"תחיית הרבנות, זאת אומרת: החזרת כבוד הרבנות, הלא זהו הד קול הנבואה המובטחת: 'ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה'... הרבנות תשפיע על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות ולחיזוק התורה וכבודה על אדמת הקודש ובכל העולם כולו".

את החזון הגדול הזה, שעומד מאחורי ייסוד הרבנות הראשית ובדבריו של הרב קוק שצוטטו לעיל, הגיע הזמן לצקת אל תוך כלים מעשיים ופרקטיים.

החוק למינוי רבני ערים המונח בימים אלה על שולחן ועדת החוקה נועד לפתור בעיות רבות בהליכי המינוי, לחבר בין הרבנים לקהילות שבהן הם יכהנו, ולוודא שניתן יהיה למנות מועמדים מגוונים המשקפים את הציבור כולו.

אי מינוי רבנים אינו יוצר מחסור בג'ובים חלילה. הוא יוצר שירותים לקויים לכלל האזרחים. הוא יוצר מקומות שבהם רמת הכשרות נפגעת. הוא גורם לריחוק הולך וגדל בין הקהילה המקומית ובין הרבנים.

הצעת החוק
✔️מפשטת את הליכי המינוי וגורמת לכך שכל הקולות הרלוונטיים יישמעו בהליך.
✔️מבטיחה כי תושבי העיר מהווים 75 אחוזים לפחות מהגוף הבוחר.
✔️קובעת כי שליש לפחות מהגוף שבוחר רבני ערים הן נשים.
✔️בחוק מוקמת לראשונה נציבות תלונות על רבנים.
✔️החוק מאחיד את הליכי המשמעת,
✔️מונע "שחקני וטו" בתהליך,
✔️מצמצם את האפשרות להעניק תעודת כשירות למי שלא עבר מבחנים כך שהחריג ישמש באמת רק לתלמידי חכמים מובהקים וגדולים בתורה, ועוד.

לטור המלא>>

https://www.inn.co.il/news/610374

"מראשית שנות ה-90' של המאה הקודמת ועד ימינו אנו, נעה הלאומיות הדתית מן השוליים אל המרכז והפכה להגמוניה החברתית, התרבותית והפוליטית החדשה. אמירה זו נכונה לגבי הציונות הדתית בישראל וכן לגבי הלאומיות-הדתית האסלאמית הפלסטינית אשר באה לידי ביטוי מוסדי בעיקר בתנועת החמאס".

כך נראה תוכן שמועבר למפקדי גדודים בצה״ל (פו״מ אלון): השוואה מזעזעת בין תנועת הציונות הדתית לבין ארגון הטרור החמאס.

אין לתאר את עוצמת השפלות המוסרית והעזות הנדרשת בכדי לייצר תוכן מסית זה, ולהציגו אל מול שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל, הבנויה במידה לא מועטה מבני הציונות הדתית עצמה.

זה מעלה תמיהה אם לא מדובר בקצה קרחון של תופעה בעלת מימדים רחבים ועמוקים יותר, של הסתה שיטתית כנגד מגזר שלם, תורם ומוביל במדינת ישראל, וכאמור גם בצה"ל עצמו בתפקידי שירות משמעותי לחימה ופיקוד

פניתי היום בנושא לשר הביטחון האמון גם על כבודם ומעמדם של בני הציונות הדתית בצה"ל, להורות על תיחקור עומק והסקת מסקנות ברורות כלפי האחראים ולפעול באופן מיידי להוצאת הפוליטיזציה בצה״ל שפוגעת בראש ובראשונה בצה״ל.

מערכת המשפט פעלה במשך 30 שנה לקחת לעצמה כוח באופן שפוגע בערכים היהודים והדמוקרטים של מדינת ישראל.

התיקונים שהצענו נועדו להתמודד בדיוק עם הדבר הזה: חיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

צפו:

טובי המוחות באולפנים כבר עובדים על ההסברים המלומדים מדוע הותרת דירוג האשראי על כנו לא צריכה לשמש כטיעון לטובת הרפורמה המשפטית.

והאמת? הם צודקים. אין קשר.

את מערכת המשפט חייבים לתקן, באחריות, ביחד, אבל לתקן, בלי שום קשר לדירוגי האשראי, כי באמת זה לא קשור לעניין ועל המדינה שלנו ועל הכלכלה שלנו צריך לשמור, ביחד ובאחריות.

וזה בדיוק מה שנעשה בממשלה הזו ובקואליציה הזו.

