מסיים פגישה מקצועית חשובה עם שר התקשורת יועז הנדל.

הקליטה הסלולרית בכבישים רבים ביו"ש השתפרה בהדרגה בשנים האחרונות, אך גם בישראל של 2021 ישנם כבישים ומקטעים משמעותיים ביו"ש בהם עדיין אין קליטה סלולרית. הבעיה מורגשת בעיקר בכבישים מסוכנים בטחונית, ובייחוד לאורך ציר 60 שעובר בכפרים עוינים במיוחד.

העליתי בפני השר הנדל את הצורך להרחיב את הכיסוי גם למקומות המרוחקים ודלילי האוכלוסין ולקדם פריסתן של עשרות אנטנות חדשות ברחבי יו"ש במטרה לאפשר גם לתושבים אלו כיסוי סלולרי כמו לכל אזרחי ישראל.

בנוסף, הודיתי לשר הנדל על המענה המהיר והיעיל לפנייתי בנושא הטלפונים הכשרים ועל פעולתו לטיפול במקרי חסימה שרירותית של מספרים חיוניים שפגעו בעיקר בצרכני הטלפונים הללו - הציבור החרדי.

הנוהל שהיה נהוג עד היום לפיו חברות הסלולר חסמו מספרי טלפון באופן סיטונאי בטלפונים כשרים על פי דרישות ועד הרבנים פגע במשתמשים רבים שנמנעה מהם גישה למספרים של מוקדי חירום ומשרדים ממשלתיים כמו משרד המבריאות.

החלטת השר הנדל תשפר משמעותית את השירות עבור משתמשים רבים שעד היום הופנו מחברות הסלולר לוועד הרבנים שלא חויב לתת הסבר.

ישר כוח!

חתימת שר המשפטים על תקנות השקיפות לאגודות העות'מאניות היא צעד חשוב בדרך לשקיפות של מוסדות רבים בישראל שנהנים מתמיכה ממשלתית ללא חובת דיווח.

בישראל פועלות כיום 3,343 אגודות עות'מניות, בכללן ההסתדרות החדשה, הסתדרות המורים, התאחדות התעשיינים, התאחדות המלונות, קרנות מחקר, התאחדויות מקצועיות שלא מחוייבות בשקיפות למרות שנהנות מתקציבים של מיליארדים מקופת המדינה.

לפני כחודש פניתי בשאילתה לשר המשפטים בבקשה לחתום על תקנות השקיפות שנוסחו כבר ב-2019 וישוו את מעמדן של האגודות העות'מאניות לזה של העמותות וכך יחוייבו בדווח ושקיפות. היום קיבלתי תשובה!

עכשיו כל שנותר הוא לוודא שהתקנות אכן נאכפות. נמשיך לעקוב!

המדיניות הרופסת של ממשלת ישראל בנושא הר הבית בכלל וגשר המוגרבים בפרט לא מסירה את הלחצים הבינלאומיים והגינויים, אלא מגבירה אותם ומוסיפה עליהם.

הכתובת נמצאת על הקיר, וקריסה של הגשר הזמני עלולה להביא לאסון בנפש.

הקמת גשר קבע שיכבד את הכניסה למקום הקדוש ביותר לעם היהודי ויעמוד בסטנדרט הבטיחות וההנגשה של המאה ה-21 לא צריכה להיות שנויה במחלוקת פוליטית!

היום ביקרתי יחד עם חברתי חה"כ אורית סטרוק ליד בית המחבל ריזק סאלח שרצח את החייל גיא פרידמן ז"ל. נדהמתי לראות בשטח הבניה הלא חוקית שלט של ימק"א עם הכיתוב "לשמור את התקווה בחיים".

אתם מבינים? המחבל רצח חייל, שוחרר, וכעת הוא מקבל תקציבי עתק מהאיחוד האירופי וגורמים זרים לבנות בית לא חוקי בשטח C.
צפו>>

על הרפורמה בחקלאות:

1. אני בעד חקלאות ישראלית, רוצה בפריחתה ובהצלחתה. היא שומרת על משאב הקרקע. יש לה ערך ביטחוני ולאומי. היא מייצרת המון "החצנות" חיוביות מסוגים שונים.

