בואו נצלול רגע למה שקורה מתחת למנוע כשה-SPY מגרד את ה-700 מלמטה, כי אני רואה שחלקכם עדיין חושבים שזה שחור או לבן.

גופים מוסדיים הם לא חבורה של מהמרים בטלגרם. כשהם רואים את השוק נתקע ברמות האלה, הם לא רצים למכור הכל ולצאת לחופשה בתאילנד. הם עושים את מה שכל מי שיש לו מה להפסיד עושה: קונים הגנה.

תחשבו על זה כמו על ביטוח מקיף לרכב. אתה לא קונה אותו כי אתה מתכנן להיכנס בקיר היום בצהריים, אתה קונה אותו כדי שלא תצטרך למכור כליה אם מישהו יחתוך אותך ברמזור. בנקודות הקצה האלה, כשהאוויר נהיה דליל, השחקנים הגדולים מתחילים להעמיס ויקס (VIX) או פוטים.

עכשיו תראו את הקסם: מבחינתם, הכסף שהם זורקים על הויקס הוא "כסף פח". זה תקציב שיוצא מראש מתוך נקודת הנחה שהוא הולך להימחק.
אם השוק נותן פריצה מעל 700 וטס לירח? מצוין. התיק המרכזי שלהם עושה תשואת עתק, וההגנה שנקנתה בכמה גרושים פוקעת בשקט בבית הקברות של האופציות. זה מחיר העסק.

אבל, וזה האבל שבגללו הויקס קופץ פתאום בשיא אם השוק מקבל פיק ברכיים ב-700 ומתחיל ליזול חזרה ל-680? בזמן שחצי מהריטייל נכנסים לפאניקה ומוכרים בהפסד, המוסדיים יושבים רגל על רגל. למה? כי הויקס שלהם מתפוצץ למעלה ומכסה את כל הירידה בתיק, ולפעמים גם משאיר להם עודף לקנות את הירידות שלכם.

אל תחכו שהגשם יתחיל כדי לחפש מטריה. שחקן מקצועי קונה הגנות כשהכל נראה ורוד.

Sofi נראית נהדרת הפוך

שעת סיפור: חלק ג - פוסט 2

באותו ערב באכסניה הספרדית, לפני השיחה המטלטלת של הבוקר, טום והחבר החדש שלו צפו בסרט נוסף: "אושן 11" (Ocean's 11). יש שם סצנה מפורסמת שבה ראסטי (בראד פיט) שואל את דני (ג'ורג' קלוני): "למה לעשות את זה?". התשובה של דני היא קלאסיקה של מהמרים: "כי הבית תמיד מנצח. אם אתה משחק מספיק זמן, ואתה לא משנה את גודל ההימור, הבית לוקח אותך. אלא אם כן, כשהיד המושלמת מגיעה, אתה מהמר בגדול ואז אתה לוקח את הבית" .

המשפט הזה נשמע לטום כמו התגלות. זה בדיוק מה שהיה חסר לו במסחר! היכולת לזהות את ה"יד המושלמת" ולהמר בגדול. הוא חשב שמצא את הנוסחה החסרה.

אבל למחרת בבוקר, כשהם צעדו בקור, לוחם ה-Navy SEAL עצר אותו וניפץ את האשליה הרומנטית הזו לרסיסים. "מה שאתה חייב להבין," הוא אמר לטום, "זה שהציטוט מהסרט הוא רק חצי מהסיפור" .

הבעיה עם הציטוט של ג'ורג' קלוני היא שהוא מתעלם מהביולוגיה האנושית. הלוחם הסביר לטום עובדה פשוטה אך אכזרית: המוח שלנו לא נמשך באופן טבעי ללקיחת סיכונים. להפך. המוח שלנו תוכנת במשך מיליוני שנים לשרוד, לברוח מסיכון, לחפש ביטחון. כשאתה אומר לעצמך "עכשיו אני אהמר בגדול", אתה נלחם נגד האינסטינקט הכי בסיסי שלך.

הלוחם הסביר שיש הבדל עצום בין לשבת בקזינו ולזרוק ז'יטון של 10 דולר על מספר ברולטה, לבין להיות מעורב בלוחמה פעילה. כשאתה מהמר בקטן, המוח שלך אדיש. אבל כשאתה מעלה את הסיכון לרמה שבאמת משנה משהו (כמו "להמר בגדול" על היד המושלמת), המערכת הלימבית שלך משתלטת ומשתקת אותך.

