חכם חנניה גבריאל יהושע שבתי, מלמד סיבת הילולת רבי מאיר בפסח קטן, משום ייסוד בית המדרש.
על מה שנהגו לעשות פסח קטן ברבי מאיר בעל הנס, על פי התשובה שנתקבלה על זה, מחכמי ורבני עיר הקודש טבריה, הטעם הוא משום שבמקום מצבת רבי מאיר בעל הנס, יסדו שם בית הכנסת ובית המדרש, ולומדים שם בקביעות בשם כל ישראל, המחזיקים בידי לומדי התורה, וחנוכת הבית הייתה ביום פסח קטן. ובו ביום גדלה השמחה, וכולם ענו ואמרו כן נעשה בכל שנה ושנה. ועל סמך זה נקבע יום זה להרבות בשמחה, ונודרים נדרים ונדבות לקופת ר' מאיר בעל הנס ותופסי התורה.

חכם יוסף סוסו הכהן נלקח לבית עולמו ביום י"ב באייר תש"מ (1980), ונטמן בחלקת הרבנים בבית העלמין בבאר שבע. על שמו הקים נינו, הרב יורם כהן, רב שכונת רמות בבאר שבע

חכם בנימין זאב בצרי, מלמד סגולת אמירת 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה
יום הילולת רבי מאיר בעל הנס. רבי מאיר הגיע למדרגת חשיבות והשפעה כל כך גדולה על עם ישראל, עד כדי כך שעד היות כאשר אדם נמצא בצרה, אם יגיד 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה, הוא יראה מיד את הישועה... ולא פעם אחת קרה שזכיתי לישועה על ידי הצדיק רבי מאיר בעל הנס.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מ'קריאת שמע' - שמתקצבים בישראל צריכים להיות אחד.
הטלית יש בה ארבע כנפות, ובכל כנף ציצת אחד, ואפילו כך - התורה קראה לכל ארבע הציציות: 'ציצית' - לשון יחיד. לומר לך: שכל הארבעה נקראים 'אחד'.
כך עם ישראל אף על פי שמחולקים, הרי יש בהם כוהנים ולויים וישראלים, וגם כן מחולקים לי"ב שבטים, כולם נקראים - עם ישראל, שהם כאילו איש אחד.
וכמו שנאמר 'בשבעים נפש' - וכאילו נפש אחת הם, וכמו שהיו גם כן בשעת מתן תורה באחדות אחת, בלב אחד כמו שנאמר: 'ויחן שם ישראל' - כאיש אחד.
וכל זה הטלית מסמלת לנו, שהרי גם כן כשמתעטפים בה, כל כנף עם ציציותיו לזווית אחת, לארבע הפאות, ובשעת 'קריאת שמע', מקבצים כל הארבעה ביחד, ומחזיקים אותם ביד, לרמוז שכולם כחוט אחד, ומצווה אחת היא - כן עם ישראל אף על פי שמפוזר ומפורד בכל ארבע הכנפות הארץ, כשמתקבצים בארץ ישראל, צריכים להיות 'אחד' בלי הבדל זה בזה.
חכם ראובן בן דוד

מקצת שבחו
חכם ראובן בן דוד נולד לאמו ולאביו שמעון בשנת תרפ"ג (1923) במרוקו. הוא גדל בביתו של חכם ישראל אבוחצירא (הבאבא סאלי) ולמד מתורתו.
בהיותו צעיר בימים הסתגר במשך 13 שנה בישיבה, שהייתה מעל ביתו, שם הגה בתורה יומם ולילה, וחידש בה חידושים רבים, אותם הוציא לאור בספריו.
חכם ראובן בן דוד כיהן כדיין ומורה צדק בעיר בנחמד, ולאחר מכן עסק בהוראה במוסדות 'אוצר התורה' יחד עם חכם רפאל עבו.
בשנת תשט"ז (1956) חכם ראובן בן דוד עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בעיר אשקלון. הוא סירב לקבל על עצמו כל מישרת רבנות, והתפרנס מעבודת כפיים בצניעות.
חכם ראובן בן דוד נפטר במוצאי חג השבועות, ביום ז' בסיון בשנת תשל"ה (1975).

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד סגולת השיר להעלות הנשמה ממקום שנפלה.
והנה להחזיר רוח הקודש למקומו, וכן להעלות הנשמה ממקום שנפלה, זה יהיה על ידי השיר, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, כי השיר גורם לכל דבר רוחני וגרם שמיימי לעלות, וכן הוא אומר: 'והיה כנגן המנגן', וכן הוא אומר: 'ולפניהם תוף וחליל והמה מתנבאים'. וזהו: 'שיר השירים אשר לשלמה'.
חכם שמשון באקי

חכם שמשון באקי (הראשון) נולד לאמו ולאביו חכם מאיר באקי, בשנת ת' (1640), בצפון איטליה.
גדל בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר והיה לרב העיר קזאלה מונפראטו שבצפון אטליה. עמד בקשרי ידידות עם חכמי דורו, ובראשם החכם המקובל משה זכות, רב העיר מנטובה. תלמידו המובהק של חכם משה זכות, חכם בנימין הכהן ויטאלי היה אחד מתלמידי החכם שמשון באקי, נשא עליו הספד ארוך לאחר פטירתו, שנדפס בספר דרשותיו 'גבול בנימין', והביא כמה מתשובות החכם שמשון באקי בספר השו"ת שלו. כמה מפסקי הלכה של חכם שמשון באקי הובאו בחיבור 'פחד יצחק' לחכם יצחק למפרונטי.
חכם שמשון באקי נפטר ביום י"א בסיוון תנ"א (1691).

