חברים, תקשיבו עד הסוף, זה אחד הפוסטים החשובים שיהיו פה.
נתחיל מהאמת הפשוטה שרוב האנשים לא אוהבים לשמוע:
מסחר והשקעות זה לא תחביב ולא משחק. זה מקום שאמורים לייצר בו כסף לאורך זמן.
אם אתם מסתכלים שנה אחורה על התיק שלכם והוא אדום, זה נורת אזהרה, לא “תקופה רעה” (אלא אם יש לכם ניסיון ובדקתם את האסטרטגיה שלכם אז נקודתית הכל טוב)
אין דבר כזה לעבוד שנה שלמה על משהו שלא עובד ולהמשיך כאילו כלום.
בשוק ההון, או שיש תהליך שעובד, או שעוצרים ולומדים מחדש.
ועכשיו סדר.
רוב האנשים עושים טעות בסיסית:
הם מתייחסים למסחר כאילו זה ההשקעה,
ולמעשה זה אמור להיות רק כלי עזר.
החלוקה הנכונה בעיניי:
80% תיק השקעות / 20% מסחר.
המסחר לא אמור “להציל” את התיק
הוא אמור להזין אותו.
הרווחים מהמסחר?
לא לבזבוזים, לא לאגו, חוזרים להשקעות.
אני עובד כך בעצמי, למרות שזה המקצוע שלי.
אם אני לא שם את רוב הכסף בהשקעות
אין שום סיבה שאתם תעשו אחרת.
דוגמה במספרים:
יש לכם 100,000.
רק 20,000 במסחר.
אם הסיכון הוא 0.5% לעסקה
ההפסד המקסימלי לעסקה הוא בערך 100 דולר.
כל מי שמסכן יותר מזה בלי להבין בדיוק למה
פשוט משחק באש ובקקה.
ולמה אני חופר על זה?
כי לאחרונה פנה אליי מישהו שהפסיד כ־40,000 ₪ בתיק.
לא בגלל שוק, לא בגלל “כוחות גדולים”
אלא בגלל חוסר ניהול סיכון ומשמעת, וכן בגלל שאני רואה את כל הבולשיט שרץ ברשתות החברתיות היום ומקווה שלפחות בתיבת נוח שלי האישית אוכל להדריך אנשים כמה שאפשר.
הפסד כזה הוא לא מחיר לימוד
הוא טעות שניתן למנוע.
עוד כלל שאנשים מתעלמים ממנו:
אם אין לכם שיטה שעובדת לאורך זמן, עם סטטיסטיקה ברורה
אין לכם שום יתרון בשוק.
ובמצב כזה?
מורידים סיכון ל־0.2% לעסקה, או עוצרים לגמרי.
ללמוד עם כסף קטן עדיף פי אלף מללמוד דרך כאב.
לגבי העסקאות שאני משתף כאן
אני עומד מאחוריהן, גם בניתוח וגם בניהול.
אבל אני יודע דבר אחד בוודאות:
לא כולם מנהלים עסקה כמו שצריך.
ולכן, כן יש לי אחריות.
בניגוד לרוב מה שאתם רואים ברשת, כואב לי על כל דולר שמישהו מפסיד בשוק הזה סתם בלי סיבה אמיתית.
המטרה שלי בקבוצה הזו היא לא שתעשו “מכה”,
ולא שתהיו גאונים לשבוע.
המטרה היא שתפתחו חשיבה של סוחרים ומשקיעים אמיתיים.
יש הבדל עצום בין מסחר להשקעו
ומי שלא מבין את ההבדל הזה,
משלם עליו בסוף.
מי שבאמת רוצה ללמוד, שואל, מתייעץ, בודק.
אני עוזר בשמחה, כל עוד זה רציני.
וכן, זאת אחת הסיבות שפתחתי קבוצה סגורה למי שבאמת מחפש לבנות תהליך, אמנם זה חצי תהליך אני מודה.
