. להבדיל מעוטף עזה עד לגליל העליון - מלחמה רב זירתית היא אסון למדינות ענק במיוחד הרריות עם תשתיות מתפרקות.

4. איראן:

המשמעות של גבול פרוץ מול פקיסטן ברמה הצבאית היא קרע בין החזית המערבית של איראן - עיראק, מדינות ערב, ישראל וארה"ב - מול החזית בפקיסטן, מולה היו מהלומות צבאיות שנה שעברה.

המשמעות הפנימית עבור איראן היא חמורה יותר: גבול פרוץ משמעותו חיזוק הפריפריה האיראנית שמורכבת ממיעוטים. הברחת נשק למיעוט הבלוצ'י שבין איראן לפקיסטן ורוצה להתנתק מהשלטון המרכזי בטהרן - כולה להיות אסון לאיראן בשמירה על השלטון.

איראן תהיה חשופה יותר להפלת שלטונה מבית ע"י חיזוק האופוזיציה, או מבחוץ כשהכוחות שלה מפוצלים בין המערב למזרח.

בהצלחה לאומה ההודית המכובדת במאבקה ומלחמתה הצודקת מול פקיסטן והאסלאם הרדיקלי.

ישראל נוסע באיילון צפון. הוא לא אוהב את הכביש הזה. הוא מזכיר לו את הנסיעות שלו עם אביו, לבנק השקט.

הוא זוכר איך היה שומע את ההורים שלו מתווכחים. הפרסומות באיילון של הבנקים אגרסיביות. "קחו הלוואה עכשיו!" - עם תמונה של חופשה. ואמא שלו מרירה ומסתכלת על החברות שלה - צרפת, גרמניה ובריטניה, כמה הן שקטות. הן שלווה. הן האידיאל. אבל האמא לא ידיעה שגם האירופאים ממושכנים בבנק השקט, רק בסגנון אחר של דמוגרפיה קורסת וכניעה איטית.

ותמיד חיי הנוחות, השפע והאושר בפרסומות של בנק השקט.
הפרסומות לא מראות איך הבנק, מגיע אחר כך למימוש.

והשיח הציבורי? מי שלא לוקח הלוואה בבנק השקט לא מגניב. מי שלא עושה שופוני עם זיוף של שיח השלום והשקט - הוא שונא. "אתה לא רוצה לקחת הלוואה? אתה רוצה להיות עני! אנחנו רוצים שקט, עכשיו!" כולם מעלים לאיסטגרם שלהם תמונות של שקט, שלום וחמלה - אבל הם תודעתית מכורים לבנק השקט, חלקם במימון בנק השקט האירופאי העולמי ובשכר. לפעמים הפרסומות הסמויות של בנק השקט כל כך עוצמתיות, כמו יום הזיכרון לרבין ז"ל, שכל כולו מסרים לקחת הלוואות מבנק השקט. שידור ציבורי במימון הציבור, הפיקוד העליון במערכת הביטחון, מערכת המשפט אפילו - הם כולם יחד מונפול עם בנק השקט, לשעבוד הציבור הישראלי.

ישראל נזכר איך ראה את אבא שלו הולך לבנק כשהיה קטן. הבנקאי אמר לו שתמורת הלוואת הסכמי אוסלו, המשפחה תוכל לקנות שקט. ההורים מכרו את הקרקעות מאז בתהליך שלא הסתיים. פעם הבנק לוקח את יריחו, פעם את גוש קטיף. עוד הלוואה מתגלגלת לעוד הלוואה. פעם בנק השקט מציע עסקאות קטנות כמו עסקת שליט.

ישראל כועס. כבר לא ילד.
ומשלם את המחיר, של הלוואות הדור הקודם. זו האמת.
זה לא מכעס על הוריו. הוריו באמת לקחו הלוואות מבנק השקט, כי הם לא רצו שישראל יגדל הוא יהיה בצבא. הם פינטזו על "הלוואה אחת שתסיים הכל". הפרסומות של בנק השקט, הממסד של בנק השקט, כולם עשו יד אחת על חשבון המשפחה האומללה, שבנק השקט לקח לה הכל.

ישראל כועס איך משפחתו עברה מניפולציה אכזרית,
לקחת הלוואות מהעתיד,
בשביל עכשיו.
ועכשיו נגמר.
והמחר זה היום.
וישראל משלם.

עד שיום אחד
הבנק לקח הכל
כל החובות התפוצצו
לישראל לא נותר דבר
ודור המדבר
קורא לעוד הלוואות דמים.
ישראל קרא בקול גדול לאחיו שלו
לא להביט אחורה
להשתחרר מבנק השקט
מהנוחות שלו
הנוחות שהפכה לשעבוד -
וישראל והאחים שלו יותר חכמים, נבונים, ומוכשרים מאנשי בנק השקט.
הם דור העתיד,
הם דור הניצחון,
הם הכוח ששום דבר בעולם לא יעצור.

https://t.me/Topazram

לאורך שנים התרגלנו לחשוב שהסיוע הצבאי מארצות הברית הוא כמו חמצן לביטחון של ישראל. התרגלנו לראות בו עוגן, ביטוח חיים מול איומים אזוריים. אבל בשנים האחרונות אני מתחיל לחשוב אחרת. אולי דווקא הגיע הזמן להיגמל מהסיוע הזה. לא מתוך כפיות טובה אלא מתוך בגרות.

קודם כל, יש פה עניין של עצמאות. מדינה לא באמת יכולה לקרוא לעצמה ריבונית כשהיא נשענת על מדינה אחרת לצרכים ביטחוניים בסיסיים. כל ממשל חדש בוושינגטון מביא איתו גישה שונה לישראל, וכולנו יודעים שלפעמים מדובר גם בלחצים לא פשוטים. כשאתה תלוי במישהו, אתה גם נתון למרותו. ולמה שישראל, מעצמה אזורית, תרצה להיות במצב כזה?

אבל זה לא רק עניין של ריבונות. יש גם פן כלכלי. הרבה אנשים לא יודעים, אבל חלק נכבד מהסיוע האמריקאי מחייב אותנו להשתמש בכסף הזה לקניית ציוד אמריקאי. כלומר, הכסף הזה לא באמת נכנס למשק הישראלי. הוא לא מחזק את התעשיות הביטחוניות שלנו, לא יוצר מקומות עבודה פה בבית, ולא דוחף את החדשנות הישראלית קדימה. אם ישראל תבחר להשקיע את אותם כספים בעצמה, היא לא רק תשמור על הידע כאן, אלא גם תוכל לפתח ולייצא בלי מגבלות אמריקאיות שמגבילות אותנו היום.

ובינינו, כולנו מרגישים את הלחץ. כל פעם שיש עימות, כל פעם שישראל פועלת לפי שיקוליה, נשמעים קולות אמריקאיים שמאיימים: אולי נצמצם את הסיוע, אולי נבחן מחדש את ההתחייבות. זה יוצר תלות. זה פוגע בחופש הפעולה המדיני והצבאי שלנו. מדינה חזקה לא יכולה להרשות לעצמה להישען על נדיבות של אחרים, גם אם הם בעלי ברית.

יש גם אלמנט תדמיתי. כל עוד אנחנו ממשיכים לקבל את הסיוע הזה, יש מי שרואים בנו סוג של מדינת חסות. זה לא המצב בפועל, אבל התדמית הזו קיימת. דווקא הפסקת הסיוע תוכל לשדר לעולם שאנחנו עומדים בזכות עצמנו, ושיש לנו את היכולת והאחריות לדאוג לביטחון שלנו בעצמנו.

ישראל של היום זה לא ישראל של 1967 או של 1973. זו מדינה עם כלכלה חזקה, עם צבא מהטובים בעולם, עם טכנולוגיה פורצת דרך. הגיע הזמן לעבור לשלב הבא. להיגמל. לא מתוך כפיות טובה, אלא מתוך גאווה.

2011 = 2023

שנת 2011 הייתה שנה של פיצוץ רגשי. מאות אלפים יצאו לרחובות בדרישה לשינוי חברתי, להורדת יוקר המחיה, לצד עסקת שליט שהפכה לרגע שיא של רגש קולקטיבי.
המדינה הקשיבה – לא בתבונה, אלא ברגש. לא באחריות, אלא בפופוליזם.

