קולות של שבירה: כך כתבה עזתית כתבה בפייסבוק -

—

דרוש בדחיפות אדם מכובד מעזה שיפרסם הודעה לעיתונות המופנית לכל העולם, ולממשלת ישראל בפרט, בשם תושבי עזה המותשים ממלחמה חסרת תועלת. ההצהרה צריכה לכלול את הדברים הבאים (בתרגום ערוץ מרלין מעדכן בטלגרם):

1. חמאס אינו מייצג את תושבי עזה, המגנים את פעולת ה-7 באוקטובר בחריפות, ולכן לא ייתכן שיישאו את ההשלכות.

2. לקבל את התבוסה כעובדה מוגמרת ולהכריז על ניצחון ממשלת נתניהו במלחמה האסימטרית.

3. להתחייב למסור כל חמוש שיבצע פעולה צבאית נגד המדינה העברית.

4. להתחייב לשתף פעולה ולפעול להחזרת החטופים למשפחותיהם.

5. לקבל בברכה כוחות ערביים או בינ״ל שישתלטו על עזה עד לבחירת ממשלה חדשה.

6. כניסה מיידית של סיוע.

7. להדגיש שמה שקרה בעזה לא היה צריך לקרות מלכתחילה, והמשך ההתרחשויות מהווה סכנה לאנושות!

על כל העזתים לתמוך באדם זה, ולהסמיך אותו להעביר את קולם מהעולם הווירטואלי לעולם האמיתי.

מי יעשה זאת?!
—

ומצד שני סקר שפורסם לאחרונה הראה ש-64% בעזה מתנגדים לפירוק מנשק גם אם זה יביא לסיום המלחמה.

ישראל צריכה להחזיק את שני ההפכים האלה ביחד, ולדעת מתי לעשות שימוש באיזו עובדה.

טוב נראה שיש כאן מגמה של בכירים איראניים שפורשים להם שטיח אדום בעיתונות המערבית (הפרק הקודם כאן בלינק).

והפעם - שר החוץ עראקצ'י בטור דעה מיוחד ב"גארדיאן".

בשורה התחתונה, עראקצ'י איים על צרפת, בריטניה וגרמניה שהן "שוגות שגיאה חמורה" עם הפעלת הסנאפבק וקרא להן לחזור בהן במהרה, בטרם יהיו "השלכות אזוריות הרות אסון".

הוא טען שאיראן מוכנה לפיקוח על העשרת האורניום בתמורה להסרת הסנקציות, ביקש לחזק את הנתיב הדיפלומטי על פני זה הצבאי/כלכלי, והוסיף ב-MAGAית רהוטה שישראל קיבלה את ההחלטה לגרור את ארה"ב למלחמה שעלתה למשלמי המיסים האמריקנים במיליארדי דולרים.

השורה שהכי צחקתי ממנה במאמר הייתה: "כמו ביוני, האמת היא שכוחותיה המזוינים החזקים של איראן מוכנים ומסוגלים שוב לדחוף את ישראל עד שתברח לאבאל'ה כדי שיחלץ אותה."

איום על אירופה, זלזול בישראל, התרברבות ושחץ, וקצת ניחוח אנטישמי לנשמה - זה מה שיש לאיראן להציע כרגע.

הרפובליקה האסלאמית מאוד חוששת מההפעלה הרשמית של המנגנון בעוד כשלושה שבועות. כולי תקווה שלונדון, פריז וברלין לא יתקפלו, אבל לצערי קשה לי מאוד לסמוך עליהן שיעמדו איתנות ולא ייפלו למשחקי החנופה והאיומים של טהראן.

ארבע סערות בריטיות מצטרפות בשבועות האחרונים:

1. מינוי שבאנה מחמוד, ממוצא פקיסטני, לשרת הפנים והאחראית על ההגירה.
2. ⁠מעצרים נגד אזרחים על רקע פוסטים בפייסבוק, בייחוד נגד מהגרים ממדינות מוסלמיות.
3. ⁠ הורדת דגלי אנגליה ובריטניה בידי רשויות מקומיות מסוימות - לעומת חוסר טיפול בדגלי פלסטין.
4. ⁠טיוח והסתרה של ״כנופיות אונס״ של מהגרים.

כשאלה מצטרפים ביחד, הכי קל לאזרח הבריטי הממוצע להגיע למסקנה שיש כאן מדיניות מכוונת, וזה גם בדיוק הנרטיב שמפומפם ברשתות בידי מאסק ודומיו.

כפי שנהוג להגיד במחוזותינו, כשיש התלבטות בין בית הקלפים לפולישוק- רוב הסיכויים שמדובר בפולישוק. גם כאן הייתי אומר שאין בחיוב קשר בין הדברים, אבל ממשלת הלייבור כל כך כושלת בהכלת האירועים וגם בהצגת פיתרון לבעיות - שלא פלא שהעם ״בורח״ להם ימינה, שנייה אחרי שהעניק למפלגת השמאל ניצחון מזהיר, והעניש את השמרנים מימין.

כעת הסקרים מראים מהפך משוגע: הלייבור נחתכת בחצי, וגם השמרנים לא מתרוממים - זאת לעומת מפלגת ״רפורמה״ הימנית הניצית של נייג׳ל פראג׳, המכפילה את כוחה על חשבון השתיים.

והמגמה תימשך כל עוד הוותיקות יתעלמו מהרגשות האותנטיים של הבריטי הממוצע.

תפילין בדמשק?

לקט תמונות מבחור בשם ג׳ו ג׳ג׳אטי, יהודי אמריקני ממוצא סורי שמפרסם הרבה תמונות מאתרים של הקהילה היהודית בסוריה.

אני לא יודע עליו הרבה, אבל עושה רושם שהוא גם נפגש מדיי פעם עם בכירי הממשל החדש, מה שמעלה את המחשבה שאולי הוא סוג של אינפלואנסר שמשמש ל״ריכוך הלבבות״ בין ארה״ב והקהילה היהודית למשטר החדש.

בכל מקרה ממליץ לעקוב, הוא מעלה דברים די מעניינים