קמפיין ההפחדה נגד זהות, לא מתמודד עם טיעוניה, הוא משתמש רק באלמנט אחד - הפחד! הפחד מפני השמאל.

במשך 3 שנים, עסקה מדורת השבט הימני בדבר אחד בלבד, לא בשאלה איך קיבלנו את טבח ה-7.10, לא בשאלה איך מונעים את טבח ה- 7.10 הבא, אלא רק בדבר אחד - תראו כמה השמאל אשם ותראו כמה אנחנו מנצחים.

את השמאל לא נשנה, ומדינת חמאס בחסות בין לאומית + אספקה שוטפת של 700 משאיות לאויב - וכל זה לאחר מה שעוללו לנו ב-7.10 - זה לא בדיוק ניצחון...

עם הישג שכזה, כל שנותר למדורת השבט שלנו הוא לשוב ולהפחיד מפני הגרוע יותר - קרי ממשלת איזנקוט.

וזה אכן מפחיד, ואולם נתניהו מסביר בצורה מפורשת למדי כי בכוונתו ללכת עם אייזנקוט לממשלת אחדות - כלומר כל הבחירות האלה סובבות בסבירות גדולה מאוד סביב השאלה, מי יהיה הראשון ברוטציה. שני הצדדים מבטיחים כי לא יקימו מדינה "פלסטינית" ואולם נתניהו מחוייב לחזון הזה במסמך 21 הנקודות והוא מקדם אותו בשטח בעזה. לא נראה שאייזנקוט הולך לעקוף אותו מימין.

האם זה אומר שלימין האידאולוגי אין הישגים בממשלת נתניהו? ודאי שיש! הנשקים שחילק השר בן גביר, וכמובן ההתקדמות המבורכת בהתיישבות בשטחי C שהוביל השר סמוטריץ', הם הישגים חשובים מאוד. אך ההיסטוריה מראה כי אלו הישגים טקטיים שאפשר תמיד לסגת מהם.

העיסקה להסכמה בשתיקה בין הימין האידאולוגי לבין נתניהו היא פשוטה - אתה תיתן לנו לבנות בשטחי c (ולהחריב בשטחי b) ואנחנו ניתן לך לבנות מדינה פלסטינית לחמאס...

מבלבל? מתעתע? ובכן נסכם זאת בפשטות, אם ויתרתם על התקווה לניצחון, לשינוי כיוון מדיני ביטחוני שימנע את הטבח הבא, אם נדמה לכם שגם בממשלת האחדות (ה "רחבה") יוכלו בן גביר וסמוטריץ' לפעול כמו היום, המשיכו להצביע כבעבר.

אבל - אם לא וויתרתם על התקווה, אם אינכם מוכנים אחרי זוועת ה 7.10, להיכנע לקמפיין ההפחדה.

אם אתם רוצים להתחיל ולסמן מוצא מהבור שאליו הובילו אותנו ההצבעות הקודמות - אז יש לכם רק מפלגה אחת שמתווה דרך ברורה שאינה מסתיימת שוב באותה תוצאה - מפלגת זהות.

הבחירות הקרובות אינן גורליות בשל השאלה מי יהיה הראשון ברוטציה, הן גורליות כי הן יקבעו אם במו פתקנו נוביל לטבח הבא. מי שיצביע אותו הדבר יקבל בדיוק את אותו הדבר.

אבל למי שלא יכנע לפחד, למי שלא מוכן לקבל את הטבח הבא כגזרת גורל, למי שבליבו עדיין מפעמת התקווה - ימתין שם הפתק של זהות מאחורי הפרגוד.

על ההבדל בין מפלגת זהות של פייגלין למפלגות קטנות שצצות לפני בחירות

מפלגת זהות של משה פייגלין שונה באופן מהותי ממפלגות קטנות ש"צצות כפטריות אחר הגשם" לקראת בחירות. ההבדל אינו רק בכמות הקולות או בסיכוי לעבור את אחוז החסימה, אלא באופי, בעומק ובתפיסת האחריות הפוליטית.

### רקע והיסטוריה
מפלגת זהות (רשמית: "זהות – תנועה ישראלית יהודית") הוקמה ב-2015 על ידי משה פייגלין, לאחר שנים ארוכות של פעילות. שורשיה בתנועת "זו ארצנו" (נגד הסכמי אוסלו בשנות ה-90) ובחטיבת "מנהיגות יהודית" בתוך הליכוד. פייגלין כיהן כחבר כנסת וסגן יו"ר הכנסת מטעם הליכוד (2013–2015), פרש והקים את זהות, רץ איתה ב-2019 (שקיבלה כ-2.74%, לא עברה את אחוז החסימה), חזר זמנית לליכוד, וב-2023–2024 פרש שוב והקים אותה מחדש.

