איך לדבר? / החלק היומי, פרשת ויקרא / סיון רהב-מאיר:

יש לך אידיאולוגיה ואתה משוכנע שאתה צודק. כשאתה בוויכוח פוליטי, האם אתה בכלל רואה את מי שנמצא מולך?
אתה מורה או הורה שיודע בדיוק מה צריך להגיד לילד לעשות. האם אתה בכלל רואה בן-אנוש כשאתה מדבר, או שהעיקר זה לירות את מה שאתה רוצה להגיד? ומה לגבי בוס שצריך לדבר לעובד שלו, או שיחה בין בני זוג?
הספר החדש שמתחילים לקרוא השבוע, ספר ויקרא, נפתח במילים: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו . פרשנים רבים מבקשים שנתעכב על הניסוח הזה. ה' קודם כל קרא אל משה בשמו, באהבה. רק אחר כך הוא גם דיבר אליו, והתחיל לומר לו מה לעשות. השלב הראשוני הוא להיות אכפתי לזולת, לפני שבכלל עוסקים בתוכן. רש"י כותב על הפסוק הראשון הזה של ספר ויקרא, את המילים היפות הבאות: לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים – קדמה קריאה, לשון חיבה . זה טיפ לא רע גם לנו, בבחירות ובכלל ביחסים האנושיים: להקדים לשון חיבה לכל מה שיש לנו לומר.

עכשיו בשידור חי מהיוטיוב
סיון רהב מאיר בשיעור הכנה לפורים
מוזמנים להצטרף:
https://youtu.be/R8VydHMbXj4

(שימו לב, בגלל תקלה בפייסבוק, השיעור משודר היום רק ביוטיוב)

להתחבר לגודל / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

היום ז' באדר. יום פטירתו של משה רבנו, שמקום קבורתו לא נודע. התאריך הוכרז גם כיום הזיכרון לכל חללי מערכות ישראל שלא הובאו לקבורה. 173 חללים כאלה מונצחים בהר הרצל, שם ייערך היום טקס לזכרם. ביום כזה מזכירים גם את החללים האחרונים שטרם נקברו בישראל – הדר גולדין ואורון שאול. לאחרונה יצא לאור הספר "איך לבנות חיים – חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין", עם פירושים ורעיונות שגולדין כתב לעצמו בזמן לימודיו במכינת עלי.
פתחתי את הספר הבוקר, וגיליתי פסקה אישית שהדר שרבט לעצמו בגיל 19, על משה רבנו: "משה רבנו מלמד אותי: מתוך העולם הפנימי, ובו כל הערכים והשאיפות והמידות והרצונות – אני מקיים את המעשה. לקום בבוקר וכל הזמן לזכור שיש גודל בעולם. אדם שחושב כך בונה אישיות גדולה. צריך להשתייך, להתחבר לגודל, למלכות שבי. אל תסתפק באמת קטנה. תשאף לאמונה גדולה, לחיים גדולים... כמה אתה עוסק בזוטות קיומיות, וכמה אתה מפנה את המחשבה לעומק החיים? תפקיד התורה להחיות, לרענן, להחזיר למקומה הראוי לה את המחשבה האנושית. אני צריך לעסוק בתורה".

לזכר משה רבנו עליו השלום וחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

לקבל את 4 מתנות הפורים
https://bit.ly/2JbZy1p
שיעורה של סיון רהב מאיר לקראת פורים

לקראת פורים תשעט - סיון רהב מאיר - תמליל להפצה

סיון רהב מאיר השיעור השבועי שיעור הכנה לפורים, פרשת ויקרא- תשע"ט

תזכורת לפני שבת זכור / החלק היומי, שבת זכור / סיון רהב-מאיר:

