וואינט וואינט וואינט...
איך אפשר להסביר לכם את זה?

התמונה שבחרתם - ונושא הכתבה שתרגמתם - היא לא "האופוזיציה האיראנית". מדובר במרים רג'וי, מי שעומדת בראש "מג'אהדין ח'לק" - שילוב של כת וארגון טרור בעיני איראנים בתוך איראן ומחוצה לה, סדין אדום בוהק שהוא קונצנזוס בקרב תומכי משטר ומתנגדיו כאחד.

לתשומת לבכם.

משעשע

הסקר הזה רץ בכמה קבוצות תומכות שלטון- השאלה הייתה ״לדעתכם מי ניצח במלחמה״, והרוב כתבו ישראל.

גם בתגובות יש הרבה שכתבו ״אף אחד״, שזה הכי קרוב להודאה בתבוסה שיש אצל חלק מהאנשים שם.

—

ובמקביל, מי שיש לו טויטר מוזמן לבוא לעזור בסקר הזה כאן, סתם בשביל ההרגשה הטובה

https://x.com/stats_feed/status/1937463908593188891?s=46

*שש נקודות על סיכום מבצע עם כלביא*

המרשתת מלאה בניתוחים מעמיקים על תוצאות והשלכות מבצע עם כלביא, אלה בוכים על העצירה באמצע ואלה מהללים את ההישגים. אני רוצה להציע שישה סעיפים מהמבט שלי על האירועים, ברשותכם -

—

א. נהוג לכמת את הפגיעה באיראן ב״כמה שנים אחורה החזרנו אותם בדיוק״. לדעתי זה מדד שקצת חוטא למציאות. כי גם אם טכנית ייקח כך וכך חודשים לבנות מחדש מתקן המרה או העשרה בפרדו - צריך להבין שהיה כאן אלמנט נוסף והוא האפקט הפסיכולוגי.

בניגוד למה שהיה עד 13.6, הרפובליקה האסלאמית יודעת עכשיו היטב שישראל מסוגלת לכבוש את המרחב האווירי שלה ולעשות במקום כבשלה. היא גם יודעת שיש בבית הלבן נשיא שמאפשר את זה, ואני לא רואה אותם חוזרים לתוכנית המקורית ופועלים בדיוק אותו הדבר.

(קצת כמו שלפני שנתיים כותרת כמו ״איראן שיגרה טילים לישראל״ הייתה נשמעת מפחידה הרבה יותר ממה שזה היה אחרי ש״התרגלנו״).

כמובן המשמעות היא שהם ילכו לכיוונים אחרים וינסו להתעצם בדרכים שונות וצריך להיות עם היד על הדופק. אבל ״כמה שנים החזרנו אותם אחורנית״ זו לא שאלה רלוונטית לדעתי כי אני פשוט לא מאמין שהם יעזו לפעול באותה צורה בדיוק.

בשורה התחתונה לדעתי ישראל הפגינה עליונות צבאית, מודיעינית ואווירית על איראן ואין ספק שפגענו בהרבה מאוד מהיכולות שלהם - מספיק לראות את הפייק בערוצי המשטר הרשמיים - כך שכדאי גם לזכור את הדברים הטובים שאירעו כאן.

—

ב. הנשיא האמריקני עשה לנו כיפה אדומה הבוקר. הוא השווה בין ישראל לאיראן כשני צדדים שמתקוטטים, עצר אותנו מלהגיב להפרת הסכם הפסקת האש, והאשים אותנו שאנחנו אלה שהתחילו למעשה את ההפרות. זה צובע את ישראל באור שלילי מאוד בתוך תנועת מאגה שממילא חמה כבר על היהודים וקרובה מאוד לתמוך באיראנים (בקטרים היא כבר הלכה למעשה תומכת), וזה לא מבשר טובות לעתיד.

