כמידי תשעה באב, אני חוזר במוחי ובליבי אל הגירוש מגוש קטיף.

אל אותם ימים נוראים של אב תשס"ה, של אחים שהפנו עורף, של תחושה שהמדינה הפכה לאויבת, של התגייסות רבתי של כל מערכות השלטון לרמוס ולדרוס.

התחושה הזו הובילה רבים מסביבתי הקרובה, וגם אותי, לתחושה קשה של ייאוש מהמדינה ומחלקים מסויימים מהעם.

שתי תובנות אני מביא איתי מהחוויה הזו.

האחת: לא משנה עד כמה נכון הצעד שאני רוצה לקדם, לא אשכח ולא אזלזל אף פעם במי שהמדיניות פוגעת בו.

השנייה: שכשם שהציבור שאני חלק ממנו, וגם אני אישית, השתקמנו אל מול עוול שאין שני לו, ומצאנו את הדרך לקחת את הכאב והתסכול למקומות של עשיה והשתלבות, גם מי שהשבוע הזה היה עבורו שבוע עצוב, ימצא את הדרך, אם הוא רק רוצה, לפעול ביחד להמשך הבניין המפואר הזה שנקרא מדינת ישראל.

קשה לי מאוד להתייחס לפחדים שאני משוכנע שאין להם סיבה אמיתית, אבל יש חששות שגם אני יכול להתייחס אליהם ולהבין אותם.

אנשים שחוששים שכל נטל המדינה יהיה עליהם והוא יילך ויגבר בגלל השותפות הנמוכה של הציבור החרדי בשוק העבודה ובשירות הצבאי.

אנשים שחוששים מכח רב מדי בידיים של דמויות קיצוניות, או שהם מזהים כקיצוניות.

אנשים שמפחדים משלטון לא מרוסן שפועל בשרירותיות ובשחיתות.

לא רק שאני מבין את החששות הללו. לחלקם הגדול אני שותף בעצמי.

אבל החשש הזה לא גורם לי לרצות לשבור את הכלים, אלא דווקא לנסות לייצר שיח והקשבה.

החשש הזה הוא שגרם לי בתוך השבועות המטורפים והלילות הלבנים שרדפו זה את זה, להקדיש עשרות שעות לפגישות ולישיבות עם כל מי שרצה לקדם פיתרון בהסכמה.

ישבתי עם אנשים מ"אחים לנשק" ועם חברי כנסת מהאופוזיציה, ועם פרופסורים למשפטים ועם כל מי שהיה מוכן לשבת ולנהל שיח אמיתי, ללא מצלמות, כדי שנוכל להסיר חששות, לשבור מחיצות, לחשוב מחוץ לקופסא ולהגיע למשהו מוסכם.

ואני מודה, נכשלתי בזה.

זה לא משנה מי אשם. זה לא משנה היכן שוכנת הסרבנות.

התוצאה שאני רציתי, של תיקון החוק בהסכמה רחבה, לא התקבלה.

ואני מתחייב כאן ועכשיו, בזוכרי את חורבות גוש קטיף הפיזי, ובזוכרי את חורבות הלב שלי ושל חבריי, שלמרות שנכשלתי, לא אפסיק לנסות.

אני אמשיך לנסות בכל דרך להגיע להסכמות רחבות על התיקון שכולנו מבינים שהוא כה נדרש. ואמשיך להשקיע בכך את כל הזמן והאנרגיה הנדרשים.

ועוד משהו:
השבוע התראיינתי לאחד מכלי התקשורת ונשאלתי שם מה השלב הבא.

תשובתי הייתה שאני מקווה מאוד שאת השלב הבא נקבע ביחד, קואליציה ואופוזיציה, בהסכמה ובהידברות.

הכותרת שאותו אתר העלה הייתה:

רוטמן "מקווה מאוד שהמהפכה תימשך"

אני בטוח שגם בצד השני יש הרבה מאוד אנשים שמקווים מאוד שתהיה הידברות אבל תקשורת חסרת מצפון מעוותת גם את דבריהם, כפי שעיוותה את דבריי.