המפלגה מגדירה את עצמה כימין ליברטריאני-ציוני: שילוב של זהות יהודית חזקה (ריבונות בארץ ישראל, הר הבית ועוד) עם חירות אישית מקסימלית (כלכלה חופשית, צמצום התערבות המדינה, לגליזציה של קנאביס ועוד). יש לה מצע מפורט ומעמיק, אידאולוגיה עקבית לאורך שנים, מבנה ארגוני, פעילים ותומכים קבועים – לא רק רשימה לבחירות.

לעומת זאת, המפלגות ש"צצות כפטריות" הן לרוב רשימות שמוקמות סמוך לבחירות (לעיתים חודשים או שבועות לפני), על ידי אדם בודד או קבוצה קטנה, ללא היסטוריה ארוכה, ללא מצע מפורט וללא תשתית יציבה. רבות מהן נועדו לפרסום אישי, קידום נושא צר או מחאה נקודתית, ונעלמות אחרי הבחירות.

### ההבדלים העיקריים
- היסטוריה ועקביות – זהות היא המשך של כ-30 שנות פעילות של פייגלין. מפלגות הפטריות הן בדרך כלל חד-פעמיות או קצרות-חיים.
- אידאולוגיה ומצע – לזהות מצע ברור ומפורט. מפלגות קטנות רבות הן חד-נושאיות, מעורפלות או מבוססות בעיקר על אישיות המנהיג.
- מבנה ותשתית – זהות מקיימת פעילות שוטפת, כנסים, פעילים ואתר. מפלגות הפטריות הן לרוב שלד מינימלי שנרשם רק כדי להתמודד.
- מטרה ארוכת-טווח מול אופורטוניזם – זהות מציגה את עצמה כאלטרנטיבה אידאולוגית. מפלגות רבות שצצות לפני בחירות נועדו בעיקר לחשיפה או מיקוח פוליטי קצר-טווח.

*### אחריות פוליטית וקריאה לאיחודים*
נקודה נוספת שמבדילה את זהות היא גישת האחריות. פייגלין קרא כבר לפני כשנה (סביב אמצע 2025) לאיחודים במחנה הימין האידאולוגי/הלאומי-אמוני – לגורמים שמימין לליכוד – ולריצה משותפת בבלוק טכני גדול שכולל גם את זהות. הוא פנה לכל הגורמים הרלוונטיים (בהם סמוטריץ', בן גביר, וינטר ואחרים), השקיע משאבים בפרויקט "הברית הלאומית-אמונית", והציע מנגנון של בלוק טכני שיוכרע על בסיס סקרים אובייקטיביים.

הוא חזר על הקריאה גם במהלך 2026, תוך הדגשה שידו עדיין מושטת. במקביל הבהיר שזהות תרוץ בכל מקרה, ושהחיבורים האפשריים מוגבלים לגוש הלאומי-אמוני בלבד.

מפלגות "פטריות" נוטות להתמקד בקידום אישי או נושא צר, בלי יוזמות ארוכות-טווח לתיאום מחנאי או מניעת פיצול קולות. פייגלין, לעומת זאת, הציג מהלך מוקדם שנועד לחזק את המחנה כולו (גם אם מנקודת מבטה של זהות). זה מחזק את ההבנה שמדובר בתנועה עם חשיבה אסטרטגית ולא ברשימה עונתית בלבד.

*### סיכום*
זהות היא מפלגה אידאולוגית עם שורשים, מצע, תשתית וניסיון ליזום תיאום מחנאי. מפלגות הפטריות הן לרוב תופעות עונתיות – קצרות, שטחיות ולעיתים קרובות אופורטוניסטיות. ההבדל הוא בין תנועה שמנסה לבנות משהו לאורך זמן לבין רשימות שצצות ונעלמות סביב מועדי בחירות.

