אי אפשר לעשות דה נאציפיקציה, בלי חורבן ברלין. הצעת טראמפ היא כיפה אדומה שחמאס לא יוכל להסכים לה, או להשלים איתה. מדובר בהצעת כניעה, מסוג ההצעות שצריך שנים יציבות בשביל לקיים, כל כך המון תנאים פוליטיים, כשאין רקורד אחד של שום פיסת אדמה במזרח התיכון שנוהלה ע"י "שלטון מפורז" או קשקוש כזה.

אני סקפטי בכלל אם בהנהגת חמאס לאחר החיסולים האין סופיים - יש בכלל מערכת או דוקטרינה שיכולה להכיל כניעה או מישהו שיכול להוביל זאת, במצב של כאוס הנהגתי.
חמאס עכשיו כמכונה ארגונית לא יכול להסכים לכך - כי כמו כל אומת תעמולה, בסוף הפקידות מאמינה לשקרים של עצמה.

באולפנים דנים בצורה ראויה. אך יש מימד אחר - לפני המלחמה על איראן היו בטוחים שטראמפ יתבזה מולה. רק רוצה להזכיר שטראמפ אמר שהוא יכפה על רוסיה שלום, טראמפ אמר שהוא ייאבק בסין אבל נאבק באירופה.

וכמובן להזכיר שתמיד רמאללה ועזה לקחו את כל הטעויות האפשרויות, כי מעולם לא הייתה שם דמות שיכלה באמת "להכנע" או "להגיע להסדר". המקסימום היה יאסר ערפאת, והוא היה רודן גרוע מאוד שהיישות שלו איבדה שליטה על עזה מהר בלי כידוני צה"ל.

בפעם האחרונה שטראמפ הוביל תהליך מדיני באזורנו זאת הייתה "עסקת המאה". בסוף הפואנטה של עסקת המאה מעולם לא הייתה לגבי יהודה ושומרון, אלא להוביל את מדינות ערב להסכמי אברהם בלי שישראל תידרש לויתורים טריטוריאלים.

יש פה תהליך עמוק יותר.
תחזיקו חזק. אל תחשבו "עכשיו". ימים מיוחדים לפנינו.

https://t.me/Topazram

חייבים להיות טורפים

אלו ימים עמוסים מול שטף דיווחים. ועבורי לפחות, ישנה הכרה שהמלחמה לא תסתיים. אני לא רוצה להגיד "העולם ערב מלחמת עולם שלישית" אך השינויים הדמוגרפים לצד עידן קיטון האוכלוסין, החובות העולמיים ומלחמות הסחר - יוצרים אווירה עצבנית שהסכמים נשברים ומלחמות סדירות נפתחות ונסגרות ברחבי העולם.

גם אם מחר נשב על קוקטייל בחוף נובה בעזה והחטופים ישובו המלחמה לא תסתיים. וגם אם נפרק את הרש"פ המלחמה לא תסתיים.
המזרח התיכון עובר תהליך התמוטטות, כי המעצמות הגדולות שיצרו את המזרח התיכון מתמוטטות ולא יכולות להמשיך לנהל ולשלוט בו.

המלחמה לא תסתיים כי טבעו של העולם הוא מלחמה.
העולם מחולק לטורפים ונטרפים.
אין דבר כזה להגיד "הלנצח נאכל חרב?"
כי כל אומה ריבונית חייבת להיות עם קילר אינסטינקט.
כל אומה ריבונית חייבת להיות עם עומק רוחני בדיוק כמו עומק אסטרטגי.
כל אומה ריבונית חייבת להיות בטופ הטכנולוגי והתעשייתי.
אנחנו חייבים להיות מאמינים ועשירים.

וזה קורה. במלחמת ישראל-איראן האומה היהודית תוך 12 יום כפתה מציאות חדשה על מעצמה ריבונית אחרת. ישראל פירקה את כל המזרח התיכון. ישראל היא הטופ הטכנולוגי, הצבאי ועם כוח אנרגטי ואסטרטגי.
אבל אנחנו צריכים עוד.
אנחנו צריכים להיות הטובים ביותר.
כי כשעולים ליגה, לא מפסיקים לשחק כדורגל אלא היריבים הופכים לקשים יותר.
כשאתה מתעשר, אנשים אחרים רוצים את הכסף שלך.
כשאתה אדם חזק, אתה צריך להגן על הממלכה.

אנחנו צריכים את הצבא, הכלכלה והתעשיות הכי טובים שיש.
לפני דיון מעשי צריך דיון תודעתי:
הבינוניות היא אויב,
מדינות טורפות או נטרפות.
אין אמצע, אין אזור נוחות.
זה היה בלוף חריג ומוגבל אחרי נפילת ברית המועצות.

מי שחי באירופה -
אירופה כבר במלחמה. מלחמה פוליטית, כלכלית ודמוגרפית.
היא תרמית פירמידה וכך אימפריות נופלות: באיטיות משפילה וקריסה איטית כשהמנגנון רקוב מדי לרפורמה וגדול מדי לשינויים. אירופה מתבזה והיא לא מצליחה להגיב.
מעטים חזו את קריסת ברית המועצות,
מעטים חזו את משבר 2008,
מעטים חזו את הברקזיט האירופאי.
וזו הטרגדיה של אסונות: מעטים חוזים, המיינסטרים לא מקשיב.