ב-2011 נזרעו הזרעים. ב-2023 קצרנו את התוצאה: רצינו את גלעד שליט עכשיו, רצינו צדק חברתי עכשיו – כך נולדה רפובליקת הפופוליזם הישראלית.

מאותו רגע, ישראל הבינה מסר ברור: מי שמדבר לרגש ישרוד, מי שמדבר בהיגיון יואשם שהוא "חסר לב".

בכלכלה: מאז 2011 כל כך הרבה שרי אוצר, כל כך מעט רפורמות אמיתיות, כל כך הרבה תוספות תקציב אין סופיות. כל הפרטה או קיצוצים הם "גזירה", כל התייעלות משרדית הם "גזירה" עם תקשורת פופוליסטית. ואם רוצים להעיף פקיד כושל הוא שומר סף. ואם תייעל קצבאות, ינפנפו בילדים רעבים. ואם תשאל למה מישהו עם פנסיה תקציבית יכול להשלים פול האוס עם קצבת זקנה וקצבת נכה ועוד תח"צ בחינם - תואשם ב-"אין לך לב".

בביטחון.
עסקת שליט שברה את קונספט ההרתעה והציבה עיקרון חדש: הרגשות, ההיסטריה, הפאניקה, "הילד של כולנו" מנצחים. הם הניצחון החדש. ההפסד הוא הניצחון. אסור לצאת למלחמות כי חיילים ימותו. כי החיילים הם לא לוחמים, הם ילדים.

2023 היא לא קריסה פתאומית.
היא שיאו של תהליך.
חשיבה רגשנית, ילדותית והיסטרית שנועדה לסרט של נטפליקס, בחשיבה אידיאליסטית ילדותית שגובלת בחוסר סלחנות קתולית.

הפופוליזם ניצח –
כי כבר ב-2011, הרגש גבר על השכל,
וההחלטות התחילו להתקבל לפי מי שצועק חזק יותר.
התקשורת,
העמותות,
הפוליטיקאים, הפקידים, השופטים -
האקדמיה, התרבות, היוצרים -
הכל, פשוט הכל אימפולסיבי, שכונה, מעכשיו לעכשיו. תרבות של כיבוי שריפות והיעדר אסטרטגיה.

מאז, ישראל לא פותרת בעיות אלא מנציחה אותן.
לא בחינוך, לא בבריאות, לא בביטחון – כי תמיד ימצאו את "הסיפור האנושי" שימנע רפורמה או התייעלות. כי יש מיליון ילדים רעבים, כי הפרטה היא "העובד הותיק שנזרק", כי עבודות לרכבת הקלה הם "פגיעה".

ישראל לא באמת מתנהלת - היא מגיבה.
לא לפי אסטרטגיה - אלא לפי דמעות.
לא לפי היגיון - לפי רגשות.
לא לפי חשיבה לטווח הארוך - אלא עכשיו.

ככה מקבלי ההחלטות מרמת הפוליטיקאי עד לפקיד - לא חושבים על הדורות הבאים. הם לא יחשבו על רכבת תחתית, מאותה סיבה שהם לא יחשבו על ניצחון: היעדר חשיבה על הדורות הבאים.

אסור לנו להיכנע לשיח רגשני.
אסור לנו להיות ה-2011 עבור בני הנוער והילדים היום.
אסור לנו לעצור את המלחמה.
אסור לנו להביט אחורה,
אסור לנו להיות דור המדבר, שרוצה לחזור למצרים גם אם יש אתגרים.
אנחנו דור הניצחון,
שמביט קדימה,
לארץ ישראל הגדולה שלנו.

https://t.me/Topazram

טראמפ - ביקור בארצות ערב: סיכום ביניים

לאורך הימים האחרונים שתקתי, למרות הודעות וטלפונים. התשובה שלי נותרה אחידה: מה שחשוב אלו מעשים ריאליסטיים – לא הצהרות במסיבות עיתונאים.

בכל פעולה - היכולת להבחין בין מילים למעשים היא לא מותרות, היא הבדל בין אשליה לניצחון. גם מה שמכונה "מעשה" – תלוי ביכולת ביצועית ריאלית. בעולם המדיני, לא הכול נמדד כמו במגזר הפרטי – מתוגמלים על הצהרות, לא על תוצאות. לכן העולם הפוליטי, נגזרת של העולם התקשורתי וחברתי, די עלוב.

דוגמה לכך היא הסכסוך הישראלי-ערבי: מאהוד אולמרט שהיה מעומק ליבו מוכן לוותר על יו"ש - הפכת ממדינה שמדברת על סיפוחים ברמה הריאלית. כי הצד השני (הערבי) התלהב מהצהרות מדיניות, הלך לאו"ם והתלהב מקפוסים: בעוד ישראל בנתה ביו"ש. עושים סיפוחים עם סגירת מרפסות ובנייה - לא עם "הצהרות".

הצהרה יכולה להיות נאום, כותרת או אפילו עסקה חתומה – אם אין לה גיבוי ממשי.

מעשה הוא שינוי בשטח: מהלך צבאי, סנקציות, עצירת חימושים. פעולה שאי אפשר לערער עליה.

כלל ברזל: הצהרות תמיד יתנגשו במציאות - והמציאות תמיד תנצח. לכן, במבחן ההיסטוריה, המעשים חשובים מהדיבורים.

ועכשיו – טראמפ. מה נאמר, ומה באמת קרה:
ההצהרות:

טראמפ דיבר על חזון לשלום אזורי כולל, חייבים לעזור לעזה, נורמליזציה לסעודיה, החמיא לקטאר וכל מיני רודנים.
טראמפ במעשים מוכר נשק לישראל כמה שהיא רוצה, לא מתערב לה מול רצועת עזה.
טראמפ בחוזים חתומים מקבל הזרמת כסף לתוך ארה"ב.

אני לא יודע כמה עוקבים אחרי השיח האמריקאי. טראמפ נבחר בשם המצב הכלכלי ועל כך יכול ליפול.
הוא חייב להראות לקהל הבוחרים שלו שמדיניות ארה"ב עוברת ממדיניות אידיאולוגית למדיניות יצרנית.
קל לנו כישראלים לגלגל עיניים - אבל האמריקאי הממוצע הוא איש של מדינת עולם שלישי מבחינת שירותים ויכולת קנייה ריאלי עם שקיעה בחובות.

מי שעקבי בראיית טראמפ, זוכר בכהונה הקודמת שלו את ביקורו בצפון קוריאה. אנשים בהלם שהוא החמיא לנשיא סוריה.
מישהו זוכר שטראמפ נפגש עם הרודן הצפון קוריאני?
הכותרות היו אז יום היסטורי וקולות שבר.
כי בסוף הריאליזם מנצח, לא ההצהרות.

עכשיו בואו נראה את כל ההצהרות שהיו סביבם דרמה:
טראמפ "מזדהה עם העזתים" - וממשיך למכור נשק לישראל ומדבר על שליטה אמריקאית שמשמעותה בהכרח פינוי העזתים. כל מי שרציני ומדבר על מיגור שלטון חמאס יודע שמדובר בעוד הרס אדיר.
טראמפ "מוריד את הסנקציות מול סוריה" - אבל בפועל יצר סכסוך בין סעודיה לטורקיה על השליטה בה, כשארה"ב גוזרת קופון. סוריה גם ככה מדינה לא יציבה, בית קברות למעצמות וכל מי שמשקיע בה כסף שורף אותו היסטורית.
טראמפ מדבר על "טרליונים" בעסקאות בין מדינות ערב לארה"ב, עסקאות שיקח שנים להשלים - אבל מקבל גישה לשליטה במחיר הנפט העולמי עכשיו.

טראמפ מוכר דיבורים ומקבל מעשים. בן אדם שבאמת רוצה "מזרח תיכון חדש" לא מביא איתו אנשי עסקים אלא פקידים בכירים. הוא הגיע לגבות כסף מהערבים, לשמר את הנפט הערבי בציר האמריקאי ולא הסיני ולייצר חומת מגן מדינית נגד איראן כבלוק חוסם.

ומילה אחרונה: הימים האחרונים היו שפל חדש של העיתונות והתקשורת הישראלית בייצור הפחדה בעם.
כשאתם רואים תעשיות דיווחים, גידופים והפחדה - סימן שאתם לא לקוחות, אתם מוצר. ומישהו בעל אינטרס, רוצה שתרגישו כך.

https://t.me/Topazram

משהו על שוויון בנטל שרציתי לכתוב הרבה זמן.