אבל ניהול תיק לאורך זמן זה חלק אינטגרלי מלהיות סוחר/משקיע, אני חייב לציין שהקבוצה הזאת זה בעיקר למי שרוצה לדעת לנהל יומן מסחר, איך רושמים
מה רושמים, איך מנתחים לאחור, בכל אופן מי שזה רלוונטי לו יודע איך להגיע אליי, זו לא המטרה של הפוסט לא ארחיב יותר.
אם הפוסט הזה גרם לכם לעצור רגע ולחשוב
עשיתי את שלי.
עד כאן החפירה להיום, יאללה ביתר
נתחיל מהאמת הפשוטה שרוב האנשים לא אוהבים לשמוע:
מסחר והשקעות זה לא תחביב ולא משחק. זה מקום שאמורים לייצר בו כסף לאורך זמן.
אם אתם מסתכלים שנה אחורה על התיק שלכם והוא אדום, זה נורת אזהרה, לא “תקופה רעה” (אלא אם יש לכם ניסיון ובדקתם את האסטרטגיה שלכם אז נקודתית הכל טוב)
אין דבר כזה לעבוד שנה שלמה על משהו שלא עובד ולהמשיך כאילו כלום.
בשוק ההון, או שיש תהליך שעובד, או שעוצרים ולומדים מחדש.
ועכשיו סדר.
רוב האנשים עושים טעות בסיסית:
הם מתייחסים למסחר כאילו זה ההשקעה,
ולמעשה זה אמור להיות רק כלי עזר.
החלוקה הנכונה בעיניי:
80% תיק השקעות / 20% מסחר.
המסחר לא אמור “להציל” את התיק
הוא אמור להזין אותו.
הרווחים מהמסחר?
לא לבזבוזים, לא לאגו, חוזרים להשקעות.
אני עובד כך בעצמי, למרות שזה המקצוע שלי.
אם אני לא שם את רוב הכסף בהשקעות
אין שום סיבה שאתם תעשו אחרת.
דוגמה במספרים:
יש לכם 100,000.
רק 20,000 במסחר.
אם הסיכון הוא 0.5% לעסקה
ההפסד המקסימלי לעסקה הוא בערך 100 דולר.
כל מי שמסכן יותר מזה בלי להבין בדיוק למה
פשוט משחק באש ובקקה.
ולמה אני חופר על זה?
כי לאחרונה פנה אליי מישהו שהפסיד כ־40,000 ₪ בתיק.
לא בגלל שוק, לא בגלל “כוחות גדולים”
אלא בגלל חוסר ניהול סיכון ומשמעת, וכן בגלל שאני רואה את כל הבולשיט שרץ ברשתות החברתיות היום ומקווה שלפחות בתיבת נוח שלי האישית אוכל להדריך אנשים כמה שאפשר.
הפסד כזה הוא לא מחיר לימוד
הוא טעות שניתן למנוע.
עוד כלל שאנשים מתעלמים ממנו:
אם אין לכם שיטה שעובדת לאורך זמן, עם סטטיסטיקה ברורה
אין לכם שום יתרון בשוק.
ובמצב כזה?
מורידים סיכון ל־0.2% לעסקה, או עוצרים לגמרי.
ללמוד עם כסף קטן עדיף פי אלף מללמוד דרך כאב.
לגבי העסקאות שאני משתף כאן
אני עומד מאחוריהן, גם בניתוח וגם בניהול.
אבל אני יודע דבר אחד בוודאות:
לא כולם מנהלים עסקה כמו שצריך.
ולכן, כן יש לי אחריות.
בניגוד לרוב מה שאתם רואים ברשת, כואב לי על כל דולר שמישהו מפסיד בשוק הזה סתם בלי סיבה אמיתית.
המטרה שלי בקבוצה הזו היא לא שתעשו “מכה”,
ולא שתהיו גאונים לשבוע.
המטרה היא שתפתחו חשיבה של סוחרים ומשקיעים אמיתיים.
יש הבדל עצום בין מסחר להשקעו
ומי שלא מבין את ההבדל הזה,
משלם עליו בסוף.
מי שבאמת רוצה ללמוד, שואל, מתייעץ, בודק.
אני עוזר בשמחה, כל עוד זה רציני.
