צריך להבין שבקטר לא מורגלים למלחמות או פיצוצים
זה לא כמונו
אם זה לא בתיאום, המשמעות היא שהם רועדים מפחד עכשיו כי הם לא פיתחו הסתגלות למלחמות

מה שהיא אמרה

על פניו היה מתואם עם האמריקנים. אני תוהה האם גם מתואם עם הקטרים?

בכל מקרה, כשמגיע מגיע. כל הכבוד.

—

יש מי שתוהה האם זה יפגע במשא ומתן להשבת החטופים.

דעתי היא שקטר מלכתחילה לא הייתה טובה להשבת החטופים. שהאינטרס שלה היה למתוח את המלחמה ולהעלות את המחירים ולהתל בציבור הישראלי ולשמור אצל חמאס כמה שיותר מנופי לחץ, כולל חטופים.

במילים אחרות, זו אולי הבנה שחילחלה בישראל שקטר לא הייתה הנכס שהביא לנו חטופים אלא הנטל שמנע מאיתנו להחזיר יותר. ואולי זו החלטה לזעזע אותם ולהביא אותם ללחוץ יותר על חמאס - כי משמעות התקיפה היא פגיעה בריבונות ויצירת תחושה של בהלה, שהן בוודאי לא טובות לכלכלה ולמשקיעים.

מדינות המפרץ מגנות את ישראל.

האמת היא שישראל עשתה צעד שמדינות המפרץ לא העזו לעשות במשך שנים כשהכריזו על חרם נגד קטר וניסו להפסיק את התנהגותה החתרנית.

זוכרים את הציוץ של טראמפ?

הקטר כבר משקשק

בעקבות התקיפה היום בדוחה (תקיפה!!! בדוחה !!!!) קיבלתי הרבה הודעות של "מזל טוב, כל הכבוד, בטח אתה מאושר!".

אז האמת שכן, אני די מאושר. זו תקיפה היסטורית בעלת השלכות פוליטיות, דיפלומטיות וביטחוניות בלתי רגילות שעוד ידובר בהם רבות. אבל ברשותכם אני רוצה לפרק רגע חלקים מהסיפור ולהפנות זרקורים לסוגיות חשובות.

—

1. הפרת הריבונות

החלטה לפגוע בלב דוחה היא מהלך דרמטי מאוד שמטלטל את כל המפרץ. קטר מעולם לא חוותה מלחמות, בניגוד לכל מדינות האזור שלנו. רוב תושבי קטר מעולם לא שמעו פיצוץ קרוב מימיהם ולא פיתחו את מנגנוני החוסן של אוכלוסיות שפגשו במלחמות. וכשזה קורה הציבור חווה זעזוע אמיתי, וייתכן שגם הכלכלה.

המפרציות מסתכלות על תמונות הבניינים ההרוסים בטהראן, בעזה - וגם בבת ים - וישר חושבות על גורדי השחקים השבריריים שלהן. וברגע שהן מרגישות שהזכוכית הזו עלולה להיסדק, הן מגיבות בחשש אמיתי.

מעבר לזה, התדמית של ישראל כרגע, בעולם בכלל ובמפרץ בפרט, היא של מערערת יציבות, בלתי צפויה ותוקפנית בעלת שאיפות טריטוריאליות שפותרת הכול באלימות תוך הפרת ריבונות מתמשכת. אלה דברים שהמפרציות מאוד סולדות מהם באופן מסורתי (למעט כשהן שולחות את הפרוקסים שלהן לבצע את העבודה), ולכן, כדאי לא להתבלבל: הגינויים שיוצאים עכשיו מהמפרץ הם לא רק "למען הפרוטוקול", ותקיפה יכולה בהחלט לייצר גם אפקט של ציפוף שורות סביב קטר (ועם כל זאת אני סבור שזה שווה את זה).

—

2. שאלת החטופים והנהגת חמאס

יש אנשים שתוהים האם יכול להיות שהמשא ומתן לשחרור החטופים ייפגע מהתקיפה הישראלית.

לעניות דעתי, מההתחלה מכרו לנו מלמעלה ומהצד שקטר היא היחידה שיכולה להציל את החטופים, כשהמציאות הייתה הפוכה לחלוטין. איך שאני רואה את זה, עד כה קטר היא זו שמשכה את המלחמה, שמשכה את המשא ומתן, שהיה לה אינטרס מובהק שחמאס יישארו בשלטון. וכדי שחמאס יישארו בשלטון הם היו צריכים קלפי מיקוח ומנופי לחץ - ואלה החטופים.

אז יכול מאוד להיות שמדינת ישראל הגיעה למסקנה שקטר היא לא הגורם שהביא לנו חטופים, אלא הגורם שמנע הבאה של יותר חטופים. עם חוסר הרצון שלה לייצר לחץ, עם החיבור האידיאולוגי, ולא רק הפרגמטי, לאחים המוסלמים ולחמאס (הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים).