בישראל יש יותר ממיליון עובדים במגזר הציבורי. זה מספר פסיכי שאומר שעל כל 2 אנשים בשוק הפרטי, יש עובד ציבורי. ייעול רק של 10% מהמגזר הציבורי שלכל הדעות מתנהל גרוע מאוד - היה מאפשר לגייס עשרות אלפי אנשי קבע ולא להפיל הכל על מערך המילואים הקלאסי.

גם בנושא המילואים. הבעיה של המילואים זה לא תמריצים. גם אם הממשלה תשפוך כסף זה לא יעזור. הבעיה שהמילואים שמים את החיים על "השתק" ויוצרים כשל רחב במרחב האישי והאינטימי שפשוט אי אפשר לכמת בכסף או תגמול. לעומת זאת - איש קבע חי את המלחמה כמקצוע. הצבא הוא המקצוע שלו. המשפחה שלו, הקהילה שלו, החיים שלו סביב הצבא.

האם הטענות נגד שיעור הגיוס מוצדקות? כן.
האם הממסד מרוויח מהמצב? גם כן.

ולצערי - מה שאני מזהה, שהמצב הקיים משרת את כולם:
- הרבנות מקבלת הגנה ממסדית מתמשכת.
- הממסד מקבל שק חבטות שתמיד אפשר להתחמק מהתייעלות.
- הפוליטיקאים מקבלים דיון אין סופי שהוא בעיקר תחרות צעקות.
- אפילו הציונות מקבלת תוכן ע"י "שוויון" ולא ע"י יצירה.

כמו שאי השירות מייצג גלותיות - השיח המיינסטרימי מייצג תודעת עוני של "שירות כנטל".

השירות חייב להיות נטל, לא יכול להיות תמריץ, לא יכול להיות מצב שחייל יהיה עשיר, לא הגיוני לעלות על הדעת שהמדינה לא תעשה קומיבנות הטבות ולא תעניק תגמול ככסף מזומן. יש רופאים, טייסים, מורים ועוד מיליון אנשים בשירות הציבורי: אבל כל מי שבן 18-21 חייב להיות עני. זו גישה מנותקת מהמציאות, שיש לה רק עוני, רוע ומרירות להציע לעוד חברה סוציאליסטית כושלת - כמו הקיבוץ וברית המועצות. האידיאל השוויוני מציע רק בינוניות, שנמוך, חוסר מקצועיות וחברה מאפשרת לממסד להיות שכונה.

מי שמעומק ליבו פגוע מאי גיוס החרדים, צריך גם להפנות אצבע כלפי הממסד: למה דובר צה"ל, ארגון ההסברה המיליונר של ישראל לא עשה קמפיין גיוס רציני אחד לקרבי? למה המגזר הציבורי לא מתייעל? למה תמיד הממסד לא יכול להציג התייעלות כלכלית וארגונית מרמת הכסף עד לכוח האדם בכל תחום?

אם מצב מסוים הוא מתמשך, סימן שמישהו גוזר עליו קופון. אם מצב מסוים הוא "בלתי פתיר" - אז הוא "ערך" בפני הממסד שיש לשמר. שיח אמיתי כלפי משרתי המילואים היה קודם כל שיח מבני אסטרטגי - ולא שיח של פוליטיקת זהויות.

כדי להיות דור ניצחון, עלינו קודם כל לא להסכים שהממסד יגזור עלינו קופון.
כדי להיות דור ניצחון, עלינו לחשוב אסטרטגיה.
כדי להיות דור ניצחון, עלינו להסתכל על חוקי המשחק, לא רק על השחקנים.
כדי להיות דור ניצחון, אנחנו לא יכולים להמשיך את השיח הכושל של דור המדבר.

כדי להיות דור ניצחון עלינו להפסיק לפחד מהעושר בשם השוויון. עלינו להפסיק לפחד לראות חיילים עשירים ואנשי קבע מתוגמלים היטב. מי שחושב שוויון, לא חושב ניצחון, חושב בינוניות.

זה לא חייב להיות קיצוני בין "צבא מקצועי" לצבא חובה ברוטלי. פשוט לתמרץ ולהתייעל.

כל כך הרבה שנים ישראל מדברת על "שוויון בנטל". האם אנחנו רוצים מדינה שהיא נטל, מדינה שהיא משונררת, מסכנה, עם תודעת קצבאות וטיפולי ת"ש - או מדינה שהיא גאווה, עשירה, יודעת להציע חיים טובים עם תודעת שפע וחירות.

זו דעתי, בכל אופן.

https://t.me/Topazram

צרפת תלך לעזאזל ואנחנו נבנה ריביירה בחוף נובה.

לכבוד הגנרל במיל' יאיר גולן:

דור המדבר קיבל ישראל מסיני עד ליריחו והוריש לנו חובות פנסיות תקציביות ומדינת "עוטף לעוטף". עידן היהודי הגלותי, הכנוע, המוכה מהגטו; הסתיים.

הלוחמים בשדה הקרב היום הם בעיקר בשכבת הגיל שנולדה לאוסלו וההתנתקות. הם עמדו בשמש בטקסי רבין ז"ל השנתיים ושרו שירי שלום.
עשינו כל מה "שהנאורות" ביקשה וקיבלנו שואה.
כל הבגרויות, האחר הוא אני, ארץ נהדרת, המוסרי בעולם -
כל מה שדור המדבר הרודני עשה, הקשבנו וכיבדנו.
שירתנו ושילמנו.
זה מסתיים.
לא נחיה תחת רודנות אנשי המדבר.

מי שלא טוב לו, יכול לחזור למצרים.
מי שלא טוב לו, יכול לחזור לגטו.
אנחנו דור הכניסה לארץ, אנחנו יהושע בן נון - אנחנו רוצים גירוש של האויב, אנחנו עושים משהו מאוד מיוחד.

עידן דור המדבר הסתיים, עכשיו זו שעת תהילתנו.

אנחנו יהושע בן נון, דוד המלך, מתתיהו כהן גדול ודור תש"ח. אל תזלזלו בבני דור הניצחון; האש בלבנו היא זו שתבנה את ישראל מחדש. גדולה יותר. התעורר ענק עברי קדום, מהסוג שלא ייכרע ולא ישתחווה.

אנחנו יוצאים מארץ מצרים בייבי, לעבר ישראל הגדולה שלנו.
בברכה.

https://t.me/Topazram

חורבן אירופה

כשבריטניה, צרפת וליגת מדינות בתי האבות במאבק מול ישראל עלינו לזכור;

1. חורבן הדמוגרפיה האירופאית:

- המוסלמים לא צריכים להיות "רוב" כדי לפרק את אירופה והפוליטקאי האירופאי הפרוגרסיבי חייב את המוסלמים כבלוק.

מספיק שהם 5-15 אחוז מהאוכלוסייה ומרוכזים בערים הגדולות - והם גוש חוסם ברמה האלקטורלית וכל ממשלת מרכז-שמאל חייבת אותם, כשההשפעה שלהם על התרבות, התקשורת, האקדמיה וחיי הלילה בהכפלת כוח בשל ריכוז במטרופולינים על אוכלוסייה צעירה משמעותית מהאירופאי הממוצע.

מכאן הפרוגרסיביים תמיד יהיו קיצוניים יותר למחוזות האנטישמיות, שנאת ישראל והטמטום הסוציאליסטי באופן כללי.

- המשבר הדמוגרפי וקיטון האוכלוסין האירופאי הוא האיום הכלכלי מספר 1 על היבשת: המון קצבאות, פנסיות, בתי חולים וטיפול בקשישים מבוגרים; לצד דור צעיר בלי אחים ואחיות, בלי דודים ודודות, שמאוד מבוהל מהמציאות וכתוצאה מכך איננו יזמי.

כאן ניתן לקרוא את השלכות המיקרו והמאקרו על צרפת כדוגמה.

- שילוב מהגרים בשוק העבודה זה לא "מטה קסם" והדור השני של המהגרים לא יעיל כמו הוריו, אלא יותר חי על קצבאות בקיצון אחד, או לחלופין עבר תהליך אינטגרציה מלא ברמה התעסוקתית והפך למתחרה.

2. קריסת אירופה יכולה להתחיל ממדינה אחת. לא צריך שכל המדינות יהיו במשבר.

