להלן תשובתי שמסרתי כעת לבג״ץ בעניין העתירות לביטול חוק צמצום עילת הסבירות:

בית המשפט הנכבד נעדר סמכות לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.

המקום לנהל את הדיון בתכנית לתיקון מערכת המשפט בכללותה היא הכנסת וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ואכן, נשיאת בית המשפט העליון, הנהלת בתי המשפט ונשיאים קודמים של בית המשפט העליון, הוזמנו למסור עמדתם בפני ועדת חוקה חוק ומשפט ולמגינת הלב בחרו שלא לעשות כן. נדמה, אפוא, שניתן בעניין זה להחיל את דוקטרינת ההשתק, לרבות השתק שיפוטי.

בנוסף ביקשתי להדגיש ולהזכיר את תוכנה של הצהרת האמונים של שופטי ישראל: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
מאחר ואין חולק כי בית המשפט הנכבד נעדר כל הסמכה בחוק או בחוק יסוד לערוך ביקורת שיפוטית על חוק יסוד (שלא לדבר על פסילתו), הרי שכל ביקורת שכזו תעמוד בסתירה להצהרה דלעיל.

הגעתי לדיון בבית המשפט העליון בנושא החוק לצמצום עילת הסבירות. בקרוב אשא דברים בפני השופטים

מוזמנים לעקוב

דבריי בפני בית המשפט העליון ביחס לעתירה לביטול החוק לצמצום עילת הסבירות:

פרופ' חיים חנני, סגן נשיא הטכניון בשנות השישים המוקדמות יזם ניסוי. הוא פנה לתלמידיו ושאל אותם "לאיזה מידע אתם זקוקים כדי שתוכלו לתכנן צינור שיעביר דם מחיפה לאילת.

הסטודנטים החרוצים והמוכשרים הציפו אותו בשאלות.
מהו אורך הקו? מהי הטופוגרפיה? מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו. האם מדובר בדם עשיר בחמצן או בפחמן דו חמצני? מהי מהירות הזרימה והלחץ הצפוי בתוך הצינור? ועוד ועוד שאלות שמצאו את עצמן מיד לדפי הסרטוט ולסרגלי החישוב.

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע חנני לתלמידיו כי כולם נכשלו במבחן. והסביר "לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו?"

בעקבות אותו ניסוי, הוקמה בטכניון מחלקה ללימודים הומניים, באתר המחלקה מופיע הסיפור ודאגתו של חנני ממצב בו ״סנדלרים עוסקים באטום״ במדינה, כיוון שהסטודנטים חסרי הכשרה הומניסטית ופוליטית הכרחית (״סרגלי חישוב מהלכים״)

העותרים, ולצערנו הרב, גם היועצת המשפטית לממשלה, מציעים בפני כבודכם טכניקות משפטיות שונות ומשונות, מן הגורן ומן היקב, מבנגלדש, מאוגנדה ומפקיסטן, כדי לפסול את התיקון לחוק יסוד: השפיטה.
והם מציפים את כבודכם בשאלות שונות ומשונות. האם ניתן לפסול מכח דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי, או על פי העיקרון של שימוש לרעה בחוקי יסוד, או בכלל על פי העקרונות של המשפט העברי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין בעניין מס דירה שלישית.
אבל עצם העיסוק בשאלות הללו הוא כישלון במבחן. במידה מסויימת, אפילו התשובה הקצרה שהגשתי שעסקה בשאלת הסמכות, היא כבר כישלון במבחן.
כי כל אלה שאלות על אופן התכנון של הצינור בו יובל הדם, אולם איש לא שואל את עצמו מדוע צריך צינור שכזה?
הדם, על פי מקורותינו, אסור באכילה, כי הדם הוא הנפש.
בנמשל שלי היום, הדם הוא ציפור הנפש. ציפור הנפש של הדמוקרטיה הישראלית. זכות הבחירה של האזרח הישראלי.

