הבוקר הצבענו בוועדת החוקה על הצעת חוק העוסקת באסירים הביטחוניים המוחזקים בידי השב"ס, זאת בהסכמה מלאה קואליציה ואופוזיציה המשקפת את המאמץ המרוכז של החברה הישראלית כולה לטובת מטרות המבצע, השבת החטופים כולם וחיסול החמאס.

ישבו כאן השבוע בוועדה נציגי משפחות החטופים ודרשו ממני, בצדק מוחלט, לעשות שימוש בכל כלי שבידי ולהפעיל כל אמצעי לחץ, כדי לוודא שמדינת ישראל עושה הכל למען שחרור כלל החטופים.

אני לא רואה כיצד הכנסת דלק וסיוע הומניטארי לחמאס שבימים אלה ממש ממשיך בלוחמה הפסיכולוגית ובהתעללות במשפחות החטופים, ודרכם בחברה הישראלית כולה, מקרבת אותנו ליום בו ישוחררו כלל החטופים, ואני אדרוש הסברים בעניין זה.

https://www.youtube.com/watch?v=yobR27OjZSs

דגל שחור מתנוסס מעל פסק דין שנותן אישור להפגנת תמיכה באויב ובמעשיו בעת מלחמה.

הזדהות עם האויב היא עבירה לפי החוק למלחמה בטרור.
הפגנה למען החמאס בתל אביב = טרור.

חלק משופטי בית המשפט עודם תקועים בגישת העבר השגויה שמרבית העולם החופשי התקדם ממנה לאחר ה-7.10.

מצער מאוד שמשטרת ישראל "התנדבה" להכשיר עבור בית המשפט את ההפגנה הזו, ונתנה את הסכמתה לקיום הפגנת טרור בתל אביב. הפגנה שלא הייתה מקבלת אישור בגרמניה או במדינות אירופה אחרות. שם כבר הבינו והגיע הזמן שגם אנחנו נבין.

טרור איננו חופש ביטוי!

אני קורא לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להורות למשטרה לחזור בה מ"ההסכמה" הזו ולמנוע את קיום הפגנת הטרור של חד"ש בתל אביב.

‏בהפטרה שנקרא השבת:
"כה אמר ה' צבאות:
הֵמָּה יִבְנוּ ואני אהרוס, וקראו להם גבול רִשְׁעָה, והעם אשר זָעַם ה' עד עולם.

ועיניכם תראינה ואתם תאמרו:
יִגְדַּל ה' מֵעַל לגבול ישראל."

שבת שלום לחיילי צה"ל הגיבורים,
ההורסים בשעות אלה את גבול הרשעה, ומשיבים את הבנים האובדים לגבול ישראל.

בן משפחה שלי חטוף בעזה. אני שותף מלא לקריאה להשבת כל החטופים המוחזקים בידי מרצחי החמאס.
הבוקר אמרתי לנציגי משפחות החטופים שהגיעו להשמיע קולם בוועדת החוקה כי חשוב שנזכור שאנו יכולים להתווכח על הדרך אך איננו חלוקים כלל על הצורך בהשבת כל החטופים כולם.

הפגנות לתמיכה בטרור המתקיימות ברחובה של עיר בזמן מלחמה הן שערוריה.
לנו כציבור לא ידוע מי אחראי להתקיימותן.

בית המשפט טוען שההפגנות הן בהסכמת המשטרה; המשטרה טוענת שההסכמה נכפתה עליה על ידי הפרקליטות.
לא ניתן לקבל מציאות של סמכות ללא אחריות במערכת המשפט.
בכוונתי לבדוק את הנושא לעומק בדיון מיוחד שאכנס בוועדת החוקה.

צפו בראיון לערוץ הכנסת:

https://www.youtube.com/watch?v=clXLXwQm2eA&t=2s

מפלגת הציונות הדתית:

ככל שהפרסומים לגבי עסקת החטופים שתובא לממשלה היום נכונים, העסקה המוצעת רעה ואסור להסכים לה.
רעה לביטחון ישראל, רעה לחטופים ורעה לחיילי צה"ל.

