נתחיל בווידוי קטן: אני סחי. מעולם לא עשיתי פעולה לא חוקית בשום הקשר של סם אי פעם לכן איני מדבר מחוויה אישית.

ברמה הנורמטיבית, אני סבור שעל מדינה להתעסק כמה שפחות באיסור של מה שרע ומזיק. הגנה על צעירים מנזקי הקנאביס היא בהחלט מטרה נעלה. אך היא באחריות המשפחה, הקהילה והחברה, ורק כמפלט אחרון, המדינה.

כשם שאני זה שאחראי לשמור שילדיי לא ישתכרו, למרות שיש לי אלכוהול בבית, כך אני לא רואה הכרח שבשם השמירה על הצעירים, המדינה תאסור באופן גורף שימוש בקנביס.
המדינה בהחלט יכולה לדרוש סימון ברור והגבלת גיל במכירה, ולסייע בהסברת הנזקים והנגשת המידע הרלוונטי, אך איני רואה צורך ביותר מזה.

כשם שאני לא רואה טעם במעורבות המדינה במיסוי 'חינוכי' על משקאות ממותקים, אני לא רואה צורך ב'חינוך' שכזה בתחום הקנביס.

בתמונה: ככה זה היה נראה אם הייתי משתתף היום בדיון של הוועדה המיוחדת להתמכרויות בכנסת ולא דרך הזום

בעוד השריפה משתוללת בהרי ירושלים פרסמה משטרת ישראל הודעה תמוהה: תיק החקירה בעניין הצתת בניין מגורים בחיפה במהלך ההתפרעויות בערים המעורבות לפני כשלושה חודשים שהביא לפינויים של 26 דיירים לבתי החולים ול-60 פצועים קל נסגר. זאת למרות תיעוד מצלמות האבטחה כי שני צעירים הציתו את הבניין בכוונה תחילה.

אזלת היד של משטרת ישראל באה לידי ביטוי בשנים של התרשלות בהתייחסות לכל אירוע שריפה כאירוע נקודתי, במקום להבין כי מדובר בתופעה בעלת ממדים ארציים של טרור הצתות מכוון.

פניתי היום לשר לבטחון פנים עמר בר-לב - Omer Barlev בדרישה שייתן עדיפות עליונה לטיפול באירועי שריפה והצתות ויקצה לכך התייחסות וטיפול בהתאם.

בנוסף ביקשתי הבהרה כיצד קרה שתיק חקירת הצתת בית המגורים בחיפה, נסגר.

לכתבה>>
https://go.bhol.co.il/ne5iZt

האתגר החדש של ההתיישבות בימנו יוצא מגבולות יהודה ושומרון.

אנו מגלים בחודשים האחרונים שגם באיזורים כמו הנגב והגליל, עכו, לוד וירושלים המושג הפשוט של התיישבות יהודים בארץ ישראל הפך לפרובוקציה.

אם במעבר שלי ומשפחתי ללוד יש אמירה שאנחנו לא מוכנים לקבל את הנחת המוצא הזו, אני מוכן לקבל את הביקורת הפוליטית.

צפו בדברים שאמרתי ליעקב אילון >>>

אתמול דווח כי משטרת ישראל החרימה נשקים חוקיים של תושבי שכונת רמת אשכול בלוד ששימשו אותם להגנה עצמית במהלך ההתפרעויות בערים המעורבות.

מהלך זה משקף התנהלות בעייתית של משטרת ישראל במספר היבטים: במקום להכיר באירועים שבוצעו על רקע לאומני המשטרה מתעקשת לטפל בעניין כאילו מדובר בסכסוך בין שכנים; בעוד המשטרה מחרימה מספר רב של כלי נשק חוקיים מיהודים שהגיעו לעיר כמו גם מתושבי העיר היהודים - המשטרה לא טרחה לאסוף ולו כלי נשק בלתי חוקי אחד מתוך אלפי הנשקים המוחזקים בעיר בניגוד לחוק; במקום להגן על זכות ההגנה העצמית של תושבי לוד היהודים - המשטרה מעדיפה להתייחס אליהם כאל שותפים לפשע.