מדוע צריך הליך משפטי או פסק דין שיפגע בציפור הנפש של הדמוקרטיה?
גם עם כל הטיעונים, המחוכמים, המתחכמים או המטופשים. מה ההצדקה ליטול ממדינת ישראל את המאפיין הבסיסי ביותר שלה כמדינה דמוקרטית?
את הבחירות החופשיות.
את היכולת של הציבור להביע את דעתו.
את היכולת של הציבור לשנות את החוקים שעל פיהם מתנהלים חייו.
את היכולת של הציבור לקבוע את ההסדרים שעל פיהם פועל השלטון של העם, על ידי העם, למען העם.

במשך שנים רבות, בתהליך הדרגתי של התחכמויות משפטיות, נטל לעצמו בית המשפט העליון הישראלי סמכויות שאין להן אח ורע בעולם.
בתחילתו של התהליך, הזהיר נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי מפני הצעדים הללו:
"תנאי חיוני לפעולתם התקינה של בתי המשפט במדינה כמדינת ישראל — שבית המשפט יימנע מלעסוק בנושאים שבמדיניות, של בחירה בין השקפות עולם בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה השנויים במחלוקת ציבורית, כל אימת שהכנסת נתנה את דעתה על נושא מנושאים אלה והביעה את רצונה בדרך של חקיקת חוק חרות; ושכל ביטול של חוק חרות על־ידי בית משפט בעניינים כגון אלה יהפוך את בית המשפט לשותף בכיר במלאכת החקיקה ויעשה את השופטים בני־פלוגתא במחלוקות ציבוריות, כאשר חלק מן הציבור מוחא להם כף וחלקו האחר דוחה את פסיקתם כחד־צדדית ומוטעית מיסודה. כך יגיע בית המשפט לא רק לעימות עם הרוב בכנסת, אלא יאבד לו אוחו אמון של כלל הציבור, שהוא תנאי בל יעבור למעמדו הציבורי. כסבור הייתי שהמשטר החוקתי המקובל על כולנו הוא דמוקרטיה פרלמנטרית שבה העם, באמצעות נציגיו הנבחרים, מביע את רצונו כפוסק אחרון בעניינים שבמדיניות. אם הפרלמנט הנבחר אינו ממלא את תפקידו כראוי, לא תימצא תרופה בהשלטת משטר אוליגארכי של קבוצת אנשים, ויהיו חכמים ונבונים וישרים ככל שיהיו — שהם יהיו מוסמכים לבטל דברם של נציגי הציבור בענייני חקיקה, מבלי שיהיו חייבים לעמוד, מעת לעת, לדין הציבור בבחירות. הוא שאמרתי: בקשת תרופת פלא לחולייו של המשטר הקיים, חציית הקו האדום על־ידי בתי המשפט ושירות דוב להם."

והנה הגענו לימים שנבואותיו של לנדוי התגשמו. אמון הציבור בבית המשפט הלך ודעך, בגלל המעורבות הרבה של בית המשפט בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה.
אבל אמון הציבור בדמוקרטיה, נשאר.
בשלוש השנים האחרונות העם הלך לקלפי שוב ושוב, במטרה להגיע להכרעה, לממשלה יציבה. שוב ושוב יצא הציבור בהמוניו להצביע בבחירות באחוזי הצבעה מפתיעים ומרשימים, מהגבוהים בקרב המדינות הדמוקרטיות.
חמש פעמים הלכנו לבחירות. כי הציבור הישראלי מאמין בדמוקרטיה. מאמין בבחירות חופשיות. מאמין בחופש ביטוי. מאמין ביכולת לנסות להגיע להסכמה רחבה, בכל הנושאים.
והסכמה רחבה לתיקון מערכת המשפט היא הדבר שלו אנחנו זקוקים יותר מכל. הדרך לשם אינה קלה.

היא בוודאי תתארך אם תחליטו שהנושא מוטל לפיתחכם.
אל תתפתו להפוך לשותפים בכירים במלאכת החקיקה. אל תתפתו לקבל מחיאות כף מחלק מהציבור כשהחלק האחר ידחה את פסיקתכם כחד-צדדית וכמוטה, והיציאה מהמשבר החוקתי שישראל מצויה בו כבר שנים רבות רק תתארך ותסתבך.