וכן, זאת אחת הסיבות שפתחתי קבוצה סגורה למי שבאמת מחפש לבנות תהליך, אמנם זה חצי תהליך אני מודה.
אבל ניהול תיק לאורך זמן זה חלק אינטגרלי מלהיות סוחר/משקיע, אני חייב לציין שהקבוצה הזאת זה בעיקר למי שרוצה לדעת לנהל יומן מסחר, איך רושמים
מה רושמים, איך מנתחים לאחור, בכל אופן מי שזה רלוונטי לו יודע איך להגיע אליי, זו לא המטרה של הפוסט לא ארחיב יותר.
אם הפוסט הזה גרם לכם לעצור רגע ולחשוב
עשיתי את שלי.
עד כאן החפירה להיום, יאללה ביתר
❤13🔥8👍1
SimpleTrader pinned «חברים, תקשיבו עד הסוף, זה אחד הפוסטים החשובים שיהיו פה. נתחיל מהאמת הפשוטה שרוב האנשים לא אוהבים לשמוע: מסחר והשקעות זה לא תחביב ולא משחק. זה מקום שאמורים לייצר בו כסף לאורך זמן. אם אתם מסתכלים שנה אחורה על התיק שלכם והוא אדום, זה נורת אזהרה, לא “תקופה רעה”…»
SimpleTrader
אני מקווה מאוד שאתם עוקבים אחרי הסדרה הזאת, כי בעיניי אין מצב שסוחר יכול לפספס סדרת פוסטים כזאת חשובה שעת סיפור: חלק ב - פוסט 5 מתוך בואו נחזור לכיסא המוגבה בחדר המסחר של City Index. המקום שממנו טום הוגארד השקיף על שדה הקרב הפיננסי במשך עשור. הוא ראה שם…
שעת סיפור: חלק ב- פוסט 6 מתוך 7
ישנו סוד אחד בחדר המסחר שמבדיל בצורה האכזרית ביותר בין "הבית" (הברוקר) לבין הלקוח. זה לא קשור ליכולת לחזות את העתיד, וזה לא קשור למידע פנים. זה קשור למילה אחת קטנה שרוב הסוחרים שונאים, אבל הברוקרים חיים לפיה: גידור (Hedging).
כשאתה יושב בצד של הברוקר, אתה רואה את ההבדל המנטלי התהומי בינו לבין הסוחר הפרטי.
תחשבו על התרחיש הבא: ברוקר CFD מחזיק פוזיציות נגדיות ללקוחות שלו. אם הלקוחות קונים זהב, והזהב עולה, הברוקר מפסיד.
עכשיו, תארו לעצמכם שיום אחד כל הלקוחות מחליטים לקנות זהב בטירוף.
החשיפה של הברוקר מזנקת. הוא נמצא בסיכון עצום.
מה עושה הברוקר?
ההבדל הוא לא בטכניקה. ההבדל הוא בגישה לסיכון. הברוקר מתייחס להפסד כאל עלות עסקית שצריך לנהל; הלקוח מתייחס להפסד כאל עלבון אישי שצריך להילחם בו.
וכשאתה נלחם בשוק כדי להוכיח שאתה צודק, השוק תמיד מנצח בנוק-אאוט.
ישנו סוד אחד בחדר המסחר שמבדיל בצורה האכזרית ביותר בין "הבית" (הברוקר) לבין הלקוח. זה לא קשור ליכולת לחזות את העתיד, וזה לא קשור למידע פנים. זה קשור למילה אחת קטנה שרוב הסוחרים שונאים, אבל הברוקרים חיים לפיה: גידור (Hedging).
כשאתה יושב בצד של הברוקר, אתה רואה את ההבדל המנטלי התהומי בינו לבין הסוחר הפרטי.
תחשבו על התרחיש הבא: ברוקר CFD מחזיק פוזיציות נגדיות ללקוחות שלו. אם הלקוחות קונים זהב, והזהב עולה, הברוקר מפסיד.
עכשיו, תארו לעצמכם שיום אחד כל הלקוחות מחליטים לקנות זהב בטירוף.
