איזה מטריד

זוכרים שהשגריר האיראני גורש מלבנון? ושבעידוד חזבאללה הוא החליט להישאר למרות הגירוש? ושהממשלה הלבנונית ניסתה לפתור את חוסר שיתוף הפעולה שלו בפלפול משפטי הזוי (״הוא לא הגיש כתב האמנה אז טכנית הוא לא השגריר״)?

תראו את התמונה הבאה שפרסמה שגרירות הרפובליקה האסלאמית בלבנון: הסמל של המשטר עומד מאחורי ארז הלבנון, נושף בעורפו באופן מטריד, והכיתוב למטה: ״לא נעזוב את לבנון״. בציוץ המצורף המילים ״לבנון היא הרוח של איראן״.

תראו איך המשטר האיראני כופה את עצמו על לבנון באופן חסר בושה. אני לא אוהב להשתמש בדימויים כאלה לרוב, אבל זה בין בן זוג מתעלל לכמעט אונס של ממש. כי זה גם תמיד מגיע לצד גזלייטינג שאומר ״אנחנו מגינים עליכם, אתם רוצים אותנו וצריכים אותנו ואתם כלום בלעדינו״.

צריך להכחיד את משטר הרוע ויפה שעה אחת קודם.

מרלין מעדכן בטלגרם

עוד מיצרים??

תת מזכיר המלחמה האמריקני אלברידג׳ קולבי נפגש בפנטגון אתמול עם שר הביטחון הלאומי ומפכ״ל הצבא של מרוקו וחתם איתם על הסכם שת״פ חדש בנושא ביטחון.

הוא גם הזכיר שמרוקו הייתה המדינה הראשונה שהכירה בארה״ב לפני 250 שנה - סיפור מרתק על המלחמה הראשונה של ארה״ב באזור המזרח התיכון והים התיכון נגד שודדי ים אלג׳יראים (אישית קראתי על זה אצל מייקל אורן בספרו על ארה״ב ״אמונה עוצמה ודימיון״).

להערכתי יש להסכם הזה ולתזמון שלו קשר גם ל״מירוץ המיצרים״ האמריקני אחרי הורמוז ומאלאקה (מרוקו יושבת הרי על מיצר גיברלטר), גם למפח הנפש האמריקני מול ספרד של סנצ׳ס שלא אפשר לאמריקנים לעשות שימוש בבסיסיהם במדינה, וגם לשאיפה לחזק שחקניות אזוריות מתונות בהקשרי הסכמי אברהם.

הקטע המאוד מוזר הוא שלמעט הציוץ הזה של קולבי לא הצלחתי למצוא אף אתר או ערוץ שסיקר את המפגש ואת משמעויותיו, והאמת שאין לי מושג למה.

מרלין מעדכן בטלגרם

וואו!!

זה אולי מונולוג הפתיחה החזק ביותר ששמעתי לאחרונה. שדרן ערוץ mtv הלבנוני מרסל ע׳אנם אומר לחזבאללה ״עד כאן״ - לא התייעצתם איתנו כשיצאתם למלחמה שלכם - אז מתוקף איזה חוק צריך שנתייעץ אתכם כשאנחנו נושאים ונותנים על שלום? אחרי 40 שנות שתיקה, הגיע הזמן לומר מספיק.

כל כך שמחתי שמצאתי אותו עם כתוביות באנגלית. חייבים לשתף את זה בכל מקום.

בלי קשר ליכולות של מדינת לבנון מול חזבאללה - התעוזה שמגלים בתקשורת היום נגדם היא חסרת תקדים, והדה לגיטימציה הציבורית הזו היא נדבך בלתי נפרד מהמלחמה נגדם.

מרלין מעדכן בטלגרם

שרי החוץ של עומאן, כוית, סעודיה, מצרים, סומליה, סודאן, לוב, בנגלדש, אלג׳יריה, הרש״פ, תורכיה, אינדונזיה, פקיסטן, מאוריטניה וירדן בגינוי משותף להכרזה הישראלית על מינוי שגריר לסומלילנד.

לדברי המדינות החשובות הללו, שמעולם לא חתרו תחת שום דבר והן בגדר כאפיה שכולה תכלת, מדובר ״בהפרה בוטה של הריבונות הסומלית, המהווה תקדים מסוכן שעלול לחתור תחת הביטחון בקרן אפריקה.״

תגובת המערכת: יאללה יאללהההההה

מרלין מעדכן בטלגרם

מוזמנים לערביסטים!
ממש עוד מספר דקות בערוץ i24

ציוץ מעניין של חברת "פלנטיר":

1. עמק הסיליקון חב חוב מוסרי למדינה שאפשרה את פריצתו. על האליטה ההנדסית של העמק מוטלת חובה אקטיבית לקחת חלק בהגנת האומה.