וברור שאנחנו בכנסת לא נקיים מטעויות.
למען האמת, הפרלמנט סובל מחוליים, בדיוק כפי שכתב לנדוי.
ודיונים בכנסת נראים לא טוב, וחברי כנסת הם לא "מקצועיים", והם צריכים להגיע להסכמות ולדילים.
אבל דמוקרטיה זוהי השיטה הטובה ביותר, או הכי פחות גרועה, שמצא המין האנושי לפתור את הבעיות של קבלת החלטות משותפת על ידי מספר גדול של אנשים.
והיא גם הדרך שמקדמת יותר מכל דרך אחרת את זכויות הפרט ואת השוויון ואת חופש הביטוי.
מי שבנה על קבוצת אליטה אוליגרכית שתשמור לו על זכויותיו, גילה לאורך הדורות שאליטה היא מצויינת בשמירת הזכויות, שלה ושל החברים בה.
בקידום זכויות של אחרים, היא יותר חלשה.
ועדיין, תמיד בית המלוכה או היכל המשפט ייראה יותר יפה, מכובד ומסודר, מרצפת ייצור החוקים של הפרלמנט.
אבל זוהי הדמוקרטיה. כך נראים החיים עצמם. בניגוד לבית המשפט שפוסק את דינו וקם מכסאו, ומותיר את היישום ואת הריג'קטים לאנשים אחרים, נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה נושאים באחריות הציבורית והפרלמנטרית. אם הם מינו אדם לא מתאים לתפקיד, הם אלה שיסבלו מתת-התפקוד שלו. אם הם קיבלו החלטה לא טובה, הם יהיו אלה שיצטרכו לעמוד בפני הציבור ולהסביר מדוע הם משנים אותה בתוך זמן קצר.

וגם בקידום הרפורמה, וגם בנושאים אחרים.
בהחלט יכול להיות שטעינו. בהחלט יכול להיות שעוד נטעה.
אבל אם אנחנו נטעה, אנחנו נהיה גם אלה שנוכל לתקן.
ואם נטעה ולא נתקן, יוכל הציבור שבחר בנו, להחליף אותנו, ואז מלאכת התיקון תהיה בידי אלה שיבואו אחרינו.

וכמו שאנחנו בכנסת יכולים לתקן את הטעויות שלנו ושל קודמינו בכנסת, גם אתם יכולים לתקן את הטעויות שלכם ושל קודמיכם בבית המשפט.
למען האמת, אם בית המשפט העליון היה קשוב לביקורת הציבורית ההולכת וגוברת, שהשמיעו רבים וטובים, מימין ומשמאל לאורך שנים רבות, לא היה כל צורך בתיקון באמצעות החוק.
אם בית המשפט היה מכבד את שיקול הדעת של הרשויות האחרות ובעיקר את שיקול הדעת של הציבור שבחר בהם, ומשתמש במגוון הכלים העומדים לרשותו כדי לתקן את העיוות המוסרי והדמוקרטי שבצמד המילים "הכל שפיט" לא היה צריך לתקן את חוקי היסוד.
למעשה, עצם קיום הדיון הזה מעיד שבית המשפט לא מכבד את שיקול הדעת של הציבור.
עצם המחשבה כאילו ניתן לקיים דיון משפטי, נקי וסטרילי, כשהשאלה הבסיסית העומדת לדיון היא האם בית המשפט פועל כשורה כיום? או פעל כשורה בעבר, מעידה על טשטוש ערכי.
האם אתם יכולים להיות אלה שישפטו בשאלה זו, ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא שתהיו משוחדים בשל כך שאתם עוסקים בכבודכם, במעמדכם ובסמכויותיכם?
ברור לי שאתם חושבים שאתם פועלים כשורה, אבל אם אתם תהיו הפוסקים האחרונים גם בשאלה הזו, היכן האיזונים? היכן הבלמים?