החשיפה של הברוקר מזנקת. הוא נמצא בסיכון עצום.
מה עושה הברוקר?
ההבדל הוא לא בטכניקה. ההבדל הוא בגישה לסיכון. הברוקר מתייחס להפסד כאל עלות עסקית שצריך לנהל; הלקוח מתייחס להפסד כאל עלבון אישי שצריך להילחם בו.
ההבדל הוא לא בטכניקה. ההבדל הוא בגישה לסיכון. הברוקר מתייחס להפסד כאל עלות עסקית שצריך לנהל; הלקוח מתייחס להפסד כאל עלבון אישי שצריך להילחם בו.
וכשאתה נלחם בשוק כדי להוכיח שאתה צודק, השוק תמיד מנצח בנוק-אאוט.
🔥1
השוק מאוד מעניין
נראה שהמון מניות הגיעו לעמדת שינוי כיוון כלפי מעלה
אם זה יקרה אנחנו נראה סוף סוף את הSPY פורץ את 700, ונקבל מיני ראלי
נראה שהמון מניות הגיעו לעמדת שינוי כיוון כלפי מעלה
אם זה יקרה אנחנו נראה סוף סוף את הSPY פורץ את 700, ונקבל מיני ראלי
הסיבה אגב שאני לא מעלה מניות יותר מדי בתקופה האחרונה, כי בתור סוחרים אנחנו צריכים לדעת מתי לא לסחור
וזאת תקופה מעולה, לחכות עם מזומן.
וזאת תקופה מעולה, לחכות עם מזומן.
❤4
שעת סיפור: חלק ב - פוסט 7 מתוך 7
שנת 2009 הייתה שנה של כאוס בעולם הפיננסי, אבל עבור טום הוגארד היא הייתה שנה של שחרור. אחרי עשור בחדר המסחר של City Index, הוא פוטר במסגרת קיצוצים נרחבים בעקבות המשבר הכלכלי .
רוב האנשים היו נכנסים ללחץ, אבל הוגארד הרגיש אופוריה. הוא יצא מהדלת עם צ'ק פיצויים נאה ועם הנכס הכי גדול שאפשר לבקש:
עשר שנות ניסיון של התבוננות בטעויות של אחרים. הוא הרגיש מוכן יותר מאי פעם.
בקיץ 2009, הוא עשה את הצעד הלא הגיוני: הוא הפסיק לסחור. הוא ארז תיק, עזב את המסכים, ונסע ללכת בהרים של ספרד .
הוא חיפש תשובה, והוא לא ידע שהתשובה תחכה לו שם בדמותו של מפיק הוליוודי ולוחם Navy SEAL לשעבר, שילמדו אותו את השיעור הכי חשוב על סיכון ששום ברוקר בלונדון לא ידע ללמד.
שנת 2009 הייתה שנה של כאוס בעולם הפיננסי, אבל עבור טום הוגארד היא הייתה שנה של שחרור. אחרי עשור בחדר המסחר של City Index, הוא פוטר במסגרת קיצוצים נרחבים בעקבות המשבר הכלכלי .
רוב האנשים היו נכנסים ללחץ, אבל הוגארד הרגיש אופוריה. הוא יצא מהדלת עם צ'ק פיצויים נאה ועם הנכס הכי גדול שאפשר לבקש:
עשר שנות ניסיון של התבוננות בטעויות של אחרים. הוא הרגיש מוכן יותר מאי פעם.
הלוגיקה שלו הייתה בלתי ניתנת לערעור: "ראיתי את כולם נכשלים. ראיתי את הרופאים והפרופסורים מפסידים את התחתונים. אני יודע בדיוק מה לא לעשות. אני מכיר את המלכודות של הברוקר, אני מכיר את הסטטיסטיקה של ה-75%, ואני יודע איך המערכת עובדת מבפנים."
הוא פתח חשבון מסחר, הפקיד את הכסף שלו, והתחיל לסחור.
וזה הרגע שבו הטרגדיה האנושית מגיעה לשיאה.
