ניתוק קווים לדמותו
ההצהרה שפורסמה בידי מדינות שונות שקוראת להפסקת אש של 21 יום *אינה מזכירה במילה אחת את חזבאללה*.

היא קוראת ל״ממשלות ישראל ולבנון״ להתחייב להפסקת אש ולהגיע להסדר דיפלומטי ביניהן.

ואני שואל - מישהו יודע מה זה מדינת לבנון ואם יש לה ממשלה בכלל?

הנרי קיסינג'ר התנגד להכרעה. כך לפחות אומרת האגדה.

קיסינג'ר היה חסיד של אסכולת "מאזן הכוחות", תפיסה ששמה במרכז את צלקות העבר מההיסטוריה של אירופה, וגרסה שאם לא רוצים לחיות בעולם של אימפריות דכאניות - צריך תמיד למצוא מקום של איזון בין ישויות פוליטיות שכנות, שיביא לכך שאם אחת מהן תרהיב עוז ותצא למתקפה נגד שכנותיה - יוכלו האחרות לשלב כוחות כדי להחזיר אותה למקומה.

וכך טוענת האגדה, שבמלחמת יום הכיפורים, לאחר כיתור הארמייה השלישית שבה צה"ל יכול היה להשמיד את האויב באופן כמעט מוחלט, קיסינג'ר הפעיל מכבש לחצים, שמצא לו מן הסתם גם אחיזה בהנהגה הישראלית, והביא את צה"ל שלא להכריע את המערכה - גם לאחר המכה הקשה, הטראומית והנוראית של אותו יום הכיפורים תשל"ד - אלא ללכת לכיוון של הסכמים ופיוס.

תפיסת "מאזן הכוחות" היא תפיסה שמרנית במהותה. היא רואה בהתפתחויות חדשות בשורות רעות. היא מעדיפה על פניהן את הסדר הקיים, הישן והטוב שאליו התרגלנו זה מכבר. ואכן, יש בזה משהו מנחם. כשאתה מכיר את השחקנים, אתה מכיר היכולות שלהם, אתה לא צריך להסתגל ולהתרגל ולהשתנות כל הזמן. ונכון, כשאתה מכריע את האויב ומשפיל אותו הוא עלול לחזור יותר תאב ורעב להשמיד אותך בחזרה, כמו שאירע עם גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

--

"השטן המוכר עדיף על השטן הלא מוכר", נאמר רבות בעשור הקודם בהקשר הסורי, כשישראל תהתה בינה לבין עצמה מה כדאי לעשות מול הכיסא המיטלטל של הקצב מדמשק בשאר אלאסד. ההחלטה שהתקבלה בזמנו הייתה לא לעולל לאסד דבר. כמובן היו סיכולי העברות נשק, ומבצע "שכן טוב", ומי יודע אולי גם היה איזה סיוע עקיף דעקיף דעקיף למי שלחמו באסד. אבל מכל מה שהתרחש מאז עולה כי לא התקבלה ההחלטה לספק את "הדחיפה הקטנה במקל", כפי שכינה אותה אהוד יערי, שתביא לנפילת משטר אסד.

מה היה קורה אילו ישראל הייתה נוהגת אחרת?

ייתכן שנפילת משטר אסד לידי המורדים הסונים הייתה הופכת לטריז משמעותי בלב הציר השיעי, ומנתקת הלכה למעשה בין ראש הנחש באיראן לבין זרועו בלבנון. ייתכן גם שהיה קם משטר אסלאמיסטי סוני קיצוני בסגנון דאעש שהיה מנכס אליו את הצבא ויוצא למלחמה בישראל. וייתכן גם שלא. לעולם לא נדע.

מה שאנו כן יודעים הוא שפחות מעשר שנים לאחר שההחלטה לא התקבלה, משטר אסד חזר להתייצב, גם אם באופן חלקי, חזר לקבל לגיטימציה בעולם הערבי ובליגה הערבית, ומעברי הנשק נמשכים (ומסוכלים) כתמול שלשום.

אז כן, זו הייתה החלטה שמרנית, לשמר את המצב הקיים.
וכעת יש דיבורים, שמרניים גם הם, על אי-הכרעה של חזבאללה והסכם הפסקת אש קצרצר.
כאילו שאם חזבאללה רק יעבור אל מעבר לליטני הוא יפסיק לאיים על ישראל, ואו-אז תושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם.

ואני שואל - מה זו המשוואה המעוותת הזאת? הגם בנימין בין הקיסינג'רים?

חזבאללה חלש ומוחלש, אבל מורתע הוא לא.
הוא טרם השתמש בכל הארסנל שלו, יש לו עדיין הפתעות בשבילנו (וייתכן שגם לנו יש בשבילו), והשיגור לתל אביב אתמול היה רק הדגמה.
מצד שני, איראן דיי הבהירה שהיא לא הולכת להצטרף לחגיגה, וחמאס לא יכולה לסייע לו. יש קצת סיוע ממיליציות בעיראק, סוריה ותימן, אבל עושה רושם שנצראללה עומד שם לבד במערכה.

ואם לא עכשיו אימתי.
ואם לא לאחר הפגיעה המשמעותית בארסנל, במערך התקשורת, בפעילים וביכולות, עם לגיטימציה די ברורה מהעולם הערבי שעוין את חזבאללה בערך כמונו - אז אימתי?