אנחנו רוצים לראות את כל החטופים בבית בריאים ושלמים וליבנו עם משפחותיהם. ודווקא בגלל זה מדובר בעסקה שאסור להסכים לה.

הלחץ הצבאי על החמאס עובד ולכן החמאס ויחיא סינוואר מציעים כעת עסקה כזו. חמאס נואש לימי הפוגה כדי להתארגן להמשך הלחימה תוך עריכת מניפולציות חוזרות ונשנות עם יתר החטופים, ועל כן צריך להמשיך את הלחץ ולוודא שכל החטופים משוחררים.

אנו מעמידים אל מול פנינו את החטופים הנותרים, ובהם חיילי וחיילות צה"ל שהעסקה תפקיר אותם לפרק זמן בלתי ידוע, תעלה את "מחירם" ותיתן לחמאס את האפשרות להתארגן להסתרתם ולעמידה ממושכת יותר במתקפות צה"ל.

אנו מעמידים אל מול פנינו את חיילי צה"ל שבימי הפסקת האש יהיו חשופים למתקפות ולאיומי חטיפה ורצח, עם יכולת תגובה מוגבלת, וסיכון חיים מוגדל עם חידוש הלחימה לאחר שחמאס התארגן מחדש.

אנו מעמידים אל מול פנינו את תושבי העוטף שהאיום שפגע בהם ומאיים להמשיך לפגוע בהם ייוותר על כנו ויתבסס בימי הפסקת האש.

אנו מעמידים אל מול פנינו את האזרחים והחיילים שיירצחו וייחטפו בעתיד, בישראל ובמדינות אחרות בעולם, הן על ידי המשוחררים בעסקה, והן במטרה להפעיל לחץ נוסף על ישראל.

הדרך היחידה להשבת כל החטופים היא דרך המשך הפעלת הלחץ הצבאי הבלתי פוסק על החמאס עד להכרעה מוחלטת.

הציונות הדתית תעמוד כמו חומה בצורה על המשך המלחמה עד להשמדה מוחלטת של חמאס, החזרת החטופים כולם והסרת האיום הנשקף מרצועת עזה לעבר אזרחי ישראל.

הקונספציה השגויה של מדינת ישראל בנושא החטופים והשבויים מובילה אותנו פעם אחר פעם למציאות בה העסקה הטובה ביותר שניתן להשיג היא עסקה רעה, עתירת סיכונים ופגמים.

העסקה שאושרה אמש בממשלה היא העסקה הטובה ביותר שמדינת ישראל יודעת להשיג היום.

ובכל זאת, ואולי דווקא בשל כך, העסקה שאושרה אמש בממשלה היא עסקה רעה, עתירת סיכונים ופגמים, ואני מתנגד לה.

היכולת של שתי האמירות הסותרות האלה להתקיים ביחד נובעת מהקונספציה השגויה של מדינת ישראל בנושא החטופים והשבויים.

כל זמן שלא ניפטר מהתפיסה הזו ימשיכו להיות מונחות על שולחן הממשלה הצעות שהן גרועות ביותר ובאותה עת גם הטובות ביותר שניתן להשיג, והפרדוקס הרע הזה ימשיך ויתקיים.

זה אינו המקום הראוי לדיון ולגיבוש תפיסת ההפעלה של מדינת ישראל בתחום הרגיש של חטופים ושבויים, אולם על ממשלת ישראל לייצר את שינוי התפיסה באופן מיידי, והיא יכולה להיעזר בכך בדו"ח שמגר ובמורשת מבצעי העבר המפוארים של צה"ל. וזאת לפני שתונח על שולחנה העסקה הגרועה הטובה ביותר הבאה חלילה.

ועדיין, משהתקבלה ההחלטה בממשלה ברוב עצום, עלינו להביט באופן פרקטי ומציאותי על שני הצדדים של העסקה.