https://x.com/TomerGartzman/status/2092872659730108419


הצטרפו לערוץ בקישור👈🏻 https://t.me/TomerGartzman

סימה היקרה, ברוכה הבאה ל’זהות’!
אני גאה ומברך על הצטרפותך לשורותינו. את מביאה איתך מנהיגות שטח אמיצה, חיבור עמוק לארץ, ועשייה בלתי מתפשרת מתוך אהבה אמיתית למען לוחמי צה”ל ולמען הניצחון.
מול גמגום והססנות, קולך הברור והלא-מתנצל הוא חיזוק עצום. יחד נוביל קו יהודי גאה, ימין של אמת, חירות והכרעה לאומית.
שמח מאוד לצעוד איתך יחד.
בהצלחה!

https://youtu.be/tEgFdFMGu6w

https://x.com/moshefeiglin/status/2092930299432738977

https://www.facebook.com/share/v/19AVRcSaki/

https://www.instagram.com/reel/DcinJ14Nv_r/

https://whatsapp.com/channel/0029VaMX6dtGZNChhdRpnM2c/1013

אתם מבינים מה הולך פה?
מדינת ישראל מסרבת להבין את גודל האיום שמתפתח לה בתוך הבית. במשך עשרות שנים מכרה לנו המערכת אשליות של דו-קיום, קניית שקט ותירוצים של “היעדר שילוב” ו”קיפוח”. הפקרנו את הנגב לאקס-טריטוריה של היעדר חוק, פרוטקשן, מאגרי נשק בלתי חוקיים ואובדן ריבונות מוחלט. עכשיו אנחנו מופתעים כשההפקרות הזו מתורגמת לאידיאולוגיה ג’יהאדיסטית רצחנית.
כאשר אין ריבונות – יש טרור.
כאשר אין זהות יהודית גאה והרתעה חד-משמעית – האויב מריח חולשה ומבקש להשמידנו מבפנים.
אחרי 7 באוקטובר אסור לחכות לעוד טבח כדי להתפכח! תושבי באר שבע והנגב זועקים שהם יושבים על חבית חומר נפץ – והפעם, פשוטו כמשמעו.
מדינת ישראל לא יכולה להמשיך להישען על ניסים של השב”כ ועל סיכולים נקודתיים. הפתרון אינו עוד כתב אישום רפה או שמירה בכניסה למועדון. הפתרון דורש הכרעה!
החזרת הריבונות המלאה והמוחלטת לנגב ביד ברזל, באיסוף טוטאלי של כל הנשק הבלתי חוקי!

א פ ס סובלנות לגיס חמישי – שלילת אזרחות, גירוש מיידי והחרמת רכוש לכל מי שמעורב, תומך או מזדהה עם טרור. אזרחות איננה רק סל זכויות ותקציבים; ללא נאמנות מוחלטת לקיומה של המדינה היהודית - אין זכות להיות כאן.
חייבים לשים סוף לקונספציית ההכלה והטיוח – הכרה ברורה בכך שאנו במלחמת קיום על הארץ הזו, מבחוץ ומבפנים.
ב-7 באוקטובר שילמנו מחיר בלתי נתפס על אשליית ה”יהיה בסדר”. בנגב אסור לנו ללמוד את אותו הלקח שוב בדם. הגיע הזמן להפסיק להתגונן ולהתחיל לנצח.
הגיע הזמן שנחזיר את המדינה לעם!

הצטרפו אלינו לכנס קריאת השכמה לאומית בבאר שבע — הבטיחו את מקומכם>>
https://lp.vp4.me/iws7

שלוש שנים צעקתי מעל כל במה שלהכניס אספקה לאויב בשעת מלחמה זו בגידה מוסרית, טירוף מערכות ואיוולת ביטחונית שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית.
שלוש שנים שבהן שיירות אינסופיות של 600 ו-700 משאיות ביום חוצות את הגבול. משאיות שמלבד כמויות עתק של מזון וציוד, מעבירות חומרים ואמצעי לחימה שמאפשרים לחמאס להשתקם, לעמוד על הרגליים ולהיערך בנחת לטבח הבא באזרחי ישראל.

וכל זה למה? בשם "הומניטריות" מזויפת, ובגלל קמפיין שקרי על "רעב המוני" שהעולם המציא וההנהגה שלנו מיהרה לקנות בהתרפסות גלותית.

עכשיו מגיע הדוח הרשמי של יוניסף - סוכנות האו"ם עצמה - וטופח על פרצופם של הצבועים: אין רעב, אין שמץ של תת-תזונה המונית, ושיעור הדלדול בעזה עומד על 0.5% בלבד, הנמוך ביותר באזור כולו.
הבעיה המרכזית שמתפתחת שם בעקבות משאיות השפע היא בכלל השמנת יתר!!!