3. דואר אלקטרוני בחינם זה לא מספיק. הניוון של תרבות או ציוויליזציה, ושל המעמד השליט שלה, יזכה למחילה רק אם אותה תרבות תהיה מסוגלת לספק צמיחה כלכלית וביטחון לציבור.

4. מגבלות ה"כוח הרך" והרטוריקה הנשגבת נחשפו. היכולת של חברות חופשיות ודמוקרטיות לנצח דורשת יותר מסתם פנייה למוסר. היא דורשת "כוח קשה", ובמאה הנוכחית, כוח קשה ייבנה על תוכנה.

5. השאלה אינה האם ייבנו כלי נשק מבוססי בינה מלאכותית, אלא מי יבנה אותם ולאיזו מטרה. היריבים שלנו לא יעצרו כדי להתענג על דיונים תיאטרליים בדבר היתרונות של פיתוח טכנולוגיות בעלות יישומים קריטיים לביטחון הלאומי. הם פשוט ימשיכו קדימה.

6. השירות הלאומי חייב להיות חובה אוניברסלית. כחברה, עלינו לשקול ברצינות התרחקות ממודל של צבא התנדבותי, ולצאת למלחמה הבאה רק אם כולם חולקים בסיכון ובעלות.

7. אם לוחם מארינס מבקש רובה טוב יותר, עלינו לבנות אותו; והוא הדין לגבי תוכנה. כמדינה, עלינו להיות מסוגלים להמשיך בוויכוח על נחיצותן של פעולות צבאיות בחו"ל, ובו בזמן להישאר נחושים ללא חת במחויבותנו לאלו שביקשנו מהם לסכן את חייהם.

8. עובדי ציבור אינם צריכים להיות הכמרים שלנו. כל עסק שהיה מתגמל את עובדיו כפי שהממשל הפדרלי מתגמל עובדי ציבור, היה מתקשה לשרוד.

12. העידן האטומי מסתיים. עידן הרתעה אחד מסתיים, ועידן הרתעה חדש המבוסס על בינה מלאכותית עומד להתחיל.

13. אף מדינה אחרת בהיסטוריה לא קידמה ערכים פרוגרסיביים יותר מזו. ארה"ב רחוקה מלהיות מושלמת, אך קל לשכוח כמה הזדמנויות קיימות בה עבור מי שאינם נמנים עם האליטות המיוחסות, יותר מבכל אומה אחרת על פני כדור הארץ.

14. העוצמה האמריקאית אפשרה שלום ארוך באופן יוצא דופן. רבים מדי שכחו, או אולי רואים זאת כמובן מאליו, שכמעט מאה שנה שרר בעולם סוג של שלום ללא עימות צבאי בין מעצמות גדולות. לפחות שלושה דורות – מיליארדי אנשים, ילדיהם וכעת נכדיהם – לא ידעו מלחמת עולם.

15. יש לבטל את הסירוס הפוסט-מלחמתי של גרמניה ויפן. החלשתה של גרמניה הייתה תיקון-יתר שאירופה משלמת עליו כעת מחיר כבד. מחויבות תיאטרלית דומה לפציפיזם יפני תאיים, אם תימשך, לערער את מאזן הכוחות באסיה.

17. על עמק הסיליקון לקחת חלק בטיפול בפשיעה האלימה. פוליטיקאים רבים בארה"ב פשוט מושכים בכתפיהם מול הפשיעה האלימה, כשהם זונחים כל מאמץ רציני לטפל בבעיה או לקחת סיכון מול קהל הבוחרים והתורמים שלהם כדי למצוא פתרונות בניסיון נואש להציל חיים.

20. יש להתנגד לחוסר הסובלנות המפעפע כלפי אמונה דתית בחוגים מסוימים. חוסר הסובלנות של האליטה כלפי אמונה דתית הוא אולי אחד הסימנים המובהקים לכך שהפרויקט הפוליטי שלה הוא תנועה אינטלקטואלית פחות פתוחה ממה שרבים מחבריה טוענים.

21. תרבויות מסוימות הניבו התקדמויות חיוניות; אחרות נותרו לא מתפקדות ונחשלות. כיום נטען שכל התרבויות שוות, וביקורת או שיפוטיות אסורות. אך דוגמה חדשה זו מתעלמת מהעובדה שתרבויות מסוימות יצרו פלאים, בעוד אחרות הוכחו כבינוניות, ובמקרה הגרוע – כנחשלות ומזיקות.

