ניצן הורוביץ רוצה להוסיף בחינם את כל המסתננים על הגב של המערכת הציבורית, לייצר עוד עומס, ואז לייקר לנו ב-40% לפחות את הרופא הפרטי.

אני אפילו לא מדבר על מה שזה יעשה לתמריצים להסתנן לישראל ולהישאר בה.

ושימו לב מי שותק על זה. האנשים שעד לא מזמן היו בצד הנכון במאבק נגד ההסתננות: גדעון סער, איילת שקד, צבי האוזר, יועז הנדל ויאיר לפיד.

בשביל כסא ובשביל הקמת ממשלת שנאה שווה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל מסתנניה?

לציוץ>>
https://twitter.com/rothmar/status/1425314932086788105?s=20

עד שסוף סוף אימצתי גישה חיובית, ותראו לאן זה הביא אותי...

חיובי לקורונה.

תודה לכל המתקשרים על הדאגה והחיזוקים.

אל תשכחו לשים מסכות וללכת להתחסן, ואם אתם בגיל לחיסון שלישי, זה הזמן!

אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל. שנאמר: "שפטים ושטרים תתן לך" (דברים טז, יח), וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא תטע לך אשרה כל עץ" (דברים טז, כא). אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: "אצל מזבח ה' אלהיך".

אני חייב להודות שכשהתחלתי את השבוע הזה חשבתי שהפוסט לפני שבת יעסוק בתזמון המדהים שארגן לי פה הבוס הגדול.

יום שני השבוע, א' אלול, שבת פרשת שופטים.
יום ההולדת שלי.
פרשת הבר-מצווה שלי.
הפרשה בה מופיע הציווי למנות שופטים ושוטרים הגונים לעם ישראל.
בו ביום מתקיימת הישיבה הראשונה של הוועדה לבחירת שופטים, שרק הקב"ה יודע כמה נסים קטנים וגדולים נדרשו כדי שאהיה חבר בה.

ישיבה פרוצדורלית בעיקרה שנועדה להקמת וועדות המשנה שיראיינו את המועמדים.

לפני זה הדרכה בהנהלת בתי המשפט, על כל הליך המינוי, שבשנים האחרונות אין כמעט שום שלב שלו שלא זכה לביקורת חריפה ביותר שלי.
מאגר יהלום, שסוף סוף נרשם כדין.
וועדת השתיים, שלקחנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה עד לעליון ובדיון נוסף.
הכללים על פגישות שופטים וחברי וועדה.
הקורס...

ועוד ועוד.

יש הרבה עבודה. הרבה לתקן במערכת. הרבה לעשות במסגרת האפשר.

וריש לקיש מזכיר לי.

למנות דיין שאינו הגון זה כמו לנטוע אשירה ליד המזבח.

זה אפילו קצת יותר גרוע.

עץ אפשר לעקור. אבל נראה אתכם מפטרים שופט לא הגון.

וחשבתי שבזה נגמר השבוע הציבורי שלי.
קצת חופש אחרי חודשים אינטנסיביים בכנסת.

פגישות עם חברים, קמפינג עם המשפחה בצפון, אוגוסט, אתם יודעים...

ואז, אולי כסוג של תזכורת: הקורונה, וחקירה אפידמיולוגית, ולחץ את מי הדבקתי ועם מי דיברתי ועל מי נשמתי.

וחום, ורעידות, וחולשה.

וזה צריך ללמד אתכם, שתמיד צריך לקרוא גם את ההפטרה, ולא רק את הפרשה.

"בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת."

הייתי צריך לראות את זה בא...

אחת השאלות ששאלו אותי הרבה מאוד מאז שנבחרתי לוועדה זה "נו, עכשיו הכל בסדר? עכשיו פתאום תתחיל לראות את היתרונות בממשלה הזו, ובמצב הזה, ובהרכב של הוועדה? נשמע גם ממך ש'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'?".

אז אני לא מאמין בעצמי, עד יום מותי, ואני מקווה שנשאר לי עוד הרבה זמן לא להאמין בעצמי.