ברכות לחברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ ולראש הממשלה נתניהו
על הובלת מדיניות כלכלית אחראית ועל הבעת אמון נוספת בכלכלה הישראלית.

צועד זו השנה השניה ברציפות יחד עם מאות חברי הקהילה הצרפתית של ישראל בחברון בהובלת נילי נאהורי האלופה נשיאת ארגון Israel is Forever.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה🇮🇱

הכנסת בפגרה. כרגע לא מקדמים אף חוק, ואני משקיע זמן רב ומאמצים רבים כדי לנסות להגיע להסכמות ולנוסחים שירגיעו ויעצרו את אחד הקרבות המיותרים ביותר בתולדות העם היהודי.

אבל גם עם כל הרצון הטוב, נראה שמערכת המשפט מתנהלת לה ביקום משל עצמה. רק בשבוע האחרון:

שופטת בית המשפט העליון מתחילה להקריא החלטה בעניין עצור מתנחל מבלי שהיא שמעה את טענות הסניגור שלו.

בית המשפט העליון מוציא צו על תנאי נגד חוק יסוד, בלי דיון מקדים.

היועמשית קובעת שלרשות הטבע והגנים יש סמכות להפלות כנגד דתיים ודתיות אבל אין סמכות לפתוח שעות בהפרדה לאחר שעות הפעילות הרגילות.

וזה בזמן פגרה, בלי עיסוק אחד של הרשות המחוקקת ברפרומה במשפטית וברקע קריאות להסכמה ופשרות.

הרצון של כ-90 אחוז מהציבור בישראל בתיקון מערכת המשפט, כלל לא בא לידי ביטוי בהתנהלות בית המשפט או היועצת המשפטית לממשלה.

אפשר וצריך לדרוש מאיתנו להקשיב לרחשי לב של ציבור רחב במדינת ישראל.
אבל התעלמות מציבור גדול לא פחות במדינה, וניסיון לייצר תפיסת "דמוקרטיה" שמדירה את רוב העם בישראל, לא יביאו רוגע ולא הסכמה.
צפו בדברים שאמרתי הבוקר באולפן Ynet:


https://www.youtube.com/watch?v=oVK9fTHKG1Y

בתחילת מושב החורף נעביר בע״ה את הצעת החוק שאושרה בוועדת החוקה בראשותי ובתמיכת קואליציה ואופוזיציה שמשמעותה רפורמה מקיפה בהוצאה לפועל ועדכון ריבית על חובות לראשונה מזה 20 שנה.

כתבה חשובה בגלובס מהבוקר עושה לכם סדר:

שופטי בג"ץ דחו את בקשת המדינה לדחיית הדיון.

שופטי בג"ץ דחו את הבקשות שהוגשו לפסילת נשיאת העליון אסתר חיות שהתבטאה בפומבי בעניין התיק הנדון.

שופטי בג"ץ דחו את בקשות ההצטרפות להליך שהוגשו על ידי גורמים התומכים בתיקון מערכת המשפט ואישרו את המתנגדים.
‏
אני בכל מאודי רציתי להאמין שבג"צ אינו חותר ליצירת משבר חוקתי באופו מכוון כחלק מהמלחמה על שימור כוחו המופרז ובמחיר גרירה של מדינת ישראל לכאוס תפקודי.

המציאות מוכיחה שזו מחשבה נאיבית לגמרי.

לבג"ץ אין גבולות.

ובדמוקרטיה, אסור שתהיה רשות שלסמכויותיה אין גבולות.

חוק הגנת הפרטיות קובע כי: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת" מהווים פגיעה בפרטיות שהיא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

בתגובה לפוסטים שהפרו בצורה ברורה הוראות חוק זה כמו אלו המצהירים ״המטרה לרדוף אותו בכל מקום״, פניתי הבוקר באמצעות עורך דיני בדרישה להסיר את הפוסט ולפרסם התנצלות על הפגיעה בפרטיות אשתי וילדיי.

הזכות להפגין היא זכות מקודשת, אבל במדינה דמוקרטית אין לאף אחד זכות "לרדוף" איש. בדמוקרטיה אסור לעבור על החוק. לחרב, לרדוף ולשבש כלשונם של המארגנים לנבחר הציבור בחופשה זה לא מחאה אלא עבירה פלילית. ראינו במקרים קודמים נגד ליאת בן ארי ומנדלבליט שנחצו הקוים האדומים מערכת המשפט ידעה לעמוד על ההבדלים ולשים גבולות.