פניתי לשר לבטחון פנים עומר בר-לב שיתערב באופן מיידי להשבת הנשקים החוקיים לבעליהם.

הצעד הזה הכרחי במיוחד לאור העובדה שבזמן המהומות בעיר הנשק האישי היווה מענה ראשוני ומציל חיים לתוקפנות והאלימות ברחובות. הנשק הזה במידה רבה הביא לסיום המהומות במספר נמוך יחסית של נפגעים בנפש.

לכתבה שפורסמה הבוקר במקור ראשון:

https://www.makorrishon.co.il/news/388441/

התנועה האחות של רע"מ מבינה את המאבק. בעיניהם כולנו מתנחלים לא משנה באיזה צד של הקו הירוק אנחנו נמצאים.

ערוץ הטלוויזיה של חמאס בעזה מתעניין מאוד במעבר שלי ללוד ויוצא באיום משלו.

השאלה מתי בנט שקד סער ואלקין יבינו לאן השותפות שלהם עם התנועה האיסלאמית מוליכה את מדינת ישראל.

דבריה של שפי פז נגד חה"כ גבי לסקי בטוויטר ראויים לגינוי מכל וכל.

יחד עם זאת לא ברור מדוע יו"ר הכנסת נזעק לאסור דווקא את כניסתה לכנסת בעוד שדברים חמורים לא פחות נאמרו על ידי אסף חפץ כלפי רה"מ מכהן. "אני אדפוק לו כדור בראש" אמר חפץ לרה"מ נתניהו לפני מספר חודשים תוך שהוא מחווה בידו תנועה של אקדח במתחם הקלפי בפני ציבור ששהה במקום.

אתמול פניתי ליו"ר הכנסת בדרישה להבהיר האם ניתן יחס חמור רק כשהדברים נאמרים מצד אחד של המפה הפוליטית והאם הוא מתכוון לאסור גם את כניסתו של אסף חפץ לכנסת.

אני בטוח שחברת הכנסת גבי לסקי שבעבר ייצגה את תומכת הטרור דארין טאטור והגנה על חופש הביטוי שלה, לא תראה בעין יפה הגבלת זכויותיה של שפי פז.

לכתבה>>
https://www.makorrishon.co.il/news/390171/

הזלזול בחיי אדם שהתחיל בהקמת ממשלה עם תומכי טרור הפך לזלזול בחיי אדם במאבק בקורונה

צפו >>

הפיצוי לבעלי העסקים שנפגעים חייב לחזור ובגדול.

בצד זאת יש לדרג את הסכנות האפידמיולוגיות ולקבוע סדרי עדיפויות בהתאם.

לא ייתכן שאנו מגבילים את בריכות השחיה ולא מבינים שאנשים בוחרים בחלופות אחרות ומסוכנות יותר.

דווקא בחופש שמשפחות רבות רוצות ללכת לפארק מים או לבריכה עליהן לחכות בתורים ארוכים במתחמי הבדיקות, להעמיד את עצמם בסכנת הידבקות או בוחרים ללכת לקניון או לארח חברים בבית, באופן המגביר את הסכנה.

גורמי המקצוע במשרד הבריאות צריכים לספק נתונים, ואת ההכרעה הערכית על חשיבות פתיחת שנת הלימודים או פעילויות אחרות, להותיר לממשלה ולכנסת.

צפו בדברים שאמרתי הבוקר בוועדת חוקה>>

הבוקר דיווח העיתונאי זאב קם כי בחודש האחרון הוגשו 1200 בקשות לאזרחות של פלסטינים בתואנת איחוד משפחות.

מדובר בכמות השווה לזו שהוגשה במשך שנה שלמה (!) בתקופה שבה חוק האזרחות היה בתוקף.

בתגובה דווח כי במשרד הפנים עובדים על ניסוח של נוהל פנימי שיאפשר התמודדות עם גל הבקשות הזה וכי השרה שקד שוקלת להציע שוב לאופוזיציה לשנות את דעתה על רקע המספרים הללו ולהסכים להעביר מחדש את חוק האזרחות שנפל.

אז קבלו חידוש: שקד מעולם לא ביקשה מהאופוזיציה דבר בנוגע לחוק האזרחות.