למרות עשר שנים של "זמן מסך", למרות שקרא מאות ספרים, למרות שהעביר הרצאות לאחרים על ניתוח טכני, הוגארד נפל מיד בחזרה לאותה תהום בדיוק.
הוא גילה לתדהמתו שהשדים הישנים לא נעלמו. הם רק חיכו בצללים. הוא היה סוחר טוב טכנית, הוא צדק ב-70% מהטריידים שלו .
אבל ההתנהגות שלו הייתה הרסנית. הוא היה לוקח רווחים קטנים מהר מדי מתוך פחד שהם ייעלמו, ומחזיק הפסדים גדולים מדי מתוך תקווה שהם יתהפכו .
הוא הבין באותם חודשים משהו שישנה את חייו: אי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות, ואי אפשר ללמוד אומץ מצפייה בפחדנים. העובדה שהוא ראה אלפי אנשים טועים, לא חיסנה אותו מפני הטעות בעצמו. הידע האינטלקטואלי על "איך ברוקר עובד" לא תורגם ליכולת רגשית לנהל סיכון בזמן אמת.
הוא היה "רווחי שולית", אבל הוא ידע שהוא חי בשקר. הוא ידע שהוא לא מממש אלפית מהפוטנציאל שלו. הוא הבין שהוא צריך לעשות משהו קיצוני. הוא לא היה צריך עוד קורס, עוד ספר או עוד אינדיקטור. הוא היה צריך לפרק את המוח שלו ולהרכיב אותו מחדש.
בקיץ 2009, הוא עשה את הצעד הלא הגיוני: הוא הפסיק לסחור. הוא ארז תיק, עזב את המסכים, ונסע ללכת בהרים של ספרד .
הוא חיפש תשובה, והוא לא ידע שהתשובה תחכה לו שם בדמותו של מפיק הוליוודי ולוחם Navy SEAL לשעבר, שילמדו אותו את השיעור הכי חשוב על סיכון ששום ברוקר בלונדון לא ידע ללמד.
❤2
אתם רואים את הגרף של SPY?
זה בעצם האסון של כל סוחר, התנודתיות והתזוזות האלה הורגות אותנו, וגורמות לנו לחשוב שאולי אנחנו לא יודעים לסחור, ולכן סוחר יודע שעדיף לא לסחור עד שלא מקבלים נקודת החלטה, זה יכול לקחת כמה שעות, וזה יכול לקחת כמה שבועות כמו במקרה שלנו.
ולכן אני קרוב לארבעה שבועות, ניטרלי על השוק עם אלמנט דובי, (שוב למעט הראסל DJI) שהם נראים יותר טוב, אבל בכללי השוק הולך הרבה אחרי SPY ולכן אנחנו ממתינים לתנועה אגרסיבית לא כאילו תנועה.
זה בעצם האסון של כל סוחר, התנודתיות והתזוזות האלה הורגות אותנו, וגורמות לנו לחשוב שאולי אנחנו לא יודעים לסחור, ולכן סוחר יודע שעדיף לא לסחור עד שלא מקבלים נקודת החלטה, זה יכול לקחת כמה שעות, וזה יכול לקחת כמה שבועות כמו במקרה שלנו.
ולכן אני קרוב לארבעה שבועות, ניטרלי על השוק עם אלמנט דובי, (שוב למעט הראסל DJI) שהם נראים יותר טוב, אבל בכללי השוק הולך הרבה אחרי SPY ולכן אנחנו ממתינים לתנועה אגרסיבית לא כאילו תנועה.
וכן מסחר זה משעמם, ולכן יש לי המון זמן פנוי
יהיו שבועות וימים בלי פעולה אחת בתיק
יהיו שבועות וימים בלי פעולה אחת בתיק
SimpleTrader
#MU עסקה לכמה שעות מעולה 8.5/10 מבחינתי
מי שנכנס בכניסה הזאת יכול לקדם סטופ ל393
SimpleTrader
שעת סיפור: חלק ב - פוסט 7 מתוך 7 שנת 2009 הייתה שנה של כאוס בעולם הפיננסי, אבל עבור טום הוגארד היא הייתה שנה של שחרור. אחרי עשור בחדר המסחר של City Index, הוא פוטר במסגרת קיצוצים נרחבים בעקבות המשבר הכלכלי . רוב האנשים היו נכנסים ללחץ, אבל הוגארד הרגיש אופוריה.…
שעת סיפור: חלק ג - פוסט 1
ביחידה הקודמת ראינו את הבעיה. ביחידה הזו נצלול לפתרון המעשי שהוגארד קיבל מאותו לוחם Navy SEAL לשעבר בספרד.
