סתם אנקדוטה ששמתי לב אליה השבוע -

מסתבר שהחות'ים מתייחסים בתקשורת שלהם לסעודיה כ"אויב הסעודי", ממש על משקל "האויב הציוני".

כך לדוגמה בכתבה מתחילת השבוע בערוץ אלמסירה החות'י: "אזרח הפך שהיד היום מאש צבא האויב הסעודי מול מנהלת הגבול שדא שבמחוז צעדה, באירוע חדש שנוסף לסדרת תקיפות מתמשכות על הכפרים ואזורי הגבול."

הממשלה ״הלגיטימית״ בתימן הודיעה כי עצרה והחרימה ספינה בשם ״בום״ שנשאה נשק וסחורה איראניים בדרכם לאזורים בשליטת החות׳ים.

כתבתי מדיי פעם (למשל כאן) על כך שהממשלה הרשמית של תימן מועצמת וההישגים שלה מובלטים כחלק מהניסיון להחליש את החות׳ים.

מבחינת ישראל כל התפתחות כזו היא כמובן חיובית, אבל מן הסתם שזו טיפה בים (פשוטו כמשמעו), ובלי מהלך ארוך טווח ויוזמה צבאית ומדינית בשילוב כמה מדינות - לא יהיה באמת אפשרי למוטט את שלטון הטרור החות׳י.

משהו מעניין מתבשל……

זוהראן ממדאני - גרסת היידיש!

מסתבר שהמועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני החליט לטרגט את האלקטורט היהודי בניו יורק, והפעם המטה שלו הדפיס ופרסם מודעות בחירות ביידיש, המיועדות ליהודים דוברי השפה ("ניו יורקער ארטדאקסישע אידן", מה שנקרא).

במודעה הוא מספר על עצמו ומגדיר ארבעה סעיפים מרכזיים של המצע שלו, שמן הסתם מדברים ליהודי הממוצע בברוקלין: ביטחון אישי, מלחמה באנטישמיות, דיור בר השגה וטיפולים רפואיים לילדים.
רק לפני שבועיים ממדאני נפגש עם חסידי סאטמער בעיר שהביעו תמיכה בו בריצה לראשות העיר.

אין ספק שהבן אדם יודע לתת עבודה. האם ניו יורק בדרך להפוך למעוז נאו-קומוניסטי, פוסט-קולוניאליסטי, בדומה לסאן פרנסיסקו בצד השני של אמעריקא?

ואם כבר ממדאני - תראו איך המתחרה המרכזי שלו קואומו מנגב איתו את הרצפה בדיבייט, ומזכיר לכולם שמדובר במתחזה שמעולם לא הייתה לו עבודה, שכמעט ולא הגיע להצבעות במועצת העיר, ושאין לו כל הבנה בכלכלה או בממשל.

זה לבד לא יספיק כמובן, גם כי קואומו עצמו כמי שהיה שנים במערכת הפוליטית לא בדיוק מושך מצביעים חדשים, וגם כי ממדאני נתפס כיותר חביב, עממי, מהפכני ומחובר לשטח. אבל אם קואומו ימשיך ככה - אולי עוד יהיה לו סיכוי משמעותי.

עוקבי הערוץ יודעים עליי שנושא האנטישמיות בעולם קרוב לליבי, ושאני לא עושה הנחות לאנטישמים מימין ומשמאל ומהצד האסלאמיסטי.

לא פשוט לצאת בביקורת נגד המחנה שלך - וכאן אני חייב להצדיע בחום לסנאטור טד קרוז (רפובליקני, טקסס) שמגלה כנות, אומץ לב ויושרה אינטלקטואלית, ומדבר בפתיחות על עלייה מחודשת של האנטישמיות מהצד הימני בארה"ב (הוא עושה את זה גם הרבה בחשבון הטוויטר שלו, מומלץ בחום לעקוב).

זה נאום עגום, אבל חשוב מאוד שהוא נהגה בקול, והלוואי וילכו איתו גם עוד אחרים.

ובפינת שיח הגמלים 🐫 -

זווית מרתקת של יוסף מחפוד לוי, מרצה ויועץ בחסד לאסלאם ולתרבות ערבית ואחד הקולות היותר מבינים בתחום.

עד מתי פדיחות בין לאומיות….

