למי שמתעניין, בכל אופן זה לא אמור לעניין מישהו וגם אם מישהו מראה לכם כמה כסף הוא עשה זה שיט אחד גדול, אתם צריכים לראות עקומת עסקאות לאורך זמן

בלי לדעת איזה נכס זה, לאן דעתכם?
למעלה או למטה

לייק למעלה
אנלייק למטה

#התראה!

אני קונה עוד שליש ויקס עכשיו
UVIX

סך הכל מחזיק 2/3 מהפוזיציה המתכוננת

שעת סיפור: חלק 2

בואו נדבר רגע על משבר ההשמנה בעולם המערבי. אם תסתכלו על המדפים בחנויות הספרים, הם קורסים תחת העומס של ספרי דיאטה, תוכניות תזונה ושיטות הרזיה מהפכניות . כל יום יוצאת לשוק שיטה חדשה שמבטיחה לנו להשיל משקל במהירות וללא מאמץ .

אז למה אנחנו עדיין שמנים? האם הבעיה היא שאין לנו מספיק מידע על קלוריות? האם חסרה לנו עוד עובדה אחת מדעית על פחמימות כדי שפתאום נהיה רזים? התשובה היא לא. המידע קיים, אבל התוצאה לא משתנה.

עכשיו, תעבירו את המבט הזה לעולם המסחר, וזה יכה בכם.

אנחנו מופצצים בפרסומות ביוטיוב. אנשים נאים, רהוטים ומשכנעים מבטיחים להפוך אתכם לסוחרים רווחיים . המסר שלהם תמיד זהה ומפתה: "הסיבה שאתם מפסידים היא שאין לכם את 'השיטה הסודית' שלי". אם רק תקנו את הקורס, את הספר או את האינדיקטור המיוחד – הפער ייסגר. הם מוכרים לכם ידע, תחת ההנחה שידע הוא מה שחסר לכם.

אבל הסיפור של הוגארד מוכיח כמה ההנחה הזו שקרית.

בשנת 2009, כשהוא חזר לסחור עבור עצמו לאחר עשור בתעשייה, הוא לא היה טירון. הוא כבר קרא מאות ספרי מסחר . יתרה מכך -הוא עצמו העביר קורסים ונשא נאומים על ניתוח טכני . הוא היה האדם שעומד על הבמה ומלמד אחרים איך השוק עובד. הייתה לו גישה למידע שרוב הסוחרים רק חולמים עליו.

ובכל זאת, ברגע שהוא התיישב מול המסך עם הכסף שלו, משהו נשבר. הוא מתאר איך למרות כל הידע, למרות העשור המקצועי, הוא "נפל ישר בחזרה להתנהגויות הישנות" מלפני 10 שנים . הידע העצום שלו בניתוח טכני לא הגן עליו מפני עצמו. הוא המשיך ללמוד, המשיך לקרוא, אבל הרגיש שהוא לא מתקרב אפילו במילימטר למטרה של רווחיות עקבית .

זהו השקר הגדול של התעשייה: המחשבה שאם נדע יותר, נרוויח יותר. הוגארד הבין בדרך הקשה שידע הוא רק פוטנציאל. "ידע הוא כלום ללא הרצון לפעול" . יש תהום עמוקה בין לדעת מה צריך לעשות (לחתוך הפסד, למשל) לבין היכולת המנטלית ללחוץ על הכפתור כשהלב דופק והמסך אדום.

השאלה היא לא "איזה עוד ספר אני צריך לקרוא?", אלא איך מגשרים על הפער הזה שבין הראש שמבין, לבין היד שקופאת?

אגב צדקתם למעלה, הגרף הפוך.
בעצם אמרתם שהסילבר ירד.

בכל אופן תתעלמו מהחפירות שלי, תתרכזו בספר, יסדר לכם את הראש

השארתי 25% מהפוזיציה
אולי סגרתי יותר מדי אבל לא נורא

נכנסתי כרגע לINDO כמות אחת מתוך שלוש.
אני משתמש בזה בתור גידור בנוסף לויקס.