בתקופה שבה לכל אחד יש נרטיב משלו, האם יש בכלל אמת ושקר? האם מותר להגיד שיש טוב ויש רע בעולם, בעידן שבו הכול יחסי ופתוח?
השבת הקרובה מכונה "שבת זכור". הולכים בה לבתי הכנסת כדי לשמוע את הפסוקים העתיקים: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק . פרשנינו מסבירים שעמלק מסמל את תמצית הרוע – כולו אלימות ורצחנות, וגם ציניות ולגלוג כלפי הערכים שעם ישראל מייצג. אנחנו מזכירים אותו כל שנה בשבת שלפני פורים, החג שבו המן (העמלקי) רצה – כפי שמסופר במגילת אסתר – לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים . צריך להילחם בו גם ברמה החיצונית, הפיזית, וגם ברמה הפנימית, כי גם בתוכנו יש מלחמה תמידית בין הטוב לבין הרע.
העם ששמו עמלק לא קיים היום, אבל ערכים מוחלטים עדיין קיימים. האזעקות שנשמעו אתמול בתל אביב ומאז הלילה בעוטף עזה, מזכירות אמת פשוטה: יש טוב ויש רע בעולם, והמאבק לא הסתיים.
מגילת אסתר מסתיימת בניצחון שלנו על הרוע: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר . בתפילה שכך יסתיימו כל מאבקינו, החיצוניים והפנימיים.
שבת שקטה, שבת שלום.

הטור השבועי: https://bit.ly/2F5fXzk

מאירופה ומרוקו – לישראל / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

שתי דמויות יוצאות דופן הובאו למנוחות הלילה: הרב מאיר אלעזר עטיה והרב משה שפירא.
הרב שפירא, בן 84, היה מהחלוצים שהביאו את החסידות לתוך עולמה של הציונות הדתית. לפני עשרות שנים החל ללמד את הדור הצברי הצעיר את אוצרות הרוח והנשמה של יהדות אירופה. המסר היה שבדרכנו לבנות את ארץ ישראל, אסור להשאיר מאחור את ה"שפת אמת" של חסידות גור ואת ספר התניא של חב"ד. יחד עם רעייתו רבקה הקים את מדרשת "שובה" וחינך אלפי תלמידות ותלמידים להסתכל על הרובד הפנימי והנסתר של המציאות. ללמוד אחרת, להתפלל אחרת, לחשוב אחרת.
הרב אלעזר מאיר עטיה, בן 71, היה מחיה שירת הבקשות של יהודי צפון אפריקה, מורה דרך לדורות של פייטנים וחזנים ברחבי הארץ והעולם. הוא הוציא עשרות דיסקים וספרים בתחום, ואף זכה בפרס הוקרה מטעם מלך מרוקו על מפעל חייו. גם הוא חש שאי אפשר להקים פה חברה ישראלית-צברית חדשה לגמרי, ולזנוח מאחור במרוקו עולמות שלמים של זהות ומורשת.
בדור קיבוץ הגלויות שלנו, איש החסידות האירופית ואיש הפיוט המרוקאי – נקברו אתמול באותה שעה, בישראל.
לזכרם.

הפנים מאחורי התפילות / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

"שלום סיון, אני מורה, וכשאני מספרת לכיתה על מי אנחנו מתאבלים ומתפללים אני משתדלת להוסיף פרט אישי כלשהו, כדי שהתלמידים יתחברו. אז קראתי אתמול את סיפורי חייהם של נפגעי הפיגוע באריאל, והתרגשתי:
סמ"ר גל קיידאן ז"ל, בן 19 מבאר שבע, השאיר אחריו תלמידים ומורים מעריצים בקונסרבטוריון בעיר. הוא אהב לנגן והדביק באהבה הזו אחרים. בעשר שנות לימודיו שם הוא התמסר לכלי מיוחד ונדיר – המנדוצ'לו – ואפשר לשמוע ברסיטל הסיום שלו, שם ניגן כסולן, את הכישרון וההתלהבות.
החייל השני, אלכסנדר דבורסקי, נלחם עכשיו על חייו. הוא גדל במולדובה, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער לנצרת עלית, למד בויצ"ו-נהלל והתנדב ליחידה קרבית. חלק מבני המשפחה הצטרפו ועלו.
הרב אחיעד אטינגר, אב ל-12, פצוע גם הוא במצב קשה מאוד. בשנים האחרונות הוא התחבר למצוקה של תושבי נווה שאנן בדרום תל אביב, והקים שם ישיבת הסדר. ההכנות שלהם לפעילות בשכונה בפורים – משלוחי מנות, קריאת מגילת אסתר, מתנות לאביונים – היו אתמול בשיאן, כשראש הישיבה נפצע.
שלושה ישראלים מיוחדים, שונים אלה מאלה, עמדו אתמול בבוקר באזור צומת אריאל, אבל האויב רואה את מה שמאחד אותם.
לעילוי נשמתו של גל, ולרפואת אלכסנדר והרב אחיעד".