בראש ובראשונה, כולנו שמחים, מאושרים ומברכים על שחרור החטופים, הילדים והאמהות שישובו לביתם ולמשפחותיהם. והלוואי שנצליח לשחרר במסגרת העסקה את מירב החטופים האפשרי.

אך המשימה המוטלת על כתפי כולנו כעת היא לוודא שאף אחד מהסיכונים הגלומים בעסקה, לא יתממש חלילה. זוהי משימה המוטלת עלינו כעם במלחמה, בלי שום קשר לשאלה אם תמכנו או התנגדנו לעסקה.

והסיכונים לא מעטים:

ראשית, ובאופן כמעט בלתי נמנע, שחרור חלקי של חטופים מגביר את הסכנה לחטופים שנשארים בשבי. הן הסכנה לחייהם ולשלמות גופם והן הסכנה שימי ההתארגנות ישמשו את החמאס לשנות מיקומים או להקשות על סיכויי החילוץ שלהם בעתיד.

שנית, ימי הפסקת האש עלולים להיות מנוצלים חלילה לפגיעה בחיילינו ולנסיונות חטיפה. כולנו זוכרים את בניה שראל, את ליאל גדעוני ואת הדר גולדין זכרונם לברכה. זהו איננו חשש תיאורטי, וצה"ל חייב לוודא שלא יהיו מקרים שכאלה בהפסקת האש שבמסגרת העסקה הנוכחית.

שלישית, ההפוגה עלולה להידרדר לעצירת המומנטום הצבאי של הלחימה ונסיונות סחיטה מצידו של החמאס במטרה להשיג ימי הפוגה נוספים, שעלולים להצטבר לעצירה מוחלטת או כמעט מוחלטת של הפעילות הצבאית בעזה ולפגיעה במטרת העל של המלחמה, השמדת חמאס ופירוז הרצועה. על צה"ל לחדש את התקיפות מיד עם תום הזמן הקצוב עד למימוש 2 מטרות המלחמה במלואן

רביעית, ניצול ימי ההפוגה על ידי החמאס לטובת התעצמות, התחמשות, התארגנות והתמגנות שיגבירו משמעותית את הסיכון לכוחותינו לכשתתחדש הלחימה, ויקשו מאוד על הסרת האיום מעל יישובי העוטף ומדינת ישראל כולה.

חמישית, כניסת התקשורת הזרה בימי הפסקת האש והשקת והעצמת קמפיין המציג את ההרס בעזה ומזמין לחצים בגין "משבר הומניטרי".

שישית, הגברת הלחצים הבינלאומיים להפסקת אש, בין בגלל התקדים של הפסקה יזומה על ידינו, ובין בשל ירידת הלחץ הבינלאומי הנובע ממספרם הגדול של החטופים ומזהותם.

שביעית, השימוש במשוחררי העסקה על ידי חמאס ככלי להתנעת חזיתות נוספות, ביהודה ושומרון, בירושלים ובשאר חלקי הארץ. חגיגות הזדהות או שמחה על שחרור המחבלים עלולות להפוך בקלות לאירועים מתגלגלים. זאת בנוסף לפיגועים שעלולים להתבצע באופן ישיר על ידי המשוחררים, כפי שהתרחש בעבר עם משוחררי עסקאות אחרות.

שמינית, עליית סכנה לחטיפות נוספות בעתיד הקרוב, בכל החזיתות ובחו"ל. בנושא הזה, דווקא העובדה שהעסקה נעשתה על נשים וילדים, ולא התקבע עיקרון ברור וחד שחטיפת ילדים איננה אירוע "משתלם" עבור ארגוני טרור, ואין שום יכולת "לסחור" בהם, עלולה להעמיד בסיכון מוגבר דווקא את האוכלוסיה הזו.