איך נראית הכרעה של חזבאללה?
אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שלא ניתן להשמיד את הארגון לחלוטין, צריך לפחות להגיד מה כן. למשל, ריסוק היכולות, הסגת הכוחות, השפלה ברורה, והכי חשוב - מערך תודעה משמעותי שמקשר בין ההרס הנוכחי בלבנון והבריחה ההמונית צפונה - לבין ההחלטה שקיבל נצראללה בבוקר ה-8 באוקטובר, וייצור חריש עמוק של דה לגיטימציה של התנועה הזו בלבנון, שתהפוך מצורעת לדורות.

בשביל אדם שמרן ומבוגר, אולי מפחיד מדיי להביא לשינויים טקטוניים. בשביל מערכת מיושנת, אולי באמת קשה לחשוב במונחים של תודעה והשפעה.
אולי הכרעה היא באמת מושג מרתיע בשבילם.

אבל אנחנו כעם זקוקים להכרעה הזו. מדינת ישראל זקוקה להכרעה הזו על נצראללה, העם היושב בציון זקוק להכרעה הזו על חזבאללה.
לטובת תושבי המדינה, לטובת יחסיה של ישראל עם מדינות ערביות אחרות, לטובת השבת ההרתעה, לטובת שבירת הזרוע האיראנית המאיימת ביותר בסביבה. וכן, גם לטובת תושבי לבנון ולטובת העולם כולו.

את חזבאללה צריך להכריע, לא להרתיע,
ויפה שעה אחת קודם.

אליקה לה בון, אקטיביסטית אנטי-אסלאמיסטית ממוצא איראני, מסכמת את האירועים בלבנון היטב.

מדהימה!

תנו לה בלייק ובעוקב

https://x.com/elicalebon/status/1839068976917393637?s=46

הקורא התותח נ׳ הוסיף:

לא רק זה. עאישה נודעה כמי ששנאה את עלי ואף נלחמה נגדו בקרב הגמל.

עוד קריקטורה שמסתובבת ברשתות -

בצד ימין רפיק חרירי ובצד שמאל נצראללה

בצד ימין כתוב "בנה את בירות" ובצד שמאל "השמיד את בירות"

המילים "בנה" ו"השמיד" בערבית מתחרזות זו בזו - עַמַּר לעומת דַמַּר - כך שזה עוד יותר חזק.

גם השבוע התברכתי והערוץ גדל בצורה מכובדת.

תודה רבה לכולכם על האמון וההתעניינות 🙏🏼

אם אתם נהנים מהתכנים - אשמח אם תוכלו לחשוב על עוד 2-3 חברים ולהמליץ להם על הערוץ.

ואם אתם לא נהנים - אשמח אם תוכלו לחשוב על עוד 2-3 חברים ולהמליץ להם על הערוץ.

שתהיה לנו שבת של נצחונות.

טוב אבל למה כל האקשן הזה רק בשבתות

שבוע טוב ומבורך

קבלו מתנה מאילון מאסק (שעדיין לא מחק את ח׳אמנהאי מהפלטפורמה)

מגישת אלמיאדין המזוהה עם חזבאללה פורצת בבכי כשהיא מודיעה על לכתו של נצראללה.

"אדון השהידים זכה להיות שהיד בעודו מגן על עזה ועל פלסטין ועל הסוגייה (הפלסטינית) ועל המצפן הראשון והאחרון שלנו. ברכות וניחומים"

וזו ההודעה על מותו במאוזוליאום של אמאם רצ'א במשהד.

שימו לב לקול הבכי בסוף הסרטון.
אצל השיעים נהוג לבכות - והרבה. זה ממש חלק מהתפיסה הדתית, למי שמכיר את מנהג הסיגופים וכו.

הרקע הוא קרב כרבלאא בו נהרג חסין בן עלי, בנו של עלי ופאטמה שהיה מאור בעצמו לקבל אליו את מושכות השלטון של האומה המוסלמית (תיקנו אותי בתגובות שחסן, הבן השני, נהרג בקרב אחר. תודה לקוראת ה.!)

השיעים עד היום נזכרים בקרב בעצב רב במסגרת מנהגי העאשוראא, ומכים על חטא בגלל שלא באו לעזור להם בקרב. מי שבוכה יותר - מצטער יותר ולכן גם אדוק יותר.

קבלו אחד גם באנגלית
מרים צאלח מהערוץ האיראני PressTV לא מצליחה להסתיר את העצב

מי מצליח לזהות הכי הרבה עוכרים בתמונה?

ובינתיים באנגליה - איראנים רוקדים מול שגרירות ישראל בלונדון עם דגלי איראן, ישראל, בריטניה והאמזיגים (העמים הילידיים של צפון אפריקה).

חגיגה של ממש!

אין פה הרבה מה לראות, מלבד ארגון שמתהדר בשם "קול יהודי לשלום" (JVP) שמצדיק את הסיסמה "מוות לישראל" וקורא לשרוף את הקולוניה עד המסד לנצח.

זלנסקי בפוסט מרגש על יום השנה ה83 לבאבי יאר. לעולם לא עוד

כנסו יפרגנו לו בלייק

https://x.com/zelenskyyua/status/1840274593170215314?s=46