אבל בדיוק כמו בברכת המזון של אחינו בני עדות המזרח אני מבטיח להשתדל גם אחרי האוכל, השתיה, הבחירה והכניסה לתפקיד, לא לשכוח את חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ.

צריך להמשיך להתפלל, והרבה יותר חזק:

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

אמרתי שאני רוצה לכבות את האור בוועדה, כי שיטת המינוי צריכה להשתנות.
עם ישראל צריך לבחור את שופטיו בדרך דמוקרטית לא רק בגלל שזו הדרך בה כל מדינה נורמלית שמכבדת את עצמה עושה את זה, אלא כי רק בדרך כזו רוח השופטים ורוח העם תהיינה מתאימות.

וכשהמפתחות בידיים של העם, כל השאר זה כבר עניין של מי שבחר בעם הזה מכל העמים.

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.

גילוי נאות: הייתי המתמחה במשרד המשפטים שהכין מסמך ב-2009 לצורך הקמת הוועדה.

מאז סיימתי את ההתמחות. עשיתי מבחני לשכה. עבדתי ברשם העמותות. עברתי לשוק הפרטי. הקמתי משרד ואת התנועה למשילות, נבחרתי כח"כ ולחבר בוועדה לבחירת שופטים. נולדו לי 3 ילדים. ועדיין הוועדה שהוקמה בראשות שופט, שיועדה להגיש המלצות בתוך 90 יום - טרם עשתה זאת!

וברצינות, אין אף גורם ממשלתי שהיה יכול להרשות לעצמו התנהגות שכזו. שופטים ומשפטנים בשירות המדינה יודעים שאין שום גורם שהוא שיכול להפעיל עליהם ביקורת אפקטיבית.

השופטים שבאו בטענות על עיכובים של שעות או ימים בהחלטות ממשלה או של פקיד זה או אחר, הם אותם השופטים שישבו שנים רבות על החלטות בתיק אזרחי או פלילי, ולפעמים כשאנשים נמקים בכלא על לא עוול בכפם או חיים בעוני ובמצוקה כי פסק הדין בושש לבוא.

העומס והסחבת אינם פונקציה של כח אדם, מספר המשפטנים בשירות המדינה הולך וגדל כל העת.

התגובות שניתנו לאבישי גרינצייג הן תגובות שכל אדם בר דעת היה מתבייש לתת, ורק תרבות ארגונית שזרם העומק המרכזי שבה הוא "למה מי אתם?" יכול לייצר תגובה שכזו.

אותה תרבות ארגונית אפשרה למנדלבליט להגיד שיש מניעה משפטית למנות כל פרקליט מדינה שאינו מומי למברגר או לקדם את חברו גיל לימון בלי לחשוש.

גדעון סער, יש לך הרבה מה לשנות במשרד הזה!

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001381728

שמח לבשר שבתחילת השנה החדשה אעבור עם משפחתי לעיר לוד.

לפני מספר שבועות, בדיון של שדולת ארץ ישראל בכנסת, חנה אשתי שמעה את ראש העיר יאיר רביבו שאמר כי מאז ההתפרעויות מאות משפחות עזבו את העיר. "למה שלא נעבור לגור בלוד?" היא אמרה לי ולמחרת התחלנו לחפש דירה בעיר לשנה הקרובה.

רובכם וודאי יודעים על הקשר האישי המיוחד שנוצר ביני לבין תושבי לוד במהלך הפרעות, אך למעשה מדובר בתופעה רחבה יותר ויפיפיה של ערבות הדדית בין תושבי יהודה ושומרון לבין אחיהם בערים המעורבות.

מאז שהתפרסמה הכתבה שמעתי על עוד ועוד משפחות שבאו להצטרף לעיר ולגרעין המיוחד שצמח בה.

הערים המעורבות הן אתגר חשוב של הציונות בזמננו. היכן שנשרפו בתי כנסת וספרי קודש יש לבנות עוד בתי מדרש ועוד בתי כנסת. בכל מקום שמשפחות עוזבות עלינו להיות שם ולהבטיח את אחיזתנו!