וגם לגבי ארה"ב:
ארה"ב זו מדינה שיש בה היסטוריה של עבדות, מלחמת אזרחים קשה, היסטוריה של כליאת יפנים במלחמה.
אי אפשר לדעת מה יקרה איתה.

וכמו כשצועקים שריפה שריפה, וכשמתחילים לברוח מהמועדון וזה הופך לבלתי אפשרי -
בשעת משבר לא יהיו מספיק מטוסי אל-על להביא את כולם.
תחזרו לארצכם מיד.

וכאן בארץ ישראל -
העם העברי צריך להיות טורף.
טורפים.
מדינה שלא מתעסקים איתה.
התהליך הזה רק החל. ישראל כבר היום מעצמה בתחומים מסוימים.
צריך להצליח עוד. וינרים. טורפים.
לא תרבות ההסתדרות והקביעות, אלא היזמות.
לא תרבות הגנרלים העייפים, אלא ניצחון.
לא תרבות "אי אפשר". אלא תרבות אפשר.
העולם משתנה עם הבינה המלאכותית. כולנו מרגישים זאת.

אנחנו יכולים לראות את התקופה הזו כעצב,
או תקופה של הזדמנויות חדשות של ימי מהפכה תעשייתית.
זה קורה.
בשקט.
התקשורת והטויטר לא רואים את זה, כי הם עסוקים בגידופים וקללות.
כי הם רואים את השחקנים ולא חוקי המשחק.
אך האדם היזם בישראל קם.

אך חוקי המשחק משתנים. בשטח. אני רואה זאת. מפגישה לפגישה, מפרויקט לפרויקט.
אנחנו בונים את האומה שלנו מחדש.

אלו ימים עמוסים.
אבל אנחנו דור הניצחון,
אנחנו עם הנצח,
התעורר ענק עברי קדום.

שבת שלום
לישראל הגדולה ומעבר לכך

https://t.me/Topazram

הפסקת האש / הערכה

א) ישראל:
1. כל פעם שישראל סמכה על הטמטום של "הפלסטינים" זה עבד. היסטורית.
2. עדיף להמר על החידלון "הפלסטיני" מאשר להמר על עימותים מול המעצמות.
3. ישראל עדיין במלחמה ומעולם היא לא הלכה "בכל הכוח" על כל הזירות יחד וזה השתלם לה.

הערה: לא שולל שיש הכנה לפלישה ישראלית לדרום לבנון עקב סירוב חיזבאללה להתפרק מנשקו, אולי השלמת העבודה מול שאריות איראן, או הליך מדיני של השלמת הסכמי אברהם.

ב) המאבק מול הרש"פ
1. היסטורית אין "ממסד פלסטיני" שיכול לקבל החלטות אופרטיביות או להכיל ויתורים. ומכאן ההימור הישראלי תמיד משתלם מ-48 עד נאום בר אילן
2. חמאס לא יכול להכיל "פירוק מנשק" כי אז ישחטו אותו, כפי שהוא שחט את הפת"ח אחרי ההתנתקות.

ג) טראמפ וארה"ב:
1. טראמפ מנהיג שיודע לקרוע הסכמים לגזרים מסחר וגרעין.
2. טראמפ כבר הוביל תהליכים מדיניים שהסתיימו אחרת כמו "עסקת המאה" שהסתיימה בהסכמי אברהם או "המו"מ מול איראן" שהסתיים בהפצצת איראן וכמובן השיחות והפליק פלאק האין סופיים בין רוסיה לאוקראינה.
3. טראמפ נוטה להתבזות מול "הצד השני" עד שהצד השני - רוסיה, איראן, אירופה: עושה טעות והוא נכנס בו. זו אסטרטגית מו"מ פשטנית שהעולם הפוליטי העולמי פשוט מסרב להכיל.
4. לטראמפ יש מטרות חשובות יותר ויכול להיות שהוא רוצה שקט בזירה הזו. אני מזכיר שהעולם עדיין במלחמת מעצמות וסחר. יש גם נסיבות אישיות כמו נובל לשלום.

ד) ההסכם ברמה המעשית:

שיבת החטופים זה הערך היחיד בהסכם שאפשר לקיים ברמה המיידית והמעשית. כל שאר החלקים - יקחו חודשים אם לא שנים ליישם אותם. לפרק ארגונים מנשק, שיקום, הקמת "ממשל טכנוקרטים".
ניסו את זה בעיראק, אפגניסטן, ביו"ש בהסכמי אוסלו - "משטרים מלאכותיים" הם תמיד כישלון ובסוף הדם נשפך ברחובות.
העולם הערבי/מוסלמי אף פעם לא יצר אופרציה מדינית או צבאית מעשית והצליח לשמר זאת.
ההסכם הזה חוץ משיבת החטופים, בצורה מעט בוטה - קשקוש מערבי שניסו אותו כבר בגרסאות שונות באין ספור מקומות במזרח התיכון.

ישראל לא תיבחן לפי הסכם בודד או אירוע מיקרו במלחמה: אלא האם היא גוזרת מקסימום רווח ביחס לסיטואציה.

גם סט קבלת ההחלטות של ישראל צריך להיות תמיד כשהמימד המעשי הוא העליון.
ואת זה הימים ישפטו.

