חכם אליהו חי דמרי, מלמד שהצדיק כצינור המשפיע טוב, וביותר ביום ההילולה שלו.
יש איזה מתלוננים ומתרעמים על ההרגל והמנהג, אשר נוהגים איזה אנשים ונשים וטף, זקנים עם נערים, בבואם להשתטח על מצבת הצדיק, זכותו יגן עלינו אמן, או כשנודרים לו במקומם על בקשתם שתבוא להם, הם דורשים ומבקשים בשם הצדיק בעצמו, שנראה כאילו כל מטרתם ובקשתם היא מאת הצדיק ולא מהשם יתברך, חס ושלום. וצריך לעוררם ולהודיעם מזה, שלא יטעו בלשונם, אלא צריכים הם כשדורשים ומבקשים איזה דבר, תהיה כל כוונתם, וגם בפיהם ימלאו, שהם מבקשים את בקשתם מהשם יתברך, המשפיע הטוב לכל בריותיו, 'ומשביע לכל חי רצון'. והשבתי להם שבלתי כל ספק כך היא כוונת כל ישראל המבקשים את בקשתם, לשאול את שאלתם מהשם יתברך, ששולחנו ערוך לכל, ומה שהורגלו לדרוש בשם הצדיק, זכותו יגן עלינו אמן, הכוונה הוא שבזכותו ימלא ה' את בקשתם, והצדיק בעצמו יעתיר ויתפלל בעדם לפניו, יתברך, למלאת את רצונם, מצד שהוא חביב ואהוב לפניו יתברך, 'ורצון יראיו יעשה'. והצדיק הוא רק כצינור הגדול, המשפיע הטוב מלפני השם יתברך, לכל המסתופפים בצלו, וביותר ביום הילולה שלו, כי הוא המאיר באור תורתו, וזכותו לכל הבא ליטהר, ולשוב ולבקש מהשם יתברך איזו בקשה, שיעתיר בעדו לפניו יתברך, לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו.

חכם אליהו לביא, מלמד הפרש בין האיש לאישה בהקדמת הברכה להדלקה.
אם הברכה צריכה קודם ההדלקה או אחר ההדלקה היא מחלוקת הפוסקים, וראיתי נוהגים כשהאיש מדליק - מברך קודם, והאישה אחר שתדליק, וכל אחד יעשה כמנהגו.

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד תקנתם לעשות סעודת המילה בדגים, משום טובת העניים.
נוהגים לעשות סעודה ביום המילה. ושמעתי כי הרב ניסים אזולאי, זיכרונו לברכה, אב בית דין פה עיר הקודש צפת, תבנה ותכונן, בעל ספר 'שולחן טהור' עשה תקנה והסכמה, פה צפת, תבנה ותכונן, שלא לעשות סעודת יום המילה בבשר אלא בדגים, משום שהם נמכרים אצלנו בזול יותר מן הבשר, כדי שלא לבייש את מי שאין לו, ומצאתי בספר 'כרם חמר' בתקנות גאוני המערב הקדמונים, שתיקנו תקנה כזאת במדינתם, משום טובת העניים, שלא יצטרכו להרבות בהוצאה.
חכם חיים סתהון, ארץ החיים,

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד מכל שמחה, ראשונה ועיקר כולם תהיה שמחת ירושלים.
אם היו משוררים שירי ה' על אדמת ניכר, היה נראה ששכחו את ירושלים, ולא היו עצבים ודואגים על מפלתה. לכן אומר שלא ישכחנה לעולם, ויעלנה על לב תמיד בדאגה ובכאב, עודנה בחורבנה, וכל זאת אומר בקצר מלים ובמליצה: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' - כלומר לא תשמע לקול רצוני, ולא תעשה צרכי. 'תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי' - רוצה לאמר: מכל שמחה שאשמח, ראשונה ועיקר כולם תהיה שמחת ירושלים, כשתבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.
חכם ישראל קושטא

חכם ישראל קושטא נפטר בשנת תרנ"ז (1897), ונטמן בליוורנו. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באייר, יום בו חתם על ההקדמה לספרו 'כי נער ישראל'.