מדברים על זה שבדיוק הייתה עסקה של טראמפ על השולחן, אבל שוכחים שהיה גם ציוץ של טראמפ שאמר שבחמאס עתידים לגלות מה יקרה אם שוב יגידו לא. והם כל הזמן אמרו לא - וכנראה שזאת הייתה התשובה של טראמפ.

ומה לגבי הנהגת חמאס?

שנים דיברו על "הנהגת החוץ" של חמאס כעל גורם פרגמטי יותר. לדעתי זה אולי היה נכון בימי סנואר שר״י, עם הרוח המשיחית שפיעמה בו. אבל האמת? קשה לדעת כיום. אמנם מי שגר במלון בדוחה ויש לו נכסים בשווי מיליונים - תמיד יש לו יותר מה להפסיד מזה שיושב בעזה; אבל גם מי שחי תחת הפגזות לא פוסקות כבר שנתיים גם עשוי להישבר באיזשהו שלב ולרצות שהמלחמה תיפסק, כך שאין לדעת מי משך לאן - למעט מי שיש לו המודיעין על כך.

—

3. יחסי הכוחות

המהלך הזה לא נעצר בגבולות ישראל-חמאס. הוא נוגע גם ליחסים בין ישראל לקטר, וגם למשולש עם וושינגטון ולמתומן עם המפרץ. אם זה נעשה בתיאום עם טראמפ, אם קטר ידעה או לא, זה כבר לא משנה. התוצאה העיקרית היא שינוי במאזן הכוחות, עם השלכות שעדיין מוקדם להבין.

ובהקשר המפרצי כדאי להזכיר - מדינות המפרץ החרימו את קטר במשך שנים ארוכות בניסיון להביא אותה להפסיק את ההתנהגות החתרנית שלה - והן כשלו. אבל הן חששו ללכת צעד אחד קדימה ולהפעיל כוח, לפגוע לדוחה בבטן הרכה שהיא החשש לביטחון הלאומי - וזה מה שישראל עשתה היום.

—

4. קטאר – האויב מספר אחת

כאן מגיעה התזכורת המרכזית מבחינתי.

קטר היא האויב האסטרטגי של ישראל, לא איראן. מחנה האחים המוסלמים, שקטאר מממנת ומטפחת, מסוכן הרבה יותר מהטילים של טהראן וצנעאא. הוא מסוכן כי הוא עובד בשקט, משקיע בתודעה, בדורות הבאים, בכספים לאקדמיה ולתקשורת שמייצרים דמוניזציה לישראל וליהדות - ומכין את הקרקע לטבח ההמוני הבא. גם קשה מאוד להצביע עליו – אבל הוא לחלוטין איום אמיתי וקריטי.

לאחרונה יש דיבורים קצת מוזרים באוויר. אל-ג׳זירה החליטו לאפשר לאורחים יותר מתונים להופיע, והם אף פרסמו מאמר של יועצו של אלשרע שקורא לפרק את האחים המוסלמים בסוריה. האם אלה רמזים עדינים להסטת הספינה הקטרית? והאם זעזוע תחושת הביטחון בקטר יסייע להסיט אותה עוד יותר? ימים יגידו, הלוואי.

צדקו מי שאמרו ברחבי הרשת ששני אויבים מושבעים – ישראל והרפובליקה האסלאמית – מצאו עצמם תוקפים את האויב שלהם על אדמת דוחה. ייתכן שזו הזדמנות עבור דוחה לשאול את עצמה: אולי לא שווה לארח אויבים על אדמתך?

עד כאן להיום.
‏🇮🇱

ראיתי את הדיווח שארה״ב יידעה את קטר - ואכן תהיתי לעיל האם קטר הייתה בסוד העניינים.

האם נכון או לא נכון אין לדעת. השאלה האמיתית היא מה ישראל תעשה עם הדיווח הזה. וההמלצה שלי, אם שואלים אותי: לערב את קטר תודעתית בחיסול בכירי חמאס.

למשל כאן

https://x.com/mohadisrael/status/1965456288449790457?s=46

ועוד ניתוחון על ההודעה של ישראל היום - שימו לב שחתומים עליה צה״ל והשב״כ.

למיטב ידיעתי, השב״כ אחראי על זירת הפנים בעוד המוסד אחראי על זירת החוץ. אז מה לשבכ ולתקיפה?

לדעתי יש כאן כמה דרכים לקרוא את זה: שהמידע הגיע מהשב״כ, ואז המשמעות יכולה להיות היא שמישהו הלשין מבפנים;

או שלא רצו לערב את המוסד כדי לא לטרוק את הדלת על המשך השיחות והקשרים.