כמו שהיו ימים של הפסקות אש, היו ימים של הפצצות באיראן.

לא רואה סיבה להתרגש לכאן או לכאן. השמיים לא נופלים למעט נושא החטופים. הכוח הצבאי הוא העליון - לא הכוח המדיני השברירי.

מכאן, הסבלנות.

https://t.me/Topazram

למה הפסקת האש תקרוס

בימים האחרונים שמרתי על שקט. כשיש סטרואידים, השיח מאבד משקל. סיסמאות תופסות את המקום של ניתוח קר. לא כולם כאלה, אבל זו האווירה.

להערכתי ההסכם יקרוס, מסיבות של מדידת משקל. הסכמים לא קורסים בגלל פיגוע אחד או סערה תקשורתית. הם קורסים כשמאזן הכוחות שעליו הם נשענים חלש.

בהסכם הזה יש שלושה צירים שמגדירים את עמידותו:

1. הציר המעשי - מיידי
2. הציר הפוליטי
3. הציר הגלובלי

א) ציר ראשון: היציבות הפנימית של ההסכם

בשלב הראשון והמיידי כל צד מקבל משהו:
ישראל - חזרת חטופים, שקט מדיני וחלון זמן של נשימה ביטחונית. יש לישראל אתגרים מול לבנון, סוריה, איראן וזירות פעילות.
חמאס - נסיגה, הפסקת אש, חמצן פוליטי וחברתי.
ארצות הברית - הישג תיווך שהיא מוכרת כלפי פנים וכלפי העולם.

אלו הערכים שמאפשרים נכון לעכשיו את קיומו של ההסכם. כל צד מקבל רווח מיידי.

אבל הסכם שמבוסס על איזון בין אינטרסים סותרים מחזיק רק כל עוד כולם מרוויחים. ברגע שהמאזן נוטה, הוא קורס.

ב) ציר שני: הלחץ הפוליטי הפנימי

בישראל המערכת חצויה. אחרי שיבת החטופים, השיח על ה־7 באוקטובר לא ייעלם. כל חריגה של חמאס תדליק לחץ מיידי לחידוש לחימה. משפחות החטופים תומכות כרגע, אבל זו תמיכה זמנית. הזיכרון הקולקטיבי של 7.10 הוא טראומטי יותר מיום כיפור וילווה את הפוליטיקה הישראלית לאורך זמן ברמה הפקידותית, החברתית והלאומית.

בעזה וחמאס פיצול עמוק בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית. פלגים שירצו להוכיח שלא נכנעו. משפחות פשע, אסלאמיסטים וכנופיות רואים חולשה. חמאס בעצמו זוכר איך כשאנשי אש"ף היו חלשים, הם עפו מהגגות. לגיטימציה פנימית תישחק. קשה להחזיק כוח פוליטי על סיוע הומניטרי בלבד. עזה תזדקק לעשור לפחות כדי להשתקם, וגם זה בתרחיש אופטימי.

ג) ציר שלישי: המטרייה הבינלאומית

ההסכם נשען על וושינגטון. לא על קואליציה אזורית, לא על נאט"ו, לא על העולם הערבי, לא על מנגנון פיקוח אמיתי. על נשיא אחד. על טראמפ.

טראמפ השקיע הון פוליטי בהסכם הזה, אבל מיד אחריו פתח חזית סחר מול סין: מכסים, סנקציות, הכרזות כלכליות תקיפות. ראיתי המון כותרות ושאלות על המניעים של טראמפ.

יכול להיות שהוא רוצה שקט בגזרה המזרח תיכונית, לקראת עימותים מול סין ובמידה מסוימת אירופה.

עבור ארה"ב, המזרח התיכון הוא בעיה 4-5 או אפילו 10 עבור הנשיא. הבעיה מספר 1 של אמריקה היא מלחמת הסחר, החובות והעימותים מול אירופה וסין.

המערכת הבינלאומית כולה נכנסת לעידן של עימות מעצמתי גלוי. בעידן כזה האמינות של הסכמים בינלאומיים נחלשת.

בעולם שבו וושינגטון ובייג’ינג מתקוטטות בגלוי ובורסות נופלות במלחמת הסחר, אירופה חלשה ובעימות מול רוסיה, יש מלחמות סחר ודיפלומטיה מתפרקת, אף צד לא מרגיש מחויב להסכם ארוך טווח. כשמעצמה עסוקה בעצמה, היא לא שומרת על הסכמים של אחרים.

אין שום מערך פיקוח בינלאומי עם שיניים. העולם הערבי איננו נאט"ו ולא ישלח חיילים לעזה. ומצד שני, כל עוד חמאס קיים הוא גם לא ישתקם.

מסקנה אסטרטגית לטווח הבינוני:

ישראל, חמאס וארצות הברית נמצאות באיזון זמני בין שלושה צירים רעועים: אינטרס קצר טווח משותף, לגיטימציה פוליטית מתוחה, ומטרייה בינלאומית על רקע עימות מעצמתי גלובלי.

זו לא אידיאולוגיה. זו פיזיקה של כוח. ההסכם הזה לא יתפוצץ באירוע אחד - הוא פשוט יישחק מבפנים. כמו אפגניסטן. כמו עיראק. כמו לבנון. כמו אוסלו. כמו ההתנתקות.

