שמחה רוטמן

מאז הוקמה ממשלת הימין ברוב של 64 מנדטים התקשורת חוזרת לקמפיין השמצה וסילוף.

קראתם הרבה דברים השבוע, ואולי זה תרגול טוב לקראת 4 השנים הקרובות של שלטון ימין. שבהן נחיה משערורייה תקשורתית אחת לשנייה, בלי הרבה אמת.

נתחיל מהפשוט. אין שום הצעה, תכנית, רצון או שאיפה לאפשר אפליה של אדם באשר הוא אדם.
לא משנה אם מדובר בלהט"ב, יהודי, ספרדי, אשכנזי, אתיופי, רוסי, גבר, אשה או כל חלוקה אחרת שתרצו.

את הקמפיין המגמתי והפוליטי אני לא מצפה לשכנע אך חשוב שתכירו, גם את עמדתי, גם את המצב החוקי, את הבעיות שבו, ואת התיקון בחוק שמציעים לעשות.

1. עמדתי העקרונית היא שחוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים צריך לחול על המדינה ועל נותני שירותים ציבוריים בעלי מונופול, ולא צריך לחול על עסקים פרטיים. כלומר: בתי חולים ציבוריים, בתי ספר במקבלים מימון מהמדינה, יהיו כפופים לחוק האוסר אפליה. אולם על עסק פרטי יחול עיקרון חופש העיסוק והוא יהיה רשאי לנהל את עסקיו על פי ראות עיניו באופן העולה בקנה אחד עם עיקרון חירות הפרט.

בלי שום קשר להומואים, לדתיים או למתנחלים; עסק פרטי שיעשה כרצונו ואני מאמין בכוחות השוק שידאגו לכך שאפליה שרירותית נגד אנשים לא תשתלם. אנחנו רואים זאת כבר עכשיו שבנקים וחברות מודיעים שהם דוחים אפליה ואני בהחלט מברך על כך, ואמרתי את זה במפורש גם בראיונות השונים.

אגב, מהסיבה הזו בדיוק התנגדתי גם לתיקון החוק של שולי מועלם שהוסיף עילת אפליה בגלל מקום מגורים, שנועדה כביכול לטובתי כמתיישב בהתיישבות הצעירה.

2. החוק היום במדינת ישראל אוסר על בעלי עסקים אפליה ממגוון של סיבות, ולא מוצע לשנות זאת, גם לא בהצעת החוק. החוק לא מיועד שיהיה אפשר להפלות איש בשל נטייתו המינית, גזעו או מוצאו.

3. עם זאת, בחסות החוק, הגענו לכמה וכמה אבסורדים בו במטרה כביכול למנוע אפליה של *אנשים* או של *קבוצות*, כופים על אנשים *פעולות* או *מעשים* המנוגדים לאמונתם.

החוק הפך לחוק שרודף אנשים או משמש להטרלות פוליטיות.

כך למשל בעל בית דפוס חרדי בבאר שבע אולץ להדפיס הזמנות למצעד גאווה. בתגובה בעל בית דפוס באום אל פאחם אולץ להדפיס הזמנות לעליה להר הבית.
חייבו עיתונים לפרסם מודעות המנוגדות והפוגעות בתפיסת עולמם, ופגעו בקבוצת מיעוט של מיעוט, יהודים משיחיים, שהפעילו אולם אירועים בהרי ירושלים וזכו לרדיפה משפטית.

4. בעולם נורמלי, הדבר הזה נפתר עם שופטים עם שכל ישר, שרואים בתביעה הזו הטרלה ודוחים אותה. בישראל, מערכת המשפט לוקחת את המקרים האלה ועושה מהם תיקי דגל.
ומכאן הצעת התיקון לחוק, שבמקום בו נדרשת מאדם פעולה המנוגדת לאמונתו, הסירוב שלו לבצע אותה לא ייחשב כאפליה.

5. אין לאירוע הזה קשר מיוחד ללהט"ב, כמו שאין לו קשר מיוחד לאיסלאם, או לצבע עור. וכך גם אמרתי בראיונות. יש כאן עמידה על העיקרון שמדינה חופשית לא כופה על אדם לפעול בעסק הפרטי שלו בניגוד לאמונתו. באותה מידה איני חסיד של כפייה על אמנים להופיע ביהודה ושומרון אם הדבר נוגד את אמונתם.
תבדקו כיצד קרה שלמרות שהדבר לא חוקי, בשמאל במקרים כאלה לא טענו לאפליה או לפגיעה ברגשות מתיישבי יהודה ושומרון.
נהפוך הוא, השופט מלצר פסל מבחן תמיכה שטען שיש לתת העדפה תקציבית למי *שאינו מפלה* מתיישבים.

6. האם ייתכן מדרון חלקלק או שימוש לרעה בסעיף? יכול להיות. גם בסעיף הנוכחי, כפי שראינו אפשר לעשות שימוש לרעה. לכן העמדה העקרונית שלי הייתה מוותרת על כל הסעיף ומאפשרת לחברה האזרחית, שיש לה יותר קומון סנס מהשופטים ומהמחוקקים, להתמודד עם המקרים הבעייתיים ולהניח למקרים שהם הטרלות.

בקיצור, לא קראתי ומעולם לא אקרא לפגיעה בקהילת הלהט"ב או בכל קבוצה בחברה הישראלית. אבל כנראה שאחרי שנה וחצי שהתקשורת נמנעה מלעסוק בזכויות להט"ב כדי לא להביך את ממשלת השינוי שנשענה על קולו של ואליד טהא ורע"מ, הקמת ממשלת הימין החזירה להם את החשק לקחת את השיח הציבורי דווקא למקומות האלה, למרות שיש סוגיות רבות ודחופות בהרבה בחברה הישראלית.

לצערי אני יודע שבארבע השנים הקרובות התקשורת תעשה כל מאמץ להשחיר את ממשלת הימין. אך אותנו זה לא ירתיע מלפעול להחזרת המשילות, מקידום הרפורמה במערכת המשפט, בחיזוק דמותה של ישראל כמדינה יהודית ומקידום הכלכלה הישראלית.

👍162❤27👏18🤔1

6.26K views14:17