2. מדינת ישראל צריכה לשלם על כל הטוב הזה. קודם כל בכך שלא תקשה את החיים על החקלאים. שתוריד רגולציה, שלא תעקוץ אותם במים ולא תחייב אותם בעלויות מופרכות על עובדים זרים. בנוסף, בהתאם לסדרי עדיפויות גיאוגרפיים ודמוגרפיים, כדאי גם לתת סובסידיות ישירות לחקלאים.

3. דרך "התשלום" שנהגה עד היום, של מכסי מגן, היא דרך זוועתית שפוגעת בכל השחקנים בשוק. גם החקלאים, גם הצרכנים, וגם חוליות הביניים, ולכן אני בעד הורדת מכסים בכל תחום שהוא, וגם בחקלאות.

4. האנרגיה שתגיע לשוק כתוצאה מהתחרות והיבוא, תשנה את חיי כולנו, לטובה.

5. עם זאת, וזו הטענה שהביאה עלי את קצפם של חלק מחבריי, חשוב מאוד לעשות תיאום ציפיות, גם כדי שלא ניתן נשק בידי שונאי השוק החופשי שיביאו נתונים שעלולים לשכנע את מי שלא מעמיק, וגם כי זו האמת.

סל קניות ממוצע, ואפילו סל קניות ממוצע של פירות וירקות, אינם קבועים בהרכבם.
כשאשתי שולחת אותי לקניות, היא לפעמים כותבת שהיא רוצה "אפרסק" ולפעמים כותבת "פירות"
אני אקנה פירות בהתאם לטעמם של בני הבית שלי ובהתאם למסגרת התקציב שלי.
יכול מאוד להיות, שבעקבות ירידת מחירי האננס, אני אקנה יותר אננס ופחות תפוחים, ואז מחיר סל הפירות שלי דווקא יעלה, כי אננס עדיין יהיה יותר יקר מתפוחים.

ואז בעוד כמה חודשים יצוצו בעלי אינטרס ויבקשו להחזיר את המכסים כי "ההוצאה הממוצעת של משק בית על פירות וירקות עלתה" או "לא ירדה בהתאם לתחזית".

6. ועדיין, התמיכה או ההתנגדות לרפורמה לא תלויה רק בכותרת "הורדת מכסים" אלא במכלול ההסדרים, כולל הוראות המעבר שימנעו פגיעה בחקלאים, ובראייה הכוללת של הפיצוי, כמו גם ביחסי קואליציה אופוזיציה.

7. וכמובן, כל זה נוגע רק לעניין הורדת מכסי המגן. הרפורמה בענף הלול ומכסות הביצים, שיאפשרו לחקלאים ישראלים להתפתח ולגדול, בלי הקרטלים ותכנון השוק הקומונסטי היא ברכה. בלי אבל ובלי אולי. רק שלא ימסמסו אותה.

שבת שלום.

הפרטת הכשרות בשם ערכי השוק החופשי תביא לתוצאה אחת: אף אחד לא יסמוך לא על תעודת הכשר של המדינה ולא על תעודת היהודי של המדינה.

באותה מידה משמעות הרפורמה בגיור היא וויתור על עם יהודי אחד בארץ ישראל.

צפו בדברים שאמרתי היום בכנס בשבע>>

זה לא יום טוב למשטרת ישראל

הבוקר התפרסמו נתונים לפיהם 80% מהתיקים שנפתחו בגין ירי ואחזקת אמל"ח בדרום נגנזים.

אתמול התפרסמו נתונים של תנועת אם תרצו וארגון לביא לפיהם גם אירועי זריקת אבנים ביהודה ושומרון מסתיימים ברוב המקרים בענישה מקלה.