כל צד גוזר רווח מיידי, אבל העתיד מעורפל. זו לא הפסקת מלחמה. זו הפסקת אש עם יחסי ציבור ואינטרסים.

אני מציע לכולם לא להוריד ראש ולא לפתוח שמפניות. שיבת החטופים זה אירוע משמח לאומית אך לא עם ערך אסטרטגי. והפסקת אש מול חמאס לא סוף העולם, כי זה תמיד קרס.

השאלה היא לא "האם ההסכם טוב או לא". אלא אם ישראל תהיה פסיבית או יוזמת.

מכאן הדיון צריך להתמקד ביוזמה ומינוף רווח של שקט זמני כפי שהיה בהפסקות האש לאורך המלחמה.

כל נבחר ציבור, כל איש תקשורת, כל בכיר וכל אקדמיה צריכים לשאול: "איך הופכים עכשיו את ישראל למדינה חזקה יותר ביחס למצב".

המלחמה, לא הסתיימה.
לא במזרח התיכון ולא בעולם
ישראל תבחן לפי היכולת הכוללת לייצר שליטה.

המערכת האריסטוקרטית שלנו מכל הכיוונים, צריכה להפסיק לחשוב במונחי "עכשיו". כי יש אתגרים רבים, לצד הזדמנויות.

https://t.me/Topazram

לא כיכר החטופים. כיכר דור המדבר. אלה שצעקו בוז פעם אחר פעם, לא בנו דבר. רק חרמות, רמזים מתנשאים ותחושת עליונות מדומיינת.

במקום עתיד - הם ניבאו חורבן. במקום יצירה - ניהלו קרטלים.
במקום עקביות - כאוס.
במקום בנייה - חרם.
במקום חזון - נתקעו בפנסיות תקציביות זקנות ואולפנים מדממי רייטינג.

חונטה גוססת של בני דור המדבר - המחזיקים את השלט בשתי ידיים רועדות, מטיפים לשקט בזמן שהעולם משתנה מולם.

עידן דור הניצחון לא יוכל להישען עוד על גנרלים, פקידים וקרטלים של ממסד סוציאליסטי שקבלת ההחלטות שלו היא או חרם או להיות טיפשים כמו סלע.

בג"ץ והתקשורת רצו שנהיה עם המסתננים פח אשפה כמו צרפת. לא תודה.

דור הניצחון לא יבקש רשות מהעבר. עידן הישראלי היזם החל. והוא חייב להתחיל עם פירוק האליטות הרקובות האלו בתקשורת, במערכת הביטחון, המשפט והכלכלה.

וזה יותר עמוק מפוליטיקה. רק עקרון של תחרותיות ושקיפות בכל תחום; יפרק זאת. ממערכת המשפט עד למערכת הביטחון וההסתדרות.

מוטלת עלינו מלאכה לא פשוטה אם כי כבירה, להעמיד מדינת מופת שהאליטות לא רקובות אלא דוחפות את העם כלפי מעלה.

https://t.me/Topazram

הסתיים מסע פגישות / משהו אישי

מהרגע שהחטופים שבו הביתה, המגזר הפרטי-יזמי בהאצה וגם מדינת ישראל כולה בעידן מלחמת המעצמות ואני שם.

הכלכלה עוברת כעת האצה, אנחנו בימי מהפכה תעשייתית. דור הניצחון הוא לא רק שדה הקרב. הוא קץ עידן אידיאל ההסתדרות והקביעות לטובת העושר, החירות והיזמות.

הפסקת האש שברירית והעולם בעידן מלחמת המעצמות.
אנחנו מתכוננים.
שקטים.

אז הדור הישראלי שלנו חושב על היום שאחרי.
אבל לא "היום שאחרי" סטייל תמונה של גנרל גנרי על עיתון גנרי עם "נכנס בהם".

אנחנו רק בהפסקת אש.
ויש לנו מטרה ותפקיד.
כולנו שליחים באחוות האומה העברית.
אולי מחר, חודש, שנה, 20 שנה.
אולי לא נראה בימי חיינו.
זה בסדר.
דוד המלך לא ראה המקדש, מתתיהו לא טיהר את המקדש. אבות הציונות לא ראו הדגל.
אנחנו יהודים.
והאידיאל שלנו הוא לא יהודי הגטו החלש והכנוע של הנוחות הזמנית.
האידיאל שלנו הוא הגיבור העברי שיחכה אלפי שנים אם צריך.

בשנת 48' הייתה תקומה ואז באה 67'.
בשנת 25 הייתה תקומה ואנחנו צריכים לבנות את 67' שלנו. רק הפעם טוב יותר, עם שליטה כלכלית-תעשייתית-מדינית במזרח התיכון.

התעורר ענק עברי קדום
ישראל הגדולה תקום

ניצחון / ההתחלה

כשחברה נמדדת בכמה מהר אפשר ללחוץ לה על “שמח” או “עצוב” - זו חברה שקל לשלוט בה.
כך השיח לא פותר בעיות אלא חלק מהן.

הפוסט הזה גם בוידיאו קצר באינסטגרם. תעקבו אחרי. לחצו כאן.

ומהו לוח המשחק של ישראל כרגע? יצירת שליטה ומערך במזרח התיכון.