היא ביקשה מרע"מ וממרצ ושילמה תשלומים גדולים, במזומן, בתמורה לבקשות האלה.

בעוד שהאופוזיציה הציעה הארכות זמניות של חוק האזרחות היא אפילו לא ניהלה שיח או מו"מ.

אז, או ששקד החליטה להתעשת ולנהל מו"מ איתנו או שמדובר בעוד סיבוב תקשורתי.

"אלחרומי לא היה חבר שלי וגם לא משהו שקרוב לזה. הוא לא הציב בינינו מחלוקת שאפשר לגשר עליה, כי הוא שלל את הקיום שלי. ולכן בשעה הזאת לא ראוי להתחסד ולהיות צבוע. סלדתי מהאיש וממשנתו. אלחרומי הפוליטיקאי היה עסוק בדה לגיטימציה שיטתית, לצד חברים רבים בבית הזה, שלי ושל עמיתי ובדמוניזציה של העם היהודי, ובניסיון לדחוק אותם מאדמתם וממולדתם.

חשבתי ואני עדיין חושב שהאיש ייצג השקפה מתועבת, ולא היה לי ולא יכול להיות לי כל מישור אישי אתו."

הטקסט הזה הוא טקסט קשה וכואב. הוא מנוגד לגישה הבסיסית של רבים מחברי הכנסת, שמצליחים בדרך כלל להתגבר על המחלוקות הפוליטיות היומיומיות, ומקיימים יחסי עבודה תקינים וגם יחסי חברות עם אנשים שרחוקים מאוד מתפיסת עולמם.

הטקסט הזה לא נאמר בסערת רגשות. הוא לא ציטוט של אדם משיחה פרטית. הוא אפילו לא נאמר בשליפה מהשרוול.
הטקסט הזה גם לא נאמר על סעיד אלחרומי.
הטקסט הזה הוא ציטוט מדויק (בשינויים המחוייבים) מתוך הישיבה המיוחדת של הכנסת לציון הרצח של רחבעם זאבי, שר התיירות.
הדובר הוא מוחמד ברכה מחד"ש. השמות והעמים הוחלפו כמובן.

מציאות החיים בכנסת ישראל היא מורכבת. זה המקום היחיד בו נמצאים אנשים מכל הסוגים, הדעות, התפיסות וחלקי האוכלוסיה במגע רציף, אינטנסיבי ויומיומי.
ובניגוד למקומות עבודה שונים, בהם יש את הפריבילגיה לא לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת או להתחמק משיחות בפינת הקפה, בכנסת חייבים לעסוק בסוגיות הרגישות ביותר, הנפיצות ביותר והכואבות ביותר. אין שחרורים, אין קיזוזים ואין יכולת להתעלם.

התוצאה המבורכת היא יצירת חברויות וקשרים אישיים בין אנשים שלא יכולים להסכים כמעט על שום דבר. ניתן לראות חברי כנסת ממפלגות יריבות שהם חברים טובים, שמעריכים זה את זה מאוד.
יש כאלה שרואים בכך סוג של משחק או תרמית. איך יכול להיות שאנשים צועקים אלו על אלו בתוך חדר הוועדה או המליאה, בכעס ובזעם, ושניה לאחר מכן הם יושבים במזנון ביחד, מתבדחים וצוחקים.
אולם זו אינה תרמית. להיפך, מדובר במציאות נפוצה ביותר. אנו רואים זאת בין אחים או בין חברים, שמתווכחים ורבים, אך אוהבים אלו את אלו. בדרך כלל בין חברים או במשפחה אנו יודעים להימנע מנושאים שיציתו ויכוח קשה מדי, אבל כמו שאמרנו, בכנסת אין את הפריבילגיה הזו.

אבל לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. והיוצא מן הכלל במקרה הזה נקבע בחוק יסוד: הכנסת על ידי רוב גדול מאוד של חברי הכנסת. זו אינה רק קביעה חוקית או משפטית. זו קביעה ערכית.

אנחנו לא אמורים להכיל בתוך משפחת הכנסת אנשים שמתנגדים לקיומה של המדינה.
אנחנו לא אמורים להכיל תומכי טרור או מאבק מזוין כנגד ישראל.

