תראו, אני קצת עומד חסר מילים מול הציוץ הזה שלעיל, שאמלקתי ותרגמתי לכם.

מי שפרסם אותו הוא החשבון הרשמי של חברת פלנטיר, שהיא חברת טכנולוגיה ותוכנה אמריקנית ציבורית - שעובדת עם כוחות הביטחון האמריקנים - והוא מבוסס על ספרם של מייסד פלנטיר אלכס קארפ והבכיר בחברה ניקולס זמיסקה.

אני לא מכיר הרבה חברות טכנולוגיה שמפרסמות מניפסטים מדיניים - פוליטיים - חברתיים מעמיקים (וחצי-קודרים) כאלה, שעוסקים בליבה הערכית והביטחונית של החברה שהם חיים בה. הציוץ הזה מעלה מחשבות מעניינות על כוחן של חברות הטכנולוגיה, שעד כה עסקו בנושאים "קלים" יותר כמו סביבה וזכויות עובדים - וכעת מתחילות להיכנס בעובי הקורה בכל הנוגע למדיניות וגיאופוליטיקה.

(וזה כמובן מעבר לעובדה שאני מסכים כמעט עם כל מילה כאן)

מי שרוצים לקרוא אותו במלואו - להלן הלינק:

https://x.com/PalantirTech/status/2045574398573453312

מרלין מעדכן בטלגרם

חמאס כפסע מהשלטון

(פורסם באתר בשבע)

בעוד תשומת הלב העולמית והישראלית נשואה לעבר גבול הצפון ולעימות הישיר מול איראן, ברצועת עזה מתחולל תהליך שקט ומדאיג: חרף המכות הקשות שספג חמאס במישור הצבאי בגבורת לוחמינו, ולמרות הסדקים המתרחבים בתמיכה הבינלאומית בו, הארגון מצליח לנצל את הסטת המבט כדי לשקם את אחיזתו השלטונית בדרכים יצירתיות, ציניות ואכזריות.

מאחורי הקלעים, בחמאס מסרבים להתנהג כארגון מובס. כך לדוגמה, בשיחות ישירות וטעונות שנערכו לאחרונה בקהיר מול נציגים אמריקנים, שמעלות תהיה בפני עצמן, הרהיב הארגון עוז והציג דרישות בפני האמריקנים. הדיונים, שלוו במתיחות גבוהה ובטון אמריקני תקיף שהזהיר מפני הסלמה, חשפו את האסטרטגיה של חמאס: הארגון דורש מתווה בן חמש נקודות המבקש להפוך את ההישג הצבאי הישראלי על פיו.

דרישות אלו - הכוללות את פירוקן של קבוצות חמושות מקומיות המשתפות פעולה עם ישראל, נסיגה הדרגתית של צה"ל לעבר הגבול המזרחי תחת חסות כוחות בינלאומיים, והשקת מסלול להקמת מדינה פלסטינית - מבהירות שחמאס עדיין רואה בעצמה שחקן פוליטי לגיטימי ודומיננטי ביום שאחרי שצריכה להיות לו זכות החלטה.

מהלך מתוחכם נוסף של הארגון מתרחש בזירה המוניציפלית. הבחירות המקומיות שצפויה הרשות הפלסטינית לקיים בקרוב, משמשות עבור חמאס פלטפורמה להשתלטות מחודשת תחת מסווה. אף שבאופן רשמי הסכים הארגון להעביר את השלטון לידי מנגנונים טכנוקרטיים ובינלאומיים, בפועל הוא פועל באמצעות "רשימות קש" במיתוג חדש. לאחרונה נחשף כיצד במוקדים כמו דיר אל-בלח, לדוגמה, חמאס משתלב מחדש בניהול החיים האזרחיים תוך ניצול תקופת המעבר המתוכננת, ובכך מרוקן מתוכן כל ניסיון לייצר חלופה שלטונית שאיננה כוללת את התנועה.

במקביל, עזה עוברת תהליך של "שיקום זוחל". למרות הכחשות רשמיות בישראל, קיימת דינמיקה של הקמת תשתיות קבע בהשראת תוכניות עבר אמריקניות. גורמים בינלאומיים כבר פועלים בשטח לפינוי הריסות, פתיחת צירים והקמת בארות מים. פעולות אלו נעשות בתיאום עקיף עם גורמים המזוהים עם חמאס. כאשר הציוד המכני עובד בשירות הריבון הישן, המסר לאוכלוסייה ברור: חמאס הוא עדיין בעל הבית. זאת, לצד סרטונים שמראים עבודות שיקום המבוצעות בידי ארגונים קטריים ותורכיים - שתי שחקניות המהוות את מרכז הכובד הפוליטי של מחנה האחים המוסלמים במזרח התיכון - באופן שמוכיח כי כל הניסיונות לקבע משוואה של "שיקום תמורת פירוז" עלו עד כה בתוהו.