מספיק שמדינה גדולה כמו צרפת, איטליה, גרמניה או ספרד נכנסת למשבר כלכלי - והיא שואבת את כל האיחוד למטה.

האזורים השקטים והיציבים באירופה הם אשלייה. כשמדינות איבדו ריבונות לטובת מטבע משותף, גבולות פתוחים והגירה פנימית חופשית - גם המדינות "הטובות" איבדו את היכולת לקבל החלטות מול דמוגרפיה, כלכלה וחברה. לכן גם מדינות כמו פולין, צ'כיה, יוון ייפגעו קשות בשנמוך האיחוד האירופאי.

3. הדרך לתיקון, אם בכלל; אם מפלגות הימין האירופאיות יצליחו להתאפס על עצמן ולא רק מדי פעם "לנצח" אלא באמת לתקן ולשנות - אירופה כדי לתקן את הדמוגרפיה שלה תצטרך לעבור שינויים תרבותיים וחברתיים קשים מאוד, במיוחד אבדן של ידיים עובדות במשק המזדקן - לצד שאלות חוקתיות שיכולות לפרק מדינות. המון מהמוסלמים כבר דור 2-3 באירופה ואזרחים לכל דבר - הם כבר לא שוטפי כלים ושווארמה אלא המיעוט מספר 2 ביבשת הזו.

לא סתם הדיבורים על מלחמת אזרחים באירופה ריאליסטיים: אם הימין ירצה לתקן את היבשת הזו, הוא יצטרך כלים אגרסיביים מאוד. אפילו טראמפ, לורד המסתננים העולמי - בקצב הוצאת המהגרים מארה"ב כיום זה יהיה תהליך של שנים ארוכות בדרכי שלום ותרבות מערבית על כל הנגזרות הביצועיות שלה.

כאן זה המקום להזכיר שהאנושות במאה ה-20 הצליחה יפה מאוד עם הגבלת ילודה באיראן, סין ומקומות נוספים - אבל שום חברה אנושית ב-100 השנים האחרונות לא הצליחה לעלות שיעורי ילודה ע"י סובסידיות או הטבות.

מכאן:

משבר הדמוגרפיה האירופאי הוא המשתנה העליון בשינוי שאירופה עוברת. יותר מהגרים, יותר מוסלמים, יותר סוציאליזם, יותר קשישים = פירוק כלכלי וחברתי.

א) האינטרס הציוני העברי עליון על הרצון האירופאי. לא רק ממקום של מוסר, אלא ממקום של פרקטיקה קרה. אתה לא מוכר נכסים אסטרטגיים בשביל מעצמות שעם כל הכבוד להן בהווה; עתידן עוד 5-10-15 שנה מאוד לא ברור.

ב) ישראל צריכה להביט לעבר אסיה והודו בראשה, אפריקה המתעוררת וחלקים מדרום אמריקה. לא לעבר המערב הגוסס. העתיד שייך למדינות עם ילודה יציבה.

ג) לא צריך להיות מומחה למדעי המדינה או בכיר ביטחוני כדי להבין שאיפה שבונים יותר מסגדים מכנסיות ובתי כנסת - אין עתיד. לא רק שליהודים וישראלים אין זכות קיום במערב אירופה, גם לאירופאי עצמו בקושי יש זכות קיום. זו האמת.

ד) ישראל מעצמה אזורית ואם בריטניה תטיל עליה חרם אז שגופי המודיעין הישראלים יטילו על סוכנויות הביון שלה חרם נגדי - והבריטים יאספו גופות ברחובות. צרפת תמשיך לאבד נכסים במזרח התיכון; וכשהאירופאים מאבדים שליטה במזרח התיכון, המזרח התיכון מגיע לאירופה.

כאן זה המקום להזכיר שתרחיש של מלחמה בין רוסיה לאירופה הפך לריאלי. רוסיה גם לא חייבת מלחמה ישירה, היא פשוט יכולה לעודד טרור באירופה, שסע פוליטי או בדלנות.

ולסיום:

אנחנו בעידן המלחמות ועלינו לחשוב עשורים קדימה. גם אם יש מחירים עבור "עכשיו" - עלינו לחשוב על העתיד.
בטח שלא למכור את ישראל בשביל "אירופה" - יבשת שהצרות שלה רק הולכות וגדלות.

כל מי שיש לו רגליים ושכל צריך לעזוב את היבשת המתפוררת הזו.
העתיד נמצא במדינת היהודים. נקווה שבריטניה, צרפת וקנדה יחזרו למוטב, אך עלינו לראותן כמדינות כנועות.

https://t.me/Topazram

"פריי פלסטיין"
"פלסטין" לא תקום. לעולם.
עזה תחרב, יותר מ-100 אלף עזבו אותה.
אחרי עזה נטפל ביריחו, רמאללה ועוד.
העם המומצא - יהיה אור לגויים ויסמל לעולם; אסלאמיזם ברברי לא אצלנו. הדין; גירוש. הפרדה בין ציווליזציה תרבותית לבין ציווליזציות רשע של שנאה ואלימות, תוך דיכוי חירות ומחשבת הפרט.

מאירופה ועד הודו האסלאמיזם מחולל צרות - של תרבות רצח ואונס.
לא נהיה לונדון
לא נהיה פריז
לא נחיה ליד אסלאמיסטיים.
לא נהיה שכנים שלהם.
אנחנו עושים 48 שוב עכשיו.

האסלאמיסטים עשו טעות ופתחו חזית מול העם העברי שרק מעצמות בסדר גודל של רומא העתיקה התעסקו איתו.

אנחנו צאצאי דוד המלך והמכבים
דור המדבר הולך
דור הניצחון בא
רוח המלכים והנביאים העתיקים קמה משינה עמוקה.
ואיתה,
התעורר ענק עברי עתיק-חדש.

https://t.me/Topazram

האירופאים והמערב מורידים סנקציות מסוריה, ארץ המחבלים בחליפות עבור דרוזים ועלווים; אבל רוצים סנקציות על ישראל.
מי שלא רואה שהכל אינטרסים צרים - אידיוט שימושי. לאף אחד באמת לא "אכפת מהעזתים", הם משרתי אינטרס.

1. המערב בלחץ כי הוא יודע שחורבן רצועת עזה עם משמעותיות מרחיקות לכת - בראשן, הקץ "למדינה הפלסטינית". גם ברמה המעשית וגם הציבורית ישראלית.

2. עם חורבן רצועת עזה, הסיכוי להקמת "מדינה פלסטינית" קורס ולמעשה הסכמי אוסלו מתבטלים - ומה שנותר "מהמדינה הפלסטינית" אלו מובלעות ביו"ש, באופי הררי, ללא מוצא לים - שלא יכולות לייצר לעולם שלטון מרכזי יציב ולמעשה זו אותה תקלה של אפגניסטן. עזה הייתה אמורה להיות "יבשת אמריקה" ויהודה ושומרון הם "אלסקה". עזה היא עתודות הבנייה, הגז, הסחר, הים. בלי עזה, אין "מדינה פלסטינית". לעולמים.

3. ביטול חזון "המדינה הפלסטינית" יוביל לקץ סופי ההתערבות האירופאית הפסולה ליצירת שליטה במזרח התיכון. אירופה איבדה נכסים בכל אפריקה והמזרח התיכון בשנים האחרונות. לא סתם צרפת לחצה על ישראל להסכם גז רשלני מול לבנון. היא במאבק מאסף. מעצמה גוססת, מתה שמאבדת נכסים בקצב מסחרר לסין ומדינות נוספות.

4. הרוע הפרוגרסיבי: הפרוגרסיביים בכל העולם המערבי עשו קריירה מהצפת המדינות שלהם בפליטים ומהגרים. אבל מוזר שהתנועה הפרוגרסיבית הישראלית והעולמית לא עוזרות ומסייעות לעזתים לקבל מעמד פליטות ומעבר פתוח. ובכן - למהגרים מלוב יש תפקיד לערער את המערב ע"י כיבוש זוחל, לעזתים יש כבר תפקיד - לערער את ישראל במזרח התיכון. הפרוגרסיבים, משתמשים בעזתים כבשר תותחים עבור שאיפות פוליטיות ובראשם האלקטורט המוסלמי שהוא המיעוט מספר 2 באירופה וכל פוליטיקאי פרוגרסיבי חייב להיות כנוע אליו כבלוק.