לכתבה במקור ראשון>>
https://www.makorrishon.co.il/news/387137/

נתחיל בווידוי קטן: אני סחי. מעולם לא עשיתי פעולה לא חוקית בשום הקשר של סם אי פעם לכן איני מדבר מחוויה אישית.

ברמה הנורמטיבית, אני סבור שעל מדינה להתעסק כמה שפחות באיסור של מה שרע ומזיק. הגנה על צעירים מנזקי הקנאביס היא בהחלט מטרה נעלה. אך היא באחריות המשפחה, הקהילה והחברה, ורק כמפלט אחרון, המדינה.

כשם שאני זה שאחראי לשמור שילדיי לא ישתכרו, למרות שיש לי אלכוהול בבית, כך אני לא רואה הכרח שבשם השמירה על הצעירים, המדינה תאסור באופן גורף שימוש בקנביס.
המדינה בהחלט יכולה לדרוש סימון ברור והגבלת גיל במכירה, ולסייע בהסברת הנזקים והנגשת המידע הרלוונטי, אך איני רואה צורך ביותר מזה.

כשם שאני לא רואה טעם במעורבות המדינה במיסוי 'חינוכי' על משקאות ממותקים, אני לא רואה צורך ב'חינוך' שכזה בתחום הקנביס.

בתמונה: ככה זה היה נראה אם הייתי משתתף היום בדיון של הוועדה המיוחדת להתמכרויות בכנסת ולא דרך הזום

בעוד השריפה משתוללת בהרי ירושלים פרסמה משטרת ישראל הודעה תמוהה: תיק החקירה בעניין הצתת בניין מגורים בחיפה במהלך ההתפרעויות בערים המעורבות לפני כשלושה חודשים שהביא לפינויים של 26 דיירים לבתי החולים ול-60 פצועים קל נסגר. זאת למרות תיעוד מצלמות האבטחה כי שני צעירים הציתו את הבניין בכוונה תחילה.

אזלת היד של משטרת ישראל באה לידי ביטוי בשנים של התרשלות בהתייחסות לכל אירוע שריפה כאירוע נקודתי, במקום להבין כי מדובר בתופעה בעלת ממדים ארציים של טרור הצתות מכוון.

פניתי היום לשר לבטחון פנים עמר בר-לב - Omer Barlev בדרישה שייתן עדיפות עליונה לטיפול באירועי שריפה והצתות ויקצה לכך התייחסות וטיפול בהתאם.

בנוסף ביקשתי הבהרה כיצד קרה שתיק חקירת הצתת בית המגורים בחיפה, נסגר.

לכתבה>>
https://go.bhol.co.il/ne5iZt

האתגר החדש של ההתיישבות בימנו יוצא מגבולות יהודה ושומרון.

אנו מגלים בחודשים האחרונים שגם באיזורים כמו הנגב והגליל, עכו, לוד וירושלים המושג הפשוט של התיישבות יהודים בארץ ישראל הפך לפרובוקציה.

אם במעבר שלי ומשפחתי ללוד יש אמירה שאנחנו לא מוכנים לקבל את הנחת המוצא הזו, אני מוכן לקבל את הביקורת הפוליטית.

צפו בדברים שאמרתי ליעקב אילון >>>

אתמול דווח כי משטרת ישראל החרימה נשקים חוקיים של תושבי שכונת רמת אשכול בלוד ששימשו אותם להגנה עצמית במהלך ההתפרעויות בערים המעורבות.

מהלך זה משקף התנהלות בעייתית של משטרת ישראל במספר היבטים: במקום להכיר באירועים שבוצעו על רקע לאומני המשטרה מתעקשת לטפל בעניין כאילו מדובר בסכסוך בין שכנים; בעוד המשטרה מחרימה מספר רב של כלי נשק חוקיים מיהודים שהגיעו לעיר כמו גם מתושבי העיר היהודים - המשטרה לא טרחה לאסוף ולו כלי נשק בלתי חוקי אחד מתוך אלפי הנשקים המוחזקים בעיר בניגוד לחוק; במקום להגן על זכות ההגנה העצמית של תושבי לוד היהודים - המשטרה מעדיפה להתייחס אליהם כאל שותפים לפשע.