צייצן עזתי מתנגד חמאס:

״מה שמשמח אותי במה שקרה בדוחה הוא שהקטרים ​​ואלה החיים שם טעמו, אפילו לרגע, את מה שנקרא "חגורת האש" - אותם פיצוצים רצופים שחווינו מדי יום. אולי הם הבינו קצת מה משמעות הפיצוץ, מה משמעות הפאניקה, מה משמעות המלחמה - לא כפי שהערוצים שלהם מראים זאת, כסדרת ידיעות משעשעת או קטעי וידאו מפוזרים.

אני שמח שהאש הגיעה לקטר. במשך שנתיים שלמות, התקשורת הנתמכת על ידי דוחה לא עשתה דבר מלבד להשתיק את קולי, לקדם את המלחמה, לתמוך בהמשך שלה ולתת לגיטימציה למפלגות שהרסו את חיינו. הם הפכו את דמנו לחומר למופעי התעמולה שלהם, ואת סבלנו לדלק לנרטיבים השקריים שלהם.״

נשיא איראן שהפציץ את קטר
מגנה את ישראל על שהפציצה את קטר

ובטוויטר

https://x.com/mohadisrael/status/1965503598353416452?s=46

פליטה פרוידיאנית?

חבר הלשכה המדינית של כנופיית האנסים של חמאס, סהיל אלהנדי, הודיע אתמול בראיון לאלגזירה על כך שנהרג ״בנו של השהיד המנהיג… של האח היקר ח׳ליל אלחיה״

(זה בוודאי יכול להיות סתם טעות, אבל תנו רגע ליהנות מהספק)

ההודעה הזאת של אורסולה פון דר ליין מדאיגה מאוד. היא מאשימה את ישראל בהרעבה מכוונת ומאיימת בסנקציות ובהקפאה חלקית של הסכם האסוציאציה בהקשרי סחר.

אמנם קטר אינה מוזכרת בהודעה והיא לכאורה עוסקת בעזה בלבד (למרות שלא היה בזמן האחרון משהו משמעותי או מחדש), אבל להערכתי לא מן הנמנע שזו הייתה תוכנית מגירה שחיכתה לטריגר ונשלפה עכשיו כתגובה לניסיון החיסול בדוחה.

האיחוד האירופי הוא שותף הסחר המרכזי של ישראל - כשליש ממאזן הסחר שלנו הוא ייבוא וייצוא מול האיחוד, ובישראל כדאי שלא ינפנפו את הדברים האלה כלאחר יד. הכוונה שלי היא לא שצריך לנסח מדיניות תחת איומים - אלא שכדאי לשקול מילים ומעשים, ולייצר ערוצי תקשורת כדי להביא לדה-אסקלציה של האירוע.

אתם נהנים מהתמונות בצנעאא

אני נהנה לצחוק מהודעות דובר החות׳ים התזזיתי יחיא אלסריע שמעדכן:

״ההגנות האוויריות שלנו הצליחו לירות מספר טילי קרקע אוויר… מה שהכריח חלק ממבני הקרב לעזוב טרם ביצוע המתקפה והכשיל את רוב המתקפות בעזרת אללה״.

😂

אגב גם שם המבצע, צלצולי פעמונים, הצחיק אותי בקול רם ממש.

בפעם הבאה מצפה למבצע ״המורי״

איזה הלם.

צ׳ארלי קירק היה אחד האנשים הרהוטים והמעניינים ברשת ומחוצה לה, גם למי שהסכים איתו וגם למי שלא.

הוא היה מאוד פופולארי, היו לו מיליוני עוקבים ועשרות מיליוני צפיות. הוא הצליח להנגיש רעיונות שמרניים לדור הצעיר של ארה״ב, היה תומך נלהב של ישראל, והיה כמעט ברור שהוא גם ימשיך לתפקיד פוליטי.

קירק נרצח ככל הנראה על רקע דעותיו השמרניות בכנס במדינת יוטה אתמול. הרצח גרר שורה של גינויים - מטראמפ ועד אובמה ועד ראש הFBI, ואפילו קבוצת הבייסבול הפופולארית של היאנקיז ארגנה דקת דומייה לזכרו.

הרוצח הצליח לברוח ועד כה הוא טרם נתפס. זו תזכורת כואבת לשסע בחברה האמריקנית, לכך שיש מי שמבחינתם רצח ואלימות הם צורת התמודדות ״מקובלת״ לדעות שאינם אוהבים, ושחובה לשמור על חופש הביטוי כמתנה יקרה מכל משמר.

יהי זכרו ברוך

אני יודע אני יודע

אין שום סיבה לתת במה לאוטואנטישמים שמתדלקים תאוריות קונספירציה.

אבל אני רוצה גם שתראו את המספרים - 1.7 מיליון צפיות ו-62 אלף לייקים.