אבל אפילו לסיפור הזה יש סוף טוב. פניתי לעיתונאי מאותו כלי תקשורת, שדאג לתקן את הכותרת השקרית והמפלגת ולשים את הכותרת האמיתית.

גם את המאבק הזה, נגד הפלגנות והכותרות המשסעות, אני לא מתכנן להפסיק לנסות.

לא תהיה מלחמת אחים, כי לא נפסיק לנסות לאהוב זה את זה.

מעט נחת;
הערב, עם נעילת מושב הקיץ, ממשלת ישראל הכניסה לספר החוקים את הצעת חוק "הפרוטקשן" שתעניק לראשונה מענה משפטי לתופעת סחיטה באיומים ממנה סובלים רבים בפריפריה שהפכה למערב הפרוע של מדינת ישראל.
נטילת דמי חסות -"פרוטקשן" - הפכה שיטה לסחיטת כסף מקורבנות על ידי עבריינים או ארגוני פשיעה שבשנים האחרונות, הפכה למכת מדינה,.
החוק לראשונה יאפשר התמודדות עם תופעת נטילת דמי החסות, יגדיר את הפעולה העבריינית של נטילת דמי חסות כעבירה שבצידה עונש מאסר חמור ועונש מינימום, וקובע שהמעשה מהווה עוולה אזרחית ואף נותן כלים בידי רשויות החוק.
אני שמח על השותפות של מפלגות האופוזיציה למען המטרה החשובה הזו ועל שעות הדיון הרבות והחשובות בוועדת החוקה בין לבין הדיונים הסוערים על עילת הסבירות💁🏻‍♂️
זה מראה שכשיש רצון טוב, אפשר וכדאי לעבוד יחד.
כמובן ישר כוח גדול לחה"כ יצחק קרויזר מציע הצעת החוק ולכל העוסקים במלאכה.

אתם בטח שואלים את עצמכם, מה היה לנו השנה בוועדת החוקה?

אז ככה:

העברנו בקריאה שניה ושלישית את "חוק הפרוטקשן", במסגרתו נקבעו עבירות חדשות עם חזקת מודעות, ענשי מינימום, וחילוט אזרחי של כספים מהעבריינים גם ללא הרשעה;

חוק להקלה בבירוקרטיה הנדרשת בעת "מיחזור משכנתה";

הגנה מעיקול כספי סיוע להורה עצמאי;

הארכת הוראת השעה המרחיבה את תקופת המאסר המרבית שניתן לשאת בעבודות שירות לתשעה חודשי מאסר;

הארכת ההסדר המיוחד לעיכוב הליכים בעת ניהול מו"מ לגיבוש הסדרי חוב;

עיגון הוראת השעה המאפשרת לרשמי הוצאה לפועל לאחד תיקים מיוזמתם;

במסגרת חוק ההסדרים עיגנה הוועדה כהוראת קבע הסדר המאפשר הענקת גמלה מהביטוח הלאומי, לעובדי תאגיד שניתן בעניינו צו שיקום בחדלות פירעון, וכן את החוק להפחתת רגולציה בעת מתן צו ירושה, ואת החוק המרחיב את סמכויות המרכז לגביית מאות אגרות ומייעל את עבודת המרכז.

קיימנו מספר שיא (!) של דיוני מעקב מהותיים בנושא חוק האזנת סתר על רקע פרשת NSO - דיונים שהובילו להצהרה בתמיכת קואליציה ואופוזיציה להקמת ועדת חקירה ממשלתית בנושא;

שורה של דיונים בנושא מדיניות חקירה והעמדה לדין בעבירות הסתה לטרור, מדיניות חסימות הכבישים של משטרת ישראל ואופן מימושה בהפגנות,
בחינת מספר תקני השיפוט והעומס השיפוטי,
טיפול הפרקליטות והמשטרה במקרי אלימות כלפי דיירים עם מוגבלויות במוסדות ובמסגרות בניהול המדינה ובניהול גורמים פרטיים.