פניתי לשר לבטחון פנים עומר בר-לב שיתערב באופן מיידי להשבת הנשקים החוקיים לבעליהם.

הצעד הזה הכרחי במיוחד לאור העובדה שבזמן המהומות בעיר הנשק האישי היווה מענה ראשוני ומציל חיים לתוקפנות והאלימות ברחובות. הנשק הזה במידה רבה הביא לסיום המהומות במספר נמוך יחסית של נפגעים בנפש.

לכתבה שפורסמה הבוקר במקור ראשון:

https://www.makorrishon.co.il/news/388441/

התנועה האחות של רע"מ מבינה את המאבק. בעיניהם כולנו מתנחלים לא משנה באיזה צד של הקו הירוק אנחנו נמצאים.

ערוץ הטלוויזיה של חמאס בעזה מתעניין מאוד במעבר שלי ללוד ויוצא באיום משלו.

השאלה מתי בנט שקד סער ואלקין יבינו לאן השותפות שלהם עם התנועה האיסלאמית מוליכה את מדינת ישראל.

דבריה של שפי פז נגד חה"כ גבי לסקי בטוויטר ראויים לגינוי מכל וכל.

יחד עם זאת לא ברור מדוע יו"ר הכנסת נזעק לאסור דווקא את כניסתה לכנסת בעוד שדברים חמורים לא פחות נאמרו על ידי אסף חפץ כלפי רה"מ מכהן. "אני אדפוק לו כדור בראש" אמר חפץ לרה"מ נתניהו לפני מספר חודשים תוך שהוא מחווה בידו תנועה של אקדח במתחם הקלפי בפני ציבור ששהה במקום.

אתמול פניתי ליו"ר הכנסת בדרישה להבהיר האם ניתן יחס חמור רק כשהדברים נאמרים מצד אחד של המפה הפוליטית והאם הוא מתכוון לאסור גם את כניסתו של אסף חפץ לכנסת.

אני בטוח שחברת הכנסת גבי לסקי שבעבר ייצגה את תומכת הטרור דארין טאטור והגנה על חופש הביטוי שלה, לא תראה בעין יפה הגבלת זכויותיה של שפי פז.

לכתבה>>
https://www.makorrishon.co.il/news/390171/

הזלזול בחיי אדם שהתחיל בהקמת ממשלה עם תומכי טרור הפך לזלזול בחיי אדם במאבק בקורונה

צפו >>

הפיצוי לבעלי העסקים שנפגעים חייב לחזור ובגדול.

בצד זאת יש לדרג את הסכנות האפידמיולוגיות ולקבוע סדרי עדיפויות בהתאם.

לא ייתכן שאנו מגבילים את בריכות השחיה ולא מבינים שאנשים בוחרים בחלופות אחרות ומסוכנות יותר.

דווקא בחופש שמשפחות רבות רוצות ללכת לפארק מים או לבריכה עליהן לחכות בתורים ארוכים במתחמי הבדיקות, להעמיד את עצמם בסכנת הידבקות או בוחרים ללכת לקניון או לארח חברים בבית, באופן המגביר את הסכנה.

גורמי המקצוע במשרד הבריאות צריכים לספק נתונים, ואת ההכרעה הערכית על חשיבות פתיחת שנת הלימודים או פעילויות אחרות, להותיר לממשלה ולכנסת.

צפו בדברים שאמרתי הבוקר בוועדת חוקה>>

הבוקר דיווח העיתונאי זאב קם כי בחודש האחרון הוגשו 1200 בקשות לאזרחות של פלסטינים בתואנת איחוד משפחות.

מדובר בכמות השווה לזו שהוגשה במשך שנה שלמה (!) בתקופה שבה חוק האזרחות היה בתוקף.