וכשהאו"ם ראה שהאמת המדעית מחרבת לו את עלילת הדם, הוא פשוט מחק את המסמכים מהרשת.

אבל האצבע המאשימה איננה מופנית לאו"ם האנטישמי, אלא להנהגה הישראלית חסרת עמוד השדרה.
במקום לחנוק את האויב, להכריע אותו עד עפר ולמחוק את איומו לתמיד, ממשלת ישראל הפכה למחלקת הלוגיסטיקה וההזנה של חמאס. פיטמו את המפלצת, חיזקו את תשתיותיה וסיפקו לה חמצן לחידוש הטרור – הכל מתוך תבוסתנות מוסרית ורצון לרצות עולם שממילא שונא אותנו.

עלילות הדם אינן נולדות מתוך עובדות, אלא מתוך חולשה. עם שאינו מכיר בצדקת דרכו, בזכותו המוחלטת על ארצו ובחובתו הבסיסית להשמיד את אויביו, סופו שיאכיל ויחמש את תלייניו.
הגיע הזמן להיפטר מתודעת הגלות, לעצור מיידית כל שביב אספקה לרצועה ולהביא להכרעה מוחלטת.

השבוע לפני שתים-עשרה שנה, נתנאל עראמי הי"ד, אב צעיר שכל חטאו היה עמל כפיו בארצו, השתלשל בחבל סנפלינג מגורד שחקים בפתח תקווה - ויד זדונית ושפלה חתכה את החבל והשליכה אותו אל מותו מגובה של 14 קומות.
אני מכיר את התחום הזה מקרוב. בצעירותי עבדתי בעצמי בסנפלינג. ידעתי מיד, ללא צל של ספק: כבלים כאלה אינם נקרעים מעצמם ובימי עבודתי כח"כ, נלחמתי לצד משפחתו לחקר האמת ולהכרה בהם כמשפחת נפגעי טרור.
הממסד הישראלי, כהרגלו, בחר לטייח. השב"כ והמשטרה מיהרו להוציא צווי איסור פרסום דרקוניים, השתיקו, מרחו, וניסו להציג את הזוועה כעוד "תאונת עבודה".
הייתי צריך לנצל את חסינותי הפרלמנטרית, להפר את צו איסור הפרסום בקולי קולות מעל כל במה, ולהילחם מלחמת חורמה כדי להכריח אותם להודות באמת הפשוטה והכואבת: זה היה פיגוע לאומני.
אלמלא הצעקה הזו, אפילו את ההכרה הבסיסית במשפחה כנפגעי פעולות איבה הממסד היה גוזל מהם בקהות חושים מקוממת.
והנה, עברו 12 שנה. ההכרה ניתנה - אך הצדק נרמס עד עפר.
שלושה חשודים ערבים, בעלי תעודת זהות כחולה שעבדו עמו באתר, נעצרו ושוחררו במהירות לחופשי. שום "חקירת צורך", שום הפעלת לחץ, שום הפיכת שולחנות.
כשמערכת הביטחון רוצה לפענח פרשה - היא יודעת להפעיל את כל כובד משקלה, לחדור לכל פינה ולמצות את הדין עד תום. אך כשמדובר ברצח של פועל יהודי בידי אויב מבית, בלב הארץ? שם החקירה מתמוססת. שם המוטיבציה נעלמת. שם המערכת כולה מגמגמת, הופכת לרפה ואימפוטנטית.

אם הודיתם רשמית שמדובר בפיגוע לאומני - היכן הרוצחים?
האמת מחרידה וצורבת: הרוצח של נתנאל מתהלך חופשי.
הוא קונה איתכם בסופר, בונה לכם את הבתים, מטייל עם ילדיו באותם גני שעשועים - וצוחק על הריבונות המזויפת שלנו.

זו איננה רק רשלנות חקירתית; זוהי פשיטת רגל תודעתית של ממסד מרוקן מזהות, שאיבד את חוש הצדק הטבעי, את הגאווה הלאומית ואת ההבנה הפשוטה שדם יהודי אינו הפקר.