5. המערב הוא הרע בסיפור, הפרוגרסיביים הם הרעים בסיפור. ומי שמאמין להם כאן - הוא אידיוט שימושי בשביל מחירי האנרגיה באירופה ופוליטיקאים אירופאים שכנועים בפני האלקטורט המוסלמי. הכל אינטרסים.

מוזמנים להקשיב לשיחתי הטובה עם יוסי דוידוב היקר ברדיו גלי ישראל - על צביעות אירופאית ופרוגרסיביות שימושית.

אף אחד לא יטיף לנו מוסר. מי שמרחם על ילדים רעבים עוזר להם למצוא מדינה שלישית. האירופאים לא מעוניינים "בחיי העזתים". הכל אינטרסים - והאינטרס של הדור שלנו לשחרר את אדמת מולדנו ההיסטורית, לעבר ישראל הגדולה שלנו וחוף נובה.

https://t.me/Topazram

עזה נחרבת ויחד איתה הסכמי אוסלו ורעיון "המדינה הפלסטינית".

לא אידיאולוגיה, לא רגשות – פשוט עובדות שטח. וכל מי שמתעלם מהן, בונה על שיח העולם הישן. בעולם החדש, השקר של "המדינה הפלסטינית" מת עכשיו, בשטח.

הסכמי אוסלו, שחתמו על חלוקה בין שטחי A, B ו-C, לא רק שלא קידמו ריבונות "פלסטינית" – הם נעלו את הרש"פ ביהודה ושומרון בתוך מבוך של שליטה חלקית, תלות מוחלטת בישראל, והעדר יכולת ריבונית בסיסית. יהודה ושומרון היא שרשרת הרים בלי מוצא לים, ללא עיר גדולה מרכזית, בלי כלכלה רציפה, ובעיקר – עם שלטון שבטי מקומי ולא מערכת שלטונית אחת מתפקדת.

אי אפשר לקיים שלטון מרכזי משום סוג על שרשרת הרים ללא מוצא לים. זו אפגניסטן. רק בסיטואציות מאוד נדירות כמו שוויץ אפשר לקיים ריבונות בתנאים אלו.

אבל העזתים לא בתודעת שוויץ, אלא אפגניסטן.

לעומת יהודה ושומרון, רצועת עזה – היא הסיפור האמיתי. הליבה של "המדינה הפלסטינית".

עזה מישורית, דחוסה, עם רצף שלטוני, מוצא לים ועתודות גז. עזה היא התשתית האחת והיחידה למדינה "פלסטינית". לא יהודה, לא שומרון, לא רמאללה ולא חברון.

לכן אש"ף קרסה ברצועת עזה עם ההתנתקות ואחריה - סירבה לאהוד אולמרט למדינה "פלסטינית".

בלי עזה "למדינה הפלסטינית" אין זכות קיום. וחמאס, הוא עזה.

העיר "הפלסטינית" הכי גדולה ביו"ש היא חברון עם רבע מיליון תושבים, העיר "בירה" רמאללה היא פחות מ-70 אלף תושבים. מדמיינים פה את מודיעין שולטת בגוש דן. אמנם ביו"ש יש יותר שטח ויותר תושבים - אך להבדיל מעזה, השטח הררי והתושבים מבוזרים ומנותקים.

עזה נחרבת, ואיתה כל תקווה להקמת "מדינה פלסטינית". תם עידן הסכם אוסלו. לא רק חורבן פיזי, זה חורבן תפיסתי ואסטרטגי לנצח.

גם אם העולם ינסה "לשקם", אין תשתית למי לשקם. מאות מיליארדים, עשרות שנים, כוח אדם בינלאומי, וכמובן – בלי חמאס, כי לא יהיה שלום עם ארגון טרור חמוש. אבל בלי חמאס – אין שלטון. ובלי שלטון – אין עם. יש רק הרס מתמשך.

ומי שמפנטז על "איחוד פלסטיני"? ראו את קוריאה, את סין-טאיוואן, את גרמניה המזרחית והמערבית. איחוד דורש תרבות משותפת, כלכלה יציבה, ויכולת לוותר. אין ל"פלסטינים" אף אחד מהשלושה. להפך – אם הרשות תשלוט בעזה, חמאס ישאב את רמאללה.

והמציאות כבר דוחפת קדימה: מעל 100,000 עזתים כבר היגרו. בסוף רפיח תיפרץ. קו הגירה חדש ייפתח - והפליטים יזרמו לאירופה, כי זו התעשייה הכי מתפקדת במזרח התיכון. תעשיית הברחת בני האדם משגשגת בין מקסיקו לארה"ב, בין אפגניסטן לאיראן. בכל מקום שיש גבול עם צבאות מושחתים, יהיה סחר בבני אדם. ותודה לצבא המצרי.

הסכמי אוסלו קרסו. לא רק פוליטית אלא מעשית. אנחנו נכנסים לעידן חדש. עידן שבו ישראל לא "מפרידה" את עצמה מהשטח, אלא בונה בו עתיד. לא דו-קיום, לא שתי מדינות – אלא ריבונות יהודית אחת תוך הפעלת ריקון אוכלוסין לנתיני אויב - מתוך הבנה עמוקה של המציאות.

ההתתפכחות היא לא רק רגשית, לאומית או חברתית - אלא גם ריאליסטית: הגירת נתיני האויב - הפתרון המעשי והאופרטיבי היחיד.

האויב יהגר, אנחנו נבנה את חוף נובה.

https://t.me/Topazram

כדי שהמוסלמים יהיו הכי חזקים פוליטית באירופה, הם לא צריכים להיות "רוב", אלא 5-10 אחוז, צעירים ובערים הגדולות. כדי שמערך יקרוס או ישגשג לא צריך 0 או 1 - אלא שינוי של 10-30 אחוז.

"המהגרים" בחלק נכבד כבר דור שני ושלישי, לא "שוטפי כלים" ובכל עמדות המפתח החברתיות בנוכחות מוכפלת בשל צעירותם - מחיי הלילה, התקשורת והקמפוסים.

כדי שערים בפריפריה האירופאית יקרסו, לא צריך "שכולן יגססו". מספיק ש-20, 30 אחוז מעיר מזדקנים משמעותית וכוח העבודה והצרכנות יורד משמעותית.

כדי שהאיחוד האירופאי יקרוס, לא צריך שכולו או רובו יהיה במשבר כלכלי - מספיק שכלכלת ענק כמו צרפת, איטליה או גרמניה עוברת קיטון ושואבת את כולן למטה.

להרחבה מעניינת של "חדשות מימון הנדל"ן" לחצו כאן.

ישראלים שחיים באירופה יושבים בקן צרעות כשהקיטון הדמוגרפי יהיה האיום החברתי, הכלכלי והלאומי מספר 1 של יבשת גוססת.
היום כל פוליטיקאי פרוגרסיבי/מרכז חייב חותמת אסלאמית.
היום כל פוליטיקאי באשר הוא - לא יכול לייעל מערכות מסואבות כמו פנסיות וקצבאות זקנה כשהאלקטורט בגיל ממוצע 45 ומעלה.
כששום כלכלה אירופאית לא באמת מסוגלת להיפרד מהמהגרים, וצריכה שטף של מהגרים חדשים אין סופי כדי לחיות.

שום תרבות לא הצליחה ב-100 השנים האחרונות לעודד ילודה באמצעות "תמריצים". במקסימום התמריצים הם סבסוד מהגרים מהמזרח התיכון ואפריקה.

ועוד היו אנשים בארצנו, שראו את אירופה כאידיאל תרבותי, כלכלי, לאומי וחברתי.
כנראה כשאין שורשים, גם העלים מתייבשים בסוף.

ישראל היא בהחלט נס בנושא הדמוגרפי ועלינו להודות על כך.

https://t.me/Topazram

22 יישובים חדשים ביו"ש: כלכלה. נדל"ן. ריבונות. צורך לאומי.

המדינה אישרה 22 יישובים חדשים ביהודה ושומרון.
אבל מאחורי ההחלטה מסתתרת אמת גדולה יותר: לא בשם חזון ערטילאי, אלא בשם צורך לאומי וכלכלי.

באומת הטויטר והאולפנים אומרים: "זה פוליטי". ובכן, זה לא. מדובר בצורך לאומי.