היום דווח כי המשטרה עצרה וחקרה באזהרה יהודי בשכונת שמעון הצדיק שהגן על ביתו מפני פורץ והחרימה את נשקו.

אזלת היד של המשטרה חותרת תחת המשילות בנגב, ביהודה ושומרון ובירושלים.
אסור להשלים עם זה!

צפו>>

נהוג בקרב ספורטאים מצטיינים וידוענים לבטח אברי גוף.

רונאלדו מבטח את הרגלים שלו ב-90 מיליון דולר, ברוס ספרינגסטין מבטח את הקול שלו ב- 6 מליון דולר.

אני גיליתי שגם בקרבינו מסתובב אדם יקר מאין כמוהו: אלי אבידר. כי בשביל לבטח את האצבע שלו מדינת ישראל משלמת 8 מיליון שקלים!

צפו>>

ערוץ הכנסת עשו את זה טוב יותר!

למה שנהנה לבד? קחו!

בהתרגשות וענווה מקבל על עצמי את תפקיד נציג הכנסת בוועדה לבחירת שופטים

"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה"

שיטת מינוי השופטים בישראל לא השתנתה מאז קום המדינה.

מתן זכות וטו הדדי לנציגי הציבור בוועדה היא צעד מבורך שהכניס גדעון סער ב-2007 אך למעט זאת דבר לא השתנה.

שיטת מינוי השופטים בישראל נותרה לא-דמוקרטית: יחסי הכוחות בוועדה למינוי שופטים נוטים לטובת נציגי הרשות השופטת שהם הרוב הקבוע בוועדה לעומת נציגי הרשות המבצעת והמחוקקת שמסתובבים עם תאריך תפוגה.

מנגד, הסוגיות בהן בית המשפט עוסק בהחלט השתנו: פעם היה לנו בית משפט שהתרחק כמו מאש מפוליטיקה, מסוגיות של ביטחון יחסי חוץ ומסוגיות של מדיניות. לעומת זאת כיום יש לנו בית משפט שכביכול נבחר באופן מקצועי אך בינו לבין מקצועיות אין דבר. הוא עוסק בשאלות ערכיות וקובע אילו חוקי יסוד עלינו לחוקק.

האזינו לדברים שאמרתי הבוקר לבן כספית וינון מגל>>

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IHFKFI&c41t4nzVQ=FJF&share=app

ניצן הורוביץ רוצה להוסיף בחינם את כל המסתננים על הגב של המערכת הציבורית, לייצר עוד עומס, ואז לייקר לנו ב-40% לפחות את הרופא הפרטי.

אני אפילו לא מדבר על מה שזה יעשה לתמריצים להסתנן לישראל ולהישאר בה.

ושימו לב מי שותק על זה. האנשים שעד לא מזמן היו בצד הנכון במאבק נגד ההסתננות: גדעון סער, איילת שקד, צבי האוזר, יועז הנדל ויאיר לפיד.

בשביל כסא ובשביל הקמת ממשלת שנאה שווה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל מסתנניה?

לציוץ>>
https://twitter.com/rothmar/status/1425314932086788105?s=20

עד שסוף סוף אימצתי גישה חיובית, ותראו לאן זה הביא אותי...

חיובי לקורונה.

תודה לכל המתקשרים על הדאגה והחיזוקים.

אל תשכחו לשים מסכות וללכת להתחסן, ואם אתם בגיל לחיסון שלישי, זה הזמן!

אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל. שנאמר: "שפטים ושטרים תתן לך" (דברים טז, יח), וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא תטע לך אשרה כל עץ" (דברים טז, כא). אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: "אצל מזבח ה' אלהיך".

אני חייב להודות שכשהתחלתי את השבוע הזה חשבתי שהפוסט לפני שבת יעסוק בתזמון המדהים שארגן לי פה הבוס הגדול.