והמקרה של נתנאל עראמי איננו אירוע בודד. הוא התמצית של המציאות שבה אנו כלואים עד היום הזה ממש.
אותו עיוורון מרצון, אותה נכות מוסרית שמפחדת להצביע על האויב, אותה פחדנות שמנהלת את הטרור במקום להכריע אותו - היא בדיוק אותה מחלה שאנו פוגשים בכל חזית: מול מחבלי חמאס שמעיזים להרים ראש, מול תפיסות ביטחוניות רקובות של "הכלה" ו"הסדרה", ומול אובדן המשילות המוחלט בלב הארץ.
שורש הבעיה אינו מחסור באמצעים טכנולוגיים או בכוח אש; שורש הבעיה הוא אובדן צדקת הדרך.
מדינה שמחקה את זהותה היהודית אינה מסוגלת להגן על אזרחיה, כי אין לה עוד את האומץ המוסרי להבדיל בין אוהב לאויב.
הגיע הזמן להתפכח.
הגיע הזמן לקום על נפשנו, לנער מעלינו את תרבות הגמגום והחולשה, ולהעמיד מנהיגות של אמונה, עוצמה וריבונות בלתי מתפשרת - שתשיב לכל אויבינו את היראה, ותבהיר אחת ולתמיד לעולם כולו: דם יהודי לעולם לא יהיה עוד הפקר.

ב-7 באוקטובר איבדה ישות הטרור האיסלאמו-נאצית על כל מרכיביה כל זכות להישאר ולו דקה אחת נוספת בחופו המערבי של הנגב המכונה רצועת עזה.

הידיעה הזו על הסטודנטים מעזה שמתחננים לפוטין שיחלץ אותם ללימודים ברוסיה, מקפלת בתוכה את כל האיוולת של תפיסת ה"ביטחון" הישראלית ואת הטרגדיה שאנחנו ממשיכים להמיט על עצמנו.

הנה האמת הפשוטה שההנהגה שלנו מסרבת לראות: רוב מוחלט של תושבי עזה פשוט רוצים לצאת. הם אינם מעוניינים להישאר בתוך חורבת הטרור הזו, הם רוצים עתיד וחיים, ומחפשים כל סדק כדי להגר החוצה - מרוסיה ועד קנדה.

בעולם לא חסרות מדינות שיקלטו אותם. רוסיה פותחת שערים לסטודנטים, סומלילנד, מצרים, קנדה, אירלנד, סקוטלנד, צרפת, אנגליה ומדינות נוספות אחרות, אבל מבקשי נפשינו מעדיפים להשאיר אותם ככלי ניגוח נגדנו. והאבסורד המקומם ביותר? מדינת ישראל היא זו שנועלת אותם בפנים. במקום לספק להם מעגן יציאה מסודר, במקום לפתוח נתיב ימי חד-כיווני במימון בינלאומי לכל מי שחפץ להגר לצמיתות, הפכנו את עצמנו למשתפי פעולה של האויבים שלנו. אנחנו מאפשרים להחזיק אותם בכוח בתוך הרצועה ובכך מספקים לחמאס את המגן האנושי הנצחי שלו.

אין שום סתירה בין מוסר יהודי לבין אינטרס לאומי וביטחוני. המעשה המוסרי, הנכון והאסטרטגי ביותר הוא עידוד הגירה מרצון. מי שרוצה ללמוד במוסקבה - סע לשלום, ומי שרוצה לפתוח חיים חדשים במקום אחר - שיבושם לו.
כל עזתי שיוצא מרצונו מקטין את כוחו של הטרור ומקרב את יום הניצחון. במקום שהם יתחננו לקרמלין, ממשלת ישראל צריכה להודיע עוד היום: שער היציאה מהרצועה פתוח לרווחה, בכרטיס לכיוון אחד. עזה צריכה לחזור להיות חבל ארץ יהודי וריבוני, וכל עוד יש עזתי שרוצה לצאת - זו חובתנו העליונה לאפשר לו לעשות זאת.

מחפשים עבודה?
סוכן AI חדש סורק כל יום את כל האינטרנט ומוצא לכם את המשרות שהכי מתאימות לכם! 🫵
כל המשרות במקום אחד מרוכז ומסודר 🥰
כרגע זה בחינם לגמרי,
נסו את זה עכשיו:

https://jobmiter.com

מעגל האינסוף הזה מוכרח להיפסק.
שלוש שנים אנחנו נלחמים. כובשים שוב ושוב את אותם המקומות ונסוגים, סופגים עוד צו 8, עוד שכול, עוד עסקים קורסים ומשפחות שמתפרקות מעומס הנטל. החזיתות מתחלפות, למבצעים יש שמות חדשים - אבל האיום תמיד חוזר.
זה לא כישלון של קרב נקודתי, זו תפיסה שלמה שמסתפקת בניהול המציאות במקום לשנות ולהכריע את האויב.
הבטיחו לנו ניצחון עד שהמילה עצמה נשחקה. אני לא בא להבטיח אותה שוב, אלא להגדיר מה היא באמת דורשת.

