ראש ממשלת בלגיה חולק כבוד למנצח הישראלי שהוחרם בארצו

חלקכם בטח שמעתם שפסטיבל פלנדרס בבלגיה ביטל את השתתפות הפילהרמונית של מינכן בשל העובדה שאחד המנצחים הוא הישראלי להב שני, והם ״לא בטוחים לגבי העמדות הפוליטיות״ שלו.

ההחלטה גררה גל של ביקורות על ״מבחני הנאמנות״ שיהודים צריכים לעבור פתאום, ובייחוד לאור העובדה שהפילהרמונית היא מגרמניה, מדינה שנלחמת עד חורמה בגילויי אנטישמיות מודרניים.

כעת פסטיבל המוזיקה בברלין הזמין את שני לנצח באחד הקונצרטים כאות סולידריות - וראש ממשלת בלגיה, בארט דה וויבר, אפילו הגיע לגרמניה כדי להביע את הסולידריות שלו עם שני באופן אישי.

בלגיה מנהיגה קו לוחמני מאוד נגד ישראל כבר מתחילת המלחמה, והמערכת הפוליטית המבוזרת והמפוזרת שלה הופכת כל מושל למלך. אבל עם חילופי הממשלה בתחילת השנה היה נראה שלפחות יש גם מקום לקצת אור בתוך כל החשכה.

(אם כי מקריאה נוספת נראה שראש הממשלה החליט גם לדחוף את נושא הסנקציות האירופיות לתוך הפוסט שלו שהיה אמור לעסוק באנטישמיות בלבד…)

לא כולם נגד

אל מול הצונאמי המדיני שממלכת האופל של דוחה מנסה לארגן לנו,
ולנוכח מפגן הכוח המדיני שהיא מארגנת לעצמה עם מועצת הביטחון ועם הפסגה הערבית אסלאמית שהיא זימנה -

כדאי לזכור שלא כולם הביעו התנגדות למהלך. כך למשל מאמרי המערכת בניו יורק פוסט (לא מאוד מפתיע) וגם בוול סטריט ג'ורנל (קצת מפתיע) הביעו תמיכה בתקיפה הישראלית והזכירו שהטרוריסטים של חמאס הם בני מוות באשר הם, ושקטר היא זו שצריכה לשקול שנית את האירוח שלהם בשטחה. ב-WSJ אף השוו את התקיפה לפעולות התגמול של ישראל לאחר רצח הספורטאים במינכן ב-1972 והזכירו את תמונות החגיגות של ראשי חמאס ב7.10.

וגם האמריקנים פחות נסערים ממה שהיה אפשר לצפות.

לא צריך לזלזל ביכולות הכלכליות והמדיניות של קטר, שמחזיקה מנהיגים רבים ב... אזורים מאוד רגישים. וגם לא צריך לנפנף את חומרת המצב כלאחר יד, כי ישראל אכן ניצבת בפני אתגר מדיני משמעותי.

אבל כן צריך לזכור - שלא כולם נגד. וכן צריך לחבק ולחזק אותם ולהמשיך לפמפם את המסר: קטר היא שמעמידה עצמה בסכנה כשהיא מארחת את ראשי כנופיית האנסים של סנואר.

תורכיה ממשיכה בכל הכוח -

בשבוע שעבר נפגשו נציגי תורכיה, פקיסטן ואיראן באסלאמאבאד לטובת החייאת מסילת הרכבת ITI (איסטנבול-טהראן-אסלאמאבאד).

מדובר במסילה של 6400 ק"מ שמסוגלת לשנע סחורות בזמן קצר של 10 ימים בלבד, בערך שליש מהזמן שלוקח לסחורות להגיע דרך הים, עפ"י הפרסומים.

פיתוח המסילה נתקל בשנים האחרונות בבעיות ביורוקרטיות ורגולטוריות וכעת מקוות המדינות להמשיך את הקמתו, תוך הצעה לחבר אותו גם ליוזמת החגורה והדרך של סין (BRI), או המסדרון הצפוני-דרומי בין רוסיה להודו.

למרות שקיימת איבה היסטורית בין המדינות - בסופו של דבר העולם שלנו סובב סביב כלכלה, ושינוע סחורות הוא נדבך מרכזי שלה.

יש קצת זעם ברשתות הפלסטיניות על כך שהרש״פ הסירה חלקים מתוכנית הלימודים בכיתה י״ב בתוך מקצוע ״התרבות האסלאמית״.

מדובר ביחידות בנושא ״הלכות ג׳האד״, וכן ״מחשבת האסלאם״, שם הוסרו נושאים כדוגמת נשים, אסכולות מחשבה, יחס לגלובליזציה, ועוד.

במקביל עלו דיווחים חדשים על כך שהרש״פ (שוב) משנה את מדיניות השילומים למחבלים בבתי הסוהר, תוך שהיא מסירה 3000 איש מרשימת מקבלי התשלומים (ומוסיפה 2000 אחרים), בטיעון שהזכאות צריכה לבוא על פי יכולת כלכלית (ולא על פי עונש המאסר?)

אני כמובן לא ממהר למחוא כפיים; חייבים לבחון היטב מיהם האנשים שהוצאו מהרשימות ומי הוכנסו - ומה עוד הוסר או הוכנס מתוכניות הלימודים.

מה שכן, לעניות דעתי קו דק מחבר בין שתי האנקדוטות האלה: הרש״פ רוצה להראות קבלות, שהיא אכן עוברת ״רפורמות״ פנימיות, כדי להציג עצמה כמועמדת ראויה לקבלת מושכות השלטון בעזה.

אחת התגובות על הסרת תכני הלימודים ששיעשעה אותי במיוחד הייתה של משתמש שכתב בציניות: ״נו ומתי יכניסו את שיעור זכות היהודים על הארץ המובטחת״? ובחור עזתי ענה לו: ״מיד אחרי שיעור יתרונות החיים תחת מגפי הכיבוש והתיאום הביטחוני…״

ואללה העלה רעיון 💡