22. עלינו להתנגד לפיתוי הרדוד של פלורליזם ריק מתוכן. באמריקה ובמערב בכלל, התנגדנו ב-50 השנים האחרונות להגדרת תרבויות לאומיות בשם ה"הכלה" (Inclusivity). אבל הכלה לתוך מה?

תראו, אני קצת עומד חסר מילים מול הציוץ הזה שלעיל, שאמלקתי ותרגמתי לכם.

מי שפרסם אותו הוא החשבון הרשמי של חברת פלנטיר, שהיא חברת טכנולוגיה ותוכנה אמריקנית ציבורית - שעובדת עם כוחות הביטחון האמריקנים - והוא מבוסס על ספרם של מייסד פלנטיר אלכס קארפ והבכיר בחברה ניקולס זמיסקה.

אני לא מכיר הרבה חברות טכנולוגיה שמפרסמות מניפסטים מדיניים - פוליטיים - חברתיים מעמיקים (וחצי-קודרים) כאלה, שעוסקים בליבה הערכית והביטחונית של החברה שהם חיים בה. הציוץ הזה מעלה מחשבות מעניינות על כוחן של חברות הטכנולוגיה, שעד כה עסקו בנושאים "קלים" יותר כמו סביבה וזכויות עובדים - וכעת מתחילות להיכנס בעובי הקורה בכל הנוגע למדיניות וגיאופוליטיקה.

(וזה כמובן מעבר לעובדה שאני מסכים כמעט עם כל מילה כאן)

מי שרוצים לקרוא אותו במלואו - להלן הלינק:

https://x.com/PalantirTech/status/2045574398573453312

מרלין מעדכן בטלגרם

חמאס כפסע מהשלטון

(פורסם באתר בשבע)

בעוד תשומת הלב העולמית והישראלית נשואה לעבר גבול הצפון ולעימות הישיר מול איראן, ברצועת עזה מתחולל תהליך שקט ומדאיג: חרף המכות הקשות שספג חמאס במישור הצבאי בגבורת לוחמינו, ולמרות הסדקים המתרחבים בתמיכה הבינלאומית בו, הארגון מצליח לנצל את הסטת המבט כדי לשקם את אחיזתו השלטונית בדרכים יצירתיות, ציניות ואכזריות.

מאחורי הקלעים, בחמאס מסרבים להתנהג כארגון מובס. כך לדוגמה, בשיחות ישירות וטעונות שנערכו לאחרונה בקהיר מול נציגים אמריקנים, שמעלות תהיה בפני עצמן, הרהיב הארגון עוז והציג דרישות בפני האמריקנים. הדיונים, שלוו במתיחות גבוהה ובטון אמריקני תקיף שהזהיר מפני הסלמה, חשפו את האסטרטגיה של חמאס: הארגון דורש מתווה בן חמש נקודות המבקש להפוך את ההישג הצבאי הישראלי על פיו.

דרישות אלו - הכוללות את פירוקן של קבוצות חמושות מקומיות המשתפות פעולה עם ישראל, נסיגה הדרגתית של צה"ל לעבר הגבול המזרחי תחת חסות כוחות בינלאומיים, והשקת מסלול להקמת מדינה פלסטינית - מבהירות שחמאס עדיין רואה בעצמה שחקן פוליטי לגיטימי ודומיננטי ביום שאחרי שצריכה להיות לו זכות החלטה.

מהלך מתוחכם נוסף של הארגון מתרחש בזירה המוניציפלית. הבחירות המקומיות שצפויה הרשות הפלסטינית לקיים בקרוב, משמשות עבור חמאס פלטפורמה להשתלטות מחודשת תחת מסווה. אף שבאופן רשמי הסכים הארגון להעביר את השלטון לידי מנגנונים טכנוקרטיים ובינלאומיים, בפועל הוא פועל באמצעות "רשימות קש" במיתוג חדש. לאחרונה נחשף כיצד במוקדים כמו דיר אל-בלח, לדוגמה, חמאס משתלב מחדש בניהול החיים האזרחיים תוך ניצול תקופת המעבר המתוכננת, ובכך מרוקן מתוכן כל ניסיון לייצר חלופה שלטונית שאיננה כוללת את התנועה.

במקביל, עזה עוברת תהליך של "שיקום זוחל". למרות הכחשות רשמיות בישראל, קיימת דינמיקה של הקמת תשתיות קבע בהשראת תוכניות עבר אמריקניות. גורמים בינלאומיים כבר פועלים בשטח לפינוי הריסות, פתיחת צירים והקמת בארות מים. פעולות אלו נעשות בתיאום עקיף עם גורמים המזוהים עם חמאס. כאשר הציוד המכני עובד בשירות הריבון הישן, המסר לאוכלוסייה ברור: חמאס הוא עדיין בעל הבית. זאת, לצד סרטונים שמראים עבודות שיקום המבוצעות בידי ארגונים קטריים ותורכיים - שתי שחקניות המהוות את מרכז הכובד הפוליטי של מחנה האחים המוסלמים במזרח התיכון - באופן שמוכיח כי כל הניסיונות לקבע משוואה של "שיקום תמורת פירוז" עלו עד כה בתוהו.