**מטבעת של אש לטבעת של ארס**

עינינו הרואות, המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו. הציר האיראני הוכה שוק על ירך (אם כי לא הוכרע), אסד איננו, החטופים החיים שבו, כוח רב לאומי ולאו דווקא ערבי מתעתד לחנות ברצועה, וקריית גת סיטי הפכה ליעד מבוקש לעלייה לרגל של בכירי הממשל האמריקני.

העניין הוא, שכפי שנהוג לומר, אין בעולם הזה ואקום אמיתי, וכוח אחד שנסוג מיד מפנה מקום לכוח אחר. גם כאן, הנסיגה האיראנית הביאה בעקבותיה טפטוף שהפך שיטפון של כוח אחר, מתוחכם יותר, תחמן יותר, מבלבל יותר - והרבה יותר מקובל במערב. ואני מדבר כמובן על ציר האחים המוסלמים, בהובלת תורכיה וקטר - הראשונה חברת נאט״ו בעצמה, והשנייה מוגדרת בעלת ברית מיוחדת של נאט״ו, ושתיהן פטרוניות מרכזיות של אחותן הקטנה חמאס.

וכך ישראל לאט לאט הופכת להיות שוב מוקפת בטבעת. הפעם זו לא טבעת אש אלימה של טילים ורקטות - אלא טבעת חנק של דה לגיטימציה, אנטישמיות ופגיעה במעמד של ישראל. הפעם זו לא טבעת אש צבאית-קינטית, שהמערב זיהה והכיר כאויב, ושאפשר להסביר ולהגדיר ולהציג - אלא טבעת מעורפלת, יותר, אהודה יותר, נוטפת רעל איטי שמנוון כל דבר שהיא נוגעת בו.

מה בעצם הם רוצים, האחים המוסלמים? התשובה בגדול היא: מדינה אסלאמית. והדרך? ״דעווה״ - הזמנה לאסלאם, הטפה איטית, שמסתייעת בשירותים קהילתיים ובמעטפת חברתית שמחברת את ההמונים לתורה שלה. בניגוד לאחיהם מהזרם הסלפי, שרוצים ח׳ליפות כאן עכשיו ושוחטים בדרך את מה ומי שצריך, הזרם הזה המכונה ״וסטי״ (מרכזי) מתאפיין בסבלנות אסטרטגית ארוכת טווח, התקדמות איטית זוחלת עד להשגת המטרה. ובמקביל, התנועות האסלאמיסטיות הן האחראיות המרכזיות לתרגום, אסלום והפצה של תאוריות הקונספירציה האנטישמיות הקלאסיות ברחבי העולם הערבי.

—

אז מה קורה עם קטר ותורכיה?

קטר חברה לציר כבר לפני כחמישה עשורים, כשמייד עם קבלת העצמאות, משפחת המלוכה הזמינה את פליטי האחים המוסלמים במצרים של נאצר להתברג בפקידות ובעיצוב האידיאולוגיה הדתית והמדינית של המדינה החדשה (אם כי העבר הווהאבי של המשפחה היה קרקע פורייה לספוח את תורת האח״ס הרעילה).

תורכיה של ארדואן היא חדשה יחסית בעולם האסלאמיסטי מבחינה פוליטית. עד לפני כשני עשורים היה אסור להקים מפלגות על רקע דתי במדינה הקיצונית בחילוניותה, אך עם הזמן הצליחו למצוא מעקפים ולהתנחל בלבבות, והאסלאם הפוליטי בגרסתו הנאו-עת׳מאנית, שצמח באופן אורגני במדינה עוד בשנות ה-60, הכה שורש והפך פופולארי יותר ויותר.

בשביל ארדואן הדרך לירושלים עוברת בעזה ובדמשק. ובשביל שיח׳ תמים, כל השפעה בין לאומית היא פרס, וכל השפלה לישראל היא בונוס.

—

תורכיה נכנסת לעזה בדלת הקדמית: רק השבוע פורסם שעמותת IHH התורכית, שישראל הכריזה עליה כארגון טרור עוד ב2008 בשל היותה חלק ממערך קרנות ״הצדקה״ של חמאס בהובלת השיח׳ יוסף קרדאוי, חזרה לפעול בעזה. במקביל מדברים על עוד אגודות תורכיות שפועלות ומנהלות את הרצועה כאילו היו ממשלה אזרחית של ממש, ובעזה מתנפנפים דגלי תורכיה ממש כמו במזרח ירושלים.

