״פישלנו, ג׳ו״

פיטר סבודניק, כתב באתר ה״פרי פרס״ של בארי ווייס, במאמר ביקורת נוקב על המפלגה הדמוקרטית והסיבות שהובילו אותה להפסד הצורב בנשיאות ובסנאט (ואולי גם בקונגרס).

התרגום שלי - מוזמנים להפיץ ואשמח לקרדיט.

—

השאלה היא איך הטכנוקרטים של ליגת הקיסוס עם ערימות של מזומנים וכל בעלי בריתם בתקשורת הישנה, ​​הוליווד ועמק הסיליקון הצליחו לפקשש בצורה כה מלכותית.

איך קמאלה האריס הפסידה ל״נוכל״ ולקמפיין שלו שהתאפיין ב"שקר בלתי פוסק", כפי שאפיין אותו לאחרונה CNN?

התשובה היא: זה לא היה מסע של שקרים בלתי פוסקים. שטויות בלתי פוסקות? כן, כפי שציין עמיתי אלי לייק. הגזמה בלתי פוסקת? בהחלט. אבל לשקר? פשוט לא כך ראו זאת הבוחרים.

בשמונה השנים האחרונות, המפלגה הרפובליקנית מנהלת שיחה כנה על הדברים האמיתיים שמפריעים לנו: אינפלציה; ירידת קרנה של אמריקה הכפרית; עלייתה של סין; משבר הדיור; משבר האופיואידים; הכאוס בגבולנו הדרומי; חופש הביטוי; וירידת הכוח האמריקאי.

האם השיחה הייתה תזזיתית ולעיתים מוזרה ומוטעית? כן.
אלא שזה היה בדיוק מה שהיה איכפת לנו ממנו, מה שהבוחר האמריקני הממוצע רצה לדבר עליו.

והדמוקרטים?
הדמוקרטים לא דיברו על אף אחד מהדברים האלה. הסיבה שמלחמות התרבות פוגעות כל כך בהרבה מצביעים היא לא שהן גזעניות או טרנספוביות. הסיבה היא שהבוחרים רוצים לדעת מדוע פיצויים לשחורים על עבדות, או פלואידיות מגדרית, הם חשובים יותר מאשר הצלת מאות מיליוני אמריקאים שראו את אורח חייהם מתמוסס לנוכח הגלובליזציה, האוטומציה והשינוי בשווקי העבודה.

הדמוקרטים העדיפו לספר סיפור של טפיחה עצמית על השכם, על איך הגענו עד הלום: ב-2016 השתלטו הפשיסטים על הבית הלבן; בשנת 2020, מפלגת הדמוקרטיה והצדק לקחה אותו בחזרה; במהלך ארבע השנים האחרונות, המפלגה הובילה אותנו בחזרה לנורמליות; ואם הם לא ינצחו ב-2024, הפשיסטים יחזרו, והפעם זה יהיה גרוע מתמיד. הפעם, הפשיסטים באמת יכלאו את יריביהם הפוליטיים ויבטלו את החוקה, ואלה באמת יהיו הבחירות האחרונות.

אלא שיש מעט מאוד, אם בכלל, שהופך את המפלגה הדמוקרטית של שנת 2024 לנורמלית.

זה לא רק שהמפלגה של האיש העובד הפכה עכשיו למפלגה של האליטה העולמית של פורום דאבוס. בתהליך הסרת נאמנותה למעמד הפועלים ולמעמד הביניים, המפלגה הפכה את עצמה לאורגניזם חד-תאי מאוגד. נראה שהיא כבר לא מייצגת קואליציה אמיתית של קבוצות אינטרסים - כפי שמפלגות עושות בדרך כלל.

היא הפכה מורכבת מגולשי פלטפורמה שבונים את קהלי המדיה החברתית שלהם על גבם של אותם אנשים שהם מתיימרים ״לדמם״ עבורם: קבוצות שוליים, נשים יולדות, עזתים, מי שלא יהיה.

הם לא הפסידו כי לא הוציאו מספיק כסף. הם לא הפסידו כי הם לא הצליחו להוציא מספיק משפיענים מפורסמים. הם הפסידו כי הם כילו את עצמם באמצעות החנופה העצמית שלהם ותחושת החשיבות העצמית שלהם. הם היו צריכים לבלות את שמונה השנים האחרונות בלמידה מהשיח המאוד כן של הרפובליקנים, הגם שהיה פגום, על מצבה של אמריקה.

אבל הם התעקשו לדבר לעצמם על הדברים שגרמו להם להרגיש עליונים מוסרית.
הם שלטו כפי שהם נשבעו שאויביהם ישלטו: תוך צמצום חופש הביטוי עם מלחמתם ב"דיסאינפורמציה", פוליטיזציה של מערכת המשפט וסגירת בתי ספר. (כן, זה התחיל תחת טראמפ, אבל זה היה טראמפ שביקש להחזיר אותנו לשגרה, לאחר שלעגו לו על שהבטיח שקוביד יסתיים עד חג הפסחא 2020.)