יום שני השבוע, א' אלול, שבת פרשת שופטים.
יום ההולדת שלי.
פרשת הבר-מצווה שלי.
הפרשה בה מופיע הציווי למנות שופטים ושוטרים הגונים לעם ישראל.
בו ביום מתקיימת הישיבה הראשונה של הוועדה לבחירת שופטים, שרק הקב"ה יודע כמה נסים קטנים וגדולים נדרשו כדי שאהיה חבר בה.

ישיבה פרוצדורלית בעיקרה שנועדה להקמת וועדות המשנה שיראיינו את המועמדים.

לפני זה הדרכה בהנהלת בתי המשפט, על כל הליך המינוי, שבשנים האחרונות אין כמעט שום שלב שלו שלא זכה לביקורת חריפה ביותר שלי.
מאגר יהלום, שסוף סוף נרשם כדין.
וועדת השתיים, שלקחנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה עד לעליון ובדיון נוסף.
הכללים על פגישות שופטים וחברי וועדה.
הקורס...

ועוד ועוד.

יש הרבה עבודה. הרבה לתקן במערכת. הרבה לעשות במסגרת האפשר.

וריש לקיש מזכיר לי.

למנות דיין שאינו הגון זה כמו לנטוע אשירה ליד המזבח.

זה אפילו קצת יותר גרוע.

עץ אפשר לעקור. אבל נראה אתכם מפטרים שופט לא הגון.

וחשבתי שבזה נגמר השבוע הציבורי שלי.
קצת חופש אחרי חודשים אינטנסיביים בכנסת.

פגישות עם חברים, קמפינג עם המשפחה בצפון, אוגוסט, אתם יודעים...

ואז, אולי כסוג של תזכורת: הקורונה, וחקירה אפידמיולוגית, ולחץ את מי הדבקתי ועם מי דיברתי ועל מי נשמתי.

וחום, ורעידות, וחולשה.

וזה צריך ללמד אתכם, שתמיד צריך לקרוא גם את ההפטרה, ולא רק את הפרשה.

"בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת."

הייתי צריך לראות את זה בא...

אחת השאלות ששאלו אותי הרבה מאוד מאז שנבחרתי לוועדה זה "נו, עכשיו הכל בסדר? עכשיו פתאום תתחיל לראות את היתרונות בממשלה הזו, ובמצב הזה, ובהרכב של הוועדה? נשמע גם ממך ש'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'?".

אז אני לא מאמין בעצמי, עד יום מותי, ואני מקווה שנשאר לי עוד הרבה זמן לא להאמין בעצמי.

אבל בדיוק כמו בברכת המזון של אחינו בני עדות המזרח אני מבטיח להשתדל גם אחרי האוכל, השתיה, הבחירה והכניסה לתפקיד, לא לשכוח את חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ.

צריך להמשיך להתפלל, והרבה יותר חזק:

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

אמרתי שאני רוצה לכבות את האור בוועדה, כי שיטת המינוי צריכה להשתנות.
עם ישראל צריך לבחור את שופטיו בדרך דמוקרטית לא רק בגלל שזו הדרך בה כל מדינה נורמלית שמכבדת את עצמה עושה את זה, אלא כי רק בדרך כזו רוח השופטים ורוח העם תהיינה מתאימות.

וכשהמפתחות בידיים של העם, כל השאר זה כבר עניין של מי שבחר בעם הזה מכל העמים.

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.

גילוי נאות: הייתי המתמחה במשרד המשפטים שהכין מסמך ב-2009 לצורך הקמת הוועדה.

מאז סיימתי את ההתמחות. עשיתי מבחני לשכה. עבדתי ברשם העמותות. עברתי לשוק הפרטי. הקמתי משרד ואת התנועה למשילות, נבחרתי כח"כ ולחבר בוועדה לבחירת שופטים. נולדו לי 3 ילדים. ועדיין הוועדה שהוקמה בראשות שופט, שיועדה להגיש המלצות בתוך 90 יום - טרם עשתה זאת!