המפתח לדיון היום הוא לא לתת את התשובות הנכונות אלא לשאול את השאלות הנכונות. והשאלה הנכונה היא האם התרופה לחוליי הדמוקרטיה היא "בהשלטת משטר אוליגארכי של קבוצת אנשים, ויהיו חכמים ונבונים וישרים ככל שיהיו?"
והתשובה היא לא. בא' רבתי.

במסורת ישראל לא היו מושיבים בסנהדרין אלא את מי שיודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים.
אבל למרות שכל אלה שישבו בסנהדרין החזיקו ביכולת האינטלקטואלית המופלאה הזו, הם לא הוציאו מתחת ידיהם פסק דין שמטהר את השרץ. פסק הדין אמר בקול גדול שהשרץ טמא.
העותרים ולצערי גם היועצת המשפטית לממשלה מביאים לכם ק"ן טעמים, לטהר את מחשבת הפיגול ולדחוף אתכם לקבל הכרעה השוללת את עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית שלנו, ומעמידה מעל העם את בית המשפט.
לפני ואחרי כל הטעמים, מדובר בשרץ.

במדינה דמוקרטית, העם הוא הריבון. אל תנסו לקחת לעם ישראל את הדמוקרטיה ואת האמון שלו בדמוקרטיה.
הצטרפו גם אתם למהלך לתיקון מערכת המשפט ולהשבת האמון הציבורי אליה. זהו אינו מהלך פוליטי. זהו מהלך הכרחי שאליו צריכות להיות שותפות כל רשויות השלטון.

העותרים מבקשים מכם לתכנן צינור שינקז את ציפור הנפש של הדמוקרטיה.
אני דורש מכם שתשאלו למה. שלא תהיו "סנדלרים שעוסקים באטום"
העותרים מבקשים מכם משפט ואני בשם רוב העם שבחר בנו דורש צדק.
קראנו בשבת את דברי הנביא "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד ייצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער"
העם הזה זעק במשך שנים לצדק, אל תכריחו אותו ואותנו לחכות עוד.

״לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר״

עם ישראל חיכה במשך שנים רבות לצדק. לא ניתן להכריח אותנו לחכות עוד.

דברים שאמרתי בפני 15 שופטי בית המשפט העליון:

השנה האחרונה הציפה את נושא מערכת המשפט לתודעה הלאומית. את הדיונים בוועדה בנושא זה עשינו תחת הכותרת "ציון במשפט תיפדה – מחזירים את הצדק למערכת המשפט" בשל התפיסה הברורה של הרוב הגדול בעם שנדרש תיקון שורשי ויסודי במערכת שאיבדה בתהליך ארוך שנים את אמון הציבור בה.

כמו כל תהליך של רפואה ותיקון, יש גם תופעות לוואי וגם התנגדויות, שעוצמתן מעידה בעיני יותר מכל על חשיבות הנושא.

אבל התמיכה והגיבוי הציבורי חזקים בהרבה מתופעות הלוואי וההתנגדויות. וזה מה שנותן לי ולחבריי את הכח, כוחו של הציבור.
הציבור כולו, מלבד מיעוט קטן, דורש תיקון יסודי במערכת המשפט. זה לא גורע מחובתנו לנסות ולהביא הסכמה פוליטית רחבה ככל הניתן, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן להתעלם מהזעקה ומהמצוקה של הציבור הגדול שהצביע ובחר בתיקון המשפט.

מוזמנים לקרוא על השגי השנה החולפת בקישור>>

שנה טובה טובה🍎
https://bit.ly/NLSRRH1

אתמול חזינו במופע של בריונים שרודפים מקללים ותוקפים דתיים ברחוב בלב תל אביב, במופע של שנאת השונה והאחר, תחת דגלי הדמוקרטיה והשוויון ובשם "חופש ההפגנה".

מדובר אירוע שאם היה מתקיים בכל עיר אחרת בעולם היינו מכנים אותו אירוע אנטישמי.

בכוונתי לקיים דיונים בעניין כדי להבין איך מדינת ישראל אפשרה לקבוצות בריונים להטריד אזרחים ברחוב בשל אמונתם, דתם או דעתם. לא כך פועלת מדינת חוק ולא כך פועלת מדינה דמוקרטית ויהודית.

