זוכרים איך מקרון קרא להטלת אמברגו נשק על ישראל לפני כמה שבועות? אז מה מסתבר? (על פי פרסום של העיתון ״ליברסיון״) שכל הזמן הזה, צרפת מפירה אמברגו קיים על אספקת נשק לצדדים הלוחמים בסודן:


מערכת ״מעיל-רוח לעניים״ בשם גאליקס (Galix) של החברה הצרפתית לאקרואה דפנס (Lacroix Defense) בפיתוח משותף עם חברה צרפתית אחרת - KNDS France נצפתה מותקנת על משוריינים השייכים לכוחות המורדים במלחמה בסודן (כוחותיו של הגנרל מוחמד חמדן דאגלו ״המאטי״ שנלחמים מאז ה15 באפריל 2023 נגד הצבא הסודני בפיקוד גנרל עבדל פתח אל-בורחאן).

כמות ההרוגים במלחמה הזו איננה ידועה אבל היא נספרת ברבבות. טום פרילו, השליח האמריקאי המיוחד לסודן העריך במאי 2024 שמספר ההרוגים עלול להיות יותר מ150,000 וכידוע, ההשלכות של המלחמה הזו יצרו משבר הומניטרי קשה ורעב אמיתי. (עפ״י הערכות האו״ם).

הרק״מ, מסוג ״נימר אז׳באן״ מסופק על ידי חברה מאיחוד האמירויות בשם ״אדג׳״ (Edge) והחברה הצרפתית לאקרואה דפנס היא ספקית משנה שלה שמתקינה על הרק״מ הזה את מערכות ההגנה שלה גאליקס. גאליקס יוצרת מיסוך עשן בכיוון שבו חיישני הלייזר שלה מזהים איום על הרק״מ.

לפי דו״ח פרלמנטרי צרפתי שפורסם ביולי 2024 - חברות צרפתיות סיפקו לאמירתים ציוד צבאי בשווי של 2.6 מיליארד אירו בין השנים 2014 ו2023.

האמירתים הם תומכים של גנרל המאטי וכוחות המורדים שלו. המורד שולט על מכרות הזהב בסודן שחברה אמירתית היא זו שכורה בהם. אבו-דאבי אפילו השתמשה באנשיו של המאטי כפרוקסי במלחמות בתימן ובלוב.

על סודן ישנו אמברגו נשק כפול: אחד של האיחוד האירופי מאז 1994 והשני של האו״ם שמוגבל לאיזור דרפור. לפי דיווח של אמנסטי אינטרנשיונל המערכות הצרפתיות נמצאות בשימוש הכוחות המורדים כולל בדרפור. (כך טוענת המזכ״לית של אמנסטי אינטרנשיונל אנייס קאלאמאר) ״הממשלה הצרפתית חייבת לוודא שהחברות הצרפתיות לקרואה דפנס ו KNDS France מפסיקות מייד לספק את המערכות האלה לאמירויות״ הוסיפה.

קטע מתוך כתבת ראיונות חדשה של ונסן להפייר (הבחור שמסתובב ברחבי אירופה ומראיין אנשים [בעיקר מהגרים ותושבים ותיקים]) הפעם הוא מדבר עם זוג צוענים רומנים שעוסקים בגלוי בגניבה ברחובות ליל (צפון צרפת) ואין להם שום בעיה להודות בזה. הוספתי לכם כתוביות בעברית

להלן תגובתי:

היוש ציון נאנוס!
תכיר: השלומפר המזוקן הזה בתמונה הוא אחד, אורד וינגייט. כאן אתה רואה אותו, קרוב לודאי, ביום טוב, כי הוא סבל ככל הנראה מהפרעה דו-קוטבית ועוד בעיות נפשיות. הוא היה מסתובב לפעמים בבסיסים שבהם שירת חבוש בקסדת שעם וכמעט שום דבר אחר לגופו. הוא בקושי התרחץ. היה מצחין ברמה שהיה קשה לשהות במחיצתו, היה אוכל בצל חי ובכלל, היה טיפוס די מוזר ומטונף. אממה?