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שירמיהו גלגול שלמה המלך, והקדים שיר השירים לאיכה.
כל מה שהתנבא ירמיהו והיכה את ישראל במגילת איכה, אפשר לפרש כי הקדים וריפא אותם שלמה המלך, עליו השלום, בשיר השירים, כמו שנפרש בעזרת ה' יתברך. והנה, לתת טעם למה הקדים שלמה המלך, עליו השלום, כנזכר לעיל, זה יובן עם מה שכתבו המקובלים זיכרונם לברכה, כי ירמיהו היה גלגול שלמה המלך, עליו השלום. גם אמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת' - כי ביום שנתחנך בית המקדש, באותה הלילה נשא שלמה את בת פרעה ועלה בדעתו להחריב בית המקדש, והאריך להם. ולכן, בראות שלמה המלך, עליו השלום, ברוח הקודש כי עתיד בית המקדש להיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, ראה להקדים להם רפואה למכה, ולא יקדמנו אחר לבקש רחמים על ישראל, ועל ידו יושר השיר הזה, והיה לבני ישראל מנחת זיכרון, נחת רוח ותנחומין ברחמים לפני ה', יזכרם ה' לטובה ויזכור אהבתם שלא תאבד שארית יעקב ולא לנצח ישכחם, רק יאר פניו אליהם ותגלה עליהם מלכותו, כעת במהרה ובזמן קרוב, אמן כן יהי רצון.
חכם שמשון באקי

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שעיקר מצוות ביקור חולים הוא שיבקש על החולה רחמים.
הנה יש בתורה מצוות ביקור חולים. ולכאורה מה יוצא לחולה ממצווה זו? והרי אותו מסכן לא יכול לאכול אפילו דייסה, ומביאים לו שוקולד? ומביאים לו פרחים? איזו מצווה היא זו?
ב'שולחן ערוך' מבואר שמצוות ביקור חולים עניינה כדי שהבא לבקר את החולה יראה בעיניו כיצד החולה סובל. ואז יתמלא עליו צער ורחמים ויבכה עליו בתפילה ובקשת רחמים מהקב"ה שירפאו. וכתב שם: 'וכל שביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצווה'.
חכם ניסים יגן

חכם ניסים יגן נולד לאמו רחל ולאביו חכם יעקב יגן בשנת תש"א (1941) בירושלים הקים את כולל 'קהילות יעקב' ועמד בראשו. דגש מיוחד היה בכולל זה ל'סדר מוסר' שהוקדש ללימוד מוסר וזמן לחשבון נפש ותיקון המידות.
לאורך כל חייו נמשך להתקרב לעם ישראל, להגיע למקומות שונים בארץ, למסור שיחות ולקבל אנשים לעצה ולברכה. היה מייעץ לכל מי שפנה אליו ובכל עניין, ובמיוחד היה ידוע בייעוץ בשלום בית. חוש האבחנה שלו בין איש לאישה עמד לו לעסוק אף בשידוכין, ולאחר פטירתו נמצא פנקס ובו מאות שמות של מועמדים לשידוך.
בתקופה חייו האחרונה חלה ונפטר לאחר יסורים קשים בשבת 'בהעלותך' ביום י"ד סיון תש"ס, ונטמן בירושלים.

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהנהגות ההורים טבועות בנפש הילדים לנצח.
אנו לא מודעים לעוצמת ההשפעה שיש לדוגמא האישית שאנו נותנים לילדינו. התנועות שלנו, צורת הישיבה, האופן שבו אנו אוכלים, מדברים ומתלבשים. הנהגותינו טבועות בנפש ילדינו לנצח, והם ישפיעו יותר מכל, על התנהגותם בחייהם. ישנם מעשים שאנו עושים, שהשפעתם מופיעה וניכרת רק אחרי ארבעים שנה, אבל היא מופיעה וניכרת, נחרתת היטב באישיותם.
חכם ניסים יגן