בתגובה דווח כי במשרד הפנים עובדים על ניסוח של נוהל פנימי שיאפשר התמודדות עם גל הבקשות הזה וכי השרה שקד שוקלת להציע שוב לאופוזיציה לשנות את דעתה על רקע המספרים הללו ולהסכים להעביר מחדש את חוק האזרחות שנפל.

אז קבלו חידוש: שקד מעולם לא ביקשה מהאופוזיציה דבר בנוגע לחוק האזרחות.

היא ביקשה מרע"מ וממרצ ושילמה תשלומים גדולים, במזומן, בתמורה לבקשות האלה.

בעוד שהאופוזיציה הציעה הארכות זמניות של חוק האזרחות היא אפילו לא ניהלה שיח או מו"מ.

אז, או ששקד החליטה להתעשת ולנהל מו"מ איתנו או שמדובר בעוד סיבוב תקשורתי.

"אלחרומי לא היה חבר שלי וגם לא משהו שקרוב לזה. הוא לא הציב בינינו מחלוקת שאפשר לגשר עליה, כי הוא שלל את הקיום שלי. ולכן בשעה הזאת לא ראוי להתחסד ולהיות צבוע. סלדתי מהאיש וממשנתו. אלחרומי הפוליטיקאי היה עסוק בדה לגיטימציה שיטתית, לצד חברים רבים בבית הזה, שלי ושל עמיתי ובדמוניזציה של העם היהודי, ובניסיון לדחוק אותם מאדמתם וממולדתם.

חשבתי ואני עדיין חושב שהאיש ייצג השקפה מתועבת, ולא היה לי ולא יכול להיות לי כל מישור אישי אתו."

הטקסט הזה הוא טקסט קשה וכואב. הוא מנוגד לגישה הבסיסית של רבים מחברי הכנסת, שמצליחים בדרך כלל להתגבר על המחלוקות הפוליטיות היומיומיות, ומקיימים יחסי עבודה תקינים וגם יחסי חברות עם אנשים שרחוקים מאוד מתפיסת עולמם.

הטקסט הזה לא נאמר בסערת רגשות. הוא לא ציטוט של אדם משיחה פרטית. הוא אפילו לא נאמר בשליפה מהשרוול.
הטקסט הזה גם לא נאמר על סעיד אלחרומי.
הטקסט הזה הוא ציטוט מדויק (בשינויים המחוייבים) מתוך הישיבה המיוחדת של הכנסת לציון הרצח של רחבעם זאבי, שר התיירות.
הדובר הוא מוחמד ברכה מחד"ש. השמות והעמים הוחלפו כמובן.

מציאות החיים בכנסת ישראל היא מורכבת. זה המקום היחיד בו נמצאים אנשים מכל הסוגים, הדעות, התפיסות וחלקי האוכלוסיה במגע רציף, אינטנסיבי ויומיומי.
ובניגוד למקומות עבודה שונים, בהם יש את הפריבילגיה לא לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת או להתחמק משיחות בפינת הקפה, בכנסת חייבים לעסוק בסוגיות הרגישות ביותר, הנפיצות ביותר והכואבות ביותר. אין שחרורים, אין קיזוזים ואין יכולת להתעלם.

התוצאה המבורכת היא יצירת חברויות וקשרים אישיים בין אנשים שלא יכולים להסכים כמעט על שום דבר. ניתן לראות חברי כנסת ממפלגות יריבות שהם חברים טובים, שמעריכים זה את זה מאוד.
יש כאלה שרואים בכך סוג של משחק או תרמית. איך יכול להיות שאנשים צועקים אלו על אלו בתוך חדר הוועדה או המליאה, בכעס ובזעם, ושניה לאחר מכן הם יושבים במזנון ביחד, מתבדחים וצוחקים.
אולם זו אינה תרמית. להיפך, מדובר במציאות נפוצה ביותר. אנו רואים זאת בין אחים או בין חברים, שמתווכחים ורבים, אך אוהבים אלו את אלו. בדרך כלל בין חברים או במשפחה אנו יודעים להימנע מנושאים שיציתו ויכוח קשה מדי, אבל כמו שאמרנו, בכנסת אין את הפריבילגיה הזו.

