שמחה רוטמן

אם זה עובד, אל תיגע!

אבל מה אם זה לא עובד?

דבר תורה לפרשת משפטים-שקלים

התחזוק של היסודות המשותפים והשמירה על הלב הפועם של הגבעה הנישאה שבלב עיר הבירה היו במשך שנים רבות בידי מסדר קטן וסגור.

משפחה מצומצמת בה כולם מכירים את כולם. חבר מביא חבר, שמביא בן דוד.

הם היו באמת ובתמים מגוייסים למען המטרה הציבורית שהוטלה על כתפיהם, והתנהלו בדרכים שאיש לא הבין.

אבל במשך עידן ועידנים, זה עבד, אז אף אחד לא רצה לגעת, ואף אחד לא התעניין.

עד שהעניינים התחילו לחרוק, והציבור הרחב, שהגיע במיוחד לעיר הבירה, גילה שהעסק כבר לא עובד.

או כמו שכתוב בהפטרת השבוע:
"וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת"

והתגובה לא איחרה לבוא. המלך יהואש עושה רפורמה מקיפה, ואומר לכהנים:

עד היום הסתדרתם עם איזו "קופה קטנה" שארגנתם מהחברים והמשפחה, אבל אם זה לא עובד, אנחנו משנים את הכללים.

מעכשיו יש קופה ציבורית אחת, שכל אחד מהציבור מחזיק בה בחלק שווה בשווה, כל אחד מניח שם את השקל (או את השנקל) שלו. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". ומהתוצר הכללי הזה, נחזק את בדק הבית ונוודא שבית המקדש יתוחזק כמו שצריך.

נקודת הבסיס של עם ישראל היא התפיסה השוויונית. לא סתם פרשת משפטים מתחילה בסוגיית עבד עברי שמדגישה שעבד עברי חייב להשתחרר "כי לי בני ישראל עבדים".
כולנו שווים בפני הקב"ה. אין מעמדות. אין מיוחסים. כולנו עמדנו למרגלות הר סיני, כאיש אחד בלב אחד.
כהנים, לווים, ישראלים.

הכהנים שבהפטרת השבוע, המכונים גם "הכהנים שומרי הסף" יצרו להם מעמד שהתחיל עם תחושת שליחות ומחויבות לציבור, אבל כשהגיעו לדור ב' וג', המעמד הזה הפסיק לדאוג לציבור ושכח את המחויבות.

התוצאה היא שהשינוי היה חייב לבוא, אבל לא באמצעות החלפת מעמד שליט אחד במעמד שליט חדש, אלא באמצעות הליכי דמוקרטיזציה, שנותנות לכל אדם זכות שווה בתהליך.

רק כך ניתן לייצר מנגנון שמחזיק לאורך שנים. בניגוד לשומרי סף, את הציבור כולו קשה מאוד להשחית. את הציבור כולו קשה מאוד להטעות. כשהציבור כולו מעורב בתהליך, בשקיפות ובפתיחות, באור השמש, אין מקום לשחיתות ואין מקום לרשלנות.
גם אם יש מקום לטעויות, הציבור שטעה, הוא גם הציבור שיתקן.

חשוב להבין שהתפיסה השוויונית למקדש היא מהפכנית ביותר על רקע העולם העתיק. בכל העמים הסובבים המקדש הוא נחלתם של קבוצת כהנים מצומצמת, המקורבת למלוכה ושולטת על העם.

אבל אצלנו, בעם ישראל, דווקא המלך יהואש, שגדל על ברכיו של הכהן הגדול, לא מתרגש מזכויות היתר של הכהנים, ומעביר את האחריות על המקדש לציבור כולו.

וכמו במקדש גם במשפט.

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
המשפט לאלוהים הוא, והוא בחר לתת אותו לעם שלם. לא לקבוצה מיוחסת ולא למעמד מצומצם.
לשרי עשרות, לשרי חמישים, לשרי מאות ולשרי אלפים.
והם דנים בכל סוגיה, קטנה כגדולה, בשיא הרצינות.

לא לחינם פרשת משפטים ופרשת שקלים הולכות בדרך כלל ביחד. "דין פרוטה כדין מאה" הוא הכלל המשפטי החשוב ביותר.
באיסוף השקלים לבית המקדש, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. גם שם שווים העשיר והעני. המיוחס ופשוט העם.

ומשה היורד מהר סיני, ומספר להם את דבר ה' ואת המשפטים מקבל מכל העם, "קול אחד".

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה.

פרשת משפטים שמחה לכולם.
לכל העם, קול אחד.

❤208👍80👏18👌9🔥1

4.3K views13:41