דברים שאמרתי הבוקר בפתח ועדת החוקה:

היום כינסתי בוועדת החוקה דיון בנושא ניגוד העניינים של השופטים לאור פניה של חה"כ אריאל קלנר וחברי וועדה נוספים.

נדהמתי מדברי נציגת הנהלת בתי המשפט עו"ד חנית אברהם בכר, שהטיחה דברי אשמה בחברי הכנסת וטענה כי עצם כינוס הדיון והעלאת הטענות שנדחו על ידי נציב התלונות על השופטים מעוררים חשש שהמניעים לכך "אינם ענייניים".
לגב' בכר אין שום סמכות להביע דעה ולעסוק במניעים של נבחרי ציבור.
עובדי הנהלת בתי המשפט הם לא מורמים מעם. נחצה היום קו שלעובד ציבור אסור לחצות. נמשיך למלא את חובתנו לפקח גם על ניגודי העניינים של השופטים ובמקרה זה אין קואליציה ואופוזיציה.

אני מקווה שבדיון הבא נציגי הנהלת בתי המשפט יתמודדו עם השאלות ויציגו תשובות ולא יפנו להאשמות.

קיבלתי הזמנה למפגש עם אחד מנציגי מחאת ״אחים לנשק״ רון שרף והסכמתי.
אני למעשה כמעט אף פעם לא אומר ״לא״ למי שמבקש לדבר איתי.

כי רק כשמדברים האמת מתגלה. למשל: מי ליברל ומי רק חושב שהוא ליברל.

מזמין אתכם לצפות בקטע מאוד סמלי מהראיון.

לכתבה המלאה:
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/14633048?amp=1

הרוב המוחלט של עם ישראל היה ביממה האחרונה שקוע בתפילה, בהתבוננות עצמית וקהילתית, ובקשר בינו לבין אלוהים.

קבוצה קטנה אלימה ושולית, הייתה עסוקה בלהטריד ולהציק למתפללים.

יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר לעם היהודי וחופש הפולחן הינו אחד מערכי הדמוקרטיה החשובים ביותר.

היום אנו מבחינים בין אלו שרוצים ישראל יהודית ודמוקרטית בה נחיה כולנו באחווה לבין אלו שרוצים ישראל לא יהודית ולא דמוקרטית בה שולטת פרוגרסיביות קיצונית מטורללת וכפייתית.

השליחות שלנו היא לוודא שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית.

זו חובתנו, והיום יותר מתמיד.

שנה טובה לכל בית ישראל.

איתמר, כוונותיך רצויות אך מעשיך אינם רצויים.

אין ספק שהפעולה של מיעוט קטן ואלים שתקף מתפללים ביום כיפור קורעת את הלב לכולנו, אבל המענה לפרובוקציה של המיעוט הפרוגרסיבי הקיצוני והרעשן שלא רוצה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית הוא לא בפרובוקציה נגדית שתביא להרחבת הבעירה והשנאה ותלכד ציבור רחב סביב אותם קיצוניים.
את החושך לא מגרשים במקלות, אלא בהוספת אור.
הפעולה העקבית של רבים, מסורתיים, דתיים וחילונים שהתחזקו ביהדותם כמענה לאלימות ולהשתקה הפרוגרסיבית הקיצונית, היא המענה האמיתי.

ישראל תהיה יהודית ודמוקרטית, כי זה מה שהרוב המוחלט של הציבור רוצה ודורש.

בוועדת החוקה בראשותי קיימנו בחודש מאי האחרון דיון מעמיק בנושא מדיניות חקירה והעמדה לדין בעבירות הסתה לטרור.

במהלך הדיון נחשפו שורה של התבטאויות חמורות של הסתה לטרור מצד המופתי המסית עכרמה סברי. בעיקר נחשף הפער העצום בין הטיפול העצל בהתבטאויות של הסתה לטרור של מסיתים כמוהו לבין טיפול בהתבטאות של חבר כנסת שמזומן לחקירה על כל ציוץ בתוך 3 ימים.