וכמובן העברנו את חוק יסוד: השפיטה- צמצום עילת הסבירות תוך שמיעת עשרות מומחים ודוברים מכל הקשת הפוליטית.

בסך הכל 153 ישיבות ו-13 חוקים חדשים וחשובים שנכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל.
אבל אל תתבלבלו אנו ממשיכים לעבוד גם בפגרה למען נושאים דחופים וחשובים נוספים...מוזמנים לעקוב מהבריכה או הים😎

קיץ נעים וטוב לכולם :))

*הגיע הזמן לדבר!*

מפלגת הציונות הדתית יוצאת במבצע לקרוב לבבות ואחדות בעם ישראל.

אנחנו נמצאים יחד בצבא, בעסקים, במשפחה וברחוב - הגיע הזמן שנאחה את הקרעים.

נקשיב נדבר ונמצא את הדרך להמשיך ביחד.
בחמישי הקרוב יוצאים לעשרות מוקדי שיח ברחבי הארץ.

צריכים אתכם איתנו!
להרשמה ופרטים נוספים -
https://nirshamti.co.il/lets-talk
לקבוצת בווטסאפ-
https://chat.whatsapp.com/GOoyKGaAbnfCvU2hGMrsSC

בשורה חשובה ליישובי עוטף עזה: בשעה טובה ולאחר עיכוב של שלוש שנים ועדת החוקה בראשותי אישרה היום פה אחד את חידוש העדפת תוצרת יישובי עוטף עזה למשך חמש שנים!

יישובי העוטף מלאים באנשים שמגינים עלינו בגופם ושפרנסתם תלויה בתקנות אלו לחובת מכרזים (העדפת תוצרת הארץ) שהם מצפים להן כבר מ-2020.

התקנות יחזקו את המפעלים ואת האזור הכה חיוני לבטחוננו דרך העדפה במכרזים ציבוריים הכפופים לחוק לטובין המיוצרים באיזור עוטף עזה.

"תחיית הרבנות, זאת אומרת: החזרת כבוד הרבנות, הלא זהו הד קול הנבואה המובטחת: 'ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה'... הרבנות תשפיע על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות ולחיזוק התורה וכבודה על אדמת הקודש ובכל העולם כולו".

את החזון הגדול הזה, שעומד מאחורי ייסוד הרבנות הראשית ובדבריו של הרב קוק שצוטטו לעיל, הגיע הזמן לצקת אל תוך כלים מעשיים ופרקטיים.

החוק למינוי רבני ערים המונח בימים אלה על שולחן ועדת החוקה נועד לפתור בעיות רבות בהליכי המינוי, לחבר בין הרבנים לקהילות שבהן הם יכהנו, ולוודא שניתן יהיה למנות מועמדים מגוונים המשקפים את הציבור כולו.

אי מינוי רבנים אינו יוצר מחסור בג'ובים חלילה. הוא יוצר שירותים לקויים לכלל האזרחים. הוא יוצר מקומות שבהם רמת הכשרות נפגעת. הוא גורם לריחוק הולך וגדל בין הקהילה המקומית ובין הרבנים.

הצעת החוק
✔️מפשטת את הליכי המינוי וגורמת לכך שכל הקולות הרלוונטיים יישמעו בהליך.
✔️מבטיחה כי תושבי העיר מהווים 75 אחוזים לפחות מהגוף הבוחר.
✔️קובעת כי שליש לפחות מהגוף שבוחר רבני ערים הן נשים.
✔️בחוק מוקמת לראשונה נציבות תלונות על רבנים.
✔️החוק מאחיד את הליכי המשמעת,
✔️מונע "שחקני וטו" בתהליך,
✔️מצמצם את האפשרות להעניק תעודת כשירות למי שלא עבר מבחנים כך שהחריג ישמש באמת רק לתלמידי חכמים מובהקים וגדולים בתורה, ועוד.