רוב התו״ל הצה״לי, עד היום, מבוסס על תורה שהוא פיתח בעצמו. כמו מל״מ, פעולות מתוחכמות בלילה, פשיטות מהירות. משה דיין אפילו אמר עליו פעם ״הוא לימד אותנו כל מה שאנחנו יודעים״. אני לא צריך להרחיב הרבה על פועלו בארץ ישראל המנדטורית. לא סתם יש רחובות, כיכרות וגם איזה מבנה ביזארי שמתבצעים בו תרגילים מוזרים בדרך לנתניה על כביש החוף.

אולי אתה לא יודע, אבל הטיפוס האקסנטרי הזה היה איימת היפנים במלחמת העולם השניה. למעשה, הרבה תודות לו, הם לא הצליחו לפלוש להודו שהיתה עדיין קולוניה בריטית באותם ימים. הלוחמים שלו, ה״צ׳ינדיטים״ הבעיתו לחלוטין את היפנים. וכל זה אחרי שיחידה אחרת עליה פיקד, באתיופיה בכלל, הצליחה לשבות לא פחות מ 20,000 חיילים איטלקיים. ככה באהלן-אהלן.

אז מה זה משנה אם הבנאדם שנא מקלחות והאמין בלאכול בשר נחשים? הוא היה אחד המצביאים הגדולים בעולם. אדם שהיה בכוחו להכריע מלחמות שלמות. הלעולם יתעסקו עיתונאי העולם בטפל, ברכילותי ובשולי ולא בעיקר? לא מגיע לנו יותר?

האוהדים הישראלים מגיעים למשחק צרפת-ישראל בסטאד דה פרנס. המשחק יתחיל בעוד 30 דקות

דיווח מהרגע: מכות בין אוהדים ישראלים לצרפתים במהלך המשחק

לפני כן: שריקות בוז במהלך נגינת התקווה

עוד סרטון מהמכות

מחוץ לאיצטדיון: כמה מאות מפגינים פרו פלסטינים מתאספים מול כוחות הביטחון

ובכן…
So much for that

הציטטה היומית:

"Un auteur doit être dans un livre comme la police dans la ville: partout et nulle part"

"סופר צריך להיות בספר כמו המשטרה בעיר: בכל מקום ובשום מקום."

- ז׳ול ואדמונד דה גונקור
Jules et Edmond de Goncourt

הסיפור של היום קצת יוצא דופן. קודם כל כי מדובר בציטטה שהיא פרי עבודה של שני אחים. היא התפרסמה באחד הכרכים של ה״יומן״ המפורסם שכתבו יחד, כל עוד ז׳ול, הצעיר מבינהם היה עדיין חי. לאחר מותו, המשיך אדמונד, הבכור, שגם תיאר את מותו המזוויע והאיטי של ז׳ול מעגבת לכתוב את היומן לבדו. הם, (או יותר נכון, אדמונד) אחראים על ה״אקדמיה גונקור״ המעניקה בכל שנה את ״פרס גונקור״ היוקרתי והמפורסם עבור יצירות ספרותיות צרפתיות (למעשה מדובר בכמה קטגוריות של פרסים). הם עצמם, היו כותבים די בינוניים. וחוץ מהיומן שתיאר בפרטי פרטים את חייהם - היצירות שלהם לא זכו להצלחה רבה. לא סביר שהיו זוכים בפרס שלהם עצמם.

היומן הזה, שהיה אמור להתפרסם רק אחרי מותם, פורסם למעשה (חלקית) עוד בחייהם (הם פשוט לא יכלו להתאפק כנראה) וכשפורסם, הכיל כמות לא מבוטלת של ארס על לא מעט אנשים שהכירו אישית. המון המון פרטים קטנוניים ומרושעים. כמו מדור רכילות מהסוג הכי גרוע. הכי הרבה הם התעללו בגִי דֶה מוֹפָּאסָאן המחונן (שמת אף הוא מעגבת). הרבה מאוד מהכתיבה המרושעת נבעה כנראה מקנאת סופרים נוראית.

אם זה לא מספיק לכם בכדי לתעב את שני הצייצנים האלה, אז אולי זה יעזור - הם היו אנטישמים בצורה מזעזעת. חוץ מהשתלחויות נוראיות ביומן שלהם, הם גם כתבו רומן בשם ״מאנט סלומון״ שמבוסס על קונספט ה״יהודיה הנאווה״ (גגלו את זה) ובו יהודיה תככנית גורמת לאמן מוכשר לנטוש את יצירתו ולהרס חייו.