דוגמאות נוספות להתבססות השלטונית של חמאס ניתן לראות בדמות כרזות של התנועה שנתלו ברחבי הרצועה במהלך חודש רמדאן, שוטרים המשתייכים לחמאס המבצעים עבודות שיטור ושמירה על הסדר הציבורי, ומלחמה בחמולות חמושות המואשמות בשיתוף פעולה עם ישראל.

לבסוף, עדות מזעזעת נוספת להתחזקותו של חמאס בתוך הוואקום השלטוני היא הדיווחים על ניצול ואלימות מינית כלפי נשים ואלמנות מלחמה בתמורה למזון. על פי הדיווחים הללו, שהופיעו ב"דיילי מייל" וב"ניו יורק פוסט", הארגון מנצל את המצוקה האנושית כדי להכניע את האוכלוסייה. זהו חלק ממנגנון שליטה המשתמש בטרור מבית כדי להבטיח נאמנות מוחלטת - נדבך קריטי בהבנת פרצופו האמיתי של הארגון.

באופן מעניין, בעוד חמאס מעמיקה את אחיזתה בשטח, נראה שמתרחש שינוי מסוים במישור המדיני-בינלאומי. קטר, הפטרונית ההיסטורית של חמאס, משדרת סימנים גוברים של קוצר רוח כלפי בת טיפוחיה. הדיווחים של ג׳קי חוגי על כך שח'ליל אל-חיה, מבכירי הארגון, לא הורשה לחזור לדוחה לאחר השיחות במצרים, מעידים על משבר אמון מסוים.

אפילו בתוך "אל-ג'זירה", שופר התעמולה המרכזי, ניכר טריז מסוים בין הגורמים המזוהים עם הקו הלוחמני של איראן, (על אף שתקפה את מדינות ערב ובתוכן את קטר במהלך המלחמה האחרונה) לבין אלו המבקשים לשמור על יחסים תקינים עם ארה"ב. השחיקה במעמדו של חמאס בחלקים מן העולם הערבי בולטת לעין, אך למרבה האירוניה, מול הדחיקה הזו עולה יכולתה של התנועה לשמר את ריבונותה בתוך הרצועה עצמה. במקביל, נראה כי הקטרים, שחשופים ללחץ אמריקני מסוים, מתחילים לראות בחמאס נטל ולא נכס - אך רק כל עוד הם בשטח המדינה עצמה, ולא כשמדובר בשלטון האזרחי ברצועת עזה. כך גם תורכיה - שממשיכה לספק לחמאס סיוע דיפלומטי וכלכלי.

יותר משנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא של שמחת תורה תשפ"ד - וכחצי שנה לאחר ההכרזה של טראמפ על הפסקת האש ועל הפירוז המתוכנן של חמאס מנשק - נראה שהנשק רחוק מפירוז ושניווט שלטון חמאס רחוק מלהתרחש, כאשר התנועה מעמיקה את אחיזתה במישור התודעתי ובשטח כאחד.

בעוד ישראל עסוקה בזירות אחרות - ובצדק - חמאס מנצלת את הסטת המבט כדי להכות שורשים מחדש. ישראל עלולה לגלות שבזמן שנלחמה ב"ראש התמנון" האיראני, הזרוע של חמאס בעזה צומחת מחדש - מתוחכמת יותר, נסתרת יותר, לא פחות מסוכנת - ועם סיוע כלכלי ופוליטי מתמשך מיריבותיה האזוריות.

על התפיסה השיעית שהתהפכה, על שבירת הטאבו של דיבור עם ישראלים - ועל הדה-לגיטימציה של חזבאללה בלבנון.

מדבריי אתמול בתוכנית ״הערביסטים״ עם צבי יחזקאלי בערוץ i24.