לטור המלא>>

https://www.inn.co.il/news/610374

"מראשית שנות ה-90' של המאה הקודמת ועד ימינו אנו, נעה הלאומיות הדתית מן השוליים אל המרכז והפכה להגמוניה החברתית, התרבותית והפוליטית החדשה. אמירה זו נכונה לגבי הציונות הדתית בישראל וכן לגבי הלאומיות-הדתית האסלאמית הפלסטינית אשר באה לידי ביטוי מוסדי בעיקר בתנועת החמאס".

כך נראה תוכן שמועבר למפקדי גדודים בצה״ל (פו״מ אלון): השוואה מזעזעת בין תנועת הציונות הדתית לבין ארגון הטרור החמאס.

אין לתאר את עוצמת השפלות המוסרית והעזות הנדרשת בכדי לייצר תוכן מסית זה, ולהציגו אל מול שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל, הבנויה במידה לא מועטה מבני הציונות הדתית עצמה.

זה מעלה תמיהה אם לא מדובר בקצה קרחון של תופעה בעלת מימדים רחבים ועמוקים יותר, של הסתה שיטתית כנגד מגזר שלם, תורם ומוביל במדינת ישראל, וכאמור גם בצה"ל עצמו בתפקידי שירות משמעותי לחימה ופיקוד

פניתי היום בנושא לשר הביטחון האמון גם על כבודם ומעמדם של בני הציונות הדתית בצה"ל, להורות על תיחקור עומק והסקת מסקנות ברורות כלפי האחראים ולפעול באופן מיידי להוצאת הפוליטיזציה בצה״ל שפוגעת בראש ובראשונה בצה״ל.

מערכת המשפט פעלה במשך 30 שנה לקחת לעצמה כוח באופן שפוגע בערכים היהודים והדמוקרטים של מדינת ישראל.

התיקונים שהצענו נועדו להתמודד בדיוק עם הדבר הזה: חיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

צפו:

טובי המוחות באולפנים כבר עובדים על ההסברים המלומדים מדוע הותרת דירוג האשראי על כנו לא צריכה לשמש כטיעון לטובת הרפורמה המשפטית.

והאמת? הם צודקים. אין קשר.

את מערכת המשפט חייבים לתקן, באחריות, ביחד, אבל לתקן, בלי שום קשר לדירוגי האשראי, כי באמת זה לא קשור לעניין ועל המדינה שלנו ועל הכלכלה שלנו צריך לשמור, ביחד ובאחריות.

וזה בדיוק מה שנעשה בממשלה הזו ובקואליציה הזו.

ברכות לחברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ ולראש הממשלה נתניהו
על הובלת מדיניות כלכלית אחראית ועל הבעת אמון נוספת בכלכלה הישראלית.

צועד זו השנה השניה ברציפות יחד עם מאות חברי הקהילה הצרפתית של ישראל בחברון בהובלת נילי נאהורי האלופה נשיאת ארגון Israel is Forever.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה🇮🇱

הכנסת בפגרה. כרגע לא מקדמים אף חוק, ואני משקיע זמן רב ומאמצים רבים כדי לנסות להגיע להסכמות ולנוסחים שירגיעו ויעצרו את אחד הקרבות המיותרים ביותר בתולדות העם היהודי.

אבל גם עם כל הרצון הטוב, נראה שמערכת המשפט מתנהלת לה ביקום משל עצמה. רק בשבוע האחרון:

שופטת בית המשפט העליון מתחילה להקריא החלטה בעניין עצור מתנחל מבלי שהיא שמעה את טענות הסניגור שלו.

בית המשפט העליון מוציא צו על תנאי נגד חוק יסוד, בלי דיון מקדים.

היועמשית קובעת שלרשות הטבע והגנים יש סמכות להפלות כנגד דתיים ודתיות אבל אין סמכות לפתוח שעות בהפרדה לאחר שעות הפעילות הרגילות.