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מספר בשבח יהודי לוב ועד כמה התיישבה מצוות ישוב הארץ בלבם
באו זמנים חדשים, ואל שורת הקופות הקדושות, שהיו נמצאות פה ושם בבתים: קופת רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, רחל אמנו ועוד, נוספה עוד קופה אחת קדושה לא פחות, והיא קופת קרן קיימת לישראל. וקופה זו על אף היותה צעירה מאד לימים, ביחס לקופות הותיקות הנ"ל, תפסה חיש מהר את מקומה הנכון ביניהן, כשווה בין שוות, שהרי כולן למטרה אחת נוסדו, ובאפיק אחד כספיהן זורמים, למען ישובה של ארץ ישראל וחיזוק ידי יושביה. אין כאן התחרות ואין כאן דחיקת רגל של מישהו, אדרבא, כל אחת שמחה בהצלחתה וקידומה של חברתה, כי הצלחתה של האחת היא הצלחתה של האחרות.
חכם פריגא (ישועה) זואר נפטר ביום ט' אייר תשנ"ג (1993). לאחר מותו הוקם תלמוד תורה על שמו בשיכון ותיקים בנתניה הנושא את שמו, 'אדני פ"ז' ואף נקרא על שמו רחוב בשיכון ותיקים בנתניה.

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהחכמים לא מתייראים מקטרוג, ומתחילים מראש הספר.
טעם למה שנוהגים פה עיר הקודש ירושלים, תבנה ותיכונן במהרה בימינו, כשרוצים להתחיל איזה גמרא על הסדר אינם מתחילים מההתחלה ...
אלא הכוונה הוא כי בתחבולות תעשה לך מלחמה וכשאדם רוצה ללמוד איזה ספר ולגומרו, שלא יתחיל מתחילת הספר, מפני שהשטן מתקנא ומקטרג ומביא לו עיכובים שלא לגומרו, אלא יתחיל מפרק ב' או מדף ב', ואחר גומרו חוזר לראש. אבל אלו החכמים שהיה כוחם רב, לא היו מתייראים מקטרוג השטן ועיכוביו, היו מתחילים מראש הספר ולא היו חוששים. חכם אליעזר פאפו נפטר בירושלים ביום י' אייר תרנ"ח (1898).

חכם דניאל הלוי, מלמד מצווה מן המובחר ללמוד תהילים בהשכמה.
כתב הרב חיד"א, משם רבנו אפרים: 'כל האומר תהלים בכל יום, כאלו קיים כל התורה כולה, וכי הוא מצווה מן המובחר בהשכמה ללמוד תהלים'. עד כאן לשונו. ... וזהו שרמז הכתוב: 'ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'' - סופי תיבות אותיות 'תהלים' - לומר שלעם, דהיינו האנשים הפשוטים, שאין להם לב להבין בתורה, תחשב להם אמירת חמישה ספרים שבתהלים, כעוסקים בכל דברי ה', דהיינו חמישה חומשי תורה. וגם אמר: 'וישכם' - לומר שמצווה מן המובחר ללמוד התהילים בהשכמה.

חכם חנניה גבריאל יהושע שבתי, מלמד סיבת הילולת רבי מאיר בפסח קטן, משום ייסוד בית המדרש.
על מה שנהגו לעשות פסח קטן ברבי מאיר בעל הנס, על פי התשובה שנתקבלה על זה, מחכמי ורבני עיר הקודש טבריה, הטעם הוא משום שבמקום מצבת רבי מאיר בעל הנס, יסדו שם בית הכנסת ובית המדרש, ולומדים שם בקביעות בשם כל ישראל, המחזיקים בידי לומדי התורה, וחנוכת הבית הייתה ביום פסח קטן. ובו ביום גדלה השמחה, וכולם ענו ואמרו כן נעשה בכל שנה ושנה. ועל סמך זה נקבע יום זה להרבות בשמחה, ונודרים נדרים ונדבות לקופת ר' מאיר בעל הנס ותופסי התורה.

חכם יוסף סוסו הכהן נלקח לבית עולמו ביום י"ב באייר תש"מ (1980), ונטמן בחלקת הרבנים בבית העלמין בבאר שבע. על שמו הקים נינו, הרב יורם כהן, רב שכונת רמות בבאר שבע