ניצחון הוא אירוע. שליטה היא מבנה.
ניצחון נמדד ברגע אחד, שליטה נמדדים עשורים.
שליטה נבנית על כלכלה, תשתיות, ביטחון, תודעה אזורית, תלות מבנית של אויבים ובעלות ברית כאחד.
זו שפה שהמיינסטרים מתקשה להבין.

1967 לעומת 2025.

מלחמת ששת הימים יצרה מיתוס מסוכן: הניצחון הוא "נס", "מהיר", גנרלים הירואים ולא תהליך עבודה על פני שנים של שליטה ומערך.

ב־67’ ישראל כבשה את סיני, את הגולן ואת יהודה ושומרון - אך לא יצרה שליטה אזורית אמיתית.

היא לא ערערה את סוריה כיישות, לא עיגנה את מצרים בתלות מבנית, לא יצרה שיח מול המעצמות הגדולות, לא בנתה מנופי כוח לטווח ארוך. לא יצרה אנרגיה או טכנולוגיה.

ומהר הגיע יום כיפור, הסכם שלום גרוע ואובדן סיני. ביו"ש אוסלו, עזה ההתנתקות וגם את הגולן חשבו לתת. והארץ הפכה לקטנה יותר.

זו ההבחנה בין ניצחון מרשים ככל שיהיה לבין יצירת שליטה. בלי שליטה, מאבדים נכסים.

ב־2025 הסיפור שונה: ישראל יוצרת שליטה במזרח התיכון.

מצרים תלויה בגז הישראלי, ירדן בביטחון, סוריה מפורקת עם התמיכה בדרוזים, לבנון מתפוררת, עזה והרשות בקריסה מבנית. איראן נעקרה מיכולת גרעין אפקטיבית אך ממשיכה להיות איום על העולם הערבי שחייב הסכמים כלכליים מולנו.

מכות עם אירופה? יש לנו קו טלפון לארה"ב, רוסיה, הודו ועוד מעצמות. ישראל בין בעלות הברית היחידות של ארה"ב שלא בעימותי מלחמת הסחר.

כלכלת ישראל במצב מדהים ביחס למלחמה, ישראל אחת המדינות המובילות בעולם בתעשיות הנשק והטכנולוגיה.
היא תתעצם עוד. זה כבר קורה.

צה"ל הצבא הסדיר הראשון בהיסטוריה הראשון שהפך את ה-AI לאופרטיבי במלחמה המודרנית ועבר פיילוט.

הפסקת האש תתרסק.
בינתיים רצועת עזה תהיה מרחב הרוס ובלתי ניתן לשיקום.
ישראל תמשיך לספח את יו"ש בפועל עם בנייה.
ותהפוך כמכלול למדינה חזקה יותר.

מי שרואה את המצב הנתון כקבוע ובלתי ניתן לשינוי - לא מתאים לעולם החדש כשאירועים נפתחים ונסגרים.

אנחנו במלחמת מעצמות גלובלית וחייבים קור רוח. כי יהיה עוד סיבוב. העולם משתנה. כי טורקיה. כי צרפת ובריטניה. כי הבלתי צפוי יקרה.

אנחנו חייבים להתעצם כלכלית, צבאית, לאומית ורוחנית עכשיו.
וזה קורה.

שלב א' של יצירת השליטה הושלם.
שלב ב' לפנינו.
אנחנו רק בהפסקת אש בעידן מלחמות המעצמות.
זוהי לא נקודת סיום - זו נקודת פתיחה.
זו רק ההתחלה,
לעבר ישראל הגדולה.

https://t.me/Topazram

ישנה סערה על המרצדס של ניר ברקת.
היה חשוב לי להתייחס אליה.
זו לא רק צביעות, אלא תרבות של שנאת עושר וראיית הון פרטי כמשהו רע.

ככה האליטות הישנות משמרות את כוחן: בראיית היזמות כמשהו רע. עושר הוא רע. ואז שוחטים אותנו עם יוקר מחיה, ובשיח האליטות מה שחשוב זה מי מצטלם עם מנה פלאפל.

טראמפ / סיפוח בפועל

המיינסטרים הישראלי תמיד נלחץ מטראמפ ואף פעם לא קורא אותו נכון. אם זה אמרו שלא יתקפו באיראן כי קטאר קנתה אותו, או כי טראמפ יתהפך עלינו ו"יכיר במדינה פלסטינית".
והנה - מה שקורה בפועל.

1. טראמפ ונתניהו עובדים כמו סוחרים בבורסה: הם לא מודדים את עצמם לפי "יעדים" אלא לפי גזירת רווח. שיטת המלחמה הישראלית עד כה - להיכנס לזירה, להוציא ממנה מקסימום, לצאת ממנה בגזירת רווח. מול איראן, סוריה, לבנון ועזה. וכך טראמפ פועל מול סין, האיחוד האירופאי, אוקראינה ודרום אמריקה. הוא מכבה זירות ומדליק אותן. הוא מנהל את המפלגה הרפובליקנית הבדלנית-אווגנליסטית בצורה מדויקת.

2. טראמפ רוצה שתהיה נורמליזציה בין מדינות ערב לישראל כדי לחזק את הכוח האמריקאי במזרח התיכון מול סין. אחרי שתהיה נורמליזציה ונתיב סחר, ישראל תתעשר יותר ואמריקה תהיה חזקה מול סין יותר.