לפרסם תמונות של ילדים קטינים בנופש בציבור זו עבירה פלילית ובגלל זה אני החלטתי לעצור את הסאגה הזו ואני קורא לאנשי ציבור נוספים להצטרף אליי.

האזינו לראיון המלא שלי לאראל סגל בדבר גבולות המחאה:

http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=JFMFHL&c41t4nzVQ=FJE

לראשונה מאז שנחקק: הופעל "חוק הפרוטקשן": הצהרת תובע הוגשה היום נגד ראמי איסמעיל, גובה פרוטקשן מוכר מהגליל, שהטיל אימה על תושבי האזור במשך 15 שנה.

הוא נעצר לפני כשבועיים סמוך לקריית שמונה, לאחר שהגיע לאתר בניה של בית חולים כדי לגבות "דמי חסות", אך הקבלן הנחוש החליט שלא לשלם - והזעיק את המשטרה.

שמח שהחקיקה שהובלתי בוועדת החוקה בראשותי מתניעה שינוי בשטח בנושא כל כל משמעותי לאזרחי ישראל.

לכתבה>>
https://www.ynet.co.il/news/article/bk5f00r7a2#autoplay

בדרך חזרה מהצפון עצרתי אתמול בחצור הגלילית, בעסק של אמיר שרון ואחיו שהוצת על ידי עבריינים.

חוסר המשילות והמאבק בפשיעה ובמחוללי הפשיעה נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה והקואליציה הזו.

וכידוע, לא העכבר גונב אלא החור.

מאחורי הפשיעה הכלכלית עומד כסף גדול שחייבים לאתר ולעצור.

החוק למאבק בסחיטת דמי חסות שהעברתי בוועדה בראשותי, שכבר התחיל לפעול בשטח, כולל בתוכו גם את חילוט הכספים של העבריינים.

הפעולות של חברי וראש מפלגתי שר האוצר בצלאל סמוטריץ לעצירת הכספים לרשויות הערביות שזרמו ללא מנגנוני פיקוח ישירות אל גורמי הפשיעה מוכחות כפעולות נחוצות ומתבקשות גם כן.

תודה רבה לרפאל טרבלסי, יו"ר הנהלת המתנ"סים בטבריה ולמיכאל דאודי, נציג הציונות הדתית בחצור, שארגנו את הביקור והביאו לידיעתי את המקרה.

נמשיך ונעבוד יחד כדי להילחם בפשיעה ולהשיב את הביטחון והמשילות לכל חלקי ארצנו.

סיכום החופשה בצפון.

תקציר: יש לנו עם נפלא.

כשיצאתי עם משפחתי לנופש בגולן ובגליל השבוע נערכתי כמובן למסלולים רטובים ויבשים. נערכתי ללינה באתר הקמפינג, וגם נערכתי, כמו בכל יציאה מהבית בחצי השנה האחרונה, לסידורי האבטחה שהוצמדה לי בגלל האיומים על חיי.

כבר בשלב זה אני רוצה להגיד תודה לאנשי משמר הכנסת המסורים ולשוטרי משטרת ישראל שפעלו ללא לאות כדי לוודא את ביטחוני ואת ביטחון משפחתי. באווירה נעימה ובמינימום האפשרי של הכבדה והצקה בנסיבות הבלתי אפשריות הללו.

ולמען האמת, ליציאה גם התלווה חשש. חשש אחד מהדרך שבה יתמודדו אשתי וילדיי, וגם השכנים, החברים ובני המשפחה שיצאו איתנו לטיולים, עם הטרדה, הצקה וגם אלימות שלצערי, כבר כמעט התרגלתי אליהם.

קבוצות הוואטסאפ שהוקמו, ובהן עודדו מובילי המחאה פעולות של ריגול, הצקה, הטרדה, רדיפה ועוד כל מיני מרעין בישין, רק הוסיפו לחשש.

ומעבר לחשש הפרטי והמשפחתי חששתי ממשהו אחר.

חששתי שהרצון של קבוצה קטנה ושולית להחריב את האפשרות למחלוקת בכבוד, לאי הסכמה מנומסת, לדיון פתוח ולשיח מפרה בין חלקי העם שלנו, הצליח.

כאילו האופציה היחידה שעומדת לרשות מי שלא מסכים עם המדיניות שאותה אני מקדם היא לצעוק "בושה!" או לתקוע בזמבורה כדי להפריע את המנוחה והחופשה של אלה שאיתרע מזלם לנפוש בסמוך אליי.