דוגמאות נוספות להתבססות השלטונית של חמאס ניתן לראות בדמות כרזות של התנועה שנתלו ברחבי הרצועה במהלך חודש רמדאן, שוטרים המשתייכים לחמאס המבצעים עבודות שיטור ושמירה על הסדר הציבורי, ומלחמה בחמולות חמושות המואשמות בשיתוף פעולה עם ישראל.

לבסוף, עדות מזעזעת נוספת להתחזקותו של חמאס בתוך הוואקום השלטוני היא הדיווחים על ניצול ואלימות מינית כלפי נשים ואלמנות מלחמה בתמורה למזון. על פי הדיווחים הללו, שהופיעו ב"דיילי מייל" וב"ניו יורק פוסט", הארגון מנצל את המצוקה האנושית כדי להכניע את האוכלוסייה. זהו חלק ממנגנון שליטה המשתמש בטרור מבית כדי להבטיח נאמנות מוחלטת - נדבך קריטי בהבנת פרצופו האמיתי של הארגון.

באופן מעניין, בעוד חמאס מעמיקה את אחיזתה בשטח, נראה שמתרחש שינוי מסוים במישור המדיני-בינלאומי. קטר, הפטרונית ההיסטורית של חמאס, משדרת סימנים גוברים של קוצר רוח כלפי בת טיפוחיה. הדיווחים של ג׳קי חוגי על כך שח'ליל אל-חיה, מבכירי הארגון, לא הורשה לחזור לדוחה לאחר השיחות במצרים, מעידים על משבר אמון מסוים.

אפילו בתוך "אל-ג'זירה", שופר התעמולה המרכזי, ניכר טריז מסוים בין הגורמים המזוהים עם הקו הלוחמני של איראן, (על אף שתקפה את מדינות ערב ובתוכן את קטר במהלך המלחמה האחרונה) לבין אלו המבקשים לשמור על יחסים תקינים עם ארה"ב. השחיקה במעמדו של חמאס בחלקים מן העולם הערבי בולטת לעין, אך למרבה האירוניה, מול הדחיקה הזו עולה יכולתה של התנועה לשמר את ריבונותה בתוך הרצועה עצמה. במקביל, נראה כי הקטרים, שחשופים ללחץ אמריקני מסוים, מתחילים לראות בחמאס נטל ולא נכס - אך רק כל עוד הם בשטח המדינה עצמה, ולא כשמדובר בשלטון האזרחי ברצועת עזה. כך גם תורכיה - שממשיכה לספק לחמאס סיוע דיפלומטי וכלכלי.

יותר משנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא של שמחת תורה תשפ"ד - וכחצי שנה לאחר ההכרזה של טראמפ על הפסקת האש ועל הפירוז המתוכנן של חמאס מנשק - נראה שהנשק רחוק מפירוז ושניווט שלטון חמאס רחוק מלהתרחש, כאשר התנועה מעמיקה את אחיזתה במישור התודעתי ובשטח כאחד.

בעוד ישראל עסוקה בזירות אחרות - ובצדק - חמאס מנצלת את הסטת המבט כדי להכות שורשים מחדש. ישראל עלולה לגלות שבזמן שנלחמה ב"ראש התמנון" האיראני, הזרוע של חמאס בעזה צומחת מחדש - מתוחכמת יותר, נסתרת יותר, לא פחות מסוכנת - ועם סיוע כלכלי ופוליטי מתמשך מיריבותיה האזוריות.

על התפיסה השיעית שהתהפכה, על שבירת הטאבו של דיבור עם ישראלים - ועל הדה-לגיטימציה של חזבאללה בלבנון.

מדבריי אתמול בתוכנית ״הערביסטים״ עם צבי יחזקאלי בערוץ i24.

מרלין מעדכן בטלגרם

ובהקשר הזה - הקריאייטיב של הבית הלבן עושים זאת שוב עם עוד סרטון מצוין, הפעם על (השאיפות ל)פירוק חזבאללה ודחיקת איראן מלבנון, תחת הכותרת

Make Lebanon Great Again (MLGA)

(לצד טראמפ - נשיא לבנון ג׳וזף עון וראש הממשלה נואף סלאם)

מרלין מעדכן בטלגרם