וזה בזמן פגרה, בלי עיסוק אחד של הרשות המחוקקת ברפרומה במשפטית וברקע קריאות להסכמה ופשרות.

הרצון של כ-90 אחוז מהציבור בישראל בתיקון מערכת המשפט, כלל לא בא לידי ביטוי בהתנהלות בית המשפט או היועצת המשפטית לממשלה.

אפשר וצריך לדרוש מאיתנו להקשיב לרחשי לב של ציבור רחב במדינת ישראל.
אבל התעלמות מציבור גדול לא פחות במדינה, וניסיון לייצר תפיסת "דמוקרטיה" שמדירה את רוב העם בישראל, לא יביאו רוגע ולא הסכמה.
צפו בדברים שאמרתי הבוקר באולפן Ynet:


https://www.youtube.com/watch?v=oVK9fTHKG1Y

בתחילת מושב החורף נעביר בע״ה את הצעת החוק שאושרה בוועדת החוקה בראשותי ובתמיכת קואליציה ואופוזיציה שמשמעותה רפורמה מקיפה בהוצאה לפועל ועדכון ריבית על חובות לראשונה מזה 20 שנה.

כתבה חשובה בגלובס מהבוקר עושה לכם סדר:

שופטי בג"ץ דחו את בקשת המדינה לדחיית הדיון.

שופטי בג"ץ דחו את הבקשות שהוגשו לפסילת נשיאת העליון אסתר חיות שהתבטאה בפומבי בעניין התיק הנדון.

שופטי בג"ץ דחו את בקשות ההצטרפות להליך שהוגשו על ידי גורמים התומכים בתיקון מערכת המשפט ואישרו את המתנגדים.
‏
אני בכל מאודי רציתי להאמין שבג"צ אינו חותר ליצירת משבר חוקתי באופו מכוון כחלק מהמלחמה על שימור כוחו המופרז ובמחיר גרירה של מדינת ישראל לכאוס תפקודי.

המציאות מוכיחה שזו מחשבה נאיבית לגמרי.

לבג"ץ אין גבולות.

ובדמוקרטיה, אסור שתהיה רשות שלסמכויותיה אין גבולות.

חוק הגנת הפרטיות קובע כי: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת" מהווים פגיעה בפרטיות שהיא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

בתגובה לפוסטים שהפרו בצורה ברורה הוראות חוק זה כמו אלו המצהירים ״המטרה לרדוף אותו בכל מקום״, פניתי הבוקר באמצעות עורך דיני בדרישה להסיר את הפוסט ולפרסם התנצלות על הפגיעה בפרטיות אשתי וילדיי.

הזכות להפגין היא זכות מקודשת, אבל במדינה דמוקרטית אין לאף אחד זכות "לרדוף" איש. בדמוקרטיה אסור לעבור על החוק. לחרב, לרדוף ולשבש כלשונם של המארגנים לנבחר הציבור בחופשה זה לא מחאה אלא עבירה פלילית. ראינו במקרים קודמים נגד ליאת בן ארי ומנדלבליט שנחצו הקוים האדומים מערכת המשפט ידעה לעמוד על ההבדלים ולשים גבולות.

לפרסם תמונות של ילדים קטינים בנופש בציבור זו עבירה פלילית ובגלל זה אני החלטתי לעצור את הסאגה הזו ואני קורא לאנשי ציבור נוספים להצטרף אליי.

האזינו לראיון המלא שלי לאראל סגל בדבר גבולות המחאה:

http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=JFMFHL&c41t4nzVQ=FJE

לראשונה מאז שנחקק: הופעל "חוק הפרוטקשן": הצהרת תובע הוגשה היום נגד ראמי איסמעיל, גובה פרוטקשן מוכר מהגליל, שהטיל אימה על תושבי האזור במשך 15 שנה.

הוא נעצר לפני כשבועיים סמוך לקריית שמונה, לאחר שהגיע לאתר בניה של בית חולים כדי לגבות "דמי חסות", אך הקבלן הנחוש החליט שלא לשלם - והזעיק את המשטרה.