ואני שמח להגיד שהתבדיתי. בזמבורות לא פגשתי, אפילו לא באחת!
אבל אגיד לכם מה כן פגשתי.

פגשתי בחופשה הרבה מאוד ישראלים יפים.
הרבה מאוד ישראלים שתמכו ותומכים בי ובמהלכים של הקואליציה לתיקון מערכת המשפט. וגם ישראלים שהיו להם הערות, שאלות, תמיהות והתנגדות.

והמשותף לרובם המוחלט היה הפניה המנומסת. (כן, תאמינו או לא, הישראלים מנומסים יותר ממה שמנסים למכור לכם) השאלה המתבקשת "אפשר להפריע רגע?"
השיח המכבד, כמובן כשמסכימים, אבל גם כשלא מסכימים.

וחלק מהשיחות, מאוד נעימות, כי כיף לקבל מחמאות ותמיכה.

וחלק מהשיחות פחות, כי ביקורת, גם בונה, פחות כיף לקבל.

וגיליתי שלמרות הרוח הגבית בתקשורת, ולמרות ההדהוד האינסופי שקבוצה קטנה, קולנית ואלימה, של מובילי מחאה מקבלת לצערנו מפוליטיקאים באופוזיציה, אצל העם שלנו ברובו המוחלט יש קו ברור וחד.

גבול שעובר בין הפגנה ומחאה לגיטימיים, לבין בריונות, הצקה והטרדה.

בין מחלוקת שהיא עמוקה ושורשית, מחלוקת לשם שמיים, בין אחים ושותפים למפעל הנפלא שנקרא מדינת ישראל, לבין התבהמות והשתוללות פרועה ועבריינית.

והקו עובר ביכולת וברצון לקיים שיח.
עם חלק מהאנשים שפגשתי בטיול, השארתי את מספר הטלפון שלי, לטובת המשך שיח.

כי שיח מפורר פחדים. הוא מציג את המציאות שהררי פייק ושקרים מנסים להסתיר מאיתנו.

את האמת הפשוטה. שהמשותף בינינו רב על המפריד.

יש מחלוקת, אסור לטשטש אותה.
יש פחדים, אסור להתעלם מהם.

אבל נהיה צריכים באמת לחשוש ולפחד אם הקו האלים, המתנגד לכל שיח ופשרה, התוקפני והעברייני שחלק ממובילי המחאה נוקטים, ינצח.

ואני חוזר מהטיול בצפון אופטימי, כי בנחלי הגולן והגליל, במרכזי הקניות, בקצרין ובחצור הגלילית, בכבישי הצפון ובחופי הכינרת, הקו האלים הזה מפסיד.

גם המתנגדים לממשלה מבינים את ההבדל בין להפגין נגד מדיניות לבין להפריע לחופשה משפחתית.

גם אלה שחוששים מהרפורמה מבינים שבדמוקרטיה חייבים לדבר אחד עם השני, ולא לאיים ולצעוק.

גם אלה שכועסים על חוק הגיוס מבינים את ההבדל בין מחאה דמוקרטית לבין המעשה המזעזע שראינו בבני ברק, של התערטלות מול אדם שומר מצוות.

גם התומכים וגם המתנגדים, רוצים שנמשיך לחיות, להתווכח, להסכים ולחלוק, וגם להפגין אם צריך, אבל ביחד, בכבוד ובאחווה.

וזו צריכה להיות המשימה שלנו, של חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. לשקף את הרוח האיתנה של העם הנפלא שלנו, ולהקשיב לרוב הגדול שרוצה שנצליח לתקן את מערכת המשפט בהסכמה ונתמודד עם האתגרים הרבים שעומדים אל מול המדינה שלנו.

שבת שלום.

שמח על כך שבית המשפט מצא לנכון למתוח קו ברור שמבדיל בין חופש המחאה וזכות ההפגנה שחשובות מאוד לבין הטרדה, הצקה ופגיעה במשפחתו של נבחר ציבור.
גם אם אני סבור שיש להעביר את הקו במקום אחר, עצם מתיחת הקו חשובה מאוד.

ההמשך, בתביעות אזרחיות לפי חוק הגנת הפרטיות, בהתאם להמלצת השופט.