3 . כמו שהעולם הערבי חי עם הסכמי אברהם כשעזה תחת אש כבדה שנתיים, הסכמי אברהם ב' ישרדו סיפוח בהמשך. בזמן הזה מה שחשוב, הוא שישראל תבנה ביו"ש כמו מטורפת, תעשה סיפוח דה פאקטו ופעולות בשטח.

4. גם הגולן ומזרח ירושלים סופחו, עדיין המייסנטרים והעולם עשו עליהם דיון. אך על ערים כמו אריאל או מעלה אדומים כבר אין דיון, אפילו לא בעולם ובשמאל העמוק - כי אופרטיבית אי אפשר לפנות עשרות אלפי בני אדם והמחיר הכלכלי כבד.

5. אנחנו בתקופה שהולכים לישון שנ"צ ומדינות ועמים מתחילים סתם חילופי אש או מלחמות בקטנה, אנחנו בתקופה שמשהו דפוק עובר על בריטניה וצרפת, אנחנו בתקופה ש-2 המעצמות הגדולות סין וארה"ב בחובות עתק.

6. מכאן, מי שחושב במונחי "עכשיו" לא רלוונטי לשיח או קבלת החלטות. ומעבר לכך, כל פרשנות שהיא חד מימדית לעבר מצב "הווה" בלבד, אף היא לא רלוונטית. העולם משתנה, צריך לדעת להסתגל.

7. כשהמציאות משתנה תמיד, כמו בבורסה: שיטת העבודה היא גזירת רווחים, לא מדידה לפי מספר הצלחות.

8. אם ישראל תעבוד נכון, כשם שהעולם הערבי שימר הסכמי שלום עם 70 אלף מחוסלים עזתים, גם הסיפוח יבוא. בדיוק כמו שאחרי נאום בר אילן וההקפאה של אובמה, ההתיישבות זינקה ללמעלה מחצי מיליון איש - יותר מהגולן ומזרח ירושלים.

בחיים צריך לדעת להפריד בין "הצהרה" ל-"מעשה". סיפוח הוא חשוב. אך ההשלכות המעשיות שלו מוגבלות.

להעצים את ישראל כלכלית, מדינית וצבאית עכשיו לקראת העימותים הבאים - זה ערך מעשי יותר. לעשות התיישבות ולבנות מהר - ערך מעשי יותר.

9. מי שרוצה לקדם סיפוח רציני הנה המתכון:
- לשחרר כניסת פועלים זרים לישראל.
- להכשיר יהודים לעבוד בבנייה.
- לחסל 90% מהרגולציה בתחום הבנייה.
- להוביל את המהפכה התעשייתית של הבנייה המהירה בישראל.

יו"ש זה אזור עם ביקושים עם קרבה לגוש דן וירושלים. המגזר הפרטי יעשה את הסיפוח בפועל לבד.
אשמח לעזור לכל מי שבקבלת החלטות ורוצה לקדם את הנושא.


https://t.me/Topazram

ראיתי כי "בכירים במערכת הביטחון" לא מרוצים מהתקציב החדש.

ובכן - מעולם בהיסטוריה הישראלית שום בכירים משום משרד אמרו "יש לנו מספיק כסף, הכל בסדר". תמיד המשרדים האלו רוצים עוד כסף. ועוד כסף. בכללי יש לנו תרבות פקידותית של שורפי כספים חסרת כבוד כלפי משלם המס.

הייתי שם, בדובר צה"ל - איך הם השחילו שרי אוצר עם כותרות תקשורתיות ומניפולציות על הציבור. ראיתי, איך דואגים לפנסיות התקציביות ולא לפגזים.

אגב: אני בעד שכר גבוה ואפילו מאוד לקצינים, אנשי קבע, מילואים וחיילים. אבל כשהמערכת לא מפוקחת, כשהמכרזים הם שחיתות, כשיש אבטלה סמויה, כשיש יחידות אלטיסטיות, כשמודל השכר הוא שוויוני ונמוך מלכתחילה: החזקים הופכים לחזקים יותר ודורסים את החלשים.

זה לא רק דיון רק על כסף אלא על ביטחון.

בעידן של תחקירים אחרי ה-7.10, בלי התייעלות הצבא לא יהיה יעיל. זה המובן מאליו. אין התייעלות בלי שינוי מערך. שמירה על כסף היא עדות למערכת מדויקת עם בקרת איכות.

כשהצבא מבזבז אנרגיות על ניהול רדיו צבאי, או שילוב אוכלוסיות, כשיש עודף פקידים, כשמגייסים רק בשביל לגייס בלי קשר למחסור או עודף בכ"א - אנרגיות ניהוליות, כספיות ואנרגטיות הולכות לשוליים ולא לעיקר המטרה: להיות כוח חמוש אפקטיבי.

אבטלה סמויה היא הסרטן של מדינת ישראל. במערכת הביטחון, במשרדים הממשלתיים. ברבנות הראשית. באקדמיה. בהכל. היא לא רק לשרוף כסף לפח. היא הופכת מנגנונים למסורבלים, היא מייצרת אליטות וקבוצות כוח דורסניות, חסרי אפקטיביות ועם הליכי פעולה איטיים. ככה משלמים 3 פעמים: כסף נשרף, ביצוע לא קיים, אליטות אוכלות חינם קמות.