בזירה הצפונית, תורכיה חתמה עם נשיא סוריה אלשרע על הסכם לפיו היא תבנה, תעצב, תחמש ותאמן את צבא סוריה החדש, ובמקביל היא גם לוקחת חלק בפרויקטי שיקום של תשתיות במדינה (מספרים שהלירה התורכית הפכה להיות מטבע עובר לסוחר בדמשק).

אנקרה מעורבת עד הראש במדינות נוספות באזור. בקרן אפריקה היא מיודדת עם סומליה, עם לוב היא חתמה על הסכם ימי שמגדיר ששתי המדינות גובלות בים (תסתכלו על המפה ותבינו כמה זה מוגזם). בעיראק היא חברה לאמריקנים באמצעות הזרמת גז מכורדיסטאן ומכירתו למערב, ורק בספטמבר ארדואן חתם עם טראמפ על הסכם בתחום האנרגיה הגרעינית (!)

השבוע גם פורסם שתורכיה שכנעה את גרמניה להסכים לארדואן לרכוש מקטר מטוסי קרב מסוג יורופייטר טייפון שיעצימו את חיל האוויר שלה, לפחות עד להשקת מטוס הקרב בתוצרת עצמית שלהם, המכונה KAAN, שאמור להיות מוכן בשנת 2030.

גם אל המזרח תורכיה שלחה ידיה, כאשר חתמה על הסכם בתחום ההגנה האווירית עם בנגלדש המוסלמית, ולאורך השנה החולפת על הסכמים נוספים בתחום הטכנולוגיה עם פקיסטן הגרעינית.

קטר מצידה מייצרת תנועת מלקחיים, משתתפת גם היא בפרויקטים של שיקום ותיווך בעזה, בסוריה ובאזור בכלל. רק בשבוע שעבר היא הספיקה לתווך בין אפגניסטן לפקיסטן הניצות (בסיוע תורכי), ובאפריקה היא השיגה בתמיכה אמריקנית הסכם שלום בין קונגו לארגון המורדים M23 הנתמך בידי רואנדה, אירוע שאפשר לטעות ולחשוב שהוא לא חשוב כל כך - עד שמבינים שיש שם מרבצים אדירים של חומרים נדירים קריטיים למירוץ הטכנולוגי בין טראמפ לסין, ושדוחה רשמה בכך עוד ניצחון קטן בעיני טראמפ - שרודף עשיית שלום וטכנולוגיה כאחד.

ובמקביל היא ממשיכה להפיץ אנטישמיות, מדליפה דרך אלג׳זירה מסמך המכיל 30 אלף שמות חיילים ישראליים, משתפת פעולה עם ארגון שרודף אחר חיילי צה״ל בחו״ל, ובארץ פרשנים מדופלמים כמו פילבר וסגל מנסים לספר שבעצם ההסכם ריסן את אל-ג׳זירה והיא הפחיתה את העוינות בטלוויזיה (פחחח)

—

אז נוצר מצב שבו מטבעת של אש כותשת עברנו לטבעת של ארס איטי וחמקמק, מתחנף למערב וקשה לזיהוי.

ומה אצלנו?
האם מישהו בהנהגה מבין את הסכנה העמוקה של ציר האחים המוסלמים וטבעת הארס?
האם מישהו בהנהגה שלנו מסוגל לנצח את התדמית המרוסקת של ישראל, ולקדם חזון, להוביל מדיניות, לנקוט יוזמה מדינית ודיפלומטית?
האם יש כאן מישהו, שבין יצירת מבוכה לסגן נשיא ארה״ב עם הזיית הריבונות המקושקשת, לבין פרובינציאליות ילדותית ומתנשאת על גמלים במדבר - מסוגל להתעלות ולראות מעבר לד׳ אמותיו, לבייס שלו ולדעות הקדומות שלו?

המזרח התיכון נמצא בצומת קריטי שיעצב את עתיד האזור למשך עשורים ארוכים. אם חפצי חיים אנחנו, דרושה הנהגה שמבינה את האזור ואת הסכנות שבו, שיש לה מנדט ציבורי וקרדיט בין לאומי ותדמית חיובית ואומץ מדיני לפעול ולעשות בקלחת הגאופוליטית הרותחת שלנו, תוך עמידה על קווים אדומים ועקרונות מנחים, מתוך תפיסה של שותפות, מתוך רצון לייצר לישראל מעמד של נכסיות אזורית ובין לאומית, ולא של נטל או חוסר ריסון.

מרלין מעדכן בטלגרם

שימו לב לנתונים הבאים מאת הצייצן הפרו ישראלי אורי קורליאנצ׳יק:

עלילת ״הרעב בעזה״ שחמאס טוענים שהובילה להרג 400 איש קיבלה 34 אלף מילים בויקיפדיה.