ניצחון אינו סיסמה, ניצחון הוא מציאות. מציאות שבה לאויב אין עוד שום יכולת או רצון לאיים עלינו, והריבונות הישראלית חלה בכל מקום שבו מתנוסס הדגל. מציאות שבה אדם עובד ומשתכר בכבוד לא חי מהיד אל הפה.
מציאות שבה זוג צעיר מסוגל לקנות כאן בית בלי להשתעבד לכל החיים, ומעל הכל - מציאות שבה אנחנו זוכרים ופועלים מתוך הידיעה הברורה בשביל מה אנחנו כאן. זו ארצנו וזו מדינתו היחידה של העם היהודי.

את הדבר הבא צריך לומר ביושר, בלי לרכך ובלי למצמץ: עם שחי בג'ונגל מזרח התיכון ואינו מנצח במלחמה נגדו - פשוט לא ישרוד בו. והישרדות איננה רק להישאר בחיים בין אזעקה לממ"ד, היא השאלה אם לילדים שלנו תהיה סיבה, אופק ורצון להישאר כאן ולבנות עתיד.

העם הזה נתן כבר הכל. נלחם, שירת, עבד והחזיק מדינה שלמה על הכתפיים. עם שנתן כל כך הרבה זכאי לכך שלמאמץ שלו תהיה תכלית.
מגיע לנו לנצח.
והגיע הזמן לנצח!

אתם יודעים מי החבר הכי טוב של הטייקונים? הסוציאליסט התמים...
חשבתם ששליטה של המדינה בקרקעות מגנה עליכם? תחשבו שוב.
האוליגרכים מתים על בירוקרטיה, רגולציה ומדינה שמנה - הם יודעים בדיוק איך לגזור מזה קופון.
צפו באמת על בלוף הדיור

כל מי שמזדהה עם אוייבי ישראל הוא עצמו אויב ישראל

הלוואי שהייתי טועה.
אין כאב צורב ונורא יותר מלהיות צודק, כשהמחיר נמדד בדם ילדינו, אחינו וחיילינו הגיבורים.

שלוש שנים לטבח. כבר ביום השלישי, מול שי גולדן ובלב שבור לרסיסים, התרעתי: ה-7 באוקטובר הוא החשבון המדויק על 30 שנות אוסלו והתנתקות. התחננתי שנבין שאם לא ננפץ את התודעה הזו, בארי הייתה רק הפרומו.

לצערי העמוק, רוב מה שהזהרתי שיקרה - קרה.
משום שלא ביטלנו את הסכמי אוסלו! משום שלא כבשנו, לא גירשנו, לא השלטנו ממשל צבאי ולא גבינו מהאויב מחיר קיומי מוחלט על הטבח - רק פתחנו את התיאבון לאויבים נוספים סביבנו. חולשה היא הזמנה למכה הבאה.

אני מתפלל בכל לבי: הלוואי שאתבדה. הלוואי ששאר התחזיות השחורות שלי יתגלו כטעות מוחלטת.

אבל המציאות לא מרחמת על עיוורים. אין מנוס ממהפך תודעתי: ביטול מוחלט של אוסלו, ריבונות יהודית מלאה והכרעה אמיתית. רק כך נבטיח שעם ישראל יחיה, ולא נחזה בהמשך "הסרט" הנורא הזה.
הגיע הזמן לנצח!

