בדרך חזרה מהצפון עצרתי אתמול בחצור הגלילית, בעסק של אמיר שרון ואחיו שהוצת על ידי עבריינים.

חוסר המשילות והמאבק בפשיעה ובמחוללי הפשיעה נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה והקואליציה הזו.

וכידוע, לא העכבר גונב אלא החור.

מאחורי הפשיעה הכלכלית עומד כסף גדול שחייבים לאתר ולעצור.

החוק למאבק בסחיטת דמי חסות שהעברתי בוועדה בראשותי, שכבר התחיל לפעול בשטח, כולל בתוכו גם את חילוט הכספים של העבריינים.

הפעולות של חברי וראש מפלגתי שר האוצר בצלאל סמוטריץ לעצירת הכספים לרשויות הערביות שזרמו ללא מנגנוני פיקוח ישירות אל גורמי הפשיעה מוכחות כפעולות נחוצות ומתבקשות גם כן.

תודה רבה לרפאל טרבלסי, יו"ר הנהלת המתנ"סים בטבריה ולמיכאל דאודי, נציג הציונות הדתית בחצור, שארגנו את הביקור והביאו לידיעתי את המקרה.

נמשיך ונעבוד יחד כדי להילחם בפשיעה ולהשיב את הביטחון והמשילות לכל חלקי ארצנו.

סיכום החופשה בצפון.

תקציר: יש לנו עם נפלא.

כשיצאתי עם משפחתי לנופש בגולן ובגליל השבוע נערכתי כמובן למסלולים רטובים ויבשים. נערכתי ללינה באתר הקמפינג, וגם נערכתי, כמו בכל יציאה מהבית בחצי השנה האחרונה, לסידורי האבטחה שהוצמדה לי בגלל האיומים על חיי.

כבר בשלב זה אני רוצה להגיד תודה לאנשי משמר הכנסת המסורים ולשוטרי משטרת ישראל שפעלו ללא לאות כדי לוודא את ביטחוני ואת ביטחון משפחתי. באווירה נעימה ובמינימום האפשרי של הכבדה והצקה בנסיבות הבלתי אפשריות הללו.

ולמען האמת, ליציאה גם התלווה חשש. חשש אחד מהדרך שבה יתמודדו אשתי וילדיי, וגם השכנים, החברים ובני המשפחה שיצאו איתנו לטיולים, עם הטרדה, הצקה וגם אלימות שלצערי, כבר כמעט התרגלתי אליהם.

קבוצות הוואטסאפ שהוקמו, ובהן עודדו מובילי המחאה פעולות של ריגול, הצקה, הטרדה, רדיפה ועוד כל מיני מרעין בישין, רק הוסיפו לחשש.

ומעבר לחשש הפרטי והמשפחתי חששתי ממשהו אחר.

חששתי שהרצון של קבוצה קטנה ושולית להחריב את האפשרות למחלוקת בכבוד, לאי הסכמה מנומסת, לדיון פתוח ולשיח מפרה בין חלקי העם שלנו, הצליח.

כאילו האופציה היחידה שעומדת לרשות מי שלא מסכים עם המדיניות שאותה אני מקדם היא לצעוק "בושה!" או לתקוע בזמבורה כדי להפריע את המנוחה והחופשה של אלה שאיתרע מזלם לנפוש בסמוך אליי.

ואני שמח להגיד שהתבדיתי. בזמבורות לא פגשתי, אפילו לא באחת!
אבל אגיד לכם מה כן פגשתי.

פגשתי בחופשה הרבה מאוד ישראלים יפים.
הרבה מאוד ישראלים שתמכו ותומכים בי ובמהלכים של הקואליציה לתיקון מערכת המשפט. וגם ישראלים שהיו להם הערות, שאלות, תמיהות והתנגדות.

והמשותף לרובם המוחלט היה הפניה המנומסת. (כן, תאמינו או לא, הישראלים מנומסים יותר ממה שמנסים למכור לכם) השאלה המתבקשת "אפשר להפריע רגע?"
השיח המכבד, כמובן כשמסכימים, אבל גם כשלא מסכימים.

וחלק מהשיחות, מאוד נעימות, כי כיף לקבל מחמאות ותמיכה.

וחלק מהשיחות פחות, כי ביקורת, גם בונה, פחות כיף לקבל.

וגיליתי שלמרות הרוח הגבית בתקשורת, ולמרות ההדהוד האינסופי שקבוצה קטנה, קולנית ואלימה, של מובילי מחאה מקבלת לצערנו מפוליטיקאים באופוזיציה, אצל העם שלנו ברובו המוחלט יש קו ברור וחד.