ישראל רוצה נדל"ן.
מדובר בעתודות קרקע יקרות וחשובות עם ביקושים חשובים.


בואו נבחן - דמוגרפית וגיאוגרפית את 22 הישובים.

- דמוגרפיה:
כיום יהודה ושומרון כמחוז, עם דמוגרפיה חזקה ושיעורי ילודה גבוהים. יש כבר היום מעל חצי מיליון מתיישבים, עם קצב גידול של 2-4 אחוז בשנה. חצי מתושבי יו"ש ילדים.

לצורך השוואה - אם ההתיישבות הייתה מכריזה על עצמאות; עם 500 אלף תושבים בצמיחה - היום היא גדולה מאיסלנד ובקרוב תעקוף את מלטה. עוד 20 שנה לא מופרך שההתיישבות תעקוף את אוכלוסיית קפריסין ואסטוניה.

- גיאוגרפיה:
קרובים לגוש דן: תוך 30 דקות נסיעה ממרכז הארץ, 2 יישובים חשובים.
– חוות יאיר
– ענבר

יישובים שצופים על השרון, מחוברים לכביש 6 ולראש העין.
קרקעות שבשוק חופשי היו שוות מיליארדים. המדינה לא יכולה להתעלם מהן יותר.

קרובים לירושלים: 5 יישובים נוספים בפחות מ-40 דקות מעיר הבירה.
– עטרות אדר
– בית חורון צפון
– נופי פרת
– עיר התמרים
– קדם ערבה

לא מדובר ביישובים שוליים: אלא במרחב המיידי של ירושלים, העיר הגדולה בישראל. כבר היום ירושלים יקרה מאוד ולכן מדובר בהקמת יישובים חשובים מאוד.

ברמה הנדל"נית מדובר בעתודת קרקע עוטף מטרופולין חשובה.

חיבור בין אריאל לירושלים – 3 עמודי השדרה של מחוז השומרון לעולמים.
– אחיה
– עדי עד
– רחבעם

יישובים שישנו את מפת התחבורה, במיוחד עם הכפלת כביש 60.

זו כבר לא פריפריה. הם יהיו מרחק 40 דקות נסיעה מגוש דן ובערך שעה מירושלים עם הכפלת כביש 60, פרויקט הנבנה בימים אלו.

נבנה משולש ביקושים: ירושלים-אריאל-גוש דן

חיזוק הנגב – 2 ישובים במרחק נגיעה ממטרופולין באר שבע.
– אפקה
– יונדב

מתוך 22 יישובים חדשים - 12 עם נוכחות מטרופולינית מובהקת כבר היום ברמה המיידית בהווה בין גוש דן, ירושלים ובאר שבע.

השאר חשובים אסטרטגית בצפון השומרון ובקעת הירדן עם הביקושים הדמוגרפיים.

יחד עם ילודה חזקה, גיאוגרפיה וחיזוק תשתיות - מדובר בהחלטה מאוד חשובה בהווה ולמען הדורות הבאים.

מעבר לחשיבות האסטרטגית בביטול מדינת אש"ף - מדובר בצורך כלכלי ולאומי.

ישר כוח.

https://t.me/Topazram

אנחנו הדור של יהושע בן נון. אנחנו יוצאים מארץ מצרים, לא חוזרים אחורה ולא נלך בדרכי דור המדבר. לא נעבוד יותר עגל זהב ואלילים, לא נהיה עבדים לפרעונים. לא נהיה עבדים תודעתית כבני דור המדבר. אנחנו יוצאים מהרודנות לעבר חירות. לעבר ארץ מובטחת.

משה רבנו, איש התורה - היה גאה בנו. יהושע בן נון שנאבק בדיבת הארץ היה גאה בנו. דור תש"ח עם החלקאות וההתיישבות היה גאה בנו.

לא נתייאש ונקשיב לאבותינו מיהושע בן נון ועד תש"ח.
לא נתנצל אלא נהיה גאים בעצמנו.
ארץ מצרים, הגטו - זה נגמר.

חמאס וצרפת ילכו לעזאזל.
אנחנו נבנה את חוף נובה.
עזה היא רק ההתחלה.
לעבר ישראל הגדולה.
חג שמח חברים.

https://t.me/Topazram

חורבן עזה: למה הערבים בפאניקה ובחרדה, נורמליזציה, איראן ולמה ה"בכירים" אצלנו מתבלבלים

כשהסעודים קונים נשק באמריקה זה פרוטקשן. כשהם מתחנפים לצרפת זו פאניקה.
ובישראל? בכירים מבוהלים, כי הם באים מתרבות של קביעות ולא של הכרעה.

אבל כלל ברזל הוא: כשהיריב בהיסטריה אתה כנראה עושה משהו נכון. תמשיך. הוא יישבר.

1. בשבועות הקרובים יגיע גל של לחץ מדיני. צפוי, מתוזמן, מתואם.
הערבים יצעקו, האירופים יזהירו, והאמריקאים יתנדנדו.
זו הנקודה להבין מי נגד מי.
במו"מ, כשאתה רואה את הצד השני מאבד עשתונות, אתה לא נרגע. אתה מכה חזק יותר.
המצוקה בצד השני היא סימן ההכר שאתה מנצח.

2. ארצות ערב בפאניקה כי איראן על הגב שלהם, לא על שלנו. והם חייבות נורמליזציה עם ישראל ברקע חורבן עזה.

האיראנים ברמה הגרעינית וממקומו בלבד איום על ישראל. אך איראן כמדינה לא.

לעומת ישראל - מדינות המפרץ חיות על קו האש.
הצבא האיראני לא יודע לתפקד אלפי קילומטרים מהבית ועם חורבן טבעת החנק של חיזבאללה ואסד, איראן ללא גרעין עדיין אפקטיבית מול מדינות ערב בשל קרבה גיאוגרפית.
.
כטב"מים, טילי שיוט ואפילו איום פלישה ימית זה לא תרחיש, זו מציאות. החות'ם התהדרו בסגירת נתב"ג מול ישראל אך ב-2019 שיתקו מתקני נפט בסעודיה.

אם ישראל תחסל את הגרעין אך איראן תשרוד - השיעים ירכזו את חרבם על המדינות הסוניות. לא משנה אם משמרות המהפכה ישרדו או האיראן יקומו חילונים.

מסע הקניות אצל טראמפ לא היה סימן לעושר אלא לחרדה.
זו תרבות שצריכה לשלם פרוטקשן כדי לשרוד. הציוויליזציה הערבית מפחדת. בצדק.

3. פחד חדש: קו האש עבר מישראל למצרים, טורקיה וסעודיה

עזה עבור מצרים לא הייתה רק בעיה הומניטרית אלא מנוף שליטה.
הרצועה שימשה כמרחב חיץ, כקלף מיקוח מול ישראל וכבולם מול ההשפעה האיראנית: מצרים דרך סיני אפשרה לחמאס להתחמש ואיראן ירדה ממנה.

אבל כשהרצועה נחרבת והעזתים נעלמים, מצרים עומדת עירומה.
הגבול הדרומי שלה נפרץ תודעתית גיאופוליטית, והאיום האיראני שבעבר נדחק לעזה כעת מתקרב לקהיר.

גם הסעודים והטורקים מרגישים זאת היטב.
ההשפעה האיראנית מקיפה את שניהם.
טורקיה, סעודיה והמפרץ שנכנסו לסוריה - מפחדות מאיראן. בעימות מול החות'ים ב-2019 לא סגרו לסעודיה את נתב"ג - במתקפת כטב"מים הורידו חצי מתפוקת הנפט של סעודיה.

וזה השבר. אם ישראל תכריע את עזה ותפנה לגרעין, אך השלטון האיראני ישרוד; הערבים יישארו לבד מול טהרן.

4. חורבן רעיון "המדינה הפלסטינית".

העולם הסוני והמערב הפרוגרסיבי משקיעים את כל הכוח כדי להציל את רעיון המדינה "הפלסטינית".
אבל עזה חרבה. ערים נעלמו.
מרכבות גדעון מחזירות את הריבונות.
ובאולפנים בישראל עדיין מדקלמים: "אי אפשר לנצח רעיון"
צודקים. אבל אפשר לרוקן אותו מאוכלוסייה, מאדמה, מתשתית ואז אין לו לאן לשוב.
הפתרון לרצועת עזה הוא אחד: הגירה.