אין ספק שכל הפגנה גורמת להפרעה מסויימת לסדר הציבורי והפרטי.
אולם כל ההפגנות שהיו בהן הפרעה והטרדה לא הביאו אותי לבית משפט כולל במקרים של תקיפה פיזית שלוותה בבריונות מצד אנשים שהפגינו נגדי. וזה מתוך מדיניות עקרונית שלי והכרה בזכות המקודשת להפגין הקיימת בדמוקרטיה.

מה שהתחדש בקבוצת הוואצאפ "רודפים אחרי רוטמן" הוא שאין זכר לרצון להפגין באירוע.
כאן המטרה היא הפרדה הצקה והטרדה ״לרדוף אותו בכל מקום״ ושלי ולמשפחתי לא תהיה חופשה. הדרך לרדוף ולהציק היא ההפגנה.
שמח שבית המשפט העביר קו אדום בוהק בנושא. גם אם אני סבור שהקו צריך לעבור במקום אחר, עצם מתיחת הקו חשובה.

צפו בדברים שאמרתי הערב בכאן 11:
https://www.youtube.com/watch?v=EiyvjxmzHGc

קו ישיר וברור מחבר בין היעדר המשילות והתגברות הפשיעה בחברה הערבית לבין הכספים הממשלתיים שזרמו באין מפריע לארגוני הפשיעה.

הצעד הכל כך פשוט והכל כך מתבקש של בצלאל סמוטריץ' הוא שינוי אסטרטגי במלחמה בפשיעה ובאלימות המתגברת במגזר הערבי.

כך פועל שר אוצר בממשלת ימין על מלא.

התחקירים של קלמן ליבסקינד על ניגודי העניינים של שופטי העליון מראים כי מערכת המשפט, שיודעת להעמיד את כולם על טוהר המידות ועל הימנעות מניגודי עניינים, מתעלמת מהכשלים שמתרחשים בחצר האחורית שלה.

עוד הוכחה לצורך הדחוף בתיקון המערכת, שכולם, מימין ומשמאל מכירים בו.

צפו בדברים שאמרתי הערב לנווה דרומי:

https://www.youtube.com/watch?v=4JRaezT4mWM

מכתבו של לוין למיארה מדגים פעם נוספת עד כמה זקוקה מערכת המשפט שלנו לתיקון.

כל אדם הגון עם תחושת צדק בסיסית מבין שעורכת הדין שמייצגת את הממשלה אמורה... לייצג את הממשלה.

גם אם הגענו למצב קיצוני שבקיצוניים, שמצפונה של היועצת לא מאפשר לה בשום פנים ואופן להגן על עמדת הממשלה, היועצת המשפטית לממשלה אמורה לדרוש, וזה אמור להיות האינטרס שלה, שעמדתו של שר המשפטים תקבל את הייצוג הטוב ביותר, ולדרוש מצידה שיהיה ייצוג חיצוני.

במקום זה, מוגשת לבית המשפט עמדה לעומתית ומתפלמסת, שבכלל מנוגדת לעמדת הממשלה.

ההליך המשפטי בישראל בנוי על שני צדדים שמתווכחים ביניהם ושופט מכריע.

האם הליך שבו לשר אין בכלל ייצוג, ראוי לשם "הליך משפטי" או שמדובר במשפט מבוים?

האם כך פועלת מערכת שמעוניינת בעשיית צדק?

האם מערכת המשפט פועלת עבור הצדק או שהיא נמצאת במאבק כוח על שלטון וכיבודים?

היה תענוג להיפגש ולנהל שיח שהיה גם ענייני ומקצועי, וגם מלב אל לב.

זו כנראה חולשה אנושית לבחור בדרך הקלה, לייצר דמוניזציה מוחלטת לצד שכנגד, זה מקל עלינו להחזיק בעמדות מבלי שניאלץ להקשיב לבר הפלוגתא שלנו וכך בנקל להרגיש צודקים ומוסריים.

מורכב יותר להתמודד עם עמדות שאינך מסכים להן להקשיב להכיל ולהבין את המשמעויות בתפיסת הצד השני.

אבל האמת היא שאין לנו אפשרות אחרת כי מאחורי רוב הכותרות, הסיסמאות וגם הצעקות , עומדים בני אדם, שהם בסוף בסוף, וגם כבר בהתחלה אחים שנועדו לחיות יחדיו.

אני מתחייב שדלתי תמיד תישאר פתוחה לשיח מכבד כי את המחלוקות , גם הקשות ביותר עלינו לפתור יחד.

https://www.inn.co.il/news/612440