גבול שעובר בין הפגנה ומחאה לגיטימיים, לבין בריונות, הצקה והטרדה.

בין מחלוקת שהיא עמוקה ושורשית, מחלוקת לשם שמיים, בין אחים ושותפים למפעל הנפלא שנקרא מדינת ישראל, לבין התבהמות והשתוללות פרועה ועבריינית.

והקו עובר ביכולת וברצון לקיים שיח.
עם חלק מהאנשים שפגשתי בטיול, השארתי את מספר הטלפון שלי, לטובת המשך שיח.

כי שיח מפורר פחדים. הוא מציג את המציאות שהררי פייק ושקרים מנסים להסתיר מאיתנו.

את האמת הפשוטה. שהמשותף בינינו רב על המפריד.

יש מחלוקת, אסור לטשטש אותה.
יש פחדים, אסור להתעלם מהם.

אבל נהיה צריכים באמת לחשוש ולפחד אם הקו האלים, המתנגד לכל שיח ופשרה, התוקפני והעברייני שחלק ממובילי המחאה נוקטים, ינצח.

ואני חוזר מהטיול בצפון אופטימי, כי בנחלי הגולן והגליל, במרכזי הקניות, בקצרין ובחצור הגלילית, בכבישי הצפון ובחופי הכינרת, הקו האלים הזה מפסיד.

גם המתנגדים לממשלה מבינים את ההבדל בין להפגין נגד מדיניות לבין להפריע לחופשה משפחתית.

גם אלה שחוששים מהרפורמה מבינים שבדמוקרטיה חייבים לדבר אחד עם השני, ולא לאיים ולצעוק.

גם אלה שכועסים על חוק הגיוס מבינים את ההבדל בין מחאה דמוקרטית לבין המעשה המזעזע שראינו בבני ברק, של התערטלות מול אדם שומר מצוות.

גם התומכים וגם המתנגדים, רוצים שנמשיך לחיות, להתווכח, להסכים ולחלוק, וגם להפגין אם צריך, אבל ביחד, בכבוד ובאחווה.

וזו צריכה להיות המשימה שלנו, של חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. לשקף את הרוח האיתנה של העם הנפלא שלנו, ולהקשיב לרוב הגדול שרוצה שנצליח לתקן את מערכת המשפט בהסכמה ונתמודד עם האתגרים הרבים שעומדים אל מול המדינה שלנו.

שבת שלום.

שמח על כך שבית המשפט מצא לנכון למתוח קו ברור שמבדיל בין חופש המחאה וזכות ההפגנה שחשובות מאוד לבין הטרדה, הצקה ופגיעה במשפחתו של נבחר ציבור.
גם אם אני סבור שיש להעביר את הקו במקום אחר, עצם מתיחת הקו חשובה מאוד.

ההמשך, בתביעות אזרחיות לפי חוק הגנת הפרטיות, בהתאם להמלצת השופט.

אין ספק שכל הפגנה גורמת להפרעה מסויימת לסדר הציבורי והפרטי.
אולם כל ההפגנות שהיו בהן הפרעה והטרדה לא הביאו אותי לבית משפט כולל במקרים של תקיפה פיזית שלוותה בבריונות מצד אנשים שהפגינו נגדי. וזה מתוך מדיניות עקרונית שלי והכרה בזכות המקודשת להפגין הקיימת בדמוקרטיה.

מה שהתחדש בקבוצת הוואצאפ "רודפים אחרי רוטמן" הוא שאין זכר לרצון להפגין באירוע.
כאן המטרה היא הפרדה הצקה והטרדה ״לרדוף אותו בכל מקום״ ושלי ולמשפחתי לא תהיה חופשה. הדרך לרדוף ולהציק היא ההפגנה.
שמח שבית המשפט העביר קו אדום בוהק בנושא. גם אם אני סבור שהקו צריך לעבור במקום אחר, עצם מתיחת הקו חשובה.

צפו בדברים שאמרתי הערב בכאן 11:
https://www.youtube.com/watch?v=EiyvjxmzHGc

קו ישיר וברור מחבר בין היעדר המשילות והתגברות הפשיעה בחברה הערבית לבין הכספים הממשלתיים שזרמו באין מפריע לארגוני הפשיעה.

הצעד הכל כך פשוט והכל כך מתבקש של בצלאל סמוטריץ' הוא שינוי אסטרטגי במלחמה בפשיעה ובאלימות המתגברת במגזר הערבי.

כך פועל שר אוצר בממשלת ימין על מלא.

התחקירים של קלמן ליבסקינד על ניגודי העניינים של שופטי העליון מראים כי מערכת המשפט, שיודעת להעמיד את כולם על טוהר המידות ועל הימנעות מניגודי עניינים, מתעלמת מהכשלים שמתרחשים בחצר האחורית שלה.