התוצאה: לא תקום עוד "מדינה פלסטינית". גם אם כל העולם יכיר בה", אין לה התכנות מעשית עם חורבן עזה. לחצו כאן להרחבה על מות הסכמי אוסלו.

5. ארצות ערב חייבות נורמליזציה עם ישראל.

לא סתם המחבל מסוריה רוצה שלום ולבנון רוצה נורמליזציה שוב ושוב; בלי נורמליזציה עם ישראל, העולם הערבי יהיה חשוף לאיראן.

העולם הערבי חייב לבחור: חיי עזתים ולהיות בסכנה מאיראן - או נורמליזציה עם ישראל כדי לשרוד.

ההיסטוריה נכתבת עכשיו.
לא בשדרות האו"ם, אלא בין הריסות עזה, בגב ההר של יהודה ושומרון, ובטווח הקרוב של טהרן.

מי שמבין את זה יודע מה צריך לעשות: ללחוץ על הגז. הסכמי אברהם באו אחרי איומי סיפוח, הנורמליזציה תבוא אחרי נכבה.

https://t.me/Topazram

בשיח המודרני הנוכחי, הרבה מנסים לטשטש את קדושת ארץ ישראל ומסע העלייה אליה. ניסו לחנך אותנו לתרבות בה העולם הגדול הוא האידיאל, בעוד התרבות שלנו, הארצי-ישראלית היא משהו ישן.

הספר החדש של חברי היקר ארז צדוק "הייתי החוב" הוא רומן משפחתי היסטורי מוביל אותנו לניצוץ היהודי דרך יהדות תימן והמסע שלה לארץ ישראל - מהמקום האינטימי, האישי, המשפחתי ועל כל האתגרים והכיסופים הנגזרים מכך; מול הסבל המתמשך כיהודים בגלות והאלימות הקשה - מול חיי היום יום שלנו כאן בישראל תוך תיאור המסע: מהיהודי שתלוי בגוי ובאישוריו כדי לעזוב לארץ ישראל, ליהודי העצמאי בארצו. היהודי שבין הפרוגרום והשליטים המוסלמים הרודנים, לבין היהודי שצמא לחירות וגאולה.

הרגשתי כי הכתיבה דרך רומן - היא גשר בין קדושת ארץ ישראל לקדושת האמונה והמשפחה, מהמקום של החיים הריאליסטיים: מתוך שיח קולח לקורא.

הכיסופים לארץ ישראל הם יותר חזקים מאידיאולוגיה. אלא שזה פשוט ב-DNA שלנו, ואי אפשר יהיה לכבות זאת לעולם.

המלצת קריאה חמה.

לעתים המילה "משיחי" נזרקת.
וזה מעייף.
לא ממקום של היעלבות.
מעייף כי הביטוי "משיחי" כגנאי - הוא נרמול חברה חסרת חלום וכנועה.

הרי למי קראו משיחיים בתחילת המאה הקודמת? להרצל ובן גוריון. למי קראו משיחיים בימי קדם? להרוגי המלכות והמכבים. ומי המנהיג שהוא באמת נמשך? דוד המלך - שסילק ממסד כושל ורופס לעבר ישראל הגדולה ובניית המקדש.
כמה צחקו על אבותינו.
וכמו שהיהודים באירופה שלעגו לבן גוריון והתאהבו בגטו מצאו את עצמם בשואה, היהודים באירופה שלעגו לישראל - כעת יודעים שאין להם שם עתיד.
כי העתיד עם המשיחיים.

והגנאי? למה שונאים משיחיים בשיח?

מעצבי השיח סימנו את המשיחיות כאויב - מפחד מרפורמה ושינוי. כמו דור המדבר שפחד משינוי. המשיחיות קוראת לפתור בעיות - דור המדבר דואג להנציח בעיות כדי לשמור על זכות קיום.

ואלו, בני המדבר - אנשי רודנות השונאים את חירות הפרט ואיש דור המדבר מבוסס מעומק ליבו על שנאת חירות הפרט.

חשוב לציין שבני המדבר הם לא "גיל". יש פשוט לעתים הלימה בין הגיל למדבר, כי הגיל משמר סדר קיים שוותיקים יצרו אותו.
דור המדבר הוא מצב תודעתי של כניעה.

חברה שאתה צריך להיות עבד של המדינה, לצפות בארץ נהדרת ולחכות לחופשה בחו"ל. לא שחיי נוחות הם רע, הם אידיאל - אך ברגע שהנוחות מקודשת בכל מחיר, מגיע 7.10. ברגע שהחברה הופכת לכנועה, זה כישלון.

יש קשר בין מלחמות מדשדשות ויוקר מחיה. יש קשר בין מלחמות לרכבת תחתית: הניצחון הוא יזמות. המשיחיות היא קריאה לפעולה. המשיחיות היא חלום. חשיבה על הדורות הבאים גם אם המחיר קשה עכשיו. המשיחיות היא מיאוס בתרבות קביעות, פקידות, תעשה 3 שנים אקדמיה כי כולם ואז תהיה מובטל עם תואר חסר תועלת. המשיחיות היא משהו יותר עמוק מדיון על מלחמה ואדמה - אלא על תודעה חירותנית.

תופתעו. אנשים ירימו גבה: "איך? אני הרי ליברל!" ובכן, ליברל לא נמדד במשחק "מי הכי ליברל". אלא קודם כל האם החברה יכולה להכיל חירות ויזמות. בלי יזמות, אין חירות. בלי שאלות אין מחשבה. בלי חלום אין חזון. כל אלו יוצרים חירות.

יש קשר בין היעדר שוק חופשי לבין תבוסה: זה משרת ממסד שלא רוצה שהסדר הישן יסתיים.

היזמות, נגזרת המשיחיות - היא האויב של ליגת דור המדבר: פנסיות תקציביות, מונופולים בכל תחום אפשרי, קרטלים, ועדים, תקשורת סגורה שגורמת לכך שאותם פרצופים באולפנים, באקדמיות. הרב הראשי בן של רב ראשי, הנשיא בן של נשיא, יו"ר האופוזיציה בן של יו"ר אופוזיציה. חברים - כל "השנאה" זאת הצגה. הצגה שכל אחד בסוף חוזר הביתה עם הפנסיה וקביעות או המונופול והשוק הסגור.

וכל הזמן הפתרון של הממסד זהה: להשלים עם הכישלון, לשאוב עוד כספי מיסים, הכישלון מעמיק, רוצים עוד מיסים. לא משנה אם מדובר במערכת החינוך או משרד הביטחון: תמיד המערכות נכשלות, האזרחים משלמים ועלייך צועקים.

לכל ישראל העסקנית המשחק הזה נוח. והטויטר? הם חושבים שהם לוחמים, אבל בפועל חיילים של מונופולים וקרטלים קודרים. החלק הכי עצוב, שהם לא יודעים שנועדו להדהד מסרי שנאה - כדי להנציח בעיות ולא לפתור אותן.

אם בעיות מונצחות, הן משרתות מישהו.
והוא לא אותנו כמובן.
זה לא עימות אידיאולוגי. אלא בין המשיחיות לגלותיות, בין היזמות לחידלון, בין תרבות ניצחון בכל תחום לבין תרבות כנועה.

והרגילו אותנו. הרגילו אותנו ל"תתבייש לך". הרגילו אותנו לצבא המוסרי בעולם, ממלכתי, "עדיף שנהיה מהנרצחים". סתום את הפה ותקשיב ל"בכיר". סתום את הפה, אתה לא מומחה. אסור לפטר פקידי ציבור גרועים, כמו כמרים. תרבות כמורה קתולית, של סתימת פיות מול מדרג סמכות עממי שלא מאפשר לנו לעולם להגשים את עצמנו.

חינכו אותנו לתרבות גטו. אבל לא גטו עם חומות פיזיות, אלא גטו של ילד שמגיל 6 עד 18 מחנכים אותו שאסור לו לשאול שאלות וצריך להתספק במועט. כי ככה. כי אם תנצח במלחמה, אתה "לא יותר טוב מהם" ועוד קשקושים של נטפליקס ואוסלו. כי אם תערער אקסיומות או תשאל שאלות.
תרבות גטו וגלותיות זה לא רק פחדנות או הססנות - אלא קודם כל השלמה עם המצב הקיים.