שמח שהחקיקה שהובלתי בוועדת החוקה בראשותי מתניעה שינוי בשטח בנושא כל כל משמעותי לאזרחי ישראל.

לכתבה>>
https://www.ynet.co.il/news/article/bk5f00r7a2#autoplay

בדרך חזרה מהצפון עצרתי אתמול בחצור הגלילית, בעסק של אמיר שרון ואחיו שהוצת על ידי עבריינים.

חוסר המשילות והמאבק בפשיעה ובמחוללי הפשיעה נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה והקואליציה הזו.

וכידוע, לא העכבר גונב אלא החור.

מאחורי הפשיעה הכלכלית עומד כסף גדול שחייבים לאתר ולעצור.

החוק למאבק בסחיטת דמי חסות שהעברתי בוועדה בראשותי, שכבר התחיל לפעול בשטח, כולל בתוכו גם את חילוט הכספים של העבריינים.

הפעולות של חברי וראש מפלגתי שר האוצר בצלאל סמוטריץ לעצירת הכספים לרשויות הערביות שזרמו ללא מנגנוני פיקוח ישירות אל גורמי הפשיעה מוכחות כפעולות נחוצות ומתבקשות גם כן.

תודה רבה לרפאל טרבלסי, יו"ר הנהלת המתנ"סים בטבריה ולמיכאל דאודי, נציג הציונות הדתית בחצור, שארגנו את הביקור והביאו לידיעתי את המקרה.

נמשיך ונעבוד יחד כדי להילחם בפשיעה ולהשיב את הביטחון והמשילות לכל חלקי ארצנו.

סיכום החופשה בצפון.

תקציר: יש לנו עם נפלא.

כשיצאתי עם משפחתי לנופש בגולן ובגליל השבוע נערכתי כמובן למסלולים רטובים ויבשים. נערכתי ללינה באתר הקמפינג, וגם נערכתי, כמו בכל יציאה מהבית בחצי השנה האחרונה, לסידורי האבטחה שהוצמדה לי בגלל האיומים על חיי.

כבר בשלב זה אני רוצה להגיד תודה לאנשי משמר הכנסת המסורים ולשוטרי משטרת ישראל שפעלו ללא לאות כדי לוודא את ביטחוני ואת ביטחון משפחתי. באווירה נעימה ובמינימום האפשרי של הכבדה והצקה בנסיבות הבלתי אפשריות הללו.

ולמען האמת, ליציאה גם התלווה חשש. חשש אחד מהדרך שבה יתמודדו אשתי וילדיי, וגם השכנים, החברים ובני המשפחה שיצאו איתנו לטיולים, עם הטרדה, הצקה וגם אלימות שלצערי, כבר כמעט התרגלתי אליהם.

קבוצות הוואטסאפ שהוקמו, ובהן עודדו מובילי המחאה פעולות של ריגול, הצקה, הטרדה, רדיפה ועוד כל מיני מרעין בישין, רק הוסיפו לחשש.

ומעבר לחשש הפרטי והמשפחתי חששתי ממשהו אחר.

חששתי שהרצון של קבוצה קטנה ושולית להחריב את האפשרות למחלוקת בכבוד, לאי הסכמה מנומסת, לדיון פתוח ולשיח מפרה בין חלקי העם שלנו, הצליח.

כאילו האופציה היחידה שעומדת לרשות מי שלא מסכים עם המדיניות שאותה אני מקדם היא לצעוק "בושה!" או לתקוע בזמבורה כדי להפריע את המנוחה והחופשה של אלה שאיתרע מזלם לנפוש בסמוך אליי.

ואני שמח להגיד שהתבדיתי. בזמבורות לא פגשתי, אפילו לא באחת!
אבל אגיד לכם מה כן פגשתי.