תשיעית, יצירת התקדים של עסקה חלקית, בניגוד לעסקה כוללת, עלולה להזמין סחיטה מתמשכת ומחירים הולכים וגדלים, שתלווה את הלחימה בחזית עזה למשך פרק זמן לא מוגבל. עסקה חלקית מייצרת את הסכנה שה"מחיר" שמדינת ישראל תידרש לשלם בעבור שחרורם של חטופים אחרים יעלה ויטפס, במונחים של ימי הפסקת לחימה או במונחים של שחרור מחבלים או כל צורך אחר שישרת את החמאס במלחמתו בישראל.

והנקודה האחרונה, והחשובה מכולן. כל הסיכונים הללו הם בהנחה שהחמאס לא יפר את תנאי העסקה. לא ישחק ברגשות המשפחות והציבור הישראלי. לא יימנע מלשחרר את החטופים שהתחייב לשחרר. לא יפר את הפסקת האש, בין בעצמו ובין באמצעות ארגוני פרוקסי או ארגונים סוררים. אם החמאס יפר את תנאי העסקה, נשלם את מלוא המחיר אך לא נזכה לראות בשובם של כל החטופים המוסכמים לביתם.

מדינת ישראל על כל זרועותיה הביטחוניות והמדיניות צריכה להתמקד בימים אלו בנטרול הסיכונים כולם.

המחויבות של מדינת ישראל חייבת להישמר לחיסולו המוחלט של החמאס ולהשבת כל החטופים לביתם.

בנוסף לקונספציית "החמאס מורתע" הידועה לשמצה, נהיה חייבים לשבור גם את הקונספציה ארוכת השנים בעניין שבויים ונעדרים ולבסס מחדש את התפיסה הערכית והציונית שליוותה את מדינת ישראל בימי נעוריה. התפיסה שהפכה חטופים ישראלים לנטל עבור המחזיקים בהם, ולא לנכס.

נתפלל כולנו יחד לשובם של כל החטופים לביתם ושיתקיים בנו הפסוק מספר ירמיה

כֹּ֣ה אָמַ֣ר ה' מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם ה' וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְנֹאמַר אָמֵן

שמחים על כל חטוף שמשתחרר לחיק משפחתו.

ויש תקוה לאחריתך ושבו מארץ אויב.

חופש הביטוי אינו צ'ק פתוח. אמירה "חופש ביטוי" לא מאפשרת כל אמירה מסיתה וצריך להבדיל בין אמירות שמסייעות לאויב בזמן מלחמה שהן אסורות לבין אמירות ביקורת על השלטון.

כשמדובר בארגוני טרור, גם בארצות הברית, מולדת התיקון הראשון, נקבע שלעתים די בדיבור בכדי להוות סיוע משמעותי לטרור.

‏על פי הפרסומים, שני המחבלים מהבוקר היו כלואים בעבר בקשר לטרור.

אנחנו חייבים להבין שהכלי של המשפט הפלילי פשוט לא מתאים לטרור.

פושע פלילי רגיל עובר שיקום בכלא.

טרוריסט נשאר טרוריסט!
כשהוא מסיים "לרצות את עונשו" העונש שלנו רק מתחיל.

גם בתחום המשפט הפלילי, נדרש שינוי קונספציה.

‏במשפט הפלילי מדברים על אינטרסים שונים שבענישה.

הענישה יכולה להיות גמול, להוות הרתעה, לשמש כלי לשיקום וגם להרחיק את האדם מהחברה.
יש גם הבנה למצוקות ולרקע שעליו גדל הפושע, והתחשבות בקביעת מתחם הענישה.
כל זה טוב ויפה כשמדובר על החריגים בחברה שלי.

כשמדובר באויב, זה לא מעניין!

‏כשמדובר באויב, כל מה שמעניין זה הרתעה וסיכול.

אויב אמור להיות או מת (עדיף) או בכלא עד יומו האחרון, במינימום האפשרי של התנאים.

הנושא הזה עולה שוב ושוב בדיוני וועדת החוקה, ולא נניח לו עד שנמצא את הדרך החקיקתית והמשפטית לשינוי התפיסה היסודי והכל כך נדרש, לישראל ולעולם.