וזה עוד בלי לדבר על ההפכפכות בעניין חילופי המשטר כן או לא, והאמירה בנוגע לסין שתוכל לקנות נפט מאיראן, שאולי רומזת להסרת סנקציות מהרפובליקה האסלאמית שטרם התנערה ממימון מהטרור. טראמפ מדבר על דברים גדולים שיקרו בעתיד, אני מאוד מקווה שלא יותר מדיי על חשבוננו.

—

ג. איפה האורניום??

כולם שואלים מה קורה עם המשאיות המסתוריות שהופיעו בפרדו יומיים טרם התקיפה האמריקנית, עם כל מיני פרשנים שאומרים שאפשר להניע את אורניום מועשר אפילו בדליי מים. אבל מכל הדברים שמסביב, דווקא בהקשר הזה אני רגוע. אם אנחנו ראינו את המשאיות הללו, גם אנשי כוחות הביטחון. ובכל הנוגע לאיראן, הביצועים שלהם הראו שידינו על העליונה, שיש לנו עיניים ואוזניים ורגליים בתוך הרפובליקה האסלאמית, ושהם יודעים בדיוק מה הם עושים. וזה הזמן גם למחוא כפיים ולהצדיע ללוחמינו, לחיל האוויר ולמודיעין על התעוזה, היכולות, המקוריות והחדירות המודיעינית מעוררת ההשראה.
זה ממש עם כלביא.

—

ד. ומה עם העם? האם תהיה הפיכה?

שאלת השאלות. המשטר איבד חלקים משמעותיים של תוכנית הגרעין ותוכנית הטק״ק, שהיו בבחינת הבטחת שרידותו - מטרה שחשובה לו מבחינה פוליטית דתית ואידיאולוגית כאחד. המשמעות היא שכעת הוא יתפנה ״לטפל״ באוכלוסייה, שכן הפעלת טרור נגד האזרחים היא הצלע השלישית של תפיסת הביטחון של המשטר הרודני בניסיונו למנוע קריסה. אני מאחל שהעם ימצא את הכוחות להתאחד ולהתנגד, ינצל את הכאוס וידרוש מחדש את החירות שמגיעה לו.

ייתכן שהזזנו אבן דומינו וייתכן שהכול ישוב לסורו תחת דיכוי קשה הרבה יותר - אבל בסופו של דבר זו החלטה שהציבור יצטרך לקבל שם ולא כאן.

—

ה. יש עוד חמישים חטופים בשבי חמאס ומלחמה ארוכה בעזה שטרם הסתיימה. וכמובן היו 28 נרצחים ונזקים איומים במבצע הזה שהוכיחו שאיראן היא אויבת גדולה של כל העם היושב בציון.

אמנם הציר השיעי קרס אבל אני לא כל כך בטוח שבחמאס, הסניף המקומי של האחים המוסלמים, מאוד עצובים מזה - מעבר כמובן לתועלת הכספית שהציר סיפק להם עד כה. אני משער שהאמריקנים ינסו ללכת לעסקה גדולה שתכלול גם סלילת הדרך לנורמליזציה עם מדינות באזור, החזרת החטופים והפסקת המלחמה.

בהקשר הזה אני כן רואה איך טראמפ לוחץ על ישראל אבל לצערי הממשל לוקה בקטרופיליה חריפה כך שאני בספק אם יבינו איך ניתן ללחוץ על חמאס מהצד השני.

—

ו. קטר והאחים המוסלמים, ולא איראן, הם עדיין האיום הגדול ביותר על קיומה של מדינת ישראל ועל ביטחון העם היהודי.

בהמשך לפוסט שכתבתי היום על וואינט -

רוחש הרבה כבוד לערוץ של אבו צאלח, אבל הפוסט הזה… תמוה בלשון המעטה.

קודם כול כי רג׳וי היא, כפי שאמרנו, מנהיגת כת טרוריסטית שמהווה סדין אדום בקרב כלל האיראנים, מתנגדי משטר ותומכיו כאחד (מלבד אלה שמשתייכים אליה).

