כימני אני אומר לכם: בן גביר מסכן את מעמד ישראל

סקר בלתי נתפס התפרסם בחודש שעבר על ידי שמואל רוזנר ו״המדד״. המפלגה המובילה בציבור בקטגוריית ״התמודדות עם הפשיעה והביטחון האישי״ היא, ובכן, ״עוצמה יהודית״. ארבע שנים חלפו מאז שבן גביר דהר להישג שיא בבחירות עם הבטחה להתמודד עם המשבר. מאז, שיעור הרצח זינק, משפחות הפשע מחלקות ביניהן אזורי השפעה, ארצות הברית מפרסמת אזהרת מסע על רקע הפשע המאורגן בארץ, רימונים מושלכים על בתי עסק דבר יום ביומו, פרוטקשן הוא הוצאה קבועה כמו ארנונה ומע״מ – והאדם הכי מתאים להתמודד עם המשבר הלאומי הוא השר שבמשמרתו כל זה קרה. לא יודע למה, אבל נזכרתי בבדיחה על הערבי ששקל להצביע כהנא, האב הרוחני של בן גביר, ״כי הוא היחיד שהבטיח לטפל בערבים״.

הנה הדגמה לתחום שבו בן גביר משאיר אבק לכל מתחריו – שיווק. כן, היו לו הישגים, וכן – הוא הרע דרמטית את תנאי המחבלים בבתי הסוהר וחילק נשק לציבור כדי שיגן על עצמו וכל הכבוד לו על זה וגם על וסרלאוף. אבל רק בעולם שבו מה שאומרים עליך חשוב ממה שעשית אפשר להצטייר כמר משילות אחרי כהונה כזו. אין לזלזל בבן גביר: הוא היחיד מבין כל מרכיבי הקואליציה שהסקרים חוזים לו זינוק ולא מפלה. אם יורשה לי להעריך, הסקרים עוד ממעיטים בכוחו.

דווקא בשל כך, ומבלי להיות חשוד בשמאלנות, אעז להגיד שממשלה נוספת עם איתמר בן גביר בתפקיד משמעותי תהיה אסון כבד למדינה. ארבע שנות הרעשה ארטילרית בלתי פוסקת שעניינה השגת רווח פוליטי קצר טווח כלפי פנים הסבו נזק אסטרטגי ארוך טווח כלפי חוץ. גדולי ידידינו במפלגות הימין בעולם מתקשים להבין מדוע ישראל העניקה לאדם כזה את מפתחות ממשלתה בזמן כזה. אין קהילה יהודית שהגעתי אליה בארצות הברית, אורתודוקסית וימנית ככל שתהיה, שלא נשמע בה הקושי להגן על ממשלת ישראל שבן גביר הוא חבר בה, וציטוטים שעשו את כל הדרך מחשבון האיקס שלו אל הצד השני של האוקיינוס. הוא סלב בקנה מידה עולמי, ולא לטובה. נוכחותו במוקדי קבלת ההחלטות היא פיגוע יומיומי לעמדת ישראל בעולם. אין ראיון של נתניהו, גם בערוצים הימניים ביותר, שבו הוא לא נשאל עליו, וממלמל משהו על שיטת הממשל הישראלית שבה ״רק אני קובע״. וכמובן, השאלה הקבועה, מיד לאחריה איך הגעתם למצב שהוא שר בכיר?

הנה התשובה: הגענו עד הלום בגלל החרם על נתניהו. ב-2019, עם התגבשות כתב האישום נגד נתניהו, הפכו הבחירות ממאבק פוליטי למלחמת דת. נמות ולא נתאחד. נכונותו של המרכז-שמאל להישען על הערבים הובילה את נתניהו מפסילה של מפלגת הכהניסטים לתיאום מהלכים איתה. בהתחלה חיבורה עם מפלגות ימין אחרות, אחר-כך נכונות להישען עליה בקואליציה, בסוף ישיבה משותפת בקבינט. כל אלה שמתגעגעים – ובצדק – לימים שבהם הליכוד לא היה מוכן לחבור לכהנא בשנת 1984, מוזמנים להתגעגע בהזדמנות זו גם לפרס ורבין שממש באותה שנה לא הסכימו להישען על מפלגות ערביות אנטי ציוניות.
תנועת המטוטלת הזו החריפה כאשר קמה ב-2021 ממשלת השינוי בתמיכת רע״מ. היא ורק היא זו שהזניקה את סמוטריץ׳ ובן גביר ל-14 מנדטים. כעת המטוטלת עושה את הדרך ההפוכה, ולפי רוב הסקרים היא תסתיים בממשלת מיעוט מרכז-שמאל בחסדי הערבים, עם גבי לסקי ומשה רדמן וכשיאיר גולן אינו סגן שר אלא סגן ראש הממשלה. רגע לפני שזה קורה, כדאי גם להזכיר שמטוטלת שצוברת תנופה לא נעצרת סתם כך פתאום במרכז. היא תוביל את בן גביר לחזור עם 17 מנדטים בפעם הבאה. הנה חדשות מהעתיד: תורידו את ה״לאומי״ מתוארו הנוכחי ותבינו לאן הוא חותר.
יש כאלה שטוב להם על המטוטלת: שורת שחקני קצה שזוכים בחסות הקיטוב בחברה לתפקידים והשפעה שלעולם לא היו משיגים באקלים שפוי יותר. אבל מדינת ישראל נפגעת מכך אנושות. אפשר להילחם בתומכי הטרור ששטים לעזה, ואפשר במקום זאת לעשות סיבוב דאווין מתלהם בקרב העצורים שיגרום אפילו לידידות כמו צ׳כיה ואוסטריה להזדעזע ולדרוש הסברים. אפשר להילחם בפשעי שנאה של יהודים מתוך הבנה של העוול והאיוולת במהלך, ואפשר לפלרטט עם תמיכה בהם ועם מסר שיורד מלמעלה אל המשטרה שיש פושעים משלנו, כאלה שלא נוגעים בהם.