עוד הוכחה לצורך הדחוף בתיקון המערכת, שכולם, מימין ומשמאל מכירים בו.

צפו בדברים שאמרתי הערב לנווה דרומי:

https://www.youtube.com/watch?v=4JRaezT4mWM

מכתבו של לוין למיארה מדגים פעם נוספת עד כמה זקוקה מערכת המשפט שלנו לתיקון.

כל אדם הגון עם תחושת צדק בסיסית מבין שעורכת הדין שמייצגת את הממשלה אמורה... לייצג את הממשלה.

גם אם הגענו למצב קיצוני שבקיצוניים, שמצפונה של היועצת לא מאפשר לה בשום פנים ואופן להגן על עמדת הממשלה, היועצת המשפטית לממשלה אמורה לדרוש, וזה אמור להיות האינטרס שלה, שעמדתו של שר המשפטים תקבל את הייצוג הטוב ביותר, ולדרוש מצידה שיהיה ייצוג חיצוני.

במקום זה, מוגשת לבית המשפט עמדה לעומתית ומתפלמסת, שבכלל מנוגדת לעמדת הממשלה.

ההליך המשפטי בישראל בנוי על שני צדדים שמתווכחים ביניהם ושופט מכריע.

האם הליך שבו לשר אין בכלל ייצוג, ראוי לשם "הליך משפטי" או שמדובר במשפט מבוים?

האם כך פועלת מערכת שמעוניינת בעשיית צדק?

האם מערכת המשפט פועלת עבור הצדק או שהיא נמצאת במאבק כוח על שלטון וכיבודים?

היה תענוג להיפגש ולנהל שיח שהיה גם ענייני ומקצועי, וגם מלב אל לב.

זו כנראה חולשה אנושית לבחור בדרך הקלה, לייצר דמוניזציה מוחלטת לצד שכנגד, זה מקל עלינו להחזיק בעמדות מבלי שניאלץ להקשיב לבר הפלוגתא שלנו וכך בנקל להרגיש צודקים ומוסריים.

מורכב יותר להתמודד עם עמדות שאינך מסכים להן להקשיב להכיל ולהבין את המשמעויות בתפיסת הצד השני.

אבל האמת היא שאין לנו אפשרות אחרת כי מאחורי רוב הכותרות, הסיסמאות וגם הצעקות , עומדים בני אדם, שהם בסוף בסוף, וגם כבר בהתחלה אחים שנועדו לחיות יחדיו.

אני מתחייב שדלתי תמיד תישאר פתוחה לשיח מכבד כי את המחלוקות , גם הקשות ביותר עלינו לפתור יחד.

https://www.inn.co.il/news/612440

שאלתי הבוקר את ניסים משעל על פי איזה חוק בית המשפט דן עכשיו בחוק היסוד בעניין הנבצרות ובחוק היסוד בעניין הסבירות?
ואיפה כתוב החוק הזה?

אני עדיין מחכה לתשובה…

האזינו לראיון המלא:

http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=JGDFKJ&c41t4nzVQ=GJL

שימו לב לתאריך. את הדברים האלה כתבתי לפני 5 שנים!

הרבה אנשים שואלים אותי בזמן האחרון;

אנו מבינים שצריך לתקן את מערכת המשפט אך למה זה כל כך חשוב ולמה זה כל כך דחוף??

היום קיבלנו עוד תשובה:

אם לא נתקן את מערכת המשפט לא תהיה לנו משילות, לא תהיה לנו דמוקרטיה ולא תהיה לנו מדינה.

ככה פשוט.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/36203/

עם פתיחת מושב הכנסת בכוונתי לקדם מחדש את חוק יסוד ההגירה

חוק יסוד ההגירה או בשמו המלא:
"חוק יסוד: כניסה הגירה ומעמד בישראל" כזכור הוגש בהצעת החוק בכנסת הקודמת על ידי נציגי כל הסיעות שכיום נמצאות בקואליציה וזכתה לתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אירועי השבת האחרונה רק חיזקו את הצורך בקידום מהיר של הפתרונות להרחקת המסתננים מישראל. לצערנו כל צעדי ממשלות ישראל לדורותם והחוקים שקודמו על ידי הכנסת נפסלו על ידי בית המשפט העליון ומכאן הצורך בחוק יסוד: הגירה.

