נכנסתי כרגע לINDO כמות אחת מתוך שלוש.
אני משתמש בזה בתור גידור בנוסף לויקס.

נראה טוב

תאמת - SPY נראה טוב
אבל אני מעדיף להימנע מלקחת עסקאות עד שאראה איך מגיבים באזורי 700

נראה שמתחזקים

כמובן מי שנכנס יודע שזה נכנס תנודתי ואנחנו לא מסכנים יותר מ0.5% מהתיק.

כניסה למי שלא נכנס תהיה ב4.7 כזה.

סטופ או קרוב ב4.03

או שמרני יותר באזור 3.49.


את התזה שלי למה אני נכנס אתם יודעים.

ושוב, לחדשים לא מסכנים יותר מה0.5% בתיק.

פורץ

משהו כזה נניח

#SILVER

שמעו, אם פורצים פה אפשר להגיע בקלות גם ל130+

מעניין הסילבר לא עוצר

שעת סיפור: פוסט 3 מתוך 6

אחרי ההתרסקות הראשונה ואחרי שהבין שצבירת עוד ידע היא לא הפתרון, הוגארד עשה צעד שדורש אומץ נדיר: הוא עצר הכל וביצע "ביקורת עצמית" (Self-Audit) לביצועים שלו. לרוב הסוחרים זהו רגע מפחיד; אף אחד לא אוהב להסתכל במראה ולראות את הכישלונות של עצמו. אבל הוגארד הכריח את עצמו להסתכל על המספרים.

מה שהוא גילה שם היה מטלטל. הנתונים היבשים סיפרו סיפור שהיה כמעט בלתי אפשרי ליישב עם התוצאה הסופית בחשבון הבנק. הוא לא היה סוחר כושל, להפך - הוא היה סוחר מדויק להפליא. הוא היה "סקאלפר" (סוחר לטווח קצר) מוכשר מאוד, עם אחוז פגיעה של כ-70%.

תעצרו רגע ותחשבו על הנתון הזה. ב-7 מתוך כל 10 פעמים שהוא לחץ על העכבר, הוא צדק בכיוון השוק. בכל תחום אחר בחיים - במבחן באוניברסיטה, במשחק כדורסל, בניחוש מזג האוויר 70% הצלחה נחשב לציון מצוין. זה נותן תחושת ביטחון אדירה, תחושה שאתה מבין את המשחק.

אז איך, למען השם, הוא עדיין הרגיש שהוא דורך במקום?

כשצלל לעומק הסטטיסטיקה, התמונה התהפכה. הוא גילה שהוא סובל מסימפטום קלאסי והרסני: הרווחים שלו היו תכופים, אבל ההפסדים שלו היו אלימים. הוא ראה דפוס חוזר: יכולות להיות לו 7 עסקאות שכל אחת מהן הרוויחה 1,000 פאונד, אבל אז הגיעו 3 עסקאות מפסידות שכל אחת מהן מחקה 1,750 פאונד.


הוא הבין שהוא בונה ארמונות בחול ביום, ובועט בהם בלילה. הוא החזיר לשוק חלק לא פרופורציונלי מהרווחים שעבד כל כך קשה להשיג.

הבעיה לא הייתה טכנית, אלא פסיכולוגית לחלוטין. בכל פעם שהשוק חייך אליו ונתן לו הזדמנות לעשות כסף גדול, הוגארד קפא. הוא מעולם לא הצליח להחזיק מעמד בטרייד מנצח. הפחד שהרווח ייעלם גרם לו לברוח מהר מדי. לעומת זאת, כשטרייד נכנס להפסד, הוא גילה סבלנות אין-קץ. הוא קיווה, הוא התפלל, והוא נשאר שם עד שהנזק היה עצום.

השאלה שעלתה מהביקורת הזו היא קריטית לכל מי שעוסק בסיכון: "מה זה עוזר לי לפגוע ב-70% מהפעמים, אם אני מפסיד הרבה יותר ב-30% שבהם אני טועה?". האם אנחנו משקיעים את כל האנרגיה שלנו בלהיות צודקים (אחוז פגיעה), במקום להשקיע בלהיות רווחיים (תוחלת)?

שמעו אני רואה פה טיסה אבל יש לה דוח מחר, מה אתם הייתם עושים?