אפשר לחוקק חוק עונש מוות אפקטיבי למחבלים, כמו של חברי הכנסת מלינובסקי ורוטמן, ואפשר לחוקק מילים ריקות כמו בן גביר, אבל ללכת עם חבל תליה מוזהב על החליפה. לעזאזל המהות, לעזאזל העובדה שכל אדם סביר שמתעורר באירופה או בארה״ב ורואה את התמונה הזו מסיק שיש כאן עסק עם פשיסט צמא דם. מי עוד מקבל ליום ההולדת עוגה עם חבל תליה מסוכר? מי עוד קישט את הסלון שלו בתמונה של רוצח המונים נתעב, ברוך גולדשטיין, שהילדים ייראו כל בוקר בדרך למטבח עם הקורנפלקס? ולא, זה לא בגלל שגולדשטיין רופא. אם זו הסיבה, למה לא ציור שמן של הגינקולוג אחמד טיבי?
כאמור, ההקצנה היא חרב פיפיות. סבא שלי ז״ל היה משנן לילדיו שנקלעו לקטטות בבית הספר ״אל תתחילו ואל תמשיכו״. אז מבלי לקבוע מי התחיל, ברור שכולם המשיכו.

במקביל להתפרעות הרטורית של עוצמה יהודית, יש התפרעות רטורית של הדמוקרטים. ״רוצחי תינוקות כתחביב״ טס בעולם במהירות לא פחותה מהפרובוקציות של בן גביר, כי הנה ההוכחה החותכת שישראל רוצחת, בדמות הודאה מפורשת של סגן הרמטכ״ל לשעבר. כשמפלגת קצה צוברת כוח בשלטון, מפלגת קצת צוברת כח בהתנגדות לשלטון. כל צד חש צורך להסלים בשביל להשיג עוד כמה קולות, והתוצאה היא עסקה לא קדושה: חבר בכיר בקואליציה וחבר בכיר באופוזיציה מבאישים יחד את ריחה של המדינה בעולם. בכלכלה קוראים לזה ״החצנה״: כולם סובלים נזק כבד כדי שאתה תרוויח רווח קטן.
ממשלה רחבה יותר, עם פחות כוח לגורמים קיצוניים, תקטין מאוד את הנזק של התבטאויות כאלה, ועוד יותר תקטין את הלגיטימציה שלהן להישמע. אין שום סיבה שנתניהו וחבריו ואיזנקוט וחבריו יימנעו מלהשמיע קול ברור רק מחשש שהמחנה שלהם ייפגע. שמיר ופרס תיעבו זה את זה, אבל לעולם לא היו מעניקים לגיטימציה לטירוף הזה, או לטירוף הזה.
שום טור לא יפגע, כמובן, בעקומת המנדטים של בן גביר, אולי להפך. אבל הכוח שלו נובע לא ממספר המנדטים שלו אלא מהעובדה שהוא הותך לגוש הימין לכאורה בלי אפשרות להפריד ביניהם. ממגונה לכורח, מכורח לשותף, משותף – לחבר לדרך. נתניהו חושש ממנו, דרעי מקפיד בכבודו, בליכוד כבר יש לו שלוחות בדמות טלי גוטליב ומאי גולן.
כל אחד מפיק את הלקחים שלו משבעה באוקטובר. המסקנה שלי היא שאליעזר בן יהודה לא בחר סתם באותו ביטוי – ממשלה צרה – כדי לתאר גם קואליציה עם מעט חברים וגם קואליציה שהיא בעיה. יש מדינות ששני אוקיינוסים שומרים עליהן ויכולות לאפשר לעצמן את המותרות האלה. ישראל אינה נמנית עמהן. טוב תעשה אם תחזיר את בן-גביר אל גודלו הטבעי.


הטור המלא >>>
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21244724