שנית כי אותה ״המועצה הלאומית העליונה להתנגדות באיראן״ שהוא הזכיר היא פשוט גוף ששייך הלכה למעשה למג׳אהדין ח׳לק. כלומר שהיא פשוט עומדת בראש הארגון ששייך לארגון שבראשו היא ממילא עומדת.

דבר שלישי כי להביע בה תמיכה ולחנך עשרות אלפי ישראלים להביע בה תמיכה ולהתפעל ממנה - שקול ללירות לעצמנו ברגל עם טילי טומהוק ומפציצי B2 ולמנוע אפשרות של שינוי המשטר בעקבות כל פעולה ישראלית, בשל צל החשד שהארגון הזה, המוקצה מחמת מיאוס, עובד איתנו.

המלצת האזנה:

מארטן בודרי הוא איש אקדמיה בלגי, לא יהודי ולא חלק משום סצנה פרו-ישראלית, שהעז לכתוב נגד חמאס ובעד ישראל לאחר זוועות ה7.10.

אתם בוודאי מתארים לעצמכם את העליהום שציפה לו בעקבות הדברים הללו. בראיון הזה באודרי מספר על התסכול שלו מעולם האקדמיה באירופה, האבסורד של שנאת המערב במערב, ועל הקשיים שחווים סטודנטים וסגל שכל חטאם הוא לחשוב אחרת.

החלק הכי מרענן ומחדש בשיחה הזו הוא שהיא מתקיימת בין שני לא יהודים שאינם חלק מהבועה הפרו-ציונית - מה שהופך את הפרק הזה לחשוב עוד יותר.

מוזמנים להאזין - ותודה לקורא היקר א׳.

https://open.spotify.com/episode/1cqicn7qRhm2duys3OFDbZ?si=UHNG_JWPQeKpxYd5-1ZTDQ

״העם בישראל הפגין חוסן, מחויבות והקרבה מעוררות הערצה - שלא נראו במערב מאז מלחמת העולם השנייה״.

מליסה צ׳ן, עיתונאית סינגפורית שגם כותבת בעיתונות האמריקנית, נכחה בישראל בעת המלחמה נגד איראן, וכתבה ציוץ מאלף על החוויות שלה:

—

״עכשיו שהכול מאחורינו, אני יכולה לדבר בחופשיות על כמה מהדברים שלמדתי - לאחר שמצאתי את עצמי בטעות באזור מלחמה, מסתתרת עם ישראלים ותיירים אחרים במקלטים בתל אביב:

- נראה שלקיתי בהערכת חוסר את כוחו של קשר הטראומה

- ההתעקשות של הישראלים לחיות חיים נורמליים ככל האפשר בתנאים הכי לא אפשריים היא באמת משהו שצריך להעריץ

- יש לאדם יכולת להיכנס למרחב של שינה חלקית, לשלב בין עולם הערות לעולם השינה - כדי לוודא שלעולם לא יפספס אזעקה

- רמות הקורטיזול והאדרנלין הגבוהות הופכות לבסיס הקיום החדש של האדם, והמודעות לכך הולכת דועכת

- כל מטח הוא משחק רולטה רוסית. הידיעה שהחיים שלך נתונים לחסדי הטכנולוגיה והגורל משנה לצמיתות את הכימיה של תאי המוח שלך

- יש משהו חזק בלשהות במקלט בזמן שטילים היפרסוניים מתעופפים מעל. אתה מסתכל על האדם שאתה נמצא איתו במקלט - האם זה האדם שאני רוצה לחלוק איתו את האימה מההכחדה הקרבה? האם חייתי טוב? האם התייחסתי נכון למשפחתי ולחבריי? האם סלחתי?