אבל לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. והיוצא מן הכלל במקרה הזה נקבע בחוק יסוד: הכנסת על ידי רוב גדול מאוד של חברי הכנסת. זו אינה רק קביעה חוקית או משפטית. זו קביעה ערכית.

אנחנו לא אמורים להכיל בתוך משפחת הכנסת אנשים שמתנגדים לקיומה של המדינה.
אנחנו לא אמורים להכיל תומכי טרור או מאבק מזוין כנגד ישראל.

לצערנו, בית המשפט העליון רמס את הכלל הזה. שופטי בג"ץ, בצעד פוליטי קיצוני, רמסו את לשון החוק ואת כוונת המחוקק, והכניסו לכנסת תומכי טרור מובהקים.
אבל העובדה ששופטי בג"ץ לא מבינים שיש גבול שאותו אסור לחצות, לא אומר שאנחנו צריכים לשכוח אותו.
אנשים שתומכים בטרור נגד העם שלי, הם לא חברים שלי. אני יכול לעבוד איתם, להצביע איתם ואפילו להיות נחמד אליהם, כדי להשיג מטרה מסויימת. אבל אסור לרגע לשכוח שהם אויבים. הם רוצים ברעתי. הם רוצים ברעת העם שלי והמדינה שלי.

הזיכרון ההיסטורי הוא חשוב מאין כמותו.

בפרשת השבוע שעבר למדנו על העמונים והמואבים, שאסורים לבוא בקהל והפסוק אומר "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם". הפרשה גם הסתיימה במצוות הזכירה של מה שעשה לנו עמלק.

יש אנשים שעד היום לא משתמשים בתוצרת גרמניה, כחלק מהציווי ההיסטורי הזה. יש אנשים שמייצרים משברים בינלאומיים בגלל שבעיניהם ממשלת פולין מנסה להמעיט בזכרון רצח היהודים שהתרחש בשטחה.
מטריף את הדעת שאותם אנשים משתמשים גם משתמשים בתוצרת הטרור וההסתה של מי שמבקש להרוג את העם היהודי היום, פה, בארץ חמדת אבות.
אני לא מדבר על זיכרון היסטורי ארוך. אני לא מבקש שנשמור טינה לכל אויבי ישראל שבכל הדורות.
אני דורש שנזכור מה התרחש לפני מספר חודשים בלוד, בעכו, בנגב ובגליל. אני מבקש שנזכור מה תומכי הטרור אומרים בימים אלה ממש.
מי שרואה ברוצחי תרפ"ט, שקמו על שכניהם שלא עשו להם דבר, רצחו, אנסו, בזזו ושדדו באכזריות שלא ניתנת לתיאור, גיבורים וקדושים, הוא לא חבר. הוא אויב.
מי שיצא לצעדת לפידים בתמיכה בפורעי תשפ"א בעכו, הוא לא חבר. הוא אויב.
בין אם הוא חי ובין אם הוא מת.

אז אפשר לשתוק. אפשר להתנהג ביותר טאקט או בפחות טאקט. אפשר להיות מנומס משיקולי תועלת, או להיות בוטה, מאותם שיקולים ממש. לא כל מה שחושבים צריך לומר כל הזמן.

אבל דבר אחד אסור. אסור לשכוח אפילו לרגע אחד מי האויב. אסור לשכוח אפילו לרגע אחד שתמיכה בטרור ובאויבי מדינת ישראל אינה עמדה פוליטית.

אדם שתומך בטרור נגד יהודים אינו ערכי. הוא לא חבר ולא שותף. יש קווים אדומים שלא ניתן לגשר עליהם, ואסור לגשר עליהם.
אסור להחניף לתומכי הרוצחים, גם אם צריך את האצבע שלהם לתקציב או לכיסא. אסור שהרצון בשיתוף פעולה פוליטי ישמש ככופר לדם היהודים השפוך.

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ... וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.