מותר לנו לרצות מערכת ביטחון שמכבדת את משלמי המס.
מותר לנו לרצות שהכסף ילך לאנשי קבע, מילואים וחובה מסורים ולהפסיק עם תרבות העוני. מי שתורם למדינה צריך להיות עשיר. לא מסובסד, מסכן, בית חייל, תרומות: עם שכר מכובד.
ומותר לנו לרצות צבא שנותן עבודה ולא כל הזמן בוכה "אין לי".

זו זכותנו וחובתנו.

https://t.me/Topazram

הבנתי שהייתה סערה עם "שיר לשלום" וצה"ל.
שיר לשלום זה שיר נבזי.
שיר לשלום הוא טראומתי עבור הדור שנולד בימי אוסלו ויום הזיכרון לרצח רבין ז"ל, היה יום התעמולה הלאומי לתבוסתנות, כניעה וטמטום קולקטיבי.
ראינו אוטובוסים מתפוצצים והכריחו אותנו לעמוד בשמש לשמוע שירי שלום.
אין לנו חלק מהתרבות התבוסתנית הזו.

כמובן, אנחנו רוצים שלום. שירי שלום בכללי זה טוב. אבל "שיר לשלום", הקלאסי, היום הזיכרון לרבין - הוא שיר שכל כולו מקושר עם חרפה והנדסת תודעה.

והאמת? יש דבר אחד טוב "בשיר לשלום". הוא אינדיקציה טובה איזו מערכת פקידותית או ממשלתית, סובלת מתרבות חולה של תבוסתנות, כניעה וערכים משפילים ומבזים אחרים.

אין לנו צורך בשירים וטקסים, יש לנו צורך בניצחון וחירות.

פצ"רית.

במלחמת קיום להכפיש את לוחמי צה"ל. לכאן תהומות, הבושה והחרפה של "הצבא המוסרי בעולם" הובילו אותנו. השכפ"ץ שלנו בהאג. כן.
הפצ"רית לא לבד. היא חלק ממערך דור המדבר.

במשך שנים חינכו אותנו ש-"העם מטומטם" וכל פקיד עם קביעות הוא קדוש.
ככה ויתרנו על חירות, ככה יצרו "עיתונאים" שלא מסוגלים לחשוב עצמאית וציבור שקופץ לכיכרות כל שני וחמישי כי הקביעות קדושה.

כל מערכת ציבורית מכל סוג, כולל משרד הביטחון חייבים להיות תחת שקיפות ופיקוח הציבור.
אי אפשר להמשיך להיות -
מערכת ביטחון שיש לה מדינה.
בג"ץ שיש לו מדינה.
הסתדרות שיש לה מדינה.
כל פנסיה תקציבית הופך לקדוש מעונה ששורף כספי מיסים במקרה הטוב ומתעלל בציונות במקרה הרע.

כל מה שאין לעם השפעה עליו, כל מקום חסר תחרותיות ופיקוח הוא עריצות.

מכאן השחקנים לא מעניינים.
כי חוקי המשחק נגדנו.

חינכו אותנו לחשוב במונחי קיצון "ומה אם יהרגו את כל הג'ינג'ים" או אם חיילי צה"ל יהפכו למיליציה ברברית.
אבל בפועל? היהודים נרצחים והחיילים נרדפים.

הפצ"רית לא באה מוואקום. יש פה מערך גלותי פקידותי שלם שצריך לסלק מכל מערכת ציונית.

ככה נראת מערכת שיצאה מאיזון בין הממסד לבין העם.
ככה נראית עריצות.

דור המדבר בדרך לפירוק.
למה? כי הם ליצנים. ובסוף היוהרה, מובילה לטעויות.

הדור שלנו, דור הניצחון, לא יהיה מוכה ע"י הממסד.
לא נלך אחרי פקידים טיפשים כמו אבן, רעי לב, חסרי תכונות אציליות.

כעת לבנות את ישראל מחדש,
לא לבינוניות,
לא לפקידות,
לא לגלותיות.

כן לחירות, ניצחון ויזמות.
אנחנו על זה.
לא יצאנו ממצרים בשביל להחליף שעבוד בשעבוד.
תם עידן דור המדבר.
לעבר ישראל הגדולה.

https://t.me/Topazram

אם אתם מתלבטים כשמשהו דפוק:
1. תחליפו את המילה "המדינה" ב-"הכנסייה".
2. את המילים "פקידים, בכירים ומומחים" ב-"כמרים".

למשל:
1. "אז מה אם הכומר הודה בפשע, הוא התוודה ולקח אחריות".
2. "אל תערער על הכנסייה".
3. "העם מטומטם, צריך את הכנסייה".
4. "לבקש שמבקר המדינה ומשרד האוצר יעשו התייעלות בכנסייה זו פגיעה ברגשות הכמרים".
5. "אתה באמת רוצה מדינה שאין כמרים שדואגים שנהיה תחת המוסר?"
6. "הוא קרדינל ראשי, איפה שירתת בכנסייה?"

וכו'.
"שומרי סף" זה וירז'ן מפא"יניקי של כנסייה.
אי אפשר לבוא בטענות "נמ החרדים" כשכל פקיד סוג ג' הופך לקדוש מעונה.