וברצינות, אין אף גורם ממשלתי שהיה יכול להרשות לעצמו התנהגות שכזו. שופטים ומשפטנים בשירות המדינה יודעים שאין שום גורם שהוא שיכול להפעיל עליהם ביקורת אפקטיבית.

השופטים שבאו בטענות על עיכובים של שעות או ימים בהחלטות ממשלה או של פקיד זה או אחר, הם אותם השופטים שישבו שנים רבות על החלטות בתיק אזרחי או פלילי, ולפעמים כשאנשים נמקים בכלא על לא עוול בכפם או חיים בעוני ובמצוקה כי פסק הדין בושש לבוא.

העומס והסחבת אינם פונקציה של כח אדם, מספר המשפטנים בשירות המדינה הולך וגדל כל העת.

התגובות שניתנו לאבישי גרינצייג הן תגובות שכל אדם בר דעת היה מתבייש לתת, ורק תרבות ארגונית שזרם העומק המרכזי שבה הוא "למה מי אתם?" יכול לייצר תגובה שכזו.

אותה תרבות ארגונית אפשרה למנדלבליט להגיד שיש מניעה משפטית למנות כל פרקליט מדינה שאינו מומי למברגר או לקדם את חברו גיל לימון בלי לחשוש.

גדעון סער, יש לך הרבה מה לשנות במשרד הזה!

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001381728

שמח לבשר שבתחילת השנה החדשה אעבור עם משפחתי לעיר לוד.

לפני מספר שבועות, בדיון של שדולת ארץ ישראל בכנסת, חנה אשתי שמעה את ראש העיר יאיר רביבו שאמר כי מאז ההתפרעויות מאות משפחות עזבו את העיר. "למה שלא נעבור לגור בלוד?" היא אמרה לי ולמחרת התחלנו לחפש דירה בעיר לשנה הקרובה.

רובכם וודאי יודעים על הקשר האישי המיוחד שנוצר ביני לבין תושבי לוד במהלך הפרעות, אך למעשה מדובר בתופעה רחבה יותר ויפיפיה של ערבות הדדית בין תושבי יהודה ושומרון לבין אחיהם בערים המעורבות.

מאז שהתפרסמה הכתבה שמעתי על עוד ועוד משפחות שבאו להצטרף לעיר ולגרעין המיוחד שצמח בה.

הערים המעורבות הן אתגר חשוב של הציונות בזמננו. היכן שנשרפו בתי כנסת וספרי קודש יש לבנות עוד בתי מדרש ועוד בתי כנסת. בכל מקום שמשפחות עוזבות עלינו להיות שם ולהבטיח את אחיזתנו!

לכתבה במקור ראשון>>
https://www.makorrishon.co.il/news/387137/

נתחיל בווידוי קטן: אני סחי. מעולם לא עשיתי פעולה לא חוקית בשום הקשר של סם אי פעם לכן איני מדבר מחוויה אישית.

ברמה הנורמטיבית, אני סבור שעל מדינה להתעסק כמה שפחות באיסור של מה שרע ומזיק. הגנה על צעירים מנזקי הקנאביס היא בהחלט מטרה נעלה. אך היא באחריות המשפחה, הקהילה והחברה, ורק כמפלט אחרון, המדינה.

כשם שאני זה שאחראי לשמור שילדיי לא ישתכרו, למרות שיש לי אלכוהול בבית, כך אני לא רואה הכרח שבשם השמירה על הצעירים, המדינה תאסור באופן גורף שימוש בקנביס.
המדינה בהחלט יכולה לדרוש סימון ברור והגבלת גיל במכירה, ולסייע בהסברת הנזקים והנגשת המידע הרלוונטי, אך איני רואה צורך ביותר מזה.

כשם שאני לא רואה טעם במעורבות המדינה במיסוי 'חינוכי' על משקאות ממותקים, אני לא רואה צורך ב'חינוך' שכזה בתחום הקנביס.

בתמונה: ככה זה היה נראה אם הייתי משתתף היום בדיון של הוועדה המיוחדת להתמכרויות בכנסת ולא דרך הזום