לצערנו, בית המשפט העליון רמס את הכלל הזה. שופטי בג"ץ, בצעד פוליטי קיצוני, רמסו את לשון החוק ואת כוונת המחוקק, והכניסו לכנסת תומכי טרור מובהקים.
אבל העובדה ששופטי בג"ץ לא מבינים שיש גבול שאותו אסור לחצות, לא אומר שאנחנו צריכים לשכוח אותו.
אנשים שתומכים בטרור נגד העם שלי, הם לא חברים שלי. אני יכול לעבוד איתם, להצביע איתם ואפילו להיות נחמד אליהם, כדי להשיג מטרה מסויימת. אבל אסור לרגע לשכוח שהם אויבים. הם רוצים ברעתי. הם רוצים ברעת העם שלי והמדינה שלי.

הזיכרון ההיסטורי הוא חשוב מאין כמותו.

בפרשת השבוע שעבר למדנו על העמונים והמואבים, שאסורים לבוא בקהל והפסוק אומר "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם". הפרשה גם הסתיימה במצוות הזכירה של מה שעשה לנו עמלק.

יש אנשים שעד היום לא משתמשים בתוצרת גרמניה, כחלק מהציווי ההיסטורי הזה. יש אנשים שמייצרים משברים בינלאומיים בגלל שבעיניהם ממשלת פולין מנסה להמעיט בזכרון רצח היהודים שהתרחש בשטחה.
מטריף את הדעת שאותם אנשים משתמשים גם משתמשים בתוצרת הטרור וההסתה של מי שמבקש להרוג את העם היהודי היום, פה, בארץ חמדת אבות.
אני לא מדבר על זיכרון היסטורי ארוך. אני לא מבקש שנשמור טינה לכל אויבי ישראל שבכל הדורות.
אני דורש שנזכור מה התרחש לפני מספר חודשים בלוד, בעכו, בנגב ובגליל. אני מבקש שנזכור מה תומכי הטרור אומרים בימים אלה ממש.
מי שרואה ברוצחי תרפ"ט, שקמו על שכניהם שלא עשו להם דבר, רצחו, אנסו, בזזו ושדדו באכזריות שלא ניתנת לתיאור, גיבורים וקדושים, הוא לא חבר. הוא אויב.
מי שיצא לצעדת לפידים בתמיכה בפורעי תשפ"א בעכו, הוא לא חבר. הוא אויב.
בין אם הוא חי ובין אם הוא מת.

אז אפשר לשתוק. אפשר להתנהג ביותר טאקט או בפחות טאקט. אפשר להיות מנומס משיקולי תועלת, או להיות בוטה, מאותם שיקולים ממש. לא כל מה שחושבים צריך לומר כל הזמן.

אבל דבר אחד אסור. אסור לשכוח אפילו לרגע אחד מי האויב. אסור לשכוח אפילו לרגע אחד שתמיכה בטרור ובאויבי מדינת ישראל אינה עמדה פוליטית.

אדם שתומך בטרור נגד יהודים אינו ערכי. הוא לא חבר ולא שותף. יש קווים אדומים שלא ניתן לגשר עליהם, ואסור לגשר עליהם.
אסור להחניף לתומכי הרוצחים, גם אם צריך את האצבע שלהם לתקציב או לכיסא. אסור שהרצון בשיתוף פעולה פוליטי ישמש ככופר לדם היהודים השפוך.

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ... וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מאז שהקואליציה ניסתה לעשות סיבוב פוליטי על הוראת השעה של חוק האזרחות, וסירבה להעביר את חוק יסוד: ההגירה, הוגשו אלפי בקשות לאיחוד משפחות של ערבים מיהודה ושומרון.
הממשלה של בנט ועבאס מקדמת את זכות השיבה בכל הכח.

בתחילת המושב הבא של הכנסת נעלה להצבעה את חוק יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל (חוק יסוד ההגירה).

מי שדמותה היהודית של מדינת ישראל חשובה לו, יתמוך.

צפו>>

מנהג ישראל בסוף הלוויה לבקש סליחה מהנפטר, בשם החברא-קדישא, בשם המלווים והמשפחה, אם במהלך הלוויה והטהרה פגעו בכבודו של הנפטר.