בלי קשר לפצ"רית התרבות החולה הזו צריכה להסתיים.
לא רק במערכת הביטחון.
אלא גם מול ההסתדרות ובזבזני כספים וחיי אדם מקצועיים אחרים.
נמאס.

https://t.me/Topazram

ובערב כזה, כמה אני גאה להיות צאצא לאומה העברית שיצאה מרודנות ארץ מצרים - ובחסות אדון הנביאים והאל בחרה לצאת לארץ מובטחת ולבנות את הציווליזציה החירותנית הראשונה שמפסיקה להשתחוות למלכים ואנשי ממשל, כשהקוד העברי עליון מול כל רודן.

מכאן דור המדבר, לא יכל להיכנס לארץ האבות. כי ארץ ישראל נועדה לאנשים חופשיים מרודנות האדם.

רודנות הפקידים, היא העריצות והשעבוד של ימינו. המקדשים והפסלים, הם "המוסדות". כשם שהקריבו בני אדם לאלים, ככה אנחנו מקריבים את חיינו בשביל אמונה לא לנו.

אבל בני האומה העברית לא מקריבים בני אדם,
אלא עובדים את בורא עולם ומושיטים יד לחלש וליזם.
מכאן אנו עם הנצח ואף אויב לא יכול לפגוע בנו.

הם יבואו עם כספים, אליטות וכוחות זרים,
ואנחנו לאבותינו נהיה נאמנים.

לא פרעה ולא אנטיכיוס.
לא נלך עם קורח ועדתו.
לא יקרה.
אנחנו לא שם.

העברי, בן מלך.
לכולנו יש כתר.
כולנו בני מלכים.
מכאן "מלך פילוסוף" של אפלטון הרודן לא יתקיים בנו,
כי אי אפשר להפוך בן מלך לעבד.

לא נחזור יותר למצרים.
לא נשתחווה לבני תמותה.
ובחסות האמונה והיוזמה,
התעורר ענק עברי קדום.

אנחנו הדור שאדון הנביאים ויהושע בן נון גאים בו.
אנחנו הגברים והנשים שמתתיהו כהן גדול ואבות הציונות - גאים בו.

נהיה דור הכניסה לארץ.
לארץ ישראל הגדולה.

https://t.me/Topazram

המצב במערב יחמיר כי:

1. המוסלמים לא צריכים להיות רוב או שליש. מספיק שהם באחוז מסוים מרוכזים בערים הגדולות והם הופכים לקבוצת כוח פוליטית שאי אפשר להתעלם ממנה.

2. כל פוליטיקאי במדינה, עירייה, קמפוס; חייב את האלקטורט המוסלמי איתו.

3. בעוד האלקטורט הפרורגסיבי גודל דמוגרפית באמצעות הגירה פתוחה, האלקטורט השמרני אולי נפתח לקבוצות חדשות, אך בבעיה דמוגרפית כרונית ונקודת פתיחה גרועה.

4. הטרגדיה של האנושות שאף אחד לא מזהיר המונים ממשבר. לכן אנשים מפסידים בבורסה או נתקעים במדינות קורסות. אתם משחקים באש.

5. זו השעה לעלייה וחזרה לישראל. עם כל המשברים, כאן זה הבית היחיד ליהודים.

כדי לדעת עוד, לחצו כאן.

כלכלה של מעצמה.

הביצועים הטובים הכלכליים של ישראל ביחס תוצר חוב מהנמוכים בעולם המערבי (69%) לצד הביצועים המרשימים של הצמיחה מהטובים בעולם המערבי הם לא סתם.

התקשורת המיינסטרימית, מסרבת להבין עקרונות ברזל לגבי העידן החדש והתחומים שישראל מצטיינת בהם ואלו:

1. ישראל הוכיחה צבאית שהיא היישות היחידה במזרח התיכון שיכולה לשתק משטרים ולעצב מציאות.
2. ישראל כמדינת טופ טכנולוגי ביצעה את הפיילוט של ה-AI ושאר הטכנולוגיות בשדה הקרב.
3. ישראל היא שחקן אנרגטי כשמצרים ובמידה מסוימת האירופאים זקוקים לגז הישראלי.
4. המשק הישראלי עם ילודה גבוהה, צעיר ועמיד בפני שינויים גלובלים כמו קורונה או מלחמות. בעידן קיטון האוכלוסין זה מדהים וחיובי.

אקסיומות:

א) בעידן המלחמות ישראל שחקן צבאי חשוב שיכול לעצב משטרים במזרח התיכון.

ב) בעידן המהפכה התעשייתית ישראל עם אחוז אדיר של צעירים, יזמים ומעבר מפיילוט מלחמה לייצוא.

ג) בעידן מלחמת הסחר ישראל שחקנית אנרגיה. אנרגיה היא מנוף חשוב מאוד ליצירת נתיב סחר שלם וזה מה שארה"ב רוצה לעשות.

רוצים לדעת עוד? עקבו אחרי האינסטגרם שלי.
לחצו כאן.

שבוע טוב יהודים.
כל הערכים האלו יעזרו לנו מול אויבי העתיד ואויב ההווה.
הם יאפשרו לנו להדוף לחץ מדיני.
בשילוב של חומר ואמונה.
אנחנו רק בהפסקת אש, יש לנו ישראל גדולה לבנות.
העתיד נמצא בישראל.