אם יש לכם קשר לח"כים בליכוד, זה הזמן להעביר להם מסר חד. מפלגת ימין שמניחה לאירגוני שמאל קיצוני לנהל את מדיניות ההגירה של ישראל ולרוקן את חוק השבות מתוכנו זה בלתי נסבל. מי שנוהג כך לא ראוי להנהיג.

בית המשפט העליון, המגן על המיעוטים, זוכה לאמון של 7 אחוזים בקרב המיעוט. (שזו דרך יפה לומר שהוא זוכה לחוסר אמון בולט של 93%).

אתם חושבים שחבורת המנותקים שיושבת שם למעלה במפלגת בג"ץ מאמינה לשקרים שהיא מספרת לכולנו, או שהם בטוחים שאנחנו מטומטמים?

ויש עוד:
אם אתם עשירים ושבעים, יש לכם אמון רב בבית המשפט העליון, מגן החלשים.

אם אתם עניים וזקוקים להגנה, לכו תחפשו את החברים שלכם.

עמית סגל בטוויטר העלה נקודה מדוייקת.

ההשוואה שמנסים לעשות, לרבות בהודעת הדוברות של בתי המשפט, בין אמון הציבור בבית המשפט לבין אמון הציבור בכנסת ובממשלה, היא פיקציה.

הסיבה היא שלגוף פוליטי, בהגדרה אמורה להיות אופוזיציה שאין לה אמון בו. זה חלק מהעניין.

בית משפט שעושה תחרות עם הפוליטיקה על אמון הציבור, הוא עלוב ביותר.

אבל גם לגופם של דברים, המדידה של אמון הציבור בגופים הפוליטיים היא מגוחכת בעיניי.

אם ישאלו אותי אם יש לי אמון במפלגות, התשובה תהיה "לא".
אם ישאלו אותי אם יש לי אמון בכנסת, התשובה שלי "לא".

וזה בסדר גמור, בגלל שאת האמון שלי אני נותן במפלגה *אחת* ששלחתי לכנסת.

הסקר היחיד שרלוונטי הוא אחוז ההצבעה בבחירות, שהוא גבוה מאוד בישראל.

הציבור הישראלי בוחר כבר שלוש מערכות בחירות ורביעית שבדרך, להגיע במספרים גדולים לקלפיות, כי הוא חושב שבכך יש השפעה לקול שלו.

לבית המשפט, מעט מאוד אנשים הולכים מבחירה, ואתם מוזמנים לשאול את אלה שהולכים, על חוויות המשתמש שלהם

נכון מפתיע אתכם שבג"ץ נותן גיבוי להתבטאויות הפוליטיות של דינה זילבר?

אותו בג"ץ שהורה להעמיד לדין משמעתי את הרבנים והדיינים שהתבטאו באופן פוליטי?

אני שמח שהם בחרו ביום בו מתפרסם מדד האמון בבית המשפט העליון, כדי להנפיק את פסק הדין הזה.

וכמובן, בנוהל...
הקנס הקבוע לעמותות שמעזות לפנות לבג"ץ בנושאים שאשכרה נמצאים בתחום סמכותו, ולא למשל בפסילת ראש הממשלה נתניהו, או בביטול חוקי יסוד.

כנראה שיצאנו בזול, הפעם זה רק 2500 שקלים. בטח מישהו התעייף על המקלדת.

אבל אני סומך עליכם, שתעזרו לנו ותמחקו על הדרך גם לגליקמן את החיוך מהפנים.

Http://meshilut.org/join-us

חברים, זה באמת מרגש ואתם תותחים לגמרי.

בתוך זמן קצר מאוד, כל הסכום שבג"ץ הטיל עלינו כוסה בתרומות קטנות, והחברים פה ממשיכים לתרום ולהצטרף כחברים.

זה כמעט עושה לי חשק להמשיך ולהגיש עתירות אבודות שיסבירו ויבהירו לכל מי שעדיין בטעות חושב שיש לנו כאן מערכת משפט, שמדובר מפלגת בג"ץ, הא ותו לא.

בהזדמנות כדאי לדבר על התפקיד הבעייתי שמשחקים כאן השופטים השמרנים בבית המשפט העליון.

אני יודע שזה בניגוד לכללים להפנות לטוויטר, אבל עו"ד דוד פטר עשה שרשור קצר המסביר על פסק הדין:

תיהנו

https://twitter.com/ptr_dvd/status/1348722878225788935?s=19

בגץ דינה זילבר.pdf

ומי שרוצה לעיין בעצמו בפסק הדין...