הבוקר בספרד היה קר, והשיחה בין טום למפיק ההוליוודי (שהתגלה כלוחם יחידת עלית לשעבר) עברה מהר מאוד מסרטים לחיים האמיתיים.
הלוחם רצה להסביר לטום למה כל הידע הטכני שלו לא עזר לו ברגע האמת, והוא עשה את זה דרך סיפור על תהליך המיון האכזרי ל-Navy SEALs.
השאלה הגדולה שעמדה כעת באוויר ההרים הקריר הייתה:
איך מאמנים את המוח להיות כמו זה של נער החווה? איך בונים מוח שהוא "חסין לפרישה" מול הפסדים?
ביחידה הקודמת ראינו את הבעיה. ביחידה הזו נצלול לפתרון המעשי שהוגארד קיבל מאותו לוחם Navy SEAL לשעבר בספרד.
הבוקר בספרד היה קר, והשיחה בין טום למפיק ההוליוודי (שהתגלה כלוחם יחידת עלית לשעבר) עברה מהר מאוד מסרטים לחיים האמיתיים.
הלוחם רצה להסביר לטום למה כל הידע הטכני שלו לא עזר לו ברגע האמת, והוא עשה את זה דרך סיפור על תהליך המיון האכזרי ל-Navy SEALs.
הוא סיפר לטום על המחזור שלו בטירונות היחידה. היה שם בחור אחד שכולם סימנו כהבטחה הגדולה: "ספורטאי אול-סטאר" (All-Star athlete). הוא היה בנוי לתלפיות, חזק, מהיר, המודל המושלם של חייל-על. כולם היו בטוחים שהוא יעבור את ההכשרה בהליכה.
לעומתו, היו שם כמה חבר'ה שנראו חסרי סיכוי. הלוחם תיאר אותם כ"נערי חווה כחושים מאיווה" (scrawny Iowa farmer boys), עם "ידיים כמו ספגטי". אם היית צריך להמר על מישהו שישרוד את הגיהינום הפיזי הזה, הם היו האחרונים ברשימה.
אבל 12 שבועות לאחר מכן, המציאות טפחה על פניהם.
הספורטאי המצטיין? הוא נשבר ופרש מזמן. הגוף המושלם שלו לא עזר לו כשהמוח אמר "די". לעומת זאת, נער החווה הכחוש עם ידי הספגטי? הוא עדיין עמד שם.
המסר לטום היה חד וברור: כולם חושבים שהצלחה בתחומים קיצוניים (כמו לחימה או מסחר) היא עניין של "שרירים" (או אינטליגנציה/כסף במסחר). אבל הקרב האמיתי הוא אך ורק במוח. המוח הוא זה שמפעיל את הגוף. נער החווה שרד לא בגלל שהיה לו גוף טוב יותר, אלא בגלל שהמוח שלו היה "חסין לפרישה" (impervious to quitting).
הוגארד הבין באותו רגע שהוא היה ה"ספורטאי המצטיין" של עולם המסחר. הוא הגיע עם הציוד הכי טוב, עם הרקע הכי "נכון" (ברוקר בסיטי), עם הידע הכי מקיף. הוא נראה כמו מישהו שחייב להצליח. אבל ברגע שהלחץ האמיתי הגיע ברגע שהשוק התחיל לירות אש חיה הוא נשבר בדיוק כמו הספורטאי ההוא.
השאלה הגדולה שעמדה כעת באוויר ההרים הקריר הייתה:
איך מאמנים את המוח להיות כמו זה של נער החווה? איך בונים מוח שהוא "חסין לפרישה" מול הפסדים?