חכם בנימין זאב בצרי, מלמד סגולת אמירת 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה
יום הילולת רבי מאיר בעל הנס. רבי מאיר הגיע למדרגת חשיבות והשפעה כל כך גדולה על עם ישראל, עד כדי כך שעד היות כאשר אדם נמצא בצרה, אם יגיד 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה, הוא יראה מיד את הישועה... ולא פעם אחת קרה שזכיתי לישועה על ידי הצדיק רבי מאיר בעל הנס.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מ'קריאת שמע' - שמתקצבים בישראל צריכים להיות אחד.
הטלית יש בה ארבע כנפות, ובכל כנף ציצת אחד, ואפילו כך - התורה קראה לכל ארבע הציציות: 'ציצית' - לשון יחיד. לומר לך: שכל הארבעה נקראים 'אחד'.
כך עם ישראל אף על פי שמחולקים, הרי יש בהם כוהנים ולויים וישראלים, וגם כן מחולקים לי"ב שבטים, כולם נקראים - עם ישראל, שהם כאילו איש אחד.
וכמו שנאמר 'בשבעים נפש' - וכאילו נפש אחת הם, וכמו שהיו גם כן בשעת מתן תורה באחדות אחת, בלב אחד כמו שנאמר: 'ויחן שם ישראל' - כאיש אחד.
וכל זה הטלית מסמלת לנו, שהרי גם כן כשמתעטפים בה, כל כנף עם ציציותיו לזווית אחת, לארבע הפאות, ובשעת 'קריאת שמע', מקבצים כל הארבעה ביחד, ומחזיקים אותם ביד, לרמוז שכולם כחוט אחד, ומצווה אחת היא - כן עם ישראל אף על פי שמפוזר ומפורד בכל ארבע הכנפות הארץ, כשמתקבצים בארץ ישראל, צריכים להיות 'אחד' בלי הבדל זה בזה.
חכם ראובן בן דוד

מקצת שבחו
חכם ראובן בן דוד נולד לאמו ולאביו שמעון בשנת תרפ"ג (1923) במרוקו. הוא גדל בביתו של חכם ישראל אבוחצירא (הבאבא סאלי) ולמד מתורתו.
בהיותו צעיר בימים הסתגר במשך 13 שנה בישיבה, שהייתה מעל ביתו, שם הגה בתורה יומם ולילה, וחידש בה חידושים רבים, אותם הוציא לאור בספריו.
חכם ראובן בן דוד כיהן כדיין ומורה צדק בעיר בנחמד, ולאחר מכן עסק בהוראה במוסדות 'אוצר התורה' יחד עם חכם רפאל עבו.
בשנת תשט"ז (1956) חכם ראובן בן דוד עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בעיר אשקלון. הוא סירב לקבל על עצמו כל מישרת רבנות, והתפרנס מעבודת כפיים בצניעות.
חכם ראובן בן דוד נפטר במוצאי חג השבועות, ביום ז' בסיון בשנת תשל"ה (1975).

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד סגולת השיר להעלות הנשמה ממקום שנפלה.
והנה להחזיר רוח הקודש למקומו, וכן להעלות הנשמה ממקום שנפלה, זה יהיה על ידי השיר, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, כי השיר גורם לכל דבר רוחני וגרם שמיימי לעלות, וכן הוא אומר: 'והיה כנגן המנגן', וכן הוא אומר: 'ולפניהם תוף וחליל והמה מתנבאים'. וזהו: 'שיר השירים אשר לשלמה'.
חכם שמשון באקי

חכם שמשון באקי (הראשון) נולד לאמו ולאביו חכם מאיר באקי, בשנת ת' (1640), בצפון איטליה.
גדל בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר והיה לרב העיר קזאלה מונפראטו שבצפון אטליה. עמד בקשרי ידידות עם חכמי דורו, ובראשם החכם המקובל משה זכות, רב העיר מנטובה. תלמידו המובהק של חכם משה זכות, חכם בנימין הכהן ויטאלי היה אחד מתלמידי החכם שמשון באקי, נשא עליו הספד ארוך לאחר פטירתו, שנדפס בספר דרשותיו 'גבול בנימין', והביא כמה מתשובות החכם שמשון באקי בספר השו"ת שלו. כמה מפסקי הלכה של חכם שמשון באקי הובאו בחיבור 'פחד יצחק' לחכם יצחק למפרונטי.
חכם שמשון באקי נפטר ביום י"א בסיוון תנ"א (1691).