אחים ואחיות שלי למסע של חיים, שותפי אמת,
אני כותב לכם את המילים האלה כשאני מביט לאחור על דרך של למעלה משלושים שנה - והלב פשוט מוצף.
רבים מכם צועדים איתי עוד מימי 'זו ארצנו', מימי 'מנהיגות יהודית'. דרך כל הצמתים, המאבקים, האכזבות והתקוות. ראיתם אותי ברגעים הקשים ביותר, ראיתם אותי כשהדלתות נטרקו בפנינו, והייתם שם תמיד - עוגן איתן של אמונה, נאמנות עיוורת ואהבת ישראל טהורה.
אבל לצד הוותיקים שנושאים את המשא הזה עשרות שנים, קורה כאן בשנים האחרונות נס של ממש: דור שלם של צעירים.
דור צעיר, רענן, חכם וערני, שמאס בקלישאות החלולות של הפוליטיקה הישנה ומצא בדרכנו אמת צלולה. חבר'ה צעירים - חיילים, סטודנטים, יזמים, חילונים, דתיים, מסורתיים - שמצאו ב'זהות' בית אמיתי. כי ב'זהות' באמת שיש מקום לכולם: מקום שמחבר בין שורשים עמוקים לחירות האדם, בין זהות יהודית גאה לחיי חירות ושגשוג. הדור הצעיר הזה לא מחפש פשרות פחדניות; הוא מחפש חזון, הוא מזהה זיוף מקילומטרים, והוא צמא למנהיגות שלא מתנצלת על מי שהיא. אתם, הצעירים, הדלק והרוח הגדולה של התנועה הזו.

כשעמדנו אז בצמתים והתרענו מפני הסכמי אוסלו, לא עשינו זאת מתוך איזו חוכמה יתרה או יוהרה. עשינו זאת פשוט משום שלא היינו מוכנים לעצום עיניים.

ידענו שכאשר עם מוותר על זהותו ועל זכותו ההיסטורית על ארצו, ומפקיד את גורלו בידי מרצחים - התוצאה הבלתי נמנעת תהיה שפיכות דמים. לא הייתה בנו שום שמחה כשראינו את נבואות הזעם מתגשמות באוטובוסים המתפוצצים, באינתיפאדות וברחובות המדממים ביהודה, בשומרון ובתוך ערי ישראל. היה שם רק כאב עמוק, שורף, על עיוורון של הנהגה שסירבה להתפכח מאשליית השלום.
והעיוורון הזה הגיע לשיאו המחריד והנורא ביותר בשבעה באוקטובר.
הטבח הנורא ביותר ביהודים מאז השואה לא נולד בחלל ריק. הוא היה תולדה ישירה של אותה קונספציה הרסנית של אוסלו וההתנתקות - של אותה מנוסה מתמשכת מזהות, מריבונות ומהכרעה.
עבורי, השבר הלאומי הזה קיבל לפני שנתיים גם פנים, שֵם וקרע שאינו מתאחה לעולם בלב.
נכדי האהוב, יאיר הי"ד, נפל בקרב ברצועת עזה. הוא נפל בשם מוסר פרוגרסיבי מעוות שמעדיף את חיי האויב על פני חיי לוחמינו. לכאב הלאומי הצטרף כאב אישי שחודר לכל נשימה ונשימה שלי.
אסור לנו שההקרבה של טובי בנינו, של גיבורים כמו יאיר, תהיה לשווא! אסור לנו להשלים עם הנהגה שמסתפקת בניהול סבבים ומפקירה את עתיד הדורות הבאים.
מיד לאחר השבעה באוקטובר התייצבתי באולפנים כדי לזעוק את הדברים הכואבים, אך ההכרחיים ביותר: מלחמה לא מנהלים כדי לחזור לנקודת ההתחלה.
התרעתי מפני הפיכתנו למדינת חסות אמריקאית, מפני הפקדת ביטחוננו וריבונותנו בידי מעצמה זרה שיש לה אינטרסים משלה. הזהרתי בקול ברור: אם לא נביא להכרעה מוחלטת - בכיבוש, גירוש והתיישבות יהודית, ניצחון ברוח של דרזדן ולא ברוח של פשרות - נגזור על עצמנו לופ אינסופי של סבבים ונסכן את המשך קיומנו. לא אמרתי את הדברים כדי לחפש כותרות; אמרתי אותם מתוך חרדה עמוקה לחיי אחינו ובנינו.