אמנם הם לא היו סופרים מוצלחים אבל הם כן הביאו כמות לא מבוטלת של תחדישים (נאולוגיזם) לשפה הצרפתית ובין היתר הם אחראים על המילים הבאות בצרפתית של ימינו (וזה הולך כנראה להפתיע לא מעט קוראי צרפתית פה):

réécriture: כתיבה מחדש
américanisation: אמריקניזציה
déraillement: סטייה מהמסילה
informulé: בלתי מנוסח
foultitude: המון
scatologique: סקטולוגי
mécanisation: מיכון
talentueux: מוכשר

כמה אירוני, שהיחיד בהיסטוריה של פרס גונקור שהצליח לזכות בו פעמיים, היה רומאן גארי. סופר יהודי דווקא שהשתמש כידוע גם בשם העט ״אמיל אז׳אר״ (וזכה בפרס פעם בשמו האמיתי ופעם בשם העט (אבל החזיר את הפרס על שם אמיל אז׳אר).

הטרוריסט הרוצח ג׳ורג׳ איברהים עבדאללה, שנידון למאסר עולם וכלוא מאז 1984 בצרפת, ישוחרר מהכלא ב6 בדצמבר השנה.

ב24 באוקטובר 1984, נכנס אדם שהחזיק בדרכון אלג׳יראי לתחת משטרה בליון וביקש הגנה מפני ״סוכני מוסד שדולקים אחריו״. הוא הציג את עצמו כתייר אבל הסיפור הזה עורר את חשדם של אנשי הDST (סוכנות מקבילה לשב״כ הישראלי באותם ימים בצרפת) והם זיהו בתוך זמן קצר שמדובר בטרוריסט ממוצא לבנוני (נוצרי אורתודוקסי) - ״עבדל קאדר סעאדי״ שהוא כינויו של לא אחר מאשר הטרוריסט ג׳ורג׳ איברהים עבדאללה. בחיפוש בדירתו נמצא נשק (תת מקלע), תחמושת, חומר נפץ ומשדרי רדיו. בתחילה הורשע רק בהחזקת נשק וקשירה לביצוע מעשה פשע (4 שנים) אבל בשנת 1987 התביעה בצרפת הצליחה לאסוף מספיק ראיות בכדי להרשיע אותו בתכנון ושותפות לרצח שני דיפלומטים בשנת 1982 (יעקב ברסימן טוב הישראלי וצ׳רלס ריי האמריקאי) וכמו כן בניסיון כושל לרצוח דיפולומט שלישי ב1984.

התובע הראשי ביקש 10 שנות מאסר בלבד אבל בית המשפט דן אותו למאסר עולם.

עבדאללה, שמיתג עצמו כ״לוחם חופש קומונסטי פרו פלסטינאי״ והיה למעשה חלק מאירגון החזית העממית של ג׳ורג׳ חבש - הפך מיד לדארלינג של קומוניסטים ואירגוני שמאל קיצוני ופרו פלסטינאי ברחבי צרפת. הם הגדירו אותו כ״אסיר פוליטי״ וחלק מראשי הערים הקומוניסטיים אפילו העניקו לו ״אזרחות כבוד״. אנני ארנו, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2022 כתבה עליו: ״ג׳ורג׳ איברהים עבדאללה הוא קורבן של מערכת משפט שהיא בושה עבור צרפת״.

מאז 1999 הוגשו 11 בקשות לשחרור מוקדם וקיצור העונש ועכשיו נודע שהאחרונה התקבלה. זהו ניצחון גדול למספר לא מבוטל של אירגונים פרו-פלסטינים בצרפת שגם נהגו להפגין באופן קבוע מול כלא לאמנזאן בו הוא יושב. עבדאללה מעולם לא הביע חרטה על מעשיו. להפך. קרוב לודאי שיחזור לעסוק בטרור לאחר שחרורו למרות גילו המופלג (73)

הציטטה היומית:

"Ce que les hommes appellent civilisation, c'est l'état actuel des moeurs et ce qu'ils appellent barbarie, ce sont les états antérieurs. Les moeurs présentes, on les appellera barbares quand elles seront des moeurs passées."