מרלין מעדכן בטלגרם

ובהקשר הזה - הקריאייטיב של הבית הלבן עושים זאת שוב עם עוד סרטון מצוין, הפעם על (השאיפות ל)פירוק חזבאללה ודחיקת איראן מלבנון, תחת הכותרת

Make Lebanon Great Again (MLGA)

(לצד טראמפ - נשיא לבנון ג׳וזף עון וראש הממשלה נואף סלאם)

מרלין מעדכן בטלגרם

יום הולדת שמח למדינתנו היקרה,

להרפתקה הפוליטית המשוגעת של העם היהודי בארצו,

להתגשמות החלום של דורות על גבי דורות,

לחברה שהיא שילוב של החדש והישן, הקודש והחול, הפרט והכלל, המסורת והקדמה,

לנס הייחודי בהיסטוריה האנושית של קיבוץ גלויות והחייאת השפה,

לקלחת החמין המבעבעת הזאת שבה כולם מתערבים אבל גם ערֵבים,

לבית הצפוף שממנו טוב לנדוד אך תמיד תמיד טוב יותר לחזור,

לאנשים שבונים ותורמים ומשלבים ידיים ונכנסים מתחת לאלונקה האחד למען השני,

למי ששומרים ושומרות עלינו ממש עכשיו ברגעים אלה כדי שנוכל לחגוג.

חג עצמאות שמח,
שנדע לשמור על מה שבנינו כאן - בשגשוג, באחדות, בנשיאה משותפת באחריות.

מועדים לשמחה ולגאולה שלמה.

עם ישראל חי!
🇮🇱

ברכה שצדה את עיני -

משרד החוץ של ארמניה פרסם ברכה לרגל יום העצמאות, יחד עם תמונה של מצדה (היכרות לא מובנת מאליה עם ההיסטוריה שלנו).

בציוץ המלווה נכתב: ״ארמניה מוכנה להרחיב את הקשרים עם ישראל ולחקור הזדמנויות חדשות לשיתוף פעולה״.

באופן כללי ארמניה היא לא בדיוק ידידה קרובה שלנו, בייחוד לאור קשריה החזקים של ישראל עם אזרבייג׳אן - יריבתה הנצחית.

ייתכן שהיא מזהה כאן פתח לאור ההסכם שהולך ומתרקם בין ירבאן לבאקו; אולי ההכרה בחצי פה (והמפתיעה) של ראש הממשלה ברצח העם הארמני לפני כמה חודשים - ואולי היא גם מנסה לרכוב על גלי האיבה המתחדשת של תורכיה לישראל.

ארמניה מתקרבת לבחירות שיכריעו בין היתר גם לאן הולכים מבחינת ההסכם עם אזרבייג׳אן, וגם מה יהיה היחס לרוסיה (שנוהגת לראות בעצמה פטרונית של ארמניה). יהיה מעניין לראות אם יהיו לזה גם השפעות על היחסים עם ישראל.

בכל מקרה, תודה רבה לארמניה על הברכה הלבבית.

מרלין מעדכן בטלגרם

״בתוך 30 דקות, הצליח השגריר באראק לייעץ למזרח התיכון להתנגד לדמוקרטיה, לקדם שיתוף פעולה עם חיזבאללה, ללעוג להפסקת האש בלבנון, לקרוא לכלול את איראן בשיחות על לבנון, להמעיט בערכה של רכישת מערכות הגנ״א רוסיות בידי תורכיה, ולאיים על ישראל בשם תורכיה.״

מאמר מערכת של הוול סטריט ג׳ורנל יוצא ב-300 קמ״ש נגד השגריר האמריקני בתורכיה שמשמש גם כשליח לסוריה, תום באראק, על מה שהם מכנים הובלת מדיניות חוץ משלו, המנוגדת לזו של מזכירות המדינה האמריקנית.

באראק חטף גם כאן בערוץ של עבדכם הנאמן לא מעט ביקורת - על נטישת הכורדים והתמיכה בארדואן למשל. וכפי שאמרתי בעבר - הוא כנראה שכח שהוא מייצג את ארה״ב בתורכיה, והפך להיות מייצג תורכיה והאחים המוסלמים מול ארה״ב. באראק מגלה (שוב) אפס הבנה במזרח התיכון, אפס הבחנה בין רעים לטובים, אפס יכולת להלום את הקו האמריקני עצמו - פשוט אפס ועוד מלא אפסים.

מרלין מעדכן בטלגרם

אגב

מי אתם, 23 שיתופים פרטיים לפוסט על הקונספירציות? זה די הרבה

מאוד מעניין…

עוד מתוכנית הערביסטים ששודרה שלשום:

על המהלכים של ארה״ב במיצרים מסביב לעולם כדי ללחוץ על הנפט של סין

מרלין מעדכן בטלגרם

ובכן ובכן מה יש לנו כאן

מיכליות נפט איראניות זוהו במים הכלכליים של פקיסטן.

הפתעה? לא בטוח.

מרלין מעדכן בטלגרם