והציבור? הוא רק מפריע.
הציבור יכול להצביע, להפגין, לכתוב פוסטים.
אבל הוא לא באמת מחליט.
כי כשמגיע רגע האמת – מישהו אחר לוחש לתקשורת,
חותם על סירוב, מעכב החלטה, מבטל מינוי.
והכול נעשה בשם שלטון החוק.

אבל זה כבר מזמן לא שלטון החוק –
זה שלטון של פרשנות לחוק.
של פריבילגיה חוקתית.
של אינטרס שנעטף במילים יפות כמו "שוויון", "דמוקרטיה מהותית", או "הגנה על הממלכתיות".

הכול כדי לייצר מצג:
אנחנו לא שולטים – אנחנו מגינים.
אנחנו לא קובעים – אנחנו מאזנים.
אנחנו לא חוסמים – אנחנו מתווים דרך.

אבל בסוף, הדרך תמיד מובילה לאותו מקום.
לאותו סדר.
לאותו צד.

שלטון הצללים לא נבחר.
אבל הוא שורד כל בחירות.
הוא לא צריך רוב – הוא פשוט נשאר.

ככה זה כשאתה מחזיק את המפתחות למדינה – בלי לשלם על זה שום מחיר.

אז אם תהיתם למה רעיונות מסוימים לא מקודמים,
למה רפורמות נעצרות,
למה ראש ממשלה נבחר לא באמת שולט,
ולמה החלטות נראות כאילו מישהו לוחש מאחורי הקלעים –
זה כי יש מי שכן לוחש.

וזה לא דמיון.
זה לא קונספירציה.
זה לא סרט.
זה המציאות.

והבשורה?
הדיפ סטייט – כבר לא כל כך דיפ.
המסכות נפלו.
האור נדלק.
והצללים – פתאום רואים אותם.

וזו בדיוק הסכנה שלהם –
כי כוח שפועל רק כשאף אחד לא שם לב,
מאבד את האפקט ברגע שהזרקור מופנה אליו.

אז מה עושים?
לא מוותרים. לא שותקים.
לא מקבלים את שפת החוק כתירוץ לשימור הכוח.
דורשים – שהנבחרים יחליטו.
דורשים – שהעם יקבע.

כי אחרת – לא נישאר עם מדינה דמוקרטית.
אלא עם דמוקרטיה מדומיינת,
שבה הבחירות הן טקס ריק,
והשלטון – נשאר באותן ידיים, באותם משרדים.

(עידן טוביס)

אם צריך להגדיר את מחאת הפיתות מול ביתה של השרה עידית סילמן במילה אחת, היא תהיה - בחילה. בעצימו של חג פסח באים יהודים לביתה של אישה שומרת מצוות, ומפזרים פיתות, חמץ, בכדי לפגוע בקודשי ישראל.

הסיפור הוא לא השרה עידית סילמן או מחאות נגד הממשלה. מחאות נגד הממשלה מתנהלות היטב מהיום בו היא קמה. מחאה באמצעות פיתות היא לא מחאה לגיטימית. זאת לא הייתה מחאה נגד השרה סילמן, זאת הייתה מחאה נגד היהדות.

במחנות ההשמדה ובגיטאות, גם בצל השואה, יהודים ניסו לשמור על חג הפסח ככל האפשר. הם מכרו חמץ, אפו מצות, ייבשו את הלחם, שמרו תפוחי אדמה כדי לנסות לגרד אותם לקמח תפוחי אדמה כשר לפסח ולמרות אימת הנאצים השתדלו לקיים ליל סדר בדרגשים שבצריפי המחנות.

בפסח תש''ד, כשכלו כל הקיצים במחנה ברגן-בלזן, הרב יששכר-ברנרד דוידס נתן היתר לאכול חמץ בחג כאשר בהיתר נכתב: "לפני אכילת חמץ יאמר בכוונת הלב: אבינו שבשמים, הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אך על זאת דאבה לבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות".

יהודים מסרו את נפשם, פשוטו כמשמעו, בכדי שלא לאכול חמץ. מי שבחר שלא לשמור, לפחות כיבד את מסורת ישראל. אבל בישראל של שנת 2025, יש מי שמבזים בכוונת מכוון את מסורת ישראל ופוגעים ביהדות. בשביל לקבל הד תקשורתי, האירוע מוכוון כלפי השרה עידית סילמן, אבל מחאה נגד סילמן הייתה יכולה להתבצע גם ללא פיתות. בל נטעה, זאת לא מחאה נגד סילמן - אלא מחאה נגד היהדות.

‏רוב המידע שאתם מקבלים מאז שהחלה המלחמה - שגוי, שקרי או מוטעה. מה מסתיר שב"כ? שיחת עומק של שעה ו-8 דקו' של נצ"מ בדימ. אבי וייס עם אלכס צייטלין בערוץ "באים אל הפרופסורים" ב-15.4.25. הריאיון בעדכון 15.4.25 בכתבה did.li/nVIIw‎

‏פרשת ההדלפות בשב"כ: חשד לניגוד עניינים חמור מצד רונן בר, מסירת מידע כוזב ושימוש פסול בכלים ביטחוניים
ראש השב"כ, רונן בר, השתתף באופן פעיל בחקירה פלילית נגד איש שב"כ במילואים - שהדליף לעיתונאים עמית סגל ושירית אביטן-כהן ולשר אביחי שיקלי מסמכים פנימיים המצביעים על כשלים וליקויים חמורים שלו עצמו * נוכח ניגוד העניינים המובנה, הסתירות בעמדות שהוצגו לדרג המדיני והשימוש החריג בכלים ביטחוניים - קיימת עילה מוצקה לחקירה נגדו / יואב יצחק
news1.co.il/Archive/0026-D…‎

‏נצ"מ אבי וייס :
פרסום ראשון: תיאור מפורט של 5 פרשות קטרגייט ומחדלי החקירות
שיחת עומק עם ניצב משנה בדימוס אבי וייס, המהנדס והבעלים של "טלקום ניוז", שפיקד בשעתו על בית הספר הארצי לשוטרים - ובה תיאור מפורט ומוסמך של 5 פרשות קטרגייט ומחדלי החקירות. חובה להאזין / אורי מילשטיין
news1.co.il/Archive/0045-D…‎

‏סודות השב"כ: איך 3 ראשי השב"כ האחרונים מתעלמים (ובכוונה) מחוקי מדינת ישראל? מי הטעה את בג"ץ והציבור לגבי הדחת ראש השב"כ? מה היקף האזנות הסתר הלא חוקיות ע"י השב"כ לתושבי ישראל? זאת ועוד בריאיון 15 דק' של נצ"מ בדימ. אבי וייס ע"י ארז תדמור ברדיו "גלי ישראל" ב-18.4.25. הריאיון בעדכון 18.4.25 בכתבה did.li/nVIIw‎