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז קדוש ה' צבאות, שבית שלישי אין בו לא פסיק ולא תביר.
'וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו' - ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ש'קדוש' ראשון - נגד בית ראשון שנחרב, ו'קדוש' שני - נגד בית שני שנחרב, ולזה לא נאמר בהם: 'מלוא כל הארץ כבודו'. אבל 'קדוש' שלישי - שהוא נגד בית שלישי, שיבנה במהרה בימינו אמן, שהוא מעשה ידי יוצר, ברוך הוא, עליו נאמר: 'מלא כל הארץ'. ואפשר לומר שלזה בא 'קדוש' ראשון בטעם פסיק - שנפסק, ו'קדוש' שני בתביר - שנשבר ונחרב, אבל 'קדוש' שלישי לא יש בו לא פסיק ולא תביר - יען שלא נחרב כלל ועיקר. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.
חכם פרג'אללה סרוסי , ספר החיים,

חכם פרג'אללה סרוסי נולד לאמו ולאביו חכם סעיד סרוסי בעיר גאבס בתוניסיה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי גאבס, ובראשם חכם פראג'י עלוש, אב בית הדין ורב העיר. היה שקדן וסופר מהיר, נודע כחכם השלם, והיה חברו של חכם חיים חורי, לימים רב העיר גאבס. אולם תלאות הזמן וזעמיו הרבים כתרוהו, וצרות רבות ורעות הקיפוהו, ולא יכול היה להשלים חוקו וחלקו.
חכם פרג'אללה סרוסי נשא לאשה את מרת אמימה, המיוחסת לחכם שמואל הכהן, ששימש ראש אבות בתי הדין של תוניסיה משנת תע"ח (1718) ועד שנת תצ"ח (1738). שניים מביניהם נפטרו להם בחייהם, חכם חי וחכם סעיד.
חכם פרג'אללה סרוסי נפטר ביום ד' בתמוז שנת תרע"א (1911).

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד זכות ישראל סבא ללמוד ספר תהילים להינצל ממצרים.
'ואלה שמות בני ישראל הבאים' - סופי תיבות תהלים. 'הבאים מצרימה' - לומר סגולה להינצל ממצרים - רוצה לומר: מכל מיני צרות, היו אומרים תהילים. 'את יעקב' - רוצה לומר: הלא תראה יעקב אבינו, עליו השלום, שניצול מכמה צרות על ידי שהיה מהלל ומשבח לה' ולומד ספר תהילים, כמו שנאמר: 'רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל' - ישראל סבא, 'רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי', ואז 'איש וביתו' - שכולם יהיו שלמים וחיים הוא ובני ביתו.
חכם אליהו לופס,

בשנותיו האחרונות הצטרף אל בית הדין לעדת הספרדים בירושלים, ובמשך שבתו שם עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו, בנוסף הוא נבחר ליו"ר המועצה של שכונת בית וגן שבירושלים.
חכם אליהו לופס נפטר ביום ד' תמוז תרצ"ח (1938) ונטמן בירושלים.
הוא השאיר אחריו חידושים וכתבים רבים, שיצאו לאור לאחר פטירתו בספרים: 'אמרי פי' 'ובן אביחיל'.

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גנאי החסידה והעכבר לעושים חסד רק לעדותיהם.
'והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף'. - עיין פירוש רש"י זיכרונו לברכה: למה נקרא שמה 'חסידה'? - מפני שעושה חסד עם חברותיה. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא ירושלמית: רשעים הם העכברים, שאחרי שאכלו מן האוצר הם קוראים גם לחבריהם שיאכלו גם הם. וקשה אפוא: מדוע החסידה שנותנת לחברותיה לאכול, נחשב לה הדבר לחסד, והיא נקראת 'חסידה'. ואילו העכברים שעושים כמוה, נקראים 'רשעים'. ברם לא קשה אם נשים לב להבדל שביניהם: החסידה נותנת לחברותיה קודם שהיא תאכל, ואילו העכברים אחרי שהם אכלו ושבעו ופטמו את עצמם, אז קוראים לחבריהם לאכול, וזהו ההבדל הגדול. ועוד החסידה נותנת מזונותיה לחברותיה ונקראת 'חסידה', ואילו העכברים גונבים וגוזלים משל אחרים, ולא עוד אלא קודם הם אוכלים ושבעים, ואינם שמים לב לחבריהם הרעבים. וזה מוסר השכל לנותני צדקה וגומלי חסד, ודי למבין ברמזים. ועוד קושיא אם החסידה עושה חסד ונותנת מזונותיה לחברותיה, מדוע בכל זאת היא נמנית בין העופות הטמאים? - אלא כך פרשו לפי שהיא נותנת אך ורק לחברותיה ולמינה, ואינה שמה לב לאלה שאינם בני מינה ואינם חברותיה, על כן החסד שלה אינו שלם, אלא לחצאים, על כן מדה כנגד מדה, ניתן לה שכרה, שניתן לה שם ותואר טוב ונקראת 'חסידה', אבל אינה נמנית בין טהורות, אלא בין טמאות. וזה רמז וסימן מוכן לבני אדם שנותנים צדקה ועושים חסד רק לעדותיהם ובני משפחתם ולא שמים לב לאחרים.
חכם שמואל שמאי, 

"ה' יברך אתך וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום." (במדבר פרק ו', פסוק כד-כו) שנה טובה! 🌟🎉