והגרוע מכל: הם לא העריכו את חוסר היושר המשווע שבלב כל העניין. נראה היה שהם חושבים שלאמריקאים לא יהיה אכפת שהם העמידו פנים שג'ו ביידן הוא "חד כתער", שהם למעשה תזמרו לו מחליף מאחורי הקלעים, שהמפלגה שהציגה את עצמה כתשובה של האומה לפאשיזם מינתה את מועמדה מבלי להתייעץ אפילו עם בוחר אחד.

הם פשוט חשבו שלאף אחד לא יהיה אכפת, שרוב האמריקנים ירגישו כמו שהם מרגישים - מאושרים שסוף סוף יש להם מועמד בר-קיימא לאתגר את דונלד טראמפ.
זה היה מעליב, וזה היה מאוד לא ישר.

ביליתי חלק ניכר מהשנה האחרונה בדרכים, בעיירות וערים כמו פלינט ומזרח פלסטיין ובפרברי פיניקס ובאזורים האחוריים של פנסילבניה ומדבריות קליפורניה - ובכל מקום הייתה תשוקה עמוקה לשיחה כנה ורחבת יריעה על מה שצריך לעשות. על איך אנחנו מתקדמים.

הדרך היחידה לצאת מהרחוב ללא מוצא - הזה הדרך היחידה של הדמוקרטים לנצח שוב - תהיה שהמפלגה תכבה את MSNBC ואת הקמפוסים ואת הזהותנות הפרוגרסיבית ותחזור, שוב, לאותם האמריקאים שהתרגלה לזלזל בהם כל כך.

—

למקור באנגלית:

https://www.thefp.com/p/how-kamala-harris-lost-to-trump

הבלוגר שאול סדקה מנתח את המספרים הקטנים שמאחורי הניצחון הגדול -

שימו לב להבדלים שהביאו את טראמפ לזכות בוויסקונסין, מישיגן ופנסליבניה.

זה באמת מזערי - לטענתו של סדקה, לו רק היו במפלגה הדמוקרטית מתקנים את הנטייה החזקה לעבר הפגרוגרסיביות והWoke, ואולי לו הייתה האריס בוחרת את ג׳ו שפירו היהודי לסגנה, הם היו עשויים לזכות בכהונה אפילו עד 2033.

הדיבורים על קטר לא מרשימים אותי במיוחד. גם אם הם נכונים ולא סתם ספין מארץ הרשע, עדיין זה מגיע 400 ימים מאוחר מדיי, וממדינה שלא חושבת אפילו לקחת קמצוץ של אחריות לטבח.

בינתיים מוזמנים לוובינר שאנחנו מארגנים ברביעי הקרוב בנושא מכונת הרעל הקטרית. הדוברים מעניינים וברמה גבוהה - ד״ר עינת וילף, אלה קינן, אריאל אדמוני ועבדכם הנאמן.

מוזמנים להירשם בלינק המצורף או בקיו אר קוד.

https://forms.gle/ZGiJkbxq8mbG5DEp6

השנקל שלי על סאגת ״המסמך של סנואר״ שחזרה לחיים.

התוכן:
קודם כול עשיתי לי הרגל מתחילת המלחמה לא להאמין ל״מסמכים של סנואר״. לא מאמין שיכולה להיות לציבור הישראלי גישה לנבכי ליבו ולכתיבה שלו למגירה, בטח בעת מלחמה ובטח בעת שהיה בחיים ובטח במהלך הבריחה המתמשכת שלו מכוחותינו. ואי אפשר להוציא מכלל אפשרות שמישהו ״בטעות״ השאיר מסמך במקום שאליו ידע שהאויב יגיע, כמו במבצע קציצה.

המסגור:
דבר שני, המסגור חשוב. בחדשות 12 אכן מעולם לא אמרו שזה מסמך של סנואר אלא ״מסמך מהמקום שבו סנואר שהה״. זה קלאסי מסגור מהנדס תודעה, שמאפשר לקהל להסיק מסקנות על דעת עצמו - ואכן כשהגיע לכלים שניים ושלישיים הוא כבר הוצג כ״מסמך של סנואר״.

הצינור:
דבר שלישי, כשפרשן לעניינים פוליטיים עם מקורות פוליטיים, מכובד ככל שיהיה (ואיני נמנה על הסולדים ממנו), הוא שחושף חומר שמגיע ממקורות צבאיים - גם כאן צריך לעצור ולשאול למה זה עבר דווקא אצלו, מי המקור ומה מנסים לצייר.

ההקשר והנרטיב:
דבר אחרון - מזכיר את הכתבה בJewish Currents שהתגלתה כפייק גמור (מוזמנים לקרוא בפוסט שעליו אני מגיב). יש כאן ניסיון די ברור לצייר נרטיב מסוים בתנועת מלקחיים.

—

זה הכי קומון סנס שסנואר היה מרוצה מהקרע בעם וכולם יכולים להסיק לבד את הכלל הבסיסי ביותר במשא ומתן, שלחץ בצד אחד מייצר רעב גדול יותר בצד השני.