אבל האמת אינה נמדדת רק באולפנים - אלא בחיבור הישיר לעם.
בשלוש השנים האחרונות לא עצרנו לרגע. חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה במסע שטח שאין לו תקדים. הגענו לערים המעורבות - ללוד, עכו, חיפה וליפו; ראינו מקרוב את אובדן המשילות ואת חוסר האונים. הגענו ליישובי הגדר, לצפון הפצוע, לרמת הגולן, לקריית שמונה, לעוטף עזה, לבאר שבע ועד אילת. פגשתי אלפי אנשים, הקשבתי לכאב, לחששות ולתקוות. הגענו לכל מוקדי הבעיות.
כחלק מהמסע הזה ערכנו ברחבי הארץ את כנסי "קריאת השכמה לאומית" - אולמות שהתמלאו עד אפס מקום במאות רבות של אנשים מכל שדרות הציבור, ובראשם אותם צעירים מופלאים עם עיניים בורקות. הבאנו אל הבמה אנשי ביטחון, אנשי רוח, מובילי דעה ואנשי ציבור מגוונים כדי להישיר מבט אל המציאות: לדון בפתיחות במשבר הביטחוני והמדיני, ולעסוק בשורש של הכל - אובדן הזהות היהודית.
הצגנו את התשובות והפתרונות של זהות, הקשבנו לגישות אחרות, אבל מעל לכל ראינו ציבור ענק - דור שלם - שצמא לאמת עמוקה ובלתי מתנצלת.

בכל מקום ובכל מפגש חשתי בדיוק את אותו הדבר: עם ישראל הגיבור הוא חזק ואדיר. העם שלנו בריא, אמיץ ומוכן למסירות נפש. החולשה אינה בעם - היא נמצאת בתפיסה החולה, ברפיון האידיאולוגי, בניתוק מהשורשים. העם מבין היום שכדי לנצח באמת, עלינו לדעת קודם כל מי אנחנו, מה מקומנו בארץ הזו ומהי תכלית קיומנו כאן. העם רוצה זהות!
מתוך אחריות כבדה לרגע ההיסטורי הזה, ועל מנת שלא לאבד אף קול של המחנה הלאומי והאמוני, קיבלנו את ההחלטה להתחבר בבלוק טכני עם בצלאל סמוטריץ'. החיבור הזה מאפשר לנו להביא את בשורת החירות, הזהות והריבונות של מפלגת זהות אל קדמת הבמה - בעוצמה ובאחריות.

ביום שלישי הקרוב, הזרעים שזרענו יחד בדמעות ובנחישות במשך עשרות שנים - מבשילים.

כל הנתונים והתחושות מהשטח מעידים על דבר אחד: אנחנו בדרך הבטוחה לכנסת. זהות עומדת להיכנס עם שניים ואף שלושה נציגים. אלו לא יהיו עוד פוליטיקאים שמחפשים תפקידים וג'ובים; אלו יהיו שליחי ציבור עם מצפן בלתי מתפשר. קול צלול שידרוש הכרעה אמיתית במלחמה, חיזוק המשילות, חירות לאזרחי ישראל ונאמנות בלתי מותנית לזהותנו היהודית.

אני פונה אליכם - שותפי הדרך הוותיקים, ולכם - הדור הצעיר והמופלא שהרים את הדגל הזה בגאווה: זו השעה שלנו. העתיד שייך לכם, והוא מתחיל עכשיו.
בימים המעטים שנותרו, אל תשאירו את השיח הזה בינינו. שתפו את הפוסט הזה, דברו עם הילדים, עם ההורים, עם החברים מהשירות, מהלימודים, מהעבודה ומהשכונה. הסבירו להם שהפעם לא מצביעים מתוך פחד או הרגל - הפעם מצביעים מתוך תקווה, עוצמה וזהות.
בעזרת השם, ביום שלישי אנחנו חוזרים לבית הנבחרים כדי להשמיע את קולכם - קולו של עם ישראל החפץ בחיים, בריבונות ובניצחון אמיתי.
הגיע הזמן לנצח!

לתקן עולם במלכות שדי,

משה פייגלין

משה פייגלין, העומד בראש מפלגת "זהות" (ברשימה אחת עם "הציונות הדתית" של סמוטריץ'), הוא הראשון ששלח סרטון בו הוא פונה לאלה שעדיין לא החליטו למי להצביע, בהמשך לפנייה כאן☝️בערוץ אמש.

3 תגובות

“הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי...”
הערב בלייב חמש על חמש ננתח את ה-7 באוקטובר הפוליטי שביצעו הערבים בישראל בבחירות 2026
לפני שלוש שנים הם פרצו את גבולות המדינה, והשבוע הם פרצו את גבולות הכנסת. השורש הוא אותו שורש - משבר הזהות הפנימי שמזמין את אויבינו לכלותנו מבחוץ ומבפנים.
נדבר על כך הערב ונענה לשאלותיכם.
מחכה לכם,
נתראה הערב ב- 17:00