וזה הטקסט של עו"ד דוד פטר, לאלה שלא רוצים להיכנס לטוויטר:

יאללה נתחיל.
פסק הדין דוחה את העתירה על בסיס כמה הנמקות:
א. העתירה הייתה מוקדמת כי היא הוגשה לפני החלטת יועמ"ש בנושא. אלא שהיועמ"ש דחה את החלטתו במכוון. היועמ"ש רצה להגיע לפרישתה.
אבישי גרינצייג אפילו פיתח כאן תחביב טוויטר לעקוב אחר הזמן שחולף בלי שהיועמ"ש מתקדם בעניין.
לכן פסק הדין מיתמם ושוגה אנליטית בקביעה שהעתירה "מוקדמת".
ב. העתירה מאוחרת והתייתרה כי זילבר סיימה את תפקידה. זוהי פשוט שגיאה משפטית של ממש.
ס' 64 לחוק שירות המדינה (משמעת) קובע במפורש שניתן להעמיד לדין משמעתי עד שנתיים לאחר סיום התפקיד. לכן בוודאי אינה "תאורטית".
ג. ביהמ"ש מסתמך על "נוהל פרישה" של הנציבות ומציג את הדברים כאילו יש נוהל לפיו בעת פרישה נמחלים לאדם כל עוונותיו. עיון קל בנוהל מראה דברים מפתיעים.
הנוהל מתווה קווים מנחים לשיקולים התביעתיים בתחום המשמעת של הנציבות במקרה של סיום התפקיד.
שם נקבע כי ככלל "במקרה בו הפסקת ההליך לא תפגע בתכלית הדין המשמעתי ובאמון הציבור בשירות המדינה" ניתן במקרה פרישה לשקול מחילה.
בהחלט ניתן לטעון שבמקרה של זילבר היות שהיא כה בכירה בוודאי שיש פגיעה אנושה באמון הציבור ובתכלית הדין המשמעתי אם יעלימו עין. אם בארזים וכו'.
והנה, ממש במקרה, הנוהל קובע במפורש שככל שהפוזיציה של העובד גבוהה יותר כך יש לבצע מחילות שכאלה פחות. עוד נקבע כי שיקול נוסף יהיה הפגיעה בתדמית השירות הציבורי במחילה.
לפיכך כאשר בג"ץ נשען על "נוהל פרישה" הוא עושה טעות משפטית-אנליטית. אין בכוחו של נוהל לעמוד מול חוק שירות המדינה. ובנוסף לה יש גם הטעיה שכן הנוהל אומר דברים הפוכים.
ד. העותרים טענות לניגוד עניינים של היועמ"ש מול זילבר. ברקע יש את ההקלטה של הלפיתה בגרון וכו'. בג"ץ דוחה את הטענה.
פסק הדין מצטט ממקום אחר ואומר: "חזקה על היועץ המשפטי לממשלה כי יפעיל שיקול דעת ענייני ומקצועי". למה לא ניתן לומר אותו דבר על רה"מ שהיועמ"ש מבקש למנוע ממנו על בסיס ניגוד עניינים מעורבות במינויים במערכת המשפט.
כל האזרחים שווים בדמוקרטיה המהותית, אך יש כאלה ששווים מהותית.
ה. בג"ץ מנמק שהוא ממעט להתערב באי העמדה לדין. בוודאי בנסיבות התיק שהחלטת הנציבות סבירה לשיטתם.
ובכן אם מבטלים את עילת הסבירות - מעולה.
אבל אם יש עילת סבירות אזי התיק בוודאי מצדיק דיון.
היה כאן כיסתו"ח של הפרת הדין החל על עובדי מדינה ומריחה של הזמן עד פרישתה.

אפילו לשיטת בג"ץ שכנראה פשוט רצו לשים את הסאגה מאחוריהם היה ראוי לפחות לעשות זאת אלגנטית ולא תוך טעויות משפטיות והטעיות של ממש. משהו מעין זה נניח:
"העתידה נדחית בהיעדר עילה חוקית להתערבותנו בהחלטת הגורמים המוסמכים על פי דין".

לשכת עורכי הדין הגישה עתירה נגד השר אמיר אוחנה והחלטתו על החיסונים לאסירים.

לא ברור לי באיזו זכות הלשכה מתערבת בויכוח הפוליטי במדינת ישראל ונוקטת צד.

לא ברור לי באיזו זכות הלשכה מוציאה את הכסף שלי למטרה הזו.

הלשכה לא מייצגת אותי ולא מדברת בשמי.