הרעב של 1992 בסומליה, שבו מתו 300 אלף איש? פחות מ-3000 מילה.

הרעב הגדול של הר הלבנון, שחיסל 200 אלף איש בעת מלחמת העולם הראשונה (מחצית מהאוכלוסיה המארונית נמחקה!) - פחות מ-2000 מילה.

בעבר כבר כתבתי על ההטיות בויקיפדיה ועל ניסיונות התיאום של חשבונות פרו פלסטינית (למשל כאן) ועל הטרללת של ויקיפדיה בערבית (כאן) אבל מסתבר שעדיין אפשר להיות מופתע בכל פעם מחדש…

המועמד הדמוקרטי לראשות העיר ניו יורק ממדאני: ״אני נזכר בדודה שלי שפחדה לנסוע בסאבוויי בניו יורק אחרי 9/11 רק כי היא עטתה חג׳אב.״

הקטע הויראלי הזה חרך את הרשתות עם צייצנים כולל סגן הנשיא ואנס, שהתייחסו אליו בציניות, והוסיפו: ״כן, דודה שלך הייתה הקורבן האמיתי של 9/11…״ ואחרים שאמרו: ״כמעט 3000 אמריקנים לא נסעו בסאבוויי בכלל אחרי היום הזה, עם כל הכבוד לדודה שלך״.

הקטע הזה הוא חלק מניסיון של ממדאני ללקט קצת אמפתיה כתגובה לכך שהמתחרה שלו קואומו העז להתבדח על הקשר בין היותו מוסלמי לבין פיגועי 9/11. ממדאני החליט למנף את החטא הנורא של אסלאמופוביה לטובתו, אבל מה שיצא לו הוא אמירה שיצא לי לשמוע בעבר מדוברים מוסלמים אחרים, לפיהם הקהילה המוסלמית באמריקה הייתה הקורבן המרכזי של הפיגועים הנוראים הללו.

תגובת המערכת: יש משהו בעולם הזה שאתם לא תהפכו עצמכם לקרבן שלו?

בתמונה:

מנהיג מעצמה אדירה, עשירה וקריטית בעלת השפעה עמוקה הרחק מעבר לגבולותיה, ששולט בשיח התקשורתי וקנאי לתדמיתו הטובה, חבר טוב של ארדואן שכל מדינות המזרח התיכון מתחנפות אליו -

ולצידו נשיא ארה״ב דונלד טראמפ.

—

ועכשיו ברצינות - אמיר קטר שולט היטב באיך לדבר טראמפית ספרותית. המדינה המאפיונרית הקטנטנה הזאת, שאחראית על הצמיחה של חמאס ועל טבח 7.10, שבוחשת באופן בלתי פוסק בציוויליזציה המערבית, הצליחה לשכנע את טראמפ ואת המערב כולו - כולל נאט״ו, שהיא נכס ולא נטל.

זו בעיה חמורה מאוד, ועוד יותר חמורה השתיקה הישראלית.

הכירו את איש העסקים מארק סבאיא, שליחו המיוחד החדש של טראמפ לעיראק.

הרשתות הערביות געשו מכמה סיבות - האחת, עצם זה שהוא עיראקי מהעדה הכשדית הנוצרית, עדה קטנטנה שנתפסת כאחת הקבוצות העתיקות והמקורית בעיראק.

השנייה, העובדה שהוא איש עסקים מעסקי הקנאביס - לא בדיוק נושא שמתגאים בו בחברות מוסלמיות שמרניות.

לדברי טראמפ, לסבאיא יש קשרים רבים בעיראק והוא "מבין לעומק את הזירה", ולפי פרסומים היה לו חלק משמעותי בשחרור החטופה הישראלית-רוסית אליזבת צורקוב מידי מיליציית כתאאב חזבאללה השיעית.

ארה"ב ועיראק נמצאות ביחסים מתוחים לאחרונה על רקע הניסיון להעביר חוק בפרלמנט העיראקי שביקש להעניק למילציות הפרו-איראניות ובראשן "אלחשד אלשעבי" מעמד של צבא שני במדינה. וושינגטון לחצה על בגדאד די בהצלחה שלא להעביר את החוק - אבל כל הקלפים עשויים להיטרף לאחר הבחירות המתוחות הקרובות שייערכו באמצע חודש נובמבר.