אז איך מגשרים על הפער הזה? איך הופכים לאדם שמסוגל ללחוץ על ההדק כשהסיכון גבוה?

התשובה של הלוחם הייתה מפתיעה בפשטותה ובקושי ליישם אותה: חשיפה הדרגתית. "אם אתה רוצה להיות לוקח-סיכונים בחיים, אתה צריך להחדיר סיכון לחיים שלך לאט ובאופן הדרגתי". אי אפשר לקפוץ מאפס למאה. המוח צריך להתרגל לטעם של הפחד במנות קטנות.

"ברגע שאתה מתחיל להתרגל ללקיחת סיכון," הוא הסביר, "התיאבון שלך לעוד סיכון יגדל". זה כמו שריר שנבנה. טום הבין שהוא ניסה להרים משקולת של 100 קילו ביום הראשון במכון הכושר. הוא ידע טכנית איך להרים אותה, אבל השריר המנטלי שלו קרס תחת העומס. הוא היה צריך להתחיל בקטן, לאמן את המוח שלו שהעולם לא קורס כשהוא לוקח סיכון, ורק אז, לאט לאט - להגדיל את ההימור.

התובנה הזו שינתה את כל הגישה של הוגארד למסחר. הוא הבין שהוא לא צריך "אומץ" חד פעמי הוא צריך תהליך של התניה מוחית.

גם PLTR נראית נהדרת הפוך, זה רק אני או שהשוק הדובי הגיע בצורה שאף אחד לא ציפה לה?

מבטל את הפקודה המתכוננת על NVDA וAMD

ויקס טס, לא ברור לי למה תאמת

אולי מתמחרים שבירה של SPY של הריבוע ואז באמת נהיה בבעיה
אגב אני מתכוון לקחת שורט אם נסגור יומי מתחת לאזור הזה נעדכן, שבת שלום

שבוע מבורך, סופש ארוך , העדכון השבועי יעלה מחר

שעת סיפור: חלק ג - פוסט 3

השאלה הגדולה שריחפה מעל הצעידה המשותפת בהרים הקרים של ספרד הייתה שאלה שכל סוחר (וכל אדם שאפתן) שואל את עצמו בשלב כלשהו: "איך אני מגשר על הפער?".

הפער הזה הוא המקום הכי כואב להיות בו. זה המרחק הבלתי נסבל בין מה שאתה משיג בפועל כרגע, לבין מה שאתה יודע בתוך תוכך שיש לך את היכולת להשיג. טום ידע לנתח גרפים ברמה עולמית, אבל התוצאות שלו היו בינוניות. הידע היה שם, הביצוע לא.

לוחם ה-Navy SEAL עצר אותו והסביר לו שהפתרון הוא לא להתאמן פחות, אלא להתאמן אחרת. רוב האנשים חושבים שאימון זה רק עשייה פיזית - עוד שעות מסך, עוד ניתוח, עוד קריאה. אבל הלוחם הסביר שהעבודה האמיתית קורית בחדר העריכה של המוח.

הוא נתן לטום מרשם מעשי, כמעט טכני, לשינוי האישיות: "אתה צריך לבחון את הביצועים שלך, ואז אתה צריך לנגן אותם מחדש בראש שלך, שוב ושוב - אבל הפעם, בצורה שרצית שהם יקרו".

תחשבו על זה רגע. הנטייה הטבעית שלנו אחרי כישלון או הפסד צורב היא להלקות את עצמנו. אנחנו מריצים בראש את הטעות שוב ושוב ("למה עשיתי את זה?", "איזה אידיוט אני"), ובעצם צורבים את הכישלון עמוק יותר לתוך התודעה. אנחנו מאמנים את המוח לפחד מהסיטואציה הזו בפעם הבאה.

הלוחם הציע את ההפך הגמור: עריכה מחדש של הזיכרון.