פגשתי בחופשה הרבה מאוד ישראלים יפים.
הרבה מאוד ישראלים שתמכו ותומכים בי ובמהלכים של הקואליציה לתיקון מערכת המשפט. וגם ישראלים שהיו להם הערות, שאלות, תמיהות והתנגדות.

והמשותף לרובם המוחלט היה הפניה המנומסת. (כן, תאמינו או לא, הישראלים מנומסים יותר ממה שמנסים למכור לכם) השאלה המתבקשת "אפשר להפריע רגע?"
השיח המכבד, כמובן כשמסכימים, אבל גם כשלא מסכימים.

וחלק מהשיחות, מאוד נעימות, כי כיף לקבל מחמאות ותמיכה.

וחלק מהשיחות פחות, כי ביקורת, גם בונה, פחות כיף לקבל.

וגיליתי שלמרות הרוח הגבית בתקשורת, ולמרות ההדהוד האינסופי שקבוצה קטנה, קולנית ואלימה, של מובילי מחאה מקבלת לצערנו מפוליטיקאים באופוזיציה, אצל העם שלנו ברובו המוחלט יש קו ברור וחד.

גבול שעובר בין הפגנה ומחאה לגיטימיים, לבין בריונות, הצקה והטרדה.

בין מחלוקת שהיא עמוקה ושורשית, מחלוקת לשם שמיים, בין אחים ושותפים למפעל הנפלא שנקרא מדינת ישראל, לבין התבהמות והשתוללות פרועה ועבריינית.

והקו עובר ביכולת וברצון לקיים שיח.
עם חלק מהאנשים שפגשתי בטיול, השארתי את מספר הטלפון שלי, לטובת המשך שיח.

כי שיח מפורר פחדים. הוא מציג את המציאות שהררי פייק ושקרים מנסים להסתיר מאיתנו.

את האמת הפשוטה. שהמשותף בינינו רב על המפריד.

יש מחלוקת, אסור לטשטש אותה.
יש פחדים, אסור להתעלם מהם.

אבל נהיה צריכים באמת לחשוש ולפחד אם הקו האלים, המתנגד לכל שיח ופשרה, התוקפני והעברייני שחלק ממובילי המחאה נוקטים, ינצח.

ואני חוזר מהטיול בצפון אופטימי, כי בנחלי הגולן והגליל, במרכזי הקניות, בקצרין ובחצור הגלילית, בכבישי הצפון ובחופי הכינרת, הקו האלים הזה מפסיד.

גם המתנגדים לממשלה מבינים את ההבדל בין להפגין נגד מדיניות לבין להפריע לחופשה משפחתית.

גם אלה שחוששים מהרפורמה מבינים שבדמוקרטיה חייבים לדבר אחד עם השני, ולא לאיים ולצעוק.

גם אלה שכועסים על חוק הגיוס מבינים את ההבדל בין מחאה דמוקרטית לבין המעשה המזעזע שראינו בבני ברק, של התערטלות מול אדם שומר מצוות.

גם התומכים וגם המתנגדים, רוצים שנמשיך לחיות, להתווכח, להסכים ולחלוק, וגם להפגין אם צריך, אבל ביחד, בכבוד ובאחווה.

וזו צריכה להיות המשימה שלנו, של חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. לשקף את הרוח האיתנה של העם הנפלא שלנו, ולהקשיב לרוב הגדול שרוצה שנצליח לתקן את מערכת המשפט בהסכמה ונתמודד עם האתגרים הרבים שעומדים אל מול המדינה שלנו.

שבת שלום.

שמח על כך שבית המשפט מצא לנכון למתוח קו ברור שמבדיל בין חופש המחאה וזכות ההפגנה שחשובות מאוד לבין הטרדה, הצקה ופגיעה במשפחתו של נבחר ציבור.
גם אם אני סבור שיש להעביר את הקו במקום אחר, עצם מתיחת הקו חשובה מאוד.

ההמשך, בתביעות אזרחיות לפי חוק הגנת הפרטיות, בהתאם להמלצת השופט.