״מה שבני האדם מכנים 'ציוויליזציה' הוא מצב המנהגים הנוכחי, ומה שהם מכנים 'ברבריות' הם המצבים הקודמים. את המנהגים הנוכחיים יכנו 'ברבריים' כאשר יהפכו למנהגים עברו״

- אנטול פראנס
Anatole France

אחרי הציטטה היומית של אתמול עם שני המטונפים הללו ״האחים דה גונקור״ אני מרגיש שאני חייב לכם איזושהי חוויה מתקנת. אז הנה, הבאתי לכם היום ציטטה של אנטול פראנס (1844-1924). הוא כמעט האנטי-חומר של שני הרכלנים האנטישמים, קודם כל הוא היה בצד הנכון של ההיסטוריה, הוא הגן ממש מההתחלה על דרייפוס, החזיר את אות ליגיון הכבוד שלו ברגע שבו שללו לאמיל זולה את שלו בגלל ה״אני מאשים״ המפורסם שפרסם בעיתון של קלמנסו ״ל׳אורור״. פראנס היה המום מגילויי האנטישמיות המחרידים שאיפיינו את תקופת ״הפרשה״ והזעזוע שלו מאנטישמים עובר כחוט השני ברבות מיצירותיו. בשנת 1905 הוא פרסם רומן פילוסופי בהמשכים בשם ״על האבן הלבנה״ (Sur la pierre blanche) בעיתון ״ל׳הומניטה״ שהיה עיתון מרקסיסטי-סוציאליסטי שבהמשך הפך פשוט לביטאון המפלגה הקומוניסטית בצרפת. הציטטה שהבאתי לכם היום היא משם והיא מתוך דבריה של אחת הגיבורות של הספר על זוועות הקולוניאליזם. הספר הזה, ״על האבן הלבנה״ מרתק כיוון שהוא בעצם ניסיון מאוד יפה של אדם טוב לב ותמים ״לעשות סדר בעולם״. חמישה חברים מבקרים בחורבותיה של רומא, הם יושבים על ההריסות ומדברים על עתיד האנושות. הקו של אנטול פראנס כאן הוא מאוד סוציאליסטי ומלא כולו בתמימות של שנת 1905 (ביחס למה שיתרחש 9 שנים מאוחר יותר…) הוא מונה, באמצעות סדרה של דיאלוגים בין החברים את כל הרעות החולות של העולם באותה תקופה - קולוניאליזם, מלחמות, גזענות, אנטישמיות והחברים מפליגים בדימיונם ובתאורה של חברה אוטופית ״פוסט קפיטליסטית״ המושתת על עקרונות קולקטיביסטים המתקיימת לה אי שם בשנת 2270.

היום, כמעט 120 שנה אחרי שנכתב הרומן הזה, אי אפשר שלא לתהות על האירוניה של הסיפור הזה: כפי שהרומאים לא יכלו לדמיין שיום אחד ישבו כביכול חמישה אינטלקטואלים צרפתים על חורבות תרבותם המפוארת, כך לא יכול היה אנטול פראנס עצמו לדמיין את זוועות הקומוניזם ממרחק שנת 1905 או בכלל, את עתידו של העולם.

לסיום, וכקונטרסט, שוב לאחים האנטישמים של אתמול - גם אנטול פראנס שלח ידו בתחדישים! והמפורסם שבהם הוא לא אחר מאשר המילה ״קְסֵנוֹפוביה״ (שנאת זרים) אותה טבע בשנת 1901 וביחס למשפט דרייפוס. ואם האחים דה גונקור המציאו פרס ספרותי לוקאלי צרפתי, הרי שאנטול פראנס זכה באחד, בינלאומי ומאוד מוכר - פרס נובל לספרות (1921) וזאת, רק שנה אחרי שהכנסייה הקתולית קראה לחרם על כלל יצירותיו (שביקרו אותה בחריפות).

ראשוני:
בעל מסעדת
L’Olivier
בעיר איסי לה מולינו
Issy les Moulineaux
מתבצר במסעדה ולקח את צוות המסעדה כבני ערובה

לפי בדיקה שערכתי במרשם החברות, המסעדה שייכת לאדם בשם יוני בוטבול.

זו המסעדה. פיצרייה במיקום מעולה.

ארבעה בני ערובה כרגע