‏האזינו לדברים שאמרתי אצל דוד בן בסט, השידור המלא מחר ברדיוס 100FM

עיקרי הדברים מובאים כאן גם בטקסט.

דוד בן בסט: "אני רוצה להשמיע לך משהו, ואני רוצה לשמוע את דעתך"

קטע מוקלט - ‎@OfirAkunis
"הרפורמה הזאת לא תקודם ולא תהיה בעת הכהונה של הכנסת הזאת, זה ברור."

דוד בן בסט: "דעתך?"

ח"כ רוטמן: אני כל פעם תהיתי מה זה נקרא "הרפורמה הזאת"?
"הרפורמה הזאת" כבר עברה כמה שינויים עוד לפני שעבר החוק הראשון.
אני חושב, ומקווה ובטוח, שההבנה בציבור שנדרשת רפורמה, זה כבר דבר נתון.
השאלה היא, איזה רפורמה.
אני מאוד מאוד מקווה ש"הרפורמה הזאת" לא תחזור.
אני מקווה שהיא לא תחזור, למה?

כי אני יודע, ואגב כבר נעשו בעניין הזה שיחות שאמרתי להם "כרגע אין מה לדבר על זה" כולל מאנשים באופוזיציה, "בוא נשב ונראה מה כן מקדמים בהסכמה".

כי אני חושב שכאשר יחזרו החיילים משטחי הכינוס, ויסתכלו על הפוליטיקאים ויסתכלו גם על חלק מהאולפנים, הם יגידו: "תגידו, אתם משוגעים?
אנחנו ישבנו שם, ונלחמנו שכם אל שכם, חרדים שהתגייסו, תאמין או לא, ואנשי זק"א, חילונים, דתיים, ימנים, שמאלנים, תומכי רפורמה, מתנגדי רפורמה, ידענו להסתדר. תסתדרו! תביאו רפורמה מוסכמת!"

ובשניה שהלחץ הזה יבוא מכל חלקי הציבור, (הוא היה אצל חלק) אבל בשניה שהוא יבוא מכל חלקי הציבור, אני יודע ש"הרפורמה הזאת" לא תחזור.

אם יעבור משהו, מקווה מאוד, זה יהיה גם בהסכמה רחבה, וגם בקונצנזוס כי אני מקווה שהפוליטיקאים כולם, גם אנחנו, גם הצד השני..."

דוד בן בסט: "גם אתה"

ח"כ רוטמן: ...גם אני, יקשיבו לווייב, לקול, לזעקה של הציבור שרוצה פוליטיקה אחרת. די עם הדיון לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. זה לא עוזר לאף אחד"

״וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל״

כל מהותו של חג החנוכה הוא להלל ולשבח. במשך כל תפילת הדלקת הנרות, אנו מודים לבורא עולם על הניסים והנפלאות שנעשו לעמנו ועל חוזק ידם של המכבים. את חג החנוכה הזה, אנו חוגגים בצל לחימה שגובה עמה קורבנות רבים מהעם שלנו. תחושות האבל והאובדן הגדול שיש בתוכנו, משולבות יחדיו עם חגיגות הניצחון על האויב וחיזוק המורל הלאומי. המכבים הלוחמים של ימינו, באומץ לב ובגבורה, מגנים על מדינת ישראל אשר מהווה נס גלוי בפני עצמו.

אתמול, הדלקתי את הנר הראשון של חנוכה יחד עם רבני ותלמידי ישיבת שעלבים שבעיר שדרות המפונה. חלקם איבדו חברים טובים במהלך הלחימה וחלק ממשפחותיהם נמצאים ברגעים אלו בשדה הקרב ומגנים על כולנו. ובכל זאת, היה מרגש לראות כיצד למרות הקושי הרב בו הם שרויים בימים האלו, הם בחרו להתאחד סביב חג החנוכה ולהודות על הקיים. בירכתי אותם, ואת כל עם ישראל, שבזכות ניסי חג החנוכה נצא מאפלה לאורה ומשעבוד - לאור גדול.