ישר כוח לארגון לביא על הגשת העתירה להעמדה לדין של המופתי המסית עכרמה סברי. נמשיך לעמוד על המשמר ולקיים ישיבות מעקב בנושא גם במושב הכנסת הקרוב.

בכל דמוקרטיה מתוקנת בעולם יש תשובה אחת על מתי ראש המדינה יוצא לנבצרות. בלי ״אבל״ בלי ״אולי״ ובלי ״לפי שיקול דעתי״.

היועמשית יצרה מצב מעורפל ולכן יצרה צורך בחוק שיבהיר שאלה כל כך פשוטה ובסיסית.

צפו בדברים שאמרתי למואב ורדי:

https://www.youtube.com/watch?v=4y2aZUeA67U

הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְלוֹשָה אָבוֹת; מֹשֶה אַהֲרוֹן בַּדֵי עֲרָבוֹת.
יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְּבַבוֹת; דָּוִד לַאֶתְרוֹג כַּלָה כְּלוּלָה.

סֻכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה; יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְהִלָּה.

חג סוכות שמח לכל בית ישראל🍋

ענבר טוויזר ואתר N12 אינם עסוקים בחדשות, אלא בדיבה ובשקרים.

אחי (הצדיק) צעד היום בראש קבוצה של כאלף איש, וגם אני הקטן ביניהם, בתפילה ובסיבוב שערים.

נאמרו שם דברי תורה, רקדו, התפללו ושרו.

המשטרה במהלך הצעדה הזו עצרה ילד שלטענתה ירק אתמול על מישהו.

לסיבוב השערים הזה יכול כל אחד שרוצה להגיע וללכת.

עברנו שם ליד כנסיות, נזירים, מוסלמים, נוצרים ועוד.

איש מהם לא פחד וחשש. הם עמדו במרחק נגיעה וצילום, עברו בתוך הקהל הצפוף.

מי ששמה כותרת שאחי, או אני, קשורים למישהו שירק או שלא ירק, היא לא עיתונאית.

היא נוכלת שמפיצה דיבה, ומוציאה שם רע למקצוע העיתונות.

רק מי שנכנס לתוך הכתבה רואה שאין שום טענה על יריקה או על קשר ליריקה מצד אחי. אבל את השחרת השם, ההשמצה וגם את הפיצול והפילוג בעם, הכותרת כבר עשתה.

ולמשטרה שמפעילה מודיעין כדי לעצור אנשים שפוגעים באנשים אחרים על רקע דת אני אומר:
כל הכבוד. היו 18 אירועים של הפרעה לתפילה ביום ‏כיפור.

אני מחכה למעצרים.

כל המודיעין נמצא ברשת, אל תחפשו יות מידי.

בסרטון: שפטו בעצמכם מי צועד בשירה ומי הצד שיורק:

אח שלי ואני לא מסכימים על כל הדברים.
אורח החיים שלנו שונה.
אנחנו לא לובשים אותם בגדים.

אבל בחג הסוכות, ולא רק בחג הסוכות אנחנו אוהבים זה את זה, שמחים ורוקדים.

אנשים אחים אנחנו, על מלא.

את העיסוק ביריקות ובהשמצות, נשאיר לערוצי התבהלה ולשקרני כח קפלן.

מוזמנים להאזין לראיון של הבוקר לגדי טאוב בגלי ישראל»

תקפו אב ובעל שכול, אדם נעים הליכות שקורא לאחדות כל העת, עטור בטלית ומחזיק ארבעה מינים, בלב תל אביב.

האחריות להסתה הזו נמצאת אצל יאיר לפיד ובני גנץ שחיכו לאישור משקמה ברסלר כדי לגנות בחצי פה את התקיפה ביום כיפור.

בכוונתי לכנס בהקדם דיון מיוחד בוועדת החוקה בנושא הפגיעה במתפללים וטיפול מערכת אכיפת החוק ברדיפה על רקע דתי.

לא נכנע לבריונים. נמשיך לשמור על מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.