האמת של פורים / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

מסכות, רעשנים, שירים וריקודים. וגם צלופנים. מיליוני ילדים ומבוגרים בארץ ובעולם מתחילים היום להתחפש ולחגוג את פורים. התפיסה המקובלת היא של התפרקות, שחרור ובלגן, אבל השנה שיתף אותי מחנך של בני נוער ברעיון הבא: "בעצם, כולנו מקובעים. מחליטים דברים לגבי עצמנו, 'אני כזה וכזה', וזהו, אי אפשר להשתנות. אבל בפורים הכל זז ואפשר לצאת מהקיבעון. זו הזדמנות לעשות מהפך בתוכנו, 'ונהפוך הוא', ולפרוץ גבולות. בדרך כלל כשמדברים על פריצת גבולות חושבים על הכיוון השלילי. כשמדברים על אומץ לעשות דברים שלא עושים כל השנה, הכוונה היא למעשים רעים. אבל מה עם האופציה השנייה? מה עם לפרוץ גבולות – לכיוון החיובי? מה עם לתפוס אומץ ולהעז – כדי לעשות דברים טובים שתמיד רציתי לעשות? מי אמר ששתייה בפורים חייבת להביא את האדם למקום רדוד ומכוער, ולא לפתוח אותו למקום רוחני ושמח? בימים האלה אנחנו מרשים לעצמנו להשתולל – מי קבע שזה לא אומר להשתולל לכיוון חדש וגבוה ונפלא?".

עכשיו בשידור חי
שיעור הכנה לפורים!

לצפיה ביוטיוב:
https://youtu.be/gCJjOZ8V1Cs
לצפיה בטוויטר:
https://twitter.com/SivanRahav
לצפיה בפייסבוק:
https://www.facebook.com/SivanRahavNews/videos/365314837647052/?__xts__[0]=68.ARC15oMer2fDjSAq8FPrS5i0V1_6hB2Xc1iVETGohRJIWgqA9IvRYvx_xZGQFqE0ZR_Oix2GuKvBbwD6_E-512oR8rl-7FUC6_X-kZtJMPXlVjqqtgPyAjYb0gjTpc_FGCOWERHkXsRtWdoxOcI6NuoIRWcqyxDivdkU6D3oqne-yeJAmoc8-XheTDT57LfS9Bm4VEkGzxi0cAA2jyDfe-4cy88hVAxgBLMclBQOEVIstFt1b5VWvIcptWTEpbK4emcdXAGqsTrpTLAF84DGkaGujY7wm_dYbeDEXlcYXXYWc6voupbI3jmjiVCq_Yu8qZ-dM2wSM0fHDrDD_o89InH9oC7iX_pot_7O0E2owg&__tn__=-R

(אנחנו משדרים הערב שיעור קודם עם עצות לקראת פורים, מחר, ערב פורים לא יתקיים שיעור.)
מוזמנים להצטרף ולשתף

בין החפצה להנהגה / החלק היומי לתענית אסתר / סיון רהב-מאיר:

היום תענית אסתר, לזכר הצום שאסתר המלכה ביקשה מכל העם לצום עבורה כדי שתצליח לבטל את הגזרה של המן. אבל לא רק תפילה ותענית למדנו מאסתר, גם שמחה. היא מלמדת אותנו איך לשמוח: בתחילת המגילה אחשוורוש עורך משתה שכולו שואו חיצוני, "שופוני", אלכוהול, זהב, כסף והצגת הרכוש שלו לאורחים הרבים. ומיהי מבחינתו חלק מהרכוש והחפצים? אשתו, ושתי. גם היא כלי שצריך להראות ולהחצין. עד היום ההחפצה הזו מלווה את התרבות שלנו, לצערנו.
מול תפיסה שגויה וריקנית כל כך של שמחה, אסתר מביאה את העם בסוף המגילה למצב של אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂון וִיקָר . ואיך אסתר מבטאת שמחה? אחרי המשתה הבזבזני והאגואיסטי, היא מלמדת אותנו לשמוח באמת, על ידי מצוות הפורים שאנו מקיימים גם היום: סעודה שהיא מפגש משפחתי פנימי ולא חיצוני, משלוח מנות איש לרעהו לחיזוק הקשרים החברתיים בקהילה וגם מתנות לאביונים בדאגה למי שאין לו. ככה שמחים. המשוואה התהפכה: לא הוספת רכוש ופרסום לעצמך, אלא יציאה מעצמך והסתכלות על האחר. במקום לחשוב שככל שנקבל יותר נהיה שמחים יותר, אסתר מלמדת שככל שניתן יותר – נהיה שמחים יותר. פורים שמח.