עם ישראל הוא אור לכל המבקשים לכלותינו. אור מספיק גדול, כדי להסיר כל חשכה ולגרש כל אויב. בימים אלו, אני מחזק את חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמר ארצינו ונושא תפילה שירבו הניסים על עמנו בברכת: ״שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם, בַּזְּמַן הַזֶּה״

עם ישראל חי,
חג חנוכה שמח 🕎

יש אנשים, אנשי האתמול, שממשיכים להסית, ללכלך ולנהל פוליטיקה זולה גם בעת לחימה.

הבוקר, ראיתי כותרת ובה נאמר ש-8% מהמועמדים בבחירות המוניציפאליות בארץ מגויסים. מקרב מועמדי מפלגת הציונות הדתית - 62% מגויסים.

זה לא מפריע למסיתים להשקיע סכומי עתק בזמן מלחמה בשלט עם הכיתוב ״קואליציית המשתמטים״.

לסחורת השנאה הזו אין קונים. רק סוכנים שממשיכים להפיץ את אותן סיסמאות עבשות.

אתמול, בוועדה לביטחון לאומי אמרתי שנשקים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים. מה שהורג, הוא האדם האוחז בנשק. כלומר, השאלה האמיתית היא לא האם נותנים נשקים, אלא למי נותנים אותם.

האקדחים והרובים שהיו ב-07.10 בידיים של אזרחים שומרי חוק, הצילו מאות אנשים. לכן, אל לנו להפוך את החריג למציאות.

אין למדינה שום זכות מוסרית למנוע מהאדם את הזכות הבסיסית להגנה על עצמו או על חיי משפחתו.

״הרבה אנשים אומרים שהם רוצים להצליח, אבל לא כולם מוכנים לשלם את המחיר שצריך כדי להצליח״

המשפט הזה, שהיה כל כך מזוהה עם גיבור ישראל סמ״ר עמית בונצל הי״ד, נתלה בכניסה לשבעה בבית משפחתו וקיבל משמעות חזקה פי כמה לאחר מותו. עמית ז״ל, היה לוחם וסמל מחלקה ביחידת הצנחנים ונפל בעת לחימה במהלך הקרבות בעזה.

אתמול, פגשתי את איציק ונועה בונצל, הוריו של עמית ז״ל. כשרואים את הבית בו גדל עמית ואת ההורים שחינכו וגידלו אותו כל השנים על אהבת הארץ, אפשר להבין את המקום ממנו שאב את הכוחות להילחם בגבורה ובעוז באויב. את העוצמות והחוזק שקיימים בהם, קשה להעביר במילים. אביו, סיפר לי על האדם שהוא היה - לוחם מסור למדינה ולהגנה על המולדת, אדם עם לב רחב שתמיד שם את האחר לפניו.

באמצעות כישרון הכתיבה יוצא דופן שלו, כתב עמית מאמרים רבים למגירה על נושא המנהיגות ומהו אופיו של מנהיג אמיתי. אביו, שיתף כי במהלך שירותו עמית דאג שקודם כל החיילים שהוא פיקד עליהם יאכלו, ורק לאחר מכן חשב על עצמו. לפני צאתו לקרב האחרון, אמר: ״אבא אל תכעס עליי, חתמתי על כרטיס אדי, תתרמו כמה שיותר איברים לחיילים פצועים״. כזה היה עמית, בעל אופי של מנהיג אמיתי גם בחייו וגם במותו. בדיוק כזה, שכתב עליו במאמריו.

יהי זכרו של עמית ושל כל חללי צבא הגנה לישראל ברוך.

רובנו, קואליציה ואופוזיציה, עושים מאמצים רבים לנהל את הבית הזה למרות המחלוקות, בדיונים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ללא חילופי האשמות.

אני קורא לבית המשפט העליון - לא הכל חייב להיות מוחלט עכשיו, אל תעוררו מריבות שלא לצורך, יש מספיק על מה לדון ועל מה להתווכח בנוגע ללחימה - אל תפלגו את העם בזמן הלחימה.