- למרות שפחדתי בכמה הזדמנויות, אני עדיין רואה בכך זכות של פעם בחיים להיות עדה להיסטוריה בהתהוות

- לא ניתן להסביר לעומק את ההרגשה של סכנה אמיתית בחברות הבטוחות והמשגשגות שלנו. זה ממריץ אותך ומכריח אותך לזנוח את כל האמונות האוטופיות והמותרות

- מעורר השראה לראות צעירים מפגינים תכונות שלא נראו במערב מאז מלחמת העולם השנייה - חוסן, מחויבות והקרבה

- ההבדל בין מה שאירע בפועל במלחמה הקינטית לבין הדיווחים במסגרת מלחמת המידע היה מובהק; יותר מדי שקרים הופצו בערפל המלחמה שקל מדי להאמין להם (איזה יוזר פופולארי טען בביטחון ששליש מתל אביב נהרסה, בעוד שיכולתי לראות במו עיניי שזה בבירור לא המקרה)

- יש הרבה יותר מגוון דעות בתוך ישראל ממה שנראה מבחוץ

- הקונצנזוס המשותף והיסודי שנחקק בתודעת היהודים בגלל ההיסטוריה העמוקה שלהם ותחושת העצמי שלהם - הוא כוח גדול שהמערב זקוק נואשות ללמוד ממנו.״

—

מרלין מעדכן בטלגרם
https://t.me/MerlinMeadken

בטהראן כבר הספיקו לתלות פוסטרים של בכירי משמרות המהפכה שחוסלו במהלך מבצע עם כלביא.

״שמם ייזכר לנצח, דרכם תימשך - תגובה משמידת ח׳יבר״.

כן, גם כאן איראן מזכירה את הטבח ביהודים מהמאה ה-7. לא הגיע הזמן להתקדם?

אזהרה: עשרת ימי שנאה

אתמול ציינו ברחבי העולם המוסלמי את ראש השנה ההג'רית (1447 לספירה המוסלמית).

בעוד שאצל הסונים אלה ימים רגילים, אצל השיעים עשרת הימים הראשונים של החודש הראשון (מוחֲרֲם) - הם בגדר ימי אבלות, סגפנות, והמון שנאה.

היום העשירי בחודש הראשון, המכונה "עאשוראא", הוא יום הציון לזכר טבח כרבלאא משנת 680, שבוצע בידי מנהיגי המחנה ה"סוני" במחנה תומכי עלי ה"שיעים" (הכינויים במירכאות כי טרם קראו למחנות כך באופן רשמי).

מבחינת השיעים מדובר ביום שמסמל גם אבל על כך שנגזלה מהם באופן רשמי ההובלה של העולם המוסלמי - וגם ביום של חשבון נפש וסגפנות על כך שאבות אבותיהם לא נחלצו לעזרתו של המחנה הנטבח. היום מצוין באמצעות טקסי סגפנות, מופעי המחשה של הקרבות, רייבים של קינות, בכי גברים המוני, והמון המון רגשות אשמה, נקמה ושנאה (גם עשרת הימים המוליכים אל עאשוראא הם בגדר הכנה נפשית לאירוע).

אין לי בכלל צל צילו של ספק שהשנה עאשוראא שיוצא בשבת-ראשון הקרובים, הולך ללבוש נופך של קריאות לנקמה בישראל מצד הציר השיעי. וזה המקום לצלצל בפעמונים ולקרוא לכולם לגלות ערנות ולקחת ברצינות כל בדל של מידע על רצון לבצע ירי או פיגועים כנקמה.

לא ייאמן:

מחוסלי הציר הבולטים בתמונת מחזור עדכנית

שבוע טוב!
הפרק שלישי של סדרת" היסטוריה של המזרח התיכון" מימי הקורונה - עלה!

והפעם נעסוק בשושלות הערביות ששלטו באימפריית הענק המוסלמית - בית אומיה ובית עבאס - וכן בקדושת ירושלים באסלאם.

מוזמנים להאזין, לדרג ולהגיב.

ספוטיפיי:
https://shorturl.at/0pLDH

אפל:
https://shorturl.at/5m7fK

יוטיוב (פחות ערוך אבל לפחות יש מצגת):
https://youtu.be/Erlr7ThLffc