ובפינת המובן מאליו:
השפל באמון בעליון הוא לא אירוע משמח אבל הוא בהחלט תוצר לוואי טבעי של מהפכת המידע.תוצר ישיר של קרני השמש שחדרו וחשפו מערכות רקובות וסגורות. אחרי שנים של שליטה במידע, חסימתו ושיבושו, הרשתות החברתיות ועקיפת התיווך של מקהלת כתבי המשפט אפשרו סוף סוף לנהל דיון ציבורי - מעמיק, יסודי, מבוסס – על ההפיכה שבוצעה פה. על העברת הסמכויות השיטתית וההרסנית לדרג לא נבחר רק כדי לעקוף את הציבור, צרכיו ואמונותיו.

וכאן צריך להדגיש: הירידה באמון היא כמובן לא 'הישג' כשלעצמו. אין לנו פרקליטות אחרת ואין לנו מערכת משפט אחרת. הירידה באמון וההבנה הגורפת שהפוליטיזציה של המערכת הרסנית לדמוקרטיה הישראלית היא רק הפלטפורמה לתיקון ההכרחי ע"י נבחרי הציבור. כן כן, חדלי אישים יקרים בכנסת. אחרי עשרות שנים שישבתם והושפלתם על ידי פקידים ומשפטנים אתם תאלצו להפסיק שניה לצייץ ואשכרה לתקן את המערכת.
(הדרכים ידועות: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, פיצול היועץ ורפורמה במינוי הסגור שלו, פסקת התגברות, ביטול עילת הסבירות על החלטות ממשלתיות)

‏המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים היום כנס בו הוא מתלונן על כך שחוקי היסוד משתנים לעתים תכופות, ושהכנסת לא מכבדת את המעמד החוקתי של חוקי היסוד.

כמובן, כמו תמיד, כשהנחות היסוד הן שגויות, המסקנה הסופית תהיה שגויה בהכרח.

חוקי היסוד אינם בעלי מעמד חוקתי.

חוקי היסוד לא מגדירים את כללי המשחק שלנו.

הסיבה העיקרית למשבר הפוליטי שאנו מצויין בו, היא מתן "המעמד החוקתי" הזה לחוקי היסוד, בחוסר סמכות, על ידי בית משפט תאב כח ושלטון.

השתלטות המשפטנים יצרה חוסר יציבות ממשלי קיצוני שבתורו הצריך שינויים תכופים בחוקי היסוד.

וכדי שלא תגידו שאני ממציא, צירפתי לכם את החלטת הררי שעל בסיסה נחקקו חוקי היסוד שלנו. מוזמנים לאתר בה את המקום בו נאמר שלחוקי היסוד, הפרקים בהצעת החוקה העתידה, יש מעמד חוקתי ושהם מגדירים את כללי המשחק.

ולמאמר מעניין של אייל גרונר שהתפרסם באתר דיומא בנושא:

https://www.dyoma.co.il/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/620-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F

‏ברכות ובהצלחה לממלא מקום פרקליט המדינה הנכנס, עו"ד עמית איסמן.

קבל טיפ של אלופים:
אל תנסה לחזק את אמון הציבור בפרקליטות. ממלא המקום הקודם ניסה, ותראה איך הוא גמר.

עדיף להחזיק בגרון את מנדלבליט, כך זוכים לכהונה ארוכה ולשקט תעשייתי.

עלה והצלח.

‏לא צריך לחכות שבג"ץ יבטל חוק יסוד.
לא צריך לחכות שבג"ץ ידיח את ‎בנימין נתניהו או יקבע שהוא בנבצרות מהותית.

בג"ץ עשה את שני הדברים אתמול.

חוק יסוד הממשלה קובע:
"הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה."

אתמול שופטי בג"ץ החליטו להתעלם מחוק היסוד ומתפקיד ראש הממשלה וקבעו את סדר היום של הממשלה בעצמם.

בוקר טוב איראן.

(המירקורים בהחלטה, באדיבות עו"ד דוד פטר, מפורום קהלת, מדובר בהחלטה לקדם מינויים במשרד התקשורת. המרקורים מדגישים חוצפה נוספת של בג"ץ, לקרוא להחלטה שמתקבלת על אף התנגדות של ראש הממשלה "הסכמת הצדדים")

‏אבל, נקודה טובה.

בזכות שופטי בג"ץ נוכל לזכות ולראות כיצד מתנהגים שרי הממשלה וכיצד מתנהג ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר הם עומדים אל מול גניבת השלטון.

והעיתוי מצוין, חודש לפני הבחירות!

יולי אדלשטיין, כיו"ר כנסת, עמד בכבוד באתגר השמירה על הפרדת הרשויות, ופשוט סירב לפסק הדין של בג"ץ שניסה לקבוע את סדר יומה של הכנסת.

כיצד יפעל נתניהו?

היו עמנו.