ויחד עם זאת חייבים להיות ערניים לתוכן, למסגור, לצינור שבו הם עוברים, ולנרטיב שמנסים ליצור. תמיד לשאול מה האינטרס שהאייטם הזה יופיע בתזמון הזה ודרך הצינור הזה. לצרוך תקשורת בתבונה.

ואפרופו קטר והשפעה - חדשות רעות. אילון מאסק מתרועע עם בכירים מדוחה לאחר שחיבר את חברת התעופה הלאומית שלהם ואחת המכניסות העיקריות לכלכלת האחים המוסלמים / חמאס לסטארלינק.

ואת מי מאסק כן רואה כמושחתים שמנסים לקנות השפעה? את אוקראינה. לא קטר, אוקראינה.

ביחד עם הדיווחים על כך שטאקר קרלסון לוחש על אוזנו של טראמפ כדי לסכל מינויים טובים וחשובים כמו פומפאו והיילי, מדובר בהתחלה לא חיובית בכלל.

זה הזמן להזכיר את הדיווחים שאיטליה של ג׳ורג׳יה מלוני הצטרפה לחרם הנשק על ישראל. לפעמים תולים תקוות באנשים הלא נכונים. נאחל שלא יאכזבו עוד

אנקדוטה מעניינת על אליס סטפניק, השגרירה הבאה של ארה"ב באו"ם:

בפגישה עם היועצת שלה לביטחון לאומי לפני חצי שנה, היא סיפרה לי שהשלב שבו השימוע בקונגרס התפוצץ היה ספונטני לגמרי. השאלה "האם הסתה לג'נוסייד של יהודים היא הפרה של קוד ההתנהגות" הייתה שאלה רטורית, סטפניק ציפתה - כמו כל אדם נורמלי - ל-"כן" מהדהד. התגובה המתחמקת של נשיאות האוניברסיטאות היממה אותה לגמרי.

אבל השימוע הזה הוא לא האנקדוטה היחידה בתחום החוץ והביטחון בקריירה של סטפניק, שמסתמנת מעט יותר ניצית ממה שנהוג לחשוב על ממשל טראמפ המסתמן: היא עבדה בממשל בוש ובמכוני מחקר ניאו-שמרניים כמו הקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD, שתמכה בפעולה תקיפה מול איראן), הכינה את חה"ק פול ריאן לדיבייט הסגנים מול ג'ו ביידן ב-2012, כיהנה בוועדת הכוחות החמושים של בית הנבחרים האמריקאי, ואף זכתה בפרק "מגן ישראל" על שם מרים ושלדון אדלסון מטעם ה-ZOA. בדלנית היא לא.

עוד אנקדוטה מעניינת - סטפניק חשבה שהפרישה מהסכמי פריס (2017) היא טעות, ותפגע במאמצים להתמודדות עם משבר האקלים ואף הייתה חברה בשדולה לפתרונות אקלים. כלומר, ייתכן שבראייתה ארגונים והסכמים בינלאומיים יכולים להיות כלי שרת בידיה של אמריקה לקדם את ערכיה והאינטרסים שלה (גישה מאוד "ניקי היילית"), פרספקטיבה מתאימה למי שתכהן בגוף הבינלאומי המרכזי.

רותם אורג (״וושינגטון אקספרס״) על אליס סטפניק, השגרירה החדשה של טראמפ לאו״ם.

וגם - הידעתם שהיא ממוצא יהודי, ככל הנראה?

אילון מאסק שיתף עכשיו סרטון שכותרתו ״ארה״ב ונאט״ו הובילו למלחמה באוקראינה״ שמתחיל במשפט ״זוהי לא מתקפה של פוטין על אוקראינה כפי שלימדו אותנו לחשוב״.

מאסק מתגלה כפוטיניסט, בין אם ביודעין ובין אם לאו. הוא מנצל את הכוח העצום שיש לו בידיים לחנך אנשים לאמיתות מורכבות כדי להפיץ פרופגנדה של הקרמלין ולפגוע באחדות המערב מול שאיפות ההתפשטות וההשפעה של רוסיה.

אלה חדשות רעות מאוד.

ובחזית הקנדית - סניף קק״ל המקומי נאלץ להתפרק מנכסיו

בית המשפט פדרלי בקנדה קבע כי החלטת הרשויות שהתקבלה באוגוסט להסיר מקק״ל את מעמד ׳אגודת הצדקה׳ שלה - תקפה ועומדת, ועל הארגון להתפרק מנכסיו תוך 96 שעות.

הרקע הוא מאבק משפטי ממושך שהובילו ארגונים פרו פלסטיניים אשר טענו נגד ניהול לקוי ונגד אופי הפעילות של קק״ל בסיוע לצה״ל ולחייליו, בניגוד למדיניות הצדקה המוצהרת שלה, לכאורה.

כמובן שבחזית הפרו פלסטינית צוהלים משמחה למשמע התפרקות ארגון היסטורי שיש לו מנייה משמעותית בעליית הציונות.