בלוויה היום של בראל בעת שביקשו את הסליחה, חשבתי שכולנו צריכים לבקש סליחה מבראל, ממשפחתו, מחבריו לנשק ומחיילים ולוחמים רבים שעומדים היום בגבול עזה או בכל חזית אחרת.

סליחה שאפשרנו מציאות שכזו, של קשירת ידי הלוחמים.

סליחה שבשם השמירה על השקט וההכלה הסכמנו שמחבלי חמאס הנתעבים יוכלו להתקרב לטווח אפס.

ולא די בבקשת סליחה. נדרשת תשובה וקבלה לעתיד.
נדרש תחקיר מעמיק ועצמאי כדי שנדע מי אחראי להוראות שניתנו לחיילים. מי מונע מצה"ל לנצח.

יש לנו עם נפלא. יש לנו חיילים ומפקדים מסורים.

מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?

בג"ץ הביא השבוע את חוק השבות לידי אבסורד בקביעה שגם אלמנה של ילד או נכד זכאי שבות, תקבל סל קליטה ותיכנס לישראל במסלול המהיר גם אם אותם זכאי שבות אינם יהודים וגם אם מעולם לא עלו ארצה.

זאת באמצעות "פרשנות" תכליתית ומרחיבה לחוק השבות שדרכו מגיעים כיום לארץ יותר גויים מאשר יהודים.

בג"ץ מעניק זכויות עולה לאנשים שאין להם שום קשר לעם היהודי ומעצב את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל בתהליך מתמשך הן בתחום המסתננים והן בתחום איחוד המשפחות לפלסטינים.

כך שהתוצאה תהיה סוף המדינה היהודית ומדינת כל אזרחיה.

צפו>>

יריב אופנהיימר וחבריו בשמאל מתנדבים לתת תירוצים כל פעם שיש תקיפה של ערבים כלפי יהודים: ההתפרעויות בלוד זה בגלל הגרעינים התורניים, פיגועי ההתאבדות זה בגלל הכיבוש והרקטות בגלל המצור.

הם מסרבים להכיר בעובדה שעוד לפני שהייתה מדינת ישראל היו מאורעות תרפ"ט, והיה פוגרום ביהודי צפת ב-1934 ועוד לפני 1967 קמו עלינו מדינות ערב להשמידנו. הרשימה עוד ארוכה.

צריך להכיר בעובדה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו מבוסס על סכסוך קרקעות אלא על שנאה ליהודים על רקע תרבותי-דתי-לאומי.

רק מדיניות הימין הביאה לשקט שלא ידענו מראשית הציונות. מדיניות "חיזוק המתונים" הביאה לאלפי הרוגי אוסלו בזמן שהחלשת אבו מאזן ורשות הטרור הפלסטינית הביאה לירידה חסרת תקדים במספר ההרוגיה בפיגועים.

הממשלה הנוכחית התפארה ביום הקמתה שהיא לא תהיה כמו נתניהו שהעביר כסף לחמאס - וכעת מעבירה כסף לחמאס; הממשלה שהסבירה כמה היא נפלאה בקיזוז משכורות מחבלים מעבירה כסף להלוואת גישור לטובת משפחות המחבלים, במקום להעביר כסף לבתי חולים.

לא ברור מה בנט רוצה חוץ מלהיות ראש ממשלה אבל ברור כיום שאם במרצ ובעבודה ירצו לקדם תהליך מדיני בגיבוי ביידן בנט לא רוצה ולא יכול למנוע את זה או אפילו למחות לפרוטוקול. שר הביטחון שלו נפגש עם הפלסטינים ומבטיח להם סכומי עתק. בנט חלש ולא מסוגל לבצע אף אחת מההבטחות שלו לעצמו ולבוחרים.

כדאי לזכור שמי שהוביל את מדינת ישראל להסכמי אוסלו היו אנשים שפעלו מאחורי הגב של רבין, שהיה ראש ממשלה חזק בהרבה מבנט נטול ההשפעה.

האזינו לעימות הסוער מוקדם יותר היום>>

http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IHIEMM&c41t4nzVQ=FJE