לעזאזל כמה קהל יש לבולשיט הזה

ובפרס התגובה המוצלחת ביותר ברחבי המרשתת:

חוכמת הבדיעבד

כן אני יודע, קל יותר להגיד מה היה צריך לעשות, מאשר מה צריך לעשות.
אבל אני לא מקבל החלטות למחייתי אלא כותב, חוקר ומפרשן - ואני מאמין שכולנו כאן כדי ללמוד מטעויות ולהשתפר.

א. לפני המעשה - אסקלציה מבוקרת. במידה שמבצע כזה היה בתכנון, ישראל הייתה יכולה לטפטף לשיח, בצורה מדודה ומדורגת ומפורשת עוד זמן רב לפני, איומים על ראשי חמאס בקטר. אני מדבר לא רק על ״ישראל תפגע במחבלים בכל מקום שהם״, אלא ממש ״הם לא בטוחים בשום מקום. כולל דוחה.״ בדרך לשם, ישראל הייתה יכולה לייצר קריאה מפורשת, דרך המנהיגים והדרגים הדיפלומטיים ואפילו ציוצים של בכירים, לפיה על קטר להסגיר את מנהיגי המחבלים לישראל או לארה״ב, שכן הם בני מוות מבחינתנו וממילא נגיע אליהם.

ב. המעשה עצמו - מיתוג. ישראל הייתה יכולה לראות את הנולד ואת ההתמקדות העולמית בהפרת הריבונות, וללכת על מיתוג מעט יותר חכם מאשר ״פסגת האש״.
למשל, לשחק על שם המבצע ״חנית נפטון״ לחיסול בן לאדן - שגם הוא כלל הפרה של הריבונות של מדינה אחרת כדי לחסל טרוריסט נמלט. זה לא היה ממוסס את הביקורת, אבל זה היה מכניס את המבקרים לראש אחר ומכריח אותם לחשוב מחדש.

ג. לאחר המעשה - המסר. מעבר להשוואה למבצע לחיסול בן לאדן, ישראל הייתה יכולה - ועדיין יכולה - להמשיך להזהיר את קטר שהמחבלים עדיין לא בטוחים, ולהזכיר לה התבצעו שתי מתקפות על שטחה - אחת של איראן ואחת של ישראל, נגד מי שהן רואות כאויביהן. המסר הוא שקטר חייבת להפסיק לארח שחקנים שנויים במחלוקת על אדמתה, כי היא גוררת את עצמה למלחמות שלהם.

_

אנחנו רואים כעת התלכדות מפרצית ועולמית סביב קטר כולל עלייה לרגל של מנהיגים באופן פיזי ווירטואלי. דוחה היא אלופת העולם במיצוב נרטיבים, וכעת היא מציגה עצמה כקרבן נוסף של התוקפנות הישראלית ופורטת על נימי מדינות השלום כדי שיקטעו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ויראו בה שחקנית מערערת יציבות, אלימה ובלתי צפויה.

גם זה לא מפתיע ולא צריך להפתיע, בהתאם למשפט הערבי הידוע - ״אני ואחי נגד בן דודי, ואני ובן דודי נגד הזר״, ובהתאם להשפעה הקטרית על העולם.

אני מקווה שההחלטה של ישראל לצאת למבצע לקחה בחשבון את התרחיש הנוכחי מתוך הבנה שזה שווה את זה (ובתרחיש שלצערי לא קרה, של חיסול מוצלח - לעניות דעתי זה כן היה יכול להיות שווה את זה).

יש מכאן שני נתיבים: הסלמה והתעקשות עד להשגת המטרה (יכול גם להיות איום נוסף לצורך הסגרה) - או דה-אסקלציה וניסיון תיקון. קשה לי להאמין שהאמריקנים ייתנו לישראל אור ירוק למבצע דומה נוסף, ומאידך אני לא בטוח שמישהו פנוי להקשיב לישראל כדי להשאיר מקום לתיקון.

זה אכן מצב קשה לפיצוח, אבל לעניות דעתי הלא קובעת, אם כבר נתפסנו עם המכנסיים למטה, ואם כבר יש לנו דימוי נורא של ביריונית - אולי שווה לנסות לפחות לסיים את העבודה?

ומה דעתכם?

שבוע טוב לכולם!

הפעלת בוקר מיוחדת -

עבדכם הנאמן מחפש שם קצר, קולע ושנון לפודקאסט חדש שהולך לעסוק בשילוב בין תחומי המזרח התיכון והחדשנות (במובן הרחב ביותר שלה).

יש כבר כמה כיוונים אבל חשבתי לפנות גם לקהילה היקרה שנוצרה כאן כדי לשמוע עוד רעיונות. וכמובן שהשם הזוכה יקבל קרדיט!

בברכת יאללה שוטו