למען הסר ספק אני לא נכנס לפני דוחות סתם מסתקרן מה אתם הייתם עושים

פשוט טירוף מה שקורה עם הזהב

לוקח חצי סטופ כניסה

#MP

בתיק הארוך שלי אני בפנים אבל לטרייד אם פורצים את 72.5 אכנס שוב עם סטופ מתחת ל 62.5
מי שבטרייד הקודם לא נוגע היא עדיין בסדר ולא הייתם צריכים לעוף בסטופ

#FCX
כנל

שעת סיפור: פוסט 4 מתוך 6

זה היה קיץ 2009. הוגארד, כבר לא טירון אלא סוחר מנוסה שעבר פיטורים וחזר לסחור עבור עצמו, ישב מול המסכים ועשה חשבון נפש. הוא הביט אחורה על עשרת השבועות האחרונים של המסחר שלו. השורה התחתונה לא הייתה אדומה - הוא היה רווחי באופן שולי אבל התחושה הפנימית הייתה של כישלון צורב.

זהו אולי המקום הכי מתסכל שאדם יכול להיות בו: לא בתחתית הבור, אלא במקום של בינוניות מתסכלת. הוא ידע שהוא מסוגל להשיג תוצאות פנומנליות, הוא הרגיש את הפוטנציאל הזה בוער בו, אבל בפועל? הוא דשדש. הוא הבין שהוא עושה משהו "יסודית לא נכון". התוצאות שלו לא שיקפו את היכולות שלו.

הוא התחיל לשאול את עצמו שאלות קשות, שאלות שרובנו מפחדים לשאול כי התשובה עליהן לא נמצאת בשום ספר לימוד. איך זה יכול להיות שאדם שקרא את כל ה"תנ"כים" של הניתוח הטכני, שאומר לכולם שיש לו "סיסטם", שמתנהג כלפי חוץ כאילו הוא יודע מה הוא עושה - עדיין מתנהג בזמן אמת כמו חובבן?.

איך אתה עושה את הטרנספורמציה הזו? איך אתה הופך ממישהו שרק יודע המון תיאוריה, למישהו שבאמת מסוגל להוסיף כסף לטרייד מנצח בלי לרעוד? איך אתה הופך לאדם שלא נשבר מנטלית רק כי השוק זז נגדך בכמה נקודות?.

התשובה שהחלה להתגבש אצלו לא הייתה קשורה לגרפים. היא הייתה קשורה למושג שהוא מכנה "לגשר על הפער" (Bridging the Gap). השאלה היא לא איך ללמוד עוד, אלא "איך לגשר על הפער בין מה שאתה עושה כרגע, לבין מה שאתה יודע שיש לך את היכולות להשיג".

הוא הבין באותו קיץ אמת כואבת: ידע הוא כלום ללא הרצון לפעול.

אנחנו נוטים לחשוב שידע הוא כוח. הוגארד הבין שידע הוא רק מחסנית מלאה בכדורים; בלי אצבע שלוחצת על ההדק ברגע הנכון, המחסנית הזו חסרת תועלת. אפשר לדעת בדיוק איפה הסטופ-לוס צריך להיות, אבל עדיין להזיז אותו ברגע של פחד. אפשר לדעת שצריך לתת לרווח לרוץ, אבל עדיין לסגור את הטרייד מוקדם מדי בגלל לחץ. הידע קיים, אבל "הרצון לפעול" משותק.

המסקנה הזו הובילה אותו לצעד קיצוני. רוב הסוחרים במצבו היו מחפשים עוד קורס, עוד אינדיקטור או עוד מסך. הוגארד עשה את ההפך הגמור: הוא החליט להפסיק לסחור.

הוא עשה חישוב קר: הוא בילה 12 שנים מחייו בבהייה אינטנסיבית במסכים, לפעמים 12 שעות ביום או יותר. אם 12 שנים של "זמן מסך" לא פתרו את הבעיה הפסיכולוגית, עוד חודש מול המסך לא ישנה כלום. הוא הבין שהוא צריך להתרחק. הוא היה צריך לצאת מהבועה כדי לקבל פרספקטיבה.

הוא ארז תיק ונסע לספרד, ללכת בהרים. הוא היה צריך שקט. הוא היה צריך להבין למה, למרות כל האינטליגנציה והניסיון, המוח שלו עדיין מחבל לו בהצלחה. הוא לא ידע שדווקא שם, בהוסטלים זולים בין מטיילים זרים, הוא ימצא את המפתח שהיה חסר לו כל השנים - ושזה יגיע ממקום לא צפוי לחלוטין.

אחד הפוסטים החשובים שתקראו, חובה!

האם גם אתם מרגישים לפעמים שיש תהום עמוקה בין מה שאתם מבינים בראש, לבין מה שהיד שלכם מבצעת בפועל?

@NVDA
זוכרים את NVDA?
אז תנו לה לסגור יומית למעלה והיא סוף סוף אולי תוביל את הראלי

#BABA
אם באלכם על סין וכו

אם פורצים חוויה ממש