נראה טוב

תאמת - SPY נראה טוב
אבל אני מעדיף להימנע מלקחת עסקאות עד שאראה איך מגיבים באזורי 700

נראה שמתחזקים

כמובן מי שנכנס יודע שזה נכנס תנודתי ואנחנו לא מסכנים יותר מ0.5% מהתיק.

כניסה למי שלא נכנס תהיה ב4.7 כזה.

סטופ או קרוב ב4.03

או שמרני יותר באזור 3.49.


את התזה שלי למה אני נכנס אתם יודעים.

ושוב, לחדשים לא מסכנים יותר מה0.5% בתיק.

פורץ

משהו כזה נניח

#SILVER

שמעו, אם פורצים פה אפשר להגיע בקלות גם ל130+

מעניין הסילבר לא עוצר

שעת סיפור: פוסט 3 מתוך 6

אחרי ההתרסקות הראשונה ואחרי שהבין שצבירת עוד ידע היא לא הפתרון, הוגארד עשה צעד שדורש אומץ נדיר: הוא עצר הכל וביצע "ביקורת עצמית" (Self-Audit) לביצועים שלו. לרוב הסוחרים זהו רגע מפחיד; אף אחד לא אוהב להסתכל במראה ולראות את הכישלונות של עצמו. אבל הוגארד הכריח את עצמו להסתכל על המספרים.

מה שהוא גילה שם היה מטלטל. הנתונים היבשים סיפרו סיפור שהיה כמעט בלתי אפשרי ליישב עם התוצאה הסופית בחשבון הבנק. הוא לא היה סוחר כושל, להפך - הוא היה סוחר מדויק להפליא. הוא היה "סקאלפר" (סוחר לטווח קצר) מוכשר מאוד, עם אחוז פגיעה של כ-70%.

תעצרו רגע ותחשבו על הנתון הזה. ב-7 מתוך כל 10 פעמים שהוא לחץ על העכבר, הוא צדק בכיוון השוק. בכל תחום אחר בחיים - במבחן באוניברסיטה, במשחק כדורסל, בניחוש מזג האוויר 70% הצלחה נחשב לציון מצוין. זה נותן תחושת ביטחון אדירה, תחושה שאתה מבין את המשחק.

אז איך, למען השם, הוא עדיין הרגיש שהוא דורך במקום?

כשצלל לעומק הסטטיסטיקה, התמונה התהפכה. הוא גילה שהוא סובל מסימפטום קלאסי והרסני: הרווחים שלו היו תכופים, אבל ההפסדים שלו היו אלימים. הוא ראה דפוס חוזר: יכולות להיות לו 7 עסקאות שכל אחת מהן הרוויחה 1,000 פאונד, אבל אז הגיעו 3 עסקאות מפסידות שכל אחת מהן מחקה 1,750 פאונד.


הוא הבין שהוא בונה ארמונות בחול ביום, ובועט בהם בלילה. הוא החזיר לשוק חלק לא פרופורציונלי מהרווחים שעבד כל כך קשה להשיג.

הבעיה לא הייתה טכנית, אלא פסיכולוגית לחלוטין. בכל פעם שהשוק חייך אליו ונתן לו הזדמנות לעשות כסף גדול, הוגארד קפא. הוא מעולם לא הצליח להחזיק מעמד בטרייד מנצח. הפחד שהרווח ייעלם גרם לו לברוח מהר מדי. לעומת זאת, כשטרייד נכנס להפסד, הוא גילה סבלנות אין-קץ. הוא קיווה, הוא התפלל, והוא נשאר שם עד שהנזק היה עצום.

השאלה שעלתה מהביקורת הזו היא קריטית לכל מי שעוסק בסיכון: "מה זה עוזר לי לפגוע ב-70% מהפעמים, אם אני מפסיד הרבה יותר ב-30% שבהם אני טועה?". האם אנחנו משקיעים את כל האנרגיה שלנו בלהיות צודקים (אחוז פגיעה), במקום להשקיע בלהיות רווחיים (תוחלת)?

שמעו אני רואה פה טיסה אבל יש לה דוח מחר, מה אתם הייתם עושים?

למען הסר ספק אני לא נכנס לפני דוחות סתם מסתקרן מה אתם הייתם עושים