זו הסיבה שבשלום עם האמירויות אנשי דור המדבר היו מרירים - כי בתרבות הגטו, אי אפשר שמשהו יהיה תקין. תמיד צריך "לשלם מחיר כבד" ובקול רועד להגיד "ברגישות ונחישות". כי שלום חייב להיות חלק מהנצחת הבעיה ולא הפתרון. וכשיש פתרון - דור המדבר מבוהל.

הדיון על המשיחיות הוא לא עימות דתי. הוא לא תיאולוגי. הוא אפילו לא משחק "אני הכי מאמין באלוהים ואני הכי אתאיסט". המשיחיות היא ההפרדה בין האדם החופשי לבין העבד המשועבד. היא הפער בין דור המדבר המוכה לדור הכניסה לארץ. היא הפער בין הגטו לציונות.

אנחנו יוצאים ממצרים. אנחנו עוזבים את הגטו. זה תהליך, זה קשה, אבל זה מה שנועדנו לעשות. דור המדבר יחלוף, צעירים קמים.
חוף נובה יקום, לעבר ישראל הגדולה שלנו.
שבת שלום אהובים.

https://t.me/Topazram

חורבן תרבות המערב - בין לוס אנגל'ס לפריז:

1. המהומות הקשות בלוס אנג'לס מלוות עם דגלי מקסיקו. אם בעבר לוס אנג'לס (עיר ארורה של אנרכיה היסטורית) הייתה על מחאות אזרחיות, כאן יש מחאה אתנית ברורה בדרישה להפוך את ארה"ב לגבול פתוח.

וזו השורה התחתונה: הדור החדש של המהגרים הוא אזרח לכל דבר, יש לו קול הצבעה בקלפי מרמת המדינה עד לרמת העירייה. יש כבר השפעה בעיתונות, תקשורת ואקדמיות ועם משחקים דמוגרפים כבר רוב בשכונות, ערים ואקדמיות.

2. מספיק בדמוקרטיה להיות קבוצת לחץ של 5% ומעלה, כשאתה מרוכז בערים מסוימות - ואתה גורם לזעזוע אזרחי וכלכלי. לא צריך רוב או אפילו שליש. ישראל היא מדינה מאוד ריכוזית בממשל שלה אז אנחנו מכירים את "השפעת 5%" מקואליציה/אופוזיציה, במשטרים פדרליים יש לכך משמעות עמוקה יותר.

2. ארה"ב בשיאה הצליחה להוציא 400-500 אלף מהגרים בשנה. וזה היה בשנת 2013. מאז ארה"ב בפקידות שלה, בערים ובמדינות שלה הפכה לפרוגרסיבית יותר. המשמעות היא שגם אם טראמפ תיאורטית, יכפיל את השיא לעבר הוצאת מיליון מהגרים בשנה - יקח לארה"ב 12 שנים לנקות את המהגרים שרק משטר ביידן הוביל.

3. מה המשמעות?
- פוליטיקאים פרוגרסיבים לא יכולים להגיד "לא" להגירה וגבולות פתוחים. זו התאבדות אלקטורלית.
- פוליטיקאים שמרנים עם "כן" לא מסוגלים להביא ביצוע. בעוד הפרוגרס צריך ללחוץ על כפתור "הכנס" קליל, השמרן צריך על כפתור "הוצא" לשלם בפעולה פיזית מעשית קשה.

4. הסכנה למלחמת אזרחים:

הישראלי בחו"ל רואה את משבר ההגירה דרך עיני הסכסוך הערבי-יהודי, אך זו טעות. בישראל יש חיץ ברור: התבוללות אפסית, הפרדה בין שכונות, והחברה הערבית אינה חלק מהאליטה הכלכלית, התקשורתית או התרבותית.

במערב המצב שונה. המהגרים כבר נטועים עמוק – בני זוג, קולגות, חברים לספסל הלימודים, חיי לילה ותרבות. שיעור הנישואים הבין גזעיים בארה"ב הוא גבוה, שיעור הזרים באירופה בערים הגדולות הוא עצום.

כשהאמריקאי הפרוגרסיבי שחי בעיר הגדולה שומע על "העפת מהגרים", הוא שומע מסרים נגד העובדים שלו, החברים שלו ואולי אשתו. כשהאירופאי הלא נוצרי שומע על "העפת מהגרים", זו המשפחה שלו.

יש המון ביקורת על עודף השפה הערבית במרחב הציבורי אך מהטמטום הפרוגרסיבי יצא דבר טוב אחד: בעוד הערבי בישראל עם מבטא, הערבי הגרמני דובר גרמנית רהוטה. בכך שישראל הכירה בשפה הערבית כרשמי, הערבים נשארו בערביותם.

5. התערבות מעצמות זרות:

אין אירועים המוניים שקורים סתם. קטאר וסעודיה כבשו את אירופה דרך ההגירה וקבוצות כדורגל. סין עם נכסים ואוכלוסייה חזקים בארה"ב. בזמן האחרון אוקראינה נתנה מכה קשה לרוסיה - מי אמר שהתגובה הרוסית תהיה בהכרח "מלחמה מול נאט"ו או ארה"ב", כשאפשר לערער את המערב כל כך בקלות מבפנים?

דוגמה לכך הייתה בישראל עם "שומר חומות". חמאס הפעיל את תומכיו בישראל. אבל חמאס הוא ארגון אויב וקל להילחם בתשתית שלו. לעומת זאת בעידן הכלכלי - קשה להגדיר את קטאר, סין או מקסיקו כמדינות "אויב".


ומה הפתרון?

כפי שכתבתי בעבר לא לחינם טראמפ בעד הפינוי ההומניטרי לעזתים. זו מכבסת מילים לעשות נורמליזציה עולמית לגירוש אוכלוסין המוני - לצד נורמליזציה למדינות קולטות. למעלה מ-100 אלף עזתים היגרו, מעבר רפיח סגור, אך ההרס העצום ברצועה המתמשך לצד עליית כנופיות ומשפחות פשיעה מעידים כי האזור הולך לקראת קריסה חברתית. (כשמיליציות מתחרות לחמאס מצליחות לייצר שליטה, זה סימן ערב מלחמת אזרחים. רק שלהבדיל מסוריה או עיראק, עזה אזור מישורי ומלחמת אזרחים במאבק על שליטה בלתי נמנעת)

כפי שנכתב: לא רק שהוצאת מהגרים החוצה זו פעולה סיזיפית ואיטית כשמדובר במיליונים, אלא עם השלכות חברתיות וכלכליות קשות. מהרמה החברתית-חוקתית, עד לרמת הידיים העובדות במשק ועימותים מול מדינות אם.

ואתם ישראלים יהודים יקרים, אם אתם חיים בארצות המערב: אין לכם עתיד. מחכה למערב תקופה אלימה בעוד שהמערב יצטרך להכריע - או חירות לאומית, או כניעה בפני המהגרים. המשמעות של 2 הדרכים האלו היא על ספקטרום מלחמת האזרחים, התערבות מעצמות זרות או מכה כלכלית קשה.

העולם הולך למחזות קשים מאוד של עימותים דמוגרפים ואתניים. לא צריך שמהגרים יהיו "רוב", הכאוס כבר החל. זו השעה לעלות לישראל. ובהקשר הישראלי - כשם שהמערב יהיה חייב לעשות ריקון אוכלוסין מסיבי, אנחנו חייבים להיות עם תכניות אופרטיביות שניישם בעתיד ובשעה הנכונה - מול רמאללה, ג'נין ואזורים עוינים עם דרכון כחול.

יהיו שנים קשות מאוד שממתינות למערב. אתם לא רוצים להיות שם. לעלות לישראל מיד.

https://t.me/Topazram

קם דור חדש בישראל. הוא שקט, כי הוא עושה. לא בציוצים. לא באולפנים. בשקט. שקט רועש ומהדהד.

תם עידן דור המדבר, אנשי המדבר פשוט בינוניים, כנועים ותקועים באולפנים. הם לא מבינים מה קורה.
בשקט.

התעורר ענק עברי קדום, ברוח נביאים, מלכים ומורדים עתיקים. לא נחזור לארץ מצרים, לא נחזור לגטו. לא נביט אחורה. הדור שלנו לא יסכים להשפלה ורודנות.

זה קורה. בשקט אנחנו שם, עושים, שליחים. מתכוננים.

לעבר ישראל הגדולה - ומעבר לכך