התהליך הוא כזה: אתה לוקח את הסיטואציה שבה נכשלת (למשל, הזזת סטופ-לוס מתוך פחד), ואז אתה עוצם עיניים ומדמיין את אותו רגע בדיוק. אבל בדמיון, אתה רואה את עצמך פועל בקור רוח. אתה רואה את עצמך חוטף את ההפסד בלי למצמץ. אתה רואה את עצמך נשאר רגוע. ואתה עושה את זה שוב, ושוב, ושוב.

למה זה עובד? הלוחם הסביר לטום את המנגנון הביולוגי: המטרה היא דה-סנסטיזציה (הפחתת רגישות).

המוח האנושי מגיב בקיצוניות למה שהוא תופס כסכנה או כאירוע חדש ומפחיד. אבל אם המוח כבר "חווה" את האירוע הזה אלף פעמים בדמיון, והוא יודע בדיוק איך זה נגמר (בצורה רגועה), הוא מפסיק להתרגש.

"על ידי כך," הסביר הלוחם, "אתה תפחית את הרגישות של המוח שלך לאימפולסים הנורמליים שמוח רגיל יגיב אליהם". כשאתה מדמיין את עצמך מפסיד כסף ונשאר אדיש, אתה מאמן את המוח שלך שהפסד הוא לא סכנת חיים.

התוצאה של האימון הסיזיפי הזה היא פלאית: ברגע האמת, כשאתה יושב מול המסך והשוק מתרסק, אתה לא מרגיש את אותו דופק מואץ. אתה לא מרגיש את הזיעה הקרה. "אתה לא תפגוש את אותם גירויי פחד שמוח נורמלי פוגש, כי אתה אימנת את תגובת הפחד הנורמלית החוצה מהמוח שלך".

טום הבין באותו רגע שהוא ניסה להילחם בפחד בזמן אמת, כשהכסף כבר היה על השולחן. זה כמו לנסות ללמוד לשחות בזמן צונאמי.

תאמת, עברתי על השוק לא השתנה יותר מדי משבוע שעבר
אם יש לכם מנייה ספציפית מוזמנים

אני מכין שורט גדול על spy, חייב לגדר את התיק

הולך לבנות אותו באזורים האלה, אם נשבור לפני אקח אופציות.
ככה או ככה, כרגע אין פאניקה, אבל תהיו ערוכים למקרה ששוברים

XLE נראה לפני המשך עלייה
תנו לו לפרוץ את 55 ותחפשו מניות בתחום

#SEDG

היא מדווחת היום, אבל טכנית היא נראית נהדר, אז למה אני נכנס אם היא מדווחת?
כי הסטופ שלי מספיק רחב שגם אם היא תיתן חרא דיווח זה עדיין בגדר הסיכון שלי.

כניסה מרקט סטופ 27.37
סטופ רחוק תכנסו עם מספר מניות בהתאם

עדיין לא ברור לי למה הויקס כל כך גבוה
אכנס באזור 15-16 שוב
אין סיבה מהותית

אם נבידיה פורצת היא הולכת להציל את כל השוק ותשכחו מהתיקון

אתם עדים שפרסמת לפני הדיווח 😁
אני בכלל חשבתי שהיא מדווחת בערב

חחחחחחחחחחחחחח
ירדה 15% הזייה
בכל אופן לכן הסטופ שלנו כל כך רחב, מנייה תנודתית.
לתיק ההשקעות שלי אני בהחלט מתכוון להכנס אליה בקרוב לא החלטתי עדיין מתי

יש פאניקה גדולה סביב תיקון גדול בשווקים, תאמת שלאחרונה התחחדה לי המחשבה שאולי אנשים מגזימים, בסך הכל הכסף עובר ממקום למקום, ואנחנו לא רואים חולשה בכל המניות, הרחבתי על זה בפוסט על RSP.
ולכן בעיניי, אין שום פאניקה כרגע, אני כן מכין את עצמי לשורט טיפה בגבוהים בסוף הטווח, אבל לא כי אני חושב שצריכה להיות מפולת, אלא כי סטיסטית זאת נקודה מדהימה עם RR נכון עבורי.
וכן אני מעוניין לגדר את התיק.

אבל פאניקה?
בעייני כרגע מוגזמת

#NOW
עסקה לכמה ימים, אולי יותר

#MU
נראית בסדר גמור מי שרוצה לקחת אותה לעוד סיבוב
באופן אישי לא נכנס