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שירמיהו גלגול שלמה המלך, והקדים שיר השירים לאיכה.
כל מה שהתנבא ירמיהו והיכה את ישראל במגילת איכה, אפשר לפרש כי הקדים וריפא אותם שלמה המלך, עליו השלום, בשיר השירים, כמו שנפרש בעזרת ה' יתברך. והנה, לתת טעם למה הקדים שלמה המלך, עליו השלום, כנזכר לעיל, זה יובן עם מה שכתבו המקובלים זיכרונם לברכה, כי ירמיהו היה גלגול שלמה המלך, עליו השלום. גם אמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת' - כי ביום שנתחנך בית המקדש, באותה הלילה נשא שלמה את בת פרעה ועלה בדעתו להחריב בית המקדש, והאריך להם. ולכן, בראות שלמה המלך, עליו השלום, ברוח הקודש כי עתיד בית המקדש להיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, ראה להקדים להם רפואה למכה, ולא יקדמנו אחר לבקש רחמים על ישראל, ועל ידו יושר השיר הזה, והיה לבני ישראל מנחת זיכרון, נחת רוח ותנחומין ברחמים לפני ה', יזכרם ה' לטובה ויזכור אהבתם שלא תאבד שארית יעקב ולא לנצח ישכחם, רק יאר פניו אליהם ותגלה עליהם מלכותו, כעת במהרה ובזמן קרוב, אמן כן יהי רצון.
חכם שמשון באקי

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שעיקר מצוות ביקור חולים הוא שיבקש על החולה רחמים.
הנה יש בתורה מצוות ביקור חולים. ולכאורה מה יוצא לחולה ממצווה זו? והרי אותו מסכן לא יכול לאכול אפילו דייסה, ומביאים לו שוקולד? ומביאים לו פרחים? איזו מצווה היא זו?
ב'שולחן ערוך' מבואר שמצוות ביקור חולים עניינה כדי שהבא לבקר את החולה יראה בעיניו כיצד החולה סובל. ואז יתמלא עליו צער ורחמים ויבכה עליו בתפילה ובקשת רחמים מהקב"ה שירפאו. וכתב שם: 'וכל שביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצווה'.
חכם ניסים יגן

חכם ניסים יגן נולד לאמו רחל ולאביו חכם יעקב יגן בשנת תש"א (1941) בירושלים הקים את כולל 'קהילות יעקב' ועמד בראשו. דגש מיוחד היה בכולל זה ל'סדר מוסר' שהוקדש ללימוד מוסר וזמן לחשבון נפש ותיקון המידות.
לאורך כל חייו נמשך להתקרב לעם ישראל, להגיע למקומות שונים בארץ, למסור שיחות ולקבל אנשים לעצה ולברכה. היה מייעץ לכל מי שפנה אליו ובכל עניין, ובמיוחד היה ידוע בייעוץ בשלום בית. חוש האבחנה שלו בין איש לאישה עמד לו לעסוק אף בשידוכין, ולאחר פטירתו נמצא פנקס ובו מאות שמות של מועמדים לשידוך.
בתקופה חייו האחרונה חלה ונפטר לאחר יסורים קשים בשבת 'בהעלותך' ביום י"ד סיון תש"ס, ונטמן בירושלים.

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהנהגות ההורים טבועות בנפש הילדים לנצח.
אנו לא מודעים לעוצמת ההשפעה שיש לדוגמא האישית שאנו נותנים לילדינו. התנועות שלנו, צורת הישיבה, האופן שבו אנו אוכלים, מדברים ומתלבשים. הנהגותינו טבועות בנפש ילדינו לנצח, והם ישפיעו יותר מכל, על התנהגותם בחייהם. ישנם מעשים שאנו עושים, שהשפעתם מופיעה וניכרת רק אחרי ארבעים שנה, אבל היא מופיעה וניכרת, נחרתת היטב באישיותם.
חכם ניסים יגן

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז קדוש ה' צבאות, שבית שלישי אין בו לא פסיק ולא תביר.
'וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו' - ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ש'קדוש' ראשון - נגד בית ראשון שנחרב, ו'קדוש' שני - נגד בית שני שנחרב, ולזה לא נאמר בהם: 'מלוא כל הארץ כבודו'. אבל 'קדוש' שלישי - שהוא נגד בית שלישי, שיבנה במהרה בימינו אמן, שהוא מעשה ידי יוצר, ברוך הוא, עליו נאמר: 'מלא כל הארץ'. ואפשר לומר שלזה בא 'קדוש' ראשון בטעם פסיק - שנפסק, ו'קדוש' שני בתביר - שנשבר ונחרב, אבל 'קדוש' שלישי לא יש בו לא פסיק ולא תביר - יען שלא נחרב כלל ועיקר. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.
חכם פרג'אללה סרוסי , ספר החיים,