מדברים על שמחה
https://bit.ly/2Y5jPZX
היום (רביעי) לא יתקיים שיעור בירושלים. אנחנו מצרפים שיעור הכנה לפורים משנת תשע"ח. פורים שמח!

עוד סיבה לשמוח בפורים / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

"שלום, שמי עדי ירחי, שליחת ההסתדרות הציונית בקונטיקט. רציתי להעביר לכם מסר מרחוק. בישראל כולם יודעים שפורים מתקרב. זה נמצא בכל מקום: בחנות צעצועים, במכולת, בפרסומות, באוטובוסים, ברחוב. מרגישים את פורים באוויר, כי היהדות פשוט מקיפה אותך בארץ. כאן באמריקה היה השבוע 'יום סנט פטריק' שהורגש היטב. הכל נצבע בצבע ירוק-תלתן בחג הנוצרי הזה, ותיכף מגיע הפסחא עם הביצים והארנבים בכל פינה. מסכות? רעשנים? אולי כשניסע במיוחד לברוקלין נראה כמה כאלה. אם לא נייצר כאן בכוח אווירה של פורים – לא נרגיש כלום. לכן אנחנו מתאמצים לחשוף את הדור הבא כאן למורשת שלהם, ולגרום להם להישאר יהודים מתוך אהבה ובחירה. ההזדמנות היחידה שלהם כאן לאכול בסוכה, למשל, היא בסוכת בית הספר. בחנוכה אנחנו נותנים פייט מאיר וזורח לעונת החגים הנוצריים, וגם עכשיו בפורים עובדים קשה. זה אתגר. אז רציתי שתזכרו, גם בימים מורכבים מבחינה ביטחונית ופוליטית – איזו זכות זו לחיות בישראל. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. פורים שמח".

מכתב מהגולן / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

"שלום סיון, זו אפרת בדיחי, זכיתי להימנות על החבורה שהקימה את מושב קשת ברמת הגולן. ממש בצאת חג הפורים הגיעה הידיעה: ארצות הברית תכיר בריבונות ישראל על הגולן. כמו בעלילת מגילת אסתר, האירועים מסחררים, מבלבלים, אבל מובילים בסוף אל הטוב. הרי פה ושם ביישוב שלנו עוד אפשר למצוא את הסטיקר הישן: 'העם עם הגולן'. והנה, פתאום, לא רק העם – עוד עמים עם הגולן. אנחנו לא צריכים את הכרתם הרשמית כדי לדעת שזה ביתנו, אבל אנחנו שמחים שהעולם מתחיל להכיר באמת. כשבריטניה נתנה את הצהרת בלפור, אמר הרב קוק: אנחנו לא מודים לאומה הבריטית, אנחנו מברכים אותה על שהייתה לה הזכות להודות באמת. והאמת היא, שזה הרי לא רק הצורך הקיומי של ישראל בביטחון. זה הרבה למעלה מזה: הריבונות המבורכת שלנו כאן גאלה חבל ארץ שלא ידע אלא להמטיר דם ואש ותימרות עשן. ההגעה שלנו שיחררה את הניצרה מעל ברכות שמיים וארץ, והגולן התחיל לדבר מטעים וכרמים, יישובים ועדרי בקר, חשמל ירוק וחופי כנרת שוקטים. כל זה היה רדום פה עידן ועידנים מתחת לבזלת, כל זה חיכה לנו מימי שבט מנשה, חיכה מימי המשנה והתלמוד. חזרנו. שבת שלום מהגולן".