אני קורא לכל הסיעות הציוניות בכנסת שזהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל חשובה להן להצטרף ולתמוך בהצעת החוק.

https://mobile.srugim.co.il/article/836658

הגעתי היום לסיור חירום ביריחו המקראית על רקע כוונת אונסק"ו - ארגון "החינוך, התרבות והמדע" של האו"ם - להריז בעוד כעשרה ימים על תל יריחו כאתר מורשת פלסטיני.

שמעתי במקום, יחד עם שרת ההתיישבות אורית סטרוק ושר המורשת עמיחי אליהו והשרה לאיכות הסביבה עידית סילמן על ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית ביריחו העתיקה, ועל הרס אתרי ההיסטוריה על ידי הרשות הפלסטינית כחלק ממהלך כולל למחיקת ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל.

ביריחו נמצאים ארמונות החשמונאים מתקופת בית שני, בתי עלמין ומקוואות ועתיקות נוספות המעידות על חיי הכוהנים ביריחו שהייתה העיר השניה בגודלה ובחשיבותה אחרי ירושלים בתקופת בית שני.

אין מקום יותר טוב מזה כדי להבין את האיוולת הגדולה שבמחשבה של אונסק"ו להכריז על יריחו כאתר מורשת פלסטיני. אין ספק שארגון כמו אונסק"ו שהתפקיד שלו הוא לשמר את אתרי המורשת העולמיים, ואת התרבות המקומית של כל מקום, לא יכול לתת פרס לטרור הזה של השמדת היסטוריה והכחשת היסטוריה.

בכוונתנו לפעול במישור הבינלאומי במטרה למנוע את ההחלטה הזו ולהבהיר לעולם שלא נשתוק נוכח מאמצים לשכתוב ההיסטוריה ולמחיקת אתרי מורשת יהודיים בארץ ישראל.

הודעתי היום ליועצת המשפטית לכנסת כי בכוונתי לייצג את עצמי בדיון בבית המשפט העליון בעתירות על עילת הסבירות במטרה שאוכל להגיש בקשת פסלות של הנשיאה אסתר חיות מהדיון.

כל מי שקרא את נאומה של הנשיא חיות מינואר השנה יגיע למסקנה הברורה שדעתה של כבוד נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, "ננעלה" באופן מוחלט. נראה שגם טיעונים לגופו של עניין שיועלו על ידי הצדדים לא יישמעו כלל על ידה, בשל הפקפוק שכבר הפגינה במניעיהם של הטוענים, בטוהר כוונותיהם, ואף בייחוס לתומכי התוכנית לתיקון מערכת המשפט "רוע", כאילו אין מדובר בדיון לגיטימי שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית וכאילו אין סיבה כשרה לתמוך בשינוי, ואין מקום לויכוח אמיתי וכן על עוצמת המעורבות של בית המשפט העליון בפעולותיהן של הרשויות האחרות.

לאור חומרת התבטאויותיה של הנשיאה חיות והימנעותה מלפסול את עצמה ביוזמתה, ואף בעקבות עתירות שהוגשו בעניין, אין מנוס מהגשת בקשת הפסילה על ידי.

לידיעה המלאה>>

https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/515791/

״אין חולק על כך, כי החלטתו של שופט שלא לפסול את עצמו, מן הדין שתהיה נתונה לביקורת מידי רשות שיפוטית אחרת.
העיקר הוא, שלא יהא השופט עצמו פוסק אחרון בדבר פסלותו."

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט לנדוי ז"ל.

מחזק את ידי יו״ר הכנסת חה״כ אמיר אוחנה על דבריו החשובים.
במדינה דמוקרטית כל רשויות השלטון מחוייבות לחוק וראוי שכל הנוגעים בדבר יפעלו בהתאם.
שופטים בהתמנותם מצהירים אמונים למדינת ישראל *ולחוקיה*.
מי שקורא תיגר על הרעיון הבסיסי של שלטון העם באמצעות נציגיו
ומי שקורא תיגר על סמכותם וחובתם של נציגי העם לקבוע את החוק אינו יכול לדבר בשם הדמוקרטיה.

נשיאת העליון והמשנה לנשיאה מבקשים שתאמינו שמי שאמרה על הרפורמה ״ככל שתכנית השינויים שהוצגה תתממש, תיזכר שנת ה-75 כשנה שבה נפגעה זהותה הדמוקרטית של המדינה פגיעה אנושה״, יכולה לדון בה כשופטת, ללא משוא פנים וגם ללא מראית עין של משוא פנים.

הדברים: "לא מבטאים עמדה מוקדמת"

יום אחד למדינת ישראל יהיה בית משפט עליון גבוה לצדק, שדן על פי חוק ומכבד את הציבור, וגם את האינטליגנציה של הציבור.

נמשיך לעבוד כדי שהיום הזה יגיע.