אולי היום?
מחכים לפריצה

אתם רואים את הגרף של SPY?

זה בעצם האסון של כל סוחר, התנודתיות והתזוזות האלה הורגות אותנו, וגורמות לנו לחשוב שאולי אנחנו לא יודעים לסחור, ולכן סוחר יודע שעדיף לא לסחור עד שלא מקבלים נקודת החלטה, זה יכול לקחת כמה שעות, וזה יכול לקחת כמה שבועות כמו במקרה שלנו.

ולכן אני קרוב לארבעה שבועות, ניטרלי על השוק עם אלמנט דובי, (שוב למעט הראסל DJI) שהם נראים יותר טוב, אבל בכללי השוק הולך הרבה אחרי SPY ולכן אנחנו ממתינים לתנועה אגרסיבית לא כאילו תנועה.

אותו דבר נסדק - אנחנו בהתבססות מאז ספטמבר, חמישה חודשים שבהם הכסף בשוק לא זז, וזה מקום לטעויות ולכן אם תלכו אחורה יכול להיות שהחודשים האחרונים שלכם יהיו לא משהו במניות הטכנולוגיה.

מצרף לכם תזכורת מה זה דשדוש., טוב לא מוצא את הפוסט בנושא אולי אכתוב יותר מאוחר על זה

וכן מסחר זה משעמם, ולכן יש לי המון זמן פנוי
יהיו שבועות וימים בלי פעולה אחת בתיק

מעניין למה הויקס הטס

שמעו עלייה כזאת בשעה של מעל 11% בויקס לא הייתה לנו כמה חודשים, אני בודק מה הסיפור

#MU
עסקה לכמה שעות מעולה
8.5/10 מבחינתי

למחמירים אפשר ככה

מי שנכנס בכניסה הזאת יכול לקדם סטופ ל393

שעת סיפור: חלק ג - פוסט 1

ביחידה הקודמת ראינו את הבעיה. ביחידה הזו נצלול לפתרון המעשי שהוגארד קיבל מאותו לוחם Navy SEAL לשעבר בספרד.
​
​הבוקר בספרד היה קר, והשיחה בין טום למפיק ההוליוודי (שהתגלה כלוחם יחידת עלית לשעבר) עברה מהר מאוד מסרטים לחיים האמיתיים.

הלוחם רצה להסביר לטום למה כל הידע הטכני שלו לא עזר לו ברגע האמת, והוא עשה את זה דרך סיפור על תהליך המיון האכזרי ל-Navy SEALs.

​הוא סיפר לטום על המחזור שלו בטירונות היחידה. היה שם בחור אחד שכולם סימנו כהבטחה הגדולה: "ספורטאי אול-סטאר" (All-Star athlete). הוא היה בנוי לתלפיות, חזק, מהיר, המודל המושלם של חייל-על. כולם היו בטוחים שהוא יעבור את ההכשרה בהליכה.

​לעומתו, היו שם כמה חבר'ה שנראו חסרי סיכוי. הלוחם תיאר אותם כ"נערי חווה כחושים מאיווה" (scrawny Iowa farmer boys), עם "ידיים כמו ספגטי". אם היית צריך להמר על מישהו שישרוד את הגיהינום הפיזי הזה, הם היו האחרונים ברשימה.

​אבל 12 שבועות לאחר מכן, המציאות טפחה על פניהם.

​הספורטאי המצטיין? הוא נשבר ופרש מזמן. הגוף המושלם שלו לא עזר לו כשהמוח אמר "די". לעומת זאת, נער החווה הכחוש עם ידי הספגטי? הוא עדיין עמד שם.

​המסר לטום היה חד וברור: כולם חושבים שהצלחה בתחומים קיצוניים (כמו לחימה או מסחר) היא עניין של "שרירים" (או אינטליגנציה/כסף במסחר). אבל הקרב האמיתי הוא אך ורק במוח. המוח הוא זה שמפעיל את הגוף. נער החווה שרד לא בגלל שהיה לו גוף טוב יותר, אלא בגלל שהמוח שלו היה "חסין לפרישה" (impervious to quitting).

​הוגארד הבין באותו רגע שהוא היה ה"ספורטאי המצטיין" של עולם המסחר. הוא הגיע עם הציוד הכי טוב, עם הרקע הכי "נכון" (ברוקר בסיטי), עם הידע הכי מקיף. הוא נראה כמו מישהו שחייב להצליח. אבל ברגע שהלחץ האמיתי הגיע ברגע שהשוק התחיל לירות אש חיה הוא נשבר בדיוק כמו הספורטאי ההוא.


​השאלה הגדולה שעמדה כעת באוויר ההרים הקריר הייתה:

איך מאמנים את המוח להיות כמו זה של נער החווה? איך בונים מוח שהוא "חסין לפרישה" מול הפסדים?

בגדול הגענו ליעד אפשר לקחת חצי מהעסקה ולקדם סטופ כניסה או משהו אחר
כרגע יש לנו RR3.
זאת אומרת כיסינו פה על 3 עסקאות שהפסדנו והרווחנו

פה למשל בכלל שהסטופ רחב יותר, אפשר לקדם סטופ כניסה ולחכות איתה

AMD
אפשר להכנס ב220 סטופ באזור ב211 לתת לה לסגור את הגאפ

NVDA אנחנו מחכה לה ב194.3

אתם מבינים איך עם ניהול סיכונים נכון
עסקה אחת מחסה על 4 הפסדים?

תהיו קשובים....

בואו נצלול רגע למה שקורה מתחת למנוע כשה-SPY מגרד את ה-700 מלמטה, כי אני רואה שחלקכם עדיין חושבים שזה שחור או לבן.

גופים מוסדיים הם לא חבורה של מהמרים בטלגרם. כשהם רואים את השוק נתקע ברמות האלה, הם לא רצים למכור הכל ולצאת לחופשה בתאילנד. הם עושים את מה שכל מי שיש לו מה להפסיד עושה: קונים הגנה.

תחשבו על זה כמו על ביטוח מקיף לרכב. אתה לא קונה אותו כי אתה מתכנן להיכנס בקיר היום בצהריים, אתה קונה אותו כדי שלא תצטרך למכור כליה אם מישהו יחתוך אותך ברמזור. בנקודות הקצה האלה, כשהאוויר נהיה דליל, השחקנים הגדולים מתחילים להעמיס ויקס (VIX) או פוטים.

עכשיו תראו את הקסם: מבחינתם, הכסף שהם זורקים על הויקס הוא "כסף פח". זה תקציב שיוצא מראש מתוך נקודת הנחה שהוא הולך להימחק.
אם השוק נותן פריצה מעל 700 וטס לירח? מצוין. התיק המרכזי שלהם עושה תשואת עתק, וההגנה שנקנתה בכמה גרושים פוקעת בשקט בבית הקברות של האופציות. זה מחיר העסק.

אבל, וזה האבל שבגללו הויקס קופץ פתאום בשיא אם השוק מקבל פיק ברכיים ב-700 ומתחיל ליזול חזרה ל-680? בזמן שחצי מהריטייל נכנסים לפאניקה ומוכרים בהפסד, המוסדיים יושבים רגל על רגל. למה? כי הויקס שלהם מתפוצץ למעלה ומכסה את כל הירידה בתיק, ולפעמים גם משאיר להם עודף לקנות את הירידות שלכם.

אל תחכו שהגשם יתחיל כדי לחפש מטריה. שחקן מקצועי קונה הגנות כשהכל נראה ורוד.

Sofi נראית נהדרת הפוך

שעת סיפור: חלק ג - פוסט 2

באותו ערב באכסניה הספרדית, לפני השיחה המטלטלת של הבוקר, טום והחבר החדש שלו צפו בסרט נוסף: "אושן 11" (Ocean's 11). יש שם סצנה מפורסמת שבה ראסטי (בראד פיט) שואל את דני (ג'ורג' קלוני): "למה לעשות את זה?". התשובה של דני היא קלאסיקה של מהמרים: "כי הבית תמיד מנצח. אם אתה משחק מספיק זמן, ואתה לא משנה את גודל ההימור, הבית לוקח אותך. אלא אם כן, כשהיד המושלמת מגיעה, אתה מהמר בגדול ואז אתה לוקח את הבית" .

המשפט הזה נשמע לטום כמו התגלות. זה בדיוק מה שהיה חסר לו במסחר! היכולת לזהות את ה"יד המושלמת" ולהמר בגדול. הוא חשב שמצא את הנוסחה החסרה.

אבל למחרת בבוקר, כשהם צעדו בקור, לוחם ה-Navy SEAL עצר אותו וניפץ את האשליה הרומנטית הזו לרסיסים. "מה שאתה חייב להבין," הוא אמר לטום, "זה שהציטוט מהסרט הוא רק חצי מהסיפור" .

הבעיה עם הציטוט של ג'ורג' קלוני היא שהוא מתעלם מהביולוגיה האנושית. הלוחם הסביר לטום עובדה פשוטה אך אכזרית: המוח שלנו לא נמשך באופן טבעי ללקיחת סיכונים. להפך. המוח שלנו תוכנת במשך מיליוני שנים לשרוד, לברוח מסיכון, לחפש ביטחון. כשאתה אומר לעצמך "עכשיו אני אהמר בגדול", אתה נלחם נגד האינסטינקט הכי בסיסי שלך.

הלוחם הסביר שיש הבדל עצום בין לשבת בקזינו ולזרוק ז'יטון של 10 דולר על מספר ברולטה, לבין להיות מעורב בלוחמה פעילה. כשאתה מהמר בקטן, המוח שלך אדיש. אבל כשאתה מעלה את הסיכון לרמה שבאמת משנה משהו (כמו "להמר בגדול" על היד המושלמת), המערכת הלימבית שלך משתלטת ומשתקת אותך.

אז איך מגשרים על הפער הזה? איך הופכים לאדם שמסוגל ללחוץ על ההדק כשהסיכון גבוה?

התשובה של הלוחם הייתה מפתיעה בפשטותה ובקושי ליישם אותה: חשיפה הדרגתית. "אם אתה רוצה להיות לוקח-סיכונים בחיים, אתה צריך להחדיר סיכון לחיים שלך לאט ובאופן הדרגתי". אי אפשר לקפוץ מאפס למאה. המוח צריך להתרגל לטעם של הפחד במנות קטנות.

"ברגע שאתה מתחיל להתרגל ללקיחת סיכון," הוא הסביר, "התיאבון שלך לעוד סיכון יגדל". זה כמו שריר שנבנה. טום הבין שהוא ניסה להרים משקולת של 100 קילו ביום הראשון במכון הכושר. הוא ידע טכנית איך להרים אותה, אבל השריר המנטלי שלו קרס תחת העומס. הוא היה צריך להתחיל בקטן, לאמן את המוח שלו שהעולם לא קורס כשהוא לוקח סיכון, ורק אז, לאט לאט - להגדיל את ההימור.

התובנה הזו שינתה את כל הגישה של הוגארד למסחר. הוא הבין שהוא לא צריך "אומץ" חד פעמי הוא צריך תהליך של התניה מוחית.

גם PLTR נראית נהדרת הפוך, זה רק אני או שהשוק הדובי הגיע בצורה שאף אחד לא ציפה